אין
מעמידין פרק
שני
עבודה
זרה
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אביק. לשון עניבה היא בכל התלמוד: יריד. שוק של עבודת כוכבים
שנקלף דיין בשכשוך סגי כדמוכח בפ' אחרון (לקמן דף עד:) דפריך
צד א מיי' פ"ט מהל'
א) [עי' תוספות לעיל יב:
ד"ה אבל ועיין היטב
עבודת כוכבים הל'
מיהו עובד כוכבים כי אזיל לסחורה הוא דאזיל: עבודת כוכבים
מההוא דאע"פ שנקלף הזפת אסורה לההיא דגת ומחץ שאינם
תוספות לעיל יג. ד"ה
יח סמג לאוין מה טור ש"ע
זבין. מכר צלמים בשוק: אם איתא דהוה ליה. להאי ישראל גלימא
זפותין ויין ששם בשעת זפיתה אינו אלא כזורק מים לטיט חדשים
מעות], ב) [עי' תוספות
י"ד סי' קמח סי"א:
או חמרא: הכא. לדידן הוה מזבין ליה: קשורין. שחוזרין
צה ב ג מיי' שם סמג שם
זפותים אסורים פי' חדשים שדומה שלא היה בהם יין מעולם אפ"ה
לעיל יב. ד"ה דכוותה],
ג) [תוספתא פ"ה ה"ד],
טוש"ע י"ד סימן
אסורים שמאחר שהם זפותים דלמא
חבורה חבורה יחד ולא בד בבד:
ד) לענין שמותר להכניס
קמט סעיף ה [ובהגה]:
נודות. של עור. קנקנים של חרס. כל
רמא בהו עובד כוכבים חמרא ולא
❖
דאביק בה מהדר הדר
אזיל והתניא ישראל
צו ד מיי' שם הלכה יז
כצ"ל ר"מ,
המשנה פירשתי למעלה [כט:]: גרודים
ידיע והזפת מבליע ואע"פ שאין מכניסן
וסמג שם טוש"ע י"ד
ההולך לתרפות בין בהליכה בין בחזרה
סי' קמח סעיף יא:
גרס בדל"ת כמו (איוב ב) להתגרד
לקיום צריכין עירוי מפני שהזפת
אסור אמר רב אשי כי תניא ההיא בישראל
צז ה מיי' פי"א מהלכות
א
הגהות הב"ח
בו. שאין בהן זפת והן חדשין מותרין
מבליע אף בפעם אחת ומסיים בה
מאכלות אסורות הל'
מומר דודאי אזיל ת"ר בעובד כוכבים ההולך
(א) גמ' בריה דרבא
דבכניסת יין זמן מועט לא בלע עור.
עובד כוכבים ריבבן ועבדן כו'
יז סמג לאוין קמח טור
ליריד בין בהליכה בין בחזרה מותר ישראל
למימר קמיה דרב אשי
ש"ע י"ד סימן קלה סעיף
ג
ונודות דוקא אבל כלי חרס בלע
ובברייתא אחרת תניא קנקנים של
הני מילי: (ב) רש"י ד"ה
א וע"ש ויש כאן גרסאות
ההולך ליריד בהליכה מותר א)בחזרה אסור
לאלתר: ישנים ומזופפין. כלומר או
עובדי כוכבים חדשים מותרין ישנים
נודות היי'ו זיקי ושל
מתחלפות:
צח ו ז ח ט מיי' שם
מאי שנא ישראל דבחזרה אסור דאמרי
עור הס"ד: (ג) תוס' ד"ה
ומזופתין אסורין פי' חדשים מותרין
ישנים או מזופפין אסורין. ישנים איידי
(בדף הקודם) כך כו' פי'
הלכה טו סמג שם
דכניס בהן יין נסך זמן מרובה בלע
(ג) פי' דודאי עובד כוכבים לא נתן
עבודת כוכבים זבין דמי עבודת כוכבים
חדשים מותרין דודאי כצ"ל
טור ש"ע שם סעיף א
עור ומזופפין אפילו בחדא זימנא בלע
בהם יין מעולם כי מאחר שאינם
איכא בהדיה עובד כוכבים נמי נימא עבודת
ותיבת פי' נמחק:
וסעיף ד [וסעיף יב]:
צט י מיי' שם הל' טז
(ד) בא"ד ישנים זפותין
זפת ליין: עובד כוכבים ריבבן
זפותין אילו נתן בהם יין מינכר ישנים
כוכבים זבין דמי עבודת כוכבים איכא בהדיה
פי' זפותין נמי אסורין
וסמג שם טוש"ע
ברי"ש כמו רבב. כלומר התיך הזפת
זפותין (ד) נמי אסורין ואפילו נראין
❖
ואפי': (ה) בא"ד תרתי
י"ד סימן קלז סעיף ד:
אלא עובד כוכבים אמרינן גלימא זבין חמרא
ב)
לתוכן: ונתן לתוכן יין. כן דרכם
חדשים כי שמא נתן בהן העובד
לטיבותא חדא שהן של
זבין ישראל נמי נימא אימור גלימא זבין חמרא
עץ: (ו) ד"ה האי וכו' לא
בעוד שהזפת חם נותנין יין ליטול
כוכבים יין ואינו ניכר ישנים אפי' לא
❖
תשמע אבל מ"מ הלכה:
זבין אי איתא דה"ל הכא הוה מזבין ליה:
רבינוחננאל (המשך)
טעם מרירתו של זפת: אגב טירדיה.
נתן בו אלא פעם אחת אסורין מפני
והבאין מותרין: ארשב"ל לא שנו אלא שאין
דישראל זה שעסוק בנתינת יין לתקן
שמכניסו לקיום ולפי שיטת ר"ת יש
ד
יין כו'. אוקימנא ביין
שנותן בנוד למתקו דקא
קשורין זה בזה אבל קשורין זה בזה אסורין
הנוד: מנסך. ליה עובד כוכבים:
לאסור קנא"ש וישטא"ש שלנו הזפופות
רבינו חננאל
אזיל לאיבוד שנעשה
ולאו אדעתיה. דישראל להבין:
במגע עובד כוכבים וצריך להגעיל
אימא דעתו לחזור: נודות העובדי כוכבים
כנותן מים לטיט ופירש
א) ישראל ההולך לתרפות
כזורק מים לטיט. שאותו יין הולך
אותם או לעשות בהם עירוי ואע"פ
בירושלמי אין עובד
בין בהליכה בין בחזירה
וקנקניהם: ת"ר נודות העובדי כוכבים
ג) ה
אסור: ת"ר עובד כוכבים
כוכבים עשוי לנסך ע"ג
לאבוד בזפת ובטל טעמו כמים הניתנין
שאין מכניסן לקיום כדין נודות זפותות
גרודים חדשים מותרין ישנים ומזופפין אסורין
ב)
דבר מיאוס. אבל עובד
ההולך ליריד בהליכה
בטיט שכלין מאיליהן כשמתייבש הטיט
וכן אם קנה אותם חדשים זפותים מן
כוכבים דשדי יין בי מילחי
מותר דלמא הדר ביה
עובד כוכבים ריבבן ועיבדן ונתן לתוכן יין
הרי הן כאילו לא היו אף יין זה כלה
העובד כוכבים הכל כדין נודות וקשה
דישראל אסיר. סוגיא
בחזירה אסור ומקשינן
וישראל עומד על גביו אינו חושש וכי מאחר
דשמעתא
הנודות
אמאי בחזירה אסור
בליחלוחית הזפת וכשמתייבש הזפת
ממנהג העולם שנהגו בכ"מ לקנות
והקנקנים לא שנא דידן
דאמרינן דלמא עבודת
דעובד כוכבים נותן לתוכן יין כי ישראל עומד
כלה מאליו ושוב אינו פולט: לבי
חדשים מן העובדי כוכבים ואין עושין
ונתנו בהם עובדי כוכבים
כוכבים זבין ומעותיו דמי
[על] גביו מאי הוי אמר רב פפא ה"ק עובד
מלחי. בכלי מלא מלח שהיין נבלע
בהן לא עירוי ולא הגעלה ור"י היה
יין ולא שנא דידהו הורה
עבודת כוכבים נינהו עובד
ר' אמי הלכה למעשה
כוכבים נמי נימא הכי.
וכלה במלח: הכא לא אזיל לאיבוד.
מפרש לישב המנהג דדוקא בימיהם
כוכבים ריבבן ועיבדן וישראל נותן לתוכן יין
ממלאן ג' ימים ומערן.
ופרקינן עובד כוכבים דלא
שנתן טעם במלח לעולם ואינו
שהיו רגילים להטיל בהם יין בשעת
וישראל אחר עומד על גביו
ואינו חושש
ואמר רבא צריך לערן כל
אפשר ליה דלא למיזל
מעת לעת: ת"ר קנקנים
ליריד אגב אורחיה שקל
מתייבש: מעת לעת. בכל ג' ימים
זפיתה יש לאסור דנהי דיין בשעת
ומאחר דישראל נותן לתוכן יין ישראל אחר
גלימא ותרנוגא דאית ליה
של עובדי כוכבים חדשים
מערן מעת לעת ונותן אחרים: הני
זפיתה אינו אלא כזורק מים לטיט
בידיה ומזבין ומעות
מותרין ישנים ומזופפין
עומד על גביו למה לי דלמא
אגב טירדיה
מילי דידן. כגון הני זיקי דרב יצחק
כדפרישית גבי נודות יש לחוש שמא
שבידו דמי סחורה נינהו.
אסורין עובד כוכבים נותן
מנסך ולאו אדעתיה רב זביד אמר לעולם
אבל ישראל אילו הוה ליה
לתוכן יין ישראל נותן
שנבלע בהן יין כשר תחלה ולא בלעי
אחרי כן הטיל שם יין ולא ידיע אבל
סחורה הכא הוה מזבן
לתוכן מים עובד כוכבים
כדקאמרת מעיקרא והכא בעידנא דקא שדי
מיין נסך כ"כ אבל דידהו שנבלע
עתה שאינן רגילין להטיל בהם יין
ליה. אלא לא אזיל ליריד
נותן לתוכן מים ישראל
ליה נעשה כזורק מים לטיט אמר רב פפי
בהן יין נסך מתחלתן לא סגי בהכי:
בשעת זפיתה אם נתן בהם יין אחר
אלא למזבן עבודת
נותן לתוכן יין עובד
כוכבים דלא משכח
כוכבים נותן לתוכן יין
ש"מ מדרב זביד האי עובד כוכבים דשדא
נודות. (ב) הני זיקין של עור הן: אבל
זפיתה היה ניכר ומ"מ שלנו שנגע
לזבונא הכא: ירושלמי
ישראל נותן לתוכן ציר או
קנקנים. של חרס הן ובלעי טובא לא
העובד כוכבים במשקה טופח לא
חמרא לבי מילחי דישראל שרי מתקיף לה
מורייס ואינו חושש.
א"ר מנא צריכין אנן
סגי להו בהכי: גרודים. שלא נזפפו
מצינו היתר ור"ת עצמו חזר בו בסוף
למיחש מה דברייתא
רב אשי מי דמי התם קאזיל לאיבוד הכא
חששין אסיר למיתן פריטי
מעולם קרי גרודים: ישנים ומזופפים.
והתחיל להתיר אף שלנו במגע עובד
לא קאזיל לאיבוד בר עדי טייעא אנס הנהו
גו פומא פיתתא תותי בי
או ישנים או מזופפין: עובד כוכבים
כוכבים בשכשוך בעלמא והראה טעם
שיחיא תבשילא תותי
זיקי מרב יצחק בר יוסף רמא בהו חמרא
נותן כו'. כלומר נתן לתוכן עובד כוכבים
משום דאיכא תרתי לטיבותא (ה) דהא
ערסא ממצע סכינא גו
ואהדרינהו ניהליה אתא שאיל בי מדרשא א"ל
אתרוגא או גו פוגלא:
יין ישראל נותן לתוכן שלשה ימים מים
שהן של עץ ולא נבלע בהם היין כ"כ
א"ר יוסי בר אבין כל
רבי ירמיה כך הורה רבי אמי והלכה למעשה
ומערן מעת לעת כדאמרינן ומותרין:
ע"י זפת ולא דמי לנודות שהן של
זיעת האדם סם המות חוץ
ממלאן מים שלשה ימים ומערן ואמר רבא
עובד כוכבים נותן לתוכן יין ישראל
מזיעת הפנים בשבת בסוף
עור ורך הוא לבלוע יותר ע"י זפיתה
פ' כל כתבי הקדש (דף קכא)
נותן לתוכן ציר או מורייס. מיד אע"פ
ועוד כי אינם טרודות כ"כ ביין ולא
צריך לערן מעת לעת סבור מינה הני מילי
ז
א"ר אבא בר כהנא רבי
שלא מילאהו מים לפי שהציר ומורייס
דמי לכלי הגת ומחץ ומשפך דלקמן
דידן אבל דידהו לא כי אתא רבין א"ר שמעון
חנינא התיר לבית רבי
לשתות יין הבא בקרונות
שורפין את היין הנבלע ומכלין אותו:
שהיין נבלע בהם ע"י זפיתה לפי שהן
בן לקיש אחד שלנו ואחד שלהם סבר רב
ח
של עובדי כוכבים בחותם
טרודות ביין וכתב ר' ברוך כי אעפ"כ
לכתחלה
אחד ולא ידענא אי משום
אחא בריה דרבא (א) קמיה דרב אשי למימר
לא היה עושה מעשה לכתחלה להתירן
דסבר לה כר' אליעזר
הני מילי נודות אבל קנקנים לא אמר ליה רב אשי לא שנא נודות ולא
ט
דמתיר בחותם אחד אי
בשכשוך אבל בדיעבד אם נתנו בהם
משום אימתא דבי נשיאה:
שנא קנקנים ת"ר ג)קנקנים של עובדי כוכבים חדשים גרודים מותרין ישנים
יין אחר מגע העובד כוכבים לא היה
פיסקא נודות העובדי
ומזופפין אסורין עובד כוכבים נותן לתוכן יין ישראל נותן לתוכן מים עובד
אוסר: בסיומא בברייתא דקנקנים
י
כוכבים וקנקניהם ויין
ישראל כנוס בהן אסורין
כוכבים נותן לתוכן יין ישראל נותן לתוכן ציר ומורייס ואינו חושש איבעיא להו
תניא בתוספתא ושכנס בהם עובד
ואיסורן איסור הנאה דברי
כוכבים מים ישראל מותר להכניס
לכתחלה
ר"מ וחכ"א אין איסורן
איסור הנאה: ת"ר נודות
לתוכם יין ושכנס בה עובד כוכבים יין ישראל ממלא אות' מים ג' ימים מעת לעת וכונס לתוכה יין ואינו חושש ושכנס בה עובד כוכבים
העובדי כוכבים גרודים
יין וישראל ציר ומורייס מותר להכניס לתוכה יין ועלה בעי תלמודא לכתחלה או דיעבד פי' מה שאומר וישראל ציר או מורייס רוצה
חדשים מותרין מזופפין
לומר דלכתחלה יתננו שם כמו שכר או דוקא דיעבד ומיהו אף בדיעבד יתן יין אחריו דציר שורף וניחא דפשיטא ליה לתלמודא בסמוך
אסורין עובד כוכבים
ציר שורף אור לא כ"ש אבל לגירסת הספרים דגרסי עובד כוכבים נותן לתוכן יין ישראל נותן לתוכן ציר או מורייס קשה מאי קבעי פשיטא
ריבבן ועיבדן נותן לתוכן
עובד
כוכבים ריבבן.
דלכתחלה קאמר דהא קתני בהדיא נותן ועוד קשה מנא ליה לתלמודא דציר שורף ד) ליין שמותר ליכנס בו יין אחריו:
א) נראה דחסר כאן וצ"ל
ובתוספתא גריס ריבדן ונראה דריבבן וריבדן הכל אחד וה"ג במסכת שבת פרק אלו קשרים (דף קיד.) כל תלמיד חכם שנמצא רבב על
ישראל ההולך לתרפות בהליכה
בגדו חייב מיתה ואמרי לה רבד: האי עובד כוכבים דשדא חמרא לבי מילחי. פ"ה בכלי מלא מלח וקשה דמה ענין זה לגבי זורק מים לטיט
מותר ובחזירה אסור ובישראל
מומר בין בהליכה ובין בחזרה
הרי טעמו ניכר במלח ומאי סלקא דעתיה דרב פפי לכך פר"ת לבי מילחי מקום עשיית המלח וקאמר רב (זביד) [פפי] דאע"פ שהעובד כוכבים
אסור. ב) נראה דצ"ל
משליך שם יין המלח מותר מפני שהאור שורפו וכלה שם כזורק מים לטיט כי גם טעם היין אינו ניכר בו ורב אשי פריך דמ"מ לא אזיל
בהליכה אסור ובחזרה מותר
[וכ"ה הגי' ברי"ף ז"ל] ישראל
לאבוד כמו נודות דזוהמת העור מבטלת היין ואומר ר"ת כי האי אתקפתא דרב אשי אינה אלא דחויא בעלמא כלומר דמדרב זביד לא תשמע
ההולך ליריד בהליכה מותר
(ו) אלא מכל מקום הלכה
כרב
פפי
ומתוך כך התירו המלח אף
על פי
שרגילים שמשימים
עליו דם בשעת רתיחה ללבנו:
דלמא הדר ביה וכו'.
בעא