אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
לו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בשלמא
(א) למ"ד זליפתן של כלים אסורים כו'. קסבר נותן טעם לפגם מותר לפום ריהטא משמע שאותם שאסרו קודם ר' יהודה
קכו א מיי' פט"ו מהל'
א) [לקמן לח:], ב) [בס"א
נוסף: הנשיא], ג) [שם לט.
מאכלות אסורות
כגון תלמידי שמאי והלל סוברין נותן טעם לפגם אסור ואתא ר' יהודה נשיאה וסבר מותר ושמואל סבר כוותיה שהיה
כ)
לט: סה: סז: סח: עה:],
הלכה כח סמג לאוין קלח
מחזיק דברי רבי שמלאי ולקמן נמי פ"ה (דף סז.) גבי חומץ אשר שם לתוך הגריסין פסיק שמואל הכי הלכתא נותן טעם לפגם
ד) [עדיות פ"א מ"ה] מ"ק
טוש"ע י"ד סי' קג סעיף
מותר ולקמן בפירקין (דף לח:) גבי מישחא שליקא (ב) סתם התלמוד אי משום גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם הוא ודקדק ר"י היאך
ג: מגילה ב. גיטין לו:,
א:
קכז ב מיי' פ"ב מהל'
ה) [ב"ב קיא.], ו) שבת יז:
באו לחלוק על רבותינו שמאי והלל
ע"ש, ז) [צ"ל אמר אבימי],
ממרים הלכה ב
בדין נותן טעם לפגם להתירו נהי סמג עשין קיא:
זליפתן של כלים טמאים אוסרתן אטו כולי
לודאי. מזלזלי במידי דרבנן: אם
ח) איסורם. יעב"ץ, ט) ב"ק
[קכז ג רב אלפס קדושין
דשמן יכול להיות שמותר מטעם שלא
עט: ב"ב ס: הוריות ג:,
הם לא דרשו. אם ר' יהודה הנשיא
עלמא אוכלי טהרות נינהו אלא זליפתן של
י) [ע"ב], כ) וכן בכל העמוד
פ"ד דף רמג.]:
פשט ואין רוב הצבור יכולין
לא דרש את המקרא להבין שדניאל
כלים אסורין אוסרתן א"ל שמואל לרב
ד [מיי' שם הלכה ז]:
היכא דכתוב שמאי והלל צריך
לעמוד בשאר דברים היאך הותר
❖
גזר עליו וסבר דבי דינא אחרינא
ה [מיי' שם הל' ה]:
לגרוס תלמידי שמאי והלל.
בשלמא לדידי דאמינא זליפתן של כלים
רש"א, ל) [עי' תוס' לעיל לג:
ועוד קשיא אי ס"ל לתנא דמתני'
גזר עליו משום זליפת כלים ושרייה:
❖
אסורין אוסרתן היינו דכי אתא רב יצחק בר
ד"ה בעא],
דנותן טעם לפגם אסור תקשי $ הא
אנן לא דרשינן. בתמיה: שמונה
רבינו חננאל
שמואל בר מרתא ואמר דריש רבי שמלאי
דאמר לקמן (דף לט:) גבי דבש למאי
עשר דבר. ב"ש וב"ה יחד נמנו
בנציבין שמן ר' יהודה ובית דינו נמנו עליו
ניחוש אי משום גיעולי עובדי כוכבים
ושמואל אמר זליפתן של
א)
ב)
וגזרו עליהם בפ"ק דשבת (דף יג:).
תורה אור השלם
כלים אסורין. כגון קדירה
נותן טעם לפגם הוא ומה בכך הא
והתירוהו קסבר נותן טעם לפגם מותר
ולקמןי) פריך בנותיהן דאורייתא היא:
ג) א
1. וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ
בת יומא וכיוצא בה
תנא דמתני' מיסר קא אסר לכך
מאי אסהדותיה דרב. דאמר דדניאל גזר
אלא לדידך דאמרת דניאל גזר עליו דניאל
אסרתן. אמר ליה שמואל
אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאַל בְּפַתְ בַּג
לרב בשלמא לדידי כו'
נראה לר"י דשמואל נמי ס"ל דכי
הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו
עליו כיון דדריה לא קביל מיניה לאו
גזר ואתא רבי יהודה הנשיא ומבטל ליה
משום דנותן טעם לפגם
וַיְבַקֵּשׁ מִשַּׂר הַסָּרִיסִים
גזור ב"ש וב"ה על השמן משום
גזרה היא: בעיר. משום חתנות: בכל
והתנן ד) ב אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד
מותר משום הכי שרייה
אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל:
❖
חתנות גזור ומיהו משום דלא שייך
יכול לבטל בית דין גזירת ב"ד חבירו.
רבי. אלא לדידך דאמרת
דניאל א ח
חבירו אלא א"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין
דניאל גזר עליו היכי יכול
בה חתנות כ"כ כמו ביין הוצרך להם
שגזר על דבר המותר ובלבד שיהא
רבי לבטוליה. והא אין
א"ל שמלאי לודאה קא אמרת שאני לודאי
סעד בזליפתן של כלים אסורין אע"ג
גדול ממנו: רבותינו. רבי יהודה
בית דין יכול לבטל דברי
גליון הש"ס
דמזלזלו א"ל ה)אשלח ליה איכסיף אמר רב
דאינהו סבירא להו בעלמא נותן
הנשיא: לא פשט. עדיין לא החזיקו
בית דין חבירו אלא אם
תוס' ד"ה בשלמא וכו'
כן גדול ממנו בחכמה
אם הם לא דרשו אנן לא דרשינן והכתיב
טעם לפגם מותר וכן סובר שמואל
רובם באותה הגזירה לנהוג בו איסור:
הא דאמר לקמן. [ועי']
ובמנין. אמר ליה אשלח
שמכח שני הטעמים גזרו אע"פ שאין
וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת
במארה
דף לח ע"ב (ועיי"ש)
1
ליה לרבי אשאל אשאליה
❖
די בכל אחד לבדו והיינו דקא"ל
בתוס' ד"ה אי:
איכסיף רב אמר [אם] הם
בג המלך וביין משתיו בשתי משתאות הכתוב מדבר אחד משתה יין ואחד
לא דרשו אנן לא דרשינן.
שמואל לרב בשלמא לדידי דאמינא
משתה שמן רב סבר על לבו שם ולכל ישראל הורה ושמואל סבר על לבו
כתיב וישם דניאל על
דגזירת שמן לא היתה קדמונית מימי
לבו אשר לא יתגאל בפת
שם ולכל ישראל לא הורה ושמן דניאל גזר והאמר באלי אבימי נותאה
הגהות הב"ח
ו)
ז)
דניאל אלא שמאי והלל גזור מטעמי
בג המלך וביין משתיו
משמיה דרב פיתן ושמנן יינן ובנותיהן כולן משמנה עשר דבר הן וכי תימא
(א) תוס' ד"ה בשלמא
בשתי משתאות הכתוב
ג
דפרישית ניחא דיכול להיות שהתיר
לדידי דאמרי זליפתן של
מדבר. יין ושמן רב סבר
אתא דניאל גזר ולא קיבל ואתו תלמידי דהלל ושמאי וגזור וקיבל א"כ מאי
ר' יהודה הנשיא כמו שמפרש התלמוד
וכו' גבי חומץ לתוך
שם על לבו והורה לכל
אסהדותיה דרב אלא דניאל גזר עליו בעיר ואתו אינהו וגזור אפילו בשדה
הגריסין כצ"ל ותיבות אשר
בסמוך דלא פשט איסורו וגם הטעמים
ישראל. ושמואל סבר שם
שם נמחק: (ב) בא"ד
על לבו לעצמו לאחרים
לא נראו לו כי אין טעם חתנות טוב
ור' יהודה הנשיא היכי מצי למישרא תקנתא דתלמידי שמאי והלל והתנן
לא הורה: ירושלמי אמר
מישחא שליקא קאמר
כל כך ועוד דנותן טעם לפגם מותר
סתם התלמוד וכו' שלא
אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול הימנו
ליה שמואל אכול משחא
פשט איסורו ואין רוב
דארמאי ואי לא כתיבנא
אלא לדידך דאמרת דניאל גזר עליו
בחכמה ובמנין ועוד הא אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן בכל יכול
וכו' לעמוד בו בשאר:
עליך זקן ממרא: ומקשינן
היאך היה יכול רבי יהודה הנשיא
וסבר רב שמן דניאל
לבטל בית דין דברי בית דין חבירו חוץ משמונה עשר דבר שאפילו
לבטלה דכיון שכתובה היא בתורה
גזר עליה והא משמיה
יבא אליהו ובית דינו אין שומעין לו אמר רב משרשיא מה טעם
דרב אמרו פתן שמנן
פשיטא הוא דפשט איסורו בכל ישראל
ויינן מי"ח דבר הן.
הואיל ופשט ח) איסורו ברוב ישראל שמן ד לא פשט איסורו ברוב ישראל
ועוד כי שמאי והלל שהיו אחריו יותר
ופרקינן דניאל גזר שיהא
דאמר רבי שמואל בר אבא אמר רבי יוחנן ישבו רבותינו ובדקו על
משלש מאות שנה שבאו והוסיפו
אסור בעיר. תלמידי שמאי
והלל גזרו ביה איסור
שמן שלא פשט איסורו ברוב ישראל וסמכו רבותינו על דברי רשב"ג
עליו לגזור אף בשדה כמו שמפרש
אפילו בשדה. ומקשינן
בסמוך א"כ משמע דגזירתו פשטה
ועל דברי רבי אלעזר בר צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזירה על הצבור
ט) ה
אי הכי רבי היכי מצי
מיהא בעיר: אשר לא יתגאל
מבטיל גזירה זו. והאמר
אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה דאמר רב אדא בר אהבה מאי קרא
ר' יוחנן בכל יכול בית
בפת בג. פרשב"ם דהאי פת לאו פת
במארה
דין לבטל דברי בית
ממש הוא דלישתמע מהכא דדניאל
דין חבירו אם הוא
גזר על הפת אלא לפתן הוא והוצאת המלך הוא ריפוש"א בלע"ז וכן ממקרא מוכיח דכתיב (דניאל א) ויהי המלצר נושא את פת בגם
גדול ממנו בחכמה ובמנין
חוץ מי"ח דבר שאפי'
ונותן להם זרעונים ואין לומר שהיה נוטל פתן והיו אוכלים זרעונים בלא פת: במתני' כתב רשב"ם בשם רש"י דלא גרס רבי דר' יהודה
יבוא אליהו ובית דינו
הנשיא בר בריה ובית דינו התירוהו וחכמי דורו קבעו דבר זה במשנה שסדר רבי זקנו כי הוא היה בנו של ר"ג הנזכר במס' אבות (פ"ב
אין שומעין להם. ופרקי'
להו אמר רב שמעיה
מ"ב) ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא אומר יפה ת"ת כו' ואותו רבי יהודה הנשיא הנזכר כאן הוא ר' יהודה נשיאה שהיה בימי האמוראים אלא
ל)
מה טעם הואיל פשט
בלשון משנה וברייתא קורא אותו הנשיא ובלשון אמורא קורא אותו נשיאה ור' יהודה הביא ירושלמי רבי ובית דינו התירו את השמן
איסורן ברוב ישראל שמן
בשלשה מקומות רבי יהודה הנשיא ורבותינו התירו בגיטין ובשמן ובסנדל ונראה לו שיש שם טעות סופר דקפריך וליקרו ליה ב"ד שריא
לא פשט איסורו ברוב
ישראל וכרבי יוחנן ישבו
שכל ב"ד המתיר ג' דברים נקרא ב"ד שריא ודחי א"ר יודן בר' ישמעאל בית דינו חלוק עליו בגיטין פירוש ואין זה מתיר ג' דברים ואם
ובדקו על השמן ומצאו
הוא היה רבינו הקדוש א"כ היה לו למנות עוד אחרת שהתיר כדאמר בפרק קמא דחולין (דף ו:) דהתיר רבי בית שאן דבירושלמי דדמאי נמי
שלא פשט איסורו ברוב
איתא לכך נראה לו דגרס התם ר' יהודה הנשיא והוא ר' יהודה נשיאה עוד כתוב שם בירושלמי רב יצחק בר שמואל בר מרתא נחת
ישראל. וסמכו רבותינו
על דברי רשב"ג ועל
לנציבין אשכח לר' שמלאי הדרומי יתיב ודריש רבי ובית דינו התירו את השמן שמואל קבל עליו ואכל רב לא אכל א"ל שמואל לרב אכול
דברי רבי אלעזר בר'
או אנא כתיב עלך זקן ממרא א"ל עד דאנא תמן אנא ידע מאן ערער עליה שמלאי הדרומי א"ל אפשר מה דאמר בשם גרמיה לא בשם
צדוק שהיו אומרים אין
רבי ובית דינו אטרח עליה ואכל: ושמן דניאל גזר עליו. ה"נ ה"מ למפרך איין אלא משום דאשמן קאי נקטיה: ורבי יהודה הנשיא
גוזרין גזירה על הצבור
היכי אלים למשרי תקנתא דשמאי והלל. פרשב"ם דפריך בין לרב בין לשמואל דשמואל נמי מודי דמי"ח דבר הם: והתנן אין ב"ד יכול
אלא אם רוב ישראל
יכולין לעמוד בה. כדכתיב
כו'. תימה בפרק השולח (גיטין לו: ושם ד"ה אלא) גבי פרוזבול דאמר שמואל האי פרוזבול עולבנא דדייני הוא אי איישר חיילי אבטליניה
ומסיק אי איישר חיילי יותר מהלל והיכי דמי אי פשטה תקנת פרוזבול אפילו היה גדול אין יכול לבטלו ואם לא פשטה א"כ למה לי
איישר חיילי הרי ר' יהודה נשיאה התיר שמן אע"פ שהיה קטן מאותו טעם דלא פשט איסורו וי"ל דהכא נמי מטעם דלא פשט גרידא
לא התיר אם לא היה ג"כ טעם דאין רוב הצבור יכולין לעמוד אבל פרוזבול נהי דלא פשט מ"מ רוב הצבור יכולין לעמוד בו מ"מ קשה
דדבר תימה הוא היאך לא פשט מאחר שהוא ריוח המלוים לכך נראה דודאי פרוזבול פשט ודקשיא לך אפי' גדול היאך יכול לבטל ודאי
בי"ח דבר דוקא אמר באם יבא אליהו ויאמר אין שומעין וכמו שמפורש בירושלמי הטעם מפני שעמדה להם בנפשותיהם כך
דקדק הרב רבי אלחנן מתוך גירסת הספרים שמצא בספרים ישנים דקאמר האמר רב משרשיא מה טעם כו' משמע שמשם
מתחיל התירוץ וה"פ דשמעתין ור' יהודה נשיאה היכי אלים למישרי כו' והתנן אין בית דין כו' ועוד אפילו הוא גדול אינו יכול
לבטל בי"ח דבר ולא הוצרך לפרש הטעם כי פשוט הוא ומשני האמר רב משרשיא מה טעם לפי שפשט ולפיכך ב"ד גדול נמי
אינו יכול לבטל ושמן לא פשט לכך אפי' עמדו בנפשותיהם קטן יכול לבטל וסמכו על דברי רבן שמעון בן גמליאל דאין גוזרין
כו' ולפיכך הותר אף בב"ד קטן אבל ודאי שאר דברים אף כי פשטו יכול ב"ד גדול לבטל ולפיכך גבי פרוזבול אמר שמואל דאי
איישר חיילי מהלל אבטליניה ואע"פ שפשט והילך הירושלמי דפרק קמא דשבת א"ר בון אמר רב יהודה בשם שמואל ל"ש אלא חוץ
לי"ח דבר
אבל בי"ח דבר אפילו
גדול אינו
מבטל מפני שעמדה
להם בנפשותיהם פירוש ממה שנעצו חרב בבית
המדרש:
אי