לג:
אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בעא
מיניה ר' יהודה נשיאה מר' אמי. נראה דאינו ר' יהודה
לכתחלה או דיעבד. אציר ומורייס קאי: כל קנקנים מחרס נינהו:
ק א מיי' פי"א מהלכות
א) הני כלי פתוותא כצ"ל.
ר"מ, ב) כתובות קז:,
מ"א הלכה טז סמג
קינסא. הכניס קיסמין דולקין לתוך הקנקן עד שנשרה זפתו:
נשיאה דשרא מישחא כי אותו בן בנו של רבינו הקדוש היה
ג) פסחים ל:, ד) [ועי' לקמן
לאוין קמח טוש"ע י"ד
והלכתא כמאן דאסר. ולא דמי להחזירן בכבשן דהתם כיון שהסיקן
ואף בברייתא הוא נזכר (ג) ותני עלה ורבותינו התירוה לינשא ובתוספתא
לה: רש"י במשנה ד"ה רבי
סימן קלז סעיף ד:
קא ב ג ד מיי' שם הל'
מבחוץ עד שנשרה זפתן כבר
נתלבן החרס אבל הכא כיון שהכניס
(פ"ה) נמי גרס רבי יהודה התיר את
השמן אלא אחריו היה ושמא
ובית דינו וכו' ותוס' לקמן
טו סמג שם טוש"ע
לו. בתוך ד"ה אשר וכו'
האור מיד זפתו נושר. ומהכא שמעינן
בן בנו של ר' יהודה דגזר על השמן
י"ד סי' קלה סעיף יד:
במתני' כתב רשב"ם בשם
דהני חביות או קנקנים לפי שמכניסן
הוה ד) והוא ר' יהודה הנשיא דמועד
לכתחלה או דיעבד ת"ש דתני רב זביד בר
קב ה מיי' שם הלכה טז
רש"י וכו'], ה) [צ"ל אמי],
לקיום לא סגי בהכשר בפנים בין
קטן (דף יב:) דקאמר התם דאישתי
ו) בס"א: נוגע בכוס של אחד
וסמג שם טור ש"ע
אושעיא הלוקח קנקנים מן העובדי כוכבים
מהם, ז) [צ"ל דבזבחים פרק
י"ד סימן קלז סעיף ד:
לשרפן בין לתת לתוכן מים חמין
מיא דאחים קפילא ארמאה ושמע רב
חדשים נותן לתוכן יין ישנים נותן לתוכן ציר
קג ו ז (מיי') סמג שם
איזהו מקומן נד.],
א
קינסא.
מדאסיר בקינסא דהיינו באור עצמו
ה) (אסי) ואיקפיד:
פ"ה
❖
ח) [סנהדרין נב.],
טוש"ע י"ד סימן קלה
ומורייס לכתחלה בעא מיניה ר' יהודה
כ"ש במה שהוחם ממנו אבל אם אפשר
ולא דמי להחזירן בכבשן דהתם
סעיף ה:
קד ח ט י מיי' שם הל'
נשיאה מרבי אמי החזירן לכבשן האש
לשרפן מבחוץ שרי לפיכך צריך לערן
כיון שהוסקו מבחוץ עד שנשרה זפתן
יז וסמג שם טוש"ע
גליון הש"ס
ונתלבנו מהו א"ל ציר שורף אור לא כ"ש
מעת לעת או להשהותם עד שנים
כבר נתלבן החרס אבל הכא כיון
י"ד שם סעיף א:
קה כ מיי' שם הלכה יח
אתמר נמי א"ר יוחנן ואמרי לה אמר ר' אסי
תוס' ד"ה והלכתא כו'
עשר חדש: לא חש למילתא. למגזר
שמכניס האור מבפנים מיד זפתן נושר
טוש"ע שם ס"ד:
ולכך הוצרך כו'. וכן לקמן
וכן הדין בחביות שלנו ומשמע לפירושו
שכרא אטו חמרא דשכרא מבטל ליה
א"ר יוחנן קנקנים של עובדי כוכבים שהחזירן
ב
קו ל מיי' שם הלכה יט
דף עה ע"ב: תוס' ד"ה
לטעמיה דחמרא: דפקוסנא. של
כי אם היה מסיקו מבפנים עד שאם
לכבשן האש כיון שנשרה זיפתן מהן מותרין
טוש"ע שם סעיף ו:
כלי וכו' ויש עוד נתר
קז מ מיי' פ"ה מהלכות
שלישי. עיין תשובת
צפיעי בקר ונתן בהן יין נסך: איסורא
היה זפת מבחוץ והיה נושר כי די בכך
אמר רב אשי לא תימא עד דנתרן אלא אפי'
❖
ג
חמץ ומצה הלכה כה
הריב"ש סימן ל"ה:
דלעולם. כלומר איבדתם על חנם:
ואין נראה לרבינו אלחנן כי יש לחוש
סמג לאוין סה טוש"ע א"ח
רפאי מירפא אע"ג דלא נתר קינסא פליגי בה
❖
אין להם טהרה. מיין נסך הנבלע
דלמא חס עליה דלמא פקעה דאף
סימן תנא סעיף כג:
רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי דוהלכתא
בהן משום דבליעי טובא: מחפורת
בשל חרס אמר פרק כל שעה (פסחים
הגהות הב"ח
כמאן דאסר איבעיא להו מהו ליתן לתוכו
של צריף. קרקע שחופרין משם צריף
דף ל:) דלא נימלי לקדירות גומרי
(א) רש"י ד"ה דבי וכו'
רבינו חננאל
שכר רב נחמן ורב יהודה אסרי ורבא השרי
ובלע"ז אלו"ם ובלשון אשכנז בייס"א:
דחייס עלייהו דלמא פקעי כ"ש בחביות
שקרקעיתו: (ב) ד"ה
ירוקא אסור משום כצ"ל
ואסיקנא דציר או מורייס
רבינא שרא ליה לרב חייא בריה דרב יצחק
פרזק. שם האיש: רופילא. שני
דחייס שלא ישרפו וכתב הרב ר' משה
שורפין: איבעיא להו
ואות ד נמחק: (ג) תוס'
למלך: שחימי. מקרקע שחמתית
מקוצי דאע"ג דפסקינן הלכתא כמאן
למירמא ביה שכרא אזל רמא ביה חמרא
ד"ה בעא וכו' ותני עלה.
כולהו לכתחלה ופשטינן
רוש"א בלע"ז: פתוותא. כלי חרס:
דאסר מ"מ לכפות החבית על האש
נ"ב בפ' מי שאחזו ד' עו:
אפי' לכתחלה והני מילי
ואפילו הכי לא חש לה למילתא אמר אקראי
(ד) ד"ה כלי וכו' דתרי
שאינן מזופפין אבל
דבי מיכסי. מקום (א) קרקעיתו קשה:
אם האש גדול כל כך וחזק מבפנים
בעלמא הוא רב יצחק בר ביסנא הוה ליה
גווני נתר יש 'תר שעושין
מזופפין אסורין וא"ר
כסי. כוסות של חרס ואין מכניסן
שידו סולדת מבחוץ מותר וחשוב כמו
ממנו: (ה) ד"ה כסי וכו'
יוחנן אם החזירן לכבשן
הנהו מאני דפקוסנא מלינהו מיא אנחינהו
לקיום אלא שותין בהם: אי שתי בהו
מודה ר"מ בקנקנים וכו'
הגעלה וענין הגעלה התיר ר"ת
כיון שנשר זפתן מותרין
בשימשא פקעו א"ל רבי אבא אסרתינהו עלך
הא לאו טעמא דמכניסן
ואמר רב אשי לא
עובד כוכבים פעם ראשון דכולי
להגעיל חבית לטהר מיין נסך אם פתח
לקיום בכלי חרס 'מי סגי:
תימא עד דנתרא זפתן
איסורא דלעולם אימור דאמור רבנן ממלינהו
עלמא אסור. דאיידי דרכיכי בלעי
אחד משוליה וזורק רותחין לתוכה
(ו) בא"ד אינם מועילין
כולו אלא אפילו רפאי
❖
מיא אנוחי בשימשא מי אמור א"ר יוסנא א"ר
להכשירן שלישי:
ומהפך המים על שוליה אילך ואילך
ואסירי עד שימלאם מים שלשה ימים
מרפא דיו: קינסא פי'
עץ ומפורש בפרק במה
וכדאמרן [ע"א]: קוניא. כלי חרס מצופה
דאע"ג דבשאר איסורין לא סלקא
אמי כלי נתר אין לו טהרה עולמית מאי כלי
ו
מדליקין ובפרק כל הבשר
באבר וקורין פלומי"ד: ירוקא אסור
הגעלה בהכי דאפילו עירוי מכלי
נתר א"ר יוסי בר אבין כלי מחפורת של צריף
עכשיו אם הדליק עץ
ז
לעזי רש"י
והשיר זפתן בעץ כגון
(ב) דמשום דמצריף. שיש בו קרקע
ראשון ליכא הכא מ"מ איכא למימר
דבי פרזק רופילא אנס הני כובי מפומבדיתא
אור דולק אסור. איבעיא
אלו"ם. צריף.
מחפורת של צריף ובלעי טפי:
ביין נסך דתשמישו בצונן שרי ומביא
להו מהו לתת לתוכן שכר
ביייס"א. צריץ (בגרמנית).
רמא בהו חמרא אהדרינהו ניהלייהו אתו
קרטופני. בקעים
וסדקים: דמצרפי
ראיה מדקא"ר יוסי לקמן בפ"ב (עה.)
רב נחמן ורב יהודה אסרי
רוש"א. קרקע אדומה.
❖
שיילוהו לרב יהודה אמר דבר שאין מכניסו
ח
רבא ורבינא שרו וקיימא
פלומי"ר. לצפות בעופרת.
ובלעי. שיש בהן
חולטן במי זיתים ובשאר איסורין לא
צריף ובלעי טפי:
לן כרבא ורבינא: ירושל'
לקיום הוא משכשכן במים והן מותרין אמר
מהניא חליטת מי זיתים ור"י אומר כי
דמדייתי
א)
אמר
רבא כשהלך
רב עוירא הני חצבי שחימי דארמאי כיון
מצוה מן המובחר להגעיל כל נסר
ט
ר' עקיבא לזופרין שאלון
מוסף רש"י
ליה קנקנים של עובדי
דלא בלעי טובא משכשכן במים ומותרין אמר רב פפי הני
פתוותא דבי
לבד ולזרוק עליה מאותו כלי עצמו
י
א)
מא'י דקו'יא. כלי חרס
כוכבים במה הן טהרתן
שהוא רותח על האור ודי בכך אע"פ
מיכסי כיון דלא בלעי טובא משכשכן במים ומותרין כסי רב אסי אסר ורב
שמחפין עליהם עופרת
אמר להן מזו למדתי
שפסקה הרתיחה כשמעבירה מן האור
שקורין פלומבלי"ר בלע"ז
עליהם מה אם בשעה
אשי שרי אי שתי בהו עובד כוכבים פעם ראשון כ"ע לא פליגי דאסור
(כתובות קז:). ושל חרס
שאינן זפופות איתמר
ויש משימין קערה בתוך מחבת על
כי פליגי בפעם שני איכא דאמרי פעם ראשון ושני כ"ע לא פליגי דאסור כי
הוא וטוח באבר (פסחים
עליהם מותר בשעה שהן
האש עד שהרתיחות עולות תוך
ל:). חיורא. לפי
זפופות אלא שנתקלפו
פליגי בפעם ג' כוהלכתא פעם ראשון ושני אסור ג' מותר ב)א"ר זביד להאי
שהעופרת מחליק את
הקערה ומאותה קערה מגעילין ובזה
זפתן לא כל שכן
מאני דקוניא חיורא ואוכמא שרי ירוקא אסור משום דמיצריף ואי אית בהו
החרס ואינו מניחו לבלוע,
וכשבאתי אצל חכמים
מסופק ר"י אם זה מועיל ככלי ראשון
אבל הירוקים מעורב צריף
אמרו לי על ידי זפת
קרטופני כולהו אסירי ג) דרש מרימר קוניא בין אוכמא בין חיורא בין
אם לאו ותלה הדבר להחמיר ואסר
שקורין אלו"ם בתוך
הן בולעות: פי' מאני
ירוקא שרי מאי שנא מחמץ בפסח דבעו מיניה ממרימר הני מאני דקוניא
העופרת והוא עז ומחלחל
דפקוסנא יש מי שאומר
בהן להגעיל דחשיב ככלי שני ולענין
את החרס ובולע (כתובות
כלי עץ ארז והן תאשור
מליגת תרנגולת נמי אסר דחשיב ליה
מהו לאשתמושי בהו בפיסחא ירוקא לא תיבעי לך דמצרפי ובלעי
. ירוקא. עשויין
ויש מי שאומר כלים
ככלי ראשון: והלכתא כמאן
קז:)
מקרקע שחופרים ממנה
ואסירי כי תיבעי לך חיורי ואוכמי מאי כי אית בהו
קרטופני לא
מדובקים בפקסנא ובלשון
צריף אלו"ם בלע"ז והוא עז
ערב אלך: כלי נתר
דאסר. בכל התורה כולה אמר רבינא
תיבעי לך דודאי בלעי ואסירי כי תיבעי לך דשיעי מאי אמר
מ
ובולע לעולם (פסחים ל:).
שנשתמשו בהן עובדי
לקולא ורב אחא לחומרא והלכתא
אסור. לענין חמץ בפסח
להו
כוכבים יין אין להם טהרה
כרבינא לקולא כדאמרינן פרק (כל
וגיעולי עובדי כוכבים ויין
עולמית והן כלי מחפורת
הבשר) [גיד הנשה] (חולין דף צג:) $ ולכך הוצרך לפסוק כאן כמאן דאסר: שרא למירמי ביה שיכרא. אומר ר"י דה"ה מים וכל שאר
נסך (כתובות קז:). דשיעי.
של צריף יש מי שאומר
❖
שהן חלקים (פסחים ל:).
כלים הנעשים מן אלשב
כלי
נתר. אומר ר"י דתרי גווני נתר (ד) שעושין ממנו כלים וזה אינו אותו דפ"ק דשבת (דף טז.) דקאמר כלי נתר
משקין לבד מיין:
אבל כובי דארמאי וחצבי
וכלי חרס טומאתן שוה ויש $עוד נתר שלישי שאין עושין ממנו כלים אלא מכבסין בו את הכלים והוא ששנינו (נדה דף סא:) אצל שבעה סמנין
שחמי דארמאי ופתוותא
המעבירים את הכתם נתר כו': כסי. פרש"י כוסות של חרס ואין מכניסן לקיום אלא שותין בהן ואי שתי בהו עובד כוכבים פעם
דבי מכסי פי' פתוותא
רבינוחננאל (המשך)
כלי חרש שהם טפיחים
ראשון ושני אסור דאיידי דרכיכי בלעי ואסירי עד שימלאם מים ג' ימים כדאמר לעיל ולפי זה נהגו העולם ליתן מים בכלי חרס חדש ולהשהות
בהן פעם ראשונה ושניה
ב) דברים שאין מוכנסין
בו זמן גדול קודם שישתמשו בהם יין לפי שאם יגע בהם עובד כוכבים אח"כ לא יצטרך עירוי אבל קשה לר"ת מהא דאמר לקמן בפ"ב
ובשלישית שתה בהן
לקיום הן כלומר אין דרך
עובד כוכבים שוטפן
בני אדם למלותן הכלים
(דף עד:) מודה (ה) רבי בקנקנים שהן אסורין לפי שמכניסן לקיום הא לאו טעמא דמכניסן לקיום כמו בכלי חרס סגי בניגוב בעלמא כמו
במים ומותרין: אסיקנא
האלו ולהניחם באוצר עד
בגת ומחץ ומשפך והדחה בשאר כלים מועיל כמו ניגוב בגת כי גם ניגוב אינו להפליט רק להסיר הזוהמא שנדבק מבחוץ ואין סברא לומר
דהני מאני דקוניא בין
זמן אלא לפי שעה נותנין
כי בקנקנים נשתמש עובד כוכבים מים בתחלת תשמישו לכך פר"ת דמיירי הכא בכסי בין חדשים בין ישנים ושתה בהם עובד כוכבים יין
בהן ושותין אבל אין
חיורי בין אוכמי בין
ירוקי לענין חמץ בפסח
מניחין בהן לשומרן עד
כמה פעמים וה"פ הלכתא פעם ראשון ושני כלומר שתי הדחות במים אינם (ו) רוצים להכשירו שלישי מותר פי' דאז ודאי בהדחה שלישית
כולהו אסירי ואע"ג
זמן וכיון שהדבר כך
נפלט הכל וכיוצא בדבר מצינו פרק התערובות (זבחים דף עט:) גבי חרסן של זב וזבה פעם ראשון ושני טמא שלישי טהור פירוש הוא כלי שהטילו
משכשכן במים ומותרין.
דשיעי ולית בהו קרטופני
והלכתא כסי דאישתי
בו הזב והזבה מימי רגלים וקאמר דמים ראשונים ושניים טמאים שמעורב בהם מי רגלים של זב אבל מים שלישיים טהורים וגם במדרש
בהו עובד כוכבים ועודן
אסתר גבי ישנו עם אחד שא"ל המן לאחשורוש אם זבוב נופל לכוסו של אחד מהם זורקו ושותהו ואילו אדוני המלך נוגע בהם ו) חובטו
חדשים פעם ראשונה
בקרקע ולא עוד אלא שמדיח כוסו שלש פעמים ודוקא בכוסות של חרס אבל של עץ או של מתכת וזכוכית אין צריך להדיח רק פעם אחת
אם שתה בהן ישראל
מיהו בהרבה מקומות בתלמוד מצינו כוסות סתם שהם של מתכות וזכוכית ונכון להדיח שלש פעמים בכל הכלים: קוניא. פ"ה כלי חרס
בראשונה ועובד כוכבים
בשניה אסורין אבל שתה
מצופה באבר פלומי"ן בלע"ז וקשה לר"ת ז) (דאמר בזבחים פרק קדשי קדשים) גבי מזבח מני סיד וקוניא ולא קאמר אבר שהוא לשון
התלמוד כדאמר פתילה של אבר וע"ק מי גרע חיפוי אבר מאם היה כולו ממנו וע"ק דאמר ירוקי אסירי משום דבלעי דמצריף ובשלנו איכא ירוקי
ח)
א) בירושלמי איתא ר'
בא. ב) אולי צ"ל וכל הנך
ולא מצריף לכך פר"ת קוניא היתוך כלי זכוכית שלא נתבשל כל צרכו והוא מן החול כמו כלי חרס כדאמרינן פ"ק דשבת (דף טו:) הואיל ותחילת ברייתו
דברים הם כלים שאין מכניסן
מן החול שוינהו רבנן ככלי חרס כדאמרינן ואע"ג דכלי זכוכית שלם לא בלע הכא כיון דאין בו אלא חיפוי על החרס בלע וכן פירש הערוך:
לקיום הן.
שאינו