לה:
אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מפני
שמעמידין בשרף ערלה. וערלה של עובדי כוכבים אסורה
כאן קודם חזרה. אותה משנה דשחיטת חולין דקיבת עובד כוכבים
קיט א ב מיי' פט"ז
א) [יבמות ל. לב. קדושין כה.
מהלכות מאכלות
שבועות ד. חולין לב: קטז:],
נבלה ואסורה נשנית קודם שחזר בו ר' יהושע מדבריו שאמר לו לר'
כמו שנפרש בפ"ה בעה"י (עיין בתוס' קידושין דף לו: ד"ה כל
ט)
מצוה): דברים המכוסין ממנו מתגלין לו. פי' שבני אדם מגלין
ב) [צ"ל דתנן], ג) [ערלה
אסורות הלכה כו סמג
ישמעאל מפני שמעמידין אותה בקיבת נבילה וסבר לאו פירשא
פ"א מ"ז נדה ח:], ד) [עי'
לאוין קמו:
היא: וכאן לאחר חזרה. הך
קכ ג מיי' שם פ"ג הלכה
לו רזיהן לפי שנהנין ממנו עצה ותושיה כמו
שמפרש במס' אבות
דשני שמואל מפני שמעמידין אותה
תוס' לקמן לו. בתוך ד"ה
(פ"ו מ"א): לגבינה איכא דקאי
יג סמג לאוין קלב
אשר וכו' במתניתין כתב
בעור אבל קיבה עצמה שריא לאחר
טוש"ע י"ד סי' קטו סעיף
רשב"ם בשם רש"י וכו'
ביני אטפי. פירוש ליקח חלב מן
חזרה שחזר בו ר' יהושע מפני
כאן
קודם חזרה כאן
לאחר חזרה ומשנה
א)
א:
ותוס' לעיל לג: ד"ה בעא],
קכא ד מיי' שם פי"ז
תשובתו של ר' ישמעאל: ומשנה.
העובד כוכבים לעשות גבינה אבל לעיל
ה) מהרש"א גרס מיניה
לא זזה ממקומה רב
מלכיא משמיה דרב
דאיבו, ו) [שה"ש א],
הלכה ט סמג
גבי ליקח גבינה של עובד כוכבים
הנשנית בשחיטת חולין (דף קטז.)
אדא בר אהבה אמר מפני שמחליקין פניה
ז) [גיטין עו:], ח) [שייך
לאוין קמח טוש"ע י"ד סי'
קודם חזרה: לא זזה ממקומה. לא
ליכא למיחש לחלב טמא כיון שעושה
לעמ' הבא], ט) [סג: בד"ה
קיב סעיף א:
בשומן
חזיר רב חסדא אמר מפני שמעמידין
קכב ה מיי' שם הלכה
אין עודרין], י) [שייך לעמ'
אותו לצרכו ליכא למיחש דלמא עירב
עקרוה לגמרי דהואיל ונשנית נשנית
אותה בחומץ רב נחמן בר יצחק אמר
הבא], כ) [לפי מ"ש רש"י
כב וסמג שם
(א)
בו חלב טמא כיון שאינו עומד:
אבל אין הלכה כמותה שהרי חזר
טוש"ע שם סי' קיד סעי'
שם ד"ה הכי גרסי'
מכלל דאיכא למאן דשרי.
מפני
שמעמידין אותה $בשרף הערלה
בו: שמעמידין אותה בחומץ. שהחומץ
ז:
בתוספתא וכו' צ"ל או מולגן
❖
קכג ו מיי' שם הלכה ט
כמאן כי האי תנא (דתניא) ר"א אומר
במי זיתים],
מדקאמר פת לא הותרה בב"ד מכלל
מעמיד חלב. ולקמן פריך לה א"כ
ב)
טוש"ע שם סי' קיג
ליתסר בהנאה: בקטפא דגוזא.
דאי בעי הוה שרי ליה אלמא לא פשט
המעמיד בשרף הערלה אסור מפני שהוא
ג) א
סעיף א:
בשרף היוצא מן העץ: אבל בקטפא
איסורו ומכאן סמכו עתה לאכול
קכד ז מיי' שם פ"ג הל'
פירי אפי' תימא ר' יהושע עד כאן לא פליג
תורה אור השלם
כג סמג שם טור
דפירי. בשרף הפירי עצמו: מגולה
פת של עובדי כוכבים כיון שלא פשט
ר' יהושע עליה דר"א אלא בקטפא דגוזא
1. לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים
וש"ע שם סי' קיד סעי' י:
ריחה נודף. והיינו דכתיב שמן תורק
איסורו בכל ישראל ויש לסמוך על
קכה ח מיי' פי"ז שם
אבל בקטפא דפירא מודי והיינו דתנן ג)א"ר
שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן
דברי רשב"ג ור"א בר צדוק דאמרי
שמך כשמגלין אותה ומריקין שמנה.
ו)
הלכה יב סמג
עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ:
יהושע שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף
❖
לאוין שם טור וש"ע י"ד
שיר השירים א ג
אין גוזרין גזרה על הצבור אלא א"כ
כלומר כשאתה מלמד תורה לתלמידים
❖
סי' קיב סעיף ב:
העלין ובשרף העיקרין מותר בבשרף הפגין
אז יצא לך שם: מתגלין לו. מעצמן
רוב הצבור יכולין לעמוד בו ועוד
מתני'
אסור מפני שהוא פירי בין לרב חסדא בין
ר'
ראיה דאמר לקמן
בימינו
בלא טורח כשהוא מלמדן:
(דף לז.)
גליון הש"ס
לרב נחמן בר יצחק תתסר בהנאה קשיא
ובית דינו התירו את השמן לא
תתיר אף את הפת ולא הניח (ד) להתיר
רבינו חננאל
(ב)
גמ' בשרף הערלה. עיין
אלא משום דהוו קרו ליה ב"ד
גרסי'. דהא לאו איהו שרייה אלא ר'
דרש רב נחמן בריה דרב חסדא מאי דכתיב
בריטב"א קדושין דף לח
כאן קודם חזרה וכאן
❖
שריא ואחריו באו בית דין אחר
יהודה נשיאה בר בריה שרייה כדאמר
ד"ה דתנן:
לאחר חזרה. פי' הא דתנן
1 לריח שמניך טובים למה ת"ח דומה
קיבת עובד כוכבים ושל
שהתירוהו ועוד דאמרי בירושלמי
בגמ' [לז.] מסתמיך ואזיל רבי יהודה
לצלוחית של פלייטין מגולה ריחה נודף
נבילה ואוקמא שמואל
דפרקין ובפ"ק דשבת פת עמדו
נשיאה ור' יהודה נשיאה דגמ' היינו
קיבת עובד כוכבים נבילה
מכוסה אין ריחה נודף ולא עוד אלא דברים
הגהות הב"ח
עליו והתירוהו ומי שנזהר מפת של
רבי יהודה הנשיא בנו של ר"ג בר'
ואסורה קודם שחזר בו
שמכוסין ממנו מתגלין לו שנאמר עלמות
(א) גמ' רב נחמן אמר
ר' יהושע היתה הקיבה
1
עובדי כוכבים מותר לאכול עם מי
שהיה בימי האמוראים וה"נ אמרינן
מפני שמעמידין. נ"ב רב
עצמה אסורה. א) וטעם
אהבוך קרי ביה עלומות ולא עוד אלא
שאינו נזהר בקערה אחת אע"פ
בגמרא ז) ר' יהודה הנשיא בנו של
נחמן גרסי' ולא גרסינן רב
אותה המשנה תירץ אחר
שמלאך המות אוהבו שנא' עלמות אהבוך
נחמן בר יצחק והכי משמע
שטעם פת עובד כוכבים מתערב
ר"ג הורה כו' ואילו רבי בנו של
שהשיבו ר' ישמעאל
בדברי התוספות לעיל דף
והלא קיבת עולה חמורה
בפת ישראל דאין להחמיר לאסור
רשב"ג היה כדאמרינן בהשוכר את
קרי ביה על מות ולא עוד אלא שנוחל שני
לא ע"ב בד"ה רב נחמן
מקיבת נבילה ומותרת.
הפועלים (ב"מ פד:): והשלקות. כל
ע"י תערובת כדאמר בפ"ק דחולין
אמר משום גילויא:
עולמות אחד העוה"ז ואחד העוה"ב שנא'
וחזר בו ר' יהושע והודה
(ב) שם בין לרב נחמן
כי קיבת נבילה מותרת
(דף ו.) דלא גזרו על תערובת דמאי
דבר שבישלו עובד כוכבים ואפילו
עלמות קרי ביה עולמות: מתני' ואלו
תתסר כצ"ל ותיבות בר
ואמר מפני שמעמידין
וכה"ג (ה) במנא דעובדי כוכבים שרי
בכלי טהור. וכולהו משום חתנות:
יצחק נמחק: (ג) שם
אותה בקיבת עגלי עבודת
דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן
וכבשין. לכבוש דגים וירק וראש
דליתיה לפת בעיניה דלא גזרו אלא
בהדיה דאיבו. נ"ב ס"א לא
כוכבים אחר שחזר בו
איסור הנאה חלב שחלבו עובד כוכבים
ג
תשתעו מי'יה דאיבו פי'
כמו שמפורש במשנה זו
ורגלים של בהמה בחומץ: וטרית.
היכא דאיתא בעיניה:
לא תאמרו דבר שמועה
אמר שמואל לטעמיה דהא
זליפתן.
ואין ישראל רואהו ד והפת והשמן שלהן
מין דגים קטנים מלוחים: טרופה.
פ"ה פליטתן ונראה
י)
משמו. אלפסי והר"ן
מתני' מפני שמעמידין
רבי ובית דינו התירו השמן והשלקות
שאותה פליטה באה
שנטרפו ונשתברו הדגים ואין ניכרין
והרא"ש: (ד) תוס' ד"ה
ד)
ה
ו
אותה בעור קיבת נבילה.
מכלל וכו' ולא הניח
אבל הקיבה עצמה של
וכבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ וטרית
הלכך חיישי לטמאים: וציר שאין
מכח השמן שהריקו מכלי האיסור
ז
מלהתיר: (ה) בא"ד
נבילה מותרת. ומפני מה
בה דגה כלבית שוטטת בו. שדרך
כדאמרינן לקמן (דף עה.) כ) או
טרופה וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת
וכה"ג בפת דעובד
שנו אותה המשנה ואינה
מזלגן במי זיתים ולשון זילוף ק"ק
כלבית ליגדל מאליה בציר של דגים
כוכבים 'מי שרי כיון
(ו)
שנויה כהוגן. מפורש בפ'
בו והחילק וקורט של חלתית ומלח שלקונדית
דליתיה לפת בעיניה:
כל הבשר א"ר יוחנן לא
שלא מצינו זילוף רק לשון שפיכה
טהורים ואם יש ציר דג טמא עמו לא
הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה:
(ו) ד"ה זליפתן וכו' לקמן
קשיא כאן קודם חזרה
❖
כמו תעשה זילוף (פסחים דף כ:):
תגדל כלבית בו והיא עצמה טמאה:
גמ' חלב למאי ניחוש לה אי משום איחלופי
או חולטן במי זיתים:
וכאן לאחר חזרה ומשנה
והחילק. מין דגים קטנים טהורים
לא זזה ממקומה. רב
בשלמא
טהור חיור טמא ירוק ואי משום איערובי
מלכיא אמר רב אדא
והיא סולתנית ואין לה סנפיר וקשקשת
בר אבא מפני שמחליק
לעזי רש"י
ניקום דאמר מר חלב טהור עומד חלב טמא אינו עומד אי דקא בעי לגבינה
ועתיד לגדל לאחר זמן סנפיר וקשקשת
פניה בשומן של חזיר.
ה"נ הכא במאי עסקינן דקא בעי ליה לכמכא ונשקול מיניה קלי וניקום
רב חסדא אמר מפני
לזר"א. חלתית.
וקיימא לן [לט.] דמותרת ואמר בגמרא
שמעמידין אותה בחומץ.
מישג"א. מי-גבינה, נסיוב
[שם] מפני מה אסרוה מפני שעירבונה
כיון דבטהור נמי איכא נסיובי דלא קיימי ליכא למיקם עלה דמילתא ואב"א
❖
רב נחמן בר יצחק
החלב.
עולה עמה דגים טמאים הדומים
אפי' תימא דקבעי לה לגבינה איכא דקאי ביני אטפי: והפת: א"ר
אמר מפני שמעמידין
אותה בשרף ערלה. כדתנן
לה הלכך לא שנא טרופה ול"ש אינה
כהנא א"ר יוחנן פת לא הותרה בב"ד מכלל דאיכא מאן דשרי אין דכי
המעמיד בשרף ערלה ר'
מוסף רש"י
טרופה איכא למיחש לאחד מאלף
אליעזר אומר אסור. אפילו
אתא רב דימי אמר פעם אחת יצא רבי לשדה והביא עובד כוכבים לפניו
ביניהם דדמו ליה ולא מינכרי
המעמיד. חלב בהמה
תימא ר' יהושע ע"כ לא
❖
פת פורני מאפה סאה אמר רבי כמה נאה פת זו מה ראו חכמים לאוסרה מה
לעשות גבינה (נדה ח:).
פליג ר' יהושע עליה
אבל טרית אין שקץ דומה לה הלכך
דר' אליעזר אלא בקטפא
ראו חכמים משום חתנות אלא מה ראו חכמים לאוסרה בשדה כסבורין העם
כי אינה טרופה שריא: חלתית. מין
דגווזא פי' קטף של
התיר רבי הפת ולא היא רבי לא התיר את הפת רב יוסף ואיתימא רב
פירי הוא שקורין לזר"א בלע"ז
עץ. אבל בקטפא דפירא
רבינוחננאל (המשך)
מודה ליה. דתנן א"ר
שמואל בר יהודה אמר לא כך היה מעשה אלא אמרו פעם אחת הלך רבי
ומחתכין את קרטיו בסכין ואסור
לפיכך אסורה: ירושלמי
יהושע שמעתי בפירוש
משום שמנוניתא דסכינא: ומלח
למקום אחד וראה פת דחוק לתלמידים אמר רבי אין כאן פלטר כסבורין העם
המעמיד בשרף (הערלה)
אמר ר' ירמיה חלב עובד
שלקונדית. מפרש בגמ' (לקמן לט:):
[העלין] בשרף העיקרין
כוכבים למה הוא אסור
לומר פלטר עובד כוכבים והוא לא אמר אלא פלטר ישראל א"ר חלבו אפילו
גמ' ניקום. יעמידנו ע"י קיבה
מותר. בשרף הפגין אסור
מפני תערובת חלב בהמה
למ"ד פלטר עובד כוכבים ח לא אמרן אלא דליכא פלטר ישראל אבל במקום
מפני שהוא פירי. ולרב
טמאה. ר' יהושע בן לוי
לגבינה: לכמכא. מאכל: קלי.
חסדא ולרב נחמן בר
אמר משום גלוי. ויעמיד.
דאיכא פלטר ישראל לא ורבי יוחנן אמר אפי' למ"ד פלטר עובד כוכבים ה"מ
מעט: נסיובי. מישג"א: ליכא למיקם
יצחק תיתסר בהנאה. דהא
אמר ר' שמואל מפני ארס
בשדה אבל בעיר לא משום חתנות איבו הוה מנכית ואכיל פת אבי מצרי אמר
החומץ של עובדי כוכבים
הנתון בין הנקבים ותני כן
עלה דמלתא. שמא נתערב בו חלב
שהיה מתחלתו יין איסורי
שלשה ארסין הן. אחד צף
להו רבא ואיתימא רב נחמן בר יצחק לא תשתעו (בהדיה דאיבו) דקאכיל
(ג) ה)
טמא וכשהעמידו עומד טהור שבו
הנאה הוא. וכן הערלה
ואחד שוקע ואחד דומה
לחמא דארמאי: והשמן שלהן: שמן רב אמר דניאל גזר עליו ושמואל אמר
איסורי הנאה היא תיתסר
לשבכה. ישראל יושב
והטמא נשאר עם הנסיובי הלכך
גבינה זו אפי' בהנאה
בצד העדר ועובד כוכבים
זליפתן
אין זה נסיון להכשיר הראשונים
קשיא: מתני' ואלו דברים
חולב ומביא לו ואינו
לאכול אבל לגבינה סלקא דעתא השתא דמותר: ואי בעית אימא. אפילו לגבינה נמי אסור: דאיכא. נסיובי דקיימי בגבינה: ביני אטפי.
חושש משום תערובת
של עובדי כוכבים אסורין
בהמה טמאה. פת של
ואין איסורן איסור הנאה.
בתוך הגומות שבגבינה וחיישינן שמא מן החלב טמא שלא עומד נשאר עם הנסיובי בגומות: פורני. הוא תנור שהוא גדול ופיו מן הצד
חלב שחלבו עובד כוכבים
עובדי כוכבים אסורה.
וכל תנור שבמשנה קטן הוא ומקום שפיתת ב' קדירות ופיו למעלה: לאוסרה בשדה. דליכא למיחש לאימשוכי דאקראי
א"ר יוחנן אפי' למ"ד רבי
ואין ישראל רואהו.
בעלמא הוא: מנכית. נושך: אבי מצרי. בשדות אצל המצרים:
ח) זליפתן. פליטתן שפולטין ומזיעין שמנונית איסור שבלעו:
התיר את הפת של פלטר.
אוקימנא איסוריה דחלב
שחלבו עובד כוכבים
הני מילי בשדה במקום
לודאי
שאין פת ישראל מצויה.
חיישינן דלמא מערב ביה
אבל בעיר לא: איבו מנכית ואכיל פת עובדי כוכבים אבי מצרא דמתא. אמר להו רבא ואמרי לה אמר רב נחמן לא תשתעי
חלב בהמה טמאה. ואסיקנא השתא דאתית להכי גבינה נמי משום חלב בהמה טמאה. ואי אמרת חלב בהמה טמאה לא
קא חיישינן דלמא הני דמתחזי בגבינה כדתקוני לה כמין נקב ההוא דקאי ביני ביני בגבינה כמין טיפין הוא החלב הטמא
ליה (לאיבו) [בהדי' דאיבו] דאכיל נהמא דארמאי. שמן. אמר רב דניאל גזר עליו שנאמר אשר לא יתגאל בפת בג המלך וגו'.
א) נראה דצ"ל וטעם אותה משנה שלנו שתירץ שמואל אחר שהשיבו וכו'.