אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבינא
אמר הא לכתחילה הא דיעבד. לכאורה משמע דרבינא
רבינא. מהדר לתרוצי מתני' וברייתא דלעיל לעולם חשידי ומתני'
ט א מיי' פי"ח מהל'
א) כתובות כו:, ב) [סוכה
לו: וש"נ], ג) פרה פ"ב מ"א,
איסורי ביאה הל' ל
לכתחילה קתני דאין מעמידין משום דלמא רבע לה וברייתא
דהכא ורבי פדת דבסמוך לית להו ההוא שנויא דלעיל
ד) סוטה מו., ה) [פרה פ"ב
סמג לאוין קכא טוש"ע
דקתני אין חוששין משום רובע משום נרבע דיעבד דמשום לשעבר
דאדם חס על בהמתו כו' מדמהדרי אשנויא אחרינא ותימה א"כ
מ"א ע"ש], ו) [במדבר יט],
אה"ע סי' ז סעיף יא:
י ב ג ד מיי' פ"א מהל'
קבעית למיסרה דלמא כבר רבעה ולכבר (א) ארבעה לא חיישינן:
מה יתרצו משני המשניות
ההיא דאין מעמידין וההיא דמקום
ז) [כל זה שייך לעיל בד"ה
❖
עודה],
פרה אדומה הלכה ז
ומנא תימרא. דלמידי דחשידי ביה
שנהגו למכור מוכרין דלעיל בפ"ק
❖
סמג לאוין שטו:
שני לן בין לכתחילה בין לדיעבד
(דף יד:) ואין לומר שיתרצו כשנוייא
רבינא אמר לא קשיא הא לכתחלה הא
דלכתחילה לא מייחדינן ליה בהדייהו
קמא דרב דלעיל במקום שהתירו
דיעבד ומנא תימרא דשאני בין לכתחלה
תורה אור השלם
והיכא דאיתיחד לא מיתסר ולא
למכור התירו ליחד דלא נחשדו
רבינו חננאל
בין לדיעבד דתנן לא תתייחד אשה עמהם
1. זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה
אמרינן נבעלה לו: ע"י ממון.
ארביעה כיון דלא קם דאף רב הדר
ופריק רבינא לא קשיא
אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לֵאמֹר דַּבֵּר
מפני שחשודין על העריות ורמינהו
ביה משום טעמא דפרשי' וי"ל
שהיתה חייבת ממון מותרת לבעלה:
מתני' לכתחילה אין
אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ
האשה שנחבשה בידי עובדי כוכבים ע"י
מעמידין הא דאי עבד
א) א
אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה
הפסד ממון. דסבר אי בעילנא לה
דודאי בין רבינא בין רבי פדת אית
והעמיד לוקחין ואין
תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ
ממון מותרת לבעלה ע"י נפשות אסורה
פרע לי בעלה מידי: תדע.
להו שנויא דעובד כוכבים חס על
תו לא
חוששין דלמא רבעה
מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ
❖
לבעלה אלא לאו ש"מ שאני לן בין
בהמתו לענין שלא יאסור למכור
דמשום הפסד ממון הוא דשרי לה
במדבר יט ב
מדתנן לא תתיחד אשה
עֹל:
עמהן מפני שחשודין על
להם בשום מקום ואף במקום
דקתני על ידי נפשות שנתחייבה
לכתחלה לדיעבד ממאי דלמא לעולם
העריות. ותנינן האשה
שנהגו שלא למכור נמי ליכא איסורא
הריגה אסורה לבעלה אלמא היכא
אימא לך אפילו דיעבד נמי לא והכא היינו
שנחבשה על ידי ממון
גליון הש"ס
מותרת לבעלה מאי לאו
אלא מנהגא כדפרישית מיהו מיסתבר
דלא מירתת להפסד ממונו אפקורי
טעמא דמתיירא משום הפסד ממונו תדע
תוס' ד"ה על וכו' משום
לכתחילה לא תתיחד
להו דלענין קרבן יש לנו להחמיר
מפקר לה וחיישינן שמא נבעלה
דשמא נתרצית לו. עי'
דקתני סיפא ע"י נפשות אסורה לבעלה ב) ותו
ואם נתיחדה דיעבד אין
ולאסור אף במקום שמוכרין ולא
לאחד מהן ברצון. ואית דמוקמי לה
לקמן דף כה ע"ב תוס'
חוששין לה. ודחינן לה
לא מידי רבי פדת אמר לא קשיא הא רבי
❖
ד"ה איכא:
שאני הכא דמתיירא לבוא
לסמוך על אותו טעם דעובד כוכבים
באשת כהן דמיתסרא באונס וראשון
עליה משום הפסד ממונו.
אליעזר הא רבנן ג)דתנן גבי פרת חטאת ר'
חס על בהמתו אי לאו טעמא
עיקר דבכתובות (דף כו:) מוכח
תדע שהוא כך דקתני
אליעזר אומר אינה נקחת מן העובדי
דבאשת ישראל קאי: ותו לא מידי.
דדיעבד לרבינא ולר' פדת דמוקי
סיפא נחבשה על ידי
הגהות הב"ח
נפשות אסורה לבעלה
כוכבים וחכמים מתירין מאי לאו בהא
לה כרבנן דלא חיישינן לרביעה כלל
(ב) אין להקשות על דבר זה דודאי
ב
(א) רש"י ד"ה רבינא וכו'
כיון דאין לו ממון עליה
וא"ת ור' יוחנן דמשני לקמן (דף
טעמא ע"י ממון מותר משום דחייש
קמיפלגי דר"א סבר חיישינן לרביעה ורבנן
ולכבר רבעה לא חיישינן:
ודאי בא עליה. ר' פדת
עובד כוכבים להפסד ממונו: פרת
(ב) ד"ה ותו לא מידי אין
כד:) גבול יש לה פחותה מבת שלש
משני מתני' ר' אליעזר
סברי לא חיישינן לרביעה ממאי דלמא
ג
להקשות. נ"ב כהאי לישנא
היא דאסר והא דתני
חטאת. פרה אדומה: ה"ג ממאי
נעקרת בת שלש אינה נעקרת
דכ"ע לא חיישינן לרביעה והכא היינו טעמא
הוא בדף סד לקמן
לוקחין רבנן דשרו. דתנן
דלמא כולי עלמא לא חיישי לרביעה
מה יתרץ מההיא דמקום שנהגו
ובהוריות ספ"ב וביבמות
בפרה בפ' שני גבי
דרבי אליעזר כדרב יהודה אמר רב ד)דאמר
דף לט ע"א: (ג) ד"ה לא
וטעמא דר"א כו': עודה של שקין.
למכור מוכרין משמע כל בהמות
פרת חטאת ר' אליעזר
רב יהודה אמר רב הניח עליהן עודה של
ס"ד וד"ה דמשום וד"ה לא
אומר אינה ניקחת מן
ד
שקין הרבה ריקנין קשורין ביחד:
אפילו יתרות על שלש ועוד דפחות
הד"א: (ד) תוס' ד"ה על
העובדי כוכבים וחכמים
שקין פסלה ובעגלה עד שתמשוך בה מר
פסלה. דכתיב ו) אשר לא עלה עליה
מבת שלש נמי היה לו לאסור שמא
ידי וכו' שאין לתלות
מכשירין. ודחינן ודילמא
❖
סבר חיישינן ומר סבר לא חיישינן לא ס"ד
ש'תרצית:
בהעלאה בעלמא: ובעגלה. עגלה
תשהה אצלו עד שתהיה בת ג'
ר' אליעזר ורבנן לאו
משום דחיישי לרביעה
ערופה אינה נפסלת בהעלאת עול:
וירבענה וי"ל דכן פירוש דבריו
משום ניחא פורתא לא מפסיד טובא ה"נ
אלא דכ"ע לא חיישי
עד שתמשוך בו. דכתיב בעגלה
פחותה מבת ג' ודאי נעקרת ובת ג'
לימא משום הנאה פורתא לא מפסיד טובא
לרביעה דיעבד כרבינא
מוסף רש"י
ואין חשודין בפרה אלא
(דברים כא) אשר לא משכה בעול.
רוב הפעמים אינה נעקרת אבל אינו
התם יצרו תוקפו ודלמא דכולי עלמא לא
ע"י ממון מותרת
משום מלאכה כדרב
ז)(לישנא אחרינא עודה עץ שטווין בו
ודאי כ"כ הילכך במקום שנהגו
לבעלה. דמרתתי להפסיד
דאמר הניח עליה בפרה
חיישינן לרביעה והכא היינו טעמא דר"א
שקין): (ג) לא ס"ד. דטעמא דר"א
מוכרין אפילו בת שלש דעובד
ממונן ואינן מפקירין אותה
אדומה עודה של שקאין
כדתני שילא דתני שילא מ"ט דר' אליעזר
(כתובות כו:). ע"י
פסולה. פי' עודה חבק
משום עודה: דמשום הנאה פורתא.
כוכבים חס לפי שאינו יודע בודאי
'פשות. שהיתה נידונת
מצוייר א) של עדיים
1 דבר אל בני ישראל ויקחו אליך בני
להקל מעליו משוי מעט: לא
ודואג שלא תעקר ולענין קרבן מוקי
למות, אסורה לבעלה.
שאוגדין אותה בבהמה
ישראל יקחו ואין העובדי כוכבים יקחו
מפסיד טובא. דמים יקרים של
ההוא דלוקחין בפחותה מבת ג'
דהואיל ונוהגין בה הפקר
ודומה לעול שפוסל את
חוששין שמא נתרצתה
הפרה. ר' אליעזר חייש
לא סלקא דעתך דקתני סיפא וכן היה
פרה
אדומה אלא ודאי טעמא
ולא מיבעיא במקום שמוכרין דשרי
ה)
. ותו לא
באחד מהן (שם)
ורבנן לא חיישי (ובעגלה)
רביעה הוא: יקחו.
משום
ליקח אלא אף במקום שנהגו שלא
רבי
אליעזר פוסל בכל הקרבנות כולן
מידי. אין לדון אחר דבר
[ובפרה] כתיב אשר לא
ימכרו
קרי
ביה ויקיחו:
למכור לוקחין לקרבן דכיון דודאי
זה (סוכה לו:) אין להשיב
עלה עליה עול משעה
ואי
סלקא דעתך כדתני שילא בשלמא
על כך (יבמות לט. וקדושין
שהעלה עליה פסלה.
נעקרת חייס עלה ולא רבעה
אלא
פרה
כתיב בה קיחה אלא כולהו קרבנות
תו ליכא לאקשויי מידי
ובעגלה כתיב אשר משכה
כא:)
ומה שנהגו שלא למכור משום חשש
(ערובין קג:) ליכא לשנויי
בעול. ואמרינן בפרה
קיחה
כתיב
בהו ודלמא עד
כאן
לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר
מידי (סנהדרין סב.) אין
דרביעה לאחר שלש כדפרשינן אבל
מאי טעמייהו דרבנן דלא
אלא
להקניט בדבר זה (שם סו:).
חיישי משום עודה של
בת שלש אין לוקחין דאינה נעקרת
ה'יח עליהן. על פרה
שקאין. דמשום ניחא
על
כ"כ בודאי ואיכא למיחש דלמא רבעה: ידי ממון מותרת לבעלה. פ"ה דמיירי באשת ישראל וקשיא דא"כ היכי מוכח דשריא בדיעבד
(סוטה מו. ושם: עליה).
פורתא לא מפסיד טובא.
עודה של שקין. אגודה
דאמר דלמא מרגשי
משום דאמרינן דודאי לא נבעלה דלמא לעולם אימא לך דנבעלה ומיהו להכי שריא משום דאשת ישראל שנבעלה באונס מותרת ואין
של שקין (שם). פסלה.
ישראל ולא זבני לה
לאוסרה $ משום דשמא נתרצית לו דודאי כיון דאינה נתפסת אנפשות לא מפחדה ולא מתרצית ליה לכך נראה לפרש דודאי מיירי
ואע"ג דלאו עול הוא
הכא נמי בשאר בהמות
באשת כהן דאף באונס אסורה והכא מותרת דאמרינן ודאי לא נבעלה וכן משמע בפרק שני דכתובות (דף כו: ושם) דפשיטא ליה
ובעלייה לחודיה מיפסלא
נימא משום הנאת רביעה
כדכתיב בפרה במלאכת
לא מפסיד טובא ואפילו
לתלמודא דמתניתין מיירי באשת כהן דמייתי עלה בגמרא התם ההוא מעשה באשה אחת שהורהנה באשקלון ורחקוה בני משפחתה ואי
עול האמורה בה אשר לא
לכתחלה ליכשרו. ודחינן
באשת ישראל הוה ההוא עובדא מאי קאמר ורחקוה בני משפחתה לא הוה להו לרחק אלא לבעלה ועוד מתוך המשנה יש להוכיח
עלה, בעלייה לחודה ואפילו
גבי רביעה יצרו תקפו.
דמיירי באשת כהן דקתני על ידי ממון מותרת לבעלה טעמא דע"י ממון דמרתת אהפסד ממונו הא שלא על ידי ממון אסורה ואף
שלא משכה (שם). ובעגלה
והדרינן לטעמא אחריתי
עד שתמשוך. שתטלטל
ודלמא כולי עלמא לא
על פי שאין לתלות (ד) נתרצית כיון שאינו ע"י נפשות ואי באשת ישראל אמאי אסורה אלא ודאי באשת כהן והא דנקט מותרת לבעלה
המשא מעט, דבעגלה כתיב
חיישי לרביעה כלל. ב)ור'
ולא נקט מותרת לכהונה משום סיפא נקט דע"י נפשות אסורה לבעלה והתם אף באשת ישראל אסורה לבעלה דאיכא למימר משום
אשר לא משכה (שם).
אליעזר בר שילא דתני
פחד נפשות נתרצית לו וא"ת מאי ס"ד דרבינא דבעי לאוכוחי היתר דיעבד מהכא הא ודאי דמשום הפסד ממונו הוא וי"ל דסבר רבינא
מאי טעמא דר' אליעזר
דכתיב דבר אל בני
דכיון דנחבשה שהיא מסורה בידו היה לו לאסור באשת כהן ולמיחש מיהא לבעילת אונס ואע"ג דאיכא הפסד ממון ומדשרינן הכא דיעבד
ישראל ויקחו אליך פרה
תדע
דקתני סיפא ע"י נפשות
ה"ה אף היכא דליכא הפסד ממון ותלמודא דחי דלית ליה הך סברא אלא אית ליה הפסד ממונו שאני:
אדומה תמימה מישראל
אסורה לבעלה. תימה מאי קאמר תדע דלמא שאני ע"י נפשות דאיכא למימר מחמת פחד נתרצית לו ותבעתו אבל שלא ע"י נפשות
יקחו ולא מן העובדי
כוכבים. ודחינן לא ס"ד
מותרת ואף היכא דליכא הפסד ממון וי"ל דודאי שלא ע"י ממון אסורה דאי ס"ד מותרת אמאי נקט רישא הפסד ממון ליתני שלא ע"י
דתנינן וכן היה ר' אליעזר
נפשות מותרת אלא ודאי הפסד ממון דוקא נקט וסיפא דקתני ע"י נפשות ה"ה שלא ע"י נפשות אסורה לכהן דבה איירי אלא בא
פוסל בכל הקרבנות. וכי
להשמיענו דאף לישראל אסורה דאיכא למימר מחמת פחד נתרצית לו: ותו לא מידי. פי' דודאי הפסד ממון שאני אבל יחוד בעלמא
כל קרבנות מי כתיבא
בהו קיחה. ודלמא לא
אימא דאסור אף בדיעבד תימה אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו אשת כהן יושבת תחת בעלה דא"א שלא תתיחד עם שום עובד
פליגי רבנן על ר' אליעזר
כוכבים שעה אחת וכיון דליכא הפסד ממון חיישינן וי"ל דאין זה אלא דחוי בעלמא כלומר מהכא לא תוכיח ומכל מקום דברי רבינא
א) עי' בערוך ערך עד
אמת הן ועי"ל דאפילו לפי המסקנא אין לאסור יחוד מועט דדוקא נחבשה שאני לפי שהיא מסורה בידו כעין בהמה דהכא דבידו לרבעה
התשיעי מש"כ בשם הגאונים
אבל היכא שאינה תחת ידו של עובד כוכבים כלל ויכולה לצעוק ויהיה לה מושיע ודאי העובד כוכבים מרתת ואין לאוסרה על אותו
ז"ל בפירוש עודה ע"ש.
יחוד וכן עיקר ובירושלמי דחי דאין דמיון אשה לבהמה שאני אשה שדרכה לצווח ואפילו חרשת דרכה לרמז: התם יצרו תקפו.
ב) נראה דצ"ל וטעמא דר"א
כדתני שילא דתני שילא מ"ט
תימה לעיל דאמר רב עובד כוכבים חס על בהמתו ורבי פדת נמי אית ליה ההוא שנוייא כדפרי' נימא יצרו תקפו מכ"ש דפרה דדמיה יקרים
דר"א וכו'.
י"ל שאני הכא כיון
דדמיה יקרים עומדת למכור
לישראל וכיון שהוא
ודאי מוכר הפרה וסבור הוא להעלים ואינו חושש
כיון שיצרו תקפו:
ש"מ