כו:
אין
מעמידין
פרק
שני
עבודה
זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולא
מורידין. וא"ת הא אמרינן במסכת סופרים [פט"ו] כשר
מינין. כומרין לעבודת כוכבים בין עובדי כוכבים בין ישראלים:
כג א מיי' פ"י מהלכות
א) [בס"א: והמשומדים],
ב) [היו ליתא בס"א],
עבודת כוכבים הל' א
מסורות. מלשינים לשקר המוסרין ממון חבריהם ביד עובדי כוכבים
שבכנענים הרוג וי"ל דבירושלמי דקדושין מפרש דהיינו בשעת
ע)
ט)
ג) [בס"א: המשומד, וכן
ופ"ד מהלכות רוצח ה"י
אנסין י): לתיאבון. כשאין להם בשר אבל אינו מופקר להיות איסור
מלחמה ומביא ראיה מויקח שש מאות רכב בחור ומהיכן היו מהירא
להלן], ד) הוריות יא.,
סמג לאוין קנג טוש"ע
את דבר ה' ואע"פ שסתם כנענים ע)
והיתר לפניו להניח היתר ולאכול איסור ואם עושין כן זה להכעיס:
עובדי כוכבים ומזלות הם
ה) [היו ליתא בס"א],
יו"ד סי' קנח סעיף ב'
ו) [תוס' פ"ג ה"ה],
וטוש"ע חו"מ סי' תכה
מין הוא. והא תנא ליה רישא מינין.
ועוברין על שבע מצות מכל מקום אין
ז) מנחות מב., ח) [בס"א:
ס"ה:
בכמה דברים מצינו חילוק בין מין
מורידין דרבינהו בקרא להתירא
ולא מורידין אבל המינין והמסורות
כד ב מיי' פי"א מהל'
ארמאי וכן להלן], ט) בס"א
א
למומרכ) כגון ל)ספר תורה שכתבו מין
ליתא, י) בס"א: ביד גוים,
$ דכתי' והיה לך למס ועבדוך (דברים כ):
גזילה ואבידה הלכה
א)והמומרים ב) היו מורידין ולא מעלין א"ל אני
כ) בס"א: למשומד,
אני
ב סמג עשין עד טוש"ע
ישרף ודהכא מ): פרעוש ויתוש אין
שונה לכל אבידת אחיך לרבות
שונה לכל
אבידת אחיך לרבות את
ל) [גיטין מה:], מ) בס"א:
ח"מ סי' רסו סעיף ב:
ב
1
המומר פ). תימה מאי פריך
אדם אוכלן לתיאבון: לטעום טעמא
כה ג מיי' פ"ד מהלכות
ומורידין דהכא, נ) [דברים
ג)המומר ואת אמרת היו מורידין גסמי מכאן
כז], ס) בס"א: ארמאי, וכן
דאיסורא. לא להכעיס אלא מתאוה
דלמא לעולם אימא לך דמורידין
רוצח הלכה יב (ופ"ט
מומר ולישני
ליה כאן במומר אוכל נבילות
להלן, ע) בס"א: שבגוים,
מהלכות עבודת כוכבים)
ואפילו הכי משיבין לו אבידתו דהא
לטעום טעמו לפי שאין ישראל טועמו
גוים, פ) בס"א: המשומד,
סמג לאוין קסג טוש"ע
לתיאבון כאן במומר אוכל נבילות להכעיס
מעולם: שאם היתה מעלה בבור.
במסור לאנסים צ) אף על פי שממונו
וכן בכל העמוד, צ) [כדאיתא
ח"מ סימן תכה סעיף ה
קסבר אוכל נבילות להכעיס מין הוא איתמר
ב"ק קיט.], ק) בס"א ליתא,
וטוש"ע י"ד סימן קנח
אסור לאבד ביד משום דדלמא
עשויה בקרקע ויכול לעלות מגררה
(ג)
ד
ר) [כדאיתא ב"ק פא:
סעיף א:
נפיק מיניה ברא מעליא דכתיב יכין
והאי לא מעלין דקאמר אין מניחין
מומר פליגי רב אחא ורבינא חד אמר
ד)
(א)
כו ד ה מיי' פ"ד מהל'
ובסנהדרין עג.], ש) בס"א:
לעלות קאמר: דנקיט ליה עילא
רשע וצדיק ילבש ואפ"ה היו ק) מורידין
עכשיו, ת) בס"א נוסף:
לתיאבון מומר להכעיס מין הוי וחד אמר
רוצח הלכה י ופי"א
ה
עכשיו, א) [שמו"ר פל"א
מהלכות אבידה הלכה ב
ואמר. כלומר אית ליה לאישתמוטי
וי"ל דשאני הכא דמההוא קרא
אפילו להכעיס נמי מומר אלא איזהו מין זה
סמג שם וסי' עד טוש"ע
ובתנחומא פ' משפטים],
מאיבה ולמימר ליה: דלא תיחות
דמרבינן השבת אבידתו ילפינן השבת
ב) [ב"ק קיט.], ג) פי'
ח"מ סימן תכה סעיף ה
העובד אלילי כוכבים מיתיבי אכל פרעוש
חיותא דידיה עליה. דרך מעלה זו
גוף בישראל והשבותו לרבות אבידת
וסימן רסו סעיף ב:
בעובד כוכבים ששחט או
אחד או יתוש אחד הרי זה מומר והא הכא
כז ו מיי' פ"ד מהלכות
בסכין פגומה ויותר נראה
ותמות בבור: בעינא לאעבורי חיותא
גופו ר) וכמו דאתרבי ישראל איתרבי (ד)
רוצח הלכה י סמג שם
להגיה בשנשחטה בלא סכין.
דלהכעיס הוא וקתני מומר התם בעי למיטעם
עליה. צריך אני להעביר עדר צאני
לכולהו בין לממונו בין לגופו ואפילו
רש"א, ד) בס"א: באומות,
טוש"ע ח"מ סימן תכה
טעמא דאיסורא אמר מר היו מורידין אבל לא
להעלותו צריך ולפדותו כדמשמע פרק
למרעה ודרכי על שפת בור זה וירא
ה)
ה) ליתא בס"א, ו) בס"א:
סעיף ה וטור ש"ע י"ד
❖
סימן קנח סעיף ב:
עשה לגוי ולא לישראל,
מעלין השתא אחותי מחתינן אסוקי מיבעי
אני שלא יפלו: לאפוקי לשום מורנא.
השולח (גיטין דף מז.) דבעי רבי אמי
כח ז מיי' פ"ב מהלכות
למיפרקיה אם היה מומר לתיאבון
תולעת שיש לו בערלתו דלא דאסור
אמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת לא
מילה הלכה א סמג
אלא לפי שהיה מומר להכעיס קאמר
לרפאותו בחנם דהא אמרן לא מעלין
עשין כח טור וש"ע י"ד
נצרכא שאם היתה מעלה בבור מגררה
תורה אור השלם
❖
סימן רסד סעיף א:
ולא מורידין: דמצלי. מטה הסכין
לא שבקינן לי למפרקינך וגם להלוותו
דנקיט ליה עילא ואמר לא תיחות חיותא
1. וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן
ברבית אסור כדמשמע בפרק איזהו
כדמתרגמינן מטה משפטנ) מצלי דין:
תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן
עלויה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו לא
כרות שפכה. מי שנכרת לו מן הגיד מן
נשך (ב"מ דף סב.)
אהדר ליה דניחי
תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ
רבינו חננאל
נצרכא שאם היתה אבן על פי הבאר מכסה
(ב)
אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ
בהדך ומומר לתיאבון אתה מצווה
העטרה ולמעלה לצד הגוף ושוב אינו
דתניא העובדי כוכבים
וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל
אמר לעבורי חיותא עילויה רבינא אמר
מוליד: רופא. שיודע למול: ימול עובד
להחיותו ומיהו מומרים של זמניהם ש)
והרועים בהמה דקה לא
לְהִתְעַלֵּם: דברים כב ג
שאם היה סולם מסלקו אמר בעינא לאחותי
2. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל
כוכבים ס). שאין מילתו לשם עבודת
להכעיס הן דשבקי התירא ואכלי
מעלין ולא מורידין אלו
ו
כולן בשכר שרי. ודחאם
אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי
איסורא ומטמעי בין העובדי כוכבים
כוכבים שהרי אין דרכם למול את
ברי מאיגרא ת"ר ישראל מל את העובד
ו)
אביי ואמר המילדת יכולה
תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ
בניהם: ואל ימול כותי. שמל לשם דמות
וכל להכעיס אי אתה מצווה להחיותו
כוכבים לשום גר לאפוקי לשום מורנא דלא
לומר לעובדת כוכבים
אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם:
❖
דידן דמנטרי שבתא
בראשית יז ט
כדמשמע מההיא דגיטין (דף מז.)
יונה שמצאו בראש הר גריזים ועובדין
ועובד כוכבים לא ימול ישראל מפני
ז
מחללינן עלייהו שבתא
דלא מחייב למפרקיה ומותר ת) ליקח
לה עבודה כדאמר בהכל שוחטין
דידכון דלא מנטרי שבתא
שחשודין על שפיכות דמים דברי רבי מאיר
(חולין דף ו.) ומלין את בניהם לשם
מהם רבית ואע"פ שאסור ליתן
לא מחללינן עלייהו
גליון הש"ס
וחכמים אומרים עובד כוכבים מל את ישראל
שבתא. באנוקי אי פנויה
יונה זו: כותי ולא עובד כוכבים.
להם רבית משום לא תשיך ומשום
תוס' ד"ה ולא וכו' דכתי'
היא יכולה למימר בעינא
בזמן שאחרים עומדין על גבו אבל בינו לבינו
מפני שחשוד על שפיכות דמים:
לפני עור והוי ליה למימר כל היכא
והי' לך למס. עיין לקמן
לאינסובי ולא מגלינא
רופא דף סד ע"ב תוס' ד"ה
לא ורבי מאיר אומר אפילו אחרים עומדים
דקרינא ביה לא תשיך קרי ביה לא
נפשאי ואי אשת איש
איזהו וכבר רשום בהגהות
היא יכולה למימר לא
על גבו נמי לא דזימנין דמצלי ליה סכינא ומשוי ליה כרות שפכה וסבר ר"מ
תשוך מ"מ כיון דאין אתה מצווה
❖
הגאון מהרי"ף זצ"ל:
מזדהמנא באפי בעלי.
להחיותו אינך מצווה להלוותו בלא רבית
עובד כוכבים לא ורמינהו עיר שאין בה רופא ישראל ויש בה רופא כותי
ז)
העובדי כוכבים והרועים
דלא קרינא ביה וחי אחיך עמך
נמי יכיל למימר ברי
ורופא עובד כוכבים ימול עובד כוכבים ואל ימול כותי דברי ר"מ רבי יהודה
ח)
קאי אאיגרא ומסתפינא
ואמרינן (ה) בירושלמי דמכילתין כותאי
הגהות הב"ח
אומר ימול כותי ואל ימול עובד כוכבים איפוך ר"מ אומר ימול כותי ולא עובד
דלמא נפיל ואנא רהיטנא
דקסרי מותר להלוותן ברבית והא
(א) גמ' פליגי ביה רב
לאחותיה אי נמי נקיטא
כוכבים ר' יהודה אומר עובד כוכבים ולא כותי וסבר ר' יהודה עובד כוכבים
אחא: (ב) שם אבן על פי
דאמרינן א) עובדיה לוה מיהורם בן
לי זימנא לבי דוור כלומר
שפיר דמי והתניא ר' יהודה אומר מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה
הבור מכסה אמר בעי'א
קבע לי זמן השופט שאם
אחאב ברבית כדי לפרנס הנביאים
לעבורי חיותא עלויה
לא אבוא יחתוך עלי הדין
שנא' 2ואתה את בריתי תשמור אלא לעולם לא תיפוך והכא במאי עסקינן
אף על גב דיהורם ישראל מומר הוה
רבינא אמר לא 'צרכא
ואני רץ לומר לו הנה
ברופא
שאם היה סולם: (ג) רש"י
באתי: תני רבי אבהו
ואסור ליתן לו רבית שאני התם
ד"ה שאם וכו' לעלות בה
קמי דר' יוחנן המינין
לפיקוח נפש הוה ומצוה אבל מסור מיגרע גרע מיניה ובכל מקום שונה מסור אצל מין ולא איתרבי אצל אבדה ושמא מאן דאית ליה ב)
מגררה: (ד) תוד"ה אני
והמסורות והמומרין
ממון מסור אסור לאבדו ביד אית ליה נמי דמשיבין אבידתו ומטעמא דיכין רשע וצדיק ילבש: סמי מכאן מומר.
נראה דדוקא
וכו' וכמו דאתרבי ישראל
והאפיקורסין היו מורידין
אתרבי 'מי מומר לכולהו:
אבל לא מעלין אמר
לגבי הורדה לבור מסמי ר' יוחנן מומר מלמתנייה בהדי מינים אבל לדברים אחרים מצינו בכמה מקומות שונה מינים ומומרים יחד
(ה) בא"ד ואמרינן 'מי
ליה אני שונה לכל
בפ"ק דראש השנה (דף יז.) המינים והמומרים והמסורות יורדין לגיהנם ובפרק השולח (גיטין דף מה:) ס"ת שכתבו מין ומומר ומסור וכו':
בירושלמי: (ו) ד"ה וחד
אבידת אחיך לרבות את
וחד אמר להכעיס נמי מומר.
תימה מדתני בפ"ב דהוריות (דף יא.) אכל חלב הרי זה מומר ואיזהו מומר אוכל נבלות וטרפות שקצים
וכו' מאי איכא למימר
המומר כי אחיך הוא ואת
בהא דקת'י ואיזהו
תנית מורידין סמי מכאן
ורמשים ובעי תלמודא מאי קאמר ומסיק ה"ק אכל חלב לתיאבון הרי זה מומר להכעיס הרי זה מין ואיזהו מומר שסתמו מין
מומר אוכל נבילות
מומר ש"מ דאפיקורוס רע
פי' דמחלב לא ידעינן דשמא אכלו לתיאבון משום שהוא טוב לאכול ומש"ה קאמר זה האוכל נבילות וטרפות פי' נבלה שמתה מחמת
וטרפות שקצים ורמשים
מן המומר הוא: איתמר
י"ל: (ז) ד"ה דלא וכו' אף
חולי וטרפה שנשברה מפרקתה שמתה והולכת ואינה ראויה לאכילה ואם כן לא אכל אלא להכעיס אבל לא מיירי בשנשחטה בסכין
ג)
(מ"ש) מומר לאכול
אם אין ידינו: (ח) ד"ה
נבילה פליגי בה רב אחא
דלא הוי קרוי מין בסתמא דשמא אכלה לתיאבון שהיא טובה לאכול ובשלמא לרבי יוחנן ניחא דקאמר דמומר אוכל נבלות להכעיס מין
לאפוקי וכו' וראיה מפרק
ורבינא חד אמר לתיאבון
❖
הוא אלא למ"ד מומר מאי איכא למימר (ו) הרי זה אוכל נבלות שקצים ורמשים י"ל דמאן דאית ליה הכא דהוי מומר מפ' לברייתא הכי אכל
וכו' עבד ליה:
מומר להכעיס מין הוא
חלב הרי זה מומר סתמו לתיאבון שטוב הוא לאכול ומכריזין על אבידתו ואין מורידין ואיזהו מומר שסתמו להכעיס ואין מכריזין על
וחד אמר אפילו להכעיס
איזהו
מומר אלא איזהו מין
מין זה העובד אלילי כוכבים.
אבידתו וגם היו ק) מורידין אותו לבור אוכל נבלות וטרפות דמאיסי דומיא דשקצים ורמשים:
זה העובד אלילי כוכבים.
מוסף רש"י
הכא משמע דישראל מומר לעבודת כוכבים נקרא מין ותניא בפ"ק דחולין (דף יג.) שחיטת מין לעבודת כוכבים פתו פת כותי וכו'
מיתיבי אכל פרעוש אחד
ולא מורידין. אותן לבור
וקשה דבפ"ק דחולין (שם:) אמרינן אין מינין בעובדי כוכבים ובעי למאי הלכתא לשחיטה ויין נסך השתא שחיטת מין דישראל אסורה דעובדי
או יתוש אחד הרי זה
ד)
להמית אותן בידים (לעיל
מומר והא הכא להכעיס
כוכבים מיבעיא ומאי קושיא הא אשכחנא ישראל עובד עבודת כוכבים חמור מעובד כוכבים דאילו ישראל מומר לעבודת כוכבים הרי זה
. רופא.
הוא וכו' ופשוטה היא:
יג: סנהדרין נז.)
מין ולכ"ע משמע הכא דמורידין ועובדי כוכבים אע"פ שכולם עובדי עבודת כוכבים אין מורידין ואף לענין שחיטה כיון דהוי מין תניא
אמר מר היו מורידין
מוהל (מנחות מב.). ואל
ימול כותי. לפי שמל לשם
ולא מעלין ומקשינן
התם שחיטת מין לעבודת כוכבים ואילו עובד כוכבים לא אשכחנא דאמר סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים אלא ר' אליעזר
❖
הר גריזים (שם).
אחותי מחתינן להו אסוקי
י"ל דהא דאמר שחיטת מין לעבודת כוכבים היינו בכומר לעבודת כוכבים שהוא אדוק ביותר אבל ישראל העובד עבודת כוכבים אין
אצטריך ליה למימר דלא
שחיטתו כשחיטת מין וראיה מדאמר בפ"ב דחולין (דף לט.)
השוחט לזרוק דמה לעבודת כוכבים רבי יוחנן אמר אסורה ורשב"ל אמר
מסקינן. ופרקינן לא
נצרכא אלא אם היתה
מותרת ופ"ה לשם דמותרת אף באכילה ואע"פ שהשוחט חייב מיתה כדאמר פרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סא.) עד כאן לא אמר רשב"ל
רבינוחננאל (המשך)
מעלה בבור ויכול לעלות
אלא בהמה אבל גברא בר קטלא הוא מידי דהוה אמשתחוה להר דהר מותר ועובדו בסייף אלמא אף בעובד עבודת כוכבים אין שחיטתו
רב אחא ורבינא: ועובד
מגררה ואומר לו שלא
נאסרת בסתם: התם בעי למיטעם טעמא דאיסורא. תימה מאי שנא אוכל פרעוש או יתוש מאוכל שקצים ורמשים דהוא מין אף
כוכבים לא ימול את
ירד עליך חיה רעה אני
ישראל מפני שחשודין
מגררה או מטיל אבן
בסתמא בברייתא דהוריות (דף יא.) שהבאתי לעיל י"ל דהכא מיירי במפרש בהדיא דלכך הוא עושה א"נ התם קתני אוכל שקצים ורמשים
על שפיכות דמים ואפי'
גדולה על פי הבור ואומר
דלא
תיחות חיותא עילויה. משמע דאמר
דמשמע הרבה בזה אחר זה דמקמייתא טעם טעמא אבל הכא קתני פרעוש אחד או יתוש אחד:
אחרים [עומדים] על
לו להעביר בהמותיי אני
הכי לאשתמוטי כי היכי דלא תהוי איבה ותימה מאי איבה שייכא הכא הא (אין) מורידין ואפילו לכתחלה י"ל דמורידין היינו כשידינו תקיפה
גביו זימנין דמצלי ליה
צריך ומתיירא שמא יפלו
לסכיניה ומשוי ליה
בבור כלומר והיו באין
בזה"ב ה) אבל לא מעלין אף (ז) אין ידינו תקיפה היכא דאית ליה לאשתמוטי ומעיקרא הכי פריך השתא אחותי מחתינן כשידינו תקיפה
כרות שפכה דברי ר"מ
בעלילות אבל לא היו
אסוקי השתא מיבעיא כיון שיוכל לאשתמוטי ולילך לו:
הורגין אותם בידים: ת"ר
וחכ"א בינו לבינו לא
לאפוקי לשם מורנא
דלא. כפ"ה דאסור לרפאות בחנם אבל בשכר שרי משום איבה וראיה בפרק מי שאחזו (גיטין דף ע.) דרב
ימול אבל מל הוא
(ח)
ישראל מל את העובד
בזמן שאחרים [עומדים]
כוכבים לשום גירות אבל
שימי בר אשי
עבדא
ליה
לההוא עובד כוכבים לדבר אחר ואיתסי אלמא שרי לרפאות עובד כוכבים אלא ודאי בשכר
על גביו ולא חיישינן
לרפאותו משום מורנא
הוה ועוד י"ל דהתם
נמי
בחנם
הוה
ולהתחכם ברפואות יכול
להיות מותר
וכן משמע מפני
שלא היה בקי ברפואות עשה כן ו):
דלמא מצלי ליה לסכינא
אסור פי' מורנא תולעים
ומשוי ליה לינוקא כרות
כדגרסי' בגמ' דטריפות
ברופא
שפכה ומקשי' וסבר ר"מ
[דף מט] מורנא פליגי בה