כב:
אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורמינהי
לוקחים מהם בהמה לקרבן. תימה אדמותיב
רובע ונרבע ומוקצה ונעבד פסול לקרבן דתניא בב"ק (דף מ:)
ד א מיי' פ"ג מהלכות
א) [תוספתא רפ"ב],
ב) [לעיל טו.], ג) [לעיל טו:
איסורי מזבח הל' טו:
מברייתא אמתני' לירמי מתני' אהדדי אין מעמידין
מן הבהמה ולא כל הבהמה להוציא את הרובע והנרבע מן הבקר
ז)
ז)
ה ב מיי' פכ"ב מהל'
תוספתא רפ"ג], ד) ב"מ
להוציא את הנעבד מן הצאן ז) להוציא את המוקצה: מוקצה. שהקצהו
ורמינהי מקום שנהגו למכור מוכרין אלמא לא חיישינן לרביעה
עא., ה) גיטין לח., ו) שבת
איסורי ביאה הלכ' ו
ויחדהו לתקרובת עבודת כוכבים: נעבד. שעשאו עבודת כוכבים
ולשני נמי כדמשני הכא ועוד קשה אמאי לא שני הכא שינויא קמא
קמו. יבמות קג:, ז) [ויקרא
סמג לאוין קצו טור אה"ע
א], ח) כ"ה בדפו"י,
סי' כד:
והשתחווה לו: בשלמא מוקצה ונעבד.
דרב דלעיל (דף יד:) מקום שהתירו
ו ג מיי' שם הלכה טז סמג
ט) מוכרין. מהר"מ,
למכור כו' וי"ל דההיא רומיא דמתני'
אף ע"ג דודאי חשידי לא קשיא לן
ורמינהי לוקחין מהן בהמה לקרבן ואין
י) [בס"א: מדלא אסרינן],
א) א
שם טוש"ע אה"ע סי'
דאם איתא דפלחיה כו': אלא
כב סעיף יח: כבר מרמה לה בפ"ק (שם)
כ) [ערך דגל אמנם בערךגלל
חוששין לא משום רובע ולא משום נרבע
ז ד מיי' שם טוש"ע שם
ב' גריס בשם רבינו חננאל
רובע. אי חשידי ליחוש: שלא
ושניה שפיר ואע"ג דהכא נמי נחית
ולא משום מוקצה ולא משום נעבד
סעיף יז:
ורגילא ברי"ש וע"ע מה
תיעקר. נעשית עקרה הילכך לא
לשנויי שנויא קמא דרב מקום
ח ה ו ז מיי' שם הל' ה
שפירש על זה], ל) דגרסי'
בשלמא מוקצה ונעבד אם איתא
שהתירו ליקח מהם להקריב דלא
רבע לה אבל אדידן לא חייש
ו ז סמג שם טור אה"ע
נמי גרים נמי כצ"ל. מהר"ם,
❖
דאקצייה ואם איתא דפלחיה לא הוה מזבין
מ) [כל זה הוא להדיא בשבת
סי' כד:
כשעומדת בפונדקי: זכרים מאי
שני הכא דתידוק דהכא הא במקום
קמו. וא"כ מלת ונראה
ליה אלא רובע ונרבע לחוש ב) אמר רב
איכא
למימר. ניחוש דלמא רבעה
שאסרו למכור אסור ליקח אלמא
שכתבו תוספות צריכה פנים
תחליפא אמר רב שילא בר אבינא משמיה
עיין בחדושי הלכות
איכא דוכתא דחשידי ותקשי א"כ
עובד
כוכבים דהכא ליכא עיקור
רבינו חננאל
❖
ובמהר"ם],
כל הנך קראי דמותבי מינייהו
וזכר נמי מיפסיל בנרבע דהא
דרב עובד כוכבים חס על בהמתו שלא
לוקחין מן העובדי
רבנן לר"א לקמן בשמעתין דמשמע
קרא
דנרבע דמן הבהמה בעולה
תעקר
התינח נקבות זכרים מאי איכא
כוכבים בהמה לקרבן ואין
חוששין לא משום רובע
בהו שמותר ליקח מן העובדי כוכבים
כתיב ועולה זכר הוא וקאמר
הגהות הב"ח
למימר אמר רב כהנא הואיל ומכחישין
ולא משום נרבע כו'.
בהמה לקרבן ונצטרך להעמידם
להוציא את הרובע ואת הנרבע:
(א) תוס' ד"ה ורמינהו
בבשר
אלא הא דתניא לוקחין בהמה
ופרקי' משמיה דרב עובד
וליחוש דלמא רבעה רועה. דהא
במקום שנהגו למכור מפני שאינם
וכו' כי כתבי'הו במקום
כוכבים חס על בהמתו
מרועה שלהן ליחוש דלמא רבעה לה רועה
שנהגו למכור כתבי'הו:
נקיבות שלא תיעקר
חשודים על הרביעה ואין זה יכול
לאו דידיה היא ולא חס עליה:
(ב) ד"ה רגלא וכו' ולית
זכרים שלא יוכחשו.
שלהן מתיירא משום הפסד שכר אלא הא
אינהו דידעי בהדדי. חד בחבריה
להיות דהא מייתי קראי דמצרים
להו רבה במתא למגמר
ואם תאמר דדלמא
❖
דתניא אין מוסרין בהמה לרועה שלהן
דאורחיה למירבעה: מירתת. רועה
וכנען ופלשתים דקי"ל שהן חשודים
ג) ב
מי'יה ובמדרש:
רועה רבעם רועה נמי
כיון דידעי חד לחבריה
לימא
רועה שלהן מתיירא משום הפסד
על הרביעה וגם כל צאן קדר שהם
מיניה דאי מיעקרא מרגיש עובד
וכשרואין שהכחישה
ערביים הם חשודים על הרביעה
כוכבים וקא תבע ליה מיניה. א"נ
שכרו
אינהו דידעי בהדדי מרתתי אנן
הבהמה מרגישין כי רבעה
לעזי רש"י
כל שעתא אתי חזי לה: מכתבא
כדמשמע בסמוך ערבי אחד לקח
ומתיירא מפני הפסד
דלא
ידעינן בהו לא מרתתי אמר רבה
❖
שכרו ואינו רובעם. אמר
גרפי"א. מ« כz≈ ב, חרט.
גללא בזע רגלא בחבריה ידע.
ירך מן השוק כו' ועוד תקשי אטו
היינו
דאמרי אינשי מכתבא גללא בזע
רבה היינו דאמרי אינשי
ניקום ונימא להו לקראי כי כתביהו
מכתב שקורין גרפי"א ושל ברזל
(א)
מכתבא גללא בזע. פי'
רגלא בחבריה ידע אי הכי זכרים מנקבות
במקום שנהגו למכור כתביהו ונראה
הוא קורע ורושם את הגלל שייש
א) מכתבא גלל בזע
מוסף רש"י
לא ניזבון דחיישינן דלמא מרבעא ליה
כלומר שעט ברזל הינדוי
דמהאי טעמא הדר ביה רב לעיל
כלומר השייש שהוא קשה ירא מן
שלא תעקר. שנעשית
נוקב ובוקע הצור שהוא
עילוה כיון דמיגרי בה מרתתא אלא ד)הא
מהאי שנויא דמקום שנהגו למכור
המכתב לפי שהוא מכיר בו וכן
עקורה ברביעה (לעיל
אבן גלל. כך רגלא
דתני רב יוסף ארמלתא לא תרבי כלבא
טו.). אין מוסרין בהמה
כו' לפי שלא היה יכול להעמידו כאן
רכיל ובליעל מכיר בחבירו וירא
בחבריה ידע פי' רגלא
ג
כו'. משום רביעה (לעיל
אדם הממונה על המכס
ועוי"ל דידע שפיר שינויא דעובד
מפניו. רגלא ח)[רכיל] כמו (תהלים טו) לא
ולא תשרי בר בי רב באושפיזא בשלמא
ד
טו:). לא תרבי כלבא. לא
ומחזר על הנכנסין ויוצאין
כוכבים חס על בהמתו ומ"מ פריך
רגל על לשונו וכן וירגל בעבדך
תגדל כלב שמא תקלקל
בר בי רב צניע לה אלא כלבא כיון
ומרגיש בגונבי המכס.
עמו (ב"מ עא.). צ'יע לה.
כדגרסי' בפסחים ב) והוא
(שמואל ב יט): זכרים מנקבות לא
מהכא דלוקחין דס"ד דאיכא למיחש
דמיגרה בה מרתתא כיון דכי שדיא ליה
מוחזק צנוע הוא בעיניה
דרגש בהו רגלא. ומקשי'
לזבון. לקרבן הואיל וחשידי דלמא
לרביעה כיון שבא למכרה ומשני
שאם יקלקלו יחד לא
אי הכי הא דתני רב
אומצא ומסריך אבתרה מימר אמרי אינשי
דלעולם חייש שפעמים אינו יכול
ארבעתיה עלה דליכא הכא עיקור
יתפאר לגלות הדבר (שם
יוסף ארמלתא לא תרבי
האי דמסריך אבתרה משום אומצא דקא
עי"ש) ובטוחה שלא יודע
כלבא ולא תישרי בר
ולא כחש בשר: כיון דמיסריך.
למכרה או נמלך וניחא נמי לרבינא
(שם). מירתתא. להיות
בי רב באושפיזא בשלמא
מסריך נקבות אצל נקבות מאי טעמא
זכר בתרה ורודפה כל שעה אם
ולרבי פדת דבסמוך וא"ת כיון
נרבעת לו (שם). בשעה
בר בי רב צניע לה
לא מייחדינן אמר מר עוקבא בר חמא מפני
תיזקק לו מירתתא שיבינו בני אדם
דמוקמינן היתר קרבן בכל מקום
שבא 'חש על חוה.
אלא כלבא נימא כיון
כשנתן לה עצה לאכול מן
דמגרי בה קמי אינשי
שהעובדי כוכבים מצויין אצל נשי חבריהן
בדבר אבל בדידן אי מוקמינן לה
אף במקום שנהגו שלא למכור
העץ בא אליה דכתיב
מירתתא ולא מירבעא
גבה לא מירתתא דלפום שעתא הוא
תיקשי לן מכל מקום כיון דמה שאין
ופעמים שאינו מוצאה ומוצא את הבהמה
(בראשית ג) הנחש השיאני,
ה
ליה. ופרקינן כיון דכל
דקאי גבה: לא תרבי כלבא. שמא
אנו מעמידין משום חשש רביעה
לשון נשואין (שבת קמו.).
ט)
מה דהיא שדיא ליה
ורובעה ואיבעית אימא אפילו מוצאה נמי
ו
אומצא מסריך בה. אמרה
תתאוה ותרביענו עליה: לא תשרי
הוא בקרבן איך התירו וי"ל דמקום
רובעה ה)דאמר מר חביבה עליהן בהמתן
אמאי עבד הכי משום
בר בי רב באושפיזא. דאגב דצניע
שנהגו שלא למכור מנהגא הוא
אומצא דשדינא ליה.
של ישראל יותר מנשותיהן ו) דא"ר יוחנן
דאיכא הא איסורא ליכא ולענין
לא מירתתא שיוציא קול אם תבעל לו:
ומפני מה אין מעמידין
בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא
בהמה בפונדקאות של
צניע לה. ואיכא למיחש כדפרישית:
קרבן אפילו מנהגא ליכא שאם היו
עובדי כוכבים ולא זכרים
אי הכי ישראל נמי ישראל שעמדו על הר
אלא כלבא. הא אמרת כיון דמוגרי
נוהגין לימנע מליקח מהם בהמה
אצל כו'. מפני שהעובדי
סיני פסקה זוהמתן עובדי כוכבים שלא
כוכבים מצויין בזנות
לקרבן אין לדבר סוף דא"א שלא
בה ורודפה מירתתא האשה:
אצל נשי חבריהן פעמים
יתערבו בהמות של מקום שנהגו
אמרי לא דמי כלבא לשאר בהמה:
עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן איבעיא
שבא ואינו מוצאה ורובע
דכיון דכי שדיא ליה אומצא מיסריך.
שלא למכור עם בהמות שנהגו
להו עופות מאי תא שמע דאמר רב יהודה
הבהמה. איבעי תימא אפי'
ז
מוצאה בהמת ישראל
למכור ע"י משא ומתן וכל קבוע
כל שעתא בתרה לא מירתתא
אמר שמואל משום רבי חנינא אני ראיתי
חביבא ליה. דאמר (מר)
כמחצה על מחצה דמי ומבהמות
דסברה אי מיסריך בתראי מימר
[ר'] יוחנן כשבא נחש
עובד כוכבים שלקח אווז מן השוק רבעה
הנולדים מביתו של ישראל אין דיי
אמרי אינשי אומצא הוא דשדיא
על חוה הטיל בה זוהמא.
חנקה צלאה ואכלה וא"ר ירמיה מדיפתי
ישראל שעמדו על הר
ליה: אומצא. מעט בשר: נקבות
ליקח לקרבן משום דשכיחי מומי
סיני פסקה זוהמתן. עובדי
שלקח ירך מן השוק
דפסלי אפי' בדוקין שבעין: אני ראיתי ערבי אחד
אצל נקבות מ"ט לא מייחדינן.
כוכבים [שלא עמדו על
מוקצה. פירוש שיחדו לתקרובת
וחקק בה כדי רביעה
רבעה צלאה ואכלה
דקתני בברייתא בפ"ק (דף טו:)
הר סיני] לא פסקה
זוהמתן. וכן עופות. דא"ר
רבינא
עבודת כוכבים ומסרו
דאפילו נקבות אצל נקבות לא
יוחנן ראיתי עובד כוכבים
מייחדינן: ישראל שעמדו על הר סיני. ונתקנו מכל
לכומרים והאכילוהו כרשיני עבודת כוכבים אבל יחוד גרידא אינו
שלקח אווז מן השוק
כלום דאין הקדש לעבודת כוכבים (לקמן מד:) כדמשמע (בפ"ב
מום כדכתיב (שיר ד) כולך יפה רעיתי ומום אין בך:
רבעה חנקה צלאה ואכלה.
דתרומה) [צ"ל דתמורה בפ"ו (דף כט.)]: אי איתא דאקצייה לא
וערבי אחד קנה ירך מן
רבינא
השוק חקק בה כדי רביעה
הוה מזבין ליה. לרווחא דמילתא נקטיה כלומר אפילו במקום דשכיחי דמקצו ופלחו אין לחוש מדמזבין ליה דבלאו האי טעמא בסתמא לא
רבעה צלאה ואכלה
רגלא
בחבריה ידע. בקונטרס
חיישינן לדלמא מקצו ופלחו אסרינן י) למכור אלא משום חשש רביעה ולא משום חשש המוקצה ונעבד:
א) וכן הוא בערוך ערך גלל
גריס רגלא ברי"ש לשון רגיל כמו לא רגל על לשונו (תהלים טו) ור"ת גרס כפירוש הערוך כ) דגלא בדלי"ת לשון שקרן שכן מתרגם (משלי
ב' בשם רבינו.
טז) במשפט לא ימעל פיו לא ידגל פומיה וה"ק שקרן בחברו מכיר וכן ההוא דפ' במה אשה (שבת סג.) שני תלמידי חכמים המדגילין
ב) דף פו ע"ב ולפנינו שם
הגי' דיילא אך רבינו נראה
זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן שנאמר ודגלו עלי אהבה ומפר"ת המכחישין זה לזה ואינם עומדים על העיקר אפי' הכי הקב"ה אוהבן
דגריס שם רגלא ואכן רבינו
ולהכי קאמר והוא דידעי צורתא דשמעתא ולית להו רבה (ב) למגמר מנייהו ובמדרש נמי משמע ודגלו לשון מעילתו דקאמר מנין לקורא
שם נראה דגריס כגי' דידן
בתורה שקרא לאהרן הרן שיוצא פי' שאע"פ שלא יקרא האלף שנאמר ודגלו עלי אהבה אבל רש"י פירש מדגילין לשון דגל שמקהילים
וכ"ה בערוך ערך דייל וצ"ע.
קהלות ברבים וקשיא דאם כן מה ראיה צריך פשיטא שנאהבים לפני המקום: דאמר מר חביבה עליהם בהמתם של ישראל. לא
עובדי
כוכבים שלא עמדו על הר סיני. ונראה ל) דגריס נמי דפסקה זוהמתן היינו משום
נודע לר"י מהיכן
נפקא עיקר דבר זה:
דאף
על גב דאינהו לא
הוו מזלייהו הוו מ):
רבינא