כל הצלמים פרק
שלישי עבודה זרה
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי איכא למ"ד וכו'. מי שרו רבנן הא ודאי דכפרים למפלחינהו
ובהכי ניחא דנקט הכא באנדרטי של מלכים ולא קאמר באנדרטי
ב א ב מיי' פ"ז מהל'
א) [תוספתא רפ"ו],
ב) [בס"א: לכלב], ג) גדיל
עבודת כוכבים הלכה ו
עבדי להו דבני כפר לא עבדי לנוי: תחת כל העולם כולו.
סתם וכן משמע בירושלמי דשל מלכים נעבדין יותר דקאמר התם
שם אומן כלילי עטרה
סמג לאוין כב טוש"ע י"ד
לשון גנאי נקיט כלומר שרודה על כל: גדיל
כלילי. ג) (אומן שם
אם דבר ברי שהוא של מלכים ד"ה אסור אם דבר ברי שהוא של
מהר"ם, ד) בס"א נוסף
סי' קמא סעיף א:
❖
לי עטרה):ד) אישתיימא. שליח
ג ג ד ה מיי' שם הלכה ז
שולטנות ד"ה מותר אלא אנן קיימין בסתם ר"מ סבר סתמן של
הנושא חותם המשלחו:
דיבור: לכלב חילוף למלך,
❖
מתני' הרי אלו מותרין. טעמא
טוש"ע שם סעי' ב:
מלכים וחכ"א סתמן של שולטנות
ולפר"ת קשה קצת דכי קאמר לקמן
מפרש בגמ' [ע"ב] דכי הוו שלימים ספק
אמר
רבה מחלוקת בשל כפרים אבל בשל
גליון הש"ס
לא עבדום ואת"ל עבדום אימור
סתמא כר"מ ה"מ למימר סתמא אפילו
(א)
כרכים ד"ה מותרין מ"ט לנוי עבדי להו
רבינו חננאל
תוס' ד"ה אמר שמואל
בטלום לכך שיברום הוי ספק ספיקא
כרבנן שהרי לא התירו אלא אנדרטי:
ודכפרים מי איכא למ"ד לנוי קעבדי להו
וכו' אית ליה נמי. עיין
אמר רבה מחלוקת בשל כפרים
ואמר רבא מחלוקת ר'
ולקולא: שכיוצא בהן נעבד. תבנית
לקמן דף מט ע"ב תוס'
מאיר וחכמים באנדרטי
דכפרים ודאי למיפלחינהו עבדי להו אלא אי
❖
יד לבדה הן עובדין: גמ' אמר
וכו'. לפום ריהטא משמע
ד"ה לא:
העשוי בפתח מדינה
אתמר הכי אתמר אמר רבה מחלוקת בשל
דכרכים דרבנן סברי לנוי
שמואל אפילו שברי עבודת כוכבים.
דמוקי פלוגתייהו דר"מ ורבנן בגזרת
עבדי ליה אבל בשל
כרכים א אבל בשל כפרים ד"ה אסורים:
שאר מקומות אטו אותו מקום והכי
לא תימא שברי צלמים דוקא משום
כפרים דברי הכל אסורין
הגהות הב"ח
וחכ"א אינן אסורין וכו': מקל שרודה את
פירושו מחלוקת בשל כפרים שהן
דשמא לא עבדום מעולם אפי' כשהיו
דלמיפלחינהו עבדי להו
(א) רש"י ד"ה הרי וכו'
וחכ"א אינו אסור אלא
נעבדין במקומו דגזרינן בכל הכפרים
שלימין (ב) דאפי' שברי עבודת כוכבים
עצמו תחת כל העולם כולו כמקל: צפור
דכי הוו שלימים ספק
מי שיש בידו מקל או
אטו אותו מקום דאף על גב דשאר
שראינום שעבדוה כשהיתה שלימה
עבדום ספק לא עבדום:
שתופש את עצמו תחת כל העולם כולו
צפור או כדור מקל
(ב) ד"ה אמר וכו' כשהיו
כלו' הוא רודה העולם
מקומות לא פלחי להו אלא לנוי עבדי
מותרין דכיון דנשברה שוב אין עובדין
כצפור: כדור שתופש את עצמו תחת כל
שלימין אלא אפילו שברי
כולו במקל. צפור שתופס
אותה: משום דקבעי למיתני סיפא
להו אסירי ורבנן לא גזרי שאר מקומות
וכו' כשהיתה שלימה
העולם כולו ככדור תנא א) ב הוסיפו עליהן
העולם כולו בידו כתפישת
כו'. דאי תנא עבודת כוכבים הוה
דכפרים אבל בשל כרכים דברי הכל
שבריה מותרין: (ג) ד"ה
צפור. כדור נמי שהעולם
סייף עטרה וטבעת סייף מעיקרא סבור
משום וכו' דוקא בעבודת
כולו בידו כמו כדור
מותרים בכל הכרכים דבכולהו לא
אמינא דוקא (ג) עבודת כוכבים דמצא
כוכבים הוא דמצא תבנית
בידי אדם: תנא שהוסיפו
לסטים בעלמא ולבסוף סבור שהורג את
עבדי להו אלא לנוי בעלמא ולא
תבנית יד או תבנית רגל דאסורה אבל
וכו' אסורין וכו' אפ"ה
עליהן מי שבידו סייף
עצמו תחת כל העולם כולו עטרה מעיקרא
גזרינן כרכים אטו כפרים אבל ק"ק
צלמים אפי' תבנית יד שרי להכי תנא
בשבר חשוב: (ד) תוס'
ועטרה וטבעת ותנא דידן
ד"ה אמר רבה וכו' ורבנן
סבר סייף כמו לסטים
סבור גדיל כלילי בעלמא ולבסוף סבור
הלשון דפריך ושל כפרים מי איכא
ברישא צלמים למימר דאע"ג דשמא
שרו בכל מקום דסברי. נ"ב
בעלמא ולבסוף ראו
למ"ד דלנוי עבדי להו ומאי פריך הא
לא עבדום אפ"ה לשבר חשוב
כעטרה למלך טבעת מעיקרא סבור אישתיימא
ב)
ולפי זה ה"מ למיפרך ה"ל
שאין כוונת עושיהם אלא
ודאי דבין לר"מ בין לרבנן כפרים
כגון תבנית יד חיישינן וכשעומדין
למיתני וחכמים אומרים
שהורג העולם כולו בסייף
בעלמא ולבסוף סבור שחותם את עצמו
אינן נעבדין כו' אלמא
שלו והעטרה היא עטרת
של שאר מקומות עבדי להו לנוי ולא
על בסיסן כדמוקים ליה לקמן [ע"ב]:
תחת כל העולם כולו למיתה: רבן שמעון
[והשאר חסר]: (ה) בא"ד
מלכות. טבעת מעיקרא
אסר בהו ר"מ אלא משום דגזר אטו
על
דגזר רובא דשאר מקומות.
סבור אישתימא פירוש
בן גמליאל כו': תנא אפילו צרור אפי' קיסם
של שאר מקומות ועוד קשה הא
נ"ב ויש להקשות היאך
אישתימא אפוטרופא
בעי רב אשי תפש בידו צואה מהו מי אמרינן כ"ע זילו באפיה כי צואה א"ד
מוכח דבגזר פליגי דלמא
הממונה על האוצרות
דקאמר אבל של כרכים ד"ה לנוי
הוא מיהו דזיל באפי כ"ע כצואה תיקו: מתני' המוצא גשברי צלמים הרי
לא פליגי אלא [דלר"מ
וחותם נקרא אישתימא
עבדי להו משמע התם מודו תרוייהו
בשל] כרכים למפלחינהו
ובסוף ראו כי כוונתם
אלו מותרין מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהן
עבדי להו בכל מקום ולרבנן
דלנוי עבדי להו הא בשל כפרים פליגי
כי חותם על כל אדם
ד
כולהו לנוי עבדי להו וי"ל
נעבד: גמ' אמר שמואל אפי' שברי עבודת כוכבים והאנן תנן שברי צלמים
מי למות מי לחיים תנא
אי עבדי לנוי אי למפלחינהו וליתיה
ה
דא"כ קשה איפכא מי איכא
אפילו צרור אפי' קיסם:
דכולהו מודו דבמקומו של ר"מ עבדי
בעי רב אשי תופש
למ"ד כולהו למפלחינהו
ה"ה דאפי' שברי עבודת כוכבים והא דקתני שברי צלמים משום דקבעי למיתנא
עבדי להו ודאי נמי לנוי
בידו צואה מאי ועלתה
להו למפלחינהו והכי ה"ל למימר
סיפא מצא תבנית יד תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהן נעבד תנן
בתיקו: המוצא שברי
עבדי להו אבל כי אוקימנא
מחלוקת בשל כפרים ר"מ גזר שאר
דבגזר פליגי אתי שפיר
צלמים הרי אלו מותרין
מצא תבנית יד תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בו נעבד אמאי
מקומות אטו אותו מקום ורבנן סברי
דלכ"ע לנוי עבדי להו אלא
אמר שמואל ואפילו שברי
והא
דבמקומו של ר"מ נעבדין
עבודת כוכבים מותרין.
לא גזרינן אבל בשל כרכים ודאי לנוי
פעם אחת בשנה [והשאר
מצא תבנית יד או
עבדי להו פירוש ומותרין בכל מקום ובכרכים אפילו במקומו של ר"מ דלנוי עבדי להו לכך נראה מחלוקת בשל כפרים דר"מ אסר להו בכל מקום
חסר]: (ו) ד"ה אמר
תבנית רגל הרי אלו
דלמפלחינהו עבדי להו (ד) ורבנן שרו בכל מקום דסברי לנוי עבדי להו אבל בשל כרכים ד"ה לנוי בעלמא עבדי להו ומותר ופריך ושל כפרים
שמואל וכו' שנשתברה
אסורין מפני שכיוצא
מאליה מותרת וה"פ:
מי איכא למ"ד לנוי עבדי להו כלומר היאך תעלה על דעתך להעמיד מחלוקתם בשל כפרים ויחלקו רבנן על רבי מאיר לומר דבכפרים
(ז) בא"ד דמשמע דוקא
לנוי עבדי להו הא ודאי למפלחינהו עבדי להו אלא אי אתמר הכי אתמר מחלוקת בשל כרכים דהנהו עבידי לנוי אלא ר"מ אסר בכל הכרכים
שברי צלמים: (ח) בא"ד
דגזר רובא דשאר מקומות שאין נעבדין כלל אטו מקומות דנעבדין אף בכרכים פעם אחת בשנה ורבנן לא גזרי רובא אטו מיעוטא
מאחר שהוא 'ראה דבר
(ה)
אבל בשל כפרים ד"ה אסורין דכולהו כפרים למפלחינהו עבוד: ככדור. שהעולם עגול כדאיתא בירושלמי שאלכסנדרוס מוקדון עלה
שלם שעומד על בסיסו
כצ"ל ותיבת צלם נמחק:
אמר
שמואל ואפילו שברי עבודת כוכבים
למעלה עד שראה כל העולם ככדור ואת הים כקערה פי' ים אוקינוס שמקיף את כל העולם:
(ט) בא"ד ובמה שלא
ש'ה כלל: (י) ד"ה ה"ה
מותרין. נראה לר"י כי שמואל שסובר שברי עבודת כוכבים מותרין $ אית ליה נמי עבודת כוכבים שנשתברה מאיליה מותרת כרשב"ל
דאפילו וכו' כ"כ בשברי
ורשב"ל דקאמר עבודת כוכבים שנשתברה מאיליה מותרת אית ליה נמי דמצא שברי עבודת כוכבים מותרין ותרוייהו חד טעמא אית להו
צלמים דאף שברי עבודת
וכן משמע בסמוך דרבי יוחנן מותיב לרשב"ל ממתני' דהמוצא שברי צלמים הרי אלו מותרין משמע הא שברי עבודת כוכבים אסורין ומוכח
כוכבים עצמה מותרין כצ"ל
ותיבות אלא ודאי נמחק:
מיניה דעבודת כוכבים שנשתברה מאיליה אסורה ורשב"ל אית ליה דשברי עבודת כוכבים מותרים משום דסבר עבודת כוכבים שנשתברה
(ו)
מותרת וה"פ דמילתיה דשמואל ואפי' שברי עבודת כוכבים כלומר לאו דוקא שברי צלמים שרי משום ספק ספיקא דאימור לא עבדום ואת"ל
עבדום אימר בטלום אלא אף שברי עבודת כוכבים דודאי עבדוה מותרין דכיון דאי ידעי בודאי שנשתברה מאיליה מותרת א"כ סתם שברים
מותרין דרוב שבירותיה הוו ביטול דטפי שכיח שבירת עובד כוכבים או נשתברה מאיליה מששיברה ישראל דודאי אמרי אילו שיברה
ישראל לא היה מניחה שם אלא היה מבערה לגמרי מן העולם ופריך ליה תלמודא והאנן שברי צלמים תנן דמשמע דוקא (ז) צלמים דאיכא
ספק ספיקא אבל לא שברי עבודת כוכבים דאי ס"ד שברי עבודת כוכבים נמי מותרין היה לו לשנות שברי עבודת כוכבים דהוו חידוש
טפי אלא ודאי מדשבקינהו לשברי עבודת כוכבים ונקט שברי צלמים דוקא קתני ושברי עבודת כוכבים אסורים משום דודאי עבדוה ומי
יימר דבטלוה ומסיק ה"ה דאף שברי עבודת כוכבים מותרין ואין לחלק בשברים והא דקתני שברי צלמים משום דקבעי למיתני סיפא
מצא תבנית יד או רגל של צלמים אסורין והיטב יש לידע שברים של צלמים מדלא נקטי מידי בידייהו ואסורין לר"מ משום שאינם שברים גמורים
כדמוקי לה שמואל בעומדין על בסיסן ואם נקט שברי עבודת כוכבים ברישא הוה אמינא דוקא תבנית יד ורגל דעבודת כוכבים אסורין
מפני שכשהיתה שלימה היתה נעבדת תדיר והרבה הן שהיו משתחוים ליד או לרגל בפני עצמן כשהיו מחוברים הלכך גם כשנפרד לא
נתבטל מאחר שהוא (ח) דבר שלם שעומד צלם על בסיסן אבל צלמים שאינן נעבדין אפי' לר"מ אלא פעם אחת בשנה ואיכא למימר שהיד
והרגל שלא היו נעבדין לבדם אף במחובר כלל אם כן כשנפרדו נתבטלו לגמרי ומשום הכי נקט שברי צלמים וא"ת מ"מ היה לו להשמיענו היתר
שברי עבודת כוכבים דכח דהיתירא עדיף וי"ל דכאן ודאי כח דאיסורא דתבנית יד ורגל דצלמים עדיף כי טעם גדול היה לנו להתיר
כדפרשינן דמחזיקינן להו למבוטלין הואיל ואף בחיבורן לא היו נעבדין מעולם ובמה שלא (ט) שנאה כלל במשנתנו היתר שברי עבודת כוכבים
לא הפסדנו כלום כי יש ללמדו ממשנתנו שאין לחלק כמו שפירש הטעם בדברי שמואל: ה"ה דאפי' שברי עבודת כוכבים וכו'. הא דלא
משני הכא כמו שתירץ בסמוך על תיובתא דרבי יוחנן דמשני רשב"ל משום דאתי למידק הא צלמים עצמן אסורין וסתמא כר"מ דאותו תירוץ
לא שייך כאן על מה שהקשינו לשמואל דשמואל אמתניתין קאי ומוקי לה כר"מ ואומר דלר"מ אע"ג דחידוש הוא דשברים מותר לאו חידוש
הוא כ"כ בשברי צלמים (י) אלא ודאי דאף בשברי עבודת כוכבים עצמה מותרים דאיכא נמי כמה ספיקות כדפרישית ומקשינן ליה כיון דאף
שברי עבודת כוכבים מותרים אמאי שבקינהו ונקט שברי צלמים דודאי אין לו להניח חידוש היתר שברים דאיירינן בהן להשמיענו חידוש איסור
צלמים דלא איירינן מינייהו ומשום הכי קא משני דטוב לו להניח חידוש היתר עבודת כוכבים להשמיענו חידוש איסור בצלמים גופייהו בתבנית
יד ורגל כדפרישית
דדמיא לשברים אבל בתר
הכי מוקי לה כרבנן
א"כ שברי צלמים לגופייהו
לא אצטריך כלל כאשר אפרש לקמן:
והא