26/5

ד:

לפני

אידיהן פרק

ראשון

עבודה זרה

עין

משפט

מסורת הש"ס

נר

מצוה

ויודע

דעת עליון. משמע מעצמו ולא בנבואה ולהכי פריך דעת

ברטיבא. באחו: שדאי ליה. השלכתיו לרעות: סוכנת. לשון

ז א טוש"ע א"ח סימן

א) סנהדרין קה: ברכות ז.,

בהמתו לא הוה ידע: רגע כמימרא. וא"ת מה היה

❖

ב) [מעובדי כוכבים ליתא

תקצא סעיף ח:

מחממת: מן השטים ועד הגלגל. עד באכם אל הגלגל שהפלתי

בס"א], ג) [לעיל ג:],

לפניכם שונאיכם: כי רגע באפו. אלמא דרגע הוי אפו: סורייקי.

יכול לומר בשעה מועטת כזאת ויש לומר היה אומר כלם והקב"ה

ד) ערובין כב. [לעיל ג.],

הפכו ואמר מלך כדכתיב (במדבר כג) ותרועת מלך בו ורבי אליהו היה

נוקיי"ש לשון לע"ז כמו חוטין חוטין ולשון ישמעאל קורין לחוט סוריאק:

ה) [לעיל ב. ע"ש],

תורה אור השלם

ו) [בס"א: אע"פ שמותר],

לאו אורח ארעא. לכוין שעת זעמו:

מפרש שאין צריך רק להתחיל קללתו

ז) [ועי' בתוס' דברכות ז.

1. נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל

בתלת שעי קמייתא. בשעת חרון:

באותו רגע תדע שהיה רוצה להאריך

❖

ויודע דעת עליון אפשר דעת בהמתו לא

א)

ד"ה ההוא צדוקי],

וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה

דצפרא נמי. בתפלת יוצר: צבורא

בקללתו כדאיתא בחלק (סנהדרין דף

שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי

הוה ידע דעת עליון מי הוה ידע מאי דעת

במדבר כד טז

עֵינָיִם:

מצלו. שחרית בכל מקומות. (א) תפלת

קה:) מברכותיו של אותו רשע אתה

בהמתו לא הוה ידע בעידנא דחזו ליה דהוה

2. וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל

למד מה היה בלבו: ה"ג ומנלן דרגע

הגהות הב"ח

מוספין הואיל וזמנה כל היום והיא

בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ

רכיב אחמריה אמרו ליה מאי טעמא לא

(א) רש"י ד"ה צבורא וכו'

הוי ריתחיה שנאמר כי רגע באפו.

שיחת שחרית וצהרים יש שמתפללין

אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ

רכבתא אסוסיא אמר להו ברטיבא שדאי ליה

בכל מקומות אבל תפלת

עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן

אותה בבקר ויש מאחרין: והא אמרת.

ול"ג ומנלן דרגע כמימריה דאם לא

מוספין וכו' והיא שחרית

הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה

מיד 2ותאמר האתון הלא אנכי אתונך אמר

❖

כן היכי מפיק מהאי קרא דרגע

ראשונות יושב ועוסק בתורה שניות

כצ"ל ותיבת שיחת נמחק:

וַיֹּאמֶר לֹא:

כמימריה: בתלת שעי קמייתא.

לה לטעינא בעלמא אמרה ליה אשר רכבת

דן והכא אמרת בקמייתא דן: אמת

במדבר כב ל

3. וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו

קנה. הוצא הוצאות על תלמוד תורה:

פי' בשלישית כדאמרינן בסמוך בשעה

עלי אמר לה אקראי בעלמא אמרה ליה

יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ

לעזי רש"י

ואל תמכור. בחנם למוד אחרים:

שהחמה זורחת מלכי מזרח ומערב

מעודך ועד היום הזה ולא עוד אלא שאני

נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה

דין לא כתיב ביה אמת. והא דכתיב

'וקיי"ש

[טקי"ש].

מניחים את כתריהן ודרכן של מלכים

לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ

עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה כתיב

❖

כתמים.

סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ

לעמוד בג' שעות כדאמרינן פ"ק

(תהלים יט) משפטי ה' אמת במשפטים

הכא ההסכן הסכנתי וכתיב התם 3 ותהי לו

וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ:

דברכות (דף ט:): שמע מינה

הכתובים בתורה וציום לישראל קא

מלכים א א ב

סוכנת אלא מאי ויודע דעת עליון שהיה יודע

4. עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ

לאו אורח ארעא. לספרים דגרסי'

משתעי דלעיל מיניה כתיב פקודי ה'

מוסף רש"י

לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה והיינו

בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה

ההוא עובד כוכבים ניחא דעובדי

ישרים: מוספי כל השנה הן שבח

דעת בהמתו לא הוה

עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר

דקאמר להו נביא עמי זכר נא מה יעץ

כוכבים לא מעלין ולא מורידין (לקמן

וסיפורי מעשה אבל מוסף ראש השנה

ידע. מאי בעי לאהדורי

מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל

כדמפרש (סנהדרין קה:).

בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן

לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְיָ:

כו.) והוא שבקש לקללו להזיקו בקללתו

מתוך שהוא מתפלל מלכיות זכרונות

אמרו ליה. שרי בלק

מיכה ו ה

נתכוין ולא להרגו ולא דמי להורדה

שופרות מיפקד דינא טפי ואל יפרוש

בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת

5. מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל

(שם). ברטיבא. באחו

אדם עצמו מן הצבור: ולא למחר

לבור ואפילו לספרים דגרסי ההוא

לרעות עשבים לחים (שם).

וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְיָ:

צדקות ה' א"ר אלעזר אמר להן הקב"ה

לטעי'א בעלמא. לישא

במדבר כג ח

לעשותם. דאין מצות לעתיד: לא עשו

מינא אע"פ שהכופרים מורידין לבור

לישראל עמי ראו כמה צדקות עשיתי עמכם

6. כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים

משאות ולא לרכוב (שם)

ישראל את העגל. כלומר גבורים

נמי ניחא דודאי ביקש להרוג בקללתו

אקראי בעלמא. כשאין

בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי

שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים שאם

ומ"מ קאמר בתר הכי ש"מ לאו אורח

ושליטים ביצרם היו ולא הי' ראוי

לי סוס מזומן (שם).

וְלַבֹּקֶר רִנָּה:

כעסתי עליכם לא נשתייר מעובדי כוכבים

ואישות בלילה. שאתה

תהלים ל ו

ב)

ארעא כי לא היה לו לדחוק בידי שמים

להתגבר יצרם עליהן אלא גזירת מלך

7. לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ

בועלי (שם). מן השטים

משונאיהם של ישראל שריד ופליט והיינו

ולהעניש מי שאינם רוצים להעניש

היתה לשלוט בם כדי ליתן פתחון פה

ועד הגלגל. משחטאו

וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי

דקאמר ליה בלעם לבלק מה אקב לא

בשטים ועד שנכנסו לארץ

אע"פ שבזמן הבית הי' מותר להרגו

לבעלי תשובה שאם יאמר החוטא לא

ו)

כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר

וחטאו בגלגל עשיתי עמהם

ישעיהו כו כ

8. טוֹב יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו כיון

זָעַם:

בידים ז): דאיכא צבורא דמצלי

אשוב שלא יקבלני אומרים לו צא ולמד

קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' וכמה זעמו

צדקות הרבה (שם). כל

לא מדחי. פי' ר"ת הא דמשמע הכא

ממעשה העגל שכפרו ונתקבלו

אותן הימים. שהיה

רגע וכמה רגע אמר אמימר ואיתימא רבינא

עַל כָּל מַעֲשָׂיו:

בלעם מצפה לקללכם בשעה

תהלים קמה ט

בתשובה: מי יתן והיה לבבם זה וגו'.

דמהני אפי' כשהצבור מתפללין במקום

רגע כמימריה ומנלן דרגע הוה ריתחיה דכתיב

9. גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא

שהקב"ה כועס בה כל

אחר היינו דוקא דלא מדחי אבל אינה

בסיני נאמר. אלמא גבורים ואמיצי

הקללות מתקיימות (שם).

6 כי רגע באפו חיים ברצונו ואיבעית אימא

טוֹב לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל

לבב ביראתם היו: [לאותו מעשה.

נשמעת אלא במקום שהצבור מתפללין

לא זעם ה'. אותן הימים

משלי יז כו

יֹשֶׁר:

מהכא חבי כמעט רגע עד יעבור זעם אימת

01. אֱמֶת קְנֵה וְאַל

לא זעם ה' (שם). בתלת

דבת שבע]: לבי חלל. יצר הרע

כדאמרינן בפ"ק דברכות (דף ו.) אין

שעי קמייתא. באחד

רתח אמר אביי בתלת שעי קמייתא כי חיורא

תִּמְכֹּר חָכְמָה וּמוּסָר

חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי:

תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הצבור:

מרגעי תלת שעות ראשונות

משלי כג כג

וּבִינָה:

לומר (ברכות ז.) של יום, זמן

כרבלתא דתרנגולא כל שעתא ושעתא מחוור

וצריכא

11. וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה

קימה, שכל שלש שעות זמן

וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת

חיורא כל שעתא אית ביה סורייקי סומקי ההיא שעתא לית ביה סורייקי סומקי רבי יהושע בן לוי הוה מצער

קימה לעמוד ממטתו

הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי

ליה ההוא מינא [בקראי יומא חד] נקט תרנגולא [ואוקמיה בין כרעיה דערסא] ועיין ביה סבר כי מטא ההיא

וכועס הקב"ה בשעה

מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם:

שרואה המלכים שמשתחוים

דברים ז יא

שעתא אלטייה כי מטא ההיא שעתא נימנם אמר שמע מינה לאו אורח ארעא למיעבד הכי [8ורחמיו על כל

21. כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ

לחמה בשעה שמניחים

מעשיו כתיב] וכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב תנא משמיה דר"מ בשעה שהמלכים מניחין כתריהן בראשיהן

כתריהם בראשם כדלקמן

יַחְדָּו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי

(סנהדרין שם). כרבלתא.

בָהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשֹׁנוֹת

ומשתחוין לחמה מיד כועס [הקב"ה] אמר רב יוסף א לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא

קירשת"א בלע"ז (שם).

יַשְׁמִיעֻנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם

דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד דלמא כיון דמפקיד דינא דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי

מחוור חיורא. רוב שעות

וְיִצְדָּקוּ וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ

מתלבנות ומכספת, שאינה

אֱמֶת: ישעיהו מג ט

אי הכי דצבור נמי דצבור נפישא זכותיה אי הכי דיחיד דצפרא נמי לא כיון דאיכא צבורא דקא מצלו לא

31. וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם

כל שעה בחוזק אדמימות

(שם). סורייקי סומקי.

קא מדחי והא אמרת שלש ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה איפוך ואיבעית אימא לעולם לא תיפוך

כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם

ג)

אפילו כשמכספת יש בה

וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים

תורה דכתיב בה אמת דכתיב אמת קנה ואל תמכור אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין דין דלא

שורות שורות אדומות מאד

אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל

כרגילותם, אבל אותה שעה

כתיב ביה אמת הקב"ה עושה לפנים משורת הדין: יום מעיד טרף בעגל סימן: גופא אמר רבי יהושע

הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק

ד)

גם

כולה מכספת (שם).

עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי

בן לוי מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם

ע'וש לצדיק לא טוב.

הַגָּדוֹל הַזֶּה:

לענוש את הבריות (ברכות

דברים ד ו

ולא היום ליטול שכרן אמר רבי יהושע בן לוי ה) כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות

41. מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם

ז.) אין נכון צדיק שיהא

אותם לעולם הבא שנאמר יתנו עידיהם ויצדקו ישמעו ויאמרו אמת יתנו עידיהם ויצדקו אלו ישראל

מעניש ולא הוה ליה אינש

זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי

נענש בשבילו (סנהדרין שם).

ישמעו ויאמרו אמת אלו עובדי כוכבים ואמר רבי יהושע בן לוי כל מצות שישראל עושין בעולם הזה

וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי

לא ליצלי אי'ש כו'.

כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב

באות וטורפות אותם לעובדי כוכבים לעולם הבא על פניהם שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם

כלומר אל יתפלל אדם

לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם:

תפילת המוספין אם יחיד

דברים ה כו

ובינתכם לעיני העמים נגד העמים לא נאמר אלא לעיני העמים מלמד שבאות וטורפות לעובדי כוכבים

51. כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי

או בבית או בשדה ובא

על פניהם לעוה"ב וא"ר יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שנאמר

לתקן תפלתו ולשאול צרכיו

וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי:

❖

מאת המקום ביום ראש

תהלים קט כב

41 מי יתן והיה

לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים וגו' והיינו דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי לא דוד ראוי

השנה, שהוא התחלה לכל

לאותו מעשה ולא ישראל ראוין לאותו מעשה לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חלל בקרבי ולא

השנה כולה והקב"ה דן את

עולמו, את מי לחיים ואת

רבינו חננאל

ישראל ראוין לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים אלא למה עשו

מי למות, וקוצב את

לומר פרנסתם, לפיכך אל יכנס

לכוין אותה שעה אלא

זה יחיד באותן שלש שעות,

בלעם שנאמר בו ויודע

שהן שעת הכעס וגם שעת הדין ושמא ראה הקב"ה באחד מבריותיו שום דבר חטא ונתחייבו כלייה לכעוס עליהם וזה נכנס

דעת עליון. ומתמהינן השתא דעת בהמתו לא ידע וכו' תנא אותו היום שנתכוין בלעם לקלל את ישראל לא זעם

באותה שעה שעת הכעס וימצא גם בו עון אל יטה אזנו כלפי חסד הואיל ואינה שעת רצון (סדור רש"י סי' קלז). דצבור 'מי.

הקב"ה שנאמר מה אקב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה': א) זעם הוא רגע שנא' כי רגע באפו וכתיב חבי

משום האי טעמא שאותן שעות אינן של רצון גם הצבור אל יתפללו (שם). דצבור 'פישא זכותיה. כלומר מרובים רחמיהם,

כמעט רגע ואימת זועם בתלת שעי קמייתא כד חוורא כרבלתיה דתרנגולא ולא פיישי בה שורייקי סומקי וקאי

בחדא כרעא וכו': אמר רב יוסף לא ליצלי איניש בריש שתא צלותא דמוסף בתלת שעי קמייתא וכו': ירושלמי

כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו ונתקבצו כולם אין הקב"ה מאבד את עולמו, אפילו בשעת הכעס מניח להם, שנאמר

(איוב לו) הן אל כביר ולא ימאס, אבל יחיד אין לו סיוע הואיל ואין עמו אחרים הצריכים רחמים (שם, וגורס: נפישי רחמי).

ב) א"ר יוסי בר בון רב סבר בראש השנה נברא העולם. דתני בתקיעתא דבי רבי זה היום תחלת מעשיך זכרון

דיחיד דצפרא 'מי לא. כלומר אותו יחיד ואין עמו זכות אחרים שהם מרובים אין השעה מועלת לו בכל תפלה שיש לו

ליום ראשון וכו': א"ר יהושע בן לוי כל מצות שישראל עושין בעולם הזה מעידות להן לעולם הבא שנאמר יתנו

להתפלל באותו יום שהוא ראשון לכל השנה, בין תפלת הבקר בין תפלת המוסף (שם). כיון דאיכא ציבורא. שאותן שלש

עדיהן ויצדקו וגו'. א"ר יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה כי

שעות הן זמן תפילת יוצר ושעה עוברת היא, יש ציבור שמתפללין באותה שעה בשום מקום, אי ליכא הכא איכא בדוכתא אחריתי,

לא היו הם אלא צדיקים כדכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם: אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי לא ישראל היו

ומתוך שהקב"ה מניח שעה הכעס לרבים יניח גם לזה, אבל תפילת המוספין אין לה קבע, יש שמקדימין ויש שמאחרין, ושמא

ראוין למעשה העגל ולא דוד היה ראוי למעשה דבת שבע שנאמר ולבי חלל בקרבי. ומפני מה עשו

לא יצטרף עם שום צבור שמתפללים באותה שעה בשום מקום, או ליכא הכא בעולם, לפיכך יאחר עד שיהא שעת רצון ואם

יזכה גם ביחיד, ויש להבין מכאן שבשעה שהרבים מתפללים בה מועלת ליחיד אפילו אינו עמהם ביחד, לפיכך צריך כוונה (שם).

א) נראה דצ"ל וכמה הוא הזעם רגע וכו'. ב) בר"ה פ"ק ה"ג ושם איתא דתני בתקיעתא דבי רב וכצ"ל גם כאן:

היום לעשותם. בעולם הזה (לעיל ג.). ולא למחר לעשותם. דאין יכול לעשותם לעולם הבא (שם) שלאחר מיתה לעתיד

לבא אם בא לקיים מצות אינו מועיל, דמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (ערובין כב.).