אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
לד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאינו
יוצא מידי דופנו לעולם. תימה נהדרינהו לכבשונות כדאמר פ' דם חטאת בזבחים (דף צו. ושם ד"ה אלא) גבי כלי חרס של
קח א מיי' פ"א מהל'
א) [בפסחים ל: איתא דופיו
וכן בפרש"י ותוס' דהתם וכן
תעניות הלכה יג
מקדש ומשני לפי שאין עושין כבשונות בירושלים הא לאו הכי ע"י החזרה בכבשן יוצא ואור"ת דאין זה נחשב יוצא דאדרבה
(ב)
העתיקו תוס' בזבחים צו.
סמג עשין ג טור ש"ע א"ח
כלי אחר חשבינן ופנים חדשות באו לכאן וא"ת כיון דחשיב כלי אחר א"כ תנור וכירים יותץ דאמר רחמנא למה ליהדרינהו בכבשונות
ד"ה אלא], ב) [פסחים ל:
סימן תקסב סעי' י:
קט ב מיי' פי"א מהל'
ואומר ר' שמשון משנ"ץ דודאי גבי קדרות של חרס דאין דרכן בהיסק כי מחזיר להו בכבשן שייך למימר אלו אחרים הם אבל תנור וכירים
וש"נ], ג) תענית יא: ע"ש,
ד) [עי' תוס' חגיגה ו: ד"ה
מאכלות אסורות
שאיסורן בא ע"י היסק אין יוצא
מאי נ"מ ותוס' סנהדרין טו:
הלכה טו סמג לאוין קמח
דמדייתי. מזיעין דופניהם מבחוץ
בהחזרת אותן לכבשן (ג) ולא נקרא כלי
להו אנא חזינא להו דמדייתי וכיון דמדייתי
ד"ה שור סיני], ה) האי.
טוש"ע י"ד סי' קלה סעי'
ר"ע
איקלע לגינזק.
מחמת בליעותן: התורה העידה.
אחר:
יעב"ץ, ו) [ויקרא ו],
טז:
ודאי בלעי ואסירי מ"ט התורה העידה על
קי ג ד ה מיי' שם הלכה
ז) [שמות כח], ח) בס"א
דכתיב ישבר ו) דאין לו טהרה אלא
פרש"י בפרק קמא דתענית (דף יא:)
כלי חרס שאינו יוצא מידי דופנו לעולם
נוסף: בו, ט) בירושלמי מ"ק
יד סמג שם טוש"ע
א)
שבירה: זה תשמישו בחמין. לענין
דגרס מר עוקבא דחס ושלום שר"ע
פ' א"מ (ה"ז) הגי' בנו של
י"ד סי' קכג סעיף יד:
מ"ש מיין נסך דדרש להו מרימר כולהו
קיא ו מיי' שם הלכה טו
חמץ נשתמשו כל ימות השנה חמין
לא היה מסתפק ועוד כי היה לו
ר' אבהו וריה"ג בודאי ט"ס
מאני דקוניא שרי וכ"ת חמץ דאורייתא יין
עי' בסה"ד, י) [וע"ע תוס'
סמג שם טוש"ע י"ד
ובלעי טפי: לשעות. כגון שקיבל עליו
לתלמוד להביאה בלשון ברייתא מיהו
❖
מנחות כ: ד"ה נפסל],
סי' קלה סעיף טז:
נסך דרבנן והא כל ב) דתקון רבנן כעין
תענית משש שעות ולמעלה ומיהו
הא לא קשיא דהרבה מקומות מצינו
כ) [שבועות כו:], ל) [בנזיר
דאורייתא תקון זה תשמישו בחמין וזה
לט. אמר רב יוסף כמאן
לא טעם כלום מתחלה כל היום אבל
שמזכיר מעשה בר"ע וכיוצא בו:
מתענין
מתרגם מפורצנין ועד עצירין
לשעות. פ"ה כגון שקבל
רבינו חננאל
לא לשם תענית נתכוין בראשונה:
תשמישו בצונן ר"ע איקלע לגינזק בעו
ג)
כר' יוסי], מ) [צ"ל האיכא],
לאחר שנים עשר חדש מותרין. מיד
עליו תענית משש שעות
נ) [לא נמצא שם רק בחולין
מיניה מתענין לשעות או
אין מתענין לשעות
דכיון דמדייתי בלעי.
ו. איתא שאני שאור ותבלין
והתורה העידה על כלי
בלי תיקון ואם רצה להשתמש קודם
ולמעלה אכן לא טעם כלום בו' שעות
לא הוה בידיה קנקנים
של עובדי כוכבים
דלטעמא עבידי וכן בביצה
חרס שאינו יוצא מידי
לכן ממלאן במים כדאמרן [לג.]: משה.
ראשונות אך לא לשם תענית נתכוין
❖
לח: ע"ש],
אסורין או מותרין לא
הוה בידיה ד)במה
דופיו לעולם. ומקשינן
לא נשתמש בבגדי כהונה דכתיב ז)
וכן משמע בפ"ק דתענית (דף יא:)
מאי שנא מיין נסך דדריש
שימש משה כל שבעת
ימי המלואים לא
מרימר קוניא בין אוכמי
ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך והוא
על הך דמייתי התם דקאמר הא
בין חיורי בין ירוקי שרו.
הוה בידיה אתא שאל בי מדרשא אמרי
הגהות הב"ח
היה זר אצלן ועל פי הדבור שימש
דאמרת מתענין לשעות הוא שלא
וכי תימא חמץ בפסח
הלכתא מתענין לשעות ואם השלים מתפלל
ולא הוזכרו בגדים: אימרא. שפה.
טעם כלום כל אותו היום ופריך
א
(א) גמ' (אמר רב חביבא
ח)
דאורייתא יין נסך מדרבנן
בריה דרבא הני גולפי וכו'
והא כל דתקון רבנן כעין
תפלת תענית והלכתא קנקנים של עובדי
יש אומר שלא יחשדוהו ששם בה
הא תענית מעליותא היא ומסיק לא
ב
שרי) תא"מ ונ"ב בתוס'
דאורייתא [תקון] אלא
מתרומת המשכן ולאו מילתא שהרי
צריכא דאימלך אימלוכי וצ"ל דמיירי
כוכבים לאחר י"ב חדש מותרין במה שימש
בד"ה אבטא משמע דל"ג
יין נסך תשמישו בצונן
כבר נגמרה המלאכה ובשעת עבודה
נמי שקבל עליו מאתמול שאם לא
להך מימרא והרא"ש לא
וסגי ליה בשכשוך: ר'
משה שבעת ימי המלואים בחלוק לבן רב
הביאה משמע נמי דלא
עקיבא שאל כו' ואסיקנא
מהיכן שקיל: דורדיא. שמרים:
יאכל למחר עד חצי היום יהיה בתענית
כהנא מתני בחלוק לבן שאין בו אימרא:
גרסי' לה: (ב) תוס' ד"ה
הלכתא מתענין לשעות.
עד שתחשך דאי לא קבליה כלל הא
אבטא
שאינו יוצא וכו' ואור"ת
כבר פירשנו במסכת
החרצנים והזגים של עובדי כוכבים וכו':
דאין זה נחשב יוצא מידי
אמר שמואל בפ"ק דתענית (דף יב.)
תענית: וקנקנים של
ת"ר החרצנים והזגים של עובדי כוכבים לחין אסורין יבשים מותרים הי נינהו
דופ'ו דכלי אחר חשבינן
עובדי כוכבים לאחר י"ב
כל תענית שלא קבל עליו מבעוד יום
כצ"ל ותיבת דאדרבה
חודש מותרין בקנקנים
לחין והי נינהו יבשין אמר רב יהודה אמר שמואל ג לחין כל י"ב חדש
לא שמיה תענית ואי יתיב דמי
נמחק: (ג) בא"ד ולא
מזופתין שנשרה זיפתן.
יבשים לאחר י"ב חדש אתמר אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כשהן
נקרא כלי אחר. נ"ב פי'
למפוחא דמלי זיקא ואין לפרש
ואחרי כן נשתמש בהן
ד
אפי' לענין איסור לא חשיב
עובד כוכבים ביין דפי'
דשמואל אמר למילתיה לענין תפלת
אסורין אסורין אפילו בהנאה כשהן מותרין מותרין אפילו באכילה א"ר
כלי אחר וכל שכן לענין
בתלמוד א"י א) אמרו
תענית אבל לענין תענית אפי' (ד)
טומאה וכ"כ התוס' בפ'
זביד האי דורדיא דחמרא דארמאי בתר תריסר ירחי שתא שרי (א) אמר רב
חכמים על ידי זפת הן
ה
כל שעה סוף דף ל אבל
בולעות. ושאינן מזופתין
אכל מ"מ עלתה לו תענית דהא בהא
חביבא בריה דרבא הני גולפי בתר תריסר ירחי שתא שרי אמר רב חביבא הני
ו
ה)
בפרק דם חטאת משמע
ממלאן מים. ומערן
תליא כדמסיק הכא הלכה מתענין
אבטא
דס"ל דוקא היסק פנימי
שלשה ימים כו': ושימש
לשעות והמתענה מתפלל תפלת
אין מועיל לתנור אבל אם
משה רבינו בז' ימי
היה מסיקו בפנים ובחוץ
המלואים בחלוק שאין
תענית א"נ איכא למימר דמיירי נמי בדלא קבלה מאתמול כדמשמע לשון אימלך אימלוכי והא דבעי שמואל קבלה היינו לכתחלה ואי
כעין תחלת עשייתו
עליו אימרא. פי' אימרא
יתיב דמי למפוחא היינו שאינו מקבל עליו שכר תענית אלא נקרא חוטא על שציער עצמו ומ"מ נדרו נדר ובירושלמי דנדרים פ' קונם
אל עלם: ירושלמי
כשהיוצר עושהו נותנו
מפרש מתענין לשעות שאם אכל עד חצי היום יכול הוא לגמור בדעתו להתענות עד הלילה ועלתה לו תענית דקאמר התם ממילתיה
בכבשן אפשר שזה היה
הורה ר' ירמיה באלין
מועיל וע"ש בד"ה אלא
פתרייא רברבייא ממלאן
דר' יוחנן אמר מתענין לשעות דא"ר יוחנן הריני בתענית עד דנחסל פירקי עד שתשלם פרשתי ממילתיה דר' יונה אמרה מתענין
קדירות בדף צו: (ד) ד"ה
מים ומערן מעת לעת
לשעות דר' יונה הלך לצור ושמע דדמך ט) בריה דרבי יוסי הגלילי אע"ג דאכל גובנא ושתה מיא אסקיה בצום כל ההוא יומא משמע
מתענין וכו' אבל לענין
ג' ימים ושרו. בתורת
דחשיב מתענין לשעות אע"פ שאכל אחרי כן או קודם והא דפריך בפ"ק דתענית (שם) אהא דקאמר כל תענית שלא שקעה עליו חמה
תענית אפי' לא קבל מ"מ
קנקנים של חרש שאינן
עלתה לו: (ה) ד"ה במה
מזופפות: ארמאי איתבר
לאו שמיה תענית מדרבי יוחנן דאמר אהא בתענית עד שאבא לביתי ולא קמשני היינו משום דמתענין לשעות דבלאו הכי משני שפיר
❖
וכו' איבעיא להו שעדיין:
זיקיה וקיבליה ישראל
דלאישתמוטי מבי נשיאה עבד ומה שאנו נוהגין להתענות עד צאת הכוכבים אע"ג דאמרי' בפ"ק דתענית כל תענית שלא שקעה עליו
לחמריה דידיה ואמרו
חמה אינו תענית משמע דבשקיעת חמה סגי והוא ה' מילין קודם צאת הכוכבים לא מחתינן נפשין לספיקא ועוד דשמא לשון שקעה ר"ל
רבנן ממלאהו (יין) מים
י)
ומערה מעת לעת ג'
מוסף רש"י
שקעה לגמרי ומיהו המתענה בערב שבת אע"ג דפסקינן בעירובין (דף מא:) הלכה מתענה ומשלים א"צ לדקדק להמתין עד צאת הכוכבים
ימים ומותר. ר' ייסא אזל
מעשה בא לפני ר"ת באחד שעשה הרבה תעניות ולא קבלם מאתמול ואר"ת כי לא הפסיד תעניותיו כי מאחר שהיה בדעתו להתענות היינו
דמידייתי.
פולטין
לצור חמא יתהון זפתין
המשקין מדופנן החיצון,
עובדי כוכבים זיקין זעירין
גמר בלבו והוי בכלל נדיב לב דאמר דגמר בלבו אע"פ שלא הוציא בשפתיו והא דבעו שמואל ור' יוחנן קבלה היינו לכתחלה ועוד היה
כ)
ובלע"ז טרשטדט"ש, וכיון
וישראל זבנין להון ואסר
אור"ת כי אף לא גמר בלבו עד הלילה יכול להתענות ולהתפלל תפלת תענית ויצא ידי נדרו כאילו קבל מאתמול אך לא היה בידו ראייה
דמדייתי ודאי בלעי והואיל
להון. וכן ר' יצחק ור' מני
ברורה על זה ומיהו מצוה מן המובחר לקבל מבעוד יום בתפלת המנחה ור"י היה רגיל כשהיה מתענה באחד בשבת לקבל תעניתו בשבת
ובלעי שוב אינן פולטין,
אסרין: החרצנים והזגין
באלהי נצור: במה שמש משה כל שבעת ימי המלואים. פ"ה דמשה לא נשתמש בבגדי כהונה דכתיב לאהרן אחיך והוא היה זר אצלן
שהתורה העידה על כלי
של עובדי כוכבים אסורין
חרס שכיון שבלע אינו יוצא
[ואיסורן] איסור הנאה
וקשה למ"ד פרק טבול יום בזבחים (דף קא:) משה רבינו ע"ה כ"ג היה ונשתמש בכהונה גדולה מ' שנה ולפי זה היה צריך לשאול במה שמש
מידי דפיו לעולם, שהרי
דברי ר' מאיר. וחכ"א
כל מ' שנה ולא יוכל להשיב על זה בחלוק לבן שאין בו אימרא דלשון בכהונה גדולה משמע בח' בגדים ככ"ג וי"ל דשבעת ימי המלואים
בכלי עץ ומתכות כתב לך
לחים אסורין יבשים
ישטף, תעבירו באש, ומורק
מותרין. ומפרש לחין
דוקא איבעיא (ה) שעדיין לא נתקדשו בגדי כהונה כדכתיב והזית על אהרן ועל בגדיו וגו' וה"ר יעקב מאורליינ"ש פירש דאפי' נתקדשו
ושוטף, אבל בכלי חרס
בתוך י"ב חדש. יבשין
מ"מ כל ז' ימי המלואים שהיה משה מעמיד המשכן ומפרקו היה נחשב כמו במה ואין בגדי כהונה בבמה כדאמר בפ"ב דזבחים (דף קיט:)
ישבר (פסחים ל:).
לאחר י"ב חדש. אמר
ואין להקשות הלא אין חטאת קרב בבמה וחטאת מלואים קרבה שם דמצינן למימר הוראת שעה היתה כמו שריפתה דלא מצינו חטאת
ר' יוחנן כשהן אסורין
יחיד נשרפת אלא זו: שאין בו אימרא. כמו על הגס ועל האימרא דפ' האורג (שבת דף קה.) והוא מן הבגד ופעמים שאינו מן הבגד
בתוך י"ב חודש אפי'
בהנאה אסורין. לאחר
כמו אימראות של ארגמן דנגעים ולפיכך לא היה בו אימרא לפי שבזה היה ניכר יותר חדש דבעינן שלא נשתמש בו הדיוט ולפיכך
י"ב חדש אפי' באכילה
עשאוהו משונה משאר חלוקים והר"ר משה פירש שלא יאמרו אח"כ כשישמש אהרן שנמצא מום במשה ולכך עשהו בלא אימרא שידעו הכל
מותרין. א"ר זביד דורדי'
דעובדי כוכבים בתר י"ב
שלא היה דבר המתקיים מה שהיה משמש וי"מ אימרא כמו עמרא לפי שבגדי כהונה היו כלאים קאמר שזה לא היה כלאים: ירחי שתא שרי. וכן
החרצנים והזגין. בנזיר פרק ג' מינים (דף לד:) פליגי תנאי איזה נקרא חרצן ואיזה נקרא זג אם הקליפה או הגרעינין והתרגום מוכיח
א) בירושלמי לפנינו כאן
כר' יוסי דאמר זג הוא הקליפה דמתרגמינן מחרצנין ועד זג מפורצנין ועד עיצורין והקליפה החיצונה הנסחטת היא
ל)
בהלכה ד' איתא דר"ע היה
שראויה לעצור והניח ר' יוסי סימן לדבר במשנה זוג ועינבל כי הזוג הוא מבחוץ והעינבל מקשקש בתוכו וכן פעמון מתרגמינן זגא שהפעמון
רוצה ללמוד כן בק"ו דמה אם
הוא החיצון שהעינבל בתוכו וכן סתם התלמוד קורא הפנימי חרצן עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן (חולין דף פב:) והגרעינין הוא הזרע:
אינן זפותות מותרין
דורדיא דארמאי. פי' שמרים של עובדי כוכבים הר"ר אפרים היה אומר כי מסברא שמרים שנתייבשו בתנור מועיל להם כמו המתנה
בשנתקלפה זיפתן לא כ"ש אבל
כשבא אצל חביריו אמרו דע"י
די"ב חדש ומתוך כך התיר פת של עובדי כוכבים שנחמץ בשמרי יין שנתייבשו בתנור ור"ת הקפיד עליו ואמר כי מה שמתיר התלמוד
זפת הן בולעות וצ"ע.
דורדיא לאחר י"ב חדש היינו לאחר שנתמדו במים כמו שרגילים העולם לעשות כדמוכח פרק המוכר פירות (ב"ב צו:) דקתני אחד שמרי
יין כו' ומפרש רמא תלתא ואתא ד' כו' וכן פ' אלו עוברין (פסחים דף מב:) גבי תמד קאמר הא ברווקא הא בפורצני תמד שעושין משמרים
קורא רווקא כי על שם השק שמשימין בו השמרים לתמדן נקרא כן כדאמרי' רווקי דארמאי וקודם שנתמדו השמרים נקראים בל' התלמוד
שמרי' כי ההיא דפ' המפקיד (ב"מ דף מ:) דקאמר מ) (הא) גולפי ושמריא ואחר שנתמדו נקראו דורדיא ואהנהו מיירי הכא להתירן לאחר י"ב
חדשים דאיכא תרתי לטיבותא שכבר נתבטל טעמם במים וגם עבר עליהם י"ב חדש וכן פורצני נמי דשרי לאחר י"ב חדש הם החרצנים לאחר
שנתמדו אבל שמרים שלא נתמדו אין שום דבר מועיל להתירן והעיסה שנתחמצה בהם קודם תמודם לעולם אסורה או בתוך י"ב חדש אף
לאחר תמודם אסורים ואפי' באלף לא בטיל כיון דלטעמא עביד כדאמרינן נ) (פסחים דף מד) הנח לשאור ותבלין דלטעמא עבידי ולא בטלי
ואין להתיר וכתב
ר"ת והמורה יורה
כבן סורר ומורה ועלי יערה
רוח הבורא ובתוספתא
תניא שמרים שיבשו
אסורים בהנאה:
אכטא