26/45

כד:

אין

מעמידין פרק

שני

עבודה

זרה

תורה אור

מסורת הש"ס

יתרו

לאחר מתן תורה הוה. וא"ת א"כ צפורה אשת משה לא

דמי מיטב. למוכרן ולקנות בדמיהן

בהמות

מישראל להקריב:

א) זבחים קטז: ע"ש מנחות

1. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל

כב. ע"ש, ב) [ויעלה כתיב

זבינא. מכר: ארונה. יבוסי היה בספר שמואל: ראה הבקר לעולה.

באה אלא לאחר מתן תורה ותיקשי על הא דאמרינן בפ'

מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר

ויעלהו קרי.], ג) [עי' תוס'

חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב

אלמא הקריב דוד בהמת עובד כוכבים לקרבן: גר תושב. שקיבל שבע

הבא על יבמתו (יבמות דף סב.) ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים

לעיל כג. ד"ה רבינא],

הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ

בכלל: טורביל עיזא דקורקסא. דף

הקב"ה על ידו וקחשיב פירש מן האשה ומאי קאמר הא לא היתה

מצות בני נח והרי רביעה

ד) רש"א מ"ז, ה) [צ"ל

לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר

והתנן], ו) [בכורות יט:],

צפורה עמו וי"ל שהקב"ה נתן לב

גדול ועב מאד ורחב וטרוף בפגימות

הֶחֱרַמְנוּ:

י)

ז) [צ"ל אמר רב אשי וכ"א

שמואל א טו טו

לפרוש מן האשה ולמ"ד קודם מתן

הרבה לרוחבו עמוקות תכופות זו

יתרו לאחר מתן תורה הוה מאי איכא

2. וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד

בע"י ובילקוט פ' ויצא איתא

תורה בא קשיא מה שאמר משה

אצל זו ודשין בו תבואה שמעבירין

אמר רב ספרא כמאן וכו'],

יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ

למימר אלא יתרו מישראל זבן ת"ש ויאמר

ח) בס"א: פסיקתא, ט) [צ"ל

הַטּוֹב בְּעֵינָיו רְאֵה הַבָּקָר

אל יתרו והודעתי את חוקי האלהים

עליו הבהמות והפגימות נכנסו'

שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על

לפני ד"ה פרה וחמור],

לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי

בדייש והתבואה נחבטת: למורג חרוץ.

ואת תורותיו דהא עדיין לא ניתנה

י) הסכים על ידו על שנתן

הַבָּקָר לָעֵצִים:

מיטב הצאן והבקר (המשנים והכרים ועל

כצ"ל, כ) [וע"ע תוס'

טרוף בפגימות והן פיפיות: תדוש

תורה ועוד קשיא מה שפי' רש"י

שמואל ב כד כב

כל הצאן) למען זבוח לה' אלהיך מאי

3. הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג

בכורות יט: ד"ה פרה ותוס'

הרים. אלמא לדישה עבדי ליה: ואת

בפרשת יתרו שלא היה לו למשה

❖

חולין מז. ד"ה כל הני],

חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת

מיטב דמי מיטב ומ"ש מיטב כי היכי

הפרות. באנשי בית שמש מישתעי

שהות לשפוט ישראל עד מחרת יום

תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק

דליקפץ עליהן זבינא ת"ש ויאמר ארונה

הכפורים ונראה דכל אותה פרשה

קרא בפרות שהביאו הארון מארץ

וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים:

ישעיהו מא טו

פלשתים: הוראת שעה. מפני נס

גליון הש"ס

ראשונה דיתרו נאמרה קודם מתן

אל דוד יקח ויעל אדוני המלך (את) הטוב

4. וְהָעֲגָלָה בָּאָה אֶל

תורה אבל סוף הפרשה ודאי לא

שנעשה על ידיהן שהביאו הארון

גמ' ה"נ מסתברא. עי'

בעיניו (ואת) [ראה] הבקר לעולה והמוריגים

שְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית

טורי אבן ר"ה דף י ע"א

נאמרה עד לאחר מתן תורה אלא

מעצמן ואין איש מנהיגם ואת בניהם

הַשִּׁמְשִׁי וַתַּעֲמֹד שָׁם וְשָׁם

וכלי הבקר לעצים אמר רב נחמן ארונה

ד"ה עגל: שם גבול יש

אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְבַקְּעוּ אֶת

אגב שמספר ביאת חותנו מספר

כלו בבית [ש"א ו] ולא געו אחרי בניהם

לה. עי' לקמן דף מו ע"ב

גר תושב היה א) מאי מוריגים אמר עולא

עֲצֵי הָעֲגָלָה וְאֶת הַפָּרוֹת

❖

כל עניינו עד שחזר לארצו ואפילו

אלא הוליכוהו ואמרו שירה כדלקמן:

תוס' ד"ה כשנרבעו:

הֶעֱלוּ עֹלָה לַיְיָ:

מטה של טורביל מאי מטה של טורביל

שמואל א ו יד

דלמא בבמת יחיד. שרי דהתם בבמת

למ"ד לאחר מתן תורה בא ק"ק

5. וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה

עיזא דקורקסא דדיישן אמר רב יוסף מאי

למה נכתבה פרשה זו לכאן וצ"ל

יחיד הואי דבמה גדולה בנוב היתה

חָלָב אֶחָד וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה

הגהות הב"ח

קרא 3 הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל

דלפי שספר בביאת עמלק שהרע

באותה שעה כשנלקח הארון וחרב

כָּלִיל לַיְיָ וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל

(א) גמ' ורב זוטרא. נ"ב

פיפיות תדוש הרים ותדוק וגבעות כמוץ

משכן שילה ובאו להן לנוב: טלה

אֶל יְיָ בְּעַד יִשְׂרָאֵל

לישראל ראשונה מספר נמי מעשה

ס"א וכן אמר רב זוטרא

וַיַּעֲנֵהוּ יְיָ:

חלב. רחל ומניקה את בנה: רבי יוחנן

יתרו שהטיב לישראל ראשונה מעצה

תשים מיתיבי ואת הפרות העלו עולה לה'

כו' שעקמו פניהם כו':

שמואל א ז ט

רבי

יוחנן

אמר. האי דקתני לעיל [כב:] לוקחין

(ב) שם משה ובני ישראל.

חשובה שנתן להם:

6. וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים כֵּן

הוראת

שעה היתה $ה"נ מסתברא דאי לא

נ"ב ס"א 'אמר כאן הלך

וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת

אמר גבול יש לה פחות מבת ג'

מהם לקרבן לאו מלתא פשיטתא ח)

תימא

הכי עולה נקבה מי איכא ומאי

וגעו ו'אמר להלן כי

וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה וְאֶת

נעקרת. וליכא למיחש לרביעה

היא לכל בהמות: אלא גבול יש לה

גאה גאה: (ג) שם להא

בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת:

קושיא

דלמא בבמת יחיד וכדרב אדא בר

פחותה מבת ג' שנים נעקרת.

דר' יצחק 'פחא אהא וכו'

וקאי לשנויי רומיא דמתני' דאין

שמואל א ו י

אהבה

דאמר רב אדא בר אהבה מנין

7. וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ

ר' יצחק 'פחא רוני:

מעמידין וההיא דלוקחין מהם בהמה

בהרבעת איש ונקחת מן העובד

(ד) רש"י ד"ה מכאן וכו'

עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ

לעולה נקבה שהיא כשרה בבמת יחיד

כוכבים דחייס עלה: אבל בת שלש. שוב

לקרבן ואליבא דרבנן קאמר דאילו

דאיכא למימר וכו' לא

בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ

שמואל טלה חלב אחד

שנאמר ויקח

בכרה בבית כצ"ל ותיב' זה

אינה נעקרת וחיישינן לרביעה: כל

ר"א אפי' בבת שתים חייש לרביעה

וְגָעוֹ וְלֹא סָרוּ יָמִין

נמחק: (ה) בא"ד והטלה

וּשְׂמֹאול וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים

הני תיובתא. דהני קראי דשרו בהמות

דהא פרה בת שתים וחייש לרביעה

ויעלהו עולה ויעלהו זכר משמע אמר רב

❖

ב)

לעצמו:

יעכב

הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם עַד

עובד כוכבים להקרבה: פרה וחמור

ותו דקתני וכן היה ר"א פוסל בכל

נחמן בר יצחק ויעלה כתיב ר' יוחנן אמר

גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ:

שמואל א ו יב

כו'. בבכורות (יט:) תנן הלוקח בהמה

הקרבנות דמשמע אפילו בני שנה

$גבול יש לה פחותה מבת ג' שנים נעקרת

ג)

8. אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי

מוסף רש"י

מן הנכרי ואינו יודע אם כבר בכרה

וא"ת לרבי יוחנן היכי שרי ליקח

בת ג' שנים אינה נעקרת איתיביה כל הני

יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה

אם לאו עז בת שנתה ודאי לכהן

לקרבן פחותה מבת שלש שנים ניחוש

מטה של טורביל. כך

הַזֹּאת לַיְיָ וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר

תיובתא שני להו פחותה מבת ג' שנים ת"ש

נקרא במסכת פרה (פי"ב

מכאן ואילך ספק פרה וחמור בת

דלמא רבעוה לאמה כשהיא מעוברת

אָשִׁירָה לַיְיָ כִּי גָאֹה גָּאָה

מ"ט. זבחים קטז:). עיזא

ואת הפרות העלו עולה לה' בפחותה מבת

סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:

שלש ודאי לכהן ולד ראשון שתלד

והיא וולדה נרבעו י"ל דר' יוחנן

דקורקסא. נסר גדול מלא

שמות טו א

שלש שנים מתקיף לה רב הונא בריה דרב

ביד ישראל אם זכר הוא ודאי לכהן

לטעמיה דאמר בפ' הערל (יבמות עח.

9. וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא

יתדות (מנחות כב.) כמין עז

של עץ ויש בו יתדות חדים

הוֹדוּ לַיְיָ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ

נתן א"כ היינו ואת בניהם כלו בבית פחותה

ושם) עובר לאו ירך אמו הוא:

אם אינה יתירה בעת לידתה על

וגם עשוי חריצים חריצים

פרה וחמור בת שלש שנים ודאי

הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו

בת שלש דודאי לא ילדה בבית

מבת ג' שנים (ופחותה מבת ג' שנים) מי

קרני"ש ומוליכו ומביאו על

ד)

הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ:

לכהן. פי' דקודם

נכרי: מכאן ואילך. אם יתירה על

שלש

הקשים של דישה לאחר

ישעיהו יב ד

קא ילדה (והתניא) פרה וחמור מבת ג'

ה)

ו)

01. מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיְיָ שִׁיר

שנידושה ומתחתכין ונעשין

ודאי לא ילדה ויש לתמוה דהא

בת שלש היתה כשילדה בבית ישראל

ודאי לכהן מכאן ואילך ספק אלא מחוורתא

. מאי

תבן

חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה

(זבחים קטז:)

מעשה בכל יום דפרה בת שתי שנים

הוי ולדה זה ספק בכור (ד) ואיכא

קרא. דהוא עשוי חריצין

הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ

כדשנין מעיקרא: 7 וישרנה הפרות בדרך על

ומוכן לדוק ולדוך (שם).

יולדת וי"ל דודאי עתה נשתנה

העת

למימר כבר בכרה בבית עובד

קָדְשׁוֹ: תהלים צח א

דרך בית שמש וגו' מאי וישרנה א"ר

11. יְיָ מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים

למורג חרוץ כו'.

מכמו שהיה בדורות הראשונים כמו

כוכבים ואיכא למימר לא בכרה

מוריגים לצורך דישה,

יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט

יוחנן משום ר"מ שאמרו שירה (א) ורב זוטרא

בעינוניתא דורדא דאמרי' פרק אלו

זה בבית העובד כוכבים וזה

דכתיב מורג וכתיב תדוש

הָאָרֶץ: תהלים צט א

21. יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ

(מנחות כב.). חרוץ. יפה

בר טוביה אמר רב שישרו פניהם כנגד

טרפות (חולין דף מז. ושם) כל חיויא

בכור שלה וירעה בכור זה עד

❖

ומצוייר (שם).

לָבֵשׁ יְיָ עֹז הִתְאַזָּר אַף

ברייתא הכי אית להו אלמא גוייתא

שיסתאב שהרי אינו ראוי לקרבן

ארון ואמרו שירה ומאי שירה אמרו א"ר

תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט:

לית להו ועתה היא בכל הבהמות

שמא אין זה בכור ולאחר שיש בו

יוחנן משום ר"מ 8אז ישיר משה ובני (ב) ישראל

תהלים צג א

מזמורא

31. וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן

יתמא. פ"ה

שלנו כ):

מום יאכלנו בעליו ולא יתננו לכהן

רבינוחננאל (המשך)

ור' יוחנן דידיה אמר 9ואמרתם ביום ההוא

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְיָ

שלא הוזכר שם האומר וקשה דהא

שבכור בעל מום מותר לזרים ואין

וגו'. אין למידין משאול

הודו לה' קראו בשמו [וגו'] ור"ש בן לקיש

וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ

כמה מזמורים יש כיוצא בו מזמור

בו אלא משום גזילת מתנות כהונה

דמר ריש לקיש שאול

מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ:

אמר מזמורא יתמא מזמור שירו לה' שיר

גרופית של שקמה היה.

במדבר י לה

לתודה (תהלים ק) מזמור שיר ליום

אפי' הוא ודאי וזהו ספק הוה הכהן

41. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל יוֹשְׁבֵי

כלומר לא היה גרופית

חדש

כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו

השבת (שם צב) שלא הוזכר שם

מוציא מחבירו ועליו הראיה שלא

של זית. ואי פחותה מבת

דְּבִיר וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים

וזרוע קדשו ר' אלעזר אמר ה' מלך ירגזו

האומרן ונראה לפרש שקרא לו

ילדה בבית העובד כוכבים וגבי

שלש שנים מי ילדה.

קִרְיַת סֵפֶר:

והתנן פרה וחמור בת

שופטים א יא

עמים

ר' שמואל בר נחמני אמר ה' מלך

יתמא משום שלא הוזכר על מה

ספק פטר חמור מפריש עליו טלה

51. וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ

ג' ודאי לכהן כלומר

נאמר כמו מזמור לתודה שמפרש

להתירו בהנאה דכתיב תפדה בשה

גאות לבש ר' יצחק נפחא אמר רוני רוני

ודאי עדיין לא בכרה.

אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי

שנעשה לאמרו על התודה וכן מזמור

[שמות יג] והטלה יעכב בעצמו דאפילו

אלא מחוורתא כדשנין

(ה)

לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ

השיטה התנופפי ברוב הדרך המחושקת

מעיקרא הוראת שעה

כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי וַיְחַפֵּשׂ

שיר ליום השבת ואע"פ שיש יושב

ודאי פטר אין קדושה חלה על טלה

בריקמי זהב המהוללה בדביר ארמון

היתה: וישרנה הפרות

וְלֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים:

❖

בסתר עליון (שם צא) אשרי האיש

הניתן אלא משום גזילת כהן יש

בדרך. מאי וישרנה אמר

בראשית לא לה

ומפוארה בעדי עדיים רב אשי מתני לה

(שם א) ה' מלך גאות לבש (שם

וכיון שהוא ספק אפילו גזל ליכא

רב שעקמו פניהם כלפי

להא דר' יצחק אהא ויהי בנסוע הארון

הארון ואמרו שירה. ואל

(ג)

דראיה על הכהן: ט) כלו בבית. לשון

צג) שלא הוזכר על מה נעשו

תתמה שהרי אתון של

רבינו חננאל

ויאמר משה קומה ה' ישראל מאי אמרו

בית הכלא (מלכים א כב). לישנא

מ"מ אין כתוב בהן מזמור:

בלעם דברה עמו. ר' יוחנן

למשה אמר ר' יצחק רוני רוני השיטה [וכו']

אמר משום ר' מאיר אמרו

והא כתיב ויאמר ארונה

אחרינא לשון מניעה כמו לא יכלה

שירת משה אז ישיר משה

אל דוד יקח ויעל אדוני

ממך (בראשית כג) מנעום מלילך

אמר רב כמאן קרו פרסאי לספרא דביר מהכא ושם דביר לפנים קרית ספר

וגו'. ור' יוחנן דידיה

המלך הטוב בעיניו ראה

אחריהם: וישרנה. אז ישיר כי

(רב אשי) אמר כמאן קרו פרסאי לנידה דשתנא מהכא כי דרך נשים לי

אמר ואמרתם ביום ההוא

הבקר לעולה וגו'. אמר

ז)

הודו לה' קראו בשמו

רב יוסף ארונה גר תושב

גאה גאה לשלוח יד בפלשתים

וידום

היה. מאי מוריגים. אמר

הודיעו בעמי' עלילותיו.

ובדגון אלהיהם: יתמא. שלא הוזכר שם אומרו: ירגזו. על שהכם במכת טחורים: השיטה. ארון עצי שטים: התנופפי. התרוממי:

ריש לקיש אמר מזמורא

עולא מטה של טורביל.

המחושקת. קשורה כמו וחשוקיהם כסף (שמות כז): בריקמי זהב. מצופה זהב טהור מבית ומחוץ: המהוללה בדביר ארמון. שס"ת של

יתמא ומאי ניהו מזמור

פי' היא עיזא דיקורקסא

דדישא דושתא כדכתיב

שירו לה' שיר חדש כי

משה בתוכו וארון מהולל ומפואר במה שבתוכו: בעדי עדיים. ואין לך עדי גדול מזה: דביר. הוא ספר בלשון פרסי: וישראל מאי אמרו.

נפלאות עשה. ואמאי קרו

הנה שמתיך למורג חרוץ

בנסוע הארון בעת המסעות שבמדבר שהיה משה אומר קומה ה' (במדבר י) ומה ישראל עונין אחריו: דשתנא. נוטריקון ד' דרך ש' נשים:

ליה מזמורא יתמא משום

חדש וגו'. ת"ש ואת

וידום

הפרות העלו עולה לה'

דלא כתיב ביה מזמור

לתודה ולא מזמור שיר

וגו'. התם הוראת שעה

ולא כתיב ביה נמי מזמור לדוד. ר' אלעזר אמר ה' מלך ירגזו עמים. ר' שמואל בר נחמני אמר ה' מלך גאות

היתה. ואסיקנא נקבה כשרה לעולה בבמת יחיד שנא' ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה וגו'. והא

ויעלהו זכר משמע. ויעלה כתיב חסר וא"ו. ר' יוחנן אמר גבול יש לה פחותה מבת ג' שנים אם רובעה נעקרת.

לבש. ר' יצחק נפחא אמר רומי רומי שיטה פי' הארון שהוא עצי שטים התנופפי ברוב הדרך המחושקה ברקמי זהב

המהוללה בדביר וארמון. כי הארון היה נתון בדביר שבארמון. רב אשי מתני להא דר' יצחק נפחא אהא. ויהי בנסוע

ועובד כוכבים חס על בהמתו שלא תיעקר ואינו רובעה. אבל בת ג' שנים אינה נעקרת. וחייש לרביעה. איתיביה

הארון ויאמר משה קומה ה' וגו'. וישראל מאי אמור. אמר ר' יצחק נפחא רומי רומי שיטה כו': אמר רבא כמאן קרו

כל הני תיובתא ושני ליה התם בפחותה מבת ג' שנים ת"ש ואת הפרות העלו עולה לה' בפחותות מבנות ג'

שנים. ומי מצית אמרת הכי והכתיב ואת בניהם כלו בבית: ירושלמי א) והכתיב ויאמר

שאול מעמלקי

הביאום

פרסאי לבית

הספר דביר מהכא ושם דביר לפנים קרית ספר:

וקרו נמי לנדה דושתנא.

כדכתיב דרך נשים לי.

א) מתיבת ירושלמי עד גרופית של זית נראה דמקומו להלן אצל וישרנה הפרות.