כז:
אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לחיי
שעה לא חיישינן. והא דאמרינן ביומא (דף פה.) מפקחין
סבר. העובד כוכבים: שיולי קא משייל. האי ישראל מדלא בעי
לז א ב מיי' פי"ב מהל'
א) [צ"ל רבה], ב) [תוספ'
דחולין פ"ב ה"ו], ג) שיצתה
רוצח ושמירת נפש
עליו את הגל בשבת לחוש לחיי שעה אלמא חיישינן דאיכא
לאיתסי מנאי לא סמיך עלי ושיולי קא משייל לנסותי אם אומר לו
הלכה ט סמג לאוין מה
נשמתו במותר כצ"ל ר"מ,
אמת: ספק חי ספק מת. חולי שאם לא ירפאנו רופא ספק יחיה
למימר דהכא והתם עבדינן לטובתו דהתם אם לא תחוש ימות והכא
ד) [שבת קי.], ה) לקמן נד.
טוש"ע י"ד סימן קנה
אם תחוש ולא יתרפא מן העובד כוכבים ודאי ימות וכאן וכאן שבקינן
ספק ימות אין מתרפאין מהן דעובד כוכבים ודאי קטיל ליה ומוטב
יומא פה: סנהדרין עד.,
סעיף א:
הודאי למיעבד הספק: לא ישא
לח ג מיי' פ"ה מהלכות
ו) [סנהדרין עד.], ז) בס"א:
שיניח אולי יחיה: ודאי מת מתרפאין.
שמא ימיתום, ח) בס"א:
יסודי התורה הלכה ב
ויתן עם המינים. פי' להאריך עמהם
היכא דידעינן שאם לא ירפאנו ימות
סבר שיולי משאיל לו
כי היכי דמשאיל לו
סמג עשין ה טוש"ע י"ד
מתלמידי ישו כדאמרינן,
מינות
שאני משאיל לאיניש אחרינא ואתא ההוא גברא
בדברים פן ימשכוהו:
ואין כאן ישראל לרפאותו מתרפאין
ט) בס"א נוסף: ישו,
סימן קנז סעיף א:
לט ד מיי' פי"ב מהל'
י) [וע"ע תוס' שבת קי. ד"ה
דמשכא. לכאורה משמע דאפי' מרופא
מהן דעובד כוכבים מאי עביד ליה
לאורועי נפשיה אמר רבא א"ר יוחנן ואמרי
חויא], כ) דאמר מר כצ"ל
רוצח הלכה ט סמג
א)
הא בלאו הכי מיית ושמא ירפאנו
מומחה שמתרפאין מהן מ"מ מן
ר"מ, ל) [ועי' תוספות לקמן
לאוין מה טוש"ע י"ד סימן
לה אמר רב חסדא אמר ר' יוחנן אספק חי
❖
העובד כוכבים: חיי שעה. שהעובד
קנה סעיף א: המינין אסור להתרפאות שום חולי
נד. ד"ה הא בצנעא ותוספות
❖
ספק מת אין מתרפאין מהן ודאי מת
כתובות יט. ד"ה דאמר],
וא"ת דהא לקמן (דף כח.) בשמעתין
כוכבים ממהר להמיתו ושמא יום או
מתרפאין מהן (א) מת האיכא חיי שעה לחיי
יומים יחיה: אם אמרנו נבוא העיר.
ר' אבהו קיבל סמא מן יעקב מינאה
רבינו חננאל
שעה לא חיישינן ומנא תימרא דלחיי שעה
י"ל דאף במינים לא אסרו אלא
בארבעה אנשים מצורעים כתיב. אם
תורה אור השלם
שאין מתרפאין מהן אם
ברפואה שמזכיר בה שם עבודת
אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו
לא חיישינן דכתיב אם אמרנו נבוא העיר
1
1. אִם אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר
שואלין אותו ואמר לו
כוכבים ואומר שהעבודת כוכבים
שם ואם ישבנו פה ומתנו ועתה לכו
והרעב בעיר ומתנו שם והאיכא חיי שעה
סם א) רע לך מותר
וְהָרָעָב בָּעִיר וָמַתְנוּ שָׁם
דאמר כי היכי דשאיל
מועלת לכך ובהא ודאי אתי לאמשוכי
ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו ונחיה
וְאִם יָשַׁבְנוּ פֹה וָמָתְנוּ
אלא לאו לחיי שעה לא חיישינן מיתיבי לא
לדידי שאל נמי לרופא
וְעַתָּה לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל
ואם ימיתנו ומתנו: [והאיכא חיי שעה.
ואסור כי ההיא דירושלמי דהכא מעשה
ישא ויתן אדם עם המינין ואין מתרפאין
אחר ולא אתי לאורועי
מַחֲנֵה אֲרָם אִם יְחַיֻּנוּ
ומיתה ז) מיד]: לא חיישינן. הואיל
בר"א בן דמא בן אחותו של רבי
נפשיה: אמר רבב"ח אמר
נִחְיֶה וְאִם יְמִיתֻנוּ
מהן אפילו לחיי שעה מעשה בבן דמא בן
ב)
רבי יוחנן חולה ספק חי
וָמָתְנוּ: מלכים ב ז ד
וסופו למות כאן: יעקב איש כפר
ישמעאל שהכישו נחש ובא יעקב איש
2. חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל
ספק מת אין מתרפאין
אחותו של ר' ישמעאל שהכישו נחש ובא
סכניא. כדאמרןח) בפרק קמא (דף יז.):
כפר סכניא שמו לרפאותו בשם רבו ט)
מהן. ודאי מת מתרפאין.
וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ:
יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר'
מקרא מן התורה. לקמיה מפרש ליה:
ולא הניחו רבי ישמעאל וכן אם
לחיי שעה לא חיישינן.
קהלת י ח
3. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי
איני והתניא לא ישא
ישמעאל וא"ל ר' ישמעאל אחי הנח לו וארפא
עד שיצתה נשמתו. במותר: ויצתה
אמר הרופא אפילו אינו מין קח
ב)
ויתן אדם עם המינין
וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה
נשמתך בטהרה. במותר: ופורץ גדר.
ממים של עבודת כוכבים פלונית או
ממנו ואני אביא מקרא מן התורה שהוא
ואין מתרפאין מהן ואפילו
אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי
מעצים שלפני עבודת כוכבים אסור
עובר על דברי חכמים ישכנו נחש
לחיי שעה ומעשה בבן
ויקרא יח ה
יְיָ:
מותר ולא הספיק לגמור את הדבר עד
4. וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם
דמא בן אחות רבי
כדלקמן: איהו נמי חויא טרקיה.
כדאמרינן פרק כל שעה (פסחים דף
שיצתה נשמתו ומת קרא עליו ר' ישמעאל
ג)
ישמעאל שהכישו נחש
קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי
כה.) בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה
והיה יכול להתרפאות ולהנצל ולחיות
ובא יעקב איש כפר
יִשְׂרָאֵל
אֲנִי
יְיָ
אשריך בן דמא שגופך טהור ויצתה נשמתך
ואור"י דמיירי כגון שאומר לו שאותם
ע"י זה ולחויא דרבנן נמי לא ניחוש
(סמא) [סכניא] לרפאותו
מְקַדִּשְׁכֶם:
❖
בטהרה ולא עברת על דברי חביריך שהיו
ולא הניחו רבי ישמעאל
ויקרא כב לב
שאילו נשכו היה יכול להתרפאות
מים או אותם עצים מועילין ולא אחרים
דסבר אע"ג דכתיב וחי
אומרים 2 ופורץ גדר ישכנו נחש ב שאני
ולחיות: חויא דרבנן לית ליה אסותא
כגון ע"י שד שמטעהו כי לפעמים יש
בהם ולא שימות בהם
מינות דמשכא דאתי למימשך בתרייהו אמר
כלל. שאם נשכו נחש בשביל שעבר
כח ביד שדים להטעות כדי לטרדם
הני מילי בצנעא אבל
גליון הש"ס
בפרהסיא לא דתניא היה
כדאיתא לקמן פרק ר' ישמעאל (דף
על דברי חכמים לא תעלה לו רפואה
מר לא עברת על דברי חביריך שהיו
תוס' ד"ה חיויא וכו'
רבי ישמעאל אומר מנין
נה.) דההוא בית עבודת כוכבים דכי
וימות אם היה מתרפא מנשיכה זו סופו
וא"ת איהו נמי. עיין
אומרים ופורץ גדר ישכנו נחש איהו נמי
שאם אומרים לו לאדם
תשובת רשד"ם חיו"ד סימן
עבוד עבודת כוכבים ואל
הוה מינזף עלמא ולא אתי מיטרא
למות על ידי נשיכת חביריו שעובר על
חויא טרקיה חויא דרבנן דלית ליה אסותא
❖
ד)
רכט:
תהרג שיהרג ואל יעבור
דברי חכמים חייב מיתה: מאי הוה ליה.
מיתחזי בחילמא ואמר שחוטו לי גברא
ת"ל וחי בהם ולא
כלל ומאי ה"ל למימר 3 וחי בהם ה)ולא שימות
לדמא למימר מאי מקרא היה רוצה
ושחטו ליה ואתי מיטרא אבל בשאינו
שימות בהם יכול אפי'
בהם ור' ישמעאל הני מילי בצינעא אבל
ג
בפרהסיא ת"ל ולא תחללו
להביא: בפרהסיא. יש חילול השם שיוצא
תולה תועלת בהם יותר מאחרים אלא
הגהות הב"ח
את שם קדשי. ופרקינן
בפרהסיא לא דתניא ו) היה רבי ישמעאל
[לחוץ] ולמידין ממנו לחלל בקדושת
שאומר לו הבא לי מים או עצים מותר
(א) גמרא ודאי מת
הא דתניא אין מתרפאין
אומר מנין שאם אומרים לו לאדם עבוד
השם: כל מכה שמחללין עליה את
להביא אף מעבודת כוכבים והכי איתא
מתרפאין מהן ודאי מת
מהן אפילו לחיי שעה
מתרפאין מהן האיכא
מן המינין כגון יעקב
עבודת כוכבים ואל תהרג שיעבוד ואל
השבת. דהיינו מכת סכנה אבל שאין בה
בירושלמי בפרק שמונה שרצים בכל
חיי שעה: (ב) רש"י ד"ה
איש כפר (סמא) [סכניא]
סכנה מתרפאים ולית ליה דרב יהודה
מתרפאין חוץ מעבודת כוכבים עד
יהרג ת"ל וחי בהם ולא שימות בהם יכול
כל מכה וכו' לא מתסי'ן
שהיה מין. ומאי טעמא
מי'ייהו הס"ד: (ג) תוס'
דאפילו ריבדא דכוסילתא לא מסי :
שאמר לו הב לי עלין מעבודת כוכבים
(ב)
דמינות משכא ומשום
שם
אפילו בפרהסיא ת"ל ולא תחללו את
4
ד"ה חויא וכו' פ"ה שכל
הכי אסור לשאת ולתת
אבל אמר לו הב לי עלין סתם מביא
קדשי אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן דכל מכה שמחללין עליה את
העובר. נ"ב צריך לומר
עמהן. אמר רבי יוחנן כל
לו עלין של עבודת כוכבים והא דאמרינן
שלא היה לפניו פרש"י שלנו
השבת אין מתרפאין מהן ואיכא דאמרי
אמר רבה בר בר חנה אמר ר"י כל
ועיין פי' דבור זה בשו"ת
בירושלמי ר' יונה הוה נמרמורין
א) נראה דצ"ל סם זה יפה לך
מכה
דברי ריבות סימן רי"ג
וסם זה רע לך.
ואייתי ליה מן זכרות דחווי ולא שתה
❖
בטוב טעם:
ב) פי' כופרין.
אייתין לר' אבא ושתה א"ר מנא אילו הוה ידע ר' אבא מן הן הויין לא הוה שתי אמר רב הונא מתניתין נמי אמרה כן אין מתרפאין בגלוי
חויא
דרבנן דלית ליה אסותא. (ג) פ"ה שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה
עריות התם נמי מיירי שאומר אותו דבר יועיל ולא אחר:
מוסף רש"י
וא"ת איהו נמי לא הוי אסותא י"ל דמעיקרא פריך הכי $ איהו נמי חויא טרקיה ולמה לא הניחו ר' ישמעאל להתרפאות שהרי אם ישכנו פעם
אחרת יתרפא גם ממנה ומסיק חויא דרבנן דלית ליה אסותא אותו ישכנו ולא יתרפא עוד ומוטב שימות בנשיכת נחש זה זכאי בלא פריצת
ת"ל ולא תחללו.
גדר ואל ימות חייב בפריצת גדר : יכול אפילו בפרהסיא ת"ל ולא תחללו את שם קדשי. ומיהו רבנן פליגי עליה דר' ישמעאל בפרק
בפרהסיא איכא חלול השם
י)
וצריך לקדש את השם וזהו
בן סורר (סנהדרין דף עד.) ואמרי דבפרהסיא אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור ובצנעא יש חילוק בין עבודת כוכבים לשאר מצות דבשאר
ונקדשתי, שמוסר נפשו על
מצות יעבור ובעבודת כוכבים יהרג ולר' ישמעאל אין שום חילוק דבצנעא בכולן יעבור ואל יהרג ובפרהסיא בכולן יהרג ואל יעבור ומעשה
אהבת יוצרו (סנהדרין עד.).
דבן דמא פרהסיא הוה ולפיכך לא הניחו רבי ישמעאל ולפי זה נוכל לומר דהא דעבד ליה יעקב מינאה לר' אבהו לקמן בשמעתין (דף כח.)
צנעא הוה ובשאלתות דרב אחאי (פרשת וארא) פוסק כרבנן דר' ישמעאל וכן מוכח סוגיא דתלמודא פ"ב דכתובות (דף יט.) דאמר רבא
מי איכא מידי דאילו אתו עדים לקמן לאמלוכי אמרינן להו חתומו שקר ואל תהרגו כ) דאמרינן אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש
אלא עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים והיינו כרבנן דאי כר' ישמעאל אי בצנעא אפי' עבודת כוכבים נמי ואי בפרהסיא אפי'
שאר עבירות נמי לא אבל קשיא דרבא גופיה אמר לקמן פרק ר' ישמעאל (דף נד.) הכל היו בכלל לא תעבדם כשפרט לך הכתוב וחי
בהם יצא אונס והדר כתיב לא תחללו ואפי' באונס כאן בצנעא כאן בפרהסיא משמע אתאן לר' ישמעאל וצ"ע ל) ואם רצה להחמיר על
עצמו אפי' בשאר מצות רשאי כמו ר' אבא בר זימרא דירושלמי שהיה אצל עובד כוכבים א"ל אכול נבלה ואי לא קטלינא לך א"ל אי בעית
למיקטלי קטול ומחמיר היה דמסתמא בצנעא הוה: כל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן. ופ"ה ופליג אדרב
יהודה דאמר לעיל אפי' ריבדא דכוסילתא לא מתסינן מינייהו וקשה דלעיל כי פריך מרב יהודה למאי דמפרש ריפוי ממון אין בו סכנה
ומסיק ממון בהמתו נפשות גופו והיינו דרב יהודה ה"ל לאתויי על מתני' מילתא דר' יוחנן דמפליג בין שיש בו סכנה לאין בו סכנה וה"ל
למפרך ולרב יהודה מאי איכא למימר אלא לאו שמע מינה דליכא מאן דפליג עליה דרב יהודה לכך נראה לר"ת דודאי לא פליגי ור' יוחנן איירי
בחולה וביש בו סכנה כגון מכה שמחללין עליה את השבת אין להתרפאות מהן כי לא מרעי נפשייהו בה כי אם ימות דמצי לאשתמוטי ולומר
מסוכן היה וכי אין בו סכנה מותר להתרפאות ואף כשאינו מומחה דודאי לא ימיתנו דלא מצי לאשתמוטי ואי קטלי מרעי נפשייהו אבל
בבריא כגון ריבדא דכוסילתא מיהא אסור שהעובד כוכבים מזיקו ואינו חושש כי לא מרע נפשיה אם ימיתנו שיאמרו העולם בודאי במזיד
הזיקו מפני שהיה שונאו וא"ת לעיל כי פריך מרב יהודה אמאי לא אוקי לה מתני' בחולה דאיכא לפלוגי בין אין בו סכנה ליש בו סכנה וכדקס"ד
מעיקרא ממון אין בו סכנה נפשות יש בו סכנה ור' יהודה בבריא הוא דאיירי וי"ל דמשמע ליה דמתניתין מיירי בכל ענין בין בבריא בין
בחולה ואי מוקמת ליה כדמעיקרא ריפוי ממון דשרי לא יהא אלא בחולה ואין בו סכנה אבל השתא דממון בהמתו ונפשות גופו איירי בכל ענין
בין בבריא בין בחולה שיש בו סכנה אי נמי ניחא ליה לפרש מתניתין דהכא כההיא דנדרים (דף לח:) המודר הנאה מחבירו מרפאהו ריפוי נפשות
אבל לא ריפוי ממון ומפרש התם (דף מא:) ממון בהמתו ונפשות גופו והתם ליכא לשנויי ממון אין בו סכנה נפשות יש בו סכנה משום דס"ל
דכל דבר של גוף חייב לרפאותו וכל מה שאמרנו שאסור בבריא וחולה שיש בו סכנה היינו ברופא שאינו מומחה אבל במומחה מותר
כדאמר ר' יוחנן לעיל אם היה מומחה לרבים מותר ועל זה אנו סומכין להקיז דם מן העובדי כוכבים דלגבי הקזה כל המקיזים מומחים הם:
מכה