אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
לז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הואיל וראוי לביאה כו'. דטעמא דגזירת זיבה משום ביאה הואי כדאמרן [לו:] שלא יהא תינוק של ישראל רגיל אצלו במשכב זכור הלכך לא גזרו
קלו א מיי' פ"ב מהל'
א) עדיות פ"ח מ"ד פסחים
טז. [נדרים יט.], ב) גיטין
מטמא משכב הל' י:
עליה עד דחזי לביאה: פשיטא. כיון דתינוק משעה שראוי ה"ה לתינוקת: מהו דתימא האי. תינוק כשראוי לביאה הוא ערום לארגולי
קלז ב מיי' פ"ב מהל'
עו: [כתובות ב:], ג) [גיטין
להמשיך ישראל אצלו: אבל תינוקת בת ג' אע"ג דבת ביאה היא אין בה ערמומית דלא ידעה לארגולי עד שתהא בת תשעה לא נגזר עליה
עב: וש"נ], ד) [גיטין עו:
ממרים הלכה ח:
קמ"ל: אייל קמצא. מין חגב הוא:
דכן. שהוא טהור ומותר באכילה: ועל משקה בית
מטבחיא. הדם והמים שהן בבית
קלח ג מיי' פ"י מהל'
ע"ש], ה) [פי' כל החכמים
שנמצאו באותה שעה. ערוך
טומאת אוכלין
המטבחיים שבעזרה: דכן. לא גזרו
ערך סע ב'], ו) [פי' בני
הלכה טז:
לאלתר שריתוה דהא לא אתי.
עליהם טומאת משקין. ופלוגתא היא
הואיל וראוי לביאה מטמא נמי בזיבה אמר
קלט ד מיי' פ"ט מהל'
מדרשו], ז) [צ"ל אלעזר],
לקמן [ע"ב] רב אמר דכן ממש דסבר אין
ח) גיטין עו: כתובות ב:,
גירושין הלכה ב
וא"ת פשיטא דלאלתר
רבינא הלכך הא תינוקת עובדת כוכבים בת
א
ט) [גיטין שם ע"ש],
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
משקין מקבלין טומאה אלא מדרבנן
היא מותרת דמיד שמת הרי התנאי
ג' שנים ויום אחד הואיל וראויה לביאה
י) [גיטין עד. עה: עז.]
סי' קמד סעי' ב:
ובהני לא גזור ושמואל אמר דכן
קמ ה מיי' שם הלכ' יא
כמקוים דלא ישוב עוד לביתו וי"ל
קידושין ח. [ס: ובכל הג'
מטמאה נמי בזיבה פשיטא מהו דתימא האי
מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת
טוש"ע שם סעי' ג:
מקומות בגיטין אי' אר"ה
דמ"מ מיבעי ליה אי גזרינן מת אטו
❖
קמא ו ז מיי' שם הלכ'
ידע לארגולי והא לא ידעה לארגולי קמ"ל
אמר רבי],
ורבנן
עצמן יש בהן קסבר שמואל יש
לית להו דרבי
לא מת:
טו טוש"ע שם
מיסתמיך ואזיל ר' יהודה נשיאה אכתפיה
למשקין טומאה מן התורה להיטמא
יוסי. פירוש בני דורו שהיו חלוקין
סעי' ד:
קמב ח מיי' פ"ו מהל'
דרבי שמלאי שמעיה א"ל שמלאי לא היית
ולא מצו רבנן לדכינהו: ועל דיקרב
עליו ומ"מ ליכא למפשט דאין הלכה
מוסף רש"י
אישות הלכה יז
למיתא מסאב. הנוגע במת טמא.
אמש בבית המדרש כשהתרנו את השמן
כר' יוסי דכי ליה להו הכא היינו
אייל קמצא. מין חגב
[ופ"ג מהל' זכיה ומתנה
ולקמן [שם] פריך הא דאורייתא היא ועוד
בעל פה אבל בשטר מודו ליה:
שמו אייל קמצא, דכן.
אמר לו בימינו תתיר אף את הפת אמר לו
ה"ח] סמג עשין מח
טוש"ע אה"ע סי' לח סעי'
שהוא טהור וכשר לאכילה
הא חומרא היא ויוסף אסרא מיבעי
בראשו
א"כ קרו לן בית דינא שריא דתנן העיד
ב
א)
(פסחים טז.). ועל משקה
ג [וסעי' ו]:
ליה: שרא תלת. דהא לקמן [שם] מפרש
קמג ט מיי' פ"ט מהל'
בית מטבחיא דכן. על
רבי יוסי בן יועזר איש צרידה על אייל קמצא דכן גועל משקה בית מטבחיא
דהאי על דיקרב למיתא מסאב קולא
גירושין הלכה טו
משקין של בית המטבחים
דכן ועל דיקרב למיתא מסאב וקרו ליה יוסף שריא אמר ליה התם שרא
שבעזרה, כגון הדם והמים,
סמג עשין כ טוש"ע אה"ע
היא: אינו גט. דהא לא אמר שיהא
❖
שהן דכן שאינן מקבלין
סי' קמד סעי' ד:
תלת ומר שרא חדא ואי שרי מר חדא אחריתי אכתי תרתין הוא דהויין א"ל
גט אלא עד י"ב חודש והוא כבר
אי'ו גט.
טומאה (שם).
אנא שראי אחריתי מאי היא דתנן זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שנים
מת ואין יכול לגרש וזקוקה ליבם
ב) ד
דכיון שלא אמר מעכשיו
משמע לאחר י"ב חדש יהא
עשר חודש ומת בתוך שנים עשר חודש אינו גט ותני עלה ורבותינו התירוה
אם אין לו בן. אבל אי אמר מעכשיו
רבינו חננאל
גט, והרי מת בתוך הזמן
יהא גט אם לא באתי עד י"ב חודש
לינשא ואמרינן מאן רבותינו אמר רב יהודה אמר שמואל בית דינא דשרו
וצריכה לייבם (גיטין עו:).
הואיל וראויה לביאה
ומת בתוך כך הרי זה גט ואינה
דהא לא שוייה גט עד י"ב
ואע"ג דלא ידעה
משחא סברי לה כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וא"ר אבא
ג)
ד)
לארגולי: אמר ליה
חדש והוי ליה גט לאחר
זקוקה ליבם: כר' יוסי. בב"ב בפרק
בריה דרבי חייא בר אבא ר' יהודה הנשיא הורה ולא הודו לו כל שעתו
מיתה (שם עב:). התירוה
ה)
רבי לשמלאי לא היית
יש נוחלין (דף קלו.) הכותב כל נכסיו
לי'שא. בלא חליצה לההיא
עמנו אמש בבית המדרש
ואמרי לה ו)כל סייעתו א"ל רבי ז) (אליעזר) לההוא סבא כי שריתוה לאלתר
לבנו לאחר מותו צריך שיכתוב
דאם לא באתי (כתובות ב:).
כשהתרנו את השמן של
שריתוה דלא אתי או דלמא לאחר שנים עשר חודש דהא איקיים ליה
דאף על גב דלא אמר
עובדי כוכבים. אמר לו
מהיום ולאחר מיתה דלהוי משמע
מעכשיו כמאן דאמר
בימינו תתיר [אף] את
תנאיה ותיבעי לך אמתני' דתנן ח) ה הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי
גופא מהיום שלא אהא רשאי למכרם
מעכשיו דמיא, דמסתמא
הפת. אמר לו רבי אם כן
מכאן עד שנים עשר חודש ומת בתוך שנים עשר חודש הוי גט דהא איקיים
מעכשיו קאמר לה (גיטין
ופירא לאחר מיתה ואם לא כתב
קרו לן בי דינא שריא.
עו:). בית די'א דשרו
דהא התרנו את השמן.
מהיום אלא לאחר מיתה לא אמר
ליה תנאי ותיבעי לך לאלתר הוי גיטא דהא לא אתא או דלמא לאחר י"ב
משחא. שמנן של עובדי
וגם זו ששנינו הנותן
כלום ויירשו אחיו עמו או אם היה
כוכבים, והיינו ר' יהודה
חודש דהא איקיים ליה תנאיה אין ה"נ אלא משום דהוית בההוא מניינא
גט לאשה ואמר לה הרי
ט)
נשיאה שהיה בימי
זה גיטך אם לא באתי
עליו בע"ח מאוחר לאחר מתנה זו
אמר אביי הכל מודים לכשתצא חמה מנרתיקה לכי נפקא קאמר לה וכי
ו
האמוראים, בן בנו של
מיכן ועד י"ב חודש.
בע"ח גובה את חובו רבי יוסי אמר
רבינו הקדוש, כדאמרינן
ומת בתוך י"ב חודש
מיית בליליא גט לאחר מיתה הוא זעל מנת שתצא חמה מנרתיקה מעכשיו
אינו צריך דלהכי כתיב זמן בשטר
מסתמיך ואזיל כו' (שם).
אינו גט ואנו התרנוה.
קאמר לה וכי מיית בליליא הא ודאי תנאה הוי וגט מחיים הוא כדרב הונא
כר' יוסי. בב"ב (קלו.)
סברינן לה כר' יוסי דאמר
לומר מעכשיו תהא מתנה מגופה של
הכותב נכסיו לבנו לאחר
זמנו של שטר מוכיח
י)דאמר רב הונא חכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי לא נחלקו אלא
קרקע ופירות לאחר מיתה דאי לא
מותו צריך שיכתוב מהיום
עליו כי מחיים נתנו
באם תצא ר' יהודה הנשיא סבר לה כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח
בעי למיתב ליה אלא לאחר מיתה
ט
ולאחר מיתה, ר' יוסי אומר
ואין זה גט לאחר מיתה.
אינו צריך שזמנו של שטר
כבר פירשנו זו השמועה
עליו והוה ליה כמהיום אם מתי כמעכשיו אם מתי ורבנן לית להו דר' יוסי והוה
למה כתב זמן בשטר. וה"נ זמנו של
מוכיח עליו, דלהכי איכתיב
במסכת גיטין במקומה
גט מוכיח דה"ק ליה מעכשיו יהא
ליה כזה גיטך אם מתי גרידא גופא העיד יוסי בן יועזר איש צרידה על אייל
זמן בשטרא לידע שמהיום
לפיכך לא הארכנו בה
גט אם לא באתי ותנאה בעלמא
נתן לו גוף הקרקע שלא
בכאן. הנה התרנו שני
קמצא דכן ועל משקה בי מטבחיא דכן ועל דיקרב למיתא מסאב וקרו ליה
יירשו אחיו עמו והפירות
דברים. ואם נתיר הפת
הוא וכי לא אתא איקיים תנאה: רבי
יוסף שריא מאי אייל קמצא רב פפא אמר שושיבא ורב חייא בר אמי משמיה
לאחר מותו
.
של עובדי כוכבים הרי
(גיטין שם)
יהודה הנשיא. בן בנו של רבי היה
זמ'ו של שטר מוכיח
שלשה דברים. וכל בית
דעולא אמר סוסביל רב פפא אמר שושיבא וקמיפלגי בראשו ארוך מר סבר
עליו. לא לחנם נכתב זמנו
הורה שהיא מותרת לינשא: כל
דין שמתיר שלשה דברים
ראשו ארוך אסור ומר סבר ראשו ארוך מותר רב חייא בר אמי משמיה דעולא אמר
לתוכו אם לא להודיע
נקרא בית דין שריא.
שעתו. כל ימיו נחלקו עליו: לאלתר
שמיום הכתיבה והמסירה
כמו יוסף בן יועזר. דתנן
סוסביל
שריתוה. כששמעו בו שמת: ה"ג
הוא מגרשה אם לא יבא
העיד יוסף בן יועזר
לאותו זמן, הלכך אע"ג
לאלתר שריתוה דודאי לא אתי עוד: אין ה"נ. דאיכא למיבעי אמתניתין: אלא. להכי בעינן בעיין לה אקמייתא משום דהוית בההוא מניינא
איש צרידה על אייל
דלא כתב לה זה גיטך
קמצייא דכן ועל משקי
דרבי יהודה נשיאה דשרייה וידעת לאימת שרייה ומדרבי יהודה נשמע למתני' להיכא דאמר לה מעכשיו: הכל מודים. ואפילו רבי
מהיום אם לא באתי כו'
בית מטבחיא דכן ודיקרב
יוסי היכא דאמר לה בהאי לישנא הרי זה גיטך לכשתצא חמה מנרתיקה: לכי נפקא לה קאמר לה. דליהוי גיטא ומקמי הכי לא
כמאן דכתב מהיום דמי
למיתא יסתאב. הא ספק
(כתובות ב:). הורה. שהיא
טומאה ברה"ר טהור.
ליהוי גיטא ואי מיית בליליא לאו גיטא הוא ואע"ג דא"ר יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו וכמאן דכתיב ביה מהיום דמי ה"ל כמהיום
מותרת (גיטין עו:). כל
וקרו ליה יוסף שריא. מאי
ולאחר מיתה ותנן [גיטין עב.] מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דמספקא האי לאחר מיתה אי תנאה הוי והכי משמע מהיום יהא גט אם אמות
שעתו. כל ימי חייו (שם).
אייל קמצייא דכן רב פפא
אי חזרה הוה דהדר ביה ממאי דאמר מהיום ולא דמי למתנה שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה דהתם הכי קאמר גופא מהיום קני ופירא
לאלתר
שריתוה.
אמר שושיבא וקמיפליגי
כששמעו בו שמת ואפילו
בראשו ארוך. ת"ק סבר
לאחר מיתה אבל גט ליכא למימר הכי וכי האי גוונא מפרש לה ביש נוחלין (ב"ב קלו.): ע"מ שתצא חמה מנרתיקה. ודכוותה הכא על
קודם י"ב חדש (שם). דלא
ראשו ארוך אסור. ויוסי
מנת שלא אבוא כל שנים עשר חודש: מעכשיו קאמר. דליהוי גיטא ע"מ שתתקיים תנאי זה וכי מקיים תנאי זה ונפקא חמה איגלאי
אתי. שהרי ודאי לא יבא
בן יועזר סבר שרי. [רב
מילתא למפרע דבשעת מסירה הוי גט ואע"ג דמיית בליליא ה"ל גט מחיים ודכוותיה מת בתוך י"ב חודש הרי נתקיים התנאי שלא
עוד ויש כאן קיום תנאי
חייא בר אמי] משמיה
(שם). ותיבעי לך. נמי
דעולא אמר בראשו ארוך
בא וה"ל גט למפרע: דאמר רב הונא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. ע"מ ודאי תנאה משמע וה"ק מעכשיו יהא גט ע"מ
אמתני' היכי דאמר מעכשיו
כולי עלמא לא פליגי
שיתקיים תנאי זה וכל אימת דמתקיים תנאה ה"ל גט למפרע: לא נחלקו אלא באם תצא. ומת בליליא דכוותיה התם באם לא באתי
ודברי הכל, אמאי בעי לה
דשרי כי פליגי בסוסביל
אפלוגתא (שם). אין ה"'.
דאמרינן התם בפ' מי שאחזו קורדיקוס (גיטין דף עב. עז.) אם שתי לשונות משמע משמע מעכשיו ומשמע לכשיתקיים אמר מהיום גלי
דאיכא למבעי אמתני',
דעתיה דמעכשיו לא אמר מהיום הוי משמע לכשיתקיים. הלכך ר' יהודה הנשיא סבר לה כרבי יוסי דאמר דאף על גב דלא
ולהכי בעייה מההוא סבא
כתב מהיום זמנו של שטר מוכיח עליו כמאן דכתב מהיום דמי וה"ל כמהיום אם מתי דאמרינן במסכת גיטין (דף עב:) תנאה
ואליבא דרבותינו משום
דהוה בההוא מניינא
הוא וכי מיית הוי גיטא למפרע מחיים ורבנן לית להו דרבי יוסי וה"ל כאם מתי גרידא דאמרינן התם דלשון אם כי לא אמר
דשריותא ויש לו להשיבו
מהיום משמע לכשאמות קאמר וה"נ משמע ולכשתצא ולכשלא אבוא וה"ל גט לאחר מיתה: שושיבא. מין חגב וראשו ארוך:
מפי השמועה ששמע וידע
וקמיפלגי. יוסי בן יועזר ורבנן בראשו ארוך דסימני חגבים טהורים נפקא לן מארבה סלעם חרגול חגב ופליגי תנאי באלו טריפות
היאך התירו, אבל אי הוה
בעי מסתמא או מגברא
(חולין דף סו.) בראשו ארוך איכא דדאין ליה בכלל ופרט דאין בכלל אלא מה שבפרט הני מיני שרי אבל מין אחרינא לא וכל מינא
אחרינא הוי בעי לה אמתני'
דהני אין ראשו ארוך ואיכא דדאין בכלל ופרט וכלל ומרבי כל כעין הפרט לא ראי ארבה כראי סלעם וכו' הצד
(שם). הכל מודים.
השוה שבהן שיש להן ד' רגלים ד' כנפים ויש להן קרסולין וכנפיו חופין את רובו אף אני אביא כל שיש לו ד' סימנים הללו:
באומר לאשתו בלילה זה
גיטך כשתצא חמה
סוסביל
מנרתיקה, לכי 'פקא
קאמר לה. ואי מיית בלילה לא הוי גיטא, וגבי מתני' נמי הרי זה גיטך לכשלא אבא לאחר י"ב חדש לאו גט הוא וליכא למיסמך אזמנו של שטר מוכיח עליו, דהא בהדיא אמר לכשלא אבא יהא גט, אבל לא מעכשיו (גיטין עז.). כאומר מעכשיו. על מנת
כך וכך דמי (קדושין ס:). דה"ק מעכשיו יהא גט ע"מ שתקיימי התנאי (גיטין עד.). באם תצא. ודכוותה אם לא באתי, ואמרינן (שם עב.) גבי אם מתי אם שתי לשונות משמע, משמע מעכשיו ומשמע לכשיגיע, אמר מהיום הוי מעכשיו, לא אמר מהיום הוי
לכשיגיע, הלכך רבותינו סברי לה כר' יוסי כו' (שם עז.). אם מתי גרידא. ואמרן לעיל דלאחר מיתה הוא לכשאמות והכא נמי משמע לכשלא אבא לאחר י"ב חדש (שם).