כח:
אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שורייני
דעינא בליבא תלו. פ"ה מאור העין (ח) תלוי בטרפשי
בפיקעא. פי' ח) טבעת של
בית רעי ובלע"ז פיג"א: אורי ליה.
מו א ב מיי' פ"ב מהלכות
א) תולענא. יעב"ץ,
ב) [קדושין לא: וש"נ],
שבת הלכה י ופכ"א
רפואה: שב ביני אהלא תולאנא. לשון שבע גרעינין אדומים כתולעת
דליבא ולי נראה באובנתא דלבא תלו כלומר ראיית העין
ג) ולזדהר יעב"ץ,
הלכה לא סמג עשין סה
תלוי בהבנת הלב שורייני בשי"ן כמו (במדבר כד) אשורנו ולא קרוב
הנמצאים באהל שמכבסין בו כדתנן התם (שבת דף צ.) הבורית והאהל.
ד) ולימלייה, ה) [שבת
טוש"ע א"ח סימן שכח
תולאנא לשון תולעת שני: בחללא דבי צוארא. חתיכות בגד שנוטלין
א"נ סורייני בסמ"ך מלשון סייר נכסיה (חולין קה.) באובנתא (ט) בבי"ת
קכד:], ו) ביצה כב., ז) [גיר'
סעיף מג [וברב אלפס שבת
הערוך בערך חם ז' לזיקא
פי"ד דף מג. ושם כל
לשון הבנה כדאמרינן במרכבה (מגילה
מבית הצואר של חלוק כשעושין לה
ועי' רש"י ד"ה לזיקא נראה
הענין]:
פה: נירא ברקא. ליצ"א של שיער
כד:) באובנתא דליבא הוי חזי: בפיקעא אורי ליה רבי אמי ואמרי
לה רבי
מז ג מיי' שם פ"ב הל' ד
שגרסתו ג"כ היה כך],
חמימי
❖
לעקרבא וקרירי לזיבורא
בהמה: וטמיש. וטובל: אדהכי והכי.
ח) [נ"א פי], ט) בס"א:
טוש"ע שם סע"ט:
אסי אורי ליה ליתי שב ביני אהלא
תולנא
א)
בוטונ"ש, י) [שמות טז],
וחילופא סכנתא. מכאן
בעוד שהוא מחזר אחר סמנים הללו:
וצייר ליה בחללא דבי צוארא
וליכריך
כ) בשבט. יעב"ץ, ל) [עי'
קשייתא דאסנא. גרעין של פרי הסנה
פי' מ) ר"י הא דאמרינן בפ"ק דחגיגה
רש"י יבמות עו. ד"ה מזרף
עילויה נירא ברקא וטמיש ליה
בנטפא
מוסף רש"י
זריף], מ) [בחגיגה ה. כתבו
(דף ה.) ומצאוהו רעות רבות וצרות
בטנים הגדילים בסנה ומלאין גרעינין:
ט)
חיורא וליקליה ובדר ליה עילויה אדהכי
זה בשם ר"ת], נ) [עי' פירוש
רירא. שעושה ריר בבי"א
פיקעא להדי פיקעא. סדק של גרעינין
כגון זיבורא ועקרבא ששניהם צרות
והוא שקורין קציד"א
רש"י שלפנינו בחגיגה שם
והכי ליתי קשיתא דאסנא לינח פיקעא להדי
נגד סדק שבבשרו: פיקעא עילאה.
זו לזו שא"א לעשות לו לא חמימי ולא
בלע"ז שהוא עושה ריר
כתב מש"ה נקט זיבורא
פיקעא וה"מ פיקעא עילאה פיקעא תתאה
שמגליד תמיד (ביצה כב.).
ועקרבא דאמרינן במסכת
הנראה מבחוץ למעלה ויכול לדבק
קרירי ודלא כפ"ה שפירש שעושות לו
נ)
דיצא. פי' שנוקב כמו
ע"ז חמימי לעקרבא וכו'
שם אותו אפר: פיקעא תתאה.
הרבה צרות ולפירושו קשה מה היה
מאי לייתי תרבא דצפירתא דלא אפתח
❖
והיינו כפי' ר"י דהכא],
מחט כמו (חולין צג:) דץ
בפי הנקב מלמטה: תרבא דצפירתא
לו להזכיר אלו יותר מהאחרות:
וליפשר ולישדי ביה ואי לא לייתי תלת
ביה מידי (ביצה שם).
דמא. שנקק"ר (שם).
דלא אפתח. חלב שעירה שלא ילדה:
שני
טרפא קרא דמייבשי בטולא וליקלי וליבדר
דימעתא. מדמעת תמיד
הגהות הב"ח
ולפשר. ימחהו באור וימשחהו בו
. וקידחא. לשון
עילויה ואי לא
(א) לייתי משקדי חלזוני ואי לא מייתי משח קירא ולינקוט בשחקי
(שם)
כדמתרגמינן נמסי) פשר: טרפא דקרא
(א) גמ' לייתי משקדי
קדחה באפי, שורפת, והיא
דכיתנא בקייטא ודעמר גופנא בסיתווא רבי אבהו חש באודניה אורי ליה ר'
שקורין איתקלפיישו"ן
חלזוני. נ"ב בערוך ערך
דמייבשי בטולא. עלי דילועין שנתייבשו
(שם). ותחלת אוכלא.
משקר גורס משקרי וע"ש
יוחנן ואמרי (ב) ליה בי מדרשא מאי אורי ליה כי הא דאמר אביי ב)אמרה לי אם
בצל: משקדי חלזוני. לימ"ץ בלע"ז
פירושו: (ב) שם ואמרי
תחלת החולי של כל אלו
לא איברי כולייתא אלא לאודנא ואמר רבא אמר לי מניומי אסיא כולהו
מין חלזון: משח קירא. שמן זית
לה בי מדרשא: (ג) שם
(שם). סוף אוכלא
ופצוחי עי'א. שקרוב
תרבא דחיפושתא. נ"ב
שקיינו קשו לאודנא לבר ממיא דכולייתא לייתי כולייתא דברחא קרחא
ושעוה טרופין יחד: ולינקוט בשחקי
להתרפאות הוא ואינו כוחל
תולעת השחורה ועיין
דכיתנא בקייטא. יתכסה בשחקים
וליקרעיה שתי וערב ולינח אמללא דנורא והנהו מיא דנפקי מיניה לישדינהו
בערוך: (ד) שם לייתי
אלא להגיה מאורו (שם).
של פשתן בקיץ שלא יתחמם יותר
אודרא דנדא. נ"ב ס"א
שייך לעמוד הבא
באודניה לא קרירי ולא חמימי אלא פשורי ואי לא לייתי (ג) תרבא דחיפושתא
ותרדין. בלי"ץ (ברכות
דגדא ועיין בערוך:
מדאי: ודעמר גופנא. בגדים של צמר
גמלניתא וליפשר ולישדי ביה ואי לא למלייה לאודניה מישחא וליעבד שב
(ה) שם דההיא אמתא:
. ומי סיסין. תבשיל
נז:)
גפן שהן חמים: שקייני. משקין:
(ו) שם וסילקא לצינא. נ"ב
של פוליאו"ל (שם ומד:).
פתילתא דאספסתא וליתי שופתא דתומא וליתוב ברקא בחד רישא וליתלי
ברחא. שם צאן: ברחא קרחא. עז
והרת. ולדיר"א שהולד
ס"א לזיקא וכן בערוך ופי'
בהו נורא ואידך רישא מותבא באודנא וליתוב אודניה להדא נורא ויזדהר
נוצר בו (שם מד:) שהשליל
תרדין לרוח שהיא בכריסו
שאינה מסורבל בצמר כרחל: אמללא.
של אדם עכ"ל: (ז) רש"י
בתוכה (שם נז:). ויותרת
מזיקא ונישקול חדא וננח חדא לישנא אחרינא ואי לא לייתי שב פתילתא
גחלים לוחשות: חיפושתא. אשקרבו"ט
הכבד. אייבר"ש של בהמה
ד"ה שופתא דתומא בית
ביקרא ושייף ליה מישחא דאספסתא ונייתי חד רישא בנורא וחד רישא
(שם). ושחלים. מין
יד של שום והן עלין. נ"ב
ובלשון כנען קרוקי"ם: גמלניתא.
מאכל (גיטין נז.).
אבל בפרק תולין משמע
גסה והוא הנטו"ן: פתילה דאספסתא.
באודניה ונשקול חדא וננח חדא ויזדהר מזיקא ואי לא (ד) לייתי אודרא דנדא
ותגלחת. אם מגלח
שהיא אמצעי של שום וכן
עלה ארוך של שחת ירק של חטין:
(ברכות נז:). שפוד
פרש"י ע"ש דף קמ:
דלא משקיף וננח בה ולתלייה לאודניה להדי נורא ומיזדהר מזיקא ואי
ג)
(ח) תוספות ד"ה שורייני
שפחות וגומות. אלו
שופתא דשומא. בית יד של שום והן
(ז)
לא לייתי גובתא דקניא עתיקא בר מאה שנין ולימלחיה מילחא גללניתא
ד)
וכו' מאור העין מעורין
שלש הלכות רב מלכיו אמרן
עלין היבשים שהן נאחזין בהן. שופתא
ואחוזין בטרפשי הלב
ולא רב מלכיא, מפני
ולקלי ולידבק וסימנך רטיבא ליבשתא ויבשתא לרטיבא אמר רבה בר
לשון אחיזה כדאמרינן בגיטין (דף לב.)
באובנתא כצ"ל: (ט) בא"ד
ששמותיהן דומין זה לזה
זוטרא אמר רבי חנינא מעלין אזנים בשבת תני רב שמואל בר יהודה
א
ויש שמחליפין שמועה של
סייר נכסיה באובנתא. נ"ב
שופתא דקופינא דמרא רפיא: ברקא.
זה בשל זה, נתנו בהם סימן
ובמסכת נדה דף כ ע"ב
ביד ב אבל לא בסם איכא דאמרי בסם אבל לא ביד מ"ט מזריף זריף
כמו נירא ברקא [לעיל] שער של לייצ"א:
לסדר השמועות (ביצה
איתא בתווני דלבא יתבי
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת סבור
וניתלי בהו נורא. יבעיר בהן האור:
כח:). שפוד. בפ' אין צדין
ותוונא הוא תרגום של חדר
❖
ר"ל חדר הלב והוא נכון:
(ביצה כח:) שפוד שצלו בו
מיניה הני מילי הוא דשחקי סמנין מאתמול אבל משחק בשבת ואתויי דרך
ונזהר מזיקא. לא יתן אזנו לרוח:
בשר אסור לטלטלו, א"ר
ונשקול חדא ונינח חדא. כשיטול זו
רשות הרבים לא א"ל ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה לדידי מיפרשא מיני' דרב
מלכיו א"ר אדא ושומטו
מן האזן יתן את זו עד שיכלו כולן:
ומניחו בקרן זוית, והיינו
הגהות מהר"ב
יהודה אפילו מישחק בשבת ואתויי דרך רשות הרבים מותר רב יהודה שרא
שמעתתא, דעילויה מילתא
אודרא דנדא. מוכין הצבועים בצבע
רנשבורג
למיכחל עינא בשבת אמר להו רב שמואל בר יהודה מאן ציית ליהודה מחיל
דאמורא אמרה
(מכות
שקורין פויילי"ד: דלא משקף. אינו
א] רש"י ד"ה חמה לחמה.
כא.). שפחות. משנה היא
שבי לסוף חש בעיניה שלח ליה שרי או אסיר שלח ליה ה)לכ"ע שרי לדידך
בפ' אע"פ (כתובות נט:)
נ"ב עי' בערוך ערך חם
חבוט בשמן כ) לנפצו. משקף לשון עלה
אסיר וכי מדידי הוא דמר שמואל היא ההיא אמתא דהואי בי מר שמואל
ר"א אומר אפילו הכניסה
וממנו לקח רש"י פירושו
(ה)
נדף (ויקרא כו) טרפא דשקיף נחבט:
לו מאה וכו', אמר רב
ומשמע שם דגריס חמא
דקדחא לה עינא בשבתא צווחא וליכא דאשגח בה פקעא עינא למחר נפק
❖
גובתא דקניא בר מאה שנין. שפופרת
מלכיו א"ר אדא בר אהבה
באל"ף לבסוף:
מר שמואל ודרש עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת מאי טעמא דשורייני
הלכה כר"א, והיינו משנה,
של קנה ישן שנתלש הרי מאה שנה:
ג
דאמתני' קאי ולא קאמר
מלחא גללניתא. מלח של אבן הדומה
דעינא באובנתא דליבא תלו כגון מאי אמר רב יהודה כגון רירא דיצא דמא
ו)
מילתא באפי נפשה .
(שם)
לעזי רש"י
לשייש בלע"ז שליימ"א: רטיבא ליבשתא
גומות. בנדה בבא סימן
דימעתא וקידחא ותחלת אוכלא לאפוקי סוף אוכלא ופצוחי עינא דלא אמר
(נב.) ר' חלבו אמר רב
פיג"א. פי הטבעת.
ויבשתא לרטיבא. כל הרפואות הללו
רב יהודה זיבורא ודחרזיה סילוא וסמטא ודכאיב ליה עינא ואתי עילויה
הונא שתי שערות שאמרו
ליצ"א. ניר.
אינן שוות לכל חולי האזן אלא אותן
צריך שיהא בעיקרן גומות,
בוטו'"ש (בס"א). פירות
אישתא כולהו בי בני סכנתא חמה לחמה (ו) וסילקא ז)לצינא וחילופא סכנתא
הרפואות שיש בהן דבר לח כגון מיא
רב מלכיו אמר רב אדא בר
ורד-הבר.
חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופא סכנתא חמימי לסילוא וקרירי
אהבה גומות אע"פ שאין
לימ"ץ. חילזון ערום.
דכוליתא ומשח קירא וכיוצא בהן
בו שערות (שם). בלורית.
אישקרבו"ט. חיפושית.
לחספניתא
מעלין לאוזן יבשה שיש לו חולי ואינה
בפ' אין מעמידין כו' והיינו
קרוקי"ם.
חיפושית
❖
מוציאה לחה ורפואות של יבש כגון גובתא דקניא ומילחא גללניתא לאודנא רטיבא המוציאה לחה: מעלין אזנים. גידי אזנים פעמים
מתניתא (שם). אפר
(בסלאווית).
ה'יטו"ן. שחרורית (מין
שיורדין למטה ומתפרקין הלחיים וצריך להעלותן ויש סכנה בדבר: אבל לא בסם. הואיל ואפשר ביד: מיזרף זריף. ל) עושה חבורה
חיפושית).
ויש חילול שבת יותר אבל קשירת סם אין שם חילול דאורייתא: שמרדה. שרוצה לצאת כאדם המורד ויוצא: אבל מישחק ואיתויי
ליצ"א. ניר.
רבינו חננאל
דרך רשות הרבים לא. דלאו סכנת נפשות אלא סכנת עוורון: אפילו מישחק ואיתויי כו'. כדאמרינן לקמן שורייני דעינא בליבא
פויליי"ד. צבע סגול.
שליימ"א [שי"ל יימ"א].
ההיא נקראת סקוטלי. פי'
תלו מאור העין מעורין ואחוזין בטרפשי הלב: ה"ג מאן דציית ליה ליהודה מחיל שבי. השומע דבריו ומקבלם יחלל שבת: לדידך אסיר.
פרונקא שליח להודיע
מלח הסלע (כגון מלח
שאתה אסרת וערערת על דברי: וכי מדידי הוא. מדעתי הייתי אומר דבר זה שמחית על ידי: דמר שמואל היא. ממנו קיבלתיה:
להזהר וכבר פרשנוהו
סדומית).
דקדחא. אשלפי"ר לשון כקדוח אש (ישעיה סד) חמימות: ה"ג מותר לכוחלה בשבת מ"ט שורייני דעינא באובנתא דליבא תלו: כגון
בכמה מקומות. פי' חש
אשלפי"ר [אישקלפי"ר].
בפיקעא מלשון בקיעה
להתחמם, ללקות בדלקת.
מאי. על איזה חולי העין מחללין שבת: רירא. נוטפת עינו רירא בלע"ז קצייר"א: דיצא. אישפוננ"ט לשון נעיצה ותחיבה: קדחא.
קצייר"א [קציד"א]. ליחת
והיא פיקא כלו' מקום
חמימות: תחלת אוכלא. בתחלת החולי: סוף אוכלא. שכבר נתרפא ועדיין קודחת מעט: ופצוחי עינא. שבא לכוחלה כדי להאיר
שנבקע בתחתוניות של
העיניים.
אישפו''"ט
אדם. לכודה פי' רוח
מראית עינו: זיבורא ודחרזי' סילוא וסימטא וכאב עינא ודאתי עלה אישתא כולהו בי בני סכנתא. מי שיש עליו אחת מאלה שנשכתו צרעה
[אישפוי'טי"ש]. כאבים
שאוחזת האשה אחרי
או שנתחב קוץ בבשרו דחרזיה לשון מחרוזות של דגים (ב"מ כא.) סילוא קוץ או שיש עליו סימטא קלו"ג ונכנס במרחץ באחת מכל אלה סכנתא
לידתה נקרא כודא. אכרתא
נוקבים.
היא: חמה לחמה. צנון יפה לחולי חמה: וסילקא. תרדין: לזיקא. לשחפת צוננת: וחילופא סכנתא. לפי שהצנון מוסיף עליו קור והתרדין
א]
קלו"ג. נפיחות.
ברוש. קשייתא דאסנא פי'
גרעינים של סנה. צפירתא
מחממין: חמימי לסילוא. צריך לשרות המכה בחמין והא דאמרינן לעיל סילוא בי בני סכנתא היכא דרחיץ כל גופו בי בני שמחמם כל גופו:
דלא אפתח צפורת שלא
חוספניתא
נפתחה רחמה כלומר
עדיין לא ילדה: ר' אבהו חש באודניה אורי ליה ר' יוחנן מייא דכולייתא דברחא נקרעיה שתי וערב לינחיה אמללא דנורא והנהו מיא דצילי מינה לא קרירי קרירי ולא חמימי חמימי אלא פשורי דלא איברי כוליתא
אלא לאודנא: א"ר חנינא מעלין אזנים בשבת. תני רב ושמואל ביד אבל לא בסם. איכא דאמרי בסם דיד מזרף זריף כלומר נגיעת היד קשה היא ושורפת: אמר [רב זוטרא בר טוביא] משמיה דרב עין שמרדה מותר
לכוחלה בשבת. ואסיקנא אפילו מישחק סממנין בשבת ואייתויי דרך רשות הרבים שרי: רב יהודה שרא למיכחל עינא בשבתא וכו'. דרש מר שמואל עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת דסכנה היא דהא ההיא אמתא
בי מר שמואל דקדיחא לה עינא צווחה צווחה בשבת ולא אשגח בה חד ופקעא עינא והני מילי בתחלת אוכלא כגון רירא דיצא דמא ודמעתא וקידחא פי' מוררת ריר וכואבת כאילו נועצין דבר בעינא ואתי דמא
ודמעתא ומעלה חמות כדכתיב כי אש קדחה באפי וגו' והוא בתחלת אוכלא מחללין עליה השבת אבל בסוף אוכלא ופצוחי עינא לא: אמר רב יהודה מי שהכתו זיבורא וכן מי שהכהו קוץ וכן מי שיש לו כאב
עין וכן מי שהקיז דם לכל אלו הדברים להכנס בבית מרחץ סכנה היא. חמא לחמא פי' וסילקא לזיקא. מי שעקצו עקרב ראוי להאכילו דברים חמים ומי שהכתו זיבורא ראוי להאכילו דברים קרים וחילופא סכנה