26/6

לפני

אידיהן פרק

ראשון עבודה זרה

ה.

מסורת הש"ס

גליון הש"ס

וצריכא

שאלמלא

לא

לומר לך. גזירת מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים: דמפרסם

פי' לכתוב חטאם $ וקבלת תשובתם:

א) [צ"ל להו לכו], ב) [מ"ק

תוס' ד"ה וצריכא.

טז:], ג) סוטה ג:, ד) שם

וקבלתתשובתם. עי' תשובת

חטאו לא באנו לעולם. ואע"ג דאמרינן פ"ק דערובין

חטאיהן. ואיכא חילול אימא לא ליתקבלו: מלפפתו. מעטפתו לשון

❖

יומא לה:, ה) סנהדרין לח:,

שער אפרים סי' נ':

מלבוש כמו מלפפין את התינוק בשבת (שבת דף קכט:): לאבותינו. עושי

(דף יג: ושם) נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא היינו בתחלת

ו) ס"א אסי, ז) יבמות סב.

העגל: לא באנו לעולם. שהיו כמלאכים ולא הולידו בנים: נ)לאותם. בנים

לידתו שאין ידוע מה יהא

בסופו אבל כשהוא צדיק אשריו ואשרי

סג: נדה יג:, ח) [לעיל ג.

שבת פח. ע"ש], ט) [צ"ל

שהיו כבר בעמידתם בסיני: לשמחת

הדור שהוא בתוכו ועוד דלמסקנא

הגהות הב"ח

להם וגו'], י) [עירובין נד.

עונה. שעד עתה נאסר להן אל תגשו

דכמי שלא באנו לעולם אתי שפיר:

לומר לך שאם חטא

יחיד אומרים לו כלך

ע"ש], כ) לפנינו בקרא

(א) גמ' משום דנפישי

אין

בן דוד בא עד שיכלו נשמות

אל אשה ס): עד שיכלו וכו'. אוצר יש

לעולם, ל) [בעין יעקב

זכותייהו אבל יחיד:

אצל יחיד ואם חטאו צבור אומרים א)(לו כלך)

ליתא], מ) נדרים סד:,

(ב) שם א"ר יונתן דאמר

שבגוף. וא"ת מ"מ יכלו ע"י

ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות

אצל צבור וצריכא דאי אשמועינן יחיד משום

נ) [צ"ל אחר ד"ה לשמחת],

ר"ש בר 'חמ'י א"ר

העתידות להולד ונתנם לשם: כי לא

עובדי כוכבים שיהו מולידים ואומר

ס) [שמות יט], ע) בס"א:

יו'תן מאי דכתיב נאם:

דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפרסם

מלכיות, פ) [דברים לא],

(ג) שם הא מיתה איכא

לעולם אריב. לאחר זמן הגאולה ולא

הר"ר אלחנן דנשמות של ישראל ושל

❖

חטאיהו אימא לא ואי אשמועינן צבור משום

צ) [כדאיתא מ"ר נשא פ' ז'],

אמר לך ר' יוסי כיון

לנצח אקצוף מלגאול כי רוח אשר לפני

עובדי כוכבים אינן בגוף א' והא דאמר

דליכא: (ד) רש"י ד"ה

דנפישי (א) רחמייהו אבל יחיד דלא אלימא

נשמות שבגוף יעטוף הוא המאחר

(שבת ל:) עתידה אשה שתלד בכל יום

דתן וכו' והכא מבקשי

זכותיה אימא לא צריכא והיינו דרבי שמואל

כצ"ל ואות ב' נמחק:

כמו העטופים ללבן (בראשית ל) ונשמות

לימות המשיח שמא י"ל גוף חדש ונשמות

ב)

תורה אור השלם

(ה) תוספות ד"ה אלא

כי

חדשות יהיו: רוח מלפני יעטוף.

שאני עשיתי: כמי שלא באנו לעולם.

בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב נאם דוד

(ב)

1. וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד

וכו' מיירי בפרעה

❖

לפי שהן חיים לעולם וכל זמן שהן

משיח נקרא רוח כדכתיב (איכה ד)

כדכתיב וימת:

בן ישי ונאם הגבר הוקם על נאם דוד בן

הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן

קיימין אין אנו חשובין כלום: הא לא

רוח אפינו משיח ה' וה"פ דקרא

יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל

ישי שהקים עולה של תשובה וא"ר שמואל

ג)

מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים

קבלו ישראל את התורה. הוי שומע

המשיח מלפני יאחר כמו העטופים

בר נחמני אמר ר' יונתן כל העושה מצוה

זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל:

מוסף רש"י

מכאן שלא קבלוה לקבל שכר היום

ללבן על ידי נשמות אשר עשיתי:

שמואל ב כג א

אלא שירדו מנכסיהם. דליכא

אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו

2. אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ

כלך אצל יחיד. אצל דוד

בעולם הזה אלא שלא תהא אומה

שמחל לו הקב"ה אותו עון,

לעולם הבא שנאמר 2 והלך לפניך צדקך

וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח

למימר סומים היו דהא

ולשון שולטת בהן וזו היא טובה הכתובה

אף אתה חזור בתשובה

וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד

וכבוד ה' יאספך וכל העובר עבירה אחת

כאן למען ייטב להם: הוא דאמר.

כתיב בעדת קרח (במדבר טז) העיני

(מו"ק טז:). שהקים עולה

יְיָ יַאַסְפֶךָ:

של תשובה. שהוא שב

ישעיהו נח ח

מלפפתו ומוליכתו ליום הדין שנאמר ילפתו

ר"ל: עניות. שמשחטאו שלטו בהן

האנשים ההם תנקר ומצורעים נמי

3. יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם

תחלה ונתן דרך לשבים

לא הוו דהא בעדה בתוך המחנה היו

שונאיהםע) המכלים את ממונם כל היום

ארחות דרכם וגו' ר"א אומר קשורה בו

(שם). מקדמתו. לפני

יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ:

בוהיה לאכול : דתן ואבירם. דאמר

יושבין וכ"ת דבמתן תורה נתרפאו

מיתתו מכרזת לפניו (סוטה

פ)

איוב ו יח

ככלב שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה

4. וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף

ג:). מלפפתו. כורכתו

מר (נדרים דף סד:) כל מקום שנאמר

דהא אותן שנתרפאו כבר חזרו למומן

להיות עמה לשכב אצלה בעוה"ז להיות

. 'שמות שבגוף.

ד)

יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ

(שם)

נצים נצבים אינן אלא דתן ואבירם

במעשה העגל צ) ושלא היו להם בנים

אוצר ששמו גוף (יבמות

לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת

עמה בעוה"ב אמר ר"ל בואו ונחזיק טובה

והכא (ד) במבקשי נפשו כתי' נצים היינו

ליכא למימר דבשביל כך לא היו פחות

סב.) פרגוד שחוצץ בין

עִמָּהּ: בראשית לט י

לאבותינו שאלמלא הן לא חטאו אנו לא

5. אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים

שכינה למלאכים ושם רוחות

אותן עברים שהלשינו עליו: וכן הוא

קרובים למלכות להלשינו כבתחלה

ונשמות נתונות שנבראו

אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם:

באנו לעולם שנאמר 5 אני אמרתי אלהים

אומר לו עמי שומע לי. שהקב"ה

וי"מ דמשמע ליה שירדו מנכסיהם

מששת ימי בראשית

אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן

אתם ובני עליון כלכם חבלתם מעשיכם אכן

העתידות להנתן בגופים

מתחנן לפניהם שישמרו את התורה.

דמחמת כן אין להן כח עוד להזיק אבל

וּכְאַחַד הַשָֹּׁרִים תִּפֹּלוּ:

העתידים להבראות (שם

תהלים פב ו-ז

לו עמי היינו תחינה כמו הן לו יהי

כל הנך היו יכולין להזיקו ע"י ממונם

כאדם תמותון וגו' למימרא דאי לא חטאו

6. וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ

סג:) חדר, כי גוף שם

כדברך (בראשית ל): כפויי טובה.

ופשטיה דקרא מיירי בפרעה (ה) וימת

מקום המיוחד לנשמות

לא הוו מולדו והכתיב 6ואתם פרו ורבו עד

בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ:

מלך מצרים: כפויי טובה. לכך

העתידים להיות נולדים

בראשית ט ז

אינן מכירין להחזיק טובה לבעלים:

סיני בסיני נמי כתיב לך אמור להם שובו

7. לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ

(נדה יג:). כי רוח.

קראם כפויי טובה שלא רצו לומר אתה

בלחם

הרוחות שלפני שגזרתי

לכם לאהליכם לשמחת עונה והכתיב 8למען

לָכֶם לְאָה¢ לֵיכֶם:

תן לפי שלא היו רוצים להחזיק לו

להיות נולדים קודם,

דברים ה כו

טובה בכך: (שייך לע"ב): עד ארבעין

ייטב להם ולבניהם וגו' לאותן העומדים על הר סיני והאמר ר"ל מאי דכתיב

ה)

8. מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה

יעטוף, מעכב את הגאולה,

דקרא בגאולה כתיב כי לא

9 זה ספר תולדות אדם וגו' וכי ספר היה לו לאדם הראשון מלמד שהראה

לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר

שנין לא קאי איניש. פירש"י שאף משה

לעולם אריב ולא לנצח

אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים

לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו דור דור ופרנסיו

לא נזכר וא"ת אמאי כעס משה על

אקצוף וגו' ונשמות שאני

לְמַעַן יִיטַב

לָהֶם

עשיתי יעטוף, ומסיפיה

וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם:

כיון שהגיע לדורו של ר"ע שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה

ישראל הלא גם הוא לא נזכר וי"ל

לרישיה מדריש

דברים ה כה

(שם וכעי"ז

שלפי שהוא לא היה צריך לתפלה זו לא

יקרו רעיך אל [וגו'] וא"ר יוסי אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף

9. זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם

יבמות שם). יעטוף לשון

ו)

ז)

נתן לב עד מ' שנה דקם אדעתיה

עכבה, כדכתיב והיה

בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם

שנאמר [כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף] כי רוח מלפני יעטוף

העטופים ללבן (שם). יום

בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה

דרביה אבל ישראל שהיו צריכין לתפלה

ונשמות אני עשיתי לא תימא אנו לא באנו לעולם אלא כמי שלא באנו

הששי. מאי שנא דכתיב

בראשית ה א

אֹתוֹ:

זו היה להם להתבונן מאותה שעה

01. וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ

ה' ביום גמר מעשה

לעולם למימרא דאי לא חטאו לא הוו מייתי והכתיב פרשת יבמות ופרשת

בראשית, מלמד שהת'ה

שהרי כבר חטאו בעגל ובמרגלים ור"י

אֵל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם:

נחלות על תנאי ומי כתיבי קראי על תנאי אין דהכי אמר רבי שמעון בן

כו'. הששי משמע הששי

תהלים קלט יז

ח)

פי' שמשה לא הקפיד עליהם על דבר

11. כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב

המיוחד במקום אחר,

לקיש מאי דכתיב 21 ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה

זה עד מ' שנה כי היה סבור דלסוף

כדאמרינן בעלמא (חולין

וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף כִּי רוּחַ

עם מעשה בראשית ואמר אם מקבלין ישראל את התורה מוטב ואם לאו

צב.). הירך המיומנת, אף

מ' שנה יעמדו על דעת קונם ויאמרו

מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת

כאן ויהי ערב ויהי בקר של

אֲנִי עָשִׂיתִי:

אתה תן ולא היה בדעתו שהיו מניחים

אחזיר אתכם לתוהו ובוהו מיתיבי מי יתן והיה לבבם זה להם לבטל

ט)

גמר בראשית תלוי ביום

ישעיהו נז טז

לומר אותו משום כפיית טובה אבל

21. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל

הששי, והוא ו' בסיון

מהם מלאך המות א"א שכבר נגזרה גזרה הא לא קיבלו ישראל את התורה

שנתנה בו תורה, מריבוי

כשעברו ארבעים שנה שראה שהיה

אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב

אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן שנאמר למען ייטב להם

י)

דה' דריש ביה נמי הא

מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר

להם לדעת הבין עליהם שהיו מניחין

(שבת פח. וכעי"ז לעיל ג.).

ולבניהם כ)עד עולם הוא דאמר כי האי תנא דתניא רבי יוסי אומר לא קיבלו

יוֹם הַשִּׁשִּׁי:

בשביל כפיית טובה ואז הוכיחם:

במחשכים הושיב'י

בראשית א לא

ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן שנאמר

31. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה

כמתי עולם. כשאדם נתון

יצרם

במחשך ואינו רואה חשוב

5 אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון ורבי יוסי נמי הכתיב

בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי

❖

כמת (נדרים סד:).

מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים

למען ייטב להם ולבניהם עד עולם טובה הוא דהויא הא מיתה איכא (רבי יוסי) אמר לך כיון דליכא

(ג) ל)

הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ:

שמות ד יט

מיתה אין לך טובה גדולה מזו ות"ק נמי הכתיב אכן כאדם תמותון מאי מיתה עניות מ)דאמר מר ארבעה

41. בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי

רבינו חננאל

חשובים כמתים אלו הן עני סומא ומצורע ומי שאין לו בנים עני דכתיב כי מתו כל האנשים ומאן נינהו

איכה ג ו

כְּמֵתֵי עוֹלָם:

51. אַל נָא תְהִי כַּמֵּת

שאם חטא צבור אומר

דתן ואבירם ומי מתו מיהוי הוו אלא שירדו מנכסיהם סומא דכתיב 41במחשכים הושיבני כמתי עולם

הנה בימי משה חטא

אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ

מצורע דכתיב אל נא תהי כמת ומי שאין לו בנים דכתיב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי תנו רבנן

צבור ואם הוא יחיד אומר

וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ:

במדבר יב יב

הנה יחיד חטא וחזר

71 אם בחקתי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים וכן הוא אומר 81 לו עמי שומע לי [וגו'] כמעט אויביהם

61. וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא

בתשובה והיינו דכתיב

אכניע ואומר לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וגו' ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך וגו' תנו רבנן

נאם דוד בן ישי ונאם

יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל

הגבר הוקם על גבר

בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל

מי יתן והיה לבבם זה להם אמר להן משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר הקדוש

שהקים עולה של תשובה:

יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם

ברוך הוא לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם היה

להם לומר תן אתה כפויי טובה דכתיב ונפשנו קצה

העושה מצוה מקדימתו

אַיִן מֵתָה אָנֹכִי:

לעולם הבא שנאמר והלך

בראשית ל א

בלחם לפניך צדקך וכל העובר

71. אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ

וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: ויקרא כו ג 81. לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ: כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ

עברה מלפפתו בעולם הבא שנאמר ילפתו ארחות דרכם וגו': אמר ריש לקיש בואו ונחזיק טובה לאבותינו שחטאו

וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי: תהלים פא יד-טו 91. לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם: וַיְהִי כַחוֹל

ונקנסה מיתה בעולם שאילולי כן לא באנו אנו לעולם שנאמר אני אמרתי אלהים אתם אבל חבלתם עצמכם אכן כאדם

זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעוֹתָיו לֹא יִכָּרֵת וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי: ישעיהו מח יח-יט 02. וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה

תמותון וגו'. ומקשינן וכי אילו לא היו חוטאין לא הוו מולדי והכתיב ואתם פרו ורבו ופרקינן שלא היו מוזהרין בפו"ר

[אלא] עד יום מתן תורה בלבד. איני והכתיב למען ייטב להם ולבניהם לעולם. ועוד כתיב זה ספר תולדות אדם מלמד

לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל: במדבר כא ה

שהראהו הקב"ה כל דור ודור כיון שהגיע בדורו של ר' עקיבא שמח בתורתו ונעצב במיתתו. ועוד אמר ר' אמי אין בן

דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר ונשמות אני עשיתי. ופרקי' לא תימא לא באנו לעולם אלא אימא כמי שלא באנו לעולם. למימרא דאי לא חטאו לא הוו מייתי והכתיב פרשת יבמין ופרשת נחלות איש כי ימות. על תנאי פי' אם יחטאו

ימותו. וכי כתיב קרא על תנאי אין דכתיב ויהי ערב ויהי בקר מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו' ומותבינן מי יתן והיה לבבם זה להם לבטל מלאך המות אי אפשר שכבר נגזרה מיתה הא לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא

תהא אומה ולשון שולטת בהם שנא' למען ייטב להם ולבניהם. ופרקי' ריש לקיש דאמר כר' יוסי דתני לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן שנא' אני אמרתי אלהים אתם וגו' והכתיב למען ייטב להם ולבניהם

א) ופרקי' הא להיטיב להם אבל מיתה ימותו אמר לך ר' יוסי טובה שהבטיחם היא הטובה שלא ימותו שאין לך טובה גדולה מזו: ואקשי' לתנא קמא דר' יוסי והכתיב אכן כאדם תמותון מכלל שאילו לא חטאו לא היו מתים. ופריק מאי מיתה זו

דאמר קרא עניות שאילו לא חטאו היו עשירים כיון שחטאו נתקללו בעניות שהיא כמיתה דאמר מר ד' חשובין כמת עני שנאמר כי מתו כל האנשים ומאן נינהו דתן ואבירם והרי לא מתו אלא שירדו מנכסיהן וקרי להו מתים. מצורע שנאמר אל

נא תהי כמת מכלל שהמצורע חשוב מת. סומא דכתיב במחשכים הושיבני כמתי עולם. מי שאין לו בנים דכתיב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. ת"ר אם בחקתי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים שנאמר לו עמי שומע לי וגו' כמעט אויביהם אכניע

וגו'. וכתיב לו הקשבת למצותי וגו' ויהי כחול זרעך וגו': ב) היה לכם לומר לפני הקב"ה כיון שאמר מי יתן תאמרו אתה רבון כל העולם תן לנו לב ליראה את שמך ואף רבינו משה לא רמז להם זה הדבר אלא לאחר מ' שנה שנאמר

א) צ"ל ופרכינן דמשמע דקבלו רק למען להיטיב להם. ב) נראה דחסר כאן וכצ"ל ת"ר מי יתן וכו' אמר להם משה לישראל היה לכם לומר וכו'.