לח:
אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואתא
ישראל וחתי חתוי בגחלים. מכולה שמעתין משמע דבעינן
מגיסה. מהפכת בכף: דשגר עובד כוכבים. הסיק
בתנור: חתיית
קנז א מיי' פי"ז מהל'
א) [בשאלתות ס"ס קמ"א
נראה דגרס הלכך], ב) [פי'
מאכלות אסורות הל'
גחלת מחממת ומוציאה חום הגחלים: דג מליח. שמלחו העובד
שיהא הישראל מקרב הבישול קצת ומה שנהגו להשליך
טז סמג לאוין קמח טוש"ע
כוס של חומץ. ערוך ערך
הוא נאכל בלא בישול: חזקיה שרי. דלאו הוא
קיסם לתנור סומכין על מה י) שיש בדברים שבין בני בבל לבני
כוכבים ובמליחתו
נגט], ג) [תוספ' פ"ה ה"ה],
י"ד סי' קיג סעיף ו:
בישול: ור' יוחנן
אסר. דזהו בישולו: ביצה צלויה. שצלאה עובד
קנח ב מיי' שם הלכה יג
ארץ ישראל דקאמר בני בבל משליכין קיסם לתנור ובני מערב אומרים
ד) [לעיל לו.], ה) [חולין
קלט: ע"ש], ו) [גי' הערוך
סמג שם טוש"ע י"ד
כוכבים: בר קפרא שרי. הואיל
קיסם זה מה מעלה ומה מוריד ואנו
סי' קיב סעיף ט:
ערך הדם הדומו הדמי
נמשכין אחר בני בבל ותלמודם:
ובליע אוכל דידיה ולא נגע עובד
ומגיסה עד שתבא מבית המרחץ או
מבית
קנט ג מיי' שם הלכה יז
וישסעהו כשסע הגדי תרגום
תנו
כוכבים באוכלא: אשקיה. אשקיוהו
רבנן הקפריסין וביצה צלויה.
סמג שם טוש"ע
והדמיה כמה דמהדמין גדיא
הכנסת ואינה חוששת איבעיא להו
הניח
י"ד סי' קיג סעיף יג:
ע"כ ודע דז"ל ברש"י בדניאל
לרב זביד: נגוטא דחלא. הנך דבי
אין להקשות מהך ברייתא לחזקיה
עובד כוכבים והפך ישראל מהו אמר רב
קס ד מיי' שם הלכה יד
ב' פ"ה הדמין תתעבדון
ובר קפרא דשרו דתנאי נינהו וקשישי
ריש גלותא דלא הוו מעלו משום
טוש"ע שם סעיף יד:
לאברים תתחתכו והרבה יש
נחמן בר יצחק ק"ו גמרו ביד עובד כוכבים
קסא ה מיי' שם הל' כד:
דאחמיר עלייהו: הקפריסין. שומר
בגמרא הדומי הדומה ע"כ
מר' יהודה הנשיא הנזכר בזאת הבריית':
אי משום גיעולי עובדי כוכבים
קסב ו מיי' שם הלכה כב
מותר גמרו ביד ישראל לא כ"ש איתמר
ודע עוד דגם בעירובין ל.
לפרי הן (ב) ממין צלף ודרך לאכלן
סמג שם טוש"ע
איתא הדומי וכו' בה"א וכ"א
נמי אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ואמרי
נטל"פ מותר. משמע דהכי הלכתא
חיין ויש ששולקין אותן ואם בישלן
י"ד סי' קג סעי' ד וסי'
ג"כ בגיטין סז: וכ"א
לה אמר רב אחא בר בר חנה א"ר יוחנן
בשאלתות סי' קלז], ז) [לעיל
קיד סעיף ז:
עובד כוכבים מותרין: והקפלוטות.
וגם רבי יהודה הנשיא התיר השמן
קסג ז מיי' שם הל' כ
לו. לקמן לט.: סה: סז: סח:
ואפילו ב"ש וב"ה שגזרו עליו הכי
כרתי נאכלין כמות שהן חיין:
בין שהניח עובד כוכבים והפך ישראל
א
עה:], ח) [לקמן לט:],
סמג שם טור ש"ע
והמטליא. לקמן מפרש: והחמין.
סבירי להו כדפירשתי לעיל מיהו
ט) [לעיל כט:], י) [עי'
בין שהניח ישראל והפך עובד כוכבים
י"ד סי' קיג סעיף טו:
❖
קסד ח מיי' שם הלכה
ברא"ש סי' ל"ג],
מדבש דאמרינן לקמן (דף לט:) נותן
מים חמין דהא אין משתנין מברייתם
מותר ואינו אסור עד שתהא תחלתו וגמרו
כד סמג שם
ע"י האור: וקליות. נמי לא נשתנו:
טעם לפגם מותר אין ראיה דשאני
טוש"ע י"ד סי' קיד סעיף
ביד עובד כוכבים אמר רבינא א) בהלכתא
❖
שיעתא ביזרא דכרפסא. זרע של
התם דפוגם אפילו בעין אבל שמן
י:
תורה אור השלם
הא ריפתא דשגר עובד כוכבים ואפה
כרפס: שבלילתא. פנגריי"א והוא
כשהוא בעין ה"ל לשבח ואפ"ה לפגם
1. מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי
ישראל א"נ שגר ישראל ואפה עובד כוכבים
תלתן: ותרו להו. שורין אותן במים:
מותר וגם מרבא דאמר בפרק בתרא
יוֹצֵר וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים
רבינו חננאל
א"נ שגר עובד כוכבים ואפה עובד כוכבים
דמקבל. שצומחין: גרגישתא.
הלכתא נותן טעם לפגם
(לקמן סח:)
וְקֶמַח וְקָלִי וּפוֹל וַעֲדָשִׁים
❖
וכן אשה שאין שם חששא
וְקָלִי: שמואל ב יז כח
ואתא ישראל וחתה בה חתויי שפיר דמי
ארזיל"א: ומדבקין. הנך ביזרא:
מותר אין ראיה דהתם פוגם מעיקרו
שמא תחליף שופתת
מבינתא דרישייהו. שיער ראשן. וקמ"ל
אפילו בעין דומיא דעכבר בשיכרא
דג מליח חזקיה שרי ור' יוחנן אסר ביצה
ג
קדירה ע"ג כירה ועובדת
דאיירי התם וקי"ל נמי דסתם כלי
ברייתא דאי נמי תרו להו בחמימי
כוכבים מגיסה בה עד
צלויה בר קפרא שרי ור' יוחנן אסר כי
הגהות הב"ח
ד
שתצא מן המרחץ. או
שרי: מילין. דברי כזב הן דלא
עובדי כוכבים אינן בני יומן מדשרינן
אתא
רב דימי אמר אחד דג מליח ואחד
(א) גמ' ומר בשניה היכי
עד שתבא מן השוק:
מלבלבי בחדא שעתא: במילין. על
מישחא שליקא ושמן וחילתית נמי שרי
עבדו מייתו ביזר':
איבעיא להו הניח עובד
ביצה
צלויה חזקיה ובר קפרא שרו
ורבי
(ב) רש"י ד"ה הקפריסין
אי לאו דחורפיה מחליא ליה וכן
ידי דברי לחש של כשפים הן עושין:
כוכבים והפך בו ישראל
יוחנן
אסר ר' חייא פרוואה איקלע לבי
שומר לפרי הן מאילן צלף
מהו. ופשיטנא א"ר יוחנן
הכוספן. פסולת של תמרים שעשו
פוסקים רש"י ור"ת והר"י דסתם
כצ"ל: (ג) ד"ה ואית וכו'
בין שהניח עובד כוכבים
ריש
גלותא אמרו ליה ביצה צלויה
מאי
מהן שכר וחולטין אותן: כל שאין
כליהם אינן בני יומן והיינו טעמא
דמיא כ"ע לא וכו'
והפך בו ישראל ובין
❖
אמר
להו חזקיה ובר קפרא שרו ור' יוחנן
דחלא:
צפור דרור כו'. שפיה קצר דבהא
לפי שהוא ספק ספיקא ספק נשתמשו
שהניח ישראל והפך
עובד כוכבים מותר. ואינו
בו היום או אתמול ואפי' נשתמשו
ודאי לא איבשל דבר טמא דניחוש
אסר
ואין דבריו של אחד במקום שנים
אסור אלא עד שתהא
לגיעולי עובדי כוכבים: ודלמא אדמויי
בו היום שמא נשתמשו בו דבר שהוא
אמר
להו רב זביד לא תציתו ליה הכי אמר
התחלתו וגמרו ביד עובד
לעזי רש"י
כוכבים. ובלבד שלא
אדמוה. נתחוה לאברים והכניסוה
פוגם בעין או דבר שאין נותן טעם
אביי
הלכתא כוותיה דרבי יוחנן אשקיוהו
תהא ביד עובד כוכבים
פ'גריי"א [פי'וגר"י].
ונתבשלה בו ועכשיו פלט הטעם בחמין
ח: ד"ה השוחט]:
[וע"ע תוס' חולין
בישול כמאכל בן דרוסאי:
ב) נגוטא דחלא ונח נפשיה ת"ר ג)הקפריסין
חילבה (גרגרנית יוונית,
הללו: אלא כל שאין ראש צפור דרור
התם
פת א"ר אחי שלש
צמח המשמש לתבלין).
❖
והקפלוטות והמטליא והחמין והקליות שלהן
מלאכות יש בה. איזו
ארזיל"א. חומר, טין.
כו'. ואין לך חתיכת איסור קטנה
אחת מהן (ביד) [שהייתה
מותרין ביצה צלויה אסורה ד) שמן רבי יהודה הנשיא ובית דינו נמנו עליו
מזו: נותן טעם לפגם. פלוגתא היא
ע"י] ישראל שרי. הלכך
והתירוהו תניא היא המטליא היא פשליא היא שיעתא מאי שיעתא ארבב"ח
בפ' בתרא (לקמן סז:) וכל גיעולי עובדי
שגר עובד כוכבים ואפה
מוסף רש"י
ישראל. או שגר ישראל
אמר רבי יוחנן הא ארבעין שנין דנפיק האי עובדא ממצרים ורבה בר
כוכבים נותן טעם לפגם שהרי נתבשל
תרי מי'י שתיתאה.
ואפה עובד כוכבים. או
האיסור אתמול וכבר הופג טעמו
בר חנה דידיה אמר הא שתין שנין דנפיק האי עובדא ממצרים ולא
שני מיני שתיתא הקריב
שגר עובדי כוכבים ואפה
ברזילי לדוד, אחד של חטים
ונפסל בלינה חוץ מקדירה בת יומא
עובד כוכבים וישראל
פליגי מר בשניה ומר בשניה מייתו ביזרא דכרפסא וביזרא דכיתנא
(א)
ואחד של עדשים, כענין
(הדי הא הדויי) [חתי
דנותן טעם לשבח הוא ואסור:
וביזרא דשבלילתא ותרו להו בהדי הדדי בפשורי ושבקו ליה עד
האמור כאן, קמח וקלי הוא
ביה חתויי]. פי' חתה
איערובי. שמא נתערב בו יין: סרי.
של דגן ופול ועדשים של
בגחלים שפיר דמי: דג
דמקבל ומייתי חצבי חדתי ומלו להו מיא ותרו בהו גרגישתא ומדבקין
קלי ממינים של קטניות
מסריח: אהיני. תמרים: חוליי לא
מליח וביצה צלויה ביד
ביה ועיילין לבי בני אדנפקו מלבלבי ואכלי מינייהו וקיירי מבינתא
שמייבשין אותן בתנור
עובד כוכבים חזקיה ובר
תיבעי לך. מתוקים ודאי שרו דאי
כשהן לחין והן מתוקין
קפרא שרו ור' יוחנן אסר.
דרישייהו עד טופרא דכרעייהו אמר רב אשי אמר לי רבי חנינא מילין
ה)
משום בישולי עובדי כוכבים הרי נאכלין
לעולם וטוחנין אותן ועושין
ואסיקנא אמר רב זביד
מהן מאכל שקורין שתיתא
ואמרי לה במילין ת"ר הכוספן של עובדי כוכבים שהוחמו חמין ביורה
חיין: מרירין. אינן נאכלין ובישולן
לא תציתו ליה הכי אמר
(שמואל ב יז כח).
אביי הלכתא כר' יוחנן.
ממתקן: מציעאי. נאכלין חיין ע"י
גדולה אסור ביורה קטנה מותר ואיזו היא יורה קטנה א"ר ינאי כל שאין
ממורייס. שומן של דגים
פי' נגוטא דחלא. כוס של
❖
הדחק: שתיתאה. תבשיל העשוי
חומץ: ת"ר הקפריסין
(לעיל כט:).
צפור דרור יכול ליכנס בתוכה ודלמא אדמויי אדמוה ועיילוה אלא
ו)
והקפליטאות והמטליא
מקמח של קליות שייבשן בתנור ויש
כל שאין ראש צפור דרור יכול ליכנס בתוכה והתניא אחת יורה גדולה
ה
והחמין והקליות של
שעושין אותו מקמח עדשים ולפי
עובדי כוכבים מותרין.
ואחת יורה קטנה מותר לא קשיא הא כמ"ד נותן טעם לפגם אסור הא
רבינוחננאל (המשך)
שהן מתוקין יותר מדאי נותן שם
ביצה צלויה אסורה. שמן
כמ"ד נותן טעם לפגם מותר אמר רב ששת האי מישחא שליקא דארמאי
ז)
אהיני שליקי פי' בוסר
ר' יהודה הנשיא ובית
חומץ: בחיטי או שערי. אין דרך
והן פגי תמרים שלוקין
דינו נמנו עליו והתירוהו.
אסור אמר רב ספרא ו למאי ניחוש לה אי משום איערובי מיסרא סרי
לתת שם חומץ: טלופחי. עדשים:
של עובדי כוכבים. הפגין
תנא היא מטליא היא
אי משום בישולי עובדי כוכבים נאכל הוא כמו
שהוא חי אי משום
ואית דאמרי בטלופחי ומיא כ"ע
המתוקין ודאי שרו. מרירי
(ג)
פשליא היא שעיתא.
ודאי אסירי דבישול הוא.
פי' ביזרא דשבלילתא.
לא פליגי דאסור. דמיחלף בטלופחי
גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם הוא ומותר בעו מיניה מרבי אסי
כי תיבעי לך לא מתיקי
זרע תלתן. פי'
וחלא: וספות. כלים להשתמש כמו
הני אהיני שליקי דארמאי מאי חוליי לא תיבעי לך
דודאי שרו מרירי לא
ולא מרירי מאי. ופשיט
וקיירי מבינתא דרישיהו
שומרי הסף (אסתר ב): תרי זימני
רב אסי לוי אסר להו:
עד טופרי דכרעייהו.
תיבעי לך דודאי אסירי כי תיבעי לך מציעאי מאי אמר להו מאי תיבעי
שתיתא פי' ב) רב שרי
ומצטננין משערת ראשם
כתיב קלי בקרא והיינו תרי מיני
לכו דרבי ז אסר ומנו לוי שתיתאה רב שרי אבוה דשמואל ולוי אסרי
ואבוה דשמואל ולוי אסרו
עד צפרני רגליהם: ואמר
שתיתא: ומאי שנא ממורייס. דרובא
בשתיתא דטלפחי בין
רב אשי אמר לי הונא
בחיטי ושערי כ"ע לא פליגי דשרי בטלפחי דחלא כ"ע ל"פ דאסיר כי
במיא בין בחלא דברי
דעלמא שדו ביה חמרא והוי
מילין. פי' אלו הדברים
פליגי בטלפחי דמיא מר סבר גזרינן הא אטו הא ומר סבר לא גזרינן
הכל אסירא. כי פליגי
מילי בעלמא אינון כלומר
בידוע: התם חמרא
לעבורי זוהמא.
בשתיתא דחיטי ודשערי.
אינן ממש. ואמרי לה
ואיכא דאמרי בטלפחי דמיא כ"ע לא פליגי דאסיר כי פליגי בחיטי
דדגים והוי כמאן דאזיל לאיבוד:
רב סבר לא גזרינן
במילין כלומר אינן נעשין
ושערי מר סבר גזרינן הא אטו הא ומר סבר לא גזרינן אמר רב תרי
שתיתא דחיטי ודשערי
אלא בדברי כשפים.
התם
אטו דטלפחי פי' של
פי' כוספה גפת של
מיני שתיתאה שדר ברזילי הגלעדי לדוד דכתיב משכב וספות וכלי
1
עדשים. ואבוה דשמואל
שומשמין א)שכשמוצאין
ולוי סברי גזרינן דחיטי
יוצר חטים ושעורים וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי והשתא הוא דקא מפקי צני צני לשוקי דנהרדעא
אותו אין מוצאין אותו
ושערי אטו דטלפחי: אמר
אלא במים חמין. וכן
ולית דחייש להא דאבוה דשמואל ולוי: וכבשין שדרכן לתת בתוכן יין: אמר חזקיה לא שנו אלא
ח)
רב תרי מיני שתיתא שדר
כיוצא בהן מחמין להן
ברזילי לדוד קלי של
חמין שיצא השמן כולו
שדרכן חאבל בידוע אסור אפילו בהנאה ומ"ש ט)ממוריים דשרו רבנן בהנאה התם לעבורי זוהמא הכא
חטים ושעורים ואחרת
והגפת שלהן נקרא כוספן.
למתוקי טעמא ורבי יוחנן אמר אפילו בידוע נמי
מותר ומאי שנא ממורייס לר"מ דאסיר בהנאה
קלי של פול ועדשים.
פי' הדימי הדמיה נתחו
שנאמר משכב וספות
נתחים כדכתיב הדמין
התם
וכלי יוצר חטים ושעורים
יתעבד: הא דתניא אחת
יורה גדולה ואחת יורה קטנה. כמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר: משחא שליקא שמן מבושל: פי' קמח וקלי ופול ועדשים וקלי. בנהרדעא מפקי צני צני שתיתא דארמאי ולית דחש להא דאבוה
דשמואל ולוי: פיסקא וכבשים שדרכן לתת בהן יין וחומץ. אוקמה חזקיה בשדרכן לתת ואינו ידוע
מסרא סרי מבאיש. ואסיקנא שמן מבושל למאי ניחוש ליה אי משום בשולי עובדי כוכבים נאכל כמות
בודאי שנתן בהן. אבל בידוע שנתן בהן יין או חומץ
אסורין אפי' בהנאה.
ור' יוחנן אמר אפי'
שהוא חי. אי משום געולי עובדי כוכבים דבשלי' בכלי העובד כוכבים
נותן טעם לפגם הוא ומותר. הני
א) אולי צ"ל כשממצין אותו אין ממצין אותו וכו'. ב) נראה דחסר כאן ובערוך ערך שתיתא איתא דלוקחין תבואה שלא הביאה שליש ומייבשין אותה בתנור ועושין מאכל מן הקמח עכ"ל ואולי דכן צ"ל גם כאן בדברי רבינו.