לפני
אידיהן פרק
ראשון עבודה זרה
כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא. פירוש וא"כ אין
משכירין להם בתים. ולא גזרינן אטו מכירה דאי נמי אתי לידי
קו א מיי' פ"י מהלכות
א) [לעיל טו. פסחים ו.],
ב) פסחים ד. ב"מ קא:,
עבודת כוכבים ה"ג
מכירה לא עבר אדאורייתא דכי כתיב לא תתן להם חן וחנייה
לגזור בהו שכירות אטו מכירה דמכירה לא מפקע לה
ז)
ג) [ביצה ג. וש"נ], ד) [גיטין
סמג לאוין מה טוש"ע י"ד
ממזוזה אבל בשדות במכירה מפקע להו ממעשר ויש מפרשים
בא"י כתיב דחשיבא חנייתה ומיהו מכירה לכתחילה לא דגזרינן
ח:], ה) [עי' תוס' יבמות
סימן קנא סעיף ח:
משום מכירה דארץ ישראל: אבל לא שדות. דאיכא תרתי לאיסורא:
קז ב מיי' שם הלכה ד
דאתיא אפי' למ"ד אין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מיד מעשר
מב: ד"ה סתם וכו' מה
שהניחו בקושיא], ו) [לעיל
טור שו"ע שם סעיף
וחוצה לארץ. דמרחק וליכא למיגזר
בסוף השולח (גיטין דף מז. ושם ד"ה
יד.], ז) [להם חנייה רש"ש],
י:
מכירה דהתם אטו מכירה דא"י:
אמר) דמ"מ חשובה הפקעה מה
משכירין להם בתים אבל לא שדות ובחו"ל
קח ג מיי' פרק ה' מהל'
ח) [דברים ו], ט) [יומא
מוכרין בתים ומשכירין שדות. אבל
שהיא עתה ביד עובד כוכבים והוא
יא:], י) איכא איסורא
מזוזה הלי"א סמג
מוכרין להם בתים ומשכירין שדות דברי
דבשכירות כצ"ל [ל"ס],
עשין כג טור שו"ע יו"ד
מכירה דשדות לא כיון דאיכא תרתי
זורעה שאינו מפריש ממנה מעשר
רבי מאיר רבי יוסי אומר בארץ
ישראל
כ) [עי' תוספות ב"ב פא.
סימן רצא סעיף ב:
א
גזרינן: טעמא דרבי יוסי מפרש
נמצא שאין מקיימין בזה השדה
קט ד מיי' פ"א מהל'
ד"ה ההוא כו' אדמת],
משכירין להם בתים אבל לא
שדות
ל) [ע' תוס' מנחו' יח: ד"ה
בגמ': אף במקום שאמרו להשכיר.
מצוה התלויה בה אבל בית אין כאן
תרומות הל"ב
ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין
שדות
מנין], מ) [וע"ע תוספות
וע"ש:
הפקעה מפני שאין הבית עצמו
בתים לא לבית דירה אמרו אלא
קי ה ו ז מיי' פ"י מהל'
גיטין ח. ד"ה כיבוש],
במקום
ובחוץ לארץ מוכרין אלו ואלו א) באף
❖
חייב כיון שאין ישראל דר בתוכו
לאשתמושי בהו בציבי ותיבנא:
נ) [בס"א: עתה],
עבודת כוכבים הל"ג
שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו
סמג לאוין מה טור שו"ע
מפני שנקראת על שמו. והרואה
ולא נהירא דא"כ מאי קאמר בסמוך
❖
יו"ד סי' קנא סעיף ט:
לרבי יוסי שדה דאית ביה תרתי
שמחממין בשבת אומר שהבלנים
מפני שהוא מכניס לתוכו עבודת כוכבים
תורה אור השלם
גמ'
שלוחין של ישראל הן: חובת
גזרו רבנן שכירות אטו מכירה הלא
שנאמר לא תביא תועבה אל ביתך ובכל
1
1. וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל
הדר הוא. ולא חובת הבית הלכך
בשכירות גופא
איכא תרתי
(א) י)
רבינו חננאל
מקום לא ישכיר לו את המרחץ מפני
בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ
ליכא אפקעתא דכתיב ביתך ח) דרך
דבשכירות גופיה איכא הפקעה
שהוא נקרא על שמו: גמ' מאי אין צריך
צריך לומר שדות: [גמ']
שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב
ביאתך אלמא למי שנכנס ויוצא
ממעשר שלא יעשר העובד כוכבים
ט)
גזרי' שכירות אטו מכירה
תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא:
לומר שדות אילימא משום דאית בה
דברים ז כו
ואמרי' מאי עילויה
לתוכה אזהר רחמנא: היא גופא
מאותה תבואה ועוד קשיא דלשון
2. לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי
דשדות מן הבתים אילימא
תרתי חדא חניית קרקע וחדא דקא מפקע
גזירה. שכירות אטו מכירה: והא
הפקעה משמע שמפקיע החיוב
משום דאית בשדות תרתי
עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל
לה ממעשר אי הכי בתים נמי איכא תרתי
שכירות שדות דסוריא דגזירה לגזירה
לגמרי מן הקרקע וכאן אין הפקעה
איסורי חדא דיהבת להו
וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי
❖
חנייה בקרקע וחדא דקא
ויקרא יט יד
חדא חניית קרקע וחדא דקא מפקע לה
היא. דקס"ד משום שכירות דא"י
יְהֹוָה:
גמורה כיון דאין קנין שהרי גם
מפקעת להו מן המעשר
איתסר: שמיה כיבוש. ובמכירה
עתה שהוא ביד העובד כוכבים אם
ממזוזה אמר רב משרשיא מזוזה חובת
ב)
ג
בתים נמי הא איכא
דסוריא איכא איסורא בין בתים בין
יזרע בה ישראל תתחייב לעשר לכך
[חנייה] בקרקע ופקיעת
הדר הוא: בסוריא משכירין בתים כו':
גליון הש"ס
מזוזה ופרקי' מזוזה חובת
שדות הלכך שכירות שדות דסוריא
נראה לפרש דאתיא כ) כמ"ד יש קנין
מאי שנא מכירה דלא משום מכירה
דארץ
גמ' א"ש הלכה כר' יוסי.
הדר הוא. בסוריא
לאו גזירה היא משום שכירות דא"י
וכשמוכרה לעובד כוכבים הוא
עי' לעיל דף ז' ע"א תוס'
משכירין בתים לעובדי
ישראל אי הכי משכירות נמי נגזור ג) היא
❖
ד"ה פשיטא: אלא משום מכירות שדות דלאו
מפקיעה ממש ממעשר שאפילו יזרע
כוכבים אבל לא שדות
גופה גזרה ואנן ניקום וניגזור גזרה
לגזרה
אוקימנא קסבר כיבוש
גזירה היא אלא איסורא דאורייתא
ישראל לא יתחייב במעשר אבל בית
יחיד שמיה כיבוש אע"ג
והא שכירות שדה דבסוריא דגזרה לגזרה
ומיהו לא אחמור בה רבנן למיגזר
ודאי אינו מפקיע מן המזוזה דאפי'
דדוד הוא דכבשינהו ארץ
הגהות הב"ח
היא וקא גזרינן התם לאו גזרה
הוא
שכירות דבתים אטו מכירה: אבל
לא ימכרנו לעובד כוכבים אלא שלא
ישראל היא שדות דאית
(א) תוספות ד"ה הא
בהו [תרי] איסורי כדאמרן
שדות דאיכא תרתי גזרו. שכירות
ידור בו ישראל אין כאן חיוב מזוזה
קסבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש שדה
ד)
אמר וכו' הלא בשכירות
גזרי' שכירות אטו מכירה
אטו מכירה: ובחו"ל כו' שדות דאית
מן התורה ואפילו אם שכרה ישראל
גופא אע"ג דליכא תרתי
דאית ביה תרתי גזרו ביה רבנן
בתים
בתים דלית בהו אלא
דבשכירו' ליכא משום
משום חנייה בקרקע בלבד
בהו תרתי גזרו בהו רבנן. דמשכירין
אחר ודר בתוכה דהכי קיימא לן
דלית בהו תרתי לא גזרו בהו רבנן:
בחוץ
ח'יית קרקע מ"מ איכא
לא גזרו שכירות אטו
ולא מוכרין משום מכירה דא"י:
דהא אמרינן פרק התכלת (מנחות
הפקע' ממעשר: (ב) שם
מכירה. בחוצה לארץ
לארץ וכו': שדה דאית ביה תרתי גזרו
רבי יוסי אומר בא"י משכירין להם
דף מד. ושם ד"ה טלית) השוכר בית
ד"ה קסבר וכו' מ"מ איכא
מוכרין בתים כו' ר' יוסי
בהו רבנן בתים דלית בהו תרתי לא גזרו
למימר. נ"ב וכ"כ תוס'
אומר אף בארץ ישראל
בתים. ולא גזרינן אטו מכירה: אבל
בחו"ל כל ל' יום פטורה מן המזוזה
בקידושין דף טז ע"ב ד"ה
משכירין להם בתים
בהו רבנן: רבי יוסי אומר בארץ ישראל
שדות דאיכא במכירתן תרתי לאיסור'
מכאן ואילך חייבת בא"י חייבת מיד
והא וצ"ע במס' מכות
ובסורי' מוכרין להם בתים
❖
משכירין להם בתים וכו': מ"ט שדות דאית
גזרינן שכירות אטו מכירה: ה"ג
מכל מקום אין חיוב זה מן התורה
דכ"א ע"ב:
ומשכירין שדות ובחוצה
לארץ מוכרין אלו ואלו
בהו תרתי גזרו בהו רבנן בתים דלית בהו
קסבר כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש.
דמדאורייתא פטורה לעולם כדכתיב
לר' יוסי שדות בא"י דאית
הלכך ליכא איסורא במכירת בתים:
ביתך ולא של אחרים ואף על גב
תרתי לא גזרו בהו רבנן: ובסוריא מוכרין
בהו תרתי גזור רבנן
מוסף רש"י
שדות דאית בהו תרתי גזרו בהו
דדרשינן ביתך ביאתך להניחה בימין
שכירות אטו מכירה בתים
וכו': מ"ט קסבר כיבוש יחיד לא שמיה
ד
לא לבית דירה אמרו.
לא גזרו בהו בשכירות
רבנן. מכירתן בסוריא אטו מכירה
דרך ביאה מ"מ תרי ביתך כתיבי
כיבוש ושדה דאית בה תרתי גזרו בה רבנן
אף במקום שהתירו
בסוריא קסבר ר' יוסי
דא"י: וניחוש דלמא אזיל האי ישראל.
אבל רבנן הוא דחייבוהו לאחר ל'
להשכיר לא לבית דירה
כיבוש דיחיד לאו שמיה
בתים דלית בהו תרתי לא גזרו בהו רבנן:
התירו אלא להעמיד בו
דשרית ליה לזבוני לחד עובד כוכבים
יום מפני שהיא נראית כשלו מידי
כיבוש ואינו א"י מכירת
ובחו"ל מוכרין וכו': מאי טעמא כיון דמרחק
בהמות ועצים ולא שידור
בתים דליכא אלא חדא
ומזבין להאי יחיד: ואזיל. האי עובד
דהוה אטלית שאולה דכל ל' יום
הוא בה (פסחים ו. וכעי"ז
ושכירות שדות אע"ג
לא גזרינן אמר רב יהודה $אמר שמואל ה)הלכה
כוכבים ומזבין לה לתרתי פלגי לתרי
פטורה מן הציצית וה"ה לעולם מן
לעיל טו.). מזוזה חובת
דאיכא תרתי לא גזור רבנן
הדר הוא. דדרשינן
כרבי יוסי אמר רב יוסף ובלבד שלא יעשנה
ולא גזור אלא מכירת
ומעכב השלישית לעצמו ואיכא שכונה:
התורה משום דכתיב כסותך ולא של
ה
(מנחות לד.) ביתך, דרך
שדות בסורי' בלבד:
מיפקדינן גרסינן: אלפני דלפני
אחרים ורבנן הוא דגזרו לאחר ל'
שכונה וכמה שכונה תנא אין שכונה פחותה
ו
ביאתך, למי שנכנס ויוצא
ובחו"ל מוכרין להן אלו
כו'. כלומר לכולי האי לא חיישינן:
יום מפני שנראית כשלו:
לה, זה הדר בה (ב"מ קא:)
משלשה בני אדם ולחוש דלמא אזיל האי
ואלו אמר רב יהודה אמר
קסבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש.
לפי שהיא משמרתו (פסחים
שמואל הלכה כר' יוסי
וסתמא
ישראל ומזבין לחד עובד כוכבים ואזיל היאך
ד.). גזרה לגזרה. הא
ובלבד שלא יעשם שכונה.
הקשה הר"ר אלחנן
דאמרינן בכולי הש"ס שאין
תנא אין שכונה פחותה
ומזבין לה לתרי ו)אמר אביי ז 2 אלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן:
דבפ"ק דגיטין (דף ח. ושם) היכא
גוזרין גזרה לגזרה, מהאי
מג' בני אדם וניחוש דלמא
אף במקום שאמרו להשכיר: מכלל דאיכא דוכתא דלא מוגרי
קרא נפקא ושמרתם את
האי דזבנת ליה אזיל
דקתני בג' דרכים שוותה סוריא
משמרתי, עשו משמרת
ומזבין לאחרים והוו להו
וסתמא
לארץ ישראל ובשלשה דברים לחו"ל
כלומר גזרה למשמרתי
שכונה ופרקי' לפני עור
אמאי לא חשיב הא מילתא דהכא דבמכירת בתים ושכירות שדות שוות לא"י ובשכירות בתים שוות לחוצה לארץ דהא אפילו בחדא
לתורתי, ולא משמרת
לא תתן מכשול מפקדינן
למשמרת, שלא יעשו גזרה
לפני דלפני לא מפקדינן:
פליג התם דקאמר עפרה טמא כחו"ל והרוצה ליכנס לה בטהרה יכנס כא"י ואומר ר"י דתני ושייר ואע"ג דנחית תנא למניינא (ב) מ"מ
[פיסקא] אף במקום
לגזרה (ביצה ב:). כיבוש
כיבוש
יחיד. פ"ה שלא היה שם אורים ותומים וששים רבוא ויותר
איכא למימר תנא ושייר כדאשכחנא בהרבה מקומות ל):
יחיד. דדוד, שלא היו כל
שאמרו
להשכיר
ישראל ביחד כדרך שהיו
נראה כמו שפירש הר"ר יצחק מהרפוט דכל מה שכבש יחיד כגון יאיר בן מנשה אינו א"י אבל קשיא דאי מא"י הוא אין זה קרוי
בכבוש יהושע שהיו כולם
כיבוש יחיד ואם מחו"ל הוא אפי' היו שם ששים רבוא קרוי כיבוש יחיד לכך נראה כל שאין לו רשות לכבש נקרא חו"ל דכל זמן
וכבשוה לצורך כל ישראל
שלא כבש כל א"י לא היה לו רשות לכבוש חוצה לארץ והכי איתא בספרי פרשת עקב כשכבש דוד ארם נהרים וארם צובה אמר לו
קודם חלוקה, אבל דוד לא
הקב"ה סמוך לפלטין שלך לא כבשת ואתה הולך ומכבש חוצה לארץ שנאמר ואת היבוסי יושב ירושלים וגו' : אלפני דלפני לא
כבש אלא לצורכו (גיטין ח:).
מ)
מפקדינן. האי סימנא בעלמא הוא כלומר לכולי האי לא חיישינן א"נ כיון דאיסור שכונה שלא יבא היזק לישראל קרי ליה מכשול לפני עור:
אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו וכו'. יש לפקפק על מה היו סומכים בני אדם למכור ולהשכיר בתים לעובדי כוכבים
ואף לבית דירה ויש רוצים להביא ראי' להתיר מדתניא בתוספתא (פ"ב) כאן וכאן לא ישכיר אדם ביתו לעובד כוכבים מפני שידוע שמכניס
לתוכה עבודת כוכבים אפ"ה משכירין להם ארוות ואוצרות ופונדקאות אע"פ שידוע שמכניס לתוכו עבודת כוכבים משמע הטעם משום
שמחלק בין מקום שמכניס עבודת כוכבים בקביעות בין שאינו מכניס ובהנך שאומר אינו מכניס עבודת כוכבים בקביעות שרי ולפי
זה בעת נ) שהעובדי כוכבים שבינינו אינם מכניסין לבתיהם עבודת כוכבים בקביעות אלא כשיש שם מת או שנוטה למות וגם אותה
שעה אינן עובדין אותם מותר אכן משם אין ראיה גמורה כי יש לתלות טעם היתר דארוות ואוצרות דשמא לא אסרה התורה אלא בבית
העשויה לדירה דכתיב לא תביא תועבה אל ביתך ולשם אפילו דרך עראי אסור אבל אותם בתים שאינם עשוים לדירה לא אסרה תורה
ולהכי שרי ארוות ואוצרות ורבינו חיים כהן היה מביא ראיה להתיר מדגרסינן בירושלמי אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה
אמרו הא במקום שנהגו למכור מוכר אף לבית דירה ומשכיר אף לבית דירה והיה נראה לו הטעם דבחוץ לארץ לא מיקרי ביתך
אלא בארץ וקשו בה טובא חדא כי אין נראה לר"י שיגרע ישראל בחוץ לארץ מעובד כוכבים דאפילו
למ"ד אין קנין לעובד כוכבים
בארץ ישראל בחוצה
לארץ מיהא יש לו
קנין ועוד קשה
לרבי יהודה
דגבי מזוזה דכתיב
ביתך הכי
נמי
תימא דמי
שיש לו בית בחוצה
לארץ