אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
לה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
שנא האי קרא דשייליה. ומסיק מרישא דקרא ירושלמי אם
מכלל דאיסורי הנאה. כי עולה וה"ה
לשור הנסקל שרי פרשייהו:
קיח א מיי' פ"ד מהל'
א) [לעיל לא: ע"ש], ב) [עי'
תוס' ד"ה לפי שא"א מוכח
שחיטה הלכה יא
דברי דודיך. דברי סופרים: מיינה. עיקר תורה שבכתב: חשוק
להפליגו נתכוין הוה לו להפליגו בדברים אחרים בה'
דגרסתם הי' ר' ירמיה וכן
סמג עשין סג טוש"ע י"ד
שפתותיך. כדמתרגמינן וחשוקיהם ה) וכבושיהן: ואל תבהל להשיב.
מקראות שבתורה שהסימן ממ"ש א"ו מחר משוקדים שאת ארור סי' ב סעיף א:
❖
לקמן לט: בתוס' ד"ה ימ"ח
ואל תדקדק להקשות לו: גזרה חדשה.
וקם א"ר אילא דברים שמשיקין עליהם את הפה שנאמר ישקני
מקרוב גזרו על הגבינה:
מח"ג], ג) [חולין קטז.],
ד) [חולין קטז:], ה) [שמות
ואין מפקפקין בה. ואין מפרשין
מנשיקות פיהו ר"ש בר חגי בשם
כז], ו) [גומות רש"ש],
הגהות הב"ח
ר' שמואל בר נחמני כבשים ללבושך
טעמה כדמפרש ואזיל. מפקפקין לשון
מכלל דאיסורי הנאה
שרו פרשייהו ומדקא"ל
ז) אחלב עובד כוכבים כצ"ל
וגו' כבשים כתיב הא כיצד בשעה
חטיטה בדבר סתום לפשפשו ובלע"ז
רש"א, ח) [עי' היטב תוס'
(א) גמ' אין מניחו לישן
מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודת
ב"ב מו: ד"ה שלח],
(אלא א"ר ירמיה) תא"מ
שתלמידיך קטנים כבוש לפניהם ד"ת
פוריי"ר כמו (סוכה דף טו.) מפקפק
❖
כוכבים וקא מהדר ליה א"כ למה לא אסרוה
ט) מהרש"א מ"ז,
ונ"ב ס"א אין זה וכן
ונוטל אחת מבינתיים: לא מגלו
הגדילו ונעשו כעתודים גלה להם
היתה גירסת התוספות:
בהנאה מכלל דעבודת כוכבים אסור פרשייהו
(ב) רש"י ד"ה לפי שא"א
טעמא. למה גזרו עליו: דלמא
רזי תורה וקתני התם דר' ישמעאל
ולהדר ליה משום דליתיה לאיסורא בעיניה
וכו' דלמא עריב ביה חלב
איכא. דלית ליה ההוא טעמא ולא
קטן היה באותה שעה ומסייע להדא
תורה אור השלם
טמא ואע"ג דחלב טמא
דהא מורייס לרבנן דלא אסרוהו בהנאה
דתני ר"ש בן יוחי ואלה המשפטים
בדיל מיניה ומזלזל בה אבל השתא
1. יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ
אינו עומד מכל מקום
מ"ט לאו משום דליתיה לאיסורא בעיניה
אם עירב טמא בטהור
אשר תשים לפניהם מה הסימן
דלא מגלו טעמא דמלתא בדלי מיניה
(ד)
כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן:
❖
וכו' נסיובי דחלבא של
שיר השירים א ב
כ"ע דסברי קמו רבנן במלתא דאתי
הזאת אינה נגלית לכל בריה ובריה
אמרי הכא כיון דאוקמיה קא מוקים חשיב
הטהור: (ג) ד"ה ומי
מיניה חורבא ואנן הוא דלא בקיאינן
כך אין לך רשות לשקע עצמך על
וכו' נבלה הוא דאסורה:
ליה כמאן דאיתיה לאיסוריה בעיניה:
(ד) תוס' ד"ה מאי שנא
בטעמא: יבש מותר. כל גילוי שיבש
ד"ת אלא בפני אדם כשר ונראה כי
לעזי רש"י
השיאו לדבר אחר וכו': מאי כי טובים
1
וכו' מה הסימה הזאת
זהו טעם תלמוד שלנו דקאמר בסמוך
מותר דארס של נחש אילו היה שם
אינה: (ה) ד"ה לפי וכו'
דודיך מיין כי אתא רב דימי אמר אמרה
פוריי"ר. לנבור.
לא היה מניחו ליבש: ישן מותר וכו'.
כי גזרי גזירתא במערבא כו' אלא
ישן תשתרי
יבשה תשתרי
מישג"א. מי-גבינה, נסיוב
כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע עריבים
❖
ומשני דאפילו כשהוא
החלב.
שאינו מפרשו כאן היטב ואומר מורי
יין ושכר שנתגלו כשהם חדשים
נראה יבש וישן לעולם
עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה מ"ש
הר"ר אלחנן שזהו מה שיסד הקליר
והמתין להם עד שנתיישנו מותר דאי
נשאר: (ו) בא"ד וקושיא
האי קרא דשייליה אר"ש בן פזי ואיתימא
בפרשת פרה אדומה אין להרהר על
היה בו ארס של נחש לא היה מניחו
שניה קיימא אגבינה כלומר
מוסף רש"י
גבינה שיעשו ממ'ה מיהא
ר"ש בר אמי מרישיה דקרא קא"ל ישקני
ליישן: לפי שא"א לגבינה בלא צחצוחי
מה נחקקה שכולם נתנו בנשיקה
1
תישתרי דארס אינו כצ"ל
הזריקה לשם עבודת
חלב. בין גומא ו) של גבינה נשאר מן
לשון משיקין עליהם את הפה:
מנשיקות פיהו אמר ליה ישמעאל אחי
כוכבים ולא זרק (זבחים י.).
ותיבת הוא נמחק ונ"ב
משום
ניקור. תימה לקמן
החלב וחלב שחלבו עובד כוכבים
דאי שחטה לשם עבודת
כלומר קושיא הא' היא
חשוק שפתותיך זו בזו ואל תבהל להשיב
כוכבים שהיה בדעתו
הא דקאמר חלב העובד
ואין ישראל רואהו אסור דלמא
דמסקינן טעמא דחלב דבעינן ישראל
מ"ט אמר עולא ואיתימא רב שמואל בר
לעובדה בשחיטה זו דברי
כוכבים למה אסור וקושיא
עריב ביה חלב טמא (ב) וחלב טמא
רואהו דחיישינן לעירוב חלב טמא
הכל אסורה, דהא זבחי
השניה היא הא דקאמר
אבא גזרה חדשה היא ואין מפקפקין בה
אינו עומד ואם עירב טמא בטהור
תיפוק ליה משום גילוי וי"ל דאין ה"נ
מתים הוא, אלא בשלא היה
ויעמיד וקיימא אגבינה כו'
מאי גזירתא אר"ש בן פזי אמר ריב"ל משום
מתכוין להיות שחיטה זו
אבל לפי הר"א קושיא
הטמא נשאר עם נסיובי דחלבא
אלא טעמא פסיקא ליה נקט הכא
עבודה לעבודת כוכבים,
השניה קאי נמי אחלב והכי
ניקור ולימא ליה משום ניקור כדעולא
הטהור שקורין מישג"א וחלב טמא
בשאין ישראל רואהו דמערב אבל
אלא שחטה לעצמו על מנת
פריך ויעמיד פירוש ינסה
דאמר עולא כי גזרי גזירתא במערבא לא
שיעבוד העבודת כוכבים
מקצתו ואם הוא עומד
אסור מן התורה ובבכורות (דף ו:)
טעמא דגילוי זמנין דלא שייך כגון
הוא נסיון להכשיר כל
בזריקת דמה או בהקטר
ילפינן לה ויש לחוש שבגומות נשאר
שמצא העובד כוכבים יוצא ממקום
מגלו טעמא עד תריסר ירחי שתא דלמא
החלב: (ז) בא"ד שיניח
. ר'
חלבה
(חולין לט.)
ממנו: בעור קיבת נבלה. ועור
שחולב שם דכיון שכל שעה תופסו
חלב מלהקפות: (ח) ד"ה
יוח'ן אמר אסורה.
איכא איניש דלא ס"ל ואתי לזלזולי בה
ומי וכו' ניחא ליה למפרך:
בהנאה כדין זבחי מתים,
לאו פירשא הוא ואסור: ומי אמר
בידו ליכא למיחש לניקורא וא"ת
מגדף בה ר' ירמיה אלא מעתה יבשה
(ט) ד"ה חדא וכו' ורב
וזבחי מתים ילפינן (לעיל
שמואל. דעור קיבת נבלה (ג) דאסורה
מפני מה אסרו משום גילוי יותר
כט:) שם שם מעגלה
נחמן שהיו קדמונים יותר
תשתרי ישן תשתרי דא"ר חנינא יבש מותר
אבל קיבה עצמה דנבלה דהיינו חלב
ממים ודבש למאן דאית ליה באלו
מרבא וגם דברי רב חסדא
ערופה (זבחים י.) ואע"פ
אין מניחו ליבש ישן מותר אין מניחו
א)
(א)
שהשחיטה לאו לעבודת
ורב נחמן עמדו בקושיא
טריפות (חולין דף מט:) דשייך בהו
הקרוש הכנוס במעי הטלה שריא
כוכבים היתה ואפילו לא
וליכא למיחש נמי משום
לישן א"ר ב)חנינא לפי שא"א לה בלא צחצוחי
גילוי וי"ל דבכל המשקים אע"ג דלא
אלמא פירשא בעלמא הוא:
עירוב חלב טמא ואע"ג
זרק דמה לעבודת כוכבים
חלב ושמואל אמר מפני שמעמידין אותה בעור
קפדי אגלויא משום נקורא אמנקיותא
כאן
דחלב טמא אי'ו עומד
נאסרה, וילפינן טעמא
וכפירוש רש"י שהרי אין
בשחיטת חולין (לט.) דגמר
קיבת נבילה הא קיבה גופא שריא ומי אמר שמואל הכי והתנן קיבת העובד
מיהא קפדי אבל גבי חלב מתוך
ג)
העובדי כוכבים שוטים
לה לה ממחשבת פיגול
שרוב פעמים אינו נאכל בעין וגם
כוכבים ושל נבילה הרי זו אסורה והוינן בה אטו דעובד כוכבים לאו נבלה היא
דהויא מעבודה לעבודה,
לערב בו חלב טמא מאחר
מסננין אותו אמנקיותא נמי לא קפדי
שאינו עומד כדפרישית
דהשוחט את הזבח על מנת
ואמר שמואל חדא קתני קיבת שחיטת עובד כוכבים נבלה אסורה ל"ק
ד)
א
לעיל אלא ודאי כצ"ל
לזרוק את הדם למחר פיגול
ומסננת אינו מועיל כלום לארס
כאן
. מחשבין
ותיבות בר יצחק נמחק
(סנהדרין סא.)
❖
כדאמר בהגוזל בתרא (ב"ק דף קטו:)
מעבודה לעבודה.
ב' פעמים:
דלא מהני מסננת היכא דטרקיה פי' שערבבו: ישן תשתרי. תימה לישני גזרה ישן אטו חדש כדמשני לעיל (דף לא:) גבי שכר וי"ל
כשחישב בשעת עבודה זו
דהתם איכא למיגזר דלא מינכר כולי האי בין ישן לחדש כמו גבי גבינה: לפי שא"א בלא צחצוחי חלב. פ"ה בין גומות של גבינה
על עבודה אחרת, כגון
שחישב בשחיטה על
רבינוחננאל (המשך)
נשאר מן החלב ודלמא עריב ביה חלב טמא וקשה דא"כ ה"ל לר' ירמיה למימר אלא כיון דהדר ביה משנויא קמא ועוד דאטו מי
הזריקה, הויא מחשבה לגבי
עבודת כוכבים (חולין לט.)
קטן [היה] באותה שעה.
חיישינן דעובד כוכבים שוטה הוה שעירב בו חלב טמא אע"פ שהוא יודע שאינו עומד לכן פר"ת דקאי אמאי דהוה פריך יבשה
מחשבה היא לענין זבחי
ואין מגלין להן רזי תורה
תשתרי (ה) ומשני דאפי' כשהוא נראה ישן לעולם נשאר הארס בתוך לחלוחית הגבינה ביני אטפי ור"י הביא ראיה מן הירושלמי
מתים ליאסר בהנאה
עד שיגדלו. וכר' שמעון
לדברי ר"ת דקאמר חלב העובד כוכבים למה אסור משום גלוי ויעמיד א"ר שמואל בר רב יצחק מפני ארס הנתון בין הנקבים ופי'
(זבחים י.). וילפי'ן חוץ.
בן יוחאי. דתניא ואלה
איסור עבודת כוכבים,
המשפטים אשר תשים
ויעמיד ויבשנה ומשני מפני ארס הנתון כו' וקושיא שניה קיימא אגבינה כלומר גבינה שיעשו מיהא תישתרי דארס הוא אינו מניחו
(ו)
מפ'ים. ממחשבת פיגול
לפניהם. מה השימה.
ליבש ומסיק מפני ארס הנתון בין הנקבים כמו שמתרץ בתלמודנו אבל אין לפרש כפירוש הר"ר אלחנן דקאי ז) אחלב והכי פריך למה
של פנים, שהשוחט על מנת
פי' המציאה אינה נגלית
אסרוהו משום גלוי יעמידנו ואם יש בו ארס לא יעמוד דהכי מקשה התלמוד גבי חלב טמא בסמוך דליתיה דהא לא מצינו בשום
לזרוק דם למחר או
לכל בריה כך אין לך
מפני
להקטיר אימורין למחר זהו
רשות לשקע את עצמך
שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה. וא"ת מאי איריא נבלה אפי' שחוטה
מקום שיניח חלב (ז) להקפות בשביל ארס הנתון בו:
עיקר פיגול (חולין לט.).
בדברי תורה. אלא לפני
נמי אסורה משום בשר בחלב וי"ל דדוקא נקט נבלה דאז איכא בה איסורא דאורייתא אבל בשחוטה משום בשר בחלב ליכא איסורא
ורשב"ל אמר מותרת.
תלמידים הגונים כשרים.
דאורייתא דצונן בצונן הוא ואע"ג דאוקומי קא מוקים אינו אסור אלא מדרבנן: ומי אמר שמואל הכי. ה"ה דהוה מצי למפרך
לא יליף חוץ מפנים, אין
ודאתן עלה קרא מאי
חדא
פירושיה כו': ירושלמי
מחשבין מעבודה לעבודה
קתני קיבת שחיטת עובד כוכבים נבלה היא.
בפשיטות ממתני' דחולין (דף קטז.) אלא משמואל אשמואל ניחא (ח) למפרך:
.
דודים דברי סופרים. יין
(סנהדרין סא.)
תימה לפי מה שפיר"ת סוף כל הבשר (חולין דף קטז: ושם) שיש חילוק בחלב הקיבה שאותו שהוא קרוש לא נאסר מעולם אף קודם חזרה
ישן מותר. כל דבר גילוי
דברי תורה. טובים דודיך
שהשהו אותו עד שנתיישן,
דפירשא בעלמא הוא שאינו ראוי אלא להעמידה אבל חלב הצלול שאינו ראוי להעמידה כלל מתחלה היו מחשבין חלב גמור וחזרו בהם
מיין. חביבין דברי סופרים
מותר, דאין מניחו ארס של
מדברי תורה. תדע שהרי
מתוך קושיא דקיבת העולה דשורפה חיה אע"פ שא"א שלא יתערב מחלב הצלול עם הקרוש ולפירוש זה קשיא אמאי לא משני הכא כולה קודם
נחש ליישן אם היה בתוכו
ר' טרפון אילו לא קרא
חזרה והכא דקתני גבי העמדה מיירי בקרוש ולהכי דייקי' הא קיבה גופא שריא והתם דלא מיירי בהעמדה מיירי בצלול וי"ל דנהי דאין צלול
(לעיל לא:). קיבת העובד
קרית שמע לא היה עובר
כוכבים. קיבה זהו חלב
מעמיד דמ"מ אין העובדי כוכבים בוררין אותו כ"כ שלא ישאר מן הצלול ומדקאמר שמואל בעור קיבת נבלה משמע הא קיבה גופא שריא
אלא בעשה. ומפני שעבר
קרוש שבתוך הקיבה (חולין
על דברי חכמים נתחייב
ואע"פ שנשאר שם מן הצלול כדפי' שאין העובדי כוכבים טורחים לבררו ואור"ת כי עכשיו לא מצינו טעם פשוט לאיסור בגבינת
. חדא קת'י. משום
מיתה. על שם ופורץ גדר
קטז.)
העובד כוכבים דהא טעם האיסור הוה משום ניקור כריב"ל דקי"ל הלכה כריב"ל אף לגבי ר' יוחנן וכ"ש לגבי שמואל דהא (עירובין מז:)
דשל נבלה היא אסר לה
ישכנו נחש. ותנן נמי
❖
(שם קטז:).
האומר אין תפלין לעבור
שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכן פסק ר"ח וכן בסדר תנאים ואמוראים פסק הלכה כריב"ל בכ"מ וגם דברי רב אדא בר
על ד"ת פטור. [חמשה]
אהבה אינם כלום כיון שאינו אותו רב אדא בר אהבה שהיה תלמידו של רבא שהיה בתראה שהרי הוזכרו דבריו קודם דברי רב
טוטפת להוסיף על דברי
חסדא ורב ח) נחמן (ט) בר יצחק שהיו קדמונים יותר מרבא וגם דברי רב חסדא ורב נחמן בר יצחק עמדו בקושיא וליכא למיחש נמי
סופרים חייב. א"ל (ר')
רבינו חננאל
ישמעאל חשוק שפתותיך
משום עירוב חלב טמא כדפרי' לעיל ט) (גבי) שלא ט) (עמד) כפרש"י שהרי אין העובדי כוכבים שוטים לערב בו חלב טמא מאחר
ואל תהא נבהל להשיב.
חיה ולא הודו לו. אלא
שאינו עומד אלא ודאי אין הטעם אלא משום נקור ואנו שאין נחשים מצוין בינינו אין לחוש משום גלוי ואין לומר דדבר שבמנין
ומאי טעמא א"ר יוחנן
אמרו לא נהנין ולא
הוא וצריך מנין אחר להתירו כי ודאי הוא כשאסרו תחלה לא אסרו אלא במקום שהנחשים מצוין כמו שאפרש לקמן גבי יין נסך
גזירה חדשה היתה משום
מועלין והא עולה איסורי
ניקור. וכד גזרי גזירה
הנאה הן. אלמא איסורי
(דף נז: ד"ה לאפוקי) וגם בהרבה מקומות יש שאוכלים אותם מפני שמעמידין אותם בפרחים וגם גאוני נרבונא התירו אותם במקומן מטעם
במערבא לא מגלו טעמא
הנאה פרשן מותר והדר
שמעמידין אותם בפרחים מיהו במקומנו שמעמידין בקיבה אומר הרב ר"י בן הר"ר חיים שיש טעם קצת לאסור מפני שמולחין הקיבה
עד תריסר ירחי שתא.
תני ליה מפני שמעמידין
בעורה ואיכא איסור דבשר בחלב דמליח הרי הוא כרותח
ואני ראיתי מקומות שהן מעמידים בנבלת דבר אחר מליח:
עד דתפשוט בכל ישראל.
אותה בקיבת עגלי עבודת
דחיישי דלמא איכא מאן
כוכבים. ואמר ליה א"כ
מפני דלא סבירא ליה ואתי
למה לא אסרוה בהנאה.
לזלזולי בה. מגדף בה רבי אבהו אלא מעתה יבשה שאין בה חשש ניקור תשתרי. ופריק ר' ירמיה לפי שאי
אלמא איסורי הנאה פרשן שרי. ועגלי עבודת כוכבים פרשן אסור. א) ולמה לא אסרוה בהנאה משום דליתא
אפשר לה בלא צחצוחי חלב. וכיון דאיכא לחלוחית זיהרא האי. ושמואל אמר לא אסרוה אלא מפני שמעמידין
לאיסורא בעיניה לא אסרוה בהנאה. הכא נמי בגבינה נמי ליתא לאיסורא בעיניה. אמר ליה שאני הכא דכיון
אותה בעור קיבת נבילה מכלל שהקיבה גופא שריא דפרשא בעלמא היא. איני דשמואל שרי בקיבה גופא
דאיסורא הוא דקא מוקים לה חשיב וכמאן דאיתיה בעיניה דמי אמאי לא אסרוה בהנאה: השיאו לדבר
והתנן קיבת העובד כוכבים ושל נבילה הרי זו אסורה. והוינן בה ושחיטת עובד כוכבים לאו נבילה היא.
אחר וכו'. ירושלמי מפני מה לא גילה לו אם להפליגו נתכוין היה לו להשיאו באלו שאין להן הכרע
ואמר שמואל חדא קתני והכי קתני קיבת שחיטת עובד
כוכבים נבילה והרי זו
אסורה. ופרקינן לא קשיא
כגון שאת ארור מחר משוקדים וקם כו'. א"ר יוחנן מפני שבקרוב אסרוה (וישמע) [ור' ישמעאל] תלמיד
א) נראה דצ"ל והא דלא אהדר ליה דמשו"ה לא אסרוה בהנאה כמו במורייס לרבנן משום דליתא וכו' אמר לך שאני הכא וכו' וכמאן דאיתא בעיניה דמי ומשו"ה פריך דאמאי לא אסרוה בהנאה כצ"ל.