אין
מעמידין פרק
שני
עבודה
זרה
ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלונתית
כברייתא מותרת. פרש"י שלא היה תחלתו יין ביד
איחלופי. לשתות:
אלונתית. פושו"ן: אסור. שהרי תחלתו יין:
סג א מיי' פי"א מהל'
א) [תוספ' פ"ה ה"ו],
ב) [צ"ל כדתניא], ג) שבת
מאכלות אסורות הל'
אלונתית כברייתא.
עובד כוכבים אלא לקחה עשויה ביד ישראל ומותרת
שלא היה יין מתחלה ביד עובד כוכבים אלא
קמ., ד) [צ"ל מסותא
י טוש"ע י"ד סימן קכג
לקחה עשויה מיד ישראל: מותרת. בהנאה דתו לא מנסך ליה:
בהנאה דתו לא מנסך לה ומכאן ראיה להתיר תבשיל שנתערב בו יין
למיקר], ה) [פסחים ח:],
סעיף ד:
עושין אנומלין. בשבת שהוא לשתות:
ואין עושין אלונתית. שהוא
סד ב ג ד מיי' פכ"ב
קודם שבשלוהו אי נגע ביה עובד כוכבים דכיון שנתערב תו לא מנסך
ו) [פי' לענה ערוך], ז) [צ"ל
חיטי דאית בהו צירי'],
מהלכות שבת הלכה
ליה עובד כוכבים והקשה ר"ת דלשון
לרפואה להצטנן כשיוצאין מבית
ח) [פיו רש"ש],
יא סמג לאוין סה טוש"ע
המרחץ כדמפרש: ומים צלולין.
כברייתא לא משמע כן ועוד בפ"ק
איחלופי כיון דאיכא
חותם אחד לא טרח
ט) [סנהדרין צח. ע"ש
א"ח סימן שכא סעיף יז:
❖
סה ה מיי' פי"א מהל'
וברש"י וצ"ע], שנשאבו ועמדו בכלי יום או יומים
דחולין (דף ו.) משמע שהוא קרוי
ומזייף ת"ר א) יין מבושל ואלונתית של עובדי
רוצח הלכה ז סמג
להיות צלולין ושופין העליונים בנחת
אלונתית קודם שנתנו לתוכו יין דתניא
כוכבים אסורין אלונתית כברייתא מותרת
עשין עט טור י"ד סימן
א
במסננת: מזוג. שני חלקי מים ואחד
הלוקח יין לתת לתוך אלונתית ולא
קטז:
ואיזו היא אלונתית (כדתנן) גבי שבת עושין
רבינו חננאל
ב)
ג) ב
סו ו מיי' פי"א מהל'
יין: אין בו משום גילוי. שאין נחש
קאמר לעשות אלונתית לכך פירש ר"ת
אנומלין ואין עושין אלונתית ואיזו היא
מאכלות אסורות הל'
אנחינהו בי עובדי כוכבים
שותה הימנו: אבלט. עובד כוכבים
דאלונתית דרך הוא לעשות מתחלה
ט סמג לאוין קמח טור
לא צריכי חותם בתוך
אנומלין ואיזו היא אלונתית גאנומלין יין ודבש
היה: משכיה. אבלט: לידיה. שלא יגע
בלא יין ומכניסין אותה לקיום
חותם וכו': ת"ר א) יין
ש"ע י"ד סימן קכג סעיף
ופלפלין אלונתית יין ישן ומים צלולין
ח בהג"ה:
בו ויאסרנו: הרי אמרו וכו'. ושמעינן
וכשמסתפקין ממנה מעט מעט מערבין
אלונתית כברייתא מותרת
ד
סז ז מיי' פי"א מהל'
כלומר מי שאין בה יין
מהכא דאף בשתיה מותר: מזיג ולא
בה היין שאם יכניסו לקיום אותה עם
ואפרסמון דעבדי לבי מסותא רבה ורב יוסף
ד)
רוצח הלכה ח סמג
רבה ורב יוסף דאמרי
מזיג. שאין בו מים הרבה שותה
היין מתקלקלת וה"פ אלונתית של
דאמרי תרוייהו יין מזוג אין בו משום גילוי יין
עשין עט טור י"ד סימן
תרווייהו יין מזוג אין בו
קטז:
משום גילוי ויין מבושל
הנחש: דצרי ואתי. מבקע במים
עובדי כוכבים שמשכוה מן החבית
מבושל אין בו משום ניסוך איבעיא להו יין
סח ח מיי' פי"א מהל'
אין בו משום יין נסך:
ובא כמו (פסחים דף מ.) ז)(צריא דחיטי)
כדי לשתות ולא ראה ישראל בשעה
מאכלות אסורות הל'
מבושל יש בו משום גילוי או אין בו משום
איבעיא להו יין מבושל
ביקוע כמו דמצרי זיקי (ב) לקמן: סמי
שמשכוה אסורה כי שמא נתן בה יין
ט סמג לאוין קמא טוש"ע
יש בו משום גילוי או לאו
גילוי ת"ש העיד רבי יעקב בר אידי על יין
י"ד סימן קכג סעיף ג:
ופשטה ב) ר"ש בן זירוד
עיניה דדין. הראה לו לנחש דבר
כברייתא פי' כמו שהיא נעשית
סט ט מיי' פי"א מהל'
משום דריש לקיש דאמר
מבושל שאין בו משום גילוי רבי ינאי בר
שיקוץ ביין זה וישוב: קלי מיא. מעט
מתחלה בלא יין וראהו מושך מן
רוצח הלכה יא סמג
משום דר' חנינא יין
ישמעאל חלש על לגביה ר' ישמעאל בן זירוד
מים: מסר נפשו. למות ובא ושותה
החבית מותרת דודאי לא עירב בו יין
עשין מט טור י"ד סימן
מבושל אין בו משום גילוי
קטז:
אמרו ליה נסמוך עליך
ורבנן לשיולי ביה יתבי וקא מבעיא להו יין
לעין כל: לא מסר נפשיה. ומיהו כי
ומ"מ יש ראיה להתיר מדתנא
ע י מיי' שם הלכה י סמג
ואמר להו ר' ינאי בר
לא חזו ליה שתי: בי עכבורי. מקום:
בתוספתא אלונתית של עובדי כוכבים
מבושל יש בו משום גילוי או אין בו משום
שם (טור שם):
ישמעאל סמוכו עלי ועל
עא כ מיי' שם הל' ז:
בכובא. בלע"ז קוב"א: בפרונקא.
אסורה מפני שתחלתו יין כלומר
צוארי כל מקרה שיגיע
גילוי אמר להו ר' ישמעאל בן זירוד הכי
עב ל מיי' פי"א מהל'
בדבר זה. אמר רב פפא
כיסוי של בגד קשרו על פיהןח): פירוקא
שתחלתו יין של עובד כוכבים משמע
אמר רשב"ל משום גברא רבה ומנו ר' חייא
מאכלות אסורות
לא אמרן יין מזוג אין בו
לסכנתא. לדבר שיש בו סכנה אתה
הא אם תחלתו יין של ישראל מותרת
הלכה ט סמג לאוין קמח
משום גילוי אלא בדמזיג
יין מבושל אין בו משום גילוי אמרו ליה
בא לתרץ ולסתור ראיות שאנו מביאין
במגע עובד כוכבים שנתערב בה
טור ש"ע י"ד סימן קכג
טובא אבל מזיג ולא מזיג
❖
נסמוך מחוי להו ר' ינאי בר ישמעאל עלי
סעיף ו:
ג) לא מסר נפשיה. איני
ה)
ואנן נסמוך אהני שינויי דליתו אלא
משקין אחרים ואומר ריצב"א דדוקא
והא ר' ינאי בעכברא.
ועל צוארי שמואל ואבלט הוו יתבי אייתו
ודאי ל"ש הכי ול"ש הכי אסור: קיסטא.
תבשיל לפי שאין היין ניכר בעין כלל
מקום הוה שתי חמרא
לקמייהו חמרא מבשלא משכיה לידיה א"ל
שם מדת יין שבעיר: אימת. אדם
אבל כשמשימין אותו בשומין או בחרדל
ופש ליה חמרא בכובא
הגהות הב"ח
וצריה בפראנקא וחזייה
הישן על הנחש ולא מסר נפשיה משום
שמא יש לחוש למגע עובד כוכבים
שמואל הרי אמרו יין מבושל אין בו משום
(א) גמ' איגליא ליה ההוא
לחיויא דשתא מיא
מיא ואיהו הוה ניים אגבייהו: מבי
לפי שהוא בעין יותר וכן הלכה למעשה:
קיסתא: (ב) רש"י ד"ה
יין נסך אמתיה דרבי חייא איגלויי לה ההוא
בפומיה ורמא בכובא עד
יין מבושל אין בו משום יין נסך.
דצרי ואתי וכו' דמצרי זיקי.
דמלאי כובא וסליק חמרא
ארמלתא. ישראל שתי ואע"ג דלא
חמרא מבשלא אתיא לקמיה דר' חייא אמר
נ"ב וכן הוא ביבמות סוף
עילוי פראנקא ושתי. פי'
בקיאי בהלכות גילוי: סירכא. ומנהגא
כן הלכה ומותר במגע עובד כוכבים
❖
פ"ק דף יז:
שתה מן היין ונשאר מן
לה הרי אמרו יין מבושל אין בו משום גילוי
דגברא נקיטא ואתיא: אמנקרותא.
מדשתו ליה שמואל ואבלט:
היין בכובא. כובא כלי
האי חמרא דאקרים עד תלתא
שמעיה דרב אדא בר אהבה איגלי ליה חמרא
היא כגון אשישה וכיוצא
נקיון: קפדי. ומכסין המים שלא
בה והביא פראנקא שהוא
מזיגא א"ל הרי אמרו יין מזוג אין בו משום
לעזי רש"י
יומי. ולא גרס תלתין יומין
תפול בהן פסולת: טיליא חריפא.
סמרטוט וצררו בראש
גילוי אמר רב פפא לא אמרן אלא דמזיג
מין יין חזק ואין טעמו טוב ומתוק
דהכי נמי מצינו בו חילוק בשלשה
הכובא והיה הנחש שואב
פוישו"ן. שיקוי.
מים ומביאו בתוך פיו
קוב"א. גיגית, מיכל גדול
טובא אבל מזיג ולא מזיג שתי ומזיג ולא מזיג
אלא כחומץ ומתוך חוזקו אין נחש
ימים ראשונים בפרק המוכר פירות
ומריקו בתוך הכובא עד
ועגול.
שותהו: דמצרי זיקי. מבקע נודות
(ב"ב דף צו.) דקאמר כל שלשה ימים
מי שתי והא רבה בר רב הונא הוה קאזיל
שנתמלאת הכובא וצף
אוליש'"א [אלויש'"א].
❖
מחוזקו: מר ירנקא. רע ומר: חוליא
ודאי מכאן ואילך ספק:
היין מעל הסמרטוט
לענה.
בארבא והוה נקיט חמרא בהדיה וחזייה
ושתה. ושנינן דמזיג איהו
מתוק. מחמת השמש בתוך הענבים
השחלים
לההוא חיויא דצרי ואתי א"ל לשמעיה סמי
כלומר מה שמוזג הנחש
ושוב אינו הגון: רב חמא מתני להו.
בעצמו הוא ששותה אבל
עיניה דדין שקיל קלי מיא שדא ביה וסר לאחוריה אחייא מסר נפשיה אמזיגא
מוסף רש"י
להנך ג' יינות שינוי שלהן לשבח: חד.
מה שמוזגין בני אדם אינו
לא מסר נפשיה ואמזיגא לא מסר נפשיה והא רבי ינאי הוה בי עכבורי
ואפרסמון.
שמן
שותה ממנו. פי' פרונקא
חריף מחמת פלפלין וסממנים
אפרסמון (חולין ו.).
שליח ופי' פרנקא
ואמרי ליה בר הדיא הוה בי עכבורי הוו יתבי והוו קא שתו חמרא
הנתונין בו: אפסינתין. אולישנ"א
סמרטוט. ודחי רב אשי
מזיגא פש להו חמרא בכובא וצרונהי בפרונקא וחזיא לההוא חיויא
בלע"ז: מי בארג. משקה משובח. בארג
ואמר פירוקי לסכנתא:
אמר רבא הלכתא יין מזוג
לשון פרס משובח כמו סוסיא בארג
דשקיל מיא ורמא בכובא עד דמלא בכובא וסליק חמרא עילויה פרונקא
יש בו משום יין נסך ויש
בחלק ט). וכולן אין נחש שותה מהן:
ושתי אמרי דמזיג איהו שתי דמזיגי אחריני לא שתי אמר רב אשי ואיתימא
בו משום גלוי יין מבושל
אין בו משום יין נסך פי'
קרינא. חליא מתוק: ובמקומו. במדינתו:
רב משרשיא פירוקא לסכנתא אמר רבא הלכתא יין מזוג יש בו משום
ה
אם נגע בו עובד כוכבים
חמר מדינה הוא. והנחשים רגילין בו:
אין אומרים כי ניסכו:
גילוי ו ויש בו משום יין נסך יין מבושל ז אין בו משום גילוי ח ואין בו משום
דאקרים. החמיץ ולא חומץ הגון:
שמואל ואבלט הוו יתבי
מכאן יין נסך שמעיה דרב חלקיה בר טובי איגליא ההוא קיסתא דמיא והוה ניים
(א)
אייתו לקמייהו חמרא
מבשלא משך אבלט
גבה אתא לגביה דרב חלקיה בר טובי א"ל הרי אמרו אימת ישן עליהן והני
לידיה אמר ליה שמואל
מילי ביממא אבל בליליא לא ולא היא לא שנא ביממא ול"ש בליליא אימת ישן עליהן לא אמרינן רב לא
ט
לאבלט הרי אמרו יין
מבושל אין בו משום יין
שתי מבי ארמאה אמר לא זהירי בגילוי מבי ארמלתא שתי אמר סירכא דגברא נקיטא שמואל לא שתי מיא
נסך ש"מ דאבלט עובד
מבי ארמלתא אמר לית לה אימתא דגברא ולא מיכסיא מיא אבל מבי ארמאה שתי נהי דאגילויא לא קפדי
כוכבים הוה: קיסתא
דמיא יש בו משום גלוי
אמנקרותא מיהא קפדי א"ד רב לא שתי מיא מבי ארמאה אבל מבי ארמלתא שתי שמואל לא שתי מיא לא מבי
לא שנא ביום ולא שנא
ארמאה ולא מבי ארמלתא: אריב"ל שלש יינות הן ואין בהן משום גילוי ואלו הן חד מר מתוק חד טילא חריפא
בלילה ולא אמרינן אימת
י
ישן עליהם. ד)איכא
דמצרי זיקי מר ירנקא מתוק חוליא רב חמא מתני לעילויא חד חמר ופלפלין מר ו)אפסינתין מתוק מי בארג אר"ש
דאמרי רב לא הוה שתי
בן לקיש קרינא אין בו משום גילוי מאי קרינא א"ר אבהו חמרא חליא דאתי מעסיא אמר רבא ובמקומו יש בו משום
לא מבי ארמאה ולא מבי
ארמלתא שמואל מבי
גילוי מ"ט חמר מדינה הוא אמר רבא האי חמרא דאקרים עד תלתא יומי יש בו משום גילוי ומשום יין נסך
כ
ל
ארמאה לא הוה שתי אמר
מכאן
לא זהירי אגילוי מבי
ארמלתא (לא) הוה שתי
אמר סירכא דגברא נקיטא: א"ר יהושע בן לוי שלשה יינות אין בהן משום גלוי החד והמר והמתוק חד טולא חריפא דמבקע הנודות מר ירנקא מתוק חוליא רב חמא מתני לעילויא חד חמר פלפלין כו': ירושלמי
רבי סימון מפרש חד קונדיטון שיש בו דבש ופלפלין מר אפסינתינון. פי' לענה בלשון יון אפסינתין כלומר מר כלענה מתוק חמר מבושל ובלשון פרסי באדגי: קרינא. יין מתוק הבא מעסיא אין בו משום גילוי
אבל במקומו כלומר בעסיא יש בו משום גילוי דחמר מדינה הוא. אמר רבא יין שהחמיץ עד שלשה ימים יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך
א) נראה דצ"ל יין מבושל ואלונתית של עובדי כוכבים אסורין אלונתית כברייתא וכו'. ב) נראה דצ"ל ופשטה מהא דר"ש בן זירוד אמר משום דריש לקיש וכו'.
ג) צ"ל אבל מזיג ולא מזיג שתי אך לא מסר נפשיה. ד) נראה מזה דרבינו הי' לו גי'
אחרת בכאן ולא כגי' דידן וצ"ע.