כל
הצלמים
פרק
שלישי עבודה
זרה
מב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
של
מציק אחד. פ"ה אנס ובתוספתא גרס מוסק פירוש מוסק
מציק. גברא אלמא וישראל הוה: והציץ בו. על שפת הבור לידע
ח א מיי' פ"ט מהלכות
א) [לעילמא:],ב) לקמן נב:,
זיתים: ובא כהן והציץ בו. אותו כהן שוטה היה דאפילו
ג) [לקמן נג.], ד) [עי'
טומאת מת הלכה יא:
אם זכר: כהן. חכם ומורה הוראה הוה ונתכוין להורות לה ישיבת
ט ב מיי' פ"ח מהל'
תוספות לקמן סד: ד"ה
ימי הטומאה וימי טהרה: ברדלס. בלשון ארמי אפא: מצויין שם.
לקרובים אינו מטמא לנפלים דבעינן דומיא דאביו ואמו (כדאיתא
מסתברא], ה) לקמן נ.
עבודת כוכבים הלכה
לידע
אם זכר וכו'. ושפחה
בת"כ ועיין תוס' פסחים ובנדה):
וכבר אכלוהו או גררוהו לחור שלהן
ולא איהל כהן זה על המת:
[תוספתא ספ"ז ע"ש],
ט סמג לאוין כב טוש"ע
ו) [לקמן מט: תוספתא פ"ז
י"ד סימן קמו סעיף א:
כמין נפל. וספק ספיקא היא דשמא
מטמאה בלידה וכן משמע בפרק רבי
י)
י ג מיי' שם טוש"ע שם
ה"ה], ז) [לקמן מג: מח:
לא נפל היה אלא שפיר מלא רוח:
אליעזר דמילה (שבת דף קלה:) לקח
של מציק אחד ברימון שהטילה נפל לבור
פסחים כח.], ח) [לקמן
סעיף ה:
יא ד מיי' שם טוש"ע שם
לידע אם רוח הפילה. ולא תשב עליו
שפחה ונתעברה אצלו וילדה זהו יליד
מח:], ט) כ"ה בדפו"י,
ובא כהן והציץ (א) לידע אם זכר אם נקבה ובא
י) [ועי' תוס' יבמות עד:
סעיף א:
ימי טומאה וטהרה. אם נפל הפילה:
בית נמול לשמונה וכללא דמלתא כל
מעשה לפני חכמים וטיהרוהו מפני שחולדה
יב ה מיי' שם הלכה י
ד"ה ושפחה], כ) כל זה מעין
ואם תמצי לומר וכו'. ואם יראה שהוא
שאין אמו טמאה לידה אינו נמול
הקושיא הוא והתירוץ חסר
טוש"ע שם סעיף ז:
וברדלס מצוין שם והא הכא דודאי הטילה
יג ו מיי' שם הלכה ט
לשמונה רישא דברייתא בור שמטילין
נפל עדיין יציץ אם זכר אם נקבה:
בתוספות וכצ"ל ויש לומר
נפל ספק גררוהו ספק לא גררוהו וקאתי
טוש"ע שם סעיף ב
דגררוהו ואכלוהו קאמר א"נ
ודאי גררוהו. שחזקתן בכך והא ודאי
בו נפלים טהור פירוש שרגילין להטיל
[טוש"ע או"ח סי' תקפו
י"ל כו'. רש"א וע"ש:,
ספק ומוציא מידי ודאי לא תימא הטילה
❖
הוא: שלו ושל חבירו. בין ששניהן
בו נפלים ועלה מייתי מעשה בשפחתו
ל) ברש"א הגי' אין,
סעיף ג]:
של מציק: מפני שחולדה וברדלס
יד ז מיי' שם הלכה יב
נפל לבור אלא אימא הטילה כמין נפל
עובדין ליראה אחת בין שזה עובד
א
סמג שם:
מצוין שם וגררוהו לחורן. איבעית
לפעור וזה למרקוליס. והא דעבודת
לבור והא לידע אם זכר אם נקבה הוא קתני
טו ח מיי' וסמג שם
תורה אור השלם
כוכבים מותרת ע"י ביטול נפקא
אימא הבור רה"ר וכגון שאינו עמוק
ה"ק לידע אם רוח הפילה אם נפל הטילה
טוש"ע י"ד סימן
1. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ
קמו סעיף ו:
לקמן (נב.) מנין לעובד כוכבים שפוסל
עשרה ואפ"ה אין זה ספק טומאה
ואת"ל נפל הטילה לידע אם זכר אם נקבה
טז ט מיי' שם טוש"ע שם
מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן
עבודת כוכבים וכו': שפחסה. הכה
ברה"ר אם לא גררוהו דמיירי בבור
סעיף א:
ואיבעית אימא כיון שחולדה וברדלס מצוין
יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן
יז י מיי' שם הלכה ו סמג
עליה ישראל בפטיש עד שנתמעכה
קצר שהיה ראשו ממלא פי הבור
לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ
שם ודאי גררוהו איתיביה מצא תבנית יד
שם טוש"ע י"ד שם
צורתה אבל לא חיסרה כלום הלכך
ואיבעית אימא דודאי בבור רה"י
וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע
❖
❖
סעיף יד:
לַאֲבֹתֶיךָ: דברים יג יח
תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא
לא בטיל: והתנן. גבי עובד כוכבים
שהוא עמוק י' ואין לתמוה אפי' ודאי
בהן נעבד אמאי הא שברים נינהו הא
פחסה אע"ג וכו': הני מילי פחסה
גררוהו ניחוש שמא גררוהו תחת
תרגמה שמואל בעומדין על בסיסן איתיביה
עובד כוכבים. דגלי דעתיה (ב) ומבזי
רגליו וטומאה רצוצה בוקעת ועולה
גליון הש"ס
מוסף רש"י
א)
ומבטל לה: אבל פחסה ישראל לא.
כ) דסתם חור שרצים ל) יש בהן פותח
עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו
גמ' אמר אביי שפחסה.
ובא כהן והציץ בו. כהן
ב)
ב
דלא דמי לעבודת כוכבים שנשתברה
טפח אי נמי י"ל דמיירי דבור קיימא
עיין לקמן דף מד ע"א
חכם היה ומורה הוראות
ג ושל חברו ד וישראל אינו מבטל עבודת
תוס' ד"ה כאן: רש"י
ומתכוין להורות לה ימי
מאליה דהתם אמר איהי נפשה לא
ברשות היחיד ורגלי כהן ברה"ר:
כוכבים של עובד כוכבים אמאי תיהוי
ד"ה אלא וכו' דכל דבר
טומאה וטהרה, אי נמי
שהטילה
כמין נפל. וצ"ל שנבדק
מצלה וכו' אבל הכא קסבר עובד
דשגורה אצלו בבית ונוגעת
הפקר. עי' מג"א סי'
כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה $אמר
❖
כוכבים לא קפדא עבודת כוכבים
הבור קודם שהטילתו
בתרומתו ורוצה להזהר
תקפ"ו סק"ה:
אביי שפחסה וכי פחסה מאי הוי והא תנן
ממנה כל ימי טומאתה, ויש
אפחיסה: ורבא אמר לעולם כי
לתוכו כיון שרגילין להטיל בו נפלים:
אומרים לידע אימתי יהא
עובד
ג) הפחסה אע"פ שלא חסרה בטלה הני מילי
כוכבים ששיפה וכו'. פי'
פחסה ישראל נמי. הוי ביטול מעליא:
זמן הבאת קרבנה אם יארע
הגהות הב"ח
דפחסה עובד כוכבים אבל פחסה ישראל
במשמרתו אם לאו, ולא
אלא. רבנן גזור דכל ביטול ישראל
וקשיא לרשב"ל וצריך לומר
(א) גמ' והציץ בו לידע:
סבירא לי, דבשביל (תור)
לאו ביטול גזירה דלמא מגבה לה
מדלא משני שאני התם דעיקר עבודת
לא בטלה ורבא אמר לעולם כי פחסה
(ב) רש"י ד"ה הני מילי
[עור] עולה אחת לכולה
וקני לה בהגבהה $ דכל דבר הפקר
כוכבים קיים ש"מ דרשב"ל שרי אפילו
וכו' דמבזי: (ג) ד"ה היא
משמרה לא עייל האי כהן
ישראל נמי בטלה אלא גזרה דלמא מגבה
ד)
וכו' עובד כוכבים כיון
נפשיה להכי, ועוד שהרי
כגון מציאה נקנית בהגבהה: אין לה
בעיקר עבודת כוכבים קיים בשלא
לה והדר מבטיל לה והוי עבודת כוכבים
ששיפה: (ד) ד"ה מותר
היא יכולה לאחר קרבנה כל
בטלה עולמית. וטעונה גניזה
כדרך גדילתה וכן משמע בסמוך
וכו' דשמא: (ה) תוס'
זמן שתרצה, וגם לשון
ביד ישראל ו וכל עבודת כוכבים ביד ישראל
כדילפינן בפרק [ר"י] (לקמן נב.) מושם
דאיהו גופיה מותיב לרבי יוחנן (לקמן
ד"ה ספק וכו' דשמא
ראשון אינו נראה, דאי חכם
אינה בטלה לעולם איתיביה עכו"ם
ה)
לא: (ו) בא"ד מטעם ספק
הוא כלום הוא בא להאהיל
בסתר [דברים כז]: מרקוליס. יש עכו"ם
ע"ב) מההיא דיתיז בקנה ואע"פ
ולעבור על לאו דטומאת
ספיקא. נ"ב פי' וה"נ איכא
זשהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן
שעובדין לגל של אבנים וקורין לה
שעיקר עבודת כוכבים קיים:
מת, אלא כהן עם הארץ
ספק ע"י העובד כוכבים
הכא
❖
דרכים וטרטיאות מותרות וישראל שהביא
נמי כדרבא. צ"ע בכל הני
מרקוליס וכל הבא זורק לה אבן
היה או קטן ושגרתו אשה
חתוכה וספק אי נעבד:
להציץ ולראות (נדה טו:)
אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים
והיא עבודתה: מותרת. שהרי ביטלו
ודקארי לה מאי קארי לה
או: כהן קרוב או מבני
העובד כוכבים שסתר לגל: כדרבא.
פשיטא דלישני בהו כדרבא [ועי' היטב
וטרטיאות אסורות אמאי תיהוי כעבודת
הבית היה ושלחוהו שם
רבינו חננאל
דלמא מגבה לה לכולה
מרקוליס
להגיד לאמו מה טיבו
תוספות שבת מג. ד"ה כופה עליה ועוד
כוכבים שנשתברה מאליה הכא נמי כדרבא
ותבחין בין טומאת וטהרת
(סוגיא) ישראל שפחסה
ברישא והדר מבטל ליה וסותרו:
שם קכג: ד"ה איתיביה אביי]:
איתיביה ו) ח עובד כוכבים ששיפה עבודת
זכר לימי טומאת וטהרת
לעבודת כוכבים של
ספק
עובד כוכבים חתכו ספק
לצרכו. שצריך לשפאין להסיק
נקבה, ולא נזכר אותו כהן
עובד כוכבים כלומר רצף
כוכבים לצרכו היא ושיפוייה מותרין לצרכה
ישראל חתכו מותר. פי'
על אזהרת לנפש לא יטמא,
בשפאיה: היא ושפאיה
מותרין.
צורתה ואינה ניכרת כלל
היא אסורה ושיפוייה מותרין וישראל
והציץ בו בבור והנפל לא
אלא כאילו טס בעלמא
ט
דהא בטלה עובד כוכבים (ג) ששיפה
הקונטרס דתלינן בעובד כוכבים דהא
ראה (פסחים ט:).
היא לא ביטלה מ"ט
ששיפה עבודת כוכבים בין לצרכו בין
ט) [לצרכו]: לצרכה. ליפותה:
ספק ספיקא הוא (ה) ושמא לא נעבדו
וטיהרוהו. ממאהיל על
גזרינן דלמא מגבה ליה
המת (שם). שחולדה
לצרכה היא ושיפוייה אסורין אמאי תיהוי
ושפאיה מותרין. דמיזרק זריק להו
ישראל וכיון דמגבה ליה
מעולם ויפה כוון דאי ס"ד דחשבינן
וברדלס מצוין שם.
קנאה וכי הדר מבטיל לה
ולא פלח להו: ישראל ששיפה עבודת
להו ודאי נעבדין אם כן תקשי לרבי
כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה הכא
וסתם חור חולדה וברדלס
הוי לה עבודת כוכבים
כוכבים. של עובד כוכבים דאי של
יוחנן גופיה אמאי מותר נהי נמי
פותח טפח הוא וגיררוהו
איתיביה רבי יוסי אומר שוחק
נמי כדרבא
של ישראל ועבודת
ז)
י
לחורן ולא האהיל (שם).
כוכבים ביד ישראל אין
ישראל אפי' שיפה נמי עובד כוכבים
דליכא למיחש לנחתכה מאליה דלא
וזורה לרוח
או מטיל לים אמרו לו אף היא
רוח הפילה. שפיר מלא
לה בטילה עולמית.
היא ושפאיה אסורין דעבודת כוכבים
שכיחא חתוכה מאליה כמו שבורה
רוח ואם תמצא לומר נפל
תוב אקשי מן אבני
נעשה זבל
וכתיב 1 לא ידבק בידך מאומה
דישראל לאו בת בטולי היא: תיהוי.
מאליה ואם כן אין רוב חתיכות
היה כלומר לכל אלה הוצרך
מרקוליס שהביא ישראל
מן החרם
אמאי תיהוי כעבודת כוכבים
שמא רוח הוא ואגיד, ואין
וחיפה בהן טרטראות כו'
הך דשיפה ישראל
לצרכו כעבודת
לאיסור כי היכי דאיכא בעבודת
כאן לא טומאת זכר ולא
ומן ישראל ששיפה עבודת
שנשתברה מאליה הכא נמי כדרבא
כוכבים שנשתברה מאליה: שוחק
כוכבים רוב שבירות לאיסור אלא הכא
טומאת נקבה ואם אראה
כוכבים ושנינן בכולהו
איתיביה רבי יוסי בן יסיאן אומר מצא צורת
וזורה לרוח. המוצא עבודת כוכבים
פלגא ופלגא חשיב חתיכות עובד
שהוא וולד צריכני לראות
גזרינן דלמא מגבה להו
אם זכר אם נקבה (שם).
וקני להו בהגבהה והם
של מתכת: אמרו לו אף היא נעשית
דרקון וראשו חתוך ספק עובד כוכבים חתכו
כוכבים להיתר וחתיכות ישראל לאיסור
ודאי גררוהו. מוחזקין הן
עדיין בחזקתן וכיון
זבל. כלומר הוא מתכוין לאבדה
אפ"ה אין להתיר בכך דהא רבי יוחנן
ספק ישראל חתכו מותר ודאי ישראל
בכך (שם). בעומדין על
דקנאם אע"ג דבתר הכי
בסיסן. על כנן, מקום
שלא יהנה ישראל ממנה וגם עתה
אית ליה דאפילו ספק היתר הרגיל
נשברו לא בטלי כדרבא
חתכו אסור אמאי תיהוי כעבודת כוכבים
המתוקן להם דכיון
דאמר עבודת כוכבים של
יהנה ישראל ממנה שהרי השחקים
אינו מוציא מידי ודאי איסור כ"ש הכא
שנשתברה מאליה הכא נמי כדרבא
דאותבינהו התם ודאי פלחי
ישראל לא בטלה לעולם.
נעשים זבל ונאמר לא ידבק בידך
שאין רגילות כל כך בחתיכות דעובד
להו (לעיל מא:). וישראל
ומותבינן תוב אף לא
איתיביה ח)רבי יוסי אומר אף לא ירקות בימות
אי'ו מבטל כו'. דעכו"ם
מאומה: צורת דרקון. סתמא לעבודת
כוכבים ואין כאן ספק היתר הרגיל
ירקות פי' אין זורעין תחת
הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהן אמאי
פוסל אלוהו ילפינן ולא
האשירה ירקות בימות
כוכבים כדתנן במתניתין (דף מב:):
ויש כאן ודאי איסור וא"ת בספק נעבד
ישראל, וכל שכן דישראל
הגשמים מפני שהנביה פי'
תיהוי כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה
ספק עובד כוכבים חתכו. והוי ביטול:
נמי תקשי סיפא ישראל ודאי חתכו
אינו מבטל עבודת כוכבים
עלי האשרה נובלות על
שאני התם דעיקר עבודת כוכבים קיימת
דישראל, דאין לה בטילה
הירקות והוה להן לזבל
ספק ישראל חתכו. ולא הוי ביטול:
אסור ומאי שנא משברי צלמים דמודי
עולמית, דהא ושם בסתר
ונמצאו הירקות גדילות
והא
מותר. דתלינן בעובד כוכבים דהא
רבי יוחנן דמותרין (ו) מטעם ספק
כתיב (לקמן נב:). פחסה.
מן העבודת כוכבים.
ספק ספיקא הוא (ד) ושמא לא נעבד מעולם: אף לא ירקות. מתני'
ספיקא ויש לומר דיש להתיר יותר בשברי צלמים לפי שיש לתלות
מיעכה בקורנוס (לקמן
ואמאי תיהוי זה הזבל
נג.). עכו"ם שהביא כו'
שנפל מן האילן כעבודת
קתני [מח:] זורעין תחתיה של אשירה ירקות בימות הגשמים שהצל
שבירתם בעובד כוכבים יותר מבישראל שאם היה ישראל שוברה
מותרות. דבטלינהו
כוכבים
שנשתברה
קשה להן וכן צל אילן קשה להן ואין נהנה ממנה אבל לא בימות החמה
היה מבערה מן העולם וגם אם נשתברה מאליה שכיח טפי
עכו"ם (לקמן נ:). וישראל
מאליה. ופרקינן שאני
שהצל יפה להן ונמצא נהנה מאשירה. כל אשירה אילן הוא: רבי יוסי
דעובד כוכבים מבטל לה כשמוצאה דמימר אמר איהי לא מצלה
ששיפה כו' אסורין.
התם דאשרה היא עיקרו
שאין ישראל מבטל עבודת
של אילן קיימת.
אומר אף לא ירקות בימות הגשמים לפי שהנבייה נושרת. על הירקות
נפשה והשתא איכא תרי טעמא להיתירא אבל כשחתכו ישראל
כוכבים (לקמן מט:). וזורה
והוה לזבל ונמצא בעל
הירק
נהנה מן האשירה. נבייה הן
ליכא אלא חד טעמא להיתירא שיש לומר שמא כשימצאנה
לרוח. שלא יכשל בה
הגשמים: דעיקר עבודת כוכבים
העלין הנושרין מן האילן
בימות
העובד כוכבים חתוכה יבטלנה ובהך טעמא לחודה אין להתיר
ישראל ליהנות ממנה (לקמן
מג:). אף היא 'עשה
קיימת. האילן לא
בטל
הלכך
נבייה
הנושרת ממנה
אסורה:
לרבי יוחנן
אף
בספק נעבד:
זבל. אם יזרנה לרוח גם
והא עתה יש הנאה ממנה
דרך
(לקמן מג:). שה'בייה. עליו נושרין בימות הגשמים מן האילן (לקמן מח:).