26/7

ה:

לפני

אידיהן פרק ראשון עבודה זרה

עין

משפט

מסורת הש"ס

נר

מצוה

יצרם

מסור בידם. דריש ליה ממשלחי רגל דיצה"ר נקרא אורח

בלחם הקלוקל. קל הוא המן ומפני שהיה נבלע בכל אבריהם ואינן

ח א מיי' פי"ב מהל'

א) [צ"ל ארבעים שנה

כדכתיב ויבא הלך לאיש העשיר: ומי בעינן כולי האי.

במדבר], ב) [בע"י איתא

שחיטה הל' יד סמג

יוצאין לחוץ קראוהו קלוקל ורגנו על כך והיא היתה להם טובה גדולה

רבא], ג) [עי' תוספות סוטה

לאוין קמט טוש"ע י"ד

שלא היו צריכין לטרוח ולצאת שלש פרסאות לפנות דתניא כ)(ברכות דף

פירש רש"י וכי אדם רגיל כ"כ להעלות על לבו שמחתו וחגו דאסרת

כב: ד"ה ועד כמה], ד) ב"ק

סימן טז סעיף ו:

ט ב טוש"ע א"ח סימן

ג' ימים קודם לפי שהוא יום איד של עבודת כוכבים ונזכר שם עבודת

ס) כשהן נפנין אין נפנין

לא לצידיהן ולא לפניהן אלא לאחריהן

יז. ע"ש, ה) [ב"ק יז. פב.],

ו) חולין פג., ז) [צ"ל

תכט סעיף א:

ומחנה ישראל ג' פרסאות היה: אשר

כוכבים תדיר בפיו ואזיל ומודי והתנן

י ג מיי' פ"ז מהל' ביאת

והתניא], ח) מגילה כט:

נתתה עמדי. לשון גנאי הוא שתולה

בד' פרקים וכו' ומסיק התם דלאכילה

בלחם הקלוקל בני

כפויי טובה דכתיב

מקדש הלכה ה ופ"ב

פסחים ו. סנהדרין יב: [ר"ה

שאינו טרוד לפני החג אלא על עסקי

הקלקלה במתנתו של מקום והוא

מהל' איסורי מזבח הל' א:

ז. בכורות נח. תוספתא

1האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן

יא ד מיי' פי"א מהל'

מגילה פ"ג ה"ב], ט) לקמן

עשאה לו לעזר: לא רמזה. לתוכחה

אכילה סגי בחד יומא הכא דלהקרבה

העץ ואוכל אף משה רבינו לא רמזה להן

שחיטה הל' א סמג

נא. זבחים קטז. כל הענין,

שצריך לחזר אחר עסקי הקרבה בעי

זו אלא לאחר מ' שנה במשנה תורה

י) [חולין נז:], כ) [עירובין

לאוין קלב טוש"ע י"ד סימן

לישראל אלא לאחר ארבעים שנה שנאמר

נה:], ל) [חגיגה ט.],

תלתא יומי והלכך אסור לשאת ולתת

בערבות מואב אמר להם ולא נתן לכם

נז סעיף יח וסימן פו סעיף

❖

ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה וכתיב

מ) [צ"ל וערב יוה"כ],

ט:

א)

בכל עניני מקח וממכר משום דשם

לב לדעת שתהיו יודעים לשאול מה

נ) [יומא פא:], ס) [צ"ל

3 ולא נתן ה' לכם לב וגו' אמר ב)רבה ש"מ

עבודת כוכבים שגור בפיו ואזיל ומודי:

היה מבקש מכם [אלמא] אף משה

עיו"ט], ע) [סוכה נה:],

ערב יו"ט האחרון של חג. הא

לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין

פ) [סנהדרין נו:], צ) [נזיר

רבינו לא נזכר לתת על לבו דבר זה

ג)

גליון הש"ס

❖

סב.], ק) [קדושין כד:],

עד מ' שנה: לא קאי איניש אדעתיה

דלא נקט ס) (יום) הראשון של

שנין א"ר יוחנן משום רבי בנאה מאי

ד)

תוס' ד"ה מנין וכו'

דרביה. לדעת סוף דעתו ותבונתו

חג לפי שהם טרודים במצות לולב

דכתיב 4אשריכם זורעי על כל מים משלחי

אמרינן לו קום והבא

קרבן שלם. יש לעיין למה

וסוכה ואין להם פנאי להרבות

עד מ' שנה שהרי משה לא רמזה

תורה אור השלם

רגל השור והחמור אשריהם ישראל

בזמן

אומרים לו הבא שלם וכי

לישראל עד מ' שנה: משלחי רגל.

בסעודות וי"מ דבהנך ארבעה פרקים

1. וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה

מחוייב הוא בכך להביא

שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם

טעמא רבה אית בהו יו"ט האחרון

משלחים ומשליכין רגלי יצר הרע

קרבן שלם אף בנדר ואמר

אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא

מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם

הרי עלי מכל מקום אין בן

של חג לפי שהוא (ב) זמן בפ"ע וחלוק

הבא על האדם מעליהם. יצר הרע

נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל:

נח מצווה על לאו דלא יחל

בראשית ג יב

שנאמר אשריכם זורעי על כל מים ואין

משלפניו תקנו להרבות בסעודה

קרוי אורח כדכתיב ויבא הלך לאיש

2. וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם

ועל מוצא שפתיך אלא

זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה

העשיר (שמואל ב יב): ומי בעינן כולי

משא"כ בשביעי של פסח וגם הקרבנות

דברוצה להקריב מחוסר

אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר

אבר אומרים לו שלא יקרב

וקצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנאמר

האי. דחיישינן דזבין לה עובד כוכבים

לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם

שבשמיני היו בשביל ישראל וכל החג

ה)

❖

אבל להביא אחרת מנין לנו:

מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא

היו מקריבין נגד העובדי כוכבים ע)

להאי בהמה לצורך יום אידו ג' ימים

הוי כל צמא לכו למים משלחי רגל השור

בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ:

קודם לכן: בהני ד' פרקים מחזקינן

וערב פסח לפי שהוא יום גאולה

דברים כט ד

והחמור תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם

3. וְלֹא נָתַן יְיָ לָכֶם לֵב

ליה לאיניש דכל מאן דזבין בהמה

ויציאה לחירות ועצרת כדאמרינן בפרק

הגהות הב"ח

עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור

לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת

אלו דברים (פסחים דף סח:) הכל

שחיט לה ביומיה ומשום הכי קאמר

(א) רש"י ד"ה בגליל וכו'

וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם

למשאוי: ג' ימים אסור לשאת ולתת עמהם

קתני מיהא ערב יו"ט:

מודים בעצרת דבעינן נמי לכם ור"ה

אמה מכרתי לשחוט ואל תשחט אתה

דברים כט ג

הַזֶּה:

וכו': ומי בעינן כולי האי והתנן בארבעה

(ב) תוס' ד"ה ערב וכו'

4. אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל

ו) א

מפני שהוא תחלת השנה מרבים

את הבת שאמכור משום אותו ואת בנו

לפי שהוא יו"ט בפני

מָיִם מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר

פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך

דביום אחד מחייב האחרון ואלו ימים

בסעודה לעשות סימן יפה וכמה עניני'

עצמו וחלוק: (ג) ד"ה

וְהַחֲמוֹר: ישעיהו לב כ

להודיעו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי

וכדברי וכו' נונא בתריסר:

5. זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה

א"א בלא בשר וקונין הכל: ערב

עושים בו לסימן יפה כדאמר במסכת

(ד) ד"ה מנין וכו' וי"ל

קֶצְרוּ לְפִי חֶסֶד נִירוּ לָכֶם

יו"ט האחרון של חג. מפני שהוא יום

הוריות (דף יב.) וכריתות (דף ה:):

לשחוט ואלו הן עיו"ט האחרון של חג עיו"ט

דאין לאסור אלו (זקן

נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת יְיָ

וכדברי

ר' יוסי אף עיוה"כ בגליל.

השלמת קרבנות החג דתנן ל) מי שלא

וסריס) תא"מ ונ"ב הגה"ה

הראשון של פסח וערב עצרת וערב ר"ה

עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק

❖

היא:

הושע י יב

חג וכו': וי"ד דניסן. משום פסחים:

תימה בפ"ק דכתובות

לָכֶם:

וכדברי ר' יוסי הגלילי אף ערב יוה"כ בגליל

6. הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ

ערב עצרת. משום שלמי חגיגה

(ה. ושם ד"ה אלא) דפריך תלמודא יוה"כ

התם דלאכילה סגיא בחד יומא הכא

לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף

ועולת ראיה: וכן לר"ה. יום טוב

שחל להיות בשני בשבת ידחה גזרה

לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ

רבינו חננאל

דלהקרבה בעינן תלתא יומי ולהקרבה סגי

הוא ואוכלין בשר: מ) ויוה"כ. נמי

שמא ישחוט בן עוף ואמאי שביק כל

שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא

ואולך אתכם ארבעים

בתלתא יומי ז) (והתנן) ח) ב שואלין בהלכות

מְחִיר יַיִן וְחָלָב:

משום כל האוכל ושותה בט' בו וכו'נ):

הני פרקים דד"ה ופריך לדברי רבי

שנה במדבר וגו' ולא

ישעיהו נה א

הפסח קודם הפסח שלשים יום רשב"ג אומר

בגליל. היו רגילין להרבות שמחה

יוסי הגלילי וי"ל דשפיר פריך אליבא

7. וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר

נתן ה' לכם לב לדעת

וגו': א"ר יוחנן ש"מ

שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל

שתי שבתות אנן דשכיחי מומין דפסלי

יותר. קתני (א) ערב יום טוב אלמא לא

דרבנן דעיקר פירכיה מבן עוף דוקא

לא קאי איניש אדעתא

הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר

זבין איניש מקמי סעודה אלא חד

דבהמה איכא טירחא יתירה להפילה

אפילו בדוקין שבעין בעינן תלתין יומין אינהו

דרביה עד ארבעין שנין:

וּנְקֵבָה יִהְיוּ:

פיס' שלשה ימים לפני

יומא ואילו מכרה אתמול לא היה

ומידכר ובפרקים אלו אינם רגילין רק

בראשית ו יט

דמחוסר אבר אית להו בתלתא יומי סגי

8. גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם

אידיהן אסור לשאת ולתת

מזהיר לו היום דהא אין אדם קונה ג'

בבהמות וביוה"כ רגילים בעופות ודגים

דא"ר אלעזר מנין למחוסר אבר דאסור לבני

ט)

עמהן כו' ומקשי' ומי

שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה

ודברים קלים כדאמרינן בב"ר (פ'

ימים קודם לכן צרכי סעודת יום ג':

בעינן לאיתרחוקי מינייהו

לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל

נח דכתיב 7 ומכל החי מכל בשר שנים

❖

להקרבה. לעבודת כוכבים עובד

כולי האי משום דחיישינן עובדא בההוא חייטא דזבן חד

הָאָרֶץ: בראשית ז ג

יא)

מכל וגו' אמרה תורה הבא בהמה שחיין

נונא (ג) תריסר דינרין: והתנן שואלין

דלמא האי דזבני לעבודת

כוכבים מחזר אחריה ג' ימים: בדוקין.

כוכבים שלהן זבני והתנן

ראשי אברים שלה האי מיבעי ליה למעוטי

בהלכות הפסח. ואע"פ שגם עתה

טיל"א בלע"ז: דאסור לבני נח. להקריב

בשחיטת חולין פרק אותו

לעזי רש"י

טריפה דלא טריפה

מלחיות זרע נפקא

ואת בנו. בארבעה פרקים

שאין קרבן שואלין בהלכות הפסח

לגבוה ודומיא דקרבנות שנהגו

בשנה המוכר בהמה

טייל"א. קרום על העין

קודם ל' יום מ"מ עיקר התקנה על

אבותיהם לשמים הן נוהגין לעבודת

הניחא למאן דאמר

טריפה אינה יולדת

❖

י)

לחבירו צריך להודיעו

הפוגע בראיה.

כוכבים שלהן: ומכל החי. על שם שהיה

הקרבן נתקנה כדאמר טעמא בפ"ק

אלא

וכו' הנה יום אחד

דיי לנו להכנת המועד.

דפסחים (דף ו:) שהרי נביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח

עתיד נח להקריב מהן דכתי' ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו' (בראשית ח):

שני: מנין למחוסר אבר וכו'. פירוש להקריב לגבוה בבמה שלהן

ופרקי' גבי יום טוב

מוסף רש"י

תמים

שלנו דלאכילת שלמים

דאילו בבית המקדש אפי' בדוקין שבעין נמי אסור דכתיב ומיד בן

נכר לא תקריבו ומייתי ליה ומכל החי דהזהיר הקב"ה לנח להביא

ולא 'תן ה' לכם לב

לעצמו הוא דקא זבין

וגו'. שאין אדם עומד על

סגי ליה בחד יומא

מחוסר אבר בתיבה מפני שעתיד להביא מהם קרבן וא"ת הא לקמן בסמוך (דף ו.) אמר דהזהירו נמי מלהביא אל התיבה זקן

סוף דעתו של רבו וחכמת

הכא דלהקרבה לעבודת

וסריס ולא נאסרו לבני נח ועוד קשיא דקרא גבי בהמה טמאה כתיב שהם שנים שנים דכתיב ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא וגו'

משנתו עד ארבעים שנה

כוכבים בעי ליה מכין

והנהו לאו בני קרבן נינהו אף לבני נח כדמשמע פרק בתרא דזבחים (דף קטז.) וי"ל דאין לאסור אלו זקן וסריס לקרבן במה שמעטם

(ד)

ולפיכך לא הקפיד עליכם

מקמיה תלתא יומין. אי

המקום עד היום הזה

הכי טפי בעי דהא

מהבאת התיבה כיון דאיכא טעמא אחרינא דאיכא למימר דהא דמעטן הכתוב היינו לפי שאינם ראוין לקיום העולם אבל מחוסר אבר אי לאו

(דברים כט ו). בארבעה

תנן שואלין בהלכות

לאסרן לקרבן למה נמעטו מלהביאם לתיבה הרי הם ראוין לקיום העולם ולבהמה טמאה ע"כ נמי לא מצי קאי דכיון דשלמים נמי לא

פרקים בש'ה. דרך

הפסח קודם לפסח ל'

חזו להקרבה: מנין למחוסר אבר שאסור לבני נח. יש לדקדק מלשון אסור שהוא איסור גמור ובן נח מוזהר בדבר ותימה מ"ט לא חשיב

ישראל לעשות סעודות

יום וכו' וקיימא לן

וסתם הלוקח בהמה אינו

דמזכירין להו לישראל

ליה בהדי ז' מצות שנצטוו ויתחייבו עליו מיתה ואין לומר משום דאזהרתיה לא כתיבא בהדיא הא מכלל הן אתה שומע לאו כדדרשינן פ) מכל

לוקח אלא לשוחטה מיד,

כדי שיזמינו קרבנותיהן

עץ הגן אכל תאכל ולא גזל ודבק באשתו ולא באשת חברו אלא י"ל דהאי קום עשה הוא דמאיש איש מרבינן צ) שהעובדי כוכבים

לפיכך המוכר בהמה

למועד. ופרקי' אנו דבעינן

לחבירו ומכר תחלה אמה

נודרים נדרים ונדבות כישראל ואם נדר מחוסר אבר $ אמרינן ליה קום והבא קרבן שלם וקום ועשה לא קחשיב והא דאמרינן פ"ק דקדושין

בהמה מנוקה מכל מום

או בתה בו ביום, צריך

להקרבה ואפילו מדוקין

(דף כד:) דמצרכינן מן העוף ולא כל העוף למעוטי יבשה גפה נקטע רגלה ל"ל פשיטא דמי איכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור

שיאמר לשני דע לך שהיום

שבעין בעינן ל' יום

וי"ל דס"ד כיון ששאר מומין הפוסלין בבהמה הותרו בעוף כדאמרינן ק) תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף ובבהמה אין חילוק בין

מכרתי אמה לשחוט או

להכנה אינהו דלא חיישי

בתה מכרתי לשחוט, שמא

משום מום אלא למחוסר

במומין בין במחוסר אבר בעוף נמי נימא כיון שהותרו המומין מחוסר אבר נמי נשתרי קמ"ל מן העוף ועוד י"ל דאי לא כתיב מן העוף לאסור

כבר נשחטה (חולין פג.).

אבר סגי

שלשה ימים

מחוסר אבר לישראל הוה אמינא דבני נח משתרו והכתוב בא לאסור לישראל אע"ג דכתיב גבי בני נח כדאמר בפ' ארבע מיתות (סנהדרין דף

עיו"ט האחרון של חג.

נט.) כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח נשנית בסיני לזה ולזה נאמרה (וע"ע תוס' זבחים סח: ד"ה ושניסמית):

ביום טוב האחרון של חג

היו מרבין בשמחה מפני

אלא

שרגל לעצמו הוא וחביב

עליהן (שם). שחיין ראשי אברים שלה. ולמה לי לאזהורי עלייהו אי לאו משום הקרבה שהקריב מהן בצאתו מן התיבה (זבחים קטז.). שגלוי וידוע לפניו שעתיד להקריב נח, כדכתיב ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו' (לקמן

נא.). מלחיות זרע 'פקא. דבר שעושה פירות, וטריפה שניקב קרום של מח או שחתכו רגליה שוב אינה יולדת (שם).