לא:
אין
מעמידין
פרק
שני עבודה
זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
השולח
חבית של יין ביד כותי. וכ"ש ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם ואע"פ
חבית של יין ביד כותי וציר ומורייס ביד עובד כוכבים.
פו א טור ש"ע י"ד סי'
א) [לקמן לה. ע"ש],
ב) [ברכות יב. ע"ש בגליון],
קל סעיף ח:
דכותי אינו מנסך מיהו לא קפיד אמגע עובד כוכבים: ושל ציר ומורייס
מדקדק ר"ת דמשמע מדפלגינהו בתרי בבות ש"מ דוקא
ג) שבת פו: נדה לד:,ד) [צ"ל
ב [טור ש"ע י"ד סי' קכט
ביד עובד כוכבים. צריך הכרת חותם. ציר אע"ג דלאו אורחא למירמי
קתני יין ביד כותי אבל ביד עובד כוכבים לא סגי בחותם אחד ואתיא
❖
שותה], ה) [לקמן לח.],
סעיף ד]:
פז ג ד ה מיי' פי"ז
כרבנן וא"כ ציר ומורייס סגי בחותם אחד אף לרבנן ותימה א"כ תקשי
ביה חמרא דדמי היין יקרים משל ציר מיהו חיישינן דלמא מחליף ליה
מהלכות מאכלות
לאיכא דאמרי דלעיל דא"ר אלעזר
בציר של דגים טמאים ומורייס חיישי'
אסורות הלכה [ט] י סמג
הגהות הב"ח
הכל משתמר בחותם בתוך חותם
איידי דדמי מורייס יקרים מדמי יין
השולח חבית של יין
ביד כותי ושל ציר
עשין קמח טוש"ע י"ד
❖
דמשמע כל מילי בעינן חותם בתוך
דלמא שקיל מורייס ומעייל חמרא
(א) גמ' משום חתנות
סימן קיד סעיף א:
ושל מורייס ביד עובד כוכבים אאם מכיר
מיהו רב אחאי: (ב) תוס'
חותם וי"ל דהכל לא קאי אלא אשאר
ומערב בי' אבל כותי לא חשיד לאחלופי.
חותמו וסתמו מותר אם לאו אסור אמר רבי
ד"ה השולח וכו' אבל אם
מילי דחבי"ת אבל חמפ"ג חילתית
ציר מזיעה וזיבות של דגים כשכובשין
כשהלך לשם לא הכיר
זירא לא קשיא כאן בעיר כאן בדרך מתקיף
רבינו חננאל
מורייס פת וגבינה אמרי' לקמן דסגי
אותן במכבש כדאמרינן במועד קטן
החותם כמו שעשאו:
לה רבי ירמיה מידי הנך דעיר לא בדרך
(ג) ד"ה ותרוייהו וכו' כמו
אבל אסתומות קפדי.
בחותם אחד ורש"י פי' יין ביד כותי
(דף יא.) ונעשה חזק כחומץ ומטבל
תורמוסא
דשלקו
ומקשינן וסתומות מותרות
אתו אלא אמר רבי ירמיה ב בין הגיתות
וכ"ש ביד עובד כוכבים צריך הכרת
בו. מורייס מערבין בו קרבי דגים
עובדי כוכבים ודייסא
והתנן השולח חמת של
שנינו כיון דכולי עלמא אפכי מירתת אמר
דאע"ג דלא חזי לכוס
חותם ובהכרת חותם מיהא שרי כר"א
כדאמרינן לקמן בפרקין (דף לד:)
יין ביד כותי ושל ציר ושל
כשהוא חי אין בו משום
מורייס ביד עובד כוכבים
דנפיש שומניה: מכיר חותמו וסתמו.
משמע דאף לר"א צריך הכרת חותם
השתא אי חזי לי מפסדו לי אתמר מפני
בשולי עובדי כוכבים
אם מכיר ישראל חותמו
❖
שלא זייף סתימתו: בעיר. קפיד
בשולח בדרך מעיר לעיר ואף לדברי
מה אסרו שכר של עובדי כוכבים רמי בר
דס"ל כאידך לישנא דרב:
וסתמו מותר ואם לאו
אסור מ"ט אסרינן להאי
ר"ת שמעמיד הברייתא כרבנן מדרבנן
כותי דסבר השתא נגע עובד כוכבים
חמא אמר רבי יצחק משום חתנות רב נחמן
ג
חמת דהוא ביד הכותי לאו
בייני ולא זבני מייני: לא בדרך אתו.
נשמע לר"א לאו אמרו רבנן בציר
אמר משום גילוי אגילוי דמאי אילימא גילוי
משום דחיישינן דלמא
מוסף רש"י
ומורייס דסגי בחותם א' דבעי הכרת
וליחוש שמא נגע בהן בבואם בדרך:
נגע ביה עובד כוכבים
דנזייתא אנן נמי מגלינן ואלא דחביתא אנן
ישן מותר כו'. יין ושכר
ואע"ג דסתומה היא דהוא
בין הגיתות שנו. הך דקתני סתומות
חותם לר"א נמי ביין דסגי בחותם א'
שנתגלו כשהם חדשים
לא קפיד ואי אמרת
נמי מגלינן לא צריכא באתרא דמצלו מיא
מותרות: דכ"ע אפכי. מצויין בדרכים:
צרי' הכרת חותם וא"כ יש ליזהר בשולח
והמתין להם עד שנתיישנו,
דקפדי אסתומות אמאי
אלא מעתה ישן תשתרי דא"ר ישן מותר אין
משום חתנות. שלא ירגיל לעשות
יין לחבירו ואינו הולך שם להכיר חותמו
א)
מותר, דאי היה בו ארס של
אסורה. ופריק ר' זירא
נחש לא היה מניחו ליישן
כי קפדי במגע עובד
מניחו ליישן החמיץ מותר אין מניחו להחמיץ
שצריך חותם בתוך חותם או אם שולח
משתאות אצל עובד כוכבים ויתן עיניו
(לקמן לה.). בר אריא. בן
כוכבים בסתומות בעיר
בבתו: דנזייתא. בעוד שהשכר
כתב להודיע איך חותמו ויודיע לעובד
גזירה ישן אטו חדש רב פפא מפיקין ליה
ד
תורה (גיטין סב. ומנחות נג.
דהא חזו ליה. אבל בדרך
בגיגית שהיא נעשית: אנן נמי מגלינן.
כוכבים שכך שלח לו מועיל בחותם א'
ושם: בר אוריין). חביל.
לא חיישי. ומקשינן והרי
לאבבא דחנותא ושתי רב אחאי מייתו ליה
ה
חם (שבת פו: נדה לד:).
יין דהוא א) השתא בעיר
דעובד כוכבים כיון דידע מירתת ולא
דקיי"ל דשיכרא לא שתי חיויא מיניה:
לביתיה ושתי ותרוייהו משום חתנות רב
(א)
ושנינן בחיצונה סתומות
באתרא דמצלו מיא. במקום שרגילין
מזייף ור"ת פי' דלר"א דלא חייש
עכשיו מותרות ואע"ג
אחאי עביד הרחקה יתירתא רב שמואל בר
לזיופא לא בעינן הכרת חותם ואפי'
להשהות המים בכלי עד שיהו צלולים
שבא בדרך. בין הגיתות
ביסנא איקלע למרגואן אייתו ליה חמרא ולא
שנו כיון דכולי עלמא
ומים יש בהן משום גילוי: ישן מותר. כל
אינו הולך להכיר חותמו וגם אינו
אזלי ואתו מרתת למישרי
אשתי אייתו ליה שיכרא ולא אשתי בשלמא
שולח באיזה ענין הוא חותם מותר
דבר גילוי שהשהו אותו עד שנתיישן
הסתומות אמר השתא
חמרא משום שימצא שיכרא משום מאי
ומייתי ראיה מדקאמר תלמודא לקמן
מותר דאין מניחו ארס של נחש ליישן
ב) מדרכו לי העוברים
והשבים: איתמר מפני
אם היה בתוכו: החמיץ מותר. יין מגתו
פ"ב (דף סט:) והשתא דקיימא לן
משום שימצא דשימצא אמר רב האי שיכרא
מה אסרו שכר של
כר"א דלא חייש לזיופא אמאי לא
חדש שנתגלה עד שלא החמיץ והחמיץ
דארמאה שרי וחייא ברי לא נישתי מיניה מה
עובדי כוכבים ר' יצחק
אמר משום חתנות רב
מותבינן חמרא ביד עובדי כוכבים כו'
מותר בידוע שלא שתה בו נחש דאילו
נפשך אי שרי לכולי עלמא שרי אי אסיר
נחמן אמר משום גילויא
ובדיעבד יש לסמוך על פסק ר"ת
שתה בו נחש לא היה מניחו להחמיץ:
גילויא דמאי אילימא
לכולי עלמא אסיר אלא רב סבר משום גילויא
למרגואן. ישראל חשודין היו ולא היו
וענין חתימת החבית פירש רבינו ברוך
גילויא דנזייתא פי' הכדות
ואזיל מרורא דכשותא וקלי ליה זיהריה ודלקי
הגדולות שמגלין אותם
מקפידין על יינם של עובדי כוכבים:
וזה לשונו נכון הדבר לסתום פי חבית
שנים ושלשה ימים בשעה
מלקי ליה טפי וחייא ברי הואיל ולקי לא
משום שימצא. חשד יין נסך: שימצא
בנעורת או בדבר אחר ולתת עור על
שדורכין אותם כדי שיצאו
נישתי מיניה אמר שמואל כל השרצים
דשימצא. גזרה שיכרא אטו חמרא:
הסתימה קבוע במסמרות ולכתוב
הרוחות שבהן אנן נמי
מגלינן להו אלא גילויא
יש להן ארס של נחש ממית של שרצים
משום גילויא. ומיהו לכו"ע שרי שאינן
אותיות חציין על העור וחציין על
דחביות אחרי שמסננין
חולין והאי זיהרא לא מלקי להו: משום
דופני קרשי החבית שאם יגביה העובד
אינו ממית אמר ליה שמואל לחייא בר
אותן מן השמרים אנן נמי
דאזל מרורא דכשותא. טעם מרירות
כוכבים העור לא יוכל לכוין לישבו
מגלינן להו דלא ליפקעי
רב בר אריא תא ואימא לך מילתא
ב)
חביות משום דתוסס
של כשות וקלי ליה לזיהרא ואין בו
כבתחלה ולתת חשוק אחד שקורין
מעלייתא דהוה אמר רב אבוך הכי אמר
ומוקמינן להו באתרא
כח להלקות אדם בריא: ודלקי
צירקל"א סביב השולים במקו' שמחוברי'
דמצלו מיא פי' נותנין
אבוך הני ארמאי זוקאני דהוו שתו
מלקי ליה. אדם שהוא חולה קודם
דופני החבית ולקבוע שם במסמרות
בהם מים כדי שיצלו
גילויא ולא מתו איידי דאכלי שקצים
ואין בהן תסיסה ג' ימים.
ג)
מפני הנעורת התחובה שם סביב שלא
לכן ושותהו מזיקו ומכביד חליו:
ומקשינן אלא מעתה ישן
ורמשים חביל גופייהו אמר רב יוסף
מלקי. מזיק: זוקאני. נפוחים:
יוציאם העובד כוכבים להוציא היין
נשתרי דאי הוו יהבי בהו
האי
מיא לא הוה מתיישן
דרך שם ולתחבו אחרי כן אל מקומו
דורדיא
וכדרבי חנינא דאמר ישן
הראשון וכל הברזות לחתוך ולקבוע עליהם עור במסמרות או לקבוע נסרים לכסות כל השולים והברזות עכ"ל וישלח לחבירו כתב כדפרישית.
מותר ושנינן גזרינן ישן
כתב ר' יצחק בר יהודה לר"ש בתשובה כי בימיהם היו החביות של חרס וכאשר היתה פי החבית סתומה אז היה די כר"א אבל חביות שלנו אף
אטו חדש. רב פפא
מפקין ליה לבבא דחנותא
לאחר חיתום פי החביות והברזות יכול העובד כוכבים לנעוץ סכין בין הנסרים ולהוציא יין ולפי תשובתו יש לאסור אפי' חתמו בענין שפי' ויש
ושתי ולא שתי בהדייהו
מחמירים ומכסים כל דופני החבית בחשוקים וגם השולים בנסרים ואז אין לחוש כלל ויש מקילין לשלוח בחותם אחד אף בלא הכרת חותם
משום חתנות רב אחא
ולא הודעת כתב ומיישבים הברייתא דאם היה מכיר חותמו לא שילך להכירו אלא אם הלך ומצא והכיר חותמו מותר גמור כי ודאי לא זייפו
מייתו ליה לביתיה ושתי
עביד הרחקה יתירה משום
אבל אם (ב) לא הכיר כשהלך שם החותם כמו שעשאו יש לחוש שמא זייפו העובד כוכבים אבל אם לא הלך אחרי אשר חתמו והישראל מצאו
שמצא דשמצא אמר
חתום מותר והמחמיר תבא עליו ברכה וכתב הר"ר משה מקוצי בספרו כי אחרי שיש מקילין ויש מחמירין אין לנו ראיה ברורה לאסור ודין
רב האי שיכרא דארמאי
חביות ריקניות נפרש בסוף ע"ז (לקמן דף עד: ד"ה רבא) כשנגיע שם אי"ה: מפני מה אסרו שכר כו'. איסור שכר לא מצינו לא במשנה
שרי מיהו חיישינן משום
ולא בברייתא ושמא בימי האמוראים אסרוהו: רב נחמן אמר משום גילוי. וא"ת למ"ד משום גילוי מ"ט לא תני ליה במתניתין עם
גילויא ואזיל מרורא
דכשותא וקלי ליה
גבינות דטעמייהו נמי משום גילוי וי"ל דרב נחמן לית ליה לקמן (דף לה: ע"ש) בגבינות טעמא דגילוי אלא טעמא מפני שמעמידין בשרף
לזיהריה ודלקי מלקי
ערלה וא"ת למ"ד משום גילוי בגבינות אי סבר הכא טעמא דגילוי וי"ל כיון דהכא ליכא למיחש היכא דלא מצלו מיא וה"נ דמשוו ביה כשותא
ליה וחייא ברי הואיל
לא פסיקא ליה: באתרא דמצלו מיא. וא"ת למ"ד לעיל (דף ל.) אמנקריותא קפדי מאי איכא למימר וי"ל דבשכר לא קפדי כ"כ
והוא חולה לא ישתה
ממנו: אמר שמואל כל
ותרוייהו
משום
מפני שסופו להוציא כל גריעות שבו כשיהיה עשוי ותוסס כל צרכו ואם שוקע ישאר עם השמרים שאינם לשתיה:
השרצים יש בהם ארס
חתנות רב אחא עביד הרחקה יתירתא. ומ"מ שניהן לא היו שותין בבית העובד כוכבים וא"כ צריך ליזהר שלא לשתות שכר בבית העובד
של נחש ממית של
שרצים מלקה פי' ארמאי
כוכבים דהא רב פפא ורב אחא שהיו בתראי לא היו שותין ומיהו המתאכסן בבית העובד כוכבים יכול להיות שמותר לשלוח בעיר לקנות
זוקאני עובדי כוכבים
שכר מן העובדי כוכבים דהוי כמו בביתו של ישראל ואף אם העובד כוכבים אכסנאי שלו נותן לו משלו ד) (ושותה) משום איבה דלא אסרו
שהן נפוחים כמו בעלי
הדרוקן. אמר רב יוסף
משום חתנות אלא לקבוע שתיה בחנות או ברגילות לשתות בבית העובדי כוכבים אבל אקראי בעלמא שרי ובכלל דין שכר בין שכר של
תמרים בין של תבואה ואין לאסור של תבואה משום בשולי עובדי כוכבים כמו (ג) סלקא ודייסא דאע"ג דלא חזי לכוס כשהוא חי דס"ל כאידך
א) נראה דצ"ל והרי יין דהוא
לישנא דרב דאמר ה) כל שאינו עולה על שלחן מלכים אין בו משום בשולי עובדי כוכבים ואשכחנא ר' יוחנן סבר לקמן פרק רבי ישמעאל (דף
השתא בעיר ושנינן בברייתא
קמייתא דסתומות מותרות
נט.) כוותיה ובפרק החולץ (יבמות דף מו.) ועוד יש טעם אחר להתיר השכר דאין בו משום בישולי עובדי כוכבים דכי היכי דהתבואה בטלה
לגבי המים לענין ברכת שהכל נהיה בדברו ה"נ היא בטלה לענין איסור בישול: דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו. תימה דאמר
ואע"ג שבא מתחילה בדרך.
ב) נראה דצ"ל השתא מחזו
פרק רבי עקיבא (שבת דף פו:) גבי שכבת זרע של ישראל במעי עובדת כוכבים ישראל דדייגי במצות חביל גופייהו טפי מעובדי כוכבים וי"ל
חזו לי העוברים ושבים.
דלענין להנצל מארס אין מועיל חבל
דדייגי במצות כמו
חבל דאכילת שקצים ורמשים שיש להם
בתוך הגוף ומבטל ארס של נחש:
האי