כג:
אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ש"מ
דפרה קדשי מזבח היא. תימה להריב"ם מנליה דקדשי
אלא בפרה אדומה דדמיה יקרים. דחייש עובד כוכבים להפסד
יא א ב ג מיי' פרק א
א) [לקמן כד. ע"ש], ב) [צ"ל
על רצון], ג) [יומא מב.
מהל' פרה אדומה
מרובה וכייף ליצריה: אבל בשאר קרבנות מודו. והא דתניא
מזבח היא וטעמא משום רביעה דלמא לעולם הויא
וש"נ], ד) [תוספ' דפרה
הלכה ז סמג לאוין שטו
קדשי בדק הבית וטעמא משום עול דתנן (פרה פ"ב מ"ד) עלה
לעיל [כב:] לוקחין מהן בהמה אמאן תרמייה לא רבי אליעזר ולא רבנן:
❖
פ"ב ה"א], ה) [נדה מ. חולין
ועשין רלב:
כל צאן קדר. קדר ישמעאל. וכתיב יעלו ח)(לרצון על) מזבחי אלמא
עליה זכר פסולה ויש לומר דרביעת אדם שהיא בקומה זקופה לא
נא:], ו) סנהדרין נז. בכורות
נז. תמורה כח: חולין כג.,
שייך בה עול כמו בבהמה ועוד
בשאר קרבנות נמי שרי ושפיר
ז) קדושין לא., ח) [צ"ל על
מוסף רש"י
איתרצן רומיין דלעיל [שם]: עד כאן לא
מדקתני עלה וכן היה ר' אליעזר
אלא בפרה דדמיה
יקרין אבל בשאר
רצון], ט) בדפו"י הגירסא
פליגי כו'. מלתא באפי נפשיה
פוסל בכל הקרבנות אלמא לאו
מודה היה ר"ש. אע"ג
סניא וכ"ה הרש"ש,
קרבנות מודו ליה ואלא הא דתניא לוקחין
אלא
י) בס"א: מן הגוים, כ) [ועי'
דפליג במס' נדה (מ.) גבי
מעתה
קאמר ואזיל: אלא בחששא. היכא
טעמא משום עול כ):
מהן בהמה לקרבן מני לא ר' אליעזר ולא
תוס' ב"מ ל. סד"ה אף
יוצא דופן ואמר הרי הוא
תפסול ביוצא דופן. לפום ריהטא
דלא חזינן דרבעה פליגי דמר חייש
עובד], ל) [צ"ל חטאת
כילוד ויושבת עליו ימי
רבנן ועוד תניא בהדיא א) מאי אותיבו ליה
העוף], מ) [צ"ל אלו קדשים
ומר לא חייש: קדשי מזבח היא.
משמע דקאי אהא דשני שאני פרה
טומאה וטהרה, התם הוא
חברוהי לר' אליעזר כל צאן קדר יקבצו לך
כ.], נ) [פרה פ"ג מ"ה],
דאיתרבאי מואם נקבה תלד
1
דחטאת קרייה רחמנא וה"פ אא"ב
דין קדושת מזבח יש לה ליפסל
ס) [דף מח.], ע) [וע"ע
לרבות יוצא דופן, אבל
יעלו (א) ב)(לרצון על) מזבחי ע"כ לא פליגי אלא
טעם פסול רביעה משום דקדשי
ברביעה ולענין פדייה דלא נפקא
תוספות סוכה מט. ד"ה שכל
לענין קדשים מודה שאינו
בחששא אבל היכא דודאי רבעה
פסלה
ותוספות גיטין סח. ד"ה
קדוש, דכתיב כי יולד פרט
מזבח היא איכא למימר דפליג ר"ש
לחול בלא מום ואף ע"ג דלאו למזבח
איכא ותוספות זבחים נד:
ליוצא דופן (חולין נא:).
קרבה: דאי. ס"ד לא אלימא
ואמר קדשי בדק הבית היא הילכך
ש"מ דפרה קדשי מזבח היא דאי
קדשי
ג)
שאי'ו קדוש. קדושת
ד"ה אבנים ותוס' חולין יח.
❖
לא מיפסלא לא ברביעה ולא ביוצא
קדושתיה (ב) מקדושת בדק הבית ועל ד"ה וכמה],
בדק הבית מי מיפסלא בה רביעה
שאני
הגוף אלא כשאר קדשים
א
שקדם מומן להקדשן דלא
דופן אלא כיון דאמרת טעמא
כל דבר חל קדושת בדק הבית
פרה דחטאת קרייה רחמנא אלא
מעתה
2
קדשי אלא כעצים ואבנים
אפי' על אבנים: אמאי. פסלה בה
דרביעה משום דחטאת קרייה
לדמיהם ויוצאין לחולין
תיפסל ביוצא דופן וכי תימא ה"נ אלמה
תורה אור השלם
רביעה: שאני פרה דחטאת קרייה
רחמנא תפסל ביוצא דופן דמסתמא
ליגזוז וליעבד (נדה מ.). כי
תניא הקדישה ביוצא דופן פסולה ור"ש
ד)
ב
השחית כל בשר את
1. כָּל צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ
רחמנא. לעולם גבי פדייה והעמדה
לא פליג אהך דרשא אלמה תניא
דרכו. גלוי עריות, דכתיב
מכשיר וכי תימא ר"ש לטעמיה דאמר יוצא
לָךְ אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ
כו' עד דקאמר אלא שאני פרה
והערכה דין קדשי בדק הבית עליה
(משלי ל) דרך גבר בעלמה,
יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי
דופן ולד מעליא הוא והא"ר יוחנן מודה
הואיל ומום פוסל בה ולפי גירסא
ומיהו לענין פסולין סגיא מילתא
ה)
ט)
ודור המבול על העריות
וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר:
נענשו כדכתיב (בראשית ו)
ישעיהו ס ז
היה ר"ש לענין קדשים שאינו קדוש אלא
זו משמע דהשתא הדר ביה מטעמא
לאתויי בפסול דחטאת קרייה
2. וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת
ויראו בני האלהים את בנות
דחטאת קרייה רחמנא אלא לעולם
רחמנא למי נדה חטאת היא [במדבר יט]:
שאני פרה הואיל ומום פוסל בה דבר ערוה
ג
האדם כי טובות הנה
אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ
תפסל ביוצא דופן. דפסול הוא
קדשי בדק הבית לר"ש ורביעה
(ו)
(סנהדרין נז.) שהיו נזקקין
לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר
וע"ז נמי פוסל בה דכתיב כי משחתם בהם
3
לנשי רעיהן ולכל בהמה
וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הוא דפסלה כיון דמום פוסל בה
לשאר קרבנות דתניא (בכורות דף
❖
מום בם ותנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנא'
וחיה (חולין כג.).
ו)
לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה
אבל ביוצא דופן לא מיפסלא ורבנן
נז.) שור או כשב פרט לכלאים או
חַטָּאת הִוא:
השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"ז דבר ערוה
דפסלי ביוצא דופן משום דסברי
עז פרט לנדמה כי יולד פרט ליוצא
במדבר יט ט
דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על
3. וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא
4
דקדשי מזבח היא וקשה דספ"ק
רבינו חננאל
דופן והאי קרא בקרבנות כתיב [ויקרא כב]:
תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם
הארץ וע"ז דכתיב 5 פן תשחיתון ועשיתם
הקדיש ביוצא דופן. הקדיש לפרה
דשבועות (דף יא:) על הך ברייתא
אלא בפרה בלבד הואיל
אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה כִּי
לכם פסל והא פרה נמי הואיל ומום פוסל
דפרה משני [שאני] פרה דקדשי בדק
אדומה יוצא דופן פסולה כו':
ודמיה יקרין. אבל בשאר
מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם
קרבנות מודו ליה שאין
לֹא יֵרָצוּ לָכֶם:
ולד מעליא הוא. במסכת נדה
הבית היא ודוחק הוא דנוקי לה כר"ש
בה דבר ערוה ועבודת כוכבים פסלי בה
לוקחין מן העובדי
ויקרא כב כה
ועוד דסוגיא דתלמודא פ"ק דזבחים
(דף מ.) יוצא דופן אין יושבין עליו
4. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת
גופא תני שילא מ"ט דרבי אליעזר דכתיב
כוכבים. אי הכי הא
דתניא לוקחין מן העובדי
(דף יד:) ופ' (המזבח מקדש) (דף
ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין
ל)
הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי
דבר אל בני ישראל ויקחו בני ישראל יקחו
6
כוכבים בהמה לקרבן
הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת
סח:) ובפ"ק דמנחות (דף ו: ושם)
עליו קרבן לידה ר"ש אומר הרי
מני לא רבנן ולא ר'
ואין העובדי כוכבים יקחו אלא מעתה 7דבר
דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ:
ובפ"ג דבכורות (דף כה.) וביומא
הוא כילוד ויש לו טומאת שבעה
אליעזר. ועוד הא תניא
בראשית ו יב
אל בני ישראל ויקחו לי תרומה ה"נ דבני
5. פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם
בהדיא דרבנן מכשירי
פרק טרף בקלפי (דף מב.) ובתמורה
לזכר ושבועיים לנקבה וכן ימי טוהר
דתניא מאי אותבי חבריא
ישראל יקחו ואין העובדי כוכבים יקחו
לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל
וקרבן: מודה ר"ש לענין קדשים.
פרק מ) (המזבח) משמע דפרה קדשי
לר' אליעזר כתיב כל
סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ
וכי תימא ה"נ והאמר רב יהודה אמר שמואל
בדק הבית (ז) ואין סברא להעמיד
דבהמה שיצאה דרך דופן פסולה
צאן קדר יקבצו לך אילי
דברים ד טז
נְקֵבָה:
6. זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה
נביות ישרתונך וגו'. ש"מ
שאלו את ר"א עד היכן כיבוד אב ואם אמר
כל הני כר"ש ולא כרבנן וע"ק
לקרבן דגבי טומאה וטהרה דאמו
ז)
דבהמת עובד כוכבים
אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לֵאמֹר דַּבֵּר
דבפ"ק דחולין (דף יא.) מוכח
הוא דקאמר (ג) ליה ר"ש מריבוי
להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים
כשירה לקרבן. עד כאן
אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ
תלמודא דטרפות פוסל בפרה משום
הכתוב אם נקבה תלד [ויקרא יב] הוסיף
לא פליגי ר"א ורבנן
אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה
אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו
בפרה אלא בחששא. אבל
תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ
דחטאת קרי רחמנא לכך נראה לפרש
(ד) לידה אחרת לרבות יוצא דופן אבל
פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד
אם נרבעה ודאי פסולה.
מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ
אלא מעתה תיפסל ביוצא דופן ולאו
בקדשים מודי והא דר' יוחנן במסכת
ש"מ דפרה קדשי מזבח
במדבר יט ב
עֹל:
בששים
7. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
נדה: ה"ג אלא שאני פרה הואיל
אשנוייא דחטאת קרייה רחמנא קאי
היא. דאי קדשי בדק
הבית היא [מי] מפסלא
וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת
ומום פוסל בה דבר ערוה
ועבודת כוכבים פוסל בה דכתיב כי
אלא למאי דאסיקנא דמיפסלא ברביעה או משום דקדשי מזבח
בה רביעה. ופרקינן
כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ
משחתם בהם מום (ה) ותנא דבי ר' ישמעאל כל מקום כו' עד פן
או משום דחטאת קרייה רחמנא ואם כן תפסל ביוצא דופן דאין
שאני פרה דחטאת קרייה
תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:
❖
תשחיתון כל שהמום פוסל בו כו'. לא תימא דטעמא דמיפסלא
רחמנא אלא מעתה תפסל
שמות כה ב
לומר דפליג ר' שמעון על רבותיו ר"א ורבנן ולומר שיכשיר
ביוצא דופן. אלמא
ברביעה אלמה תניא כו' ול"ג אלא ובספרים לא היה כתוב אלא
ברביעה משום דחטאת קרייה רחמנא אלא היינו טעמא דאע"ג
תניא הקדישה ליוצא
ובקונט' הגיה וכתב ה"ג אלא שאני פרה וכו' (ח) לעולם קדשי בדק
דקדשי בדק הבית הואיל ומום פוסל בה כדכתיב [במדבר יט] אשר אין בו
דופן פסולה. ור' שמעון
הגהות הב"ח
מכשיר. וכי תימא ר'
מום: דבר ערוה. נרבע: ועבודת כוכבים. כגון מוקצה ונעבד
הבית היא לכ"ע וטעמא דמיפסלא ברביעה לר"ש הואיל ומום
(א) גמ' יעלו לרצון על
שמעון לטעמיה דאמר
פסולין בה דאיתקש השחתה למום: כי השחית כל בשר את דרכו.
פוסל בה ורבנן טעמייהו משום דחטאת קרייה רחמנא וניחא דכל
מזבחי. נ"ב אף על פי
יוצא דופן ולד מעליא
שיטת התלמוד אתיא נמי לרבנן ומסקנא דפ"ק דחולין נמי כרבנן
תשמיש. דור המבול בעבירה קלקלו דכתיב [בראשית ו] ויראו בני האלהים וגו':
דבקרא לא כתוב כך דהא
הוא. והאמר ר' יוחנן
כתיב יעלו על רצון אלא
מודה ר' שמעון כו'
וכי תימא ה"נ. דאסור לקנות זהב ואבנים טובות למלאכת המשכן
אתיא וי"ס שכתוב בהן אחר ומודה ר"ש לענין קדשים ואלא מאי
א)
שהתלמוד משנה משמעו
ואסיקנא אלא לרבנן
מן העובדי כוכביםי): עד היכן כיבוד אב ואם. כמה אדם מצווה להזהר
קדשי מזבח סוף סוף תפסל ביוצא דופן האי מאי אי אמרת בשלמא
וכה"ג כתבו התוס'
פרה קדשי מזבח היא.
בכיבוד אב ואם: מה עשה עובד כוכבים. וכ"ש ישראל שמצווה על כך:
בעירובין: (ב) רש"י ד"ה
קדשי מזבח היא היינו דפליגי ר"ש ורבנן אלא אי אמרת קדשי
ולר' שמעון פרה קדשי
דאי ס"ד לא אלימא
בדק הבית היא. ולענין
בדק הבית היא מי מפסלא ברביעה לעולם אימא לך קדשי בדק
בששים
קדושתיה טפי מקדושת:
רביעה אפי' ר' שמעון
הבית היא ולענין רביעה אפי' ר"ש מודי דפסלה דכתיב כי משחתם בהם וגו' והאי גירסא משמע כפי' ראשון שפירשתי:
(ג) ד"ה מודה ר"ש וכו'
מודה דפסלה בה דכתיב
בקשו ממנו אבנים לאפוד. האי דמא בן נתינה על כרחנו בבית שני היה מדקאמר לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה בעדרו דהא
דקאמר ר' שמעון כצ"ל
כי משחתם בהם מום בם
ותיבת ליה נמחק:
כל שהמום פוסל בה דבר
קיימא לן נ) דבימי בית ראשון לא נשרפה שום פרה כי נסתפקו באותה שעשה משה כל ימי בית ראשון ועד עזרא שעשה
(ד) בא"ד הוסיף לך
ערוה וע"ז פוסלין בה
השניה וכיון דהיה אפוד בבית שני אם כן שמיר נמי היה בו דהכי משמע בפרק מי שאחזו (גיטין סח. ושם ד"ה איכא) דאפוד צריך שמיר דקאמר
הכתוב לידה אחרת:
כו'. גופא תני שילא מ"ט
(ה) ד"ה ה"ג אלא וכו'
התם איכא שמיר דאייתי משה לאבני אפוד ואפי' לר' נחמיה דאמר לא בעי שמיר לאבני המקדש בפרק עגלה ערופה (סוטה מח: ושם)
דר' אליעזר דכתיב ויקחו
מום בם ותנא וכו' משום
אליך פרה מישראל יקחו
אלא היה מתקן מבחוץ ומכניס מבפנים מכל מקום באבני אפוד מודי דבעי שמיר משום דכתיב במלאתם (ט) כותב עליהם בדיו ומראה להם
דחטאת וכו' בדק הבית
ולא מעובדי כוכבים. אלא
שמיר והן נבקעות מאיליהן כתאנה זו שנבקעת בחמה ואינה חסרה כלום ואין להקשות מההיא דפרק בתרא דסוטה ס) דתנן משמתו נביאים
היא הואיל וכו' אין בה
ב) משום ויקחו לי תרומה
מום: (ו) תוס' ד"ה אלא
וכתיב וזאת התרומה
הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בהמ"ק בטל השמיר דמשמע משחרב בהמ"ק היינו בית ראשון מדקתני בתריה פולמוס אספסיינוס של
וכו' בדק הבית הוא
אשר תקחו מאתם זהב
טיטוס שהיו קודם חורבן בית שני אלמא לא הוה השמיר בבית שני הא ליתא דודאי ההוא משחרב ב"ה בטל השמיר בבית שני מיירי דאי
לר"ש: (ז) בא"ד בדק
וכסף ונחושת. הכי נמי
בבית ראשון ליערבינהו וליתנינהו משחרב בהמ"ק בטלו אורים ותומים ושמיר דהא בגמ' בברייתא אורים ותומים משחרב בית ראשון תני
הבית היא ואין סברא:
דמישראל ולא מעובדי
(ח) בא"ד שאני פרה וכו'
כוכבים. והא שאלו את
ליה ואורים ותומים לא היו בבית שני שהם מחמשה דברים שחסר בית שני ויש תימה כיון דהוה שמיר בבית שני א"כ לקמן פרק רבי
והכי פירושו לעולם
ר"א עד היכן כיבוד
ישמעאל (דף נב:) גבי אבני מזבח ששקצום מלכי יון דפריך היכי ניעביד ניתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא ניחתכינהו פירוש בברזל
קדשי בדק וכו' מזבח הוא
אב ואם ואמר צאו
שלא להיות שם פגימה לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא ומאי קושיא ליעבדינהו על ידי שמיר וי"ל דעל ידי שמיר אינו נעשה חלק כי אם
סוף סוף: (ט) ד"ה בקשו
וראו מה עשה עובד
וכו' דכתיב במלאתם והיה
כוכבים באשקלון ודמא
מבקע כתאנה שלא תהא חסרה כלום אבל אין עושה אותן שלימות שלא תחגור בהן צפורן
ופגימה בחגירת צפורן פסלה במזבח
כותב:
בן נתינה שמו כו' ובקשו
כדאיתא בפרק קמא דחולין (דף יח. ושם) ע) :
לקנות ממנו אבנים לאפוד
ואבני
א) עי' בתוס' כאן ד"ה אלא מעתה. ב) נראה דצ"ל אלא מעתה גבי תרומת המשכן דכתיב שם ויקחו לי תרומה וכתיב וכו'.