כט:
אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יין
מתני'
נא א מיי' פי"א מהלכות מנלן. תימה מאי קא בעי מנלן הא מתניתין מיירי בסתם יינם
שהיה מתחילתו יין. ביד העובד כוכבים לאפוקי היכא
א) [עי' פרש"י לקמן לב:
ד"ה בשר], ב) [הא דלא
מאכלות אסורות הל'
וגזרה דרבנן היא שגזרו על יינם משום בנותיהן וי"ל דודאי עיקר
דזבין עובד כוכבים חומץ מישראל דלא מיתסר בהנאה
א סמג לאוין קמט טוש"ע
אמר זבחי ואמר כזבחי
דטעמא דאסור בהנאה משום דדלמא נסכיה הוא וחומץ לא מנסך:
גזרה דסתם יינם (לקמן לו:) משום בנותיהן הוא מיהו לא היו אוסרים
י"ד סימן קכג סעיף א:
עי' תוס' לקמן לב: ד"ה
וחרס הדרייני. בגמרא [לב.] מפרש ששוריהו במים ויוצא יין הנבלע בו:
נב ב מיי' שם הלכה יג
אותו בהנאה מטעם זה מידי דהוה אפיתן ושמנם אלא עבדו רבנן
והיוצא], ג) [עי' תוספות
סמג שם טוש"ע שם
לקמן לב: ד"ה עובד כוכבים
ועורות לבובין. שקורעין כנגד הלב.
כיין נסך גמור שנתנסך לפני עבודת
סעיף ו:
ועוד שם ד"ה ההולך],
מתני' אלו דברים
כוכבים שאסור מן התורה משום
דרכן לעשות כן לעבודת כוכבים
של עובדי כוכבים
נג ג טוש"ע שם סעיף יג:
ד) [לקמן לח:], ה) [עי'
נד ד מיי' פ"ז מהל'
דדמי ליה ועל יין נסך שואל התלמוד
ומוציאין את הלב דרך הנקב ומיתסר
תוספות לקמן לד: ד"ה
אסורין ואיסורן איסור הנאה א היין בוהחומץ
מפני], ו) [עי' תוספות לקמן
עבודת כוכבים הל' ג
משום זבחי מתים: משוך מותר.
מנלן וא"ת ויין שנתנסך למה לי קרא
של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין וחרס
לד: ד"ה השיאו ודע דגרס'
סמג עשין טז טוש"ע י"ד
ג
מי נפיק מכלל שאר זבח וי"ל דאין
שאין עושין כן לעבודת כוכבים:
הערוך ערך סא א' הסיעו
סימן קלט סעיף א:
הדרייני ועורות לבובין רשב"ג אומר דבזמן
נה ה מיי' פ"ט שם הלכה
והיוצא אסור. בהנאה דעושין תקרובת:
הכי נמי דזביחה ונסוך שני עניינים
ופי' הסיעו כלומר העתיקו],
שהקרע שלו עגול אסור משוך מותר
ז) [עי' תוס' לקמן לד:],
יז סמג לאוין מה
לתרפות. לטעות עבודת כוכבים
הם ומרבה להו לקמן לאסור בפרק
ח) [עד דאתא דוד גמרא
טוש"ע י"ד סימן קמח
א)בשר הנכנס לעבודת כוכבים מותר והיוצא
למרחוק: אסור לשאת ולתת. דאזיל
ר' ישמעאל (דף נא.) מזבח כל כעין
גמרי לה ואתא דוד ואסמכיה
סעיף יא:
נו ו מיי' פי"א מהלכות
אסור מפני שהוא כזבחי מתים דברי ר"ע
אקרא ע' תוס' לקמן נב. ד"ה
זביחה ומניסוך זריקה המשתברת
ומודה לעבודת כוכבים ועוד דזבני
ב)
תנהו], ט) קדושין נז. [מגילה
ישתו
מאכלות אסורות הל'
יין
כגון שבר מקל לפניה:
מידי דאצטריך לעבודת כוכבים
ההולכין לתרפות אסור לשאת ולתת עמהן
ג) ה
טו סמג לאוין קמט טוש"ע
כא. זבחים ע: חולין יא.],
נסיכם. למאן דדריש להאי קרא
לתקרובת: נודות עובדי כוכבים.
י) [צ"ל אחר ד"ה וגבינות],
והבאין מותרין: נודות העובדי כוכבים
י"ד סימן קלז סעיף א:
נז ז מיי' שם הלכה יד
כ) לא אמרו. רש"א,ל) [לקמן
של עור: וקנקניהם. חרס: כנוס
בעובדי כוכבים ניחא ולמאן דדריש
וקנקניהן ויין של ישראל כנוס בהן
אסורין
לד:], מ) [כונת תוס' אהא
סמג שם טוש"ע י"ד
בהן. הכניס בהן יין לקיום: חרצנים
ליה מ) בגיטין (דף נו:) גבי טיטוס
סימן קכג סעיף יד:
דאיתא בגיטין נו: על קרא
ואיסורן איסור
הנאה דברי רבי
מאיר
וזגין. פסולת של ענבים וגרעינין
נח ח ט מיי' פ"ג מהל'
שאמר מקרא זה על ישראל וכן
ואמר אי אלהימו צור חסיו
וחכמים אומרים אין איסורן איסור
הנאה:
ו
מאכלות אסורות הל'
בו זה טיטוס שחרף וגידף
שבתוכן: לחים. כל שנים עשר חדש:
בספרי ר' יהודה ורבי נחמיה חד
יג סמג לאוין קלב טוש"ע
וכו' וא"כ עלי' קאי כל
החרצנים והזגין
של עובדי כוכבים
אסורין
אסורין. אף בהנאה: המורייס. (ה) שמן
דורשו כלפי העובדי כוכבים וחד
י"ד סימן קטו סעיף ב:
הפסוקי' הסמוכים והיינו
ואיסורן איסור הנאה דברי ר"מ
וחכ"א
נט י מיי' פ"ז מהלכות
של דגים: י) ואיסורן איסור הנאה.
דורשו כלפי ישראל צריך לפרש שהיו
קרא אשר חלב זבחימו יאכלו
ישתו יין נסיכם אמרו ג"כ
עבודת כוכבים הל'
לחין אסורין יבישין מותרין המורייס
וגבינת
שמא עירב בו יין: וגבינות בית
העובדי כוכבים מגנין ישראל על
ז
ד)
העובדי כוכבים על ישראל
טו סמג עשין טז טוש"ע
אונייקי. שם הכפר אבל שאר גבינות
עבודת המזבח כנגד מה שעושין
בית אונייקי של עובדי כוכבים
אסורין
וכמ"ש ג"כ רש"י בפ' האזינו
י"ד סימן קלט סעיף א:
ס כ מיי' פ"י מהלכות
לעבודת כוכבים שלהם ויאכלו וישתו
מותרין בהנאה ובגמרא מפרש לה
לב פל"ו השניי' לדעת רבי
ואיסורן איסור הנאה דברי ר' מאיר וחכ"א
נחמיה ע"ש וזה פשוט וברור
רוצח הלכה ו סמג
(דף לד:): מפני מה אסרו. לרבנן
קאי אמזבח שאוכל מנחות ושותה
חאין איסורן איסור הנאה אמר ר' יהודה שאל
בכוונת תוס' ועיין מ"ש
עשין עח:
אתיא
שם שם מעגלה
נסכים:
קבעי לה דאסרו לה באכילה ולא
סא ל מיי' פי"ד מהל'
המהרש"א דלא מצאתי שם
ר' ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין
ערופה. תימה אדיליף תקרובת
בהנאה: והלא קיבת עולה חמורה.
בגיטין ע"כ ולפמ"ש בס"ד
אבל הלכה כא סמג
בדרך אמר לו מפני מה אסרו גבינות עובדי
ניחא שפיר], נ) [כדאיתא
עשין דרבנן ב טוש"ע י"ד
(א)
עבודת כוכבים ממת ומת מעגלה
שהעולה אסורה בהנאה ומועלין בה:
במגילה כא:], ס) צ"ל
סימן שמט סעיף א:
כוכבים אמר לו ט מפני שמעמידין אותה
❖
שדעתו יפה. שאינו קץ ומואס בה:
ערופה נילף מת גופיה שם שם
סב מ ' מיי' פי"ג
פירות,
בקיבה של נבילה אמר לו והלא קיבת עולה
מהלכות מאכלות
שורפה. הומי"ר בלע"ז גומעה: ולא
מעבודת כוכבים עצמה כדאמרינן
אסורות הלכה י סמג לאוין
הודו לו. כ) לאומרים כן (ו) להיתירא
פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מז: ושם)
חמורה מקיבת נבילה אמרו כהן שדעתו
(ב)
קמח טוש"ע י"ד סימן קיח
גליון הש"ס
❖
לכתחלה: אבל אמרו לא נהנין ולא
גבי האורג בגד למת דרבא יליף
סעיף א וסימן קל סעיף ג:
יפה שורפה חיה ולא הודו לו אבל אמרו
גמרא א"ל ישמעאל. עיין
מועלין. וכל היכא דתנן הכי שרי
דלא מיתסר בהזמנה שם שם מעבודת
אין נהנין ולא מועלין אמר לו מפני
ה)
בר"ש פ"י משנה א דפרה
מדאורייתא אבל רבנן (ז) דגזרו בה והכי
כוכבים דכתיב בעבודת כוכבים אבד
ועיין בתשובת הריב"ש
שמעמידין אות' בקיבת עגלי עבודת כוכבים
תורה אור השלם
❖
תאבדון את כל המקומות אשר עבדו
משמע לא נהנין מדרבנן ואם נהנה
סימן רפ"ד:
אמר לו אם כן למה לא אסרוה
בהנאה
1. יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ
שם וי"ל דהתם משמשין ממשמשין
אין בה מעילה. אלמא מדלית בה
השיאו לדבר אחר $אמר לו ישמעאל היאך
כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן:
ו)
(ג)
ממש דקרא דאבד תאבדון בכלים
מעילה ש"מ האי חלב הכנוס בקיבת
(ח)
שיר השירים א ב
הגהות הב"ח
אתה קורא 1 כי טובים דודיך מיין או כי טובים
העולה כפירשא בעלמא הוא: בקיבת
כשנשתמשו בהן לעבודת כוכבי' הכתוב
2. לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים
(א) גמ' מפני מה אסרו.
שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן
דודיך אמר לו כי טובים דודיך אמר לו אין
עגלי עבודת כוכבים. שנעשו לה
מדבר. [כדאיתא לקמן דף נא:]:
נ"ב עיין פרש"י ע"ז סוף
עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ: שיר
כפרה
כתיב בה כקדשים. תימה
תקרובת וגבי עבודת כוכבים אפי'
הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח
דף לד: (ב) שם ואמרו
ז)
2
השירים א ג
שמניך טובים: גמ' יין מנלן אמר רבה בר
בפ"ק דכריתות (דף ו.)
פרש אסור דניחא ליה בנפחיה שיראה
3. אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ
כהן וכו' ולא מועלין חזר
אמר לו מפני שמעמידין
יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם
יפה כדאמרינן בגמרא ל): השיאו לדבר
דרשינן וערפו שם שם תהא קבורתה
אבוה אמר קרא אשר חלב זבחימו יאכלו
אותה: (ג) שם ישמעאל
3
יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי
אחר. לא רצה לגלות דבר הברור
וי"ל דאיצטריך תרוייהו דאי משום
אחי היאך אתה: (ד) שם
עֲלֵיכֶם סִתְרָה:
ישתו יין נסיכם מה זבח אסור בהנאה אף
וזבח גופיה: (ה) רש"י
טעמא: כי טובים
דכתי' כפרה אמרי' לאחר עריפתה
כדמפרש בגמרא [לה.]
דברים לב לח
(ט)
יין נמי אסור בהנאה זבח גופיה מנלן
4. וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר
ד"ה המורייס שומן של:
(ד)
דודיך. לשון זכר: או דודיך. לשון
מותרת דאין לך דבר שנעשית מצותו
(ו) ד"ה ולא הודו וכו'
וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים:
דכתיב 4 ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי
ומועלין בו ואם מוערפו שם ה"א אינה
נקבה והכי קאמרה כנסת ישראל
להתירה: (ז) ד"ה אבל
תהלים קו כח
5. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל
וכו' רבנן הוא דגזרו:
מתים מה מת אסור בהנאה אף זבח נמי
אסורה עד לאחר מיתה לכך אצטריך
ישקני הקב"ה מנשיקות פיהו כי כך
ח)
י
(ח) תוספות ד"ה אתיא
הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ
אמר לי טובים דודיך מיין: חבירו
כפרה כתיב כקדשים דמיתסר אף
אסור בהנאה ומת גופיה מנלן אתיא שם שם
וכו' ממש גמר דקרא וכו'
הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם
מלמד עליו. שהוא לשון זכר וכנסת
מחיים וגם איצטריך לדמותה לקדשים
בכלים ש'שתמשו כצ"ל
מעגלה ערופה כתיב הכא ותמת שם מרים
בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם
5
ואות כ נמחק: (ט) ד"ה
ישראל היא דקאמרה לפני שכינה לריח
לומר שאינה אלא ביום ושיהא טרפות
וַתִּקָּבֵר שָׁם:
נ)
וכתיב התם וערפו שם את העגלה בנחל
6
כפרה וכו' כפרה הוה
במדבר כ א
פוסל בה כדאמרינן בפ"ק דחולין (דף
שמניך טובים וגו' עלמות אהבוך לא
6. וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר
אמרינן וכו' כתיב בה
מה להלן כאסור בהנאה אף כאן נמי לאסור
אמר
❖
גמ'
רב אשי הא אתא
שייך למימר לנקבה: אף יין
יא.):
כקדשים:
הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל
בהנאה והתם מנלן אמרי דבי רבי ינאי
ט)
אסור. שנתנסך לעבודת כוכבים:
לאשמועינן חומץ כו'. ה"ה דהוה מצי
נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד
7כפרה כתיב בה כקדשים: והחומץ של עובדי
בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם
כפרה כתיב בה. כפר לעמך ישראל
למימר דאשמועינן דוקא של איסור
אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל:
לעזי רש"י
כוכבים שהיה מתחלתו יין: פשיטא משום
שנתנסך בעודו יין אבל של ישראל
(דברים כא) הלכך אסור בהנאה
דברים כא ד
7. כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל
הומי"ר. לבלוע על ידי
כקדשים: ה"ג אמר רב אשי הא אתא
דאחמיץ פקע ליה איסוריה אמר רב אשי הא
מותר דלאו בר ניסוך הוא אלא חדא
❖
שאיפה.
אֲשֶׁר פָּדִיתָ יְהֹוָה וְאַל
לאשמועינן חומץ שלנו. חומץ של
נקט דאשמועינן מינה תרתי:
אתא לאשמועינן חומץ שלנו ביד עובד
מ
תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ
אי משום אנסוכי חומץ לאו בר ניסוך
ישראל שהפקידו אצל עובד כוכבים
יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם
כוכבים אין צריך חותם בתוך חותם אי
❖
דברים כא ח
הַדָּם:
הוא. מכאן היה נראה להתיר
אינו צריך אלא חותם אחד דהואיל
מוסף רש"י
משום אינסוכי לא מנסכי ואי משום איחלופי
חומץ שלנו במגע עובד כוכבים וגם
ואשמועינן מתני' דלא מנסכי חומץ:
בשר ה'כ'ס לעבודת
כיון דאיכא חותם לא טרח ומזייף אמר
כוכבים. שהעכו"ם רוצה
משום איחלופי. לצורכו להחליפו ברע
רבינו משולם התירו ור"ת הקפיד עליו
רבינו חננאל
רבי אילעא שנינו יין מבושל של עובדי
להכניסו, מותר. בהנאה
ממנו: לא טרח ומזייף. לסתור חותמו
ואמר כי אין אנו בקיאין בטיב חומץ
אם נזהר ישראל ליטלו עם
בלורית וגבינה בזו
כוכבים שהיה מתחלתו יין אסור פשיטא
כי מעשים בכל יום בדעות חלוקות
של ישראל ולעשות חותם אחר מזוייף:
כניסתו קודם שיקריבו
המסכתא אפר מקלה
במכות: מתני' ואלו
משום דאיבשיל פקע ליה איסורא אמר רב
אותו (לקמן לב:).
יין מבושל. משמע שהיה מתחלתו יין
יש קורין אותו חומץ ויש קורין אותו
לתרפות. לבקש טעותן
דברים של עובדי כוכבים
יין ובהמוכר ס) (את הספינה) (ב"ב דף
ביד עובד כוכבים ובשלו אסור בהנאה
אשי הא אתא לאשמועינן יין מבושל שלנו
נ
למקום אחר (לקמן לב:).
אסורין ואיסורן איסור
משום תחילתו: הא אתא לאשמועינן.
צו.) נמי פליגי בריחיה חלא וטעמיה
מפ'י מה אסרו גבי'ות
ביד עובדי כוכבים אין צריך חותם בתוך
הנאה היין והחומץ של
עכו"ם. באכילה, ולרבנן
עובדי כוכבים וכו'. יין
חמרא וגם על הבוסר שהתיר רבינו
טעמא דהעובד כוכבים בשלו הא בשלו
חותם אי משום אינסוכי לא מנסכי ואי משום
קבעי לה דהא משום חלב
מנא לן דכתיב אשר חלב
משולם במגע עובד כוכבים משום
ישראל בהיתר תו לא מיתסר בהנאה
של בהמה טמאה ליכא
איחלופי
זבחימו יאכלו ישתו יין
דמה שיוצא ממנו נקרא מים כדאמר
וקמשמע לן דלא מנסכי עובדי כוכבים
למיחש, דקי"ל חלב טמא
נסיכם איתקש יין לזבח
אינו עומד, כלומר אינה
ואיתקש הזבח למת
פרק כל הגט (גיטין דף לא.) משעת כניסת מים לבוסר וכן יין מבושל הלכך יין מבושל
שלנו שהופקד לעובד כוכבים א"צ כו':
נקפת (לקמן לד:). כפרה
שנאמר ויצמדו לבעל
בפרק ד' דמסכת שביעית (מ"ח) הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו
איחלופי כתיב בה. כפר לעמך
פעור ויאכלו זבחי מתים
בשדה הקפיד רבינו תם משום דאין אנו בקיאין מתי קרוי בוסר ועוד כתב ששנה אחת לא נתבשלו היינות וכי בשביל שיינותיהם אינם
ישראל, כקדשים. וקדשים
מה מת אסור בהנאה אף
אסורים בהנאה שהרי
יין של עובדי כוכבים
מבושלות כל צרכיהן הכי נמי נאמר שלא ינהג אותה השנה דין יין נסך:
מועלין בהן
.
אסור בהנאה ומת שאסור
(קדושין נז.)
אלונתית
בהנאה מנא לן כתיב שם
במיתת מרים ותמת שם מרים וכתיב בעגלה ערופה שם שנאמר וערפו שם את העגלה ובעגלה כתיב כפרה שנאמר כפר לעמך ישראל כקדשים ומה קדשים אסורין בהנאה אף מת אסור בהנאה. והחומץ של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין וכן
יין מבושל של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין אסורין בהנאה ומתמהינן פשיטא משום דאחמיץ או משום שנתבשל פקעא ליה איסוריה ומשני רב אשי הא אתא לאשמעינן דלאו כיין נינהו בכל מילי אלא אסורין בהנאה כיין בלבד אבל אי