לפני
אידיהן פרק
ראשון עבודה זרה
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאמר
קרא לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע. דריש
לא תתן להם חן. שלא יאמר כמה עובד כוכבים זה נאה:
צה א מיי' פ"י מהל'
א) [לקמן סד.], ב) פסחים
כא: ב"ק מא. חולין קיד:,
עכו"ם הלכה ד:
ה"ג אם כן לכתוב לא תחונם. בקריאתו מלא דמשמע לשון
נמי מהאי קרא בסמוך שלא ליתן להם חן ושלא ליתן
צו ב מיי' שם ופרק ג
ג) [פסחים שם כג: נזכר
חנינה והוא חן: מאי לא תחנם. חסר
להם מתנת חנם וסתמא דמלתא מיירי בכולהו עובדי כוכבים וכן
קרי ביה לא תחנם לשון
לקמן סד.], ד) [ערכין יד.
מהל' זכיה ומתנה
חניית קרקע: תניא נמי. דכולהו ילפי
משמע בסוגיין בסמוך וקשה דהאי לא תחנם בשבע אומות דוקא כתיב
מהאי קרא לא תתן להם
ע"ש], ה) ברכות נח:,
הלכה יא סמג עשין עד
ו) [ושם אי' ברוך שככה לו
טור שו"ע יו"ד סי' קנא
דכתיב (דברים ז) ונשל גוים רבים
חנייה מדלא כתיב תחונם קרי ביה
בעולמו וכ"א בטור שו"ע
סעיף יא [וטוש"ע ח"מ סי'
מפניך החתי וגו' וכתיב לא תכרות
תחנם. לא תתן להם חן קרי ביה
דאמר קרא לא תחנם לא תתן להם
א
או"ח סימן רכ"ה ובירושל'
רמט סעיף ב]:
1
צז ג מיי' פ"י מהלכות
להם ברית ולא תחנם ולא תתחתן
לא תחונם לשון חנינה והיינו חן.
שהביאו תוספו' דהכא ד"ה
חנייה
בקרקע האי לא תחנם מיבעי ליה
הרואה], ז) [וע"ע תוס'
עכו"ם הל"ד ופ"ג
מתנת חנם קרי ביה לא תחינם
בם ובפרק הערל (יבמות דף עו.)
דהכי
קאמר רחמנא לא תתן להם חן א"כ
יבמות כג.ד"ה ההוא בשבעה
מהל' זכייה ומתנה הלי"א:
לשון חנם: לגר אשר בשעריך. גר
מוקמינן ליה בשבע אומות דבגירותן
צח ד ה מיי' פ"י מהל'
ותוס' מגילה דף יד: ד"ה
לימא
קרא לא תחונם מאי לא תחנם
תושב שקבל עליו שבע מצות שנצטוו
לית להו חתנות וכתיב עוד בתריה
עכו"ם הל"ד טור
דאגיירה ותוס' סוטה לה:
שמע
מינה תרתי ואכתי מיבעי ליה דהכי
ד"ה לרבות], ח) [וע"ע
שו"ע יו"ד סימן קנא סעיף
בני נח ונבילה מותרת לו ואתה
בתך לא תתן לבנו ואמרינן בספ"ק
בתוס' יומא לא: ד"ה ופשט
יד:
אמר רחמנא ב א) לא תתן להם מתנת של
מצווה להחיותו דכתיב גר ותושב
דיבמות (דף יז.) ובסוף האומר
צט ו מיי' פ"י מהל'
ודף נב: ד"ה שאת ובחולין
חנם אם כן לימא קרא לא תחינם מאי לא
ברכות הלי"ג סמג
קיד: ד"ה או וב"מ סא. ד"ה
וחי עמך (ויקרא כה): ת"ל או
בקידושין (דף סח: ושם) דלרבנן דלא
עשין כז טור שו"ע או"ח
קרי ובפסחים כא: ד"ה
מכור. וקאי אגר דלעיל מיניה לגר
דרשי כי יסיר לרבות כל המסירין
תחנם שמע מינה כולהו תניא נמי הכי
לכתוב], ט) [פרק ג],
סימן רכה סעיף י:
תתננה ואכלה או מכור: לעובד
לא ילפינן מהאי קרא שאר אומות
ק ז מיי' פכ"א מהלכות
י) [גיטין סא.], כ) [לקמן
לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע
כו.], ל) [בס"א נוסף: ולא
איסורי ביאה הל"ב
כוכבים בנתינה מנין ת"ל תתננה
למימר דלא תפסי בהו קדושין דהא
דבר אחר לא תחנם לא תתן להם חן דבר
דמי להעלאה מן הבור שהוא
[והל"ג] סמג לאוין קכז
או מכור לנכרי. ודרוש לתרוייהו
האי קרא בז' אומות כתיב וכן לא
קרוב למיתה ואם מעלהו
טור שו"ע אה"ע סימן כא
אחר לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם
❖
❖
תחיה כל נשמה וי"ל דודאי בכל הנך
אנכרי דאי לדברים ככתבן אתא
נמצא מגדל בן לע"ז],
סעיף א [ג]:
ומתנת חנם גופה תנאי היא ב)דתניא 2 לא
קראי איכא טעמא רבה דלא מצינן
דלעובד כוכבים אסור לתתנה הכי
תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך
לאוקמינן אלא בז' אומות (א) ולא
איבעי ליה למכתב תתננה ואכלה לגר
הגהות הב"ח
תורה אור השלם
תתננה ואכלה או מכור לנכרי אין לי אלא
אשר בשעריך או מכור לנכרי דלא
תחיה כל נשמה ליכא לאוקמי בשאר
(א) תוס' ד"ה דאמר וכו'
1. וּנְתָנָם יְיָ אֱלֹהֶיךָ
לגר בנתינה ולעובד כוכבים במכירה לגר
מצי לאוקומי קרייה דנתינה אנכרי:
אומות דבהדיא כתיב בהו והיו לך
בז' אומות דלא תחיה:
לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם
ולעובד כוכבים במכירה. אבל בחנם
למס ועבדוך וכן כי יסיר לרבנן
במכירה מנין תלמוד לומר תתננה או מכור
(ב) שם ד"ה אחד וכו'
תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת
אסור ליתן לו שום מתנה: ופרכינן
דלא דרשי טעמא דקרא סברא הוא
והסימן מהם מ"מ שא"ו
לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם:
לעובד כוכבים בנתינה מנין תלמוד לומר
❖
פירוש:
דברים ז ב
ור' יהודה הא ודאי שפיר קאמר
לאוקמי בשבע אומות דמסירי טפי
תתננה ואכלה או מכור לנכרי נמצא אתה
2. לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה
ר"מ. דבין מכירה בין נתינה איכא
וכן לא תתחתן ליכא לאוקמי אלא
לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ
אומר אחד גר ואחד עובד כוכבים בין
למישדינהו אעובד כוכבים ואגר:
בשבע אומות $ שהרי כל שאר אומות
תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר
מוסף רש"י
בנתינה בין במכירה דברי ר' מאיר רבי
לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה
או. חלוק הוא: להקדים נתינה דגר.
מותרין לבא בקהל בגירותן חוץ
לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל
שייך לעמוד קודם
יהודה אומר ג) גדברים ככתבן לגר בנתינה
אם יש גר בשעריך לא ימכרנה
מאותם שאסר הכתוב מצרי עמוני
ביומי. ימי השבוע
גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:
ולעובד כוכבים במכירה שפיר קאמר ר"מ
(קדושין ל.). כי רבים
לעובד כוכבים ולהכי אתא או
ומואבי אבל מתנת חנם ונתינת חן
דברים יד כא
חללים הפילה. באשה
3. מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ
למשמע הכי לגר אשר בשעריך
וחנייה אין שום טעם לחלק בין
ור' יהודה אמר לך אי סלקא דעתך כדקאמר
זרה משתעי ותלמיד שאינו
כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ
תתננה והוא עיקר מצוה או אם
שאר עובדי כוכבים לז' עממים מיהו
נוהג עצמו כשורה קרי ליה
ר"מ לכתוב רחמנא תתננה ואכלה ומכור
מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ:
נמי הכי (סוטה כב.). זה
תהלים קד כד
אין גר מוכרה לעובד כוכבים:
קשיא דכריתת ברית שכתוב אצל
או למה לי שמע מינה לדברים ככתבן
תלמיד שלא הגיע כו'.
4. כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל
לא תחנם אי בשאר אומות איירי
ולא
הפילה לשון נפל שלא כלו
הוא דאתא ור"מ ההוא לאקדומי נתינה
אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל
❖
הכתיב (מלכים א ה) גבי שלמה
לו חדשיו (שם). ועצומים.
דָּבָר רָע: דברים כג י
דגר למכירה דעובד כוכבים ור' יהודה כיון דגר אתה מצווה להחיותו
לשון עוצם עיניו, שסוגרים
וחירם מלך צור ויכרתו ברית שניהם
פיהם ואינם מורים לצורכי
וכנעני אי אתה מצווה להחיותו להקדים לא צריך קרא: ד"א לא תחנם
ועוד דמשמע כל שאר אומות לא
הוראה (שם). ועד כמה.
גליון הש"ס
לא תתן להם חן: מסייע ליה לרב דאמר רב ד) ד אסור לאדם שיאמר כמה
הוזהרו על כריתת ברית דהא
הוי ראוי להוראה (שם
תוס' ד"ה דאמר וכו'
כב:). צריכה לימוד.
נאה עובדת כוכבים זו מיתיבי מעשה ברשב"ג שהיה על גבי מעלה
בגבעונים כתיב (יהושע ט) בקרבי
צריכה ליתן לב ללומדה
שהרי כל שאר האומות
אתה יושב ואיך אכרות לך ברית
בהר הבית וראה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר אמר מה רבו מעשיך
(סוכה כא:) צריך לשומעם
מותרים. עי' טורי אבן
3
משמע הא בשאר אומות מותר וי"ל
שיתנו להן לב (שם).
מגילה דף יד: ד"ה
ה' ואף ר"ע ראה אשת טורנוסרופוס הרשע רק שחק ובכה רק שהיתה באה
❖
ועלהו. דבר קל שבה
דאגיירה:
דלא תכרות ברית נמי לא קאי אלא
מטיפה סרוחה שחק דעתידה דמגיירא ונסיב לה בכה דהאי שופרא בלי
. בין לר' ישמעאל
בשבע אומות וטעמא רבה איכא
(בשיןם) לר' עקיבא. דפליגי
עפרא ורב האודויי הוא דקא מודה דאמר מר ה)הרואה ובריות טובות אומר ברוך
בפרק ר' ישמעאל (לקמן
ועניינא דקרא נמי מוכח דכתיב
רבינו חננאל
שככה ו)ברא בעולמו ולאסתכולי מי שרי מיתיבי 4ונשמרת מכל דבר רע
נא:) בעבודת כוכבים
ונשל גוים רבים ועצומים ממך
[גמ'] מנא לן שנאמר
עצמה, איכא למ"ד אסורה
שלא זיסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה באשת איש ואפי' מכוערת
מפניך החרם תחרימם לא תכרות
מיד ואיכא למ"ד כשתעבד,
לא תחנם ש"מ לא
ולא
כולהו מודו בכלים דאינם
תתן להם חנייה בקרקע
להם ברית ואיכא למימר דכיון
אסורים עד שיעבדו, עד
וש"מ לא תתן להם
דבשעת כיבוש קיימי בלא תחיה שלא בשעת כיבוש קיימי באיסור כריתות ברית אי נמי משום דאדוקי בעבודת כוכבים טפי אבל שאר
שיעשו בהם שימוש לעבודת
חן. אסור לישראל לומר
אחד
גר ואחד עובד כוכבים בין במכירה בין בנתינה. הכא משמע דלכ"ע איכא למדרש תתננה ומכור אדלעיל מיניה
אומות לא ז):
כוכבים (חולין ח:). יש'ה
עובד כוכבים זה נאה
לשכירות מתחלה ועד
הוא או עובדת כוכבים
ואדבתריה ואפילו רבי יהודה לא פליג אלא משום או וה"נ דרשינן פרק איזהו נשך (ב"מ דף סא.) את כספך לא תתן לו בנשך
סוף. כל פרוטה ופרוטה
אבל נזדמן לו בקרן
ובמרבית לא תתן אכלך דשדינן בנשך ובמרבית אכסף דלקמיה ואאכלך דלבתריה וקשה מ"ש מההיא דפרק קמא דקדושין (דף לב:)
כשנגמרה נתחייב בה בעל
זוית שלא במתכוין וראה
גבי מפני שיבה תקום והדרת פני זקן דלא שדינן תקום והדרת אשיבה ואזקן ויש לומר דהתם לא שייך והדרת גבי מפני ולא שייך
המלאכה לפועל בשכירות
ורוצה לאודיי ולומר ברוך
עשיית המלאכה (קדושין
שככה לו בעולמו כדרך
נמי תקום גבי פני וקל להבין ואין להקשות מאותן מקראות שאין להם הכרע (יומא דף נב:) והסימן מהם (ב) מ"ם שו"א פירוש מחר
מח.). ע"כ מעמ' קודם
שאומר על האילנות שפיר
משוקדים שאת ארור וקם אמאי לא אמרינן דקיימי אתרוייהו דהתם לא שייך פירושו בזה כמו בזה שאם עונה שאת אאם תיטיב
תלמוד לומר תת''ה או
דמי. אבל לתת לעובד
יהיה שאת לשון נשיאות עון ואם עונה אאם לא תיטיב יהיה שאת לשון פורענות כמו נשא אשא להם וכן ארור אפם כי עז אם
מכור. דרוש ליה אגר, וכן
כוכבים מתנה בחנם תנאי
גבי לנכרי נמי דרוש תתננה
היא ור' מאיר מתיר ור'
אפם מוסב לארור אינו מקלל אלא אפם ואם אפם מוסב על כי עז נמצא מקללם וכן וקם אי קאי אהעם נראה שיזנו אחרי אלהי
ואכלה או מכור לנכרי
יהודה אוסר דתניא לא
נכר ואי קאי אהנך שכב וגו' רמז לתחיית המתים וצ"ע ממשוקדים וממחר ואין לשם שום חלוק משמעות ח) ובירושלמי מוסיף פסוק ששי
(פסחים כא:) מדכתיב
תאכלו כל נבילה לגר
מכירה ונתינה באמצע,
שאין לו הכרע בני יעקב באו מן השדה כשמעם או כשמעם ויתעצבו ולשם יש חילוק משמעות דאי כשמעם קאי אבאו משמע שבאו בלא עת
אשר בשעריך וגו' אחד
ואי כשמעם קאי אויתעצבו א"כ באו בעתם ולאחר שבאו כשמעם אז ויתעצבו: רבי יהודה אומר דברים ככתבן. תימה לר' יהודה
שמע מינה אחד מכירה
הגר ואחד העובד כוכבי'
ואחד נתינה קיימי בין אגר
בין במכירה בין בנתינה.
למה לי לא תחנם לאסור מתנת חנם ותיפוק לי' מהכא וי"ל דלא תחנם אצטריך ליתן בו לאו והאי דהכא נמי איצטריך לעשה אי נמי
ובין אעובד כוכבים, דאי
ר"י אומר דברים ככתבן
דוקא כתיב הוה ליה
איכא למימר דהאי דהכא איצטריך לגלות על נתינה דגר שהיא מתנה ממש ולא נתינה בדמים והקשה ריב"ם דהכא אסר מתנת חנם
לגר בנתינה ולעובד
למכתב הכי תתננה לגר
כוכבים במכירה כדכתיב
לעובד כוכבים לר' יהודה ובפרק כל שעה (פסחים דף כב. ושם ד"ה ור') מוקמינן ההיא דשולח אדם ירך לעובד כוכבים כר' יהודה
ומכרנה לעובד כוכבים
או מכור לנכרי: ונשמרת
ותירץ רבי דבתוספתא ט) תניא גבי מילתיה דר' יהודה דהכא בעובד כוכבים המכירו מותר מפני שהוא כמוכרו לו והא דאמרי' בפרק
(חולין קיד:). דברים
מכל דבר רע שלא
ככתבן. כך מצותה, לא
יסתכל אדם באשה נאה
הדר (עירובין דף סד:) דא"ל לההוא עובד כוכבים טול גלוסקין מאילעא ואע"פ שלא היה מכירו כדמשמע התם שאני התם שהיה מתלוה
יתננה לנכרי ולא ימכרנה
ואפילו בפנויה באשת
עמו בדרך וא"ת למאן דאסר וכי לית ליה ההיא י) דמפרנסין עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום וי"ל דדרכי שלום
לגר (פסחים כא:). או
אין זו מתנת חנם וא"ת ולמאן דשרי וכי לית ליה ההיא כ) דהעובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין וי"ל דקרא מיירי שאינו
למה לי. או לשון חילוק,
מחיה באותה מתנה כי אף אם לא יתן לו כלום לא ימות : ורבי מאיר ההוא איצטריך דלקדום נתינה דגר למכירה דעובד כוכבים.
ואי כר' מאיר קאמר קרא
ל)
דתרוייהו אגר ותרוייהו
וא"ת וכי אם יש לו לאדם חפץ למכור יתננו לגר קודם שימכרנו לעובד כוכבים והלא אפי' לישראל אינו מצוה על כך וי"ל דדוקא נבילה
אנכרי לא נכתוב או (שם).
להקדים
לא צריך
שאינו שוה אלא דבר מועט לישראל שלא היו עובדי כוכבים מצויים ביניהם ולגר היא שוה הרבה כשאר בשר:
לאקדומי 'תי'ה דגר.
אם יש גר ליתנה לו נתינתו
קרא. וא"ת כיון דמסברא יש לנו להקדים נתינה דגר למכירה דעובד כוכבים למה נכתבה נתינה דגר כלל מכ"ש ממכירה דעובד
קודמת למכירתה לנכרי,
כוכבים ידעינן ליה וי"ל דאי לא כתיב נתינה דגר הוה אמינא דאסור ליתן לו נבילות כדי שיתן לב להתגייר לגמרי: הרואה בריות
והאי גר בגר תושב קאמר,
טובות אומר כו'. בירושלמי אומר אפי' גמל נאה סוס נאה חמור נאה אומר ברוך שככה לו בעולמו:
שקיבל עליו שלא לעבוד
עכו"ם ואוכל נבלות (שם).
דגר אתה מצווה
להחיותו. דכתיב (ויקרא כה) גר ותושב וחי עמך (שם). להקדים לא צריך קרא. מסברא אנו יודעין שנתינה לגר קודמת, דחיות הגר מצוה אבל מכירה לנכרי מאי מצוה איכא ואיצטריך קרא לחלק ולאסור ליתן במתנה לנכרי
ולמכור נבלה לגר (שם).