לט:
אין
מעמידין פרק
שני עבודה
זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פת
למאי ניחוש לה כו'. בקונטרס לא גרס האי עד מילתיה
אסורין בחותם אחד. לשגר ביד עובד כוכבים דכיון דבשר ותכלת
קעד א ב מיי' פי"ג
א) [תוספ' ספ"ה ע"ש],
ב) [גיטין לז: תמורה כז.
מהל' מאכלות
דשמואל ונראה טעמא משום דלמה יקשה זה על פת יותר מן
דמיהן יקרים טרח ומזייף להחליפם ועל היין לנסכו. ואחלב פריך לקמן:
האחרים מיהו אין בשביל כך להגיה הספרים: ימ"ח מח"ג אינם
חולין ד.], ג) [תוספ' פ"ה
אסורות הלכה י סמג לאוין
חילתית. להחליף זה בזה פורתא הוא דמהני ולא טרח ומזייף: פת למאי
ה"ו], ד) [לעיל לח:], ה) [פי'
קמח טוש"ע י"ד סי' קיח
ניקחים אלא מן המומחה. ואע"ג דקא חשיב חלב הוצרך לחשוב
ניחוש לה כלל לא גרסינן י) [הכא אלא במלתיה דשמואל גרסינן]
אוצר העשוי לסחורה. ערוך
סעיף א:
קעה ג ד ה מיי' פי"א
ערך אפתק א'], ו) [תוספתא
לה (והכי) [והכא] גרסינן מאי שנא
גבינה לפי שאין טעם איסורן שוה
פ"ה], ז) [לעיל לו. וש"נ],
שם הלכה כה כו
גבינה כו': חתיכות דג. דמיהן
שחלב אסור משום עירוב חלב טמא
אסורין בחותם אחד חילתית מורייס פת
ח) שבת טו. יז. חולין לו:,
א
טוש"ע י"ד סי' קיט סעיף
יקרים ומזייף: שמואל כו'. שמואל
אבל טעם גבינה הוא משום גילוי
ט) [תוספ' פ"ה ה"ו],
א וסעיף ב:
גבינה מותרין בחותם אחד (א) פת למאי ניחוש
קעו ו מיי' פ"ג שם הל'
י) כ"ה בדפוס פיזרו,
לא פליג אדרב אלא קסבר לא צריך
כדפרי' לעיל (דף לה.) מיהו לרבי
לה אי משום איחלופי קרירא בחמימא מידע
כ) [ויקרא יט], ל) בס"א
יז סמג שם טוש"ע
לאתנוחי סימנא למיתני אחתיכת דג
ירמיה דמפרש לעיל (שם) טעם גבינה
נוסף: ביצה., מ) [עירובין
י"ד סי' קטו סעיף א:
ידיע דחיטי בדשערי נמי מידע ידיע אי כי
❖
קעז ז מיי' פי"ז שם
לאיסור ועל הפת להתיר כדמפרש
משום צחצוחי חלב טמא לפרש"י
מא.],
הדדי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף
הלכה כג סמג שם
ואזיל: ושמואל. אמר לך חתיכת
קשה לרבי יהודה למה הוצרך לשנות
טוש"ע י"ד סי' קיד סעיף
ורב מ"ש גבינה דלא טרח ומזייף חלב נמי
כאן גבינה ובתוספתא קא חשיב
דג היינו בשר וכיון דבשר אשמועינן
ז:
הגהות הב"ח
קעח ח ט מיי' שם הלכה
לא טרח ומזייף אמר רב כהנא אפיק חלב
הרי דגים בכלל: ופת למאי ניחוש
בזאת הברייתא במקום חלב חתיכת
ב
דג שאין בה סימן: תנינא להא
(א) גמ' פת גבינה מותרין
כד טוש"ע שם
לה. דניתב לה סימנא להתיר
ועייל חתיכת דג שאין בה סימן היינו בשר
סעיף ט:
בחותם אחד מאי שנא
דת"ר. תימה דהא תני במתני' וישראל
ולמיתני חמפ"ג: אי משום איחלופי
קעט י כ ל מיי' שם פ"ג
תרי גווני בשר ושמואל אומר בי"ת אסור
גבינה דלא טרח ומזייף וכו'
ותרי גווני בשר לא אמרינן
הלכה כב כג סמג
כו'. מאי איכא למיחש: כי הדדי.
רואהו משמע הא לא חזי ליה כל
(ב)
בחותם אחד מח"ג מותר בחותם אחד בשר
שם טוש"ע שם:
פת למאי ניחוש לה אי
שעתא אסור וי"ל דרואהו לאו דוקא
שמא יש עמו הדומה לו פשיטא לן
קפ מ ' מיי' פי"ז שם
משום וכו' לא טרח ומזייף
יין תכלת אסורין בחותם אחד מורייס חילתית
אי
אלא ר"ל יכול לראותו: דליכא
כיון דאיכא חותם לא טרח ומזייף
ת"ר אין לוקחין ימ"ח:
הל' כד סמג שם
גבינה מותרין בחותם אחד לשמואל חתיכת
(ב) רש"י ד"ה אי כי
טוש"ע שם סעיף ח:
דבר טמא בעדרו פשיטא. דכיון
במידי דלית ליה רווחא: ה"ג ושמואל
הדדי: (ג) ד"ה כל שראש
ס [מיי' פי"ב מהלכות
דג שאין בה סימן היינו בשר תרי גווני בשר
חתיכת דג היינו בשר ותרי גווני בשר
דיושב בצד עדרו וליכא למיחש לגילוי
של כל דג ודג
מעשר הל' טז]:
ושדרה
לא אמרינן ת"ר אין לוקחין ימ"ח מח"ג
קפא ע מיי' פ"ג מהל'
לא אמרינן פת למאי ניחוש לה כו':
כיון שכל שעה הוא תופסו בידו א"כ
א)
'יכרין שהדגים: (ד) ד"ה
כילבית וכו' ציר דג טמא:
מאכלות אסורות
בסוריא לא יין ולא מורייס ולא חלב ולא
אין לוקחין ימ"ח מח"ג כו'. שחנוונים
ליכא למיחש למידי מיהו היכא דיש
(ה) תוס' ד"ה אי דליכא
הל' יז סמג שם טוש"ע י"ד
לחוש לגילוי אסור כדפרישית לעיל (ה)
שבסוריא חשידי דלא קפדי אלפני
מלח סלקונדרית ולא חילתית ולא גבינה
סי' קטו סעיף א:
וכו' כדפרישית לעיל. נ"ב
קפב פ מיי' שם פי"ז
דמסננת לא מהני מידי היכא דטרקי'
עור לא תתן מכשול כ) ומזבני לישראל
בדף לה בד"ה משום
גאלא מן המומחה וכולן ד אם נתארח אצל
❖
הלכה כג סמג שם
ניקור:
כדאמרי' בהגוזל בתרא (ב"ק דף קטו:)
דברים שלקחו מן העובד כוכבים מיהו
בעל הבית מותר מסייע ליה לרבי יהושע בן
טוש"ע י"ד סי' קיד סעיף
התם
קא בעי ליה למשקה. וא"ת
אינהו גופייהו לא אכלי איסורא הלכך
ז [וסי' קג סעיף ד]:
לוי דא"ר יהושע בן לוי השגר לו בעל הבית
קפג צ מיי' פי"א מהל'
ודקארי לה מאי קארי
אם נתארח אצלו מותר לאכול עמו:
לעזי רש"י
לביתו מותר מ"ט בעל הבית לא שביק
טומאת אוכלין
ב)
שיגר לו. במתנה: סלקונדרי רומי.
פשיטא דבוצר לגת תנן וי"ל דס"ד
הלכה א סמג עשין רמו:
מול"ש. רכים (מרוככים
היתירא ואכל איסורא וכי משגר ליה ממאי
❖
נחתומין שברומי: אוכלין אותה.
דמקשה דה"ה בוצר לאכילה והא
קפד ק מיי' פ"ג מהל'
מרוב שרייה בשמנם).
דאכיל משדר ליה: ומלח סלקונדרית:
מאכלות אסורות
דנקט לגת לרבותא (דב"ה) [דהלל]
ואסור משום שמערבין בה קירבי
הלכה כג סמג לאוין קמח
דאפילו הכי לא הוכשר:
דגים טמאים וחתיכות גדולות עושין
מאי מלח סלקונדרית אמר רב יהודה אמר
טור י"ד סי' קיד:
מוסף רש"י
ממנה: זקן אחד. עובד כוכבים היה:
קפה ר מיי' שם הלכ' כב
כאן
שמואל מלח שכל סלקונדרי רומי אוכלין
הבוצר לגת. הבוצר
סמג שם טור ש"ע
למעוטי בידוע. גבי כבשין שדרכן
אותה תנו רבנן מלח סלקונדרית שחורה אסורה לבנה מותרת דברי
❖
ג)
י"ד סי' פג סעי' ו:
ענבים לדורכן בגת, דאילו
לתת לתוכן יין וחומץ ואם בידוע שנתן
הבוצר לצימוקין משקה
רבי מאיר רבי יהודה אומר לבנה אסורה שחורה מותרת רבי יהודה בן
יין שם אסורין אפילו בהנאה: למעוטי
היוצא מהם אין מכשירים
גמליאל משום רבי חנינא בן גמליאל אומר זו וזו אסורה אמר רבה בר בר חנה
דלא ניחא ליה (שבת טו.).
מורייס. דאסור אפי' בהנאה והך
רבינו חננאל
שמאי אומר הוכשר.
אמר רבי יוחנן לדברי האומר לבנה אסורה קירבי דגים לבנים טמאים מעורבין
מתני'
והדבדבניות.
סתמ' ר"מ היא:
ביין הנדלף מהן על גביהן
אבל חלב מותר בחותם
בה לדברי האומר שחורה אסורה קירבי דגים שחורים טמאים מעורבין
אשכולות של ענבים: שאינה טרופה.
ואע"ג דאזיל לאיבוד לארץ
אחד. בשר יין תכלת סימן
ששותת מן הסלים, גזירה
חבי"ת אסורים בחותם
בה לדברי האומר זו וזו אסורה זה וזה מעורבין בה אמר רבי אבהו משום
שניכרין חתיכות דגים: עלה של
שמא יבצרנו בקופות
אחד חלתית מורייס
חילתית. דהא לא מפסקו לה בסכינא:
רבי חנינא בן גמליאל זקן אחד היה בשכונתנו שהיה מחליק פניה בשומן
מזופפות (שם) דאע"ג דלא
פת גבינה סימן חמפ"ג
וזיתי גלוסקאות המגולגלין. זיתים
ניחא ליה במשקה היוצא
מותרים בחותם אחד.
חזיר: הרי אלו אסורים: למעוטי מאי לחזקיה למעוטי בידוע לרבי יוחנן
ד)
מהם דהא לאיבוד אזלי
ושמואל אמר בשר יין
הכנוסין בכלי עגול ומתחממין ונעצרין
למעוטי מורייס וגבינת בית אונייקי וסתמא כר"מ: מתני' ואלו מותרין
גזרינן לה כו'
.
תכלת אסורים בחותם
(חולין לו:)
מאיליהן כעין גלוסקא. מגולגלין כמול)
אחד. אבל מורייס חלתית
באכילה וחלב שחלבו עובד כוכבים וישראל רואהו זוהדבש חוהדבדבניות
מגולגלתמ) שנתחממו ונרפו מחמת שמנן
גבינה מותרים בחותם
אע"פ שמנטפין אין בהן משום הכשר משקה וכבשין שאין דרכן לתת
אחד. וקי"ל כרב: ת"ר
ט
ובלע"ז מול"ש. ובגמ' (דף מ:) פריך
אין לוקחין בסוריא יין
לתוכן יין וחומץ י וטרית שאינה טרופה כ וציר שיש בה דגה ל ועלה של
פשיטא למאי ניחוש לה: שלחין
ולא מורייס ולא חתיכה
חילתית וזיתי גלוסקאות המגולגלין ר' יוסי אומר השלחין אסורין החגבים
אסורין. אזיתים קמהדר. ובגמרא
שאין בה סימן ולא מלח
מ
נ
סלקונדית בין שחורה
הבאים מן הסלולה אסורין מן ההפתק מותרין וכן לתרומה: גמ' תנינא
(דף מ:) מפרש לה: מן הסלולה.
ה)
ס
בין לבנה ולא גבינה
הנמכרין בסל לפני החנוני אסורין.
להא דת"ר יושב ישראל בצד עדרו של עובד כוכבים ועובד כוכבים חולב
אלא מן המומחה סימן
ו)
ימ"ח מח"ג וכולן אם
ובגמרא [שם] מפרש מפני שמזלף עליהן
לו ומביא לו ואינו חושש היכי דמי אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטא
נתארח אצל בעה"ב מותר
יין: מן ההפתק. מקום כינוסן של
דלא שביק בעה"ב היתרא
ואי דאיכא דבר טמא בעדרו אמאי לעולם דאיכא דבר טמא ע וכי קאי חזי
חגבים מלוחין: מותרין. דאין מזלף
ואכיל איסורא וכר' יהושע
ליה וכי יתיב לא חזי ליה מהו דתימא כיון דיתיב לא חזי ליה ניחוש דלמא
בן לוי דאמר שגר
עליהן עד שנותנו לפניו למכור:
לו בעה"ב בביתו מותר
מייתי ומערב ביה קמ"ל כיון דכי קאי חזי ליה אירתותי מירתת ולא מיערב
וכן לתרומה. מפרש בגמ' [שם]:
דבעה"ב ממאי דאכיל
גמ' יושב ישראל. ואפילו אין
ביה: והדבש:
דבש למאי ניחוש לה אי משום איערובי מיסרא סרי אי
פ
משדר ליה ולא שביק
היתרא ואכיל איסורא.
רואהו: איערובי. שמא עירב בו
משום בישולי
עובדי כוכבים נאכל כמו שהוא חי אי משום גיעולי
מלח סלקונדית אסיקנא
יין: הבוצר לגת. לדרכן בגת
עובדי כוכבים
נותן טעם לפגם הוא ומותר: והדבדבניות אף על פי
ז)
לדברי האוסר שחורה
ולעשות מהן יין: הוכשר. לענין
ולבנה. סבר קרבי דגים
שמנטפות אין
בהן משום הכשר משקה: ורמינהי הבוצר לגת שמאי
ח)
שחורים וקרבי דגים
טומאה במשקה הנזלף הואיל ולכך
אומר צ הוכשר הלל אומר לא הוכשר ואודי ליה הלל לשמאי התם
לבנים טמאים מעורבין
הן עומדין ניחא ליה במאי דנפיק
בה. ואמר ר' אבהו משום
קא בעי ליה למשקה הכא לא
קא בעי ליה למשקה: וטרית שאינה טרופה:
מינייהו. ודבדבניות עצמן הן לאכילה:
דר' חנניה בן גמליאל
תנו רבנן איזו היא טרית שאינה טרופה כל שראש ושדרה ניכר
זקן היה בשכונתנו והיה
ט)
ק
כל שראש ושדרה (ג) ניכרין. של כל
מחליק פניה בשומן חזיר.
ואיזו ציר שיש בה דגה
כל שכילבית
אחת או
שתי כילביות
ר
דג ודג שהדגים ניכרין בראשן בין
עוד שנינו בסיפא דמתני'
שוטטות
הרי אלו אסורין ואין
טמא לטהור שהטמאים ראשיהן
איסורן איסור הנאה.
חדים ואין להן חוט השדרה: כילבית. גדילה מאיליה בציר
דגים טהורים ואם יש שם ציר (ד)
דגים טמא אין כילבית גדילה בו:
למעוטי מאי. לחזקיה
שוטטות
למעוטי בידוע. כלומר
אם נודע דודאי נתן בכבשין יין או חומץ אסורין אפי' בהנאה. לר' יוחנן למעוטי מורייס וגבינת בית אונייקי וסתמא כר' מאיר: משנה בשביעית פרק כלל גדול אמרו בשביעית קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין
יש להן שביעית ולדמיהן שביעית. הצבע צובע לעצמו לא יצבע בשכר שאין עושין סחורה בפירות שביעית. ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבילות ולא בטריפות ולא בשקצים ולא ברמשים כו'. עד ציידי חיה עופות ודגים
שנתמנו להן מינין טמאין מותר למוכרם. ר' יהודה אומר אף מי שנתמנה לו לפי דרכו לוקח ומוכר. ובלבד שלא תהא אומנתו לכך. וחכמים אוסרין. ואמר בגמרא דיליה א) כתיב טמאים מה ת"ל וטמאים יהיו לכם אחד איסור
אכילה ואחד איסור הנאה. כל דבר שאיסורו דבר תורה אסור לסחור בו. איסורו מדברי חכמים מותר לסחור בו. והרי חמור וגמל למלאכה הן גדילין. ר' הושעיא נסיב ויהיב במורייס. ר' הונא נסיב ויהיב בחלתיתא: מתני' ואלו
מותרין באכילה חלב שחלבו עובד כוכבים וישראל רואהו כו'. תנינא להא דת"ר ישראל יושב בצד עדרו של עובד כוכבים ועובד כוכבים חולב ומביא לו ואינו חושש. ואוקימנא אע"ג דאית ליה בהמה טמאה בעדרו. וכי קאי
חזי ליה וכי יתיב לא קא חזי ליה. מהו דתימא כיון דהוא יתיב ניחוש דלמא מערב ביה חלב בהמה טמאה. קמ"ל כיון דכי קאי חזי ליה מירתת ולא מערב. והדבש מותר דליכא חשש אי משום איערובי אי מערב ביה מבאיש.
אי משום בשולי עובדי כוכבים נאכל כמות שהוא חי אי משום געולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם מותר. ומדחזינן ברוב התלמוד דמוקים להו בנאכל כמות שהוא בחי אין בו משום בישולי עובדי כוכבים. ש"מ דהא לישנא
דוקא. מיהו כיון דחזינן באידך פירקין דמפרש ואמר ר' יוחנן כאידך לישנא סבירא ליה כל שאינו עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת. הלכך בעינן בתרי לישני. והדבדבניות. פי' (חסר איזה תיבות) אע"פ שהן מנטפות
אין בהן משום הכשר. ב) והלל אומר לא הוכשר. והודה לו הלל לשמאי. הנה הניטוף מכשיר. ושנינן התם למשקה בעי להו דהא לגת בוצר. הכא לא בעי להו למשקה. וטרית שאינה טרופה וציר שיש בה דגה מותרין: ת"ר
איזו היא טרית שאינה טרופה כל שראשה ושדרה ניכר שהוא מדג טמא. איזהו ציר שיש בה דגה. בסתומות כילכית אחת.
בפתוחות עד שיהו שתי כילכיות. פי' כילכית דג קטן
טהור ואם מצא בגרב
שתי כילכיות שוטטות בו
א) הוא בירושלמי פ"ז דשביעית הלכה א'. ב) נראה דחסר כאן וצ"ל איני והא תנינן הבוצר לגת שמאי אומר הוכשר והלל אומר וכו'.