מא:
כל הצלמים פרק
שלישי עבודה זרה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
והא
שברים נינהו. וא"ת בלא מלתיה דשמואל נמי תקשי רישא
על בסיסן. על כנן מקום המתוקן (א) לה כיון דאותבינהו התם ודאי
ד א מיי' פ"ז מהלכות
א) [לקמן מב.], ב) מעילה
יד., ג) [עי' תוס' לקמן מט:
עבודת כוכבים הלכה ז
פלחי להו: לא ידרכו כהני דגון על מפתן דגון. אלמא חשיבי להו
לסיפא רישא שברי צלמים מותרין וסיפא תבנית יד ורגל
ד"ה לא דכ"ע], ד) [שבת
ועיין בכ"מ סמג לאוין כב
שברים: משם ראיה. בתמיה: התם. לאו עבודת כוכבים שבורה
אסורין ויש לומר דאי לאו מלתיה דשמואל הוה אמינא שברי עבודת
כט: וש"נ], ה) [פסחים ט.
טוש"ע י"ד סימן קמא
כוכבים אסורין וסיפא משתמע שפיר בשברי עבודת כוכבים:
קחשיבי לה דאינהו סבור כיון שראו אברים חשובין שלו על מפתן:
וש"נ], ו) פסחים ד: ט.
סעיף ב:
בעומדין על בסיסן. פ"ה על
ה ב מיי' שם פ"ח הלכה
(חולין י) נדה טו:, ז) [ברכות
שבקיה איסריה לדגון. גבורת ושררת
לא. וש"נ], ח) [פסחים ט.
יא סמג שם טוש"ע י"ד
בימוס שלהן ולשון
הצלם עזבתו והלכה וישבה על
והא שברים נינהו תרגמה שמואל בעומדין
א)
א
סימן קמו סעיף יא:
נדה טו: תוספ' דאהלות
ו ג מיי' פ"י מהלכות
מצא קשיא דמשמע בשוק או בשדה
פט"ז ה"ו], ט) [צ"ל בערבי
המפתן. (ב) איסריה שר שלו כמו איסריה
על בסיסן ב)אתמר עבודת כוכבים שנשתברה
פסחים קיא:], י) דמותיב
מעשר הלכה ב סמג
לכך נראה לר"ת לפרש שיש להם בית
דעניותא ט)(בשחיטת חולין בפרק כל
מאיליה רבי יוחנן אמר אסורה רשב"ל
מודה דלר"מ כצ"ל. רש"א,
עשין קלה:
ב
הבשר (דף קה)): וסתמא כר"מ.
מושב רחב שיושבין עליו לבדם ואינם
ז ד מיי' שם פ"ג הל' ו
כ) בס' ל"ס הגיה דצ"ל אלא
אמר מותרת רבי יוחנן אמר אסורה דהא לא
❖
נראים כשברים אלא נראה שכך הן
ואע"ג דאסר בצלמים מודה בשבריהן: משום סיפא,
סמג עשין קלח טוש"ע
❖
מתחלה נעשים: איתיביה המוצא
בטלה $רשב"ל אמר מותרת מסתמא בטולי
י"ד סימן שלא סעיף פד:
ומקשי' ולרבי יוחנן. י) דקאמר הכא
מבטיל לה מימר אמר איהי נפשה לא אצלה
שברי צלמים הרי אלו מותרין הא
מודה ר"מ דשברי צלמים מותרין
תורה אור השלם
לההוא גברא מצלה ליה איתיביה ר' יוחנן
שברי עבודת כוכבים אסורין. נראה
מדר"מ נשמע לרבנן דרבנן נמי שרו
ג)
מוסף רש"י
1. וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר
בשברי עבודת כוכבים דהא צלמים
לפרש דהכי פריך הך משנה סתמא
לרשב"ל וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות
1
ביטולי מבטיל לה.
מִמָּח¢ רָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל
לרבי מאיר כעבודת כוכבים לרבנן
שנויה ור"מ לא הוזכר בה וא"כ נוכל
וגו' וכתיב על כן לא ידרכו כהני דגון וגו'
דודאי ביטלה העכו"ם
לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְיָ
2
בלבו, מימר אמר.
נינהו ומדר"מ נשמע לרבנן דכי היכי
להעמיד אף כרבנן ובסתם צלמים
וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת
אמר לו משם ראיה התם שמניחין את
ד)
העכו"ם, איהי 'פשה לא
יָדָיו כְּרֻתוֹת אֶל הַמִּפְתָּן
דקאמר שברי צלמים מותרין ה"נ ודאי
שאין בידם כלום שנחלקו ר"מ ורבנן
אצלה. שלא הצילה עצמה
הדגון ועובדין את המפתן דאמרי הכי שבקיה
רַק דָּגוֹן נִשְׁאַר עָלָיו:
ס"ל לרבנן צלמים שיש בידן מקל או
מיירי הכא והכי דייק בשלמא לר"מ
שלא תישבר (מעילה יד.).
שמואל א ה ד
איסריה לדגון ואתא איתיב ליה על המפתן
משם ראיה. בתמיה
2. עַל כֵּן לֹא יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי
צפור דשבריהן מותרין. וה"מ למימר
דאסר צלמים עצמם הוצרך לשנות
(סוכה כח.). חבר שמת.
איתיביה המוצא שברי צלמים הרי אלו
דָגוֹן וְכָל הַבָּאִים בֵּית
מדרבנן נשמע לרבנן דהא אסרי
היתר בשברים אלא לרבנן השתא
חבר הנאמן על המעשרות
דָּגוֹן עַל מִפְתַּן דָּגוֹן
מותרין הא שברי עבודת כוכבים אסורין לא
צלמים שיש בידן מקל או צפור ומ"מ
צלמים עצמם שרו שברים מבעיא אלא
ומת (פסחים ד:). מגורה.
בְּאַשְׁדּוֹד עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
❖
גורן (שם ט.). ב'י יומן.
שמואל א ה ה
תימא שברי עבודת כוכבים אסורין אלא
שבריהן מותרין והאי דלא קאמר הכי
ש"מ למידק אתא הא שברים של
שנתמרחו היום (שם ד:)
משום דלא חזינא בהדיא במתניתין דקא
עבודת כוכבים אסורין והשתא ליכא
אימא הא צלמים עצמן אסורין וסתמא כר'
דנכרין הן שהיום נתמרחו
שרי שברי אותן צלמים שהן אסורין:
לשנויי כדשני לעיל ה"ה אפי' שברי
(שם ט.). הרי הן בחזקת
מאיר ורבי יוחנן מדר"מ נשמע להו לרבנן
גליון הש"ס
מתוק'ין. דודאי לא יצא
לאו אמר ר"מ וכו'. לשון קושיא:
עבודת כוכבים מותרין ומשום דקא
לאו אמר ר' מאיר צלמים אסורין שברי צלמים
גמ' רשב"ל אמר מותרת.
מתחת ידו עד שגמר כל
הוי ספק וודאי. ספק להיתר וודאי
בעי למיתני מצא תבנית יד וכו' דהך
מצותו (שם ד:). והא
עי' פסחים דף כז ע"ב
מותרין לרבנן עבודת כוכבים נמי היא אסורה
❖
אסור: אין ספק מוציא מידי ודאי. תוס' ד"ה חוץ:
הכא. דכיון דממורחין הן
תירוצא לא שייך אלא אליבא דר"מ
ושבריה מותרין הכי השתא התם אימר
והרי הן בבית, דכל מגורה
שהוחזק תחלה לאיסור: והא הכא
דאסר סתם צלמים אבל לרבנן עדיין
בבית היא, ודאי טבילי.
עבדום אימר לא עבדום ואת"ל עבדום אימר
דודאי טבילי. כיון שאנו רואין שנגמרה
הקושיא בדוכתה אמאי תני שברי
דהא נגמרה מלאכתן וראו
הגהות הב"ח
בטלום עבודת כוכבים ודאי עבדוה מי יימר
פני הבית וחל שם טבל
צלמים אם לא לדקדק הא שברי
מלאכתן ודאי בחזקת טבל היו מיד:
(א) רש"י ד"ה על בסיסן
עליהן משעה שראה פני
התם ודאי וודאי הוא. כי היכי
עבודת כוכבים אסורין ומשני לא
דבטלה הוי ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי
וכו' המתוקן להן דכיון:
הבית
דהא חזינן
(שם ט.)
תוקמה כרבנן ותידוק הא שברי
דפשיטא לך שהיו טבל ה"נ פשיטא
(ב) ד"ה שבקיה וכו'
שנגמרה מלאכתן וממורחין
ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי והתניא
ה)
ו)
הן (נדה טו:). ספק
איסריה שר. נ"ב וכן פי'
עבודת כוכבים אסורין אלא תוקמה
לך שעישרן החבר מיד שמוחזק בכך:
חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות אפילו
ג
עשרי'הו. ספק עישרן
רש"י בהוריות דף יג ריש
ואב"א ספק וספק הוא. כי היכי
כר"מ ותידוק הא צלמים עצמם אסורין
ע"ב: (ג) תוספות ד"ה
חבר זה ספק לא עישרן,
הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנין והא הכא
אבל שברי עבודת כוכבים לעולם
דמספקא לן אם עישרן אם לאו נמי
ואתי ספק זה ומוציא
איתיביה וכו' קצת דוחק
דודאי טבילי ספק עשרינהו ספק לא
לומר כי בא וכו' דבא
פירות הללו מידי ודאי
מותרין ומאחר שבא להשמיענו סתמא
מספקא לן אם היו מעולם טבל אם
טבל, משום דרוב חברים
להודיע דשברים מותר. נ"ב
עשרינהו וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי
כר"מ אין להקשות מה שהקשינו לעיל
לאו דאע"ג דנגמרה מלאכתן השתא
מעשרין הם מיד קודם
ועל כרחך צריך לשנויי התם
התם ודאי וודאי הוא דודאי עשרינהו כדרבי
לשמואל ליתני שברי עבודת כוכבים
ונתמרחו בכרי איכא למימר לא באו
שיניחם מתחת ידו (פסחים
דתני שברי צלמים משום
ט.). התם ודאי וודאי
סיפא כו' אע"ג דדוחק
חנינא חוזאה דאמר רבי חנינא חוזאה חזקה
לכלל טבל מעולם: דעבד להו כרבי
וכ"ש שברי צלמים דאי תנא שברי
הוא. כי היכי דפשיטא לן
הוא כיון דלא אפשר לשנויי
אושעיא. דהכניסה במוץ שלה ולא
עבודת כוכבים לא היינו יכולין לדקדק
על חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן
בגוונא אחרינא אבל הכא
דטבילי מעיקרא הכי נמי
הא צלמים עצמם אסורין אלא הא
ראה פני הבית. ואע"ג דטבל שלא ראה
איכא לשנויי דלא אשמועינן
פשיטא לן דעשרינהו, ואין
מתחת ידו ואבע"א (מעיקרא לא טבילי)
בשברים כלל וכו': (ד) ד"ה
כאן גמגום והילוך אחר
עבודת כוכבים עצמה אסורה ובהא
פני הבית מיתסר באכילת קבע והכא
ספק וספק הוא [אפשר דעבד] ז)כדר' אושעיא
הרוב בדבר, אלא חזקה
מדרבי מאיר וכו' אף
כו"ע מודו ואין להקשות מאחר דמוקי
מחזקינן להו בחזקת מתוקנין ושרינן
אם אין בידם: (ה) ד"ה
ודאי על כל החברים (שם).
דאמר דמערים אדם על תבואתו ומכניסה
חזקה על חבר כו'.
ומכניסה וכו' בדיגון פני
לה כר"מ לימא משום דבעי למתני
להו באכילת קבע אין כאן ספק מוציא
במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת
הבית: (ו) בא"ד פני הבית
דהואיל ופירי דידיה הוא
סיפא כדשני לעיל כי נראה קצת
מידי ודאי דאכילת קבע בדאורייתא
בדיגון או אף וכו' והתם
עליה דידיה רמי וחייש
ופטורה מן המעשר ואין ספק מוציא מידי
לא אשכחינן ומדרבנן הוא דמיתסר
דוחק (ג) בהיות כי בא לאשמועי' חידוש
ללפני עור (ערובין לב.).
תלינן. נ"ב פי' התם בחבר
❖
ספק וספק הוא. כי היכי
ודאי והתניא אמר ר' יהודה מעשה בשפחתו
שמת:
בשברים ומניח שברי עבודת כוכבים
והימנוה רבנן לחזקת חבר לתקנתא
ח)
דמספקא לן אי עשרינהו אי
של
כ) משום סיפא אבל השתא קאמר דלא
דידהו אבל אי הוה חזינן ליה דמרחינהו
לא עשרינהו, הכי נמי איכא
בא לאשמועינן בשברים כלל ולא בא אלא לדיוק אבל אליבא דשמואל
קודם שראו פני הבית ובאו לכלל טבל לא נפקי תו מידי ודאי עד
לספוקי אי חל עלייהו שם
רבינו חננאל
טבל מעולם אי לא,
דמעשרינהו קמן: ומכניסה. לחצירו במוץ שלה ולא ימרחנה בכרי
משמע דבא להודיע דשברים מותר כדפרישית לעיל:
מדרבי מאיר נשמע לרבנן. לפר"ת דפירש לרבנן דאסרי כל
ומעיקרא אימא לא טבול
בהן נעבד והוא שעומדין
בגורן שבשדה דמירוח הוא גמר מלאכה והכנסתו לבית הוא קובעתו
ואע"פ שהן ממורחין
על כנם ואינם שבורין:
צלמים אף (ד) אין בידם כלום חוץ מאנדרטי עומד על
למעשר לאסור בו אכילת עראי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים
איתמר עבודת כוכבים
ובתוך הבית, אימור עבד
להו כדר' אושעיא,
שנשתברה מאליה רבי
פתח מדינה נראה דה"מ למפרך מרבנן גופייהו דלעולם בצלמים
(ב"מ דף פח.) וכיון דהכניסה קודם גמר מלאכה לא קבעה ליה
שהכניסה לבית במוץ שלה
יוחנן אמר אסורה
האסורים יש להחמיר בשבריהם כשברי עבודת כוכבים עצמה ולרבנן
לכך וכי מהדר להו וממרח להו בתוך הבית לא מקבעי דפני הבית
ואח"כ דש וממרח, וחובת
דלא ביטלה אדם ריש
שבריהם מותרין דדבר ידוע הוא שאינם מחמירין יותר מר"מ וא"כ
הוא דקבעי ולא תוך הבית כדיליף התם מואכלו בשעריך [דברים כו] ואפילו
הטבל חלה בראיית פני
לקיש אמר מותרת כיון
הבית, בב"מ בהשוכר
שנשתברה אמר בדעתיה
לימא מרבנן גופייהו נשמע דשברי עבודת כוכבים מותרין דהא צלמים
מירחו בשדה והכניסו דרך גגות וקרפיפות אמרינן בברכות (דף לה:)
(פח:) וזה בראית פני
איהי לא יכלה לשיזבי
דלא מקבעי: כדי שתהא בהמתו אוכלת. להכי נקט בהמתו דמאכל
אסורין שבריהם מותרין ה"נ עבודת כוכבים אסורה שבריה מותרין
הבית לא נגמרה מלאכתן
נפשה לאחריני משזבה
לחול עליו שם טבל,
ובקונטרס נמי דקדק דה"מ למיפרך מרבנן גופייהו ומצלמים שיש
בהמתו קחשיב ליה אכילת עראי וליכא אפילו איסורא דרבנן כדתנן
ובסתמא מבטיל לה.
וכשגמר מלאכתן כבר בתוך
ומותיב ר' יוחנן לריש
בידם מקל או צפור ושבריהם מותרין אלא משום דלא חזינן בהדיא
במסכת פאה (פ"א מ"ו) מאכיל לבהמה לחיה ולעופות עד שימרח
הבית הוא ואין אלו פני
לקיש והא ראש דגון
ואין
ספק מוציא מידי
במתני' דשרו שברי צלמים שהן אסורין:
בכרי אלמא מאכל בהמה עראי קרי ליה דאילו גבי אדם אף על גב
הבית אלא כשנכנס דרך
ושתי כפות ידיו כרותות
פתחים, כדתניא (ברכות
ודאי. בתמיה פי' ואין ספק היתר הרגיל מוציא מידי ודאי דאי
דלא נמרחו אסור לאכול קבע אלא עראי. ולגבי לא ראה פני הבית
דנשתברה מאליה היא
לה:). חסידים הראשונים
א) וביטלום ופריק ריש
בשאינו רגיל אפילו ספק איסור אינו מוציא מידי ודאי היתר כדמוכח
נמי בהמתו שריא אבל איהו אסור מדרבנן לאכול קבע אלא עראי
היו מכניסין פירותיהן דרך
לקיש הא קא שבקו לדגון
בפ"ק דחולין (דף י.) גבי עור ספק פוגם וכו': חזקה על חבר
אבל אי ראה פני הבית אפילו מאכל בהמה חייב במעשר דהא
טרקמסון כדי לחייבן
דאמרי שבקיה איסריה
במעשר, עכשיו מכניסין
וכו'. בירושלמי קאמר תפתר בשמת בתוך היישוב פירוש ביישוב
לדגון ואזיל ויתיב ליה
דתנן (דמאי פ"א מ"ג) הלוקח לזרע ולבהמה פטור בדמאי תנינן לה:
דרך גגות דרך חצרות
וקרפיפות לבית כדי ומכניסה
אמפתן. ואתינן לפרושי
במוץ שלה. פי' שלא תראה (ה) בדגן פני
הדעת:
מציק
דעתייהו דרבנן מכלל
הבית כדי שלא תתחייב במעשר דאמרינן (ב"מ דף פח.) אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית פירוש לאחר שנעשה דגן ואם
לפוטרן, הלכך לא חייל
דר' מאיר. דרבנן סבירא
עלייהו שם טבל ומותר
ליה עבודת כוכבים אסורה
הכניסה במוץ שלה אז יוכל לאכול עראי וכדתניא בתוספתא ובפרק קמא דביצה (דף יג.) מייתי לה הכניס שבלין לאכול מהם עיסה
היורש הזה לאוכלן אכילת
שבריה מותרין קשיא לר'
אוכל מהם עראי ופטור ואכילת בהמתו דנקט הכא משום דכל אכילת בהמה אפילו קבע שלה חשוב הוא עראי וכדאמרינן (פאה פ"א
קבע, ולא תימא נהי דלא
יוחנן. ומשני ר' יוחנן הכי
מ"ו) מאכיל לבהמה לחיה ולעופות עד שיתמרח בכרי אבל אם ראה פני הבית (ו) בדגן או אף במרוח בכרי או בשדה ואין דעתו
חייל עליהו טיבלא לאכילת
השתא בשלמא צלמים
ארעי, אכילת קבע מיהא
ספק עבדום ספק לא
להביאו לבית נקבע הוא למעשר ולא יוכל לאכול עראי ואף לא להאכיל בהמתו דהנאה של כלוי אסורה בטבל והתם תלינן בשמא
ליתסרו, דהא דמיתסרא
עבדום ואם תמצא לומר
הכניסה במוץ ואף על גב דמדרבנן אסור לאכול
קבע אתי ספק מעשר ומוציא מידי ודאי דרבנן:
אכילת קבע קודם קביעת
עבדום אימור ביטלום
גורן וגמר מלאכה מדרבנן
אבל עבודת כוכבים דודאי
הוא, וגבי איסור דרבנן סמכינן אחזקת חבר שעישרן (פסחים ט.). ומכ'יסה במוץ שלה. כעין מאכל בהמה. ומאכל בהמה
עבדוה מי יימר דביטלוה הוי עבודתן ודאי וביטלום ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי. ומקשינן ואין ספק מוציא מידי
פטור מן המעשר (מנחות סז:). או: במוץ שלה קודם שיזרה אותה, שאין מתחייב במעשר מן התורה אלא בראיית פני הבית
ודאי והתניא חבר שמת והניח מגורה מלשון נהרסו ממגורות והניח מגורה מלאה פרות וכו' ודברים פשוטין הן ובכמה
ומשנמרח בכרי, אבל לפני מירוח אין ראיית פני הבית קובעתו, דגבי תרומה ומעשר כתיב דגן, ראשית דגנך, והוא המירוח,
מקומות פירשנו זה הענין וגם בפסחים.
לפיכך כשמכניסה לבית קודם מירוח לא הוקבע למעשר מן התורה, ורבנן הוא דאסרו אכילת קבע בדבר שלא נגמר מלאכתו,
אבל אכילת ארעי לא אסרו, ומאכל בהמה ארעי הוא (ברכות לא. וכעי"ז נדה טו:) וכיון דבשעת ראיית פני הבית לא נגמרה
א) אולי צ"ל ולא ביטלום ופריק ריש לקיש הא קאי שבקי לדגון דאמרי דשבקיה וכו' כצ"ל ומפרש רבינו דמשם ראיה להיפך דמותרת ודלא
מלאכתו למעשר, תו לא מיחייבא אע"פ שהוא דשה וממרחה לאחר שהכניסה, מידי דהוה אמכניס פירות דרך גגו וקרפיפו לבית
כפירש"י ודו"ק.
אפילו היא ממורחת, דקי"ל דפטורה מן המעשר הואיל ולא ראתה את הפתח (נדה שם). כדי שתהא בהמתו אוכלת. ואפילו
קבע, דכל זמן שאין שם גורנו של טבל עליו אינו אוסר באכילת ארעי, וכל אכילת בהמה לא גזרו עליה משום אכילת קבע, דתנן במסכת פאה מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן המעשרות עד שימרח, אבל למאכל אדם נהי דלא טביל מדאורייתא, מיהו
אפילו קודם מירוח אסרו לאכול קבע בכולי גמרא (פסחים ט.).