26/35

יט:

לפני

אידיהן

פרק

ראשון עבודה זרה

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

ישלש

אדם שנותיו וכו' אלא ליומי. פ"ה ב' ימים מקרא ב'

דלא ליפלוג לישני. שלא יתחלקו הלשונות דהאי גריס שמעתא

פו א מיי' פ"א מהל'

א) [קדושין ל.], ב) סוטה

כב. ע"ש, ג) ס"א א"ר זירא,

ת"ת הל' יא [יב]

ימים משנה וב' ימים תלמוד ולשון ליומי דחקו לפרש

בהאי לישנא והאי גריס לה בלישנא אחרינא וחדא מילתא היא

ד) [בסוטה שם איתא רבה

סמג עשין יב טוש"ע י"ד

כן מיהו אכתי איכא לאקשויי מי ידע כמה חי לכך נראה ליומי

ומיהו תלמיד דגריס מתרוייהו (לישני) משתבש בגירסיה משום

וע"ש בפרש"י], ה) סוכה

סי' רמו סעיף ד:

דמבלבל לישני: ביומי. ב' ימים מקרא וב' ימים משנה וכו' וכן

פז ב מיי' שם פ"ה הל' ד

בכל יום ולכך תקנו פסוקי התמיד ומשנת איזהו מקומן וברייתא

כא: ע"ש, ו) [בסוכה

סמג שם טוש"ע י"ד

ובילקוט איתא מנין שאפי'],

כל שבוע ושבוע: אם פריו יתן

דרבי ישמעאל ונראה לר"ת דאנו

ז) [בסוכה איתא לימוד

סי' רמב סעיף יג [וברב

בעתו. שיקבע עתים לתורה:

שעוסקין בתלמוד בבלי דיינו כי

דלא ליפלוג לישני על

פלגי מים א"ר תנחום

אלפס עוד בסנהדרין פ"א

ועי' בפרש"י דהכא ודהתם],

ס) רשעים. תרי משמע לומד ומלמדו.

הוא בלול במקרא במשנה ובתלמוד

ח) [מגילה לא.], ט) [בילקוט

דף רנח.]:

בר חנילאי א)לעולם ישלש אדם שנותיו שליש

פח ג מיי' שם טוש"ע שם

ובע"י ליתא], י) [לעיל

כדאמרינן בסנהדרין (דף כד.) בבל

ל"א פריו יתן בעתו שלומד ועושה

במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד מי

יח:], כ) [ברכות ה. מח:

סעיף יד [וברב אלפס

פרי כלומר מקיים מה שכתוב בתורה

בלולה במקרא בלולה במשנה

שם]:

מנחות נג: אבות פ"ו מ"ג],

ידע איניש כמה חיי כי קאמרינן א ביומי

פט ד מיי' פ"ט מהל'

ל) [לקמן נא: נב. חולין

וזה עיקר: על הלומד ועל המלמד.

בלולה בתלמוד:

אם פריו יתן בעתו. נראה

אשר פריו יתן בעתו אמר רבא אם פריו

ח:], מ) [קדושין מח. סג.

ע"ז הל' יא סמג

שאסור ללמד תורה לתלמיד שאינו

ב"ק צט.], נ) [לעיל יד:],

לאוין מח טוש"ע י"ד סי'

יתן בעתו ועלהו לא יבול ואם לאו על

הגון: הפילה. לשון נפל שלא

לפרש להר"ר אלחנן הוראה

ס) [צ"ל אחר ד"ה על],

קמג סעיף ב:

צ ה מיי' שם פ"ז הל' ד

הלומד ועל המלמד עליהם הכתוב אומר

ע) [שייך למשנה דלעיל טז.],

כדבסמוך ובקונטרס פירש לענין

מלאו ימיו. כלומר תלמיד שלא מלאו

פ) [כדאיתא בסנהדרין נז.],

סמג עשין טז טוש"ע

ימיו רבים חלליו: ועצומים. צ) [צ"ל מקדש],

קביעות עתים לתורה:

לא כן הרשעים כי אם וגו' אמר רבי

❖

ב)

י"ד סי' קלט סעיף א:

הגיע

לכיפה כו'. ואית ספרים

המתעצמים והמחרישים ומתאפקים

ע)

צא ו מיי' שם הל' ה

אבא אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב

ופ"ט שם הל' יא

דגרסי אין עושין תכשיטין

מלהורות הורגין את דורן. ועצומים

כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא

סמג שם טוש"ע י"ד סי'

תורה אור השלם

לשון ועוצם עיניו (ישעיה לג): ועד

לעבודת כוכבים קטלאות נזמים

קמג סעיף ב:

הגיע להוראה ומורה ועצומים כל הרוגיה

כמה. הוי ראוי להוראה: עד

צב ז מיי' שם פ"ז הל' ד

וטבעות ר"א אומר מותר אכן נראה

1. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל

זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועד

סמג שם טוש"ע י"ד

ארבעין שנין. משנולד: והא רבא

דלא גרס דלא מסתברא שיתיר שום

פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן

סי' קלט סעיף א:

כמה ג)עד מ' שנין והא ד)רבא אורי התם

בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל

אורי. וכל ימיו לא היו אלא ארבעים

תנא לעשות לכתחלה תכשיטי עבודת

צג ח מיי' פ"ה מהל'

וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ:

בשוין ועלהו לא יבול אמר רב אחא בר

כוכבים ואין לומר דשרי ר"א משום

שנה בפ"ק דראש השנה (דף יח.):

ה)

אישות הל' כ סמג

תהלים א ג

2. לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי

עשין כח טוש"ע אה"ע סי'

אדא אמר רב ואמרי לה אמר רב אחא בר

התם בשוין. בשאין בעירו גדול

איבה כדשריא בפ"ב (לקמן דף כו.)

כח סעיף טו:

אִם כַּמֹּץ אְַשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ

ממנו: שיחת חולין של חכמים

לילד את העובדת כוכבים דלא דמי

אבא אמר רב המנונא אמר רב שאפילו

צד ט מיי' פ"י מהל' ע"ז

ו)

תהלים א ד

רוּחַ:

צריכה תלמוד. כדי להתלמד לדבר

דהתם ודאי איכא איבה דליכא

3. כִּי רַבִּים חֲלָלִים

הל' ד סמג לאוין מה

שיחת חולין של ת"ח צריכה תלמוד שנאמר

ז)

❖

טוש"ע י"ד סי' קנא ס"ז:

הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל

לאשתמוטי אבל הכא איכא

בלשונם שהוא בלשון נקיה ועושר

ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח א"ר

משלי ז כו

הֲרֻגֶיהָ:

ומרפא: ועלהו. הוי דבר קל שבאילן

לאשתמוטי למימר דאסר לן למעבד

4. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי

יהושע בן לוי דבר זה ח)כתוב בתורה ושנוי

שום תכשיטי עבודת כוכבים וליכא

וכתיב לא יבול כלומר לא ילך

הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם

הגהות הב"ח

בנביאים ומשולש בכתובים כל העוסק

אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת

לאיבוד: פשיטא. דשכרו מותר דהא

למימר נמי דאתא לאשמועינן

(א) במשנה ר"א אומר

כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:

בתורה [א] נכסיו מצליחין לו כתוב בתורה

דבדיעבד שכרן מותר דא"כ היינו

כיפה זו לאו עבודת כוכבים היא

שכר' מותר: (ב) רש"י

דברים כט ח

דכתיב ושמרתם את דברי הברית הזאת

ד"ה לית וכו' בקדושין גבי

5. לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה

אלא תשמיש לעבודת כוכבים: בין

רבי אלעזר האמורא דגמרא דאמר

עשה לי: (ג) תוס' ד"ה

הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם

לר' ישמעאל ובין לר"ע. דפליגי

אם בנה שכרו מותר ונראה שלא

ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר

אלמא וכו' וה"נ אמרי'

וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר

היה כתוב בספר רבינו שלמה מדלא

בעבודת כוכבים עצמה מאימתי

פ' האיש: (ד) בא"ד

תעשון שנוי בנביאים דכתיב 5 לא ימוש ספר

לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ

ולא נפקא לן מי'ה כלל

פירש מאי קטלאות:

נאסרת בתשמיש מודו דאין אסורין:

כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ

התורה [הזה] מפיך והגית בו יומם ולילה

מכוש אחרון לית ביה שוה

התם בפלוגת' דיש'ה

וְאָז תַּשְׂכִּיל:

עד שיעבדו. עד שישתמשו בהן

לשכירות מתחלה וכו'

יהושע א ח

למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז

פרוטה. וא"ת מ"מ הלא

לעבודת כוכבים בפרק רבי ישמעאל

מקרא דלא שייך אגר נטר

6. כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ

תצליח את דרכיך ואז תשכיל משולש

וגם כצ"ל ותי' כדאמרי'

הוא אסור ליהנות מדמי עבודת

(לקמן דף נא:) בברייתא בגמרא:

וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם

נמחק: (ה) בא"ד פלוגת'

תהלים א ב

בכתובים דכתיב 6 כי אם בתורת ה' חפצו

וָלָיְלָה:

לא נצרכה. הא דר"א: אלא

כוכבים אפילו בפחות משוה פרוטה

❖

דיש'ה:

7. מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים

ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול

לעבודת כוכבים עצמה. שאם

וא"כ נמצא איסור מעורב בשכרו

אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב:

נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ

על

פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו

וי"ל כיון דבשביל מכוש זה האחרון

עשה ישראל לעובד כוכבים עבודת

מִדַּבֵּר מִרְמָה:

הגהות הגר"א

כוכבים בשכר שכרו מותר: הניחא

לא היה העובד כוכבים נותן ממנו

לא

יבול וכל אשר יעשה יצליח מכריז

תהלים לד יג-יד

[א] גמ' נכסיו. נמחק ונ"ב

למאן דאמר כו'. פלוגתא דרבי

משכירותו פחות א"כ אין לו עליו

8. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב

רבי

אלכסנדרי מאן בעי חיי מאן בעי

דרכיו: [ב] במשנה ואין

בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ:

ישמעאל ור"ע היא: של ישראל.

שכר עבודת כוכבים כלל ואע"פ

חיי

כנוף ואתו כולי עלמא לגביה אמרי

עושין תכשיטין לעבודת

תהלים לד טו

שעובד כוכבים מקפיד על פחות

שעשה ישראל לצרכו למוכרה לעובד

9. כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי

כוכבים קטלאות נזמים

ליה הב לן חיי אמר להו 7 מי האיש החפץ

וטבעות רא"א בשכר

כוכבים: ושל עובד כוכבים

משוה פרוטה בגזל פ) מ"מ הכא ליכא

לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ:

❖

חיים וגו' נצור לשונך מרע וגו' (סור מרע

מותר. כל זה נמחק (ועי'

משלי ד ב

ט) 8

משתעבד. וזו עדיין לאו נעבדה

קפידא כולי האי:

❖

תוס' ד"ה הגיע):

אלמא קסבר ישנה לשכירות

ועשה טוב וגו') שמא יאמר אדם נצרתי

מש"ה שכרו מותר שזו לצורך עובד

לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה [אלך]

מתחלה ועד סוף. והכי

כוכבים נעשית: מאן קא גרים לה.

רבינוחננאל (המשך)

רבינו חננאל

להקראות עבודת כוכבים: במכוש

נמי (ג) פרק האיש מקדש (קדושין

ואתגרה בשינה ת"ל סור מרע ועשה טוב

י)

ומשמשי עבודת כוכבים

האחרון. מכת קורנס האחרון:

דף מח.) גבי ההיא דעשה לי שירין

אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח

[לעולם] ישלש אדם כל

בין לר' ישמעאל בין

כ)

יום ויום שליש במקרא

לר"ע אינן אסורין אלא

לית ביה שוה פרוטה. הלכך שרי

נזמין וטבעות ואקדש אני לך אינה

טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו: הגיע

שליש במשנה שליש

עד שיעבדו דהא ר'

מקודשת ומפרש טעמא דכיון דישנה

דשכירות שאר מכושות לא מיתסר

בתלמוד. אשר פריו יתן

ישמעאל ור"ע לא נחלקו

לכיפה מקום שמעמידין בה עבודת כוכבים:

לשכירות מתחלה ועד סוף א"כ כל

דההוא לאו שכר עבודת כוכבים

בעתו אמר רבא אם פריו

אלא בעבודת כוכבים אבל

א"ר אלעזר אמר רבי יוחנן אם בנה שכרו

יתן בעתו כלומר בעת

במשמשי עבודת כוכבים

פרוטה ופרוטה הויא לה מלוה והוי

הוא. וקסבר ר"א ישנה לשכירות

שהגיע להוראה ועלהו לא

דברי הכל עד שיעבדו

מותר פשיטא ל) משמשי עבודת כוכבים

ליה צ) מקודש במלוה דאינה מקודשת

מתחלה ועד סוף אומן המקבל

יבול אלא מתקיים ואם

חלוקת ר' ישמעאל ור"ע

הן ומשמשי עבודת כוכבים בין לרבי

וקשה מ"ש מההיא דפרק איזהו נשך

עליו לעשות בשכר לא אמרינן בגמר

לאו עליו הכתוב אומר

בפ' ר' ישמעאל אומר

על המלמד שלא הגיע

שלש אבנים (דף נא

ישמעאל בין לרבי עקיבא אינן אסורין עד

(ב"מ דף סה. ושם ד"ה שכירות) גבי

המלאכה הוא קונה כל השכירות

ללמד ועל הלמד ממנו

ופריק ר' ירמיה

ע"ב)

מרבין על השכר דרבה ורב יוסף

אלא כל פורתא ופורתא דעבד קמא

שיעבדו אמר רבי ירמיה לא נצרכה אלא

לא כן הרשעים כי אם

לא נצרכה להא דר"א

דאמרי תרוייהו שכירות אינה

קמא קני אגרא דפלוגתא היא

כמוץ וגו' והיינו דאמר

אלא בשכירות עבודת

לעבודת כוכבים עצמה הניחא למ"ד עבודת

רב מאי דכתיב כי רבים

כוכבים עצמה ודחי' ליה

משתלמת אלא לבסוף ואמר רבא

בקדושין (דף מח.) (ב) עשה לי

כוכבים של ישראל אסורה מיד ושל עובד

חללים הפילה זה תלמיד

הניחא לר"ע איצטריך

דקו בה רבנן בהא מלתא ואוקמוה

שירין נזמים וטבעות ואקדש כו':

שלא הגיע להוראה ומורה.

אלא לר' ישמעאל דאמר

כוכבים עד שתעבד שפיר אלא למ"ד של

אקרא וי"ל דודאי כל זמן שאין

ומתי הגעתו בהוראה א"ר

עבודת כוכבים דעובד

לא

עובד כוכבים אסורה מיד מאי איכא למימר

זירא מבן מ' שנה ולמעלה

כוכבים אינה אסורה אלא

הפועל חוזר אין לו שכרו עד

א) כלומר ישב ראש ישיבה

משתיעבד ב) פשיטא

אלא אמר רבה בר עולא לא נצרכה אלא במכוש אחרון עבודת

לבסוף ואין לבעה"ב עליו משום בל

ומת בן מ' שנה כבר

ופרקי' לא נצרכה אלא

כוכבים מאן קא גרים לה גמר מלאכה ואימת הויא גמר מלאכה

פירשנוהו ביבמות ובראש

למכוש אחרון כלומר

תלין וגם מותר להרבות על שכר

השנה ופרקי' בימי רבה

אימת נקראת עבודת

דליכא כאן אגר נטר אבל אם פועל

במכוש אחרון מכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה אלמא קסבר ישנה

מ) ח

בר נחמני לא הוה עדיף

כוכבים במכוש אחרון

לשכירות מתחלה ועד סוף: מתני'

בא לחזור מודו בהא דיוכל לחזור

[ב] ואין עושין תכשיטין לעבודת

מיניה אלא חכמי דורו

בשעת גמר מלאכה ההוא

כולן שוין הן לו לפיכך

מכוש אחרון לית ביה

וישתלם שכרו לפי מה שעשה

כוכבים קטלאות ונזמים וטבעות רבי אליעזר אומר (א) בשכר מותר אין

נ)

הורה. ועצומים כל הרוגיה

שו"פ אלמא קסבר ר"א

שבשעה שחוזר אז קרוי סוף ולא נפקא

זה תלמיד שהגיע להוראה

ישנה לשכירות מתחלה

מוכרין להם במחובר לקרקע אבל מוכר הוא משיקצץ ר' יהודה אומר

לן (ד) כלל התם פלוגתא בישנה

וליכא עדיף מיניה ואינו

ועד סוף וכל שכירות קודם

מוכר הוא על מנת לקוץ: גמ' מנהני מילי אמר רבי יוסי בר חנינא

מורה: מנין שאפי' שיחת

שתהיה עבודת כוכבים

בשכירות מתחלה ועד סוף כדמוכח

חכמים צריכה תלמוד

מותרת: ראינו לגאון זצ"ל

התם מקראי דלא שייך אגר נטר כדאמרי' וגם איסור בל תלין ולא שייך פלוגתא (ה) ישנה לשכירות אלא הכא וגבי קדושין כדפרישית [ועי' תוס'

שנאמר ועלהו לא יבול

שאמר מותר לישראל

ב"ק דף צט. ד"ה ואי בעית אימא ותוס' קדושין דף מח. ד"ה דכ"ע]:

ומצאנו שנקראו האילנות

להשכיר לעובד כוכבים

שיחים שנאמר וכל שיח

בין פונדק בין חנות ובין

דאמר

השדה טרם יהיה בארץ:

חצר ובין ספינה והעובד

כתיב בתורה ובנביאים ובכתובים כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין בתורה שנאמר ושמרתם את דברי הברית הזאת למען

כוכבים מפליג בה בשבת הני כולהו שריאן ואפי' בא"י דכבר פסיקא הלכתא כר' יוסי וכ"ש בשאר ארצות וליכא

תשכילו וגו' בנביאים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל [בכתובים] דכתיב וכל אשר למיחש אלא במרחץ בלבד ולא בכל מרחץ אלא במרחץ הקרואה על שם ישראל ומפני מראית העין אסור ולא

יעשה יצליח מי האיש החפץ חיים וגו' סור מרע ועשה טוב והתעסק בתורה שנקרא לקח טוב: (מתני') [פיסקא] הגיע לכיפה

משום שביתה דלית שביתת כלים אלא לבית שמאי ואינה הלכה ואם יש לישראל דירה ובתוכה מרחץ שאין

כוכבים: מתני' אין

רוחצין בה אלא שוכני הדירה בלבד מותר להשכירה לעובד

שמעמידין בה עבודת כוכבים אסור לבנותה: א"ר אלעזר אם בנה שכרו מותר. פשיטא. הכיפה משמשי עבודת כוכבים היא

מוכרין להן

במחובר לקרקע:

א) צ"ל ופרכינן והא רבה אורי כלומר כו'. ב) דברי רבינו כמו שהוא לפנינו אינו מובן דאם הקושיא הוא לר"י דמאי קמ"ל פשיטא מאי מתרץ דלא נצרכה אלא למכוש אחרון ואולי דט"ס נפל בדברי רבינו.