אין
מעמידין פרק
שני
עבודה
זרה
לב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האי
חלא דשיכרא דארמאי אסור כו'. הלכך צריך ליזהר בשכר
דורדיא. שמרים: ומאוצר. אם הביאו מן האוצר מכלי העשוי לקיום:
פח א ב מיי' פי"ז מהל'
א) [מדברי הרא"ש בסימן יז
מוכח דלא גריס לג' תיבות
מאכלות אסורות הל'
מסרא סרי. מסריח כשמשהין אותו: של אדריינוס קיסר. כשיוצא
דבש שקורין מי"ט לבדוק אם מטילין בו שמרי יין להעמיד
מהר כי יש מקומות שעושין כן ואז ודאי הוא אסור: ומאוצר שרי
הללו], ב) [תוספתא פ"ה
כה סמג (עשין מח) [צ"ל
בגייסות מוליכן עמו: בתולה שלא נעבדה. והיה כל כחה קיים
ה"ד], ג) מדברי תוס' נראה
לאוין קמח] טוש"ע י"ד
דמסרא קא סרי. הלכך נראה דמותר לקנות כל מיני משקה מן העובדי
והוציאתו ביין זה ונעשה חזק: גולפי.
כלי חרס: חיורי. חדשים
דל"ג ליה, ד) [תוספ' פ"ה
סימן קיד סעיף ד:
פט ג (מיי' שם סמג שם)
ה"ג], ה) [גיר' הערוך
דמייצי: ודרו בהדייהו. נושאין עמהן:
כוכבים כגון יין תפוחים ומי תותים
וקדוד], ו) [בראשית כא],
טור ש"ע י"ד סימן
תרו להו. שורין אותן במים: ראשון
ובלבד שיראהו הישראל מושך מן קכג סעיף יג:
❖
האי חלא דשיכרא דארמאה אסור דמערבי
ז) מהר"מ מ"ז,
א
צ ד (מיי' שם) סמג שם
שלנו. יין משובח שלנו: אינו אלא
החבית ואפילו דמיהן יקרים יותר מן
ביה דורדיא דיין נסך אמר רב אשי בומאוצר
(*טור ש"ע י"ד סימן
כשלישי שלהן. כשהוא שרוי ג' פעמים
היין דודאי לא עירבו יין בתוך החבית
שרי כיון דמערבי ביה מסרא
סרי: וחרס
קלז סעיף א):
הגהות הב"ח
דמסרא קא סרי אבל אם לא ראהו
במים היו המים השלישיים משובחין
*[ליתא בטור ש"ע גם
הדרייני: מאי הדרייני אמר רב יהודה אמר
(א) גמ' ומ"ש קנקנים
כיין שלנו: ע"י ד"א. ישראל רוצה
מושך מן החבית אז הדבר מתחלק
בסימן קכג סעיף יג
שמואל חרס של הדריינוס קיסר
כי אתא רב
אלא אמר רבא:
שכתבו חרסים שבלעו יין
במשקה היקר מן היין יאסור שמא
בקיומו של יין נסך ולא בשבילו אלא
(ב) רש"י ד"ה שטיחין
וכו' לא הזכירו כלל מדין
דימי אמר גקרקע בתולה היתה שלא עבדה
בשביל החרס ולסמיכה: הדרדורים.
עירב בו יין להשתכר ולהרויח אבל
דרוצה בקיומו של יין ע"י
לסמוך בהן כרעי המטה
❖
אדם מעולם עבדה ונטעה ורמי ליה לחמרא
ד"א וקת'י דאסור כצ"ל
וצ"ע השמטה זו]
לגינין קטנים: רוקבאות. תרגומה
אם היין יקר אין לחוש שמא עירב
ותיבת דאינו נמחק:
של חמת ו) רוקבא והן של עור: בן
בו יין להכשיל כדאמרינן לקמן (דף
בגולפי חיורי ומייצי להו לחמרייהו ומתברו
(ג) תוס' ד"ה והא וכו'
גודא: שטיחין. בשטיל"ש. והא הכא
לד:) קיסתא דמורייסא בלומא קיסתא
להו בחספי ודרו בהדייהו וכל היכא דמטו
אפילו ידוע שנתן עובד
רבינוחננאל (המשך)
כוכבים לתוכן יין כצ"ל
גבי שטיחין דאינו רוצה בקיומו של
דחמרא בארבעה לומי והא דתניא
(ב)
תרו להו ושתו א"ר יהושע בן לוי וראשון
ותיבת בהם נמחק:
מן היינות שלנו. מהו
יין וקתני אסור: ויטלנו. לשטיח
בתוספתא יין תפוחים מן האוצר מותר
(ד) בא"ד וה"פ למאן
שלנו כשלישי שלהן איבעיא להו מהו לסמוך
לסמוך באותם החרסים
מעל החמור: ויתפרנו בנודו. ויתן
היה נמכר בשוק אסור מפני שמזדייף
דאסר כצ"ל ותיבת אפילו
שכבר שרו במים אותן
בהן כרעי המטה רוצה בקיומו ע"י ד"א שרי
נמחק: (ה) בא"ד כ"ש
ולא נשאר א) בהן כלל יין
יינו של עובד כוכבים טעם ביינו של
פירוש מערבין בו יין היינו דוקא
❖
שהיה לו לאסור:
כרעי המטה רוצה בקיומו
או אסור ת"ש דר"א ורבי יוחנן חד דאסר וחד
ישראל: גודע לחוד וגודא לחוד. לזה
במקום שהוא בזול ואין לאסור מטעם
של יין של עובדי כוכבים
שרי (והלכתא כמאן דאסר) מיתיבי
לא הודה ולזה הודה אחרי כן:
שמשימין המשקה בחבית שהיה בו יין
א)
על ידי דבר אחר הוא
והוא החרש שרי אותו
הדרדורין והרוקבאות של עובדי כוכבים יין
שקרע שלו כנגד הלב. שכן דרך
נסך דהא אמרינן לקמן דשרי למרמי
לעזי רש"י
ב)
החרש עכשיו או אסיר
והא
ביה ז) (חמרא) ושיכרא: הכא
עובד כוכבים להוציא דרך אותו
של ישראל כנוס בהן אסור בשתיה ומותר
רבי יוחנן ורבי אלעזר חד
בשטיל"ש. אוכפים.
אסר וחד שרי: מיתיבי
קרע הלב של שור מחיים: וקדור.
דרוצה בקיומו ע"י ד"א וקתני דאסור.
קרושט"א. גלד (בעור,
בהנאה העיד שמעון בן גודא לפני בנו של
❖
הדרדורין פי' חביות של
אחרי פצע).
כנקב עגול: יש עליו
קדור
תימה אדמותיב מברייתא לותיב
ר"ג על ר"ג ששתה ממנו בעכו ולא הודו לו
עץ והרקבאות תרגום
קורט
דם. גלדי
בלע"ז קרושט"א:
ממתניתין דתנן נודות העובדי כוכבים
של חמת מים רקבא
נודות של עובדי כוכבים רשב"ג אומר משום
אסור. בידוע שמחיים נקרע:
וקנקניהם ויין של ישראל כנוס בהם
דמיא של עובדי כוכבים
מוסף רש"י
אין רבי יהושע בן קפוסאי אסור לעשות מהן
ויין ישראל כנוס באלו
אסורים ואיסורן איסור הנאה דברי
כל שקרוע כ'גד הלב.
הדרדורין והרקבאות אסור
שטיחין לחמור והא הכא דרוצה בקיומו ע"י
ר"מ והא הכא דרוצה בקיומו על ידי
שנוקבין כנגד הלב קרע
בשתיה ומותר בהנאה.
דבר אחר וקתני דאסור וליטעמיך קנקנים של עובדי כוכבים ליתסרו למיזבן
עגול ודרך אותו נקב
ד"א הוא ולא משום יין הנבלע בהם
העיד שמעון בן גודא
ג)
הוציאו האימורין והקטירום
לפני בנו של רבן גמליאל
כלל וקאמר ר"מ דאסורים בהנאה
מאי
שנא נודות ומ"ש קנקנים (א) אמר רבא גזירה שמא יבקע נודו ויטלנו
לעבודת כוכבים ותקרובת
על רבן גמליאל ששתה
הקנקנים אף למכרן לעובדי כוכבים
עכו"ם אסור בהנאה
ויתפרנו על גבי נודו ולמ"ד רוצה בקיומו על ידי ד"א אסור מ"ש קנקנים דשרו
ממנו בעכו ולא הודו לו
❖
(תמורה כח.).
נודות של עובדי כוכבים
והכא ליכא לשנויי שמא יבקע וילך
אמר לך התם ליתיה לאיסוריה בעיניה הכא איתיה לאיסוריה בעיניה: ולא
אסור לעשות מהן שטיחין
ויתפרנו כו' דסתם קנקנים הם של
לחמור והא נודות הללו
הודו לו: ורמינהי יין הבא ברוקבאות של עובדי כוכבים אסור בשתיה
חרס ואינם ראוים לתפור ואין לומר
דרוצה בקיומן על ידי
רבינו חננאל
ומותר בהנאה העיד שמעון בן גודע לפני בנו של ר"ג על ר"ג ששתה ממנו
דבר אחר ועכשיו נקרעו
דס"ל כרבנן דמתירים דע"כ לא שרו
חלא דשיכרא דארמאי
וקתני דאסורין. ופריק
בעכו והודו לו מאי לא הודו לו דקאמר התם כל סייעתו אבל בנו מודי ליה
אלא בקנקנים משום דלא חזו ליין
אסיר דמערבי ביה דורדיא
רבא גזירה שמא יבקע
תנו רבנן איזהו עור
איבעית אימא גודא לחוד וגודע לחוד: ועורות לבובין:
הכנוס בהם אבל חרס הדרייני דחזי
ד)
דיין נסך אמר רב
הנוד מלא יין של עובד
אשי מאוצר שרי דאם
כוכבים ויטלנו זה הקרוע
לבוב כל שקרוע כנגד הלב וקדור כמין ארובה יש עליו קורט דם אסור
לשרותו במים אפי' רבנן אסרי וי"ל
ה)
איתא דעריב בהו מיסרא
ויתפרנו על גבי נודו
דאסורים ואיסורן איסור הנאה לא
אין
הוי סרי: ירוש' חדא
שנמצא משמש לאיסור
קאי אקנקנים אלא איין הכנוס בהם
איתתא הות רחמה למעבד
אבל אלו החרסין שכבר
מצוותא ובעלה הוה
שראם כל צרכן ולא
ואסורין דנקט קאי איינות דנודות וקנקנים תדע מדמקשה לקמן (דף לח:) גבי כבשים דאמר רבי יוחנן אפילו ידוע שנתן (ג) בהם עובד כוכבים
סני למעבד מצוותא
יצלחו למלאכתם כלל
לתוכו יין או חומץ מותר ופריך מ"ש ממורייס לרבי מאיר דאסור בהנאה ומשני התם ידיע ממשן הכא לא ידיע ממשן ואי בקנקנים אסר
אתא מסכן ויהבת קומוי
שרו. איני דרבן גמליאל
רבי מאיר ליפרוך מ"ש מקנקנים דלא ידיע ממשן ואסר רבי מאיר בהנאה אלא ודאי קנקנים לר"מ נמי שרי בהנאה והא דקאמר אסורים
ואכל ארגישת בבעלה
שתה ולרבן גמליאל לא
אטמרתיה בעיליתי' תבת
הודו לו והתנן בנו
לשון רבים דמשמע הנודות והקנקנים לא קאי אלא איין שבתוך הנוד ובתוך הקנקן אבל מברייתא פריך שפיר לפי סברתו שהיה סובר כמו
קומוי בעלה ואכל ודמך
של רבן גמליאל הוא
שאוסר רשב"ג לעשות שטיחין שיאסרם גם בשאר הנאות ומסיק גזרה שמא יבקע נודו ויתפרנו ע"ג נודו ויתן יין הנבלע בעור טעם ביינו
ליה אתא חיויא אכל
ב) ששתה ולא הודו
מההוא תבשילא איתער
לו ופרקינן לעולם רבן
ואית ספרים דגרסי בתר הך שנויא ולמ"ד רוצה בקיומו ע"י דבר אחר דאסור מ"ש מקנקנים דשרי דהא רוצה בקיומו ע"י ד"א הוא ומסיק
בעלה בעא למיכל מההוא
גמליאל שתה והאי לא
התם ליכא לאיסורא בעיניה הכא איתיה לאיסורא בעיניה ולפי גירסא זו משמע דמאן דאסר לא אסר רוצה בקיומו ע"י ד"א אלא בחרס
תבשילא דטעמיה חיויא
הודו לו כל סיעתו כלומר
הדרייני משום דאיתיה לאיסורא בעיניה עוד יש לפרש דלעולם דר"מ אסר קנקנים בהנאה למכרן לעובדי כוכבים ולא תקשי לקמן לההיא
שרי ההוא דבעיליתיה
הסיעה הנועדים אצלו הם
צווח ליה לא תיכול
חלקו עליו אבל בנו
דכבשין דיש לחלק דבקנקנים היינו טעמא דאסור שדרך של יין הנבלע בתוך הקנקנים להיות נפלט והוי כמו בעין אבל יין לתוך הכבשים
ואינו אסור משום ייחוד
מודה לו ושתה הוא
אינו בעין תדע דלא מקשה גבי כבשים מ"ש מיין של ישראל הכנוס בקנקנים דאסור בהנאה לר"מ מפני יין הקנקן הנבלע בו אלא ודאי
דכתיב כי נאפו ודם
כמו אביו. איבעי תימא
להכי אסור דכיון שגוף היין נפלט בשל ישראל הוי כמו בעין וידיע ממשו אבל יין מתבטל בין הכבשין ולא ידיע ממשו ובשמעתין ה"נ לא
בידיהם מיגו דלא חשיד
גודא תני כי ר"ג הוא
בדם לא חשיד בניאוף:
ששתה וגודע תנא אחר
מצי מותיב ממתני' דנהי דרוצה בקיומו שרי היינו כגון לסמוך כרעי המטה או לעשות שטיחין אבל למכור לעובדי כוכבים לכנוס בהן יין
וחרש הדריינו. הדריינוס
חלק עליו ואמר (לו
שרוצה העובד כוכבים בקיומו לצורך היין לעולם אסור דאין זה רוצה בקיומו ע"י ד"א ומתני' נמי דאסר קנקנים לר"מ בהנאה היינו דוקא
קיסר נטע גפנים בקרקע
לאביו) [דלא אביו היה]
למכור לעובדי כוכבים דודאי ישימו בו יין אבל להשתמש להצניע שם חפצו או לסמוך כרעי המטה לעולם אימא לך דשרי ומותיב מברייתא
בתולה שלא נעבדה
אלא בנו של ר"ג הוא
ששתה: ועורות לבובין.
מעולם עבדה ונטעה ורמא
דאסר בהדיא לעשות שטיחין לחמור ולפי זה אין לגרוס ולמאן דאסר מ"ש קנקנים דשרי דאין ענין קנקנים לרוצה בקיומו דהא מאן דשרי
לההוא חמרא בגולפי
ת"ר איזהו עור לבוב כל
שרי אפילו למכור לתת לתוכו יין דמותר בהנאה וא"כ היה לו להקשות אפי' למאן דשרי ברוצה בקיומו ע"י ד"א מ"מ אסור להשתמש
חיורי דמייצי לחמרא כמו
שקרוע כנגד הלב וקדוד
ביין א"כ מ"ש קנקנים ומיהו יש לישב הגירסא וה"פ אפילו למאן דאסר כל כך בחרס הדרייני אפילו לסמוך כרעי המטה כ"ש שהיה
(ד)
(ה)
ספוג ותבר להו בחספי
א) לכאורה דברי רבינו אלו
ודרי להו בהדייהו וכל
לאסור קנקנים בהנאה לגמרי ומ"ש קנקנים דשרו רבנן אף להכניס בו יין של ישראל להיות מותר בהנאה ומסיק התם ליתיה לאיסורא
היכא דמטי תרו ליה
צריך ביאור כיון דמיירי שכבר
בעיניה ולכך מותר בהנאה אבל חרס הדרייני איתיה לאיסורא בעיניה לפי פירוש זה משמע דמאן דאסר אסר כל רוצה בקיומו לכל שום תשמיש
מהנהו חרשי ושתי אותו
שראום במים ולא נשאר בהם
יין לא שייך איסור רוצה
ופסקינן הלכתא כמאן דאסר הלכך יש פוסקים דצריך ליזהר שלא לעשות שום תשמיש בכלים הבלועים חמץ בפסח משום דהוי רוצה
היין היוצא מאותן החרסין
והוא חזק. השלישי שלהן
בקיומו וצ"ע. ב) נראה דגי'
בקיומו ע"י ד"א אבל אינו נראה לר"ת מדקאמר התם ליתיה לאיסורא בעיניה וכו' משמע היכא דליכא איסורא בעיניה לא מיתסר בהנאה
פי' ששרה אותן במים
אחרת הי' לו לרבינו ז"ל
ומכאן פסק ר"ת דקדירות הבלועות מבשר בחלב ע"י שנתבשל בהם שמותר להשים בתוכן דבר יבש כגון תבואה וכן קדירות האסורות משום
בברייתא השניה דשמעון בן
פעם ופעמים ושתה ועוד
חמץ בפסח מותר לתת לתוכן דבר יבש אבל דבר לח לא: אבל בנו מודי ליה. לכאורה משמע דההוא רשב"ג דקאמר לעיל אסור לעשות
בפעם השלישית יינו חזק
גודע העיד דבנו של ר"ג הוא
דשתה.
שטיחין משום ר' יהושע בן קפוסאי קאמר וליה לא ס"ל אי נמי ר"ג דהכא הוא זקנו של רבי ובנו הוא רבי חנינא בן גמליאל אחי רשב"ג אביו
של רבינו הקדוש וכן משמע בפ"ק דנדה (דף ח: ושם ד"ה והא) דרבי חנינא בן גמליאל היה דודו של רבי מש"ה קאמר התם דר"א קשיש מיניה
טובא והא דאמרינן ספ"ב דסוטה (דף מט:) שרשב"ג היה קורא על עצמו עיני עוללה לנפשי וגו' אלף ילדים היו לבית אבא ולא נשתייר
מהם
אלא אני כאן
ובן אחי אבא בעסיא משמע שלא היה לו שום
אח
זה היה
רשב"ג הזקן
אביו
של ר"ג דיבנה שהוא זקנו של רבי:
הלכה