אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
כח.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
מכה
של חלל. פ"ה שכנגד חלל הגוף ובירושלמי מפרש כל שהוא
של חלל. בחלל גופו: מאי בינייהו. היא היא דהא קי"ל בפ"ב
מ א מיי' פ"ב מהלכות
א) שבת קט., ב) [צ"ל
מן החלל ולפנים: מכה שע"ג היד. פי' היינו חולי
אלעזר], ג) שם קיא. [ביצה
שבת הלכה ה סמג
דיומא (דף פד.) דכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת: גב
(ג)
יח:], ד) יומא פד., ה) [שם],
לאוין סה טוש"ע א"ח
היד. מחללין שבת אע"פ שאינה של חלל ללישנא קמא אין מתרפאין
שעלה שם מאליו או שלא ע"י מכת חרב אבל מכת חרב אמרינן בכל
ו) [ע"ש היטב ובפרש"י
סימן שכח סעיף ו:
מא ב מיי' שם הלכה ה
אבל ללישנא בתרא מתרפאין דהואיל
ומתחזיא אי חזי דמקלקל בה
מקום דמחללין עליה את השבת כדאמר שמואל בסמוך האי פדעתא
דשם], ז) [ע"ש], ח) [ברכות
יט. וש"נ], ט) [וע"ע תוס'
טוש"ע שם סעיף ז
לחיך ליה לסמא ומעבירו: שצריכה
מחללין עליה שבת דסכנה היא
❖
חולין נט: ד"ה נתור],
[רב אלפס עוד בשבת פרק
אומד. שמסוכנת כ"כ שצריך לאמדו
ומפרשים פדעתא מכת חרב:
מכה של חלל אין
מתרפאין מהן מאי
יד דף מג. וע"ש וגם ברב
איכא בינייהו גב היד. ה"ה דהוה
אם יחיה ואם ימות: מכה של חלל
אלפס דהכא]:
בינייהו איכא בינייהו
גב היד וגב הרגל
מב ג ד מיי' שם הלכה ה
אינה צריכה אומד לא גרסינן לה:
מצי למימר איכא בינייהו
תורה אור השלם
דאמר רב אדא בר
מתנה אמר רב גב
טוש"ע שם סע"ג:
א)
א
אישתא צמירתא. חולי חמה בלע"ז
פדעתא ומכה שהיא צריכה אומד:
מג ה מיי' שם פכ"א
1. וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת
היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל
ככי.
פ"ה מקום מושב השינים
מלווי"ד. צמירתא לשון שריפה וחמימות
הלכה כד סמג שם
נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט
ומחללין עליהן את השבת אמר רב זוטרא
טוש"ע שם סעיף לב:
בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל
ודוגמתו בהכונס צאן לדיר (ב"ק דף ס.)
זינציב"ש וקשה דקאמר
ו [טוש"ע י"ד סי' רלב
הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם
בר טוביה אמר רב כל מכה שצריכה אומד
דצמרא צמורי: מן השפה. שפתיים:
בסמוך כיון דאקושי ועוד דבפרק אלו
סעיף יד בהגה]:
אֲשֶׁר בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים
מד ז (מיי' פי"ב מהל'
מחללין עליה את השבת אמר רב שמן בר
ככי. זינציב"ש: דאקושי. קשין הן:
טרפות (חולין דף נט:) גבי אריא נתור
(א)
אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים
רוצח) סמג עשין מה
מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו:
לא יגמע. בשבת דכל רפואה אסרו
ככי ושיני ואין דרך להיות הזינציב"ש
אבא אמר ר' יוחנן והאי אישתא צמירתא
❖
ב
טוש"ע י"ד סימן קנה
שופטים טז ל
נושרות וכן בהחובל (ב"ק דף צב:)
חכמים לעשותה בשבת היכא דליכא
כמכה של חלל דמי ומחללין עליה את
סעיף א:
מה ח (מיי' פ"ב מהל'
סכנה משום שחיקת סממנין במסכת
שיתין תיכלי מטו לככא דקל חבריה
השבת מהיכן מכה של חלל פירש רבי אמי
שבת הלכה ה) סמג
גליון הש"ס
שבת (דף נג:): צפדינא. חולי השינים
שמע ובסוף המפקיד (ב"מ דף מב:)
לאוין סה טוש"ע א"ח
ג מן השפה ולפנים בעי רבי ב) אליעזר ככי
❖
ובלע"ז מישג"א: מטרוניתא. עובדת
גבי ההוא תורא דלא ה"ל ככי ושיני
גמרא ורמא ליה יעקב
סימן שכח סעיף ז:
ושיני מאי כיון דאקושי נינהו כמכה דבראי
מינאה. עיין מגילה דף כג
כוכבים היתה: עבדה. ליה רפואה
למיכל לכך נראה לפרש ככי הם שינים
ע"א תוספות ד"ה אמר
דמו או דלמא כיון דגואי קיימי דכמכה של
חמשא בשבתא ומעלי בשבתא:
גדולות מישאלי"ס בלע"ז ושיני הם
❖
וצע"ק:
רבינו חננאל
תחלי
חלל דמו אמר אביי ת"ש ג) ההחושש בשיניו
בחלא. ישקוהו
בשבתא מאי. איעביד דלא מצינא
האחרות ט):
מכה של חלל אין
לא יגמע בהן את החומץ חושש הוא דלא
למייתי גבך מפני תלמידי בני כלה:
שחלים בחומץ קרשו"ן וי"מ לשום על
המכה: בטילייא. פ"ה חזק
מתרפאין מהן וכל מכה
הגהות הב"ח
דרשה בפירקא. לימד הרפואה לכל:
הא כאיב ליה טובא שפיר דמי דלמא תנא
של חלל מחללין עליה
חילול השם. דאיהי סברה אישתבע
(א) גמ' (אמר רב שמן בר
כדאמרינן לקמן (דף ל.) טיליא חריפא
את השבת. אמר רב גב
היכא דכאיב ליה טובא חושש נמי קרי ליה
אבא וכו' את השבת)
היד וגב הרגל כמכה של
ועבר אשבועתיה: דגלי לה מעיקרא.
דמצרי זיקי ומיהו מצינו טיליא יין
ת"ש רבי יוחנן חש בצפדינא אזל לגבה
תא"מ ונ"ב ס"א א"ר
ד)
חלל הן ומחללין עליהן
משעה שגילתה לו אמר לה דעי שלא
חלש דאמר פרק מי שאחזו (גיטין
שמן בר אבא א"ר
את השבת. וא"ר יוחנן
דההיא מטרוניתא עבדה חמשא ומעלי
יוח'ן מכה של חלל
נשבעתי ולא אמרתי באלהא דישראל
גריעא דכולהו טיליא חיורא:
מכה של חלל אינה צריכה
דף ע.)
שבתא א"ל למחר מאי אמרה ליה לא צריכת
אי'ה צריכה אומד
אומד ואישתא צמירתא
אלא לאלהא דישראל: אלמא. מדבעי
שורייני
והאי אישתא צמירתא
נמי כמכה של חלל
אי צריכנא מאי אמרה אשתבע לי דלא מגלית אישתבע לה לאלהא ישראל
לאסויי בשבתא כמכה של חלל דמיא
'מי כמכה של חלל
דמי: מהיכן מכה של
לא מגלינא גלייה ליה למחר נפק דרשה בפירקא והא אישתבע לה לאלהא
דמיא כך גורס האלפסי
ולקמיה פריך כיון דהכי הוא היכי
חלל מן השפה ולפנים
בפרק שמונה שרצים ועיין
וצפדינא נמי שהיא כאב
מיתסי מעובד כוכבים והאמר רבי
דישראל לא מגלינא אבל לעמיה ישראל מגלינא והאיכא חילול השם דגלי
ו
פירושו בדברי הר"ן בשם
שינים הואיל ומתחלת
יוחנן כל מכה שמחללין עליה [את
הרמב"ן: (ב) שם לאסוקי
לה מעיקרא אלמא כמכה של חלל דמיא אמר רב נחמן בר יצחק שאני
בפה וגומרת בבני מעיים
גרדא דיבלא. נ"ב עיין
כמכה של חלל דמי. פי'
השבת] אין מתרפאין מהן והכא לא
צפדינא הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים מאי סימניה רמי מידי בי ככי
ה)
בערוך: (ג) רש"י ד"ה
ככי שיני דרי בשר שעל
גרס לה עד לקמן: ה"ג אלמא כמכה
מאי בינייהו וכו' את השבת
גבי השינים: ר' יוחנן
ומייתי דמא מבי דרי ממאי הוי מקרירי קרירי דחיטי ומחמימי חמימי דשערי
של חלל דמיא אמר רב נחמן בר יצחק
הס"ד ואח"כ מ"ה גב
חש בצפדינא אזיל גבי
ומשיורי כסא דהרסנא מאי עבדא ליה א"ר אחא בריה דרבא מי שאור ושמן
הרגל וגב היד מחללין
עובדת כוכבים לאיתסויי
שאני צפדינא הואיל ומתחיל בפה וגומר
עליהן את השבת
מינה. והיכי עביד הכי
זית ומלח ו)ומר בר רב אשי אמר משחא דאווזא בגדפא דאווזא אמר אביי
בבני מעיים: מאי סימניה. למידע
אע"פ: (ד) ד"ה ניקרא
והא איהו דאמר כל
אנא עבדי כולהו ולא איתסאי עד דאמר לי ההוא טייעא אייתי קשייתא
דהוא צפדינא: רמי מידי בי ככי ואתי
מקילקלתא. נ"ב וכן הוא
מכה שמחללין עליה את
❖
בב"ק דף כא:
השבת אין מתרפאין מהן
דזיתא דלא מלו תילתא וקלנהו אמרא חדתא ודביק ביה דדרי עבדי
דמא מבי דרי. כשנותן כלום לתוך
ז)
והאי צפדינא מחללין
פיו יוצא מבין שיניו דם: דרי. הן
הכי ואיתסאי ורבי יוחנן היכי עביד הכי והאמר רבה בר בר חנה אמר
עליה השבת. ופרקינן
שורות השינים: מקרירי קרירי דחיטי.
רבי יוחנן אדם חשוב
רבי יוחנן כל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן אדם חשוב
לעזי
רש"י
ח)
הוה ומתייראין לעשות לו
מאכל של חיטין ואכלו כשהוא צונן
שאני והא רבי אבהו דאדם חשוב הוה $ורמא ליה יעקב מינאה סמא אשקיה
כלום רע. איני והא ר'
מלווי"ד
[מלויי"ד].
מאד בימי חורף: כסא דהרסנא.
אבהו דאדם חשוב הוה
קדחת.
ואי לא רבי אמי ורבי אסי דלחכוהו לשקיה פסקיה לשקיה דרבי יוחנן זרופא
דג שטיגנהו בשומן היוצא ממנו עם
ורמא ליה יעקב מינאה סם
זי'ציב"ש
[יי'ציבי"ש].
מומחה הוה דרבי אבהו נמי רופא מומחה הוה שאני רבי אבהו דמוקמי
בשוקיו ואילו לא מיהרו
חניכיים.
הקמח: מאי עבדא ליה. מטרונא
ר' אמי ורבי אסי וליחכו
מישג"א
[מושג"א].
ביה מיני בנפשייהו 1תמות נפשי עם פלשתים אמר שמואל חהאי פדעתא
לרבי יוחנן: משחא דאווזא בגדפא
הסם מעל שוקי הוה
פ« h∆∆רת הפה (מחלה).
סכנתא היא ומחללין עליה את השבת מאי אסותא למיפסק דמא תחלי בחלא
דאווזא. שמן אווזא המחוי באור
פסקיה לשוקיה. ומשנינן
פושוי"ר. מעדר.
אע"ג דרופא מומחה
קרישו"ן. שחלים.
וסכתן ע"י אחד מכנפי האווז על שיניו
(ב) לאסוקי גרדא דיבלא וגירדא דאסנא או ניקרא מקילקלתא אמר רב
[הוי] ולא מרע נפשיה.
מל'"ט [בו"ן מל'"ט].
מבחוץ: טייעא. ישמעאל: קשייתא
ספרא האי עינבתא פרוונקא דמלאכא דמותא היא מאי אסותא טיגנא
משנאה גדולה דשנאי ליה
דלקת שקדים מוגלתית.
לר' אבהו הני מינאי
רוד"א. t≈ יג» ם (צמח).
דזיתי. גרעינין של זיתים: דלא מלו
בדובשא או כרפסא בטילייא אדהכי והכי ליתי עינבתא בת מינא וניגנדר
מפקרי נפשייהו ואמרי
אפי"א. כרפס.
תילתא. שלא הביאו שליש: וקלנהו
❖
תמות נפשי עם פלשתים:
קלו"ג. נפיחות.
עילוי חיורתי לחיורתי ואוכמתי לאוכמתי אמר רבא האי סימטא פרוונקא
אמרא חדתא. ליבן באור מרא חדשה
ירושלמי מהו מכחול
דאשתא היא מאי אסותא למחייה שיתין איתקוטלי וליקרעיה שתי וערב
מינהון רבנן אמרי מאן
פושיי"ר בלע"ז ושרפן עליו: ודביק
דבעי מסתמי ליסתמי'.
והני מילי דלא חיור רישיה אבל חיור רישיה לית לן בה רבי יעקב חש
מוסף רש"י
בי דרי. בשורות שינים מבפנים:
לוי אמר מאן דבעי לימות
בפיקעא ימות רב לא עבד עינא
אדם חשוב הוה. ומיסתפי ממלכותא
גב היד וגב הרגל.
שמכתו קשה ומסוכן (שבת
א) כחללא והא אנן חמיין
למיקטליה: לחכוהו לשקיה. להעביר הסם שהוא חזק. רבי אבהו הוה קרוב למלכות כדאמרינן בסנהדרין (דף יד.) ובכתובות (דף יז.) דנפקי
קט.). לא יגמע בהן את
לון טעמין הדא קלוריתא
אמהתא דבי קיסר ומשרו ליה ומצער למיני בקראי: שאני. ההיא מטרוניתא דר' יוחנן: דרופא מומחה הוה. דאמרינן לעיל (דף כז.) אם
החומץ. לרפואה, דכל
נימר כד היא טבא טעם
היה מומחה לרבים מותר דלא מרע אנפשיה: פדעתא. פצע מכת חרב: למיפסק דמא. של פדעתא אם יוצא יותר מדאי: תחלי
רפואה בשבת גזור בה רבנן
לה כד לית היא טבא
משום שחיקת סממנין
קיימא לה וסמיא אהן
בחלא. ישקוהו שחלים בחומץ. תחלי קרישו"ן בלע"ז: לאסוקי. להעלות בשר שתחיה המכה: גרדא דיבלא. עשב ששמו יבלא כי
שהיא אב מלאכת טוחן
אופיון סכנה הדא תירייקי
ההוא דסוטה (דף י.) קמי רפוקא גרידי דיבלי: גירדא. שגורד שרשיה ונותן אותה גירדא עם גירדת עץ הסנה ועושה תחבושת:
(ביצה יח:). חש
ר' סימן אמר אסורה רבי
בצפדי'א. חולי השינים
דאסנא. סנה: ניקרא מקילקלתא. תולעים שהתרנגולים מנקרין באשפה. מאשפות ירים אביון מתרגמינן מקלקלתא מרים חשוכא
יוחנן אמר מותרת כל
(ד)
והחניכים ומתחיל בפה
שהוא מן השפה ולפנים
(תהלים קיג): עינבתא. אבעבוע הדומה לענבא. מלנ"ט בלע"ז: פרוונקא דמלאכא דמיתותא הוא. כלומר מסוכן הוא להמית:
וגומר בבני מעיים ומסוכן
מרפאין אותו בשבת. ר'
טיגנא בדובשא. עשב הנקרא רוד"א בלע"ז ושוחקים אותו עם הדבש: כרפסא. אפי"א בלע"ז: בטילייא. יין חזק מאד ומין יין
הוא (יומא פד.). חמשא
חנינא בש"ר מעלין עצם
ומעלי שבתא. יום ה'
של ראש בשבת וכן
הוא כדאמרינן לקמן (דף ל.) טילא חריפתא דמצרי זיקי: אדהכי. בעוד שהוא מחזר אחר סממנין אלו: עינבתא בת מינא. עינבתא מענבי
בשבת וערב שבת (שם).
מעלין בנות אזנים בשבת
הגפן. בת מינא דוגמתה אם גדולה גדולה ואם קטנה קטנה: וניגנדר עליה. יגלגל עליה: חיורתי לחיורתי. לאבעבוע לבן ענבה
חילול השם. שהיא
ר' אבהו בש"ר יוחנן
לבנה: סימטא. קלו"ג בלע"ז נפח העומד באדם: פרוונקא דאישתא הוא. ע"י חולי ששמו חמה הוא בא וסימן הוא לה: שיתין
סבורה שעבר על שבועתו
(אתי) [אהן] סומקא סכנה
(שם). דגלי לה
א"ר אבין ב) לוקטין לו
איתקוטלי. מכת אצבע צרדה מדביקה בגודלו ושומטה ומכה בצפורניה: ואי חיור רישיה. נתבשל להוציא הליחה היא רפואתו:
מעיקרא. מההיא שעתא
עוקין בשבת רב אמר
בפיקעא חמרא לבר מן עינא שרי
גלי לה לא נשבעתי לך כי
כך אמרתי (שם). מאי סימ'יה. של אותו חולי, רמי מידי בי ככי. כשנותן כלום בשיניו, ומייתי דמא מבי דרי. זב הדם
לגו מן עינא אסיר שמואל אמר אהן רוק תפל אסור לעין בשבת מינה את יליף לחזזיתא וכן עורדענא סכנה הדא
בשורת שיניו (שם). ממאי הוי. על ידי מה בא החולי הזה (שם). ומחמימי חמימי. האוכל פת חמה יותר מדי (שם, ושם:
גומרתא סכנה ונותנין עליה ג) רומץ בשבת ר' יהושע בן לוי הוה ליה קורוס ואורון ליה ר' חנינא ור' יונתן
מחמימי חמימי דחיטי). ומשיורי. שעבר עליו הלילה (שם). כסא דהרס'א. דגים מטוגנים עם הקמח בשמן שלהן (שם). משחא
משחוק תחלופין ומיתן גו חמרא עתיקא ומישתי דלא ליסתכן ר' יעקב בש"ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעבודת
דאווזא בגדפא דאווזא. שומן מוח עצם קטן שבראש כנף העוף שקורין כניי"ל (שם). אמרא חדתא. על מר חדש שקורין
כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים עבודת כוכבים כגון דאמר ליה הבא עלין של עבודת כוכבים וכן כל כיוצא
פושוי"ר (שם). ודביק ביה דדרי. הדבק בשורת השינים (שם, ושם: בככי דדרי).
בהן אמר רב הונא זאת אומרת שאין מתרפאין בגילוי עריות דתני הותרה שבת מכללה פי' להתרפות בדבר סכנה
ובמכה של חלל כדאמרן נערה המאורסה לא הותרה מכללה ואפילו להתרפות כהדא חד בר נש רחם איתתא ואיסתכן
שאלון לר' אלעזר דתיעבר קומוי או ישמע קולה ולא ימות ואמר לון ימות ולא כן איכא דאמרי אשת איש הות איכא דאמרי פנויה הות אבל נתן עיניו בה והיא כאשת איש א"ר חנינא זאת אומרת שאין מתרפאין בשפיכות
דמים דתנן באהלות פ"ז האשה המקשה לילד מחתכין הוולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו. יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש ודחי רב חסדא שניא היא תמן דלא נודע מי
הורג את מי: האי פדעתא סכנה ומחללין עליה את השבת פי' פצע כדמתר' פצע פידעא. פי' גרדא דיבלא גרידוס שגורדת מעשב שנקרא חצב בלשון רבנן. ניקרא מקוקולתא חתיכה של רעי מן האשפה. פי' עינבתא מורסא
שצומחת בבשר בני אדם כמו ענבה והיא שחורה סכנה. סימטא פרונקא דאשתא היא פי' ניפחא אדמומית שלוחה של חמות היא כלומר חמות גדולה באה אחריה. פי' סקוטלי המכה שמכה בעת שאוחז אצבעו בגודלו ומכה המכה
א) גי' רבינו בירושלמי נראה שהוא כגי' הרמב"ן בספר תורת האדם בשער הסכנה ופי' דרב סבר דלא הוי כמכה של חלל ועי' בנדה דף נה ע"ב. ב) לפנינו בירושלמי הגירסא לוקטין לו עוקץ עקרב בשבת וע"ש פי' בפ"מ. ג) אולי צ"ל נותנין עליה רמץ ובירושלמי לפנינו איתא
ונותנין עליה חמץ בפסח ואכן גי' רבינו נראה עיקר ודו"ק.