אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
התם
ידיע ממשו. וא"ת תקשי ליה קנקנים דלא ידיע ממשן
התם ידיע ממשו. שהרי מטבילין בו והרוטב נאכל והיין נאכל
קסה א ב מיי' פ"א
א) חולין סו. ע"ש, ב) סוכה
יח., ג) [עי' תוס' לעיל לד.
מהל' מאכלות
עמו: הכא לא ידיע ממשן. שאין אוכלין הרוטב אלא הירק ולא
ואסר ר"מ וי"ל דהתם כיון דנפלט היין מן הקנקנים בשל
ד"ה ר"ע איקלע לגינזק ועי'
אסורות הלכה כד סמג
הכניסו הירק לתוכו אלא להתקיים: הרי זה מותר גרסינן:
ישראל הוה כמו בעין וידיע ממשן אבל יין לתוך הכבשים לא ידיע
היטב מ"ש בשם רש"י תענית
עשין סב טור ש"ע י"ד סי'
קירבי דגים. שומנן: עוברן. הן
ביצים של דגים: מפלוסא
ממשן שמתבטל היין בכבשים
ולמאי דפרישית לעיל דלא אסר רבי
יא: ד"ה מר עוקבא],
פג סעיף א:
מאיר קנקנים ניחא: אין לו עכשיו
קסו ג טוש"ע שם סעי'
ד) [לעיל לו. לח: וש"נ],
ואספמיא. ואין דגים טמאים מצויין
ה) [שבועות ל:], ו) [ברי"ף
ב:
ועתיד ליגדל לאחר זמן. אומר ר"י
שם: צחנתא. חילק: דבב נהרא.
התם ידיע ממשו הכא לא ידיע ממשן:
קסז ד מיי' פ"ט שם
והרא"ש ליתא ע"ש],
דבב שם הנהר: דרדיפי. בכח
דדריש אין לו עיין לו כלומר עיין
ז) [בכורות ל:], ח) [צ"ל היא
הלכה כד סמג שם
וטרית טרופה וציר שאין בה דגה וכו': מאי
בחזקתה וכ"א בבכורות],
טוש"ע י"ד סי צו סעיף א
מקלחין דבדב"ש בלע"ז: דלא מרבה
עליו אם יש לו עכשיו או עתיד ליגדל
חילק אמר רב נחמן בר אבא אמר רב זו
ט) בכורות שם עש"ה
ב וסי' קג סעי' ו:
טינא דג טמא. קרקעית של אותו
לאחר זמן והכי דרשינן ביבמות
קסח ה ו מיי' פ"י מהל'
[תוספ' דמאי פ"ב הי"ב
סולתנית ומפני מה אסורה מפני שערבונה
ע"ש], י) [בכורות שם ע"ש
הנהר אין מגדל דגים טמאים:
ובן אין לו עיין לו:
מעשר הלכ' ב ופ"י
(דף כב:)
וסימניך טמא טהור טהור טמא.
עולה עמה: תנו רבנן אין לו עכשיו ועתיד
היטב], כ) [ביבשה רש"ש],
מהל' מטמא משכב ומושב
א)
חמרא דימא ותורא דימא. דקי"ל
ל) [ביםרש"ש],מ)[צ"לאחר
הלכה ה סמג עשין קלה:
לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית והעפיץ
במסכת חולין (דף קכז.) כל שיש בים כ)
לכאורה לא קא יהיב
קסט ז מיי' פ"י מהל'
ד"ה קדש נונא], נ) [בדפו"י
❖
הרי זה מותר יש לו עכשיו ועתיד להשיר
לקבל],
מטמא משכב
יש ביבשה חוץ מן החולדה: טמא.
האי סימנא אלא להני תרי מיני
ל)
א
ומושב הלכ' ה סמג שם:
ביבשה טהור בים: מ) קדש לה'. סתם
אחמרא ואתורא אבל אשאר מינין לא
בשעה שעולה מן הים כגון אקונס ואפונס
קע ח מיי' פ"ב מהל'
קדש אסור: קדש נונא. שם דגים
דהא בפ"ב דקידושין (דף מא.) אמר
כטספטייס ואכספטייס ואוטנס מותר אכריז
ציצית הלכה ו:
ב
תורה אור השלם
קעא ט י מיי' פ"י מהל'
שבים: חיפושא. דג טמא: חפייה
רבא מלח שיבוטא והוא עז של ים
רבי אבהו בקיסרי קירבי דגים ועוברן ניקחין
1. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא
מטמא משכב ומושב
בדיקולא. כיסהו בסל ופירכס בתוכו
כדאמר בפ' הפרה (ב"ק דף נה.)
הל' ו ופ"י מהל' מעשר
מכל אדם חזקתן אינן באים אלא מפלוסא
אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת
ה"ג
הנהיג בעיזא ושבוטא מאי: רש"י
ונשרו קליפין ונראו בדפניהם קשקשים
הל' ג סמג שם:
קֹדֶשׁ לַיְיָ מָחָר אֵת אֲשֶׁר
ואספמיא כי הא דאמר אביי האי צחנתא
קעב כ ל מיי' פי"ג
ב)
שפר נונא שרי קדש נונא אסור
דקים: לצלופחא. דג ושמו אנגילי"א:
תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר
מהל' מאכלות
דבב נהרא שריא מ"ט אילימא משום
תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל
וסימניך קדש לה' ואיכא דאמרי
להדי יומא. נגד השמש: צימחי.
אסורות הלכה י סמג לאוין
הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם
דרדיפי מיא והאי דג טמא כיון דלית ליה
קשקשים דקים: משיכלי חיורי.
קבר נונא אסור וסימניך קברי עובדי
קמח טוש"ע י"ד סי' קיח
לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר:
סעיף א:
שמות טז כג
כוכבים. ור"ח גרס איפכא שפר
חוט השדרה בדוכתא דרדיפי מיא לא מצי
מתוך שהן לבנות נראין בהן קשקשים
קעג מ מיי' פ"ב מהל'
2. לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל
שהן שחורין: שמעיה לההוא דהוה
נונא אסור קדש נונא שרי וסימניך
קאי והא קא חזינן דקאי אלא משום דמליחי
ציצית הלכה ו סמג
אָוֶן וְּרשָׁעִים מָלְאוּ רָע:
❖
❖
קרי. לההוא מינא: באטי. והוא
(ירמיה ב) קדש ישראל לה' כלומר
עשין סו:
משלי יב כא
מיא והאי דג טמא כיון דלית ליה קלפי
שם דג טמא: מחליא ליה. ממתקו:
השם התירו לעמו ואיכא דאמרי קבר
בדוכתא דמליחי מיא לא מצי קאי והא
מאינשי ביתיה. אשתו. ודרך הרמאים
נונא שרי וסימניך קברי עובדי כוכבים
קחזינן דקאי אלא משום דלא מרבה טינא
הגהות הב"ח
רבינו חננאל
למכור קלא אילן בשם תכלת: נפלת
אינם מטמאין באהל כלומר אינו טמא
דג טמא אמר רבינא האידנא דקא שפכי
(א) גמ' לקמיה ההוא
בידוע מותר. וקיימא לן
ליד. נפלת לידי. כלומר עכשיו אתה
וכן משמע בסמוך דמייתי ההיא
נונא דהוה דמי
כחזקיה דהוא רבו של
ביה נהר גוזא ונהר גמדא אסירי אמר אביי
❖
צריך לי: צריכין לקבל דברי חברות.
עובדא דאייתי ההוא נונא דדמי
לשפרנונא:
ר' יוחנן: והחילק פי'
האי חמרא דימא שרי תורא דימא אסיר
מתחלה קודם שיהו נאמנין לכל
לשפר נונא בתר עובדי דההוא דדמי
מין דגים קטנים שמו
נ)
חילק. ואמר רב היא
דברי חברות שיאכלו בטהרה
לחיפושא ולצלופחא דדגים טמאים הם
וסימניך טמא טהור טהור טמא אמר רב
סולתנית והיא דג טהור
לעזי רש"י
ושיעשרו פירות וכיוצא בהן: מוכס.
משמע דשפר נונא נמי דג טמא
אשי שפר נונא שרי קדש נונא אסיר וסימניך
ומפני מה אסורה מפני
הוא: אגב חורפיה דחילתיתא
שערבונה עולה עמה. פי'
דבדב"ש [רבדי"ש]. שטף
סתמא גזלן: קשרי מוכס. חותמות
קדש לה' איכא דאמרי קבר נונא אסור
1
דגים טמאים מעורבים בה
מים.
ה"ל כנותן טעם לשבח. וא"ת דלסגי
לנותני המכס כדי שלא יתבעום
ועולין עמה: ירושלמי
א'גיל"א. צלופח (דג
וסימניך קברי עובדי כוכבים ג) רבי עקיבא
❖
חביריו ומשרתיו פעם אחרת:
ליה בקליפה כדאמר (חולין דף ח:)
אמר ר' יוחנן היא
טמא).
איקלע לגינזק אייתו לקמיה ההוא נונא דהוה
חילק היא טרית טרופה:
חבי"ת. סימן הוא חלב בשר יין תכלת:
גבי שחטה בסכין טריפה וי"ל
ת"ר דגים שאין להן
דמי לחיפושא חפייה בדיקולא חזא ביה
דחורפיה דחילתיתא בלע טפי ולא
אסורין
עכשיו קשקשין ועתידין
מוסף רש"י
קלפי ושרייה רב אשי איקלע לטמדוריא
סגי בקליפה וי"מ כמו כן דבצל
ליגדל לאחר זמן כגון
סולת'ית. מין דגים
הסולתנית והעפיץ. או
אייתו לקמיה ההוא נונא דהוה דמי לצלופחא נקטיה להדי יומא חזא דהוה
וקפלוט שנחתך בסכין של עובדי
טהורים וסולתנית שמן
דגים שיש להן עכשיו
כוכבים דלא סגי ליה בקליפה דאגב
ביה צימחי ושרייה רב אשי איקלע לההוא אתרא אייתו לקמיה נונא
ובקטנותו אין לו סנפיר
(א)
ועתידין להשירן בשעה
וקשקשת ועתיד לגדל לאחר
חורפיה בלע טפי ושמעתי בשם
שעולין מן הים כגון
דהוי דמי לשפרנונא חפייה במשיכלי חיורי חזא ביה קלפי ושרייה רבה
ג
זמן, ואמרינן חילק של
אקינס ואפונס וכספתיאוס
הר"ם דחילתיתא דוקא דחריף טפי
בר בר חנה איקלע לאקרא דאגמא קריבו ליה צחנתא שמעיה לההוא
עכו"ם אסור, אותו מין
ואסיפתיאוס ואטונס. אלו
אמר
רב
ולא בצל וקפלוט:
דגים קטנים ונמכר הרבה
כולם שמות של מיני
גברא דהוה קרי ליה באטי אמר מדקא קרי ליה באטי ש"מ דבר טמא
ביחד (לעיל לד:).
חבי"ת בחותם אחד אסור. פרש"י
דגים בלשון יון הן
אית ביה לא אכל מיניה לצפרא עיין בה אשכח ביה דבר טמא קרי
שערבו'ה עולה עמה.
וכולן מותרין הן. הואיל
לפי שדמיהן יקרים והר"ר אפרים בר
דגים טמאים דומין לה
וקשקשין נמצאין בהן בין
ועולין עמה (שם) אנפשיה לא יאונה לצדיק כל און: והקורט של חילתית: מ"ט משום
דוד היה אומר הטעם משום דאיתיה
2
. אקו'ס
בתחלה בין בסוף. מכריז
כו'. כולן לשון פרסי הן
דמפסקי ליה בסכינא אע"ג דאמר מר נותן טעם לפגם מותר אגב
ר' אבהו בקסרי קרבי
לאיסורא בעיניה אבל חמפ"ג אינו
ד)
ד
(חולין סו:). צח'תא. מין
דגים ועוברן נקחין מכל
אלא תערובת אבל אין לומר
חורפיה דחילתיתא מחליא ליה שמנוניתא והוה
ליה כנותן טעם לשבח
דגים קטנים, דבב 'הרא.
אדם. חזקתן אינן באין
הטעם משום יוקר שהרי מורייס
הנהר בב שמו (סוכה יח.).
ואסור עבדיה דר' לוי הוה קא מזבין חילתיתא כי נח נפשיה דר' לוי
אלא מפילוסא ואספמיא.
דרדיפי מיא. קלות
שמות של מקומות. כי הא
דמיה יקרים מיין ואין נראה לר' יהודה
אתו לקמיה דרבי יוחנן אמרו ליה מהו למיזבן מיניה אמר להו עבדו
ה
וממהרות לרוץ (שם). חוט
דאמר אביי צחנתא דבב
דהא ודאי דאיכא הרבה מקומות
השדרה. נותן כח באדם
נהרא שריא. ואסיקנא מאי
של חבר הרי הוא כחבר רב הונא בר מניומי זבן תכילתא מאנשי דביתיה
שהיין יוקר יותר כדאמר לעיל (דף לד:)
ובהמה ודגים להיות
טעמא טינא דבנהרא לא
דרב עמרם חסידא אתא לקמיה דרב יוסף לא הוה בידיה פגע ביה חנן
שדרתו עומדת בבריאות
מרבי דג טמא. והאידנא
קיסתא דמורייס בלומא קיסתא
(שם). והא קא חזי'ן
דשפכי בה נהר (נתן)
חייטא א"ל יוסף עניא מנא ליה בדידי הוה עובדא דזביני תכילתא מאנשי
דחמרא בד' לומי לכך נראה לו יותר
דקאי. בכמה נהרות
[גוזן] ונהר גומדא אסירא.
דביתיה דרבנאה אחוה דר' חייא בר אבא ואתאי לקמיה דרב מתנא לא
טעם רש"י דפי' משום יוקר וכן
הרדופין במימיהן (שם).
דאמרינן הני מנהר (נתן)
קלפי. קשקשים (שם).
[גוזא] ונהר גומדא אתו.
הוה בידיה אתאי לקמיה דרב יהודה מהגרוניא אמר לי נפלת ליד הכי
משמע בסמוך דקאמר מ"ש גבינה
דלא מרבה טי'א דג
מיכן שרא ר' אבהו דסבר
דלא טרח ומזייף כו' וכן גבי פת
אמר שמואל אשת חבר הרי היא כחבר (תנינא להא) דת"ר אשת חבר
טמא. אין טיט של אותו
ה) ו
ו)
טינא דפילוס ואספמיא
נהר מגדיל ומשקיץ שקצים
דאי איכא גביה כי האי לא טרח ומזייף:
נמי לא מרבי דג טמא
הרי היא כחבר עבדו של חבר הרי הוא כחבר חבר שמת אשתו ובניו
ז) ז
ורמשים (שם). האיד'א
משום הכי קרבי דגים
פת ועובריהן של אותו מקום
ובני ביתו הרי הן בחזקתן עד שיחשדו וכן חחצר שמוכרין בה תכלת הרי ח)(הן
כו'. שהוסבו לתוכן עכשיו
והם מגדלין שקצים ומהן
כולן מותרין. אמר אביי
בחזקתן) עד שתיפסל ט) ת"ר טאשת עם הארץ שנשאת לחבר וכן בתו של עם הארץ שנשאת לחבר וכן עבדו
יורדין לאותו נהר (שם).
חמרא דימא שרי. תורא
אי'ן צריכין לקבל דברי
של עם הארץ שנמכר לחבר כולן צריכין לקבל דברי חברות אבל אשת חבר שנשאת לעם הארץ וכן בתו של
דימא אסיר וסימנך טמא
י
חברות. אם חזרו תחת יד
דארעא שרי בימא. דשרי
חבר שנשאת לעם הארץ וכן עבדו של חבר שנמכר לעם הארץ אינן צריכין לקבל דברי חברות לכתחלה דברי
חבר (בכורות ל:). קשרי
בארעא אסיר בימא. אמר
מוכס. שיש חותמות
ר"מ ר' יהודה אומר אף הן צריכין לקבל
דברי חברות לכתחלה וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר מעשה באשה
רב אשי שפר נונא שרי
י)
למוכסים וכשנותנין להן
קדש נונא אסיר. אלו
אחת שנשאת לחבר והיתה קושרת לו תפילין על ידו נשאת למוכס והיתה קושרת לו קשרי מוכס על
המכס הם נותנין לו חותם
הם שמות דגים ידועים.
כדי שלא יתבענו מוכס שני
ידו אמר רב חבי"ת אסור בחותם אחד חמפ"ג מותר בחותם אחד חלב כ בשר ל יין מ תכלת
וסימן קדש לה'. כלומר
(שם).
מי ששמו קדש (וחולין)
אסורין אסור. איכא דאמרי קבר
נונא אסיר. וסימן קברי עובדי כוכבים טמאין. ר' עקיבא חפיה לההוא דג דהוה דמי לחיפושא בדיקולא. פי' חיככו לאותו הדג בכפיפה חדשה ומצא בו קשקשין וטהרו. וכן רב אשי העביר גבו של אותו דג שהיה דומה לשפרנונא
על א) כיור של חרש וראה בו קשקשין וטהרו. ור' אמי החזיק אותו דג שהיה דומה לצלופחא בשמשא דיומא וחזא ביה צמחי ושרייה. נתברר כי אלו חיפושא ושפרנונא וצלופחא כולם דגים טהורים הן. רבה בר רב הונא קריבו
ליה באקרא דאגמא צחניתא. שמע גברא דקרי באטי באטי אמר מאי דקמה. פי' נתנחש ואמר אין שם באטי. מה זה שלפנינו כלומר אין זה אלא דבר מכשול יש כאן. לא אכל מההיא צחניתא. לצפרא עיין בה ומצא בה דג
טמא וקרי אנפשי' לא יאונה לצדיק כל און. וקורט של חלתית אסור משום שמפסקי ליה בסכין של עובדי כוכבים. ואע"פ שאמר מר כל נותן טעם לפגם מותר. אגב דחורפי' דחלתית ממתקו כח השמנונית של עובד כוכבים
והוה ליה כנותן טעם לשבח ואסיר. עבדיה דר' לוי הוה מזבן חלתית בשוק. בתר דנח נפשיה דלוי שאלו ב) ואמר להו ר' יוחנן עבד חבר הרי הוא כחבר. רב הונא בר (משימי) [מניומי] זבן תכלת לציצית מאשת רב עמרם
חסידא ובעא לה למילתא ופשט ליה חנן חייטא אנא זבני תכלת מאשתו של רבנאי ובאתי לפני רב יהודה ואמר לי מתגרניא נפלת ליד. כלומר בעל תיגרא (בעל מתחתה היה) נפלת לידי ואמר לי הכי אמר שמואל אשת חבר
הרי היא כחבר. עבדו של חבר כחבר. חבר שמת אשתו ובניו ובני ביתו הרי הן בחזקתן כו' עד שתפסל: ת"ר אשת עם הארץ שנשאת לחבר וכן בת עם הארץ שנשאת לחבר וכן עבד עם הארץ שנמכר לחבר כולן צריכין
לקבל דברי חברות. אבל אשת חבר שנשאת לעם הארץ וכן בת חבר שנשאת לעם הארץ וכן עבד של חבר שנמכר לעם הארץ. אין צריכין לקבל דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר צריכין לקבל לכתחלה. וכן היה ר' שמעון
(אומר) בן אלעזר אומר משום ר' מאיר מעשה באשה שנשאת לחכם והיתה קושרת לו
תפילין בזרועו ומת
ונשאת
למוכס והיתה קושרת לו קשרי
מכס
על ידו. אמר רב חלב.
ומפקינן חלב ומעיילינן
חתיכת דג שאין בה סימן.
א) אולי צ"ל על כד של חרש כצ"ל. ב) נראה דצ"ל שאלו לקמיה דר' יוחנן ואמר להם דעבד חבר וכו'.