לד:
אין
מעמידין
פרק
שני עבודה
זרה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אכטא
דטייעי. כך גורס בערוך בכ"ף. ופי' שמביאין קמח
אבטא. חמת מעור עב וקורין אותו בוטי"ן: דטייעי. הולכי דרכים
קיב א מיי' פי"א מהל'
א) [צ"ל למאי], ב) [גיר'
הערוך קוסטא], ג) [עי'
מאכלות אסורות הל'
ועשבים ובשמים ושורין אותו בחלב ומזלפין יין עליו
נושאין אותו מלא יין למרחוק והוי כמכניסו לקיום ומשום הכי בעי
טו סמג לאוין קמח טוש"ע
תוס' חולין פו: ד"ה יאמרו],
שהייה י"ב חדש: פורצני. פסולת של ענבים: מורייס אומן. של
ור"ח גרס אבטא לשון אבטיח פי' דלעת חלולה ומשימין בה יין
ד) [לקמן מ: גיטין ב: יבמות
י"ד סי' קלה סעיף טז:
קיג ב מיי' שם הלכה יד
עובד כוכבים אומן מותר.
מורייס לא עבדי מדגים טמאים ומשום
$ואינו נראה כי לא מצינו שום כלי
שלא יהא ניתר בעירוי ועוד
סא: קיט. בכורות יט: מב:
סמג לאוין שם
חולין ו. יא: פו. נדה לא:
חמרא קאסרינן ליה ואומן לא רמי
כי אבטיח ודלעת אינו אחד:
מח.], ה) [יבמות קיט:],
טוש"ע י"ד סי' קכג סעיף
מורייס
אומן. והא דפליגי ר"מ
ביה חמרא כדמפרש ואזיל איידי
אבטא דטייעי בתר תריסר ירחי שתא שרי
ו) סנהדרין ס: חולין לט.
א
יד:
קיד ג מיי' שם הל' טו
דנפיש שומניה פעם ראשון ושני
ורבנן במתניתין במורייס
זבחים י., ז) [כתובות לד.
אמר רב אחא בריה דרב איקא ב הני פורצני
וש"נ], ח) [תמורה ל: ע"ש],
וסמג שם טוש"ע
מקלקל להו חמרא: חילק. מין דגים
לענין איסור הנאה היינו משל בעלי
דארמאי בתר תריסר ירחי שתא שרי אמר
ט) [ברכות ד: וש"נ],
י"ד סי' קלה סעיף טז:
בתים א"נ מיירי אחר פעם ראשון
טהורים וסולתנית שמן כדמפרש
קטו ד מיי' שם פי"ז
י) [תמורה ל: וצע"ג],
רב אחא בריה דרבא ג הני גולפי שחימי
כ) [דף לט.], ל) [כל דיבור
ושני דקליש שומניה ורמו ביה חמרא
לקמן בפרקיןכ) ובקטנותו אין לו סנפיר
הלכה כו סמג שם
ואוכמי בתר תריסר ירחי שתא שרי: והמורייס:
טוש"ע י"ד סי' קיד סעי'
זה שייך לעיל כט: במשנה
והוא השלישי וניכר וההוא מורייס
וקשקשת ועתיד לגדל לאחר זמן
יא:
ועמ"ש רש"י שם ד"ה מפני
ת"ר מורייס אומן מותר ר' יהודה בן גמליאל
דלקמן דאתא בארבא של אומן הוי
ואמרינן לקמן (דף לט.) חילק של
קטז ה ו מיי' פ"ב מהל'
מה וכו' ומצוה לתקן],
אומר משום ר' חנינא ב"ג אף חילק אומן
מ) [לקמן לה:], נ) ולא היה
שחיטה הלכה טו
עובדי כוכבים אסור אותו מין דגים
והיה ניכר לפי שהיה בפעם ראשון
נ)
(ג)
ושני: אי אמרת רוב איכא מיעוט.
סמג עשין סג טוש"ע י"ד
ניכר כצ"ל [ל"ס] ועי'
קטנים ונמכר הרבה ביחד ומפני
מותר תני אבימי בריה דר' אבהו מורייס
מהר"ם, ס) [זבחים י.],
סי' ד סעיף א:
מה אסורה מפני שעירבונה עולה
$תימה כי איכא רובא נמי אמאי לא
קיז ז מיי' פ"ה מהל'
ע) [ע' תוס' חולין ד: ד"ה
אומן מותר הוא תני לה והוא א"ל פעם
מומר], פ) [שייך לעיל
אישות הלכה ב סמג
עמה דגים טמאים דומין לה ועולין
חשבינן ליה מיעוטא דמעוטא כיון
ראשון ושני מותר שלישי אסור מ"ט פעם
במשנה כט:], צ) [ג"ז שייך
עשין מח (טוש"ע אה"ע
עמה והאי חילק אומן כיון דאומן הוא
דאיכא רובא וחזקה להיתר רובא
❖
שם], ק) [בשי"ן שמאלית.
סי' כח סעיף כב):
ראשון ושני דנפיש שומנייהו לא צריך
ובקי בדבר מבדילן הימנה משום דלא
בהמות שאינן נשחטות לעבודת
יעב"ץ], ר) [בשי"ן ימנית.
למירמי בהו חמרא מכאן ואילך רמו בהו
הנ"ל], ש) [תרגום של נחש
חשיב טעמא ומקלקלי ליה לסולתנית
כוכבים ואותם עגלים עצמם נעמידם
השיאני חיויא אטעיני],
חמרא ההוא ארבא דמורייסא דאתי לנמילא
רבינו חננאל
ומרע ליה לכולי ארביה: פעם
בחזקת היתר שהיו הקיבות בחזקת
ת) [ג"ז שייך לעיל במשנה
דעכו אותיב רבי אבא דמן עכו נטורי בהדה
ראשון ושני. שכן דרכן נותנים מים
היתר שאינם לעבודת כוכבים קודם
כט:], א) [וע' תוס' עירובין
א) אבטא דטייעא. פי'
ס: ד"ה אין], ב) [שייך לדף
אל מצל בלשון ערבי.
א"ל רבא עד האידנא מאן נטרה א"ל עד
שחיטה (ד) וכי האי גוונא אמרי' בפ"ב
ומלח על שומן הדגים ומוצצות שומנו
(א)
❖
לה.],
בתר י"ב ירחי שתא שרי.
וכשכלות חוזר ונותן אחרים: נמילא
דיבמות (דף קיט:) גבי היתה לה חמות
האידנא (למאן) ניחוש לה אי משום
ד א)
פירשו
בירושלמי
דעכו. פור"ט בלע"ז מקום שהספינות
אינה חוששת דחשבינן ליה מיעוטא
החרצנים והזגים ששנינו
דמערבי ביה חמרא $ קיסתא דמורייס בלומא
ב)
כי לחים אסורין בהנאה
עולות בו ביבשה: קיסטא. שם
דמיעוטא דאיכא רוב לשוק וחזקה
תורה אור השלם
קיסתא דחמרא בד' לומי
א"ל ר' ירמיה לר'
בשמילא אותן מן הבור
המדה: בלומא. בזוזא. במדינתו של
לשוק וי"ל דשאני הכא דלאחר שחיטה
1. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ
דהא אין נעשה יין עד
זירא דלמא איידי דצור אתו דשוי חמרא
איתרע ליה חזקה דהנך קיבות
עובד כוכבים זה היין נמכר ביוקר
שירד לבור: והמורייס:
מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן
א"ל התם עיקולי ופשורי
איכא: וגבינת בית
ת"ר המורייס אומן מותר.
יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן
העומדות לפנינו לאחר שחיטה בספק
והמורייס בזול אבל כאן היין בזול
פי' ציר של דגים כובשין
לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ
אונייקי: ארשב"ל מפני מה אסרו גבינת
עבודת כוכבים קיימי התם נמי זימנין
והמורייס ביוקר וחיישינן לערובי:
הדגים הקטנים במלח ב)
וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע
אונייקי מפני שרוב עגלים של אותה עיר
איידי דצור אתא. דרך שפת הים
דחיישינן כגון ביצאה מליאה משום
על החביות הגדולות
לַאֲבֹתֶיךָ: דברים יג יח
2. וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ
נקרא מורייס. הציר
הסמוכה לצור אתא האי ארבא: דשוי
דאיכא ריעותא שיצאה מעוברת ואפי'
נשחטין לעבודת כוכבים מאי איריא רוב
ג)
היוצא מהן פעם ראשונה
אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל
חמרא. כלומר שהיין בזול. שוי לשון
לר' יהושע דלא חייש התם אסר הכא
עגלים אפילו מיעוט נמי דהא ר"מ חייש
ושניה מותר כיון דשמינא
יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל
ד)
אין צריך למירמא ביה
דהתם אין שום ודאית של איסור אפי'
זול כדאמרינן בעלמא (ב"מ דף נב.)
אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר
למיעוטא אי אמרת רוב איכא מיעוט אלא
❖
חמרא. שלישי קליש
שמות כא כח
נָקִי:
עשיק לגבך ושוי לכריסך: עקולי
כשיצאה מליאה דאפשר הפילה אבל
שומנייהו דדגים ויהיב
אי אמרת מיעוט כיון דאיכא רוב עגלים דאין
ופשורי איכא. מים שהולכין עקלתון
כאן כיון שמיעוט הקיבות אסורות
בהו חמרא. הלכתא
נשחטין לעבודת כוכבים ואיכא נמי שאר
משלישי ואילך אסור. פי'
ופשורי מי שלגין נפשרים על שפת
יש כאן חשש מיעוט של איסור:
גליון הש"ס
קיסטא דמורייס בלומא.
בהמות דאין נשחטין לעבודת כוכבים ה"ל
וכי
נשחטין לעבודת כוכבים מאי
המים ואין מושכי הספינה יכולין לבא
גמ' קיסתא דמורייס. עי'
ג)
כוז מורייס במערה
מיעוטא דמיעוטא ומיעוטא דמיעוטא לא
הוי הא את הוא דשרית. תימה מאי
באותו הדרך: מפני מה אסרו גבינת
ה)
(ב)
לעיל דף יב ע"א תוד"ה
כוז יין בד' מעות. פי'
ושדי: רש"י ד"ה באומר
לומא מעה כו' ד)
חייש ר"מ א"ל ר"ש בר אליקים לר"ש בן
בית אונייקי. לר"מ דאסר ליה [כט:]
ראיה היא זו הלא לא הזכיר רשב"ל
ה)
וכו' ולהכי נקט גמר
ומפורש בברכות. פי'
בהנאה: שרוב עגלים כו'. מעמידין
כאן נשחטין לזרוק אלא נשחטין סתם
לקיש כי נשחטין לעבודת כוכבים מאי הוי
זביחה. עיין ב"ק דף עא
עקמומית הנהר: גבינת
את החלב בקיבתן: ר"מ חייש למיעוט.
דמשמע שהוא עובד בזביחה י"ל דכל
ע"ב תוס' ד"ה כיון
בית איניקי אסורה.
והא את הוא דשרי דאתמר השוחט את
ו)
ששחט: תוס' ד"ה אכטא
איניקי. שם מקום.
עיקר שחיטתן אינן אלא לצורך דם
בפ"ב דיבמות (דף קיט.) קטן וקטנה
הבהמה לזרוק דמה לעבודת כוכבים להקטיר
וכו' ואינו נראה. עיין תשו'
ומפורש בתחלת סדר
לא חולצין ולא מייבמין קטן שמא
וחלב ולא הוצרך לפרש וה"נ אמר בחולין
רשד"ם חיו"ד סי' ר"ל:
יומא (דף י ע"א) תובל זו
חלבה לעבודת כוכבים רבי יוחנן אמר
תוס' ד"ה אי וכו' תימא
פ"ב (דף לט:)
גבי הנהו טייעי דאתו
ימצא סריס קטנה שמא תמצא
בית איניקי. משך זו
אסורה קסבר מחשבין מעבודה לעבודה
כי איכא רובא כו'. עיין
מוסיא. ותירס זו פרס:
ה
ו
איילונית: אי אמרת רוב. עגלים
לצקוניא יהיב דכרי כו' אמרו דמא
❖
מרדכי סוף חולין:
אמר ריש לקיש מפני מה
וילפינן חוץ מפנים ורשב"ל אמר מותרת א"ל
ותרבא לדידן ומשום הכי מסיק בגמר
נשחטין לעבודת כוכבים איכא למיסר
אסרו גבינת בית איניקי
תרמינך שעתך באומר בגמר זביחה הוא
מפני שרוב עגלי אותה
זביחה ולא קאמר בזביחה עצמה:
גבינה משום חששא דמיעוט קיבות
ז)
רשב"ל
העיר נשחטין לעבודת
הגהות הב"ח
אמר מותרת. פ"ה ס) אף
האסורות בהנאה דרוב עגלים הוה
עובדה: א"ר יהודה שאל ר' ישמעאל: אמר
ח)
כוכבים. דאי אמרת
מיעוט לגבי שאר בהמה שמעמידין
באכילה ואע"ג דמומר לעבודת כוכבים
(א) גמ' א"ל ר' אבא עד
רב אחדבוי אמר רב המקדש בפרש שור
מיעוט הוו להו מיעוט
ז
האידנא מאן נטרה:
עגלים לעבודת כוכבים
בהן בקיבותיהן: השוחט את הבהמה
הוא מ"מ בפ"ק דחולין (דף ה.)
הנסקל מקודשת בפרש עגלי עבודת
(ב) שם ולמיעוטא
ורובן שלא לעבודת
לזרוק דמה לעבודת כוכבים.
מוכחינן דג' (ה) דיני מומר הן יש
דמיעוטא לא: (ג) תוס'
כוכבים. ואיכא נמי שאר
כוכבים אינה מקודשת ט)איבעית אימא סברא
ששחיטתו מותרת אף באכילה ויש
שלא שחט הבהמה לשם עבודת
ד"ה מורייס וכו' והיה ניכר
בהמות דאין נשחטין
ואב"א קרא איבעית אימא סברא גבי עגלי
שהיה כצ"ל ותיבת לפי
לעבודת כוכבים והוו להו
בהנאה לבד ויש אסורה אף בהנאה ע):
כוכבים שיהא עובדה בשחיטה אלא
נמחק: (ד) ד"ה אי וכו'
העגלים
הנשחטין
מפני
עבודת כוכבים ניחא ליה בנפחיה אבל גבי
שמעמידין בקיבת עגלי
חשב בשחיטה ע"מ לזרוק: ר' יוחנן
פ)
דכי האי גוונא: (ה) ד"ה
לעבודת כוכבי' מיעוטא
שור הנסקל לא ניחא ליה בנפחיה איבעית
עבודת כוכבים. נראה דר' יהושע
אמר אסורה קסבר מחשבין מעבודה
רשב"ל וכו' דג' מי'י
דמיעוטא ולמיעוטא
מומרים הן: (ו) ד"ה
דמיעוטא לא חייש ר'
לעבודה דילפינן חוץ מפנים. לריש
אימא קרא כתיב הכא לא ידבק בידך
לא היה מתכוין כי אם לדחותו דהא ר'
י)
1
בשרו וכו' וי"ל דתרתי. נ"ב
מאיר. ומקשינן עלה
יהושע לא חייש למיעוט בפ"ב דיבמו'
לקיש לא ילפינן דפנים הוא דאמר
מאומה וכתיב התם סקול יסקל השור
ועיין בפסחים דף כב ע"ב
דר"ש בן לקיש וכי
2
❖
ד"ה ס"ד:
(דף קיט.) שהבאתי לעיל וכן בפרק
רחמנא השוחט ע"מ לזרוק את הדם
נשחטין לעבודת כוכבים
ולא יאכל את בשרו בשרו אסור הא פרשו
מי אסיר והא את הוא
ג' דבכורות (דף כ:) ועוד דאפילו ר"מ
פיגול ואע"ג דלא זרק דהוי מחשב
מותרת אמר רבא תרוייהו תננהי מדקא"ל
דאמרת השוחט בהמה ו)
דחייש למיעוטא לא אסר לעיל
מעבודה לעבודה מעבודה זו על
לעבודת כוכבים אותה
לעזי רש"י
מפני שמעמידין בקיבת נבילה וקא מהדר
(דף כט:) אלא גבינת בית אונייקי
חבירתה אבל לענין עבודת כוכבים לא:
בהמה מותרת. תורמינך
ליה והלא קיבת עולה
חמורה מקיבת נבילה
שעתך. פי' תשא אותך
בוטי"ן [בוט"ץ]. בקבוק
תרמינך שעתך. ירום מזלך: באומר
אבל שאר מקומות חשיב מיעוט
שעתך ודום. שמועה זו
עור עבה.
דמיעוטא: צ) השיאו. לשון משיאו ק)
מכלל
❖
בגמר זביחה הוא עובדה. שחשב
באומר בגמר זביחה הוא
פור"ט. נמל.
עובדה ז) וישנה לשחיטה
עצה ואית דגרסי השיאו ר) ונפרש הטעו לשון השיאני ש):
על השחיטה עצמה לעבודת כוכבים ואמר בלבו בזביחה זו עובדה
מתחלה ועד סוף: מתני'
שחבירו
מוכיח עליו לריח שמניך כו'. סמיך אסיפיה דקרא
לעבודת כוכבים ובהא מודינא דמיתסר דזביחה הויא עבודה חשובה
ת)
א"ר יהודה שאל ר'
על כן עלמות אהבוך: בשרו אסור.
מוסף רש"י
כזריקה. $ ולהכי נקט גמר זביחה דקסבר ריש לקיש (ב"ק עב. חולין כט:)
ישמעאל את ר' יהושע
ר"מ חייש למיעוטא.
כשהיו בדרך וכו' מפני
אינה לשחיטה אלא לבסוף: ל) מפני מה אסרו גבינת עובדי כוכבים.
בפרק שור שנגח קמא (ב"ק דף מא.) דריש מבשרו אע"ג דעבדיה
בפרק הכל שוחטין (חולין
מה אסרו גבינת עובדי
כעין בשר ושחטיה (ו) וי"ל דתרתי שמעינן מיניה:
באכילה. ולרבנן קבעי לה דהא משום חלב של בהמה טמאה ליכא
ו.) גבי כותים, שגזר על כל
כוכבים. אמר רב המקדש
אמר רבא תרוייהו תננהי.
נראה דהאי הוי פירושו בניחותא
למיחש דקי"למ) חלב טמא אינו עומד כלומר אינה נקפת: אחדבוי. שם חכם:
כותים משום אותם שמצאו
בפרש שור הנסקל
דמות יונה בהר גריזים
מקודשת. מ"ט דלא ניחא
שור הנסקל. אסור בהנאה הוא: ניחא ליה בנפחיה. שיהא נראה שמן
מדלא קמשני עליה רב קרא וסברא קמ"ל ואיכא
והשתחוו לה (יבמות קיט.).
ליה בנפחיה ועוד כתיב
לכך חייל שם איסור עבודת כוכבים על הפרש: לא ניחא ליה בנפחיה.
הרבה תרוייהו תננהי בתלמוד הולך שפיר אפילו בתמיהה א): ב) יש
השוחט את הבהמה.
ולא יאכל את בשרו.
הלכך לא חשיב פירשא למיחל עליו איסור: מאומה. ואפי' פרש:
ספרים שרומזים המשנה השיאו לדבר אחר ופריך וליהדר ליה משום
של חולין, לזרוק דמה
בשרו אסור פרשו מותר.
לעבודת
כוכבים.
המקדש
בפרש עגלי
דליתיה לאיסורא בעיניה דהא מורייס לרבנן לא אסרו בהנאה משום
מכלל ועבודת השחיטה לא נעשית
עבודת כוכבים אינה
דליתיה לאיסורא בעיניה ומשני הכא כיון דאוקומי קא מוקים כמאן דאיתיה לאיסורא בעיניה דמי ור"ח הזכיר גירסא זו בפירושיו:
לשם עבודת כוכבים, אלא
מקודשת סברא וקרא
בשעת שחיטה חישב לעשות
[סברא] דניחא ליה
מאי
בנפחיה דמיחזי שמן.
המשך בעמוד הבא
קרא דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. אמר רבא תרוייהו תנינהו הכא והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבילה שהנבילה בלאו והעולה ח) במיתה. ואמרו כהן שדעתו יפה שורף קיבת העולה
א) עי' מ"ש בערוך השלם ערך אכטא. ב) אולי צ"ל בתוך חביות גדולות. ג) נראה דצ"ל כוז מורייס בלומא ובמערה כוז יין לתוכו בד' לומי וכו'. ד) אולי דכוון למ"ש בברכות דף נג ע"ב כדי שיכיר בין מלוזמא של טבריא וכו' ואולי דרבינו גריס שם לומא של טבריא ובערוך ערך
לם ובערך מלוזמא פי' על שניהם דהוא שם מטבע. ה) חסר כאן וצ"ל א"ל התם עיקולי ופשורי איכא פי' עקמומית הנהר כצ"ל. ו) מדברי רבינו אלו נראה דגריס בדברי ר"ל סתם השוחט בהמה לעבודת כוכבים ומיושב בזה תמיהת התוס' וצ"ע.
ז) אולי צ"ל ואינה לשחיטה אלא
לבסוף. ח) מש"כ רבינו דעולה במיתה היינו לדעת רבי בסנהדרין פג. דהזיד במעילה במיתה ע"ש.