לפני
אידיהן פרק
ראשון עבודה זרה
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
הכי תיפוק ליה משום לפני עור. הקשה הר"י אמאי קאמר
אריסותא לר"ש בן אלעזר לית ליה. והאי דנקט כותי דמשמע הא
קיב א מיי' פ"ו מהל'
א) [עירובין מ. וש"נ],
ב) [ברכות כה. וש"נ ועיין
שבת הל' יז סמג
עובד כוכבים שרי לאו טעמא משום אריסותא אלא משום דאמרינן
א"ה דאמלתי' דר"ש בן אלעזר גופיה היה יכול להקשות
נדרים עב.], ג) [לעיל יד:],
עשין סה טוש"ע א"ח סי'
ליה לא תעשה בה מלאכה בשבת וציית: אי הכי. דכותי יעשה
תיפוק ליה משום לפני עור ופי' הר"ר אלחנן בשלמא אי אמרת
ד) [עירובין סב.], ה) [צ"ל
רמה סעיף א:
בה מלאכה בחולו של מועד: מאי איריא. דקתני גבי כותי מפני
קיג ב מיי' פ"י מהל'
דכותי נקט לרבותא וה"ה עובד כוכבים ניחא דנקט טעמא דנקראת
בחגיגה (דף יח.)], ו) [וע"ע
❖
תוס' חגיגה יח. ד"ה חולו],
מאכלות אסורות
שנקראת על שמו: תיפוק ליה. דבלא
על שמו דשייך בתרוייהו אלא אי
הלכה יד ועיין בהשגות
אמרת דנקט כותי דוקא א"כ תיפוק
חשד נמי איכא משום לפני עור
אריסותא לר"ש בן
אלעזר לית ליה אלא
ובכ"מ טוש"ע י"ד סי' רצד
ליה משום לפני עור:
וכותי גר הוא ומצווה על המצות
סעיף יג:
עובד כוכבים מ"ט מותר דאמרינן ליה וציית
תורה אור השלם
תיפוק ליה משום לפני עור.
קיד ג מיי' פ"ו מהל'
כישראל ולא דמי לעובד כוכבים
כותי נמי אמרינן ליה וציית כותי לא ציית
1. לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי
שבת הלכה יז סמג
העושה מלאכה בשבת שהעובדי
אליבא דרשב"א פריך
עשין סה טוש"ע א"ח סי'
עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל
דאמר אנא גמירנא טפי מינך א"ה מאי איריא
כוכבים לא הוזהרו עליה: מוריקאי.
דאית ליה כותים גרי אמת הן
רמה סעיף ב:
וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ:
❖
א ד מיי' פכ"ב מהל'
מפני שנקראת על שמו תיפוק ליה משום
ויקרא יט יד
זורעי גנות כרכום: נקיט בשבתא.
בפ"ק דחולין (דף ו.) גבי ההיא
איסורי ביאה הל' ה
1 לפני עור לא תתן מכשול חדא ועוד
לחרוש לזרוע ולקצור: שקיבלו
דר"ש דשדריה לר"מ למזבן חמרא
סמג לאוין קכו טוש"ע י"ד
קאמר חדא
משום לפני עור ועוד
סי' קנג סעיף א:
שדה. באריסותן מבעה"ב ומשקיבלוה
מבי כותאי ומכאן יש להביא ראיה
גליון הש"ס
ב ה מיי' שם הלכה ד
למה שפירש ר"ת דשייך למימר לפני
הוטלה על שניהם לעסוק בה ביחד:
מפני שנקראת על שמו הנהו מוריקאי
גמ' איכסיף. גיטין עז
סמג שם טוש"ע שם
לא יאמר ישראל טול אתה חלקך
עור אף במידי דלית ביה איסורא
ע"ב ב"מ צז ע"א: שם
דעובד כוכבים
נקיט בשבתא וישראל בחד
סעיף ד טוש"ע אה"ע סי'
כב סעיף ג:
לא היו דברים מעולם.
בשבת. לפי שנעשה שלוחו על חצי
אלא דרבנן דהא מלאכה דח"ה
בשבתא אתו לקמיה דרבא שרא להו
ג ו מיי' פי"ב מהל' רוצח
עירובין מ ע"א ועיין
היום המוטל עליו: ואם התנו
אינה אסורה אלא מדרבנן כדפירש
תוספות יבמות לה ע"ב
הל' ז סמג עשין מט
איתיביה רבינא לרבא אישראל ועובד כוכבים
מתחילה. קודם שהוטלה עליו:
ר"ת (במו"ק (דף ב)) וראיה נמי
ה)
טוש"ע י"ד סי' קנג סעיף
ד"ה דכ"ע. נדה כד ע"א
שקיבלו שדה בשותפות לא יאמר ישראל
❖
תוס' ד"ה אר"פ. ב"ב קנד
ב:
מותר. דהא לא קיבל עליה ישראל
מדלעיל (דף טו:) דאסור למכור
ע"ב תד"ה ברם. בכורות ד
לעובד כוכבים טול חלקך בשבת ואני בחול
עבודה דשבת ואין העובד כוכבים
לישראל החשוד למכור לעובד
❖
ע"ב תד"ה אלא:
ואם התנו מתחלה מותר ואם באו לחשבון
שלוחו: ואם באו לחשבון. לאו
כוכבים אע"ג דליכא איסורא אלא
רבינוחננאל (המשך)
אסור $איכסיף לסוף איגלאי מלתא דהתנו
אהתנו מתחלה קאי אלא מילתא
דרבנן אבל הר"ר אלחנן הקשה
כוכבים אכל שני ערלה
הגהות הב"ח
באנפי נפשה היא כלומר אם קיבלו
לפר"ת שפירש דמלאכה דח"ה
מעיקרא הוו רב גביהה מבי כתיל אמר הנהו
וישראל אכל שני דהיתירא
(א) רש"י ד"ה אלא וכו'
סתם ועשו סתם ועייל העובד כוכבים
אינה אסורה מן התורה מדאמר בפ'
כו'. איבעיא להו אם התנו
שתילי דערלה הוה עובד כוכבים אכיל שני
בשותפות ל'וטעה ויטלו:
מעיקרא מותר סתמא מאי
בשבת וישראל בחול ולא צווהו ישראל
מי שהפך (מ"ק דף יא:) פתח באבל
דערלה וישראל שני דהתירא אתו לקמיה
(ב) ד"ה אין וכו'
ולא איפשיטא ועבדי' ביה
ובאו לחשבון לאחר זמן לומר כמה
וסיים בחול המועד לא מיבעיא
להתאכסן שם עוברי
לחומרא
דאיסורא
דרבא בשרא להו והא אותביה רבינא לרבא
דאורייתא היא: ב) ירושל'
דרכים ומעלין: (ג) תוס'
ימי שבת נטלת אתה ואני אטול
קאמר לא מיבעיא ימי אבלו דאסור
לסיועי סייעיה והא אכסיף $לא היו דברים
ד"ה חדא וכו' נמי יכול
הא במקום שנהגו למכור
א)
כנגדן ימי החול: אסור. דשכר שבת
דרבנן אלא אפילו ח"ה דאסור
❖
להיות אסור:
מוכרין להן אפי' בית דירה
מעולם איבעיא להו סתמא מאי ת"ש אם
הוא נוטל דגלי דעתו דעובד כוכבים
דאורייתא כו' ומפר"ת דקרי ליה
ומשכירין להן אפילו בית
התנו מתחילה מותר הא סתמא אסור אימא
שלוחו היה: רב גביהה מבי כתיל
דאורייתא לפי שיש לה אסמכתא
דירה ר' בון בשם רבנן
ג
דתמן זאת אומרת שדה
מוסף רש"י
אמר. לאו הכי הוה עובדא: אלא
מן התורה בפ"ק דחגיגה (דף יח.)
סיפא אם באו לחשבון אסור הא סתמא
הנתונה על אם הדרך אסור
שתילי דערלה הוה. ישראל ועובד
לאפוקי אבל שאין לו אסמכתא אלא
אלא מהא ליכא
מותר אלא מהא ליכא למשמע מינה:
להשכירה לעובד כוכבים
ב)
למשמע מי'ה. דודאי
מפני שנקראת על שמו
כוכבים קיבלו שדה בשותפות
מדברי קבלה דכתיב והפכתי חגיכם
הדרן עלך לפני אידיהן
מתני' לאו כולה דוקא, אלא
ועובד כוכבים עושה בה
(א) ונוטעה ויטלו החצי בין שניהם
לאבל א"נ ח"ה יש לו עיקר מן
חדא מנייהו דוקא, או
מלאכה בשבתות וי"ט:
ונתעסק עובד כוכבים כל צרכו שני
התורה דאיכא למיגזר אטו י"ט ו):
רישא או סיפא, ותנא אידך
בתוספתא שאלו לר'
אין מעמידין בהמה בפונדקאות של
חדא משום לפני עור. נראה
ג)
ד
אטו ההוא ולא ידעינן הי
יהושע מהו שילמד אדם
ערלה ואכלן וישראל קבל ג' שנים
מינייהו דוקא דנגמר מניה
את בנו חכמת יוונית אמר
עובדי כוכבים מפני שחשודין על
אחרות כנגדן ואכלן: שרא להו.
דמהאי טעמא נמי (ג) להיות
(שבת קכא.).
להן צאו וראו איזו שעה
הרביעה ולא תתייחד אשה עמהן מפני
דהיתר גמור הוה דהא אע"ג
אסור כשקבל שדה בשותפות:
ה
הדרן עלך לפני אידיהן
אינה לא מן היום ולא מן
לא
שחשודין על הרביעה.
הלילה שהיום והלילה
שחשודין על העריות ולא יתייחד אדם עמהן
יאמר לו ישראל לעובד כוכבים
דקיבלוה יחד לכתחילה ואמר לו
ו
ואיכא משום לפני עור לא
חייב בהגיון תורה שנא'
שפיכות דמים: גמ'
כו'. מעשה כך היה בימי רבינו
ישראל היה אתה עובד בג' שנים
מפני שחשודין על
תתן מכשול דבני נח נצטוו
ד)
והגית בו יומם ולילה.
❖
הללו ואני ג' אחריהם אין כאן
תם שגבה ישראל אחד בחובו תנור
על הרביעה כו' (לעיל יד:).
תוספתא לא יטייל ישראל
ורמינהי
עם שיירא בתרפות אפי'
איסור שליחות דהא ישראל נמי
אחד מעובד כוכבים והיה לו לאופה
לצאת אפי' מקדים ואפי'
שרי לעובדה ואי משום אכילה שישראל אוכל כנגדן ונמצא נהנה
המסיק התנור חלקו בתנור והיה לו ליהודי ליטול כך וכך ימים
מחשיך ואפי' מתיירא
רבינו חננאל
מפירות ערלה שמכרן אין זה נהנה שכן המשפט שנה
בחלקו ולאופה כמו כן כך וכך ולא התנו מתחלה זה לזה טול אתה
מפני ליסטים מפני רוח
רעה חיה רעה שנא' לא
הנהו מוריקאי דעובד
שזה עובד הוא אוכל: והא אותביה רבינא. וא"כ מאי תיובתא
חלקך בשבת ואני חלקי בחול והיה ר"י ר"ל דמותר דלא דמי לשדה
תלכו אחרי אלהים אחרים
כוכבים מלקט ונקיט
גבי שבת איסור שליחות במלאכה מה שאין כן בערלה: לסיועי
דהכא דגבי שדה חלק הישראל משביח אף בחול במה שהעובד
ר' אלעזר (בר) [בנו ש"ר]
בשבתא וישראל נקיט
סייעיה. מדקתני התנו לכתחילה מותר אלמא כי ליכא איסור
יוסי הגלילי אומר אם
בחד בשבתא אתו לקמיה
כוכבים טורח בו בשבת אבל בתנור אינו משביח כלל במה שהעובד
ראית רשע יוצא לדרך
דרבא שרא להו ואותביה
שליחות דמלאכה שרי ואע"ג דמטיא הנאה לישראל וה"ה לערלה:
כוכבים עושה בו בשבת וזה בחול ואף בלא התנו מתחלה ולא הודה
התרחק ממנו ג' ימים כי
רבינא ישראל ועובד
סתמא מאי. שקיבלו סתם ועשו סתם עובד כוכבים בשבת
ר"ת לזה ונראה לו דאין לחלק בין תנור לשדה דאע"פ שאינו משביח
מלאכי חבלה יוצאין עמו
כוכבים שקיבלו שדה
שנא' הפקד עליו רשע
בשותפות לא יאמר ישראל
וישראל בחד בשבת ולא אמר ישראל מעולם טול אתה את השבת
במלאכה בשבת מ"מ הוי כאילו מעמיד פועל בידים ונראה להר"ר
ושטן יעמד על ימינו וכן
לעובד כוכבים טול חלקך
ואני בחול מהו לחלוק סתם בשוה ולא יזכיר ישראל את השבת:
אלחנן דבתנור אפי' התנו מתחלה לא יועיל כיון שכל התנור של
אם ראית צדיק יוצא לדרך
אתה בשבת ואני חלקי
אם באו לחשבון. הזכיר לו ישראל של שבת באותה חלוקה וגלי
ישראל הוא וה"ל כמשכיר תנורו בשבת ואומר לעובד כוכבים
צא עמו כי מלאכי שלום
בחול ואם התנו מעיקרא
עמו שנא' כי מלאכיו יצוה
על מנת שיום השבת
דעתיה דשלוחיה הוא: הא סתמא. דאף בשעת חלוקה סתם מותר:
טול שכר תנורי בשבת כשתסיקנו לי בחול ולא דמי לישראל ועובד
לך לשמרך בכל דרכיך:
לעובד כוכבים ויום אחד
הדרן עלך לפני אידיהן
כוכבים שלקחו שדה בשותפות שיש לעובד כוכבים חלק בגוף
הדרן עלך לפני
בשבת לישראל שרי ואם
אין מעמידין בהמה בפונדקאות. שעושין להתאכסן עוברי דרכים
הקרקע וגם ר"י חזר בו והביא ראיה לדברי ר"ת דאין חילוק בין
אידיהן:
(ב)
באו לחשבון פי' שיאמר
אין מעמידין בהמה
אחד לחבירו לקחת אתה
שם ומעלים שכר לבעלים: שחשודין על הרביעה. ובני
תנור לשדה דהא מרחץ כתנור דמי ובתוספתא דמסכת דמאי [פ"ו]
בשבת כך וכך כספים ואני
בפונדקאות של עובדי
נח נאסרו בה [סנהדרין נח.] דכתיב (בראשית ב) והיו לבשר אחד יצאו
תניא ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה ומרחץ בשותפות לא יאמר
לא לקחתי בחול אלא
כוכבים מפני שהן חשודין
בהמה חיה ועוף ויש כאן לפני עור לא תתן מכשול [ויקרא יט]: גמ'
לו ישראל לעובד כוכבים כו' קצרו של דבר בין כרם בין שדה בין
פחות מרוק לי א) וכן אם
על הרביעה. איני והתנן
אמר העובד כוכבים
מרחץ או תנור אם לקחו ישראל ועובד כוכבים בשותפות אסור
רובע
לישראל כעניין הזה אסור
לומר טול אתה חלקך כו' אלא אם כן התנו מתחלה קודם שלקחוהו
שאין לישראל בשבת שום חלק וגם ר"ת באותו מעשה דתנור צוה
ואינו מותר אלא אם התנו
לקבל החוב מן העובד כוכבים ולחזור ולהלוות ולהתנות מתחלה מיהו היכא שלקחו הישראל במשכון נראה שא"צ להתנות כלום כיון שהוא
מעיקרא מה שיזדמן
בשבת הרי הוא לעובד
ברשות העובד כוכבים ושכר התנור הוא לישראל מרבית שהעובד כוכבים נותן לו ואין הישראל קונה חלק בתנור דדוקא נקט לקחו.
כוכבים בין רב בין מעט
ת"ש
אם התנו מתחלה מותר הא סתמא אסור. וא"ת לידוק מרישא וי"ל דאיכא למימר דה"ה סתמא
העתק מלשון רבינו יהודה:
וכן בחול לישראל.
אלא משום דבעי למיתני סיפא ואם התנו מתחלה מותר אף על פי שהתנה לו כך בפירוש: ואם באו לחשבון אסור הא סתמא שרי.
איכסיף רבא לסוף איגלאי
מילתא דהתנו מעיקרא הוו
וא"ת לימא דה"ק אם באו לחשבון אסור אפי' התנו מתחלה וי"ל דס"ל דודאי אם התנו מתחילה מותר בכל ענין:
ושפיר שרא להו רבא. רב
הדרן עלך לפני אידיהן
גביהה מבי כתיל אמר
אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים. ותניא בגמ' אין מוסרין בהמה לרועה שלהם ויש ליתן טעם על מה אנו סומכין
שתלאי דערלה הוו עובד
לייחד בהמותינו עמהם ואף אנו מוסרין בהמותינו לרועה שלהם ואין לומר כדאמר רב לעיל בפ"ק (דף יד:) מקום שהתירו
א) אולי צ"ל מלא לי וכ"ה
למכור התירו ליחד דהא לא קם האי מילתא דאף רב הדר ביה אלא אומר ר"ת דסמכינן אהא דמשני ר' פדת בגמ' (דף כג.) דמוקי מתני'
הלשון בתשובת הגאונים בשם
רב שרירא גאון והובא בב"י
כר"א דחייש לרביעה וברייתא דלוקחין מהן בהמה לקרבן דלא חיישי לרביעה כרבנן ואנן קיימין כרבנן ואע"ג דרבינא שהיה סוף
או"ח סי' רמ"ה ע"ש וכן
הוראה פליג עליה ושני שנויא אחרינא מ"מ נראין דברי ר' פדת עיקר חדא מדהקדים דברי רבינא לדבריו דהא רבי פדת קודם
פי' הראב"ד ז"ל והובא
לרבינא ימים רבים שהיה בנו של ר"א כדאמרינן בפ"ק דברכות (דף יא:) וכן אורי לי' ר"א לר' פדת בריה וגם היה חברו של ר' זירא
בר"ן כאן דקאי אהתנו ודלא
כפרש"י. ב) עי' ברא"ש
כדאמר בפ"ק דנדה (דף ח.) א"ר זירא לר' פדת חזי דמינך ומאבוך קשריתו קטפא לעלמא ואותו ר"א אביו הי' תלמידו של ר' יוחנן
כאן דפסק האיבעיא לקולא
ועוד דבשל סופרים קי"ל דהלך אחר המיקל ואע"ג דסתם מתני' דאין מעמידין מתוקמא כר"א מ"מ לית הלכתא כוותיה כיון שיש מחלוקת
משום דהוי ספקא בדרבנן
במסכת פרה (פ"ב מ"א)
ובתרי
מסכתי לכ"ע אין סדר:
וע"ע בר"ן ודברי רבינו צ"ע.
ורמינהי