ל:
אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
השחלים
אין בהם משום גילוי. פ"ה קרשי"ן בלע"ז טרוף בכלי
מכאן ואילך. נתקלקל הרבה ואין בו משום גילוי: יין תוסס. יין חדש
עג
א) רש"א יומי אין בו משום
א ב ג ד מיי' פי"א
מהלכות רוצח הלכה ח
יין נסך משום גילוי חיישינן,
מגיתו. עד שהוא מחמיץ להיות יין קרי ליה תוסס: השחלים. קרשו"ן
ושחוק ויין או מים נתונים בו וקשיא דבסוף נדרים
ב) סנהדרין ע. [תענית ל.
סמג עשין עט טור י"ד
טרוף בכלי ושחוק ויין או מים נתונין בו: חלא. חומץ: מיגרי בהו.
(דף צא:) (א) דמשמע דיש בהם משום גילוי גבי ההוא נואף הוו תחלי
תוספ' תרומות פ"ז הי"ט],
סימן קטז:
של נחשים ואין שותין בו ממנו: כותח
עד
א"ל לא תיכול מינייהו דטעמינהו חיויא ואין לפרש שחלים דהכא היינו
החומץ מתגרה ונלחם בחכן
ג) [פסחים לט:], ד) [גר'
ה ו מיי' שם פי"ב
רי"ף מיטפטף], ה) צ"ל טיף
הלכה ג סמג שם טור
הבבלי. חזק הוא כחומץ כדמפרש
מאכל של גריסין כי ההיא דפ"ב (לקמן
טיף. רש"א, ו) שבת עז:,
י"ד שם:
סז.) דקאמר וכן היו בצפורי עושין
באלו עוברין (פסחים דף מב.) דיהבו
מכאן ואילך אין בו משום גילוי ואין בו משום
עה
ז) [שנתגלתה. יעב"ץ],
ז ח מיי' שם פי"א
נותנים חומץ לתוך הגריסין וקורין
ביה עיפושי פת ונסיובי דחלבא
ח) ב"ק קטו: [תוספ'
הלכה יד סמג שם
יין נסך ונהרדעי אמרי אפי' לבתר תלתא
טור י"ד שם:
תרומות פ"ז הי"ז],
מישג"א בלע"ז: ניקורי. כמין מקום
אותו שחלים דהתם אינו קרוי שחלים
יומי חיישינן משום גילוי מ"ט זימנין מיקרי
עו ט י מיי' שם הלכה טו
ט) [לקמן לב:], י) [וע"ע
א)
נשיכת הנחש: טיף טיף. כלי שתחת
עד לאחר נתינת החומץ והכא מיירי
סמג שם טור שם:
תוספות שבת קי. ד"ה
שתי ת"רב) א יין תוסס אין בו משום גילוי וכמה
❖
עז כ מיי' פי"א מהל'
וליתי], כ) לא כצ"ל,
חבית שמקבל יין הנוטף: טיף להדי
קודם נתינת החומץ כדאמרינן (ב) ולא
תסיסתו ג' ימים השחלים אין בהם משום
מאכלות אסורות הל'
ב
טיף טיף. שמטפטף תדיר והטיפים
אמרן אלא דלית בהו חלא וי"ל דהכא
א סמג לאוין קמח טור
גילוי ובני גולה נהגו בהן איסור ולא אמרן
רודפות זו את זו ותכופות והנחש
ודנדרים חד הוא ודאי לפעמים במקרה
ש"ע י"ד סי' קכג סע"א:
תורה אור השלם
עח ל מיי' פ"ו מהל'
אלא דלית בהו חלא אבל אית בהו חלא
שומע ובורח: פי תאנה. כשתולשין
טועמם נחש כי ההוא עובדא דהתם
1. שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְיָ דַּלּוֹתִי
אבות הטומאה ה"ח:
ולכך נהגו בהן בני גולה איסור י):
אותה נעשה לה פה קצר במקום
מיגרי בהו כותח הבבלי אין בו משום גילוי
❖
וְלִי יְהוֹשִׁיעַ:
פי
❖
תאנה אין בו משום גילוי. והא
עוקצה: שוקע. לפי שחזק הוא וכבד
ובני גולה נהגו בו איסור אמר רב מנשי אי
תהלים קטז ו
דאמרינן בפ"ק דחולין (דף ט.)
ושוקע בתוך המשקה לקרקעיתו של
אית ביה נקורי חיישינן אמר רב חייא בר אשי
רבינו חננאל
כלי: מפעפע. בינתיים: זיהריה.
(ג) ראה צפור מנקר בתאנה חוששין
ג)אמר שמואל ד) ג מי טיף טיף אין בו משום
הגהות הב"ח
ארס שלו: לא ישתה עשירי. שהארס
שמא במקום נקב נקר ואסור שאני
מכאן ואילך חומץ
גילוי אמר רב אשי והוא דעביד טיף להדי
ד
ה)
(א) תוס' ד"ה השחלים
סופתקא הוא אין בו
שוקע למטה וישתהו וימות: אבטיח.
התם דאיכא ריעותא דניקורא:
וכו' דבסוף נדרים משמע
לא משום גילוי ולא
לא
טיף טיף אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל
בהמתו ולא בהמת חבירו. אין
מלפפון מלו"ן בלע"ז וגסה היא
כצ"ל ואות ד' נמחק:
משום יין נסך ונהרדעי
פי תאנה אין בו משום גילוי כמאן כי האי
לדקדק השתא בהמתו אמרת
וכשפותחין אותה לאכול קצת ועומדת
ה
כ)
(ב) בא"ד ולא אמרן אלא.
אמרי אפילו מיכן ואילך
נ"ב עיין בפרק שמונה
משום יין נסך אין בו
תנא דתניא רבי אליעזר אומר אוכל אדם
בהמת חבירו מיבעיא דזו ואצ"ל זו
מגולה אוכל נחש ממנה והיא רכה
ו
שרצים דף קי מ"ש התוס'
משום גילוי יש בו דמקרי
קתני ודרך התנא לשנותם יחד:
והארס שוקע בה. הלכך שמעינן מרב
ענבים ותאנים בלילה ואינו חושש משום
ושתי: ת"ר יין תוסס פי'
בד"ה וליתי: (ג) ד"ה פי
ומטמא
טומאה חמורה בכזית.
ספרא טובא ראשון לא ישתה שמא
וכו' ראה צפור. נ"ב נראה
חדש אין בו משום גילוי
שנאמר שומר פתאים ה' אמר רב ספרא
1
דההיא דראה צפור דוקא
וכמה תסיסתו ג' ימים.
ואפי' ב"ה דבעו רביעית
נחש זקן שתה שם וצף הארס למעלה
משום ר' יהושע דרומא שלשה מיני ארס הן
בניקור שהליחה שבה
ז
שחלים דלית בהו חלא
פרק המוציא יין (שבת דף עז. ושם) גבי
אמצעיים שמא נחש בינוני היה
מכוסה אבל פי תאנה
אין בהן משום גילוי ובני
של בחור שוקע של בינוני מפעפע ושל זקן
נבלות דקא אמר אף כשטמאו ב"ה לא
ומפעפע שתו תשעה לא ישתה עשירי
במקום עוקצה הליחה שבה
גולה נהגו בהן איסור
צף למימרא דכמה דקשיש כחוש חיליה
מגולה הלכך אין בו משום
ואי אית בהן חלא מיגרי
שמא בחור היה: לא ישפכם. שמא
טמאו אלא ברביעית הואיל ויכול
גלוי: (ד) ד"ה ומטמא וכו'
בהו. וכן כותח הבבלי
והתניא ו)שלשה כל זמן שמזקינין גבורה
לקרוש ולעמוד על כזית הכא מודו
יעבור אדם יחף ויעמוד הארס בין
ושיעור לקבל טומאה
אין בו משום גילוי ובני
ברביעית: (ה) בא"ד טהור
מתוספת בהן אלו הן דג נחש וחזיר כח
דסגי בכזית דהואיל ונאסר מטעם
קשרי אצבעותיו וכיון שנכנס מעט
גולה נהגו בו איסור ואי
דמשיצתה: (ו) בא"ד
אית ביה ניקורי חיישינן.
ונוקב בבשר שוב אין לו רפואה: ולא
תקרובת מטמא בכזית כמו זבח:
אוסופי הוא דקא מוסיף זיהריה קליש של
גזרו אף כצ"ל ואות ו'
מטפטף דעביד טיף טיף
ומטמא
ירבץ. להשכיב את האפר ואבק שלא
טומאת משקין ברביעי'.
נמחק: (ז) בא"ד וחלב
בחור שוקע למאי הלכתא דתניא חבית
להדי טיף טיף אין בו
ח
שבאשה דמטמאין:
משום גילוי. פי תאנה
יעלה: סירטא. סדק שהארס מתעכב
פירוש לטמא אוכלין
שנתגלה אע"פ ששתו ממנה תשעה ולא מתו
ז)
(ח) בא"ד למיסר בעובד
לחה שיש בה לחלוחית
ומשקין כתורת משקין טמאין שנטמאו
שם ואינו נופל מהר ונוקב הבשר:
❖
כוכבים פחות מבן תשע:
אין בו משום גילוי דתניא
לא ישתה ממנה עשירי מעשה היה ששתו
היינו ת"ק. דהא פנים יד ורגל יש שם
בשרץ שאינו מטמא אדם וכלים אלא
ר' אליעזר אומר אוכל
ממנו תשעה ולא מתו ושתה עשירי ומת אמר
אדם ענבים ותאנים בלילה
פתחים וסדקים כמו בין אצבע לאצבע
אוכלין ומשקין ושיעור (ד) קבול טומאה
ואינו חושש שנאמר שומר
ר' ירמיה זהו שוקע וכן אבטיח שנתגלתה
הגהות מהר"ב
ברביעית לוג ככל טומאת משקין עכ"ל
ובתוך הכף יש סדקים והאוזן והשפתים:
פתאים ה': אמר רב ספרא
רנשבורג
אע"פ שאכלו ממנה ט' בני אדם ולא מתו
רומני דאפי. פומיל"א של פנים אשר
הקונ' משמע מתוך לשונו שאין לסתם
ג' מיני ארס הן של נחש
א] תוס' ד"ה ומטמא
בחור שוקע ואם נתגלתה
לא יאכל ממנה עשירי מעשה היה ואכלו
אצל העין ואין שם סדק ולאחרים
יינם טומאה אא"כ קבל טומאה ממקום
טומאת משקין ברביעית
חבית אף על פי ששתו
שרי: בשונרא. דלא מזיק ליה ארס
אחר וקשה דמה חידוש הוא זה לשנות
ממנה תשעה ולא מתו ואכל עשירי ומת א"ר
וכו' דאשמעינן דמשום
ממנה ט' ולא מתו לא
כאן טומאה מן השרץ וכי גרע משאר
דשונרא אכיל ליה לחיויא כדאמרינן
חומרייהו וכו'. נ"ב עיין
ישתה עשירי מעשה היה
זהו שוקע ת"ר מים שנתגלו הרי זה לא
ח)
ט
פי' הר"ש במכשירין פ"ו
ולא מת אלא האחרון וכן
בערבי פסחים (פסחים דף קיב:):
משקין ומיהא איכא לשנויי א] דאשמועינן
❖
ישפכם ברשות הרבים ולא ירביץ בהן את
משנה ז' ח':
באבטיח שנתגלה אכלו
יין נסך. שנתנסך לעבודת כוכבים:
דמשום חומרייהו לא מקבלי טומאה
ממנה עשרה ולא מת
הבית ולא יגבל בהן את הטיט ולא ישקה
טומאה חמורה. משא ואהל כמת.
בפחות מרביעית ועוד קשיא דמשמע
אלא האחרון א"ר ירמיה
מהן לא בהמתו ולא בהמת חבירו ולא ירחץ
זהו ארס שוקע של נחש
לעזי רש"י
דבשאר משקין בעינן רביעית לקבל
איתקש תקרובת עבודת כוכבים למתט):
בינוני מפעפע של זקן
בהן פניו ידיו ורגליו אחרים אומרים מקום
סתם קרישו"ן. שחלים.
טומאה ואדרבה בשאר משקין לא בעינן
צף ואע"ג דבכל זמן
שיש סירטא אסור אין סירטא מותר אחרים היינו תנא קמא איכא בינייהו גב
שמזקינין מוסיפין כח
מישג"א. מי-גבינה, נסיוב
רביעית כדאמרינן בפ"ק דפסחים (יז:)
זיהריה מיקלש קליש:
החלב.
משקה בית מטבחיא דכן לא אמרו אלא
היד וגב הרגל ורומני דאפי אמר מר לא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת
ת"ר
מים שנתגלו הרי זה
מלו"ן. אבטיח.
ברביעית דחזו להטביל מחטין וצינורות
חבירו והתניא אבל משקהו לבהמת עצמו כי תניא ההיא לשונרא אי הכי
לא ישפכם לרה"ר ולא
פומיל"א [פומיל"ש].
י
❖
ירבץ מהן הבית ולא יגבל
עצמות הלחיים.
אבל בפחות מרביעית טמאים ואפילו
דחבריה נמי דחבריה כחיש דידיה נמי כחיש הדר בריא דחבריה נמי הדר בריא
בהן טיט ולא ישקה מהן
לטמא אחרי' לא בעו רביעית כדמשמע
בהמה ולא ירחץ מהן
זימנין דבעי לזבונא ומפסיד ליה מיניה א"ר אסי א"ר יוחנן משום ר' יהודה בן
נמי התם (דף יד. ושם) גבי לא נמנעו
פניו ידיו ורגליו אחרים
מוסף רש"י
בתירא שלשה יינות הן יין נסך אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית
כ
ל
אומרים מקום שיש בו
מלשרוף את הבשר כו' דמוקי לה באיכא
יין תוסס. שהוא נושך
סירטא א) ביניהן גב היד
סתם
משקין בהדי בשר דמטמא בשר מחמת
בגרון מחמת שהוא מחמיץ
וגב הרגל ורומני דאפא:
א"ר יוחנן משום רבי
משקין ומסתמא באותן מים הנשארים על הבשר לאחר הדחה אין בהם רביעית וכן משמע בברכות פרק אלו דברים (דף נב.) דקאמר שמא
(סנהדרין ע.) או: רותח
(תענית ל.). לא ישפכם.
יהודה בן בתירא שלשה
יחזרו מים שאחורי הכוס ויטמאו את הידים והתם לא הוו רביעית ואף לטמא כלים שמשקה מטמא כלים דרבנן לא בעי רביעית כדתנן
שלא יעבור עליהם אדם
יינות הן יין שראהו כי
בפ"ג דטהרות (משנה ב) גוש של זיתים פי' והוא טמא שנפל לתנור והוסק כביצה מכוון טהור פי' התנור טהור (ה) משיצתה טיפה ראשונה
יחף ויכנס ארס של נחש
ניסך ממנו אסור בהנאה
ברגלו ע"י מכת צרור וימות
נתמעט האוכל מכביצה ואין הטיפה יכולה עוד לקבל טומאה מן הגוש דאין אוכל מטמא בפחות מכביצה ומן הגוש לא קבל התנור טומאה
ומטמא טומאה חמורה
(ב"ק קטו:). לא בהמתו.
דאין הגוש מטמא כלי ומחמת הטיפה שנטמאת עם הגוש אין לטמאותו ואפי' למ"ד בפרק כל שעה (פסחים לג:) משקין מבלע בליעי וכשנטמא
משום סכנת נפשות, שמא
א) נראה דחסר כאן וצ"ל
הגוש נטמא הטיפה דטומאה להיכן הלכה מ"מ כיון שקיבלתה בעודה אוכל שהיתה בלועה בגוש לא חמירא כמשקה לטמא התנור יותר מכביצה
ישחטנה אחרי כן (שם).
מקום שיש בו סירטא אסור
אין סירטא מותר ואיכא ביניהן
טמא פי' התנור טמא דטיפה ראשונה שיצתה קבלה טומאה מן הגוש שיש בו כביצה וחזרה וטמאה את התנור אלמא לא בעינן רביעית
גב היד וכו'.
ונראה לפרש דהך טומאה דסתם יינם גזרו (ו) ואף בלא מגע שרץ ולא החמירו לגזור טומאה בפחות מרביעית כי הני משקין דפרק דם
הנדה (נדה דף נה:) דמעת עיניו ודם מגפתו וחלב שבאשה (ז) מטמאין טומאת משקין ברביעית מדרבנן כדאיתא פרק כיסוי הדם (חולין דף פז:)
וקראי דמייתי פרק דם הנדה אסמכתא נינהו וא"ת למה הוצרכו לגזור טומאה על סתם יינם תיפוק ליה משום מגע עובד כוכבי' שגזרו עליהם שיהו
כזבים לכל דבריהם וי"ל דאיצטריך למיסר (ח) פחות מבן תשע דליתא הך גזירה כדאמרינן לקמן בפירקין (דף נז. ע"ש) וא"ת הך רביעית דסתם
יינם ורביעית דמשקה זב דפרק דם הנדה אמאי לא חשיב להו בנזיר פרק ג' מינים (דף לח.) גבי עשר רביעית הן וליכא למימר דלהכי לא
חשיב
ליה משום
דליתנהו אלא
דרבנן
דקא חשיב נמי פסול גויה דרבנן וי"ל דכל עניני
טומאת
משקין ברביעית הם
בכלל פסול גויה:
המפקיד