אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
כד.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
ואבני
מלואים כתיב דהדר ערביה. לפ"ה משמע דזה הפסוק
בששים ריבוא שכר.
ששים ריבוא דינר היו רוצין ליתן לו ריוח:
יב א מיי' פ"ג מהל'
א) [קדושין
לא. ע"ש],
ב) [תוספת' דפרה פ"ב
איסורי מזבח הלכה
לא ציערו. להקיצו משנתו: אבני שהם הפסיק הענין. מדלא
בויקחו לי תרומה ומתחלה היה דוחה אבני שהם הפסיק
ה"א], ג) [שבת כט: וש"נ],
יב יג [ופי"א מהל' נזקי
הענין והדר מקשה והא ואבני מלואים כתיב דהדר ערביה שגם
כתיב ואבני שהם כדכתיב בכולהו וכסף ונחשת ותכלת וארגמן
ד) סנהדרין פ. תמורה ל:,
ממון הלכה יא] סמג סוף
ועורות ט) הפסיק הענין ולא קאי אויקחו: והא ואבני מלואים כתיב
אבני שהם נקרא בהם ויקחו
ותימה דאטו בתר דכתיב אבני שהם
ה) תמורה שם [לקמן מו:],
לאוין שטו:
ו) [תמורה ל: ע"ש צ"ע ועי'
ב ג מיי' פ"ג מהל' איסורי
דהדר ערבינהו. למילתא קמייתא
להפסיק הענין לא יכתוב שום וי"ו
❖
תוס' מנחות נח: ד"ה ואיכא
מזבח הל' יב סמג שם:
וליתסרו: ועוד הא קתני. עלה
בפסוקים ועוד קשה אי חשבי עירוב
בששים רבוא שכר
רב כהנא מתני
דאמרי], ז) [לעיל כג: ע"ש],
דההיא דר"א: לשנה הבאה נולדה
מקראות בכי האי גוונא א"כ פ"ק
ח) [זבחים קטז.], ט) [שמות
בשמונים רבוא והיו מפתחות מונחות
כה], י) [ויקרא פרשתא ב],
כו'. אלמא לית ליה קיחה לר"א:
דשבועות (דף י.) דתנן ר"מ אומר
רבינו חננאל
תחת מראשותיו של אביו ולא צערו אבני
כ) [צ"ל ערביה], ל) [לקמן
1
תגרי ישראל. סרסור ישראל לקחה
כל השעירים כפרתן שוה ומפיק ליה
❖
מט. ובפסחים כו: כז.],
והנה בענין האפוד כתיב
שהם הפסיק הענין והא 2 ואבני מלואים
משלו מן העובד כוכבים לעצמו
בגמרא מדכתיב ושעיר ופריך עצרת
בהו ויקחו לי תרומה
כתיב דהדר ערביה ועוד קתני סיפא לשנה
והיאך בקשו לקנותם
א)
וחזר ומכרה לצבור: ור"א לא
ויוה"כ דלא כתיב בהו ושעיר מאי
מעובד כוכבים. ופרקינן
תורה אור השלם
אחרת נולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו
חייש לרביעה. לשילא פרכינן דתני
איכא למימר ומאי פריך הא כיון
כיון דלא כתיב ואבני
חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני
1. אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי
[כג:] טעמא דר"א משום קיחה: ודמא
דבסוכות דבתריה כתיב ושעיר נמי
שהם. דאמרי' וא"ו מוסיף
על ענין ראשון אלא אבני
מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחשֶׁן:
שמו. זהו הנזכר למעלה [שם]: אית ליה
הדר ערביה לכך נראה דהאי מעשה
בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון
שהם הפסיק הענין שכתוב
שמות כה ז
קיחה. ובעינן תגרי וחייש לרביעה
דדמא בן נתינא לאו באבני שהם
2. וְאַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי
שבעולם אתם נותנין לי עכשיו איני מבקש
בהו ויקחו. ומקשינן
א)והא בויקהל משה כתיב
ובעינן שימור: ולד נוגחת. פרה
הוה אלא באבני החשן ואע"ג דאמר
מִלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחשֶׁן:
מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל
קחו מאתכם תרומה.
שמות לה ט
בגמרא בקשו ממנו אבנים לאפוד
שנגחה ישראל כשהיא מעוברת ומת
3. כָּל צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ
אבא התם על ידי תגרי ישראל זבון ורבי
וכתיב התם ואבני שהם
ולדה פסול לקרבן: דהיא וולדה
י"ל כיון שחשן מחובר לאפוד קרי
ואבני מלואים. ועוד
לָךְ אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ
אליעזר לא חייש לרביעה והתניא אמרו
ב)
הנה קנו ממנו פרה
נגחוהו. ונוגח שנגח בעד אחד או
אפוד וכן משמע בירושלמי דפאה
יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי
אדומה. ומקשינן ב) היאך
לו לר' אליעזר מעשה ולקחוה מן העובד
וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר:
דמייתי האי עובדא דדמא בן נתינא
ע"פ הבעלים שהודו מעצמן ואין
א"ר אליעזר שקנה פרה
ישעיהו ס ז
כוכבים ודמא שמו ואמרי לה רמץ שמו
גבי פעם אחת אבדה ישפה מבנימן
עדים בדבר אינו נסקל ואמרינן
4. כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים
אדומה מעובד כוכבים.
ופרקינן (זו) דמא בן
אמר להן רבי אליעזר משם ראיה ישראל
שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם
והכי פריך הכא והא כתיב אבני
בתורת כהנים י) מן הצאן להוציא את
ג)
נתינה זו הפרה לא
בְּשֵׁם יְיָ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם
המוקצה ומן הצאן וי"ו יתירה
מלואים (ב) והדר ערביה ובאבני
היו משמרין אותה משעה שנולדה רבי
נולדה לו מפרה שלו
צפניה ג ט
אֶחָד:
להוציא את הנוגח: משעה שנוצרה.
מלואים מיהא דכתיב וי"ו לדרוש
5. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה
אלא מתגר ישראל זבנה
אליעזר תרתי אית ליה קיחה וחייש נמי
(א)
וישראל היו משמרין את
תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת
במעי אמה. לקמן מפרש מנא ידעי
בהו ויקחו וניחא נמי ההיא דפרק
לרביעה אמר מר ישראל היו משמרין אותה
אמה משעה שנוצרה. ור'
וְעָשִׂינוּ לַיְיָ אֱלֹהֵינוּ:
דהאי ולד אדום הוא: ולדותיהן
קמא דשבועות (דף י.) דכיון דכתיב
אליעזר לטעמיה דחייש
שמות י כה
משעה שנולדה וניחוש דלמא רבעי לאמא
מותרין. אותן שנתעברו בהן אחרי
6. וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה
ושעיר בסוכות נימא דבההוא
לרביעה דפרה ולרביעה
כי הוה מעברה דאמר רבא וולד הנוגחת
דאימה. דסבר ולד נרבעת
ד)
א
עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים
כן: מחלוקת. דר"א ורבנן כשנרבעו
כ) מרביה קרא ור"ח גרס והא ואבני
אסורה. ואי אמרת ניחוש
וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי
אסורה היא וולדה נגחו וולד הנרבעת אסורה
כשהן מוקדשין ובמסכת תמורה [ל:]
הדר ערביה וקאי אההוא דפרשת
לאמה דאמה. כולי האי
יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם
היא וולדה נרבעו אימא ישראל היו
מפרש טעמא דר"א משום דבזיא
ויקהל דכתיב קחו מאתכם תרומה
לא חיישינן. ומנא ידעי
חֹתֵן
מֹשֶׁה
לִפְנֵי
❖
דמשמרי לה. אמר רב
הָאֱלֹהִים: שמות יח יב
מילתא: שתי שערות פוסלות בה.
וכתיב ואבני שהם ואבני מלואים
משמרין אותה משעה שנוצרה וניחוש
כהנא כוס אדום מעבירין
שחורות או לבנות: ומ"ש דידהו.
הכל בווי"ן בלא שום הפסק:
דלמא רבעוה לאמא מעיקרא דתנן כל
לפניה בשעה שעולה
ה)
ב
ור"א לא חייש לרביעה והא תניא
עליה זכר. אי הכי אמאי
דאזלי ישראל ועבדי לדנכרי נעבד
הגהות הב"ח
הפסולין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין ותני
דמיה יקרין הואיל ושתי
אמרו לו וכו'. הוה מצי
הא מלתא בבהמת ישראל: במוחזקת.
(א) גמ' תרתי אית ליה
שערות שחורות פסולות
עלה ר' אליעזר אוסר הניחא לרבא דאמר
מין משפחות פרות היו לו לדמא
לאקשויי מההיא דוכן היה ר"א
אית ליה קיחה:
בה. ומאי שנא בדידהו
רבא אמר רב נחמן מחלוקת כשנרבעו
ו)
(ב) תוס' ד"ה ואבני וכו'
אנן נמי נעביד. אמר
בן נתינא מוחזקות לילד ולדות
פוסל בכל הקרבנות אלמא חייש
❖
דהדר ערביה דבאב'י:
רבינא במוחזקת. וכן היה
כשהן מוקדשין אבל כשהן חולין דברי הכל
אדומין בהעברת כוס: אקילעא.
לרביעה אלא ניחא ליה לאתויי
ר' אליעזר פוסל בכל
מותרין אלא לרב הונא בר חיננא אמר רב
פורק"א לפני הטרקלין: וכן היה
מההיא מעשה דקיימי' עלה:
הקרבנות כולן. אמרו לו
וניחוש
והא כתיב כל צאן קדר
דלמא רבעה לאמה. הא
נחמן מחלוקת כשנרבעו כשהן חולין אבל
ר"א כו'. משום דחייש לרביעה:
לעזי רש"י
ג
יקבצו לך וגו'. אמר להן
גרורים. מעצמן נגררין להתגייר אע"פ
דלא פריך דלמא עלה
❖
כשהן מוקדשין דברי הכל אסורין מאי איכא
כולן גרים הם לעתיד
פורק"א. אכסדרה.
שאין מקבלין אותן: מעבודת כוכבים
עול על אמה והיא ואמה נשאו עול
לבוא. אמר רב יוסף מהאי
למימר אימא ישראל היו משמרין אותה
קרא לקרא כולן בשם
הדרי בהו. כדכתיב לקרוא כולם
דא"כ לא אשכחן פרה שלא עלה
לאמא משעה שנוצרה וניחוש דילמא
ה' ולעבדו שכם אחד
מוסף רש"י
עול על אמה דתנן (פרה פ"ב מ"ד)
בשם ה' [צפניה ג] אבל מרביעה לא הדרי:
רבעוה לאמא דאמא כולי האי לא חיישינן
עלה עליה זכר פסולה: ותני עלה
בששים רבוא שכר.
ותרוייהו אמרי. ר' אמי ורבי יצחק
א) עי' בתוס' כאן ד"ה ואבני.
אמר מר ישראל היו משמרין אותה משעה
היה משתכר בה ששים
שהביאו גירסת רבינו בזה.
ר"א אוסר וכו'. לאו דוקא אכל
נפחא. בין דרב פפא לרב זביד
ריבוא דינרי זהב (קדושין
ב) נראה דצ"ל הא אמר ר"א
שנוצרה מנא ידעינן אמר רב כהנא כוס אדום
איכא טובא דרב פפא מתני פתח
הפסולין קאי דהא אתנן פסול לגבי
לא.). תחת מראשותיו
דאסור לקנות פרה אדומה
של אביו. והוא ישן (שם).
מעבירין לפניה בשעה שעולה עליה זכר
כו'.
חד פתח אידך ומתני מאי קראה
המזבח ואמרינן במרובה (ב"ק סו.
משם ראיה. בתמיה
ברב יוסף ואתקפתא דדלמא מעבודת
ושם) דבין לב"ש ובין לב"ה ולדות
א"ה אמאי דמיה יקרין הואיל ושתי שערות
. וולד
(סוכה כח.)
כוכבים הוא דהדרו מתני לה באביי:
של אתנן מותרים ואין לומר דר"א
ה'וגחת
אסורה.
פוסלות בה ומאי שנא דידהו אמר רב כהנא
פליג עלייהו: ישראל היו
בהקרבה כגון שנגחה על
שכם אחד. משמע אין חילוק בעובדיו
במוחזקת יתיב ר' אמי ורבי יצחק נפחא
פי עד אחד או על פי
משמרין לאמה משעה שנוצרה.
ישראל והאומות תהא עבודתן שוה
הבעלים דמתסרא לגבוה
אקלעא דר' יצחק נפחא פתח חד מינייהו
בכל מצותיו: גם אתה תתן.
תימה לאב נמי אמאי אינם צריכים
ולא להדיוט (סנהדרין פ.
ואמר וכן היה ר"א פוסל בכל הקרבנות
עי"ש). כל הפסולין
תיקשי לר"א: הניחא למ"ד. פלוגתא
לשמור דאליבא דר"א קיימינן דאית
לגבי מזבח. כגון מוקצה
כולן פתח אידך מינייהו ואמר ז)מאי אותיבו
דבני רבי חייא ורבי יהושע בן לוי
ליה ל) זה וזה גורם אסור וי"ל כיון
כל צאן
ונעבד (לקמן מו:).
ליה חברוהי לר"א כל צאן קדר יקבצו לך
דטעמא דאמר נמי אינו אלא משום
בפ' בתרא דשחיטת קדשים (זבחים קטז.):
קדר. קדר ישמעאל, וכתיב
3
יעלו על רצון מזבחי, אלמא
דמי וגו' אמר להן ר"א כולם גרים גרורים הם
דבזיא מילתא כדאמרינן בסוף תמורה
בשאר קרבנות נמי שרי
(דף ל:) ומהאי טעמא אמרי' דנרבעו
לעתיד לבא אמר רב יוסף מאי קרא כי אז אהפוך אל
עמים שפה ברורה
(לעיל כג:).
4
כשהן חולין מותרין דכיון דאשתנו לא
וגו' אמר ליה אביי ודלמא מעבודת כוכבים הוא דהדור בהו אמר ליה רב
בזיא מילתא הכי נמי בנרבע האב
יוסף לעבדו שכם אחד כתיב רב פפא מתני הכי ורב זביד
מתני הכי ותרוייהו
לא מינכרא ולא בזיא מילתא:
אמרי וכן היה רבי אליעזר פוסל בכל הקרבנות ותרוייהו אמרי ומאי אותיבו
יתרו
ליה חברוהי לרבי אליעזר כל צאן קדר יקבצו לך וגו' אמר רבי אליעזר
כולם גרים גרורים הם לעתיד לבא ומאי קראה כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם
בשם ה' מתקיף לה רב יוסף ודלמא מעבודת כוכבים הוא דהדרי בהו א"ל אביי לעבדו שכם אחד כתיב
מיתיבי 5ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות קודם מתן תורה שאני ת"ש 6ויקח
יתרו חתן משה
עולה וזבחים
לאלהים יתרו נמי
קודם מתן תורה הוה
ח)הניחא למ"ד
יתרו קודם מתן תורה הוה אלא למ"ד
יתרו