אין
מעמידין פרק
שני
עבודה
זרה
לח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. פרש"י דרבנן גזור משום
מדרבנן. שלא יהא ישראל רגיל אצלו במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר
קנא א ב מיי' פי"ז מהל'
א) שבת נא. מ"ק יב: יבמות
מו. לקמן נט., ב) [ביצה טז.],
מאכלות אסורות
טמא: דגים קטנים וארדי ודייסי. אין נאכלין חיין ואין עולין על
דחייש שמא יאכילנו דברים טמאים ויותר היה נראה לפרש
ג) [עירובין סה: וש"נ],
הלכה יד טו סמג לאוין
הטעם משום חתנות וכן פ"ה במתני' אומר הר"ר אברהם ב"ר דוד
שולחן מלכים ללישנא קמא יש בהן משום בישולי עובדי כוכבים
ד) [צ"ל רב חנן בר אמי א"ר
קמב טוש"ע י"ד סי' קיג
ללישנא בתרא שרו: ארדי. בולי"ץ:
מלוחין. נאכלין כמות שהן
דודאי שלקות אסרו חכמים
כשהעובד כוכבים מבשלם בביתו אבל
פדת], ה) שבועות יז:,
סעיף א:
קנב ג מיי' שם הלכה טז
ו) שבת כ., ז) [וע"ע תוס'
מחמת מלחן: כסא דהרסנא. טיגן
כשהוא מבשל בביתו של ישראל אין
לקמן נט. ד"ה כל],
טוש"ע שם סעיף
במורייס שומן דגים עם קמח: הרסנא
א) לחוש לא לחתנות ולא לשמא יאכילנו
אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אמר רב
ח) [בחולין סד. ד"ה סימנין
יב:
קנג ד טוש"ע שם סעיף
עיקר. ואותו מורייס נאכל כמות
דברים טמאים ולא הודה לו ר"ת
איתא להיפך וצ"ל באחת
שמואל בר רב יצחק אמר רב א כל הנאכל
ר"ח], ט) [כדאית' בחולין
ב:
שהוא חי ושרי: קמ"ל קימחא עיקר.
דודאי כיון שהעובד כוכבים מבשל לא
כמות שהוא חי אין בו משום בישולי עובדי
קנד ה ו מיי' שם הל' יט
כז:], י) [תרומות פ"ט ה"ו],
חלקו כלל חכמים בין רשות הישראל
ויש בו משום בישולי עובדי כוכבים
❖
כ) [צ"ל אסור],
טוש"ע שם סעיף ה:
כוכבים בסורא מתנו הכי בפומבדיתא מתנו
קנה ז מיי' שם הלכה טז
שהקמח אינו נאכל חי: כל החגבים
לרשות העובד כוכבים כי לעולם יש
הכי אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב
טוש"ע שם סעיף ו:
שבאגם. שנחרכו ונתבשלו מחמת
לחוש שמא לא יזהר גם בביתו של
קנו ח טוש"ע שם סעי'
לעזי רש"י
כל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו
❖
ב
האור. חגב אינו טעון שחיטה: אפי'
ישראל כמו בביתו של עובד כוכבים:
ח:
איכא בינייהו דגים קטנים וארדי
את הפת אין בו משום בישולי עובדי כוכבים
מריש אוניה. שהאוזן רכה ונצלית
בוליי"ץ. פטריות.
קביליי"א [קיביל"א].
ודייסא. פי' שאינם נאכלים חיים
בחריכתה אפי' הכי שרי הואיל ועובד
מאי בינייהו איכא בינייהו דגים קטנים וארדי
❖
יתד, וו, זיז.
רבינוחננאל (המשך)
כוכבים לא לבשל נתכוין: דשדא
ואין עולין על שולחן מלכים ואור"ת
ודייסא ב) אמר רב אסי אמר רב ג דגים
באגם אסור. ומעשה
סיכתא. קביליי"א בלע"ז ליבשה
דמדנקט הני ולא נקט דבש וגבינה
קטנים מלוחים אין בהן משום בישולי עובדי
שהיה בעובד כוכבים אחד
מוסף רש"י
בתנור: וקבר בה ישראל קרא מעיקרא.
שעולין על שולחן מלכים ונאכלים
כוכבים אמר רב יוסף אם צלאן עובד
היה. אבל משום בשולי
והטמין ישראל בתנור דלעת חיה
חיים ש"מ דבעי למנקט דברים
אין בהן משום בישולי
עובדי כוכבים בהאי גוונא
כוכבים סומך ישראל עליהם משום עירובי
עכו"ם. שגזרו חכמים
לא אסירי דהא א"ר יוחנן
קודם שהוסק התנור והעובד כוכבים
שנעשה בהם לשון אחרון מוסף על
בבשולי נכרים משום חתנות
עובד כוכבים (שהרדיך)
תבשילין ואי עבדינהו עובד כוכבים כסא
הסיקו ונתבשלה הדלעת: שפיר דמי.
הראשון ולהקל עליו דאפילו אינו
ועל שנאכל כמו שהוא חי
[דחריך] רישא שרי למיכל
דהרסנא אסור פשיטא מהו דתימא הרסנא
הואיל והעובד כוכבים לא לבשל
נאכל חי כיון שאינו עולה לית ביה
לא גזרו על בשולו, דכיון
ישראל מינה אפילו מריש
שנאכל כמו שהוא חי אינו
אוניה. אלמא לעבורי שער
עיקר קמ"ל קימחא עיקר אמר רב ברונא
נתכוין: פשיטא. היינו דר' יוחנן:
משום בישולי עובדי כוכבים ולכן פסק
ד
בשול, דלא אהני מידי, ואלו
קא מיכיון ולא לבשולי.
מהו דתימא. האי עובד כוכבים
ר"ת דהלכתא כהני תרי לישני ואי
אמר רב עובד כוכבים שהצית את האור
נאכלין על ידי מלחן חיים
הכא נמי לגלויי אגם קא
לבשולא להאי סיכתא איכוון והא לשם
איכא חד מינייהו או נאכל חי או אינו
(ביצה טז.). אפילו מריש
מיכוין. דייק רבינא מהא
באגם כל החגבים שבאגם אסורין ה"ד
או'יה. ואע"פ שממהר
דא"ר יוחנן עובד כוכבים
בישול הסיקו: קמ"ל. דאין בישול
עולה אין בו משום בישולי עובדי
אילימא דלא ידע הי טהור והי טמא מאי
ליבשל (כתובות ה:)
.
(שהרדיך) [שחרך] רישא
בכלים: אלא לשרורי מאניה איכוין.
כוכבים דבשל סופרים הלך אחר
כמאכל בן דרוסאי.
פי' שהבהב ראש כבש
איריא עובד כוכבים אפילו ישראל נמי אלא
לסטים היה ומבשל בישולו
להקשות את היתד ואין דעתו לבישול:
המיקל וראיה מדאמרינן לקמן
להעביר שערה שרי למיכל
משום בישולי עובדי כוכבים כי האי גוונא
שליש (שבת כ.) כל שהוא
מריש אוניה שמתבשל
לשרורי. לשון שריר וקים חזק:
בשמעתין (ע"ב) גבי משחא שליקא וכן
מבושל ביד ישראל כמאכל
לפי שעה עובד כוכבים
מי אסיר והאמר רב חנן בר אמי א"ר פדת
בן דרוסאי. לסטים היה ואוכל כל
גבי דבש בסתם התלמוד (לקמן לט:) אי
בן דרוסאי שוב אין בגמרו
דשדא סיכתא לאתונא
❖
א"ר יוחנן האי עובד כוכבים דחריך רישא
משום בישולי נכרים (שם).
דבר המבושל קצת: בסילתא. בסל
משום בישולי עובדי כוכבים נאכל
וקבר בה ישראל קרא
ה
ונתבשלה שרי. פי' מי
אבל הכא דמנחא אגומרי בלאו היסק
כמות שהוא חי הוא פירוש ולא שייך
שרי למיכל מיניה אפילו מריש אוניה אלמא
שנתן יתידות של עץ
דעובד כוכבים הוה מבשל לה
ביה בישולי עובדי כוכבים אע"ג
לעבורי שער קמיכוין ה"נ לגלויי אגמא קא
לייבשם לנעצן בספינות
ו
רבינו חננאל
כמו מסמרים. ואמרינן
לזמן מרובה: שפיתת קדירה
דעולה על שולחן מלכים הוי וגם ר'
מיכוין לעולם דלא ידע הי טהור והי טמא
כר' שמואל בר יצחק
פשיטא מהו דתימא
קרי כשנותנין אותה על האור:
יוחנן עבד לקמן (דף נט. ע"ש) עובדא
דאמר משום רב כל
לבשולי אותן היתידות
ג) ומעשה שהיה בעובד כוכבים היה גופא
להיתר גבי תורמוסא דשלקי עובדי
מגיסה
הנאכל כמות שהוא בחי
קא מיכוין. וכיון שכוונתו
אמר (רבה בר בר חנה) א"ר יוחנן האי
ד)
אין בו משום בשולי
לשום בישול בעלמא האי
כוכבים ואכלו ישראל דאסר רשב"ל
עובדי כוכבים. בסורא
קרא שנתבשלה בכבשן
עובד כוכבים דחריך רישא שרי למיכל מיניה אפילו מריש אוניה אמר רבינא
וא"ל רבי יוחנן אדמקטורך עלך זיל
מתנו הכי. בפומבדיתא
אסורה. קמ"ל לשרורי.
הלכך האי עובד כוכבים דשדא
סיכתא לאתונא וקבר בה
ישראל קרא
הדר דכל שאינו עולה על שולחן מלכים
מתנו לה הא דרב כל
פי' לחזקם קא מיכוין ולא
שאינו עולה על שלחן
לבישול. סוגיין דשמעתא
מעיקרא שפיר דמי פשיטא מהו
דתימא לבשולי מנא קא מיכוין קמ"ל
אין בו משום בישולי עובדי כוכבים
מלכים לאכול בו את
עובד כוכבים שלקח
ואע"ג דתורמוס אינו נאכל כמו שהוא
ישראל בשר
לשרורי מנא קא מיכוין אמר רב
יהודה אמר שמואל הניח
ז
הפת אין בו משום
בשר מישראל ונתנו ע"ג
חי : דגים קטנים מלוחים אין
ז)
בשולי עובדי כוכבים.
האור אם נתבשל כמאכל
על גבי גחלים ובא עובד כוכבים
והפך בו מותר היכי דמי אילימא דאי
ה)
איכא בינייהו דגים קטנים
בן דרוסאי אסור אע"פ
בהם משום בישולי עובדי כוכבים. פי'
לא הפך ביה הוה בשיל פשיטא אלא לאו דאי לא הפך לא הוה בשיל
וארדי ודייסא דהני כגון
שגמרו ביד ישראל אבל
אם בישלן עובד כוכבים אחרי שמלחן
דגים קטנים. וארדי א)
אם לא נתבשל כמאכל בן
אמאי מותר בישולי של עובדי כוכבים נינהו לא צריכא דאי לא הפך
ישראל שרו כיון שקודם בישולם היו
אינן נאכלין בחי ונאכלין
דרוסאי מותר. ותניא מניח
הוה בשיל בתרתי שעי והשתא קא בשיל בחדא שעתא מהו דתימא קרובי
בפת. ודייסא נאכלת בחי
ישראל בשר ע"ג גחלים
נאכלים מחמת מלחם אמר רב יוסף
ואינה נאכלת בפת כו'.
ובא עובד כוכבים ומהפך
בישולא מילתא היא קמ"ל ו)והאמר ר' אסי א"ר יוחנן ח כל שהוא
כמאכל
ואם צלאן סומך עליהם משום עירובי
כותח של עובדי כוכבים
בו עד שיבוא מביהכ"נ
בן דרוסאי אין בו משום בישולי עובדי כוכבים הא אינו כמאכל בן דרוסאי
מותר ולא חיישינן לפת
או מביהמ"ד ואינו
תבשילין ולא גרס עובד כוכבים עד
שיש בו. שאין פת עובדי
חושש. והני מילי דליכא
ואי עבדינהו עובד כוכבים כסא
יש בו משום בשולי עובדי כוכבים התם כגון דאותביה בסילתא ושקליה
כוכבים אסורה באכילה
חשש דלמא חליף ליה:
דהרסנא כפר"ח והשתא ניחא דלא
עובד כוכבים ואותביה בתנורא תניא נמי הכי מניח ישראל בשר על גבי
אי לא משום חתנות.
אבל לכותח שרי דתני ר'
תקשי לקמן דר' יוחנן דאסר דג מליח
גחלים ובא עובד כוכבים ומהפך בו עד שיבא ישראל מבית הכנסת או מבית
חייא לחם האפוי לכותח
וביצה צלויה דהתם מיירי במלחו עובד
העשויה כלמודים פטורה
המדרש ואינו חושש שופתת אשה קדירה על גבי כירה ובאת עובדת כוכבים
כוכבים והכא מיירי במלחו ישראל
מן החלה. אמר רב אסי
ומגיסה
אמר רב דגים קטנים
ודגים קטנים מלוחים נאכלין כמו שהם
מלוחים אין בהם משום
חיים אומר רבי יהודה דמדקאמר מלוחים דמשמע שאין מלוחים אסירי א"כ צ"ל דמיירי בגדולים קצת שעולים לפעמים על שולחן מלכים
בשולי עובדי כוכבים.
דאי לא תימא הכי תקשי לן להא דאמר איכא בינייהו דגים קטנים פי' דלמ"ד נאכל כמו שהוא חי יש בו משום בישולי עובדי כוכבים
אמר רב יוסף אם צלאן
עובד כוכבים סומך עליהן
ולמ"ד אינו עולה דגים קטנים אין בו משום בישולי עובדי כוכבים והלכתא כתרוייהו לקולא וא"כ אמאי נקט מלוחים אפילו אין מלוחים נמי:
משום ערובי תבשילין.
קא
משמע לן קימחא עיקר. מכאן היה ח) ר"ת מתיר קנוי"ש ואובליא"ש של עובדי כוכבים לאותם שאין נזהרים מפת של עובדי כוכבים
ואי עבדינהו עובד כוכבים
דלמאי ניחוש אי משום דם ביצים רוב ביצים שלנו אין בהם דם ואי משום ביצי עוף טמא הרי אינם מצויים בינינו ואי משום בישולי
כסא דהרסנא קמחא עיקר
עובדי כוכבים קימחא עיקר והוי כמו פת [וע"ע תוס' חולין סד. ד"ה סימנין ותוס' ביצה טז: ד"ה קמ"ל]: לעולם דלא ידיע הי טמא והי
ולא הרסנא ולפיכך אסירי.
אמר רב ברונא אמר
טהור. משמע הא אי הוה ידיע הי טהור הוה שרי ומכאן ראיה להתיר חגבים בלא שחיטה ועוד ראיה דעופות לא הוצרכו שחיטה ט) אלא
רב עובד כוכבים שהצית
אור באגם כל חגבים
מפני שהוטלו בין בהמה לדגים והלכך לפטרן בולא כלום א"א שכבר הוקשו לבהמה משמע הא לאו הכי פטירי משום דהוקשו לדגים וכל שכן
שנצלו מחמת האור ולא
חגבים שהוזכרו אחר דגים כדתנא בתוספתא וכל נפש חיה הרומשת במים אלו דגים ולכל הנפש השורצת על הארץ אלו חגבים ועוד תניא
ידעי אי טמא ואי טהור
בתוספתא י) אוכל אדם חגבים בין חיין בין מתין ואינו חושש וא"ת וחיין היכי שרו הא איכא בל תשקצו דאמרינן ס"פ ר' עקיבא (שבת דף צ:)
כולן אסורין ולא מיבעיא
עובד כוכבים אלא אפילו
רב חזייה לרב כהנא דקא מעבר שושיבא אפומיה א"ל שקליה דלא לימרו קא אכל ליה וקא עבר משום בל תשקצו וי"ל דהא דשרי בתוספתא
ישראל שהצית האור
חיין היינו היכא שחתך ממנו אבר אחד ורחצו היטב דליכא בל תשקצו באותו אבר [עי' תוס' חולין סו. ד"ה במאי ותוס' שבת צ: ד"ה דלא]:
קא משמע לן לשרורי מנא קא מיכוין.
ואע"ג דאמרינן בפ' כלל גדול (שבת דף עד: ושם ע"ש) האי מאן דשדי סיכתא לאתונא חייב
א) אולי דצ"ל נאכלין בחי
[ומפרש דמיירי במלוחים]
משום מבשל
היינו לענין שבת דאע"ג דלשרורי מנא קא מיכוין מ"מ הוא
מבשל קצת וגם לאותו בישול גרוע הוא מתכוין
ונאכלין בפת ודייסא אינה
וגבי
שבת החמירו להחשיבו אבל
לענין בישולי עובדי
כוכבים לא
חשיב
ואינו כ) (חייב) עד שיתכוין לבישול גמור:
נאכלת בחי וכו' וצ"ע בזה.
ואתא