מג:
כל הצלמים פרק
שלישי
עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון. אור"י דכל אלו
ארבעה פנים. פני שור ואדם ואריה ונשר לחיה אחת דוגמת חיות
לא א טוש"ע י"ד סימן
א) [בר"ה כד: איתא רב הונא
קמא סעיף ד:
בריה דרב אידי מפרקיה
הקדש דכתיב אתי השרויות אצלי: שבמדור העליון. כדכתיב אתי
תירוצים של אביי אמת הן דמדלא קאמר בכל אחד ואחד
לב ב מיי' פ"ג מהלכות
דאביי שמיע לי ועי' לעיל מב:
אבל חמה ולבנה במדור התחתון הם: דאחרים עשו לו. עובדי כוכבים:
אלא אמר אביי ש"מ שלא היה חוזר בו אלא מתחלה היה דורש מן
עבודת כוכבים הל' יא
[דאיתא שם] וכדרב הונא
והא (ג) דרב יהודה דאחרים עשו לו. צורה בטבעת שהיה מניח: סמי
המקרא לאסור שמשין של מטה כגון היכל ואולם ואחר כך לאסור
סמג עשין כב טוש"ע י"ד
בריה דרב יהושע ועיין רש"י
סימן קמא סעיף ו:
משמע דהכי גרס הכא],
עיניה דדין. (ד) פחות צורתו: חשדא.
שמשין שבמדור העליון כגון שרפים
לג ג ד מיי' שם [והל' י]
ב) [ר"ה כד: כל הסוגיא],
שלא יאמרו לה הוא עובד: חותמה.
ואופנים ובשמים תחתונים חמה
לא אסרה תורה אלא בדמות ד' פנים בהדי
ג) [ברכות לו. וש"נ ועי' מ"ש
א
טוש"ע שם סעיף ד:
לד ה מיי' פ"ב שם הלכה
צורתה: ומותר לחתום בה. (ה) כשהוא
ולבנה כוכבים ומזלות שהם קבועים
בס"ד על גליון חגיגה טו:
הדדי אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה
שאני
א:
פירוש של ענין שיננא],
ר"ג דאחרים
ברקיע שני כ):
חותם שוקע החותם בשעוה ואינו
תשתרי אלמה תניא כל הפרצופות מותרין
לה ו מיי' שם פ"ג הל'
ד) [תוספתא פ"ו ה"א],
ב
עשו לו. הקשה הר"ר אלחנן דלכאורה
נראה מבחוץ: חותמה שוקע. אסור
ה) לעיל יח. [שבת עה.
יא סמג שם טוש"ע
גחוץ מפרצוף אדם אמר א)רב (א) יהודה בריה
שם סעיף ה: משמע שצוה ר"ג לעובד כוכבים
לחתום (ו) דכשהוא חותם הוי חותמה
סנהדרין סח. ר"ה כד:],
לו ז טוש"ע שם סעיף ד
דרב יהושע מפרקיה דרבי יהושע שמיע לי
ו) [תוספתא רפ"ו], ז) [לעיל
לעשות והא אמירה לעובד כוכבים
בולט. ולקמן פריך ה"נ ניחוש לחשדא:
בהגה"ה:
מב. לקמן מח: פסחים כח.],
לא תעשון אתי לא תעשון אותי אבל שאר
דשף ויתיב. שם מקום שהיה במדינת
שבות ואפילו בדבר שאינו של שבת
ח) [תוספתא פ"ד ה"ג],
ח [טוש"ע שם סעי' ז]:
לז ט טוש"ע שם סע"ד:
שמשין שרי ושאר שמשין מי שרי והתניא
ט) עי' תוספות חולין פח:
כדאמרינן בפרק השוכר את הפועלים
נהרדעא. ויש אומר יכניה וגלותו נטלו
לח י מיי' שם פ"ז הל' ח
ד"ה אלא, י) [תהלים קב],
(ב"מ דף צ.) גבי חסום פי פרתי ודוש
עמהן מאבני ירושלים ומעפרה ובנאוהו
לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי
ב)1
כ) [וע"ע תוס' ביומא נד.
סמג שם טוש"ע י"ד
בה וי"ל דמצוה שאני ויש שהיו רוצים
שם והיינו דשף ויתיב בנהרדעא נישוף
ד"ה כרובים וכו'], ל) [צ"ל
המשמשין לפני במרום כגון אופנים ושרפים
סימן קמא סעיף ג:
ד
לט כ מיי' פ"ח מהלכות
מפרר], מ) ועוד דע"כ לרבנן
להחמיר שלא להחתים לעובד כוכבים
כאן ונתיישב כאן והיינו דכתיב כי
י)
וחיות הקדש ומלאכי השרת אמר אביי לא
כצ"ל רש"א, נ) [וע"ע תוס'
עבודת כוכבים הל' ו
רצו עבדיך את אבניה וכו': אנדרטא.
חותם שיש בו צורת אדם בשביל חוב
סמג שם טוש"ע י"ד סימן
פסחים כח. ד"ה עבודת
אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון
❖
צלם: והא ר"ג יחיד הוה. וניחוש כוכבים דלא],
קמו סעיף יד: אא"כ היה העובד כוכבים מביא לו
ושבמדור התחתון מי שרי והתניא 2 אשר
❖
לחשדא: דפרקים. של חוליות ולא
מעצמו וכן שלא לחגור אותם רצועות
בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות
שיש בהם צורת אדם בולטת אמנם
היה מחברם אלא בשעת בדיקת
תורה אור השלם
ממעל לרבות מלאכי השרת כי תניא ההיא
יש סמך להתיר מתוך הלכות גדולות
עדים וכל יומא לא חזו לה וליכא חשדא:
הגהות הב"ח
1. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי
לעובדם אי לעובדם אפילו שילשול קטן נמי
למעלה מן המים. על אוגני הכלי: למטה
שמעמיד אותה דרב יהודה בצורת
ה
(א) גמ' אמר רב הו'א
כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא
מן המים. בשולים ובדפנות: מבוזין.
דרקון ושם שייך חשדא טפי
אין הכי נמי ומסיפיה דקרא נפקא דתניא
בריה דרב יהושע
תַעֲשׂוּ לָכֶם: שמות כ יט
מפירקיה: (ב) שם במשנה
מבאחריני כדתנן מצא כלים ועליהם
שמשתמשין בהן במאכל ובמשתה
2. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל
(ז)
אשר בארץ לרבות ימים ונהרות הרים
נעשה זבל ו'אמר לא:
וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם
צורת דרקון כו' יוליכם לים המלח
ואין מכובדין אלא העשויין לתכשיט:
וגבעות מתחת לרבות שילשול קטן ועשייה
(ג) רש"י ד"ה והא רב
מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ
שירין. צמידין: קומקמוסין. סירות
ואנדרטי דקא חייש לחשדא היינו
יהודה: (ד) ד"ה סמי וכו'
מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם
גרידתא מי שרי והתניא לא תעשון אתי לא
קטנות של מתכת: מתני' וזורה
פחת צורתו: (ה) ד"ה
משום שהיה צלם דמות אדם כל גופו
מִתַּחַת לָאָרֶץ:
בידים ורגלים: והא רב יהודה
תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום
ומותר וכו' דכשהוא:
שמות כ ד
לרוח. שלא יכשל בה ישראל ליהנות
(ו) ד"ה חותמה וכו'
3. כִּי אַתָּה בָּא אֶל
כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות שאני ר"ג
דאחרים עשו לו. פירוש ואפ"ה הזהיר
ממנה: אף הוא. אם יזרנה לרוח
לחתום בה דכשהוא:
הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
גם עתה יש הנאה ממנה: גמ'
(ז) ד"ה מבוזין הן
דאחרים עשו לו והא רב יהודה דאחרים עשו
בו שמואל שלא להשהותו אם לא
נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד
שמשתמשין: (ח) תוס'
לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם
יסמא עינו שלא יחשדוהו שעשאו
לו וא"ל שמואל לרב יהודה שיננא סמי
הרי
ג)
ד"ה שעל הסדינין וכו'
דברים יח ט
הָהֵם:
ועבר על לא תעשו ומשני שאני רב
4. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ
מטבעות. נ"ב ובדף נב
עיניה דדין התם בחותמו בולט ומשום חשדא דתניא ד) וטבעת שחותמה
ד"ה דינרי כתבו התוספות
יהודה שחותמו בולט היה ולא היה
מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן
בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה חותמה שוקע מותר להניחה ואסור
דצורת אדם אסור
יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ
משום חשד עשייה אלא משום חשד
במטבעות ואפשר דהתם
לחתום בה ומי חיישינן לחשדא והא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא
וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ
עבודת כוכבים: והא ר"ג יחיד
קאמרי דאסור לעשותם
וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע
דאוקמי ביה אנדרטא והוו עיילי ביה אבוה דשמואל ולוי ומצלו בגויה ולא
וע"ש: (ט) ד"ה שוחק וכו'
לַאֲבֹתֶיךָ: דברים יג יח
הוה. וא"ת אמאי לא משני דצורת
קמיבעיא לן בתרוייהו
5. וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר
חיישי לחשדא זרבים שאני והא רבן גמליאל דיחיד הוה כיון דנשיא הוא שכיחי
לבנה לא היתה בולטת ולכך עשאה
מפרר ושוחק ומטיל וכו'
עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל
רבים גביה ואיבעית אימא דפרקים הואי ואיבעית אימא להתלמד שאני
ר"ג ואור"י ור"ת וריב"א כי בחמה
ח
ט
לא אשכח'א בשום:
לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ
(י) בא"ד חמץ דממאסא
בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן
דתניא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות: רשב"ג אומר
ולבנה ומזלות אין חילוק בין בולטין
3 ה)
לא בעי פירור וכו' רב יוסף
הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר
לשוקעין וכן ברקיע שוקעין הם ולא
וכו': איזו הן מכובדין ואיזו הן מבוזין אמר רב מכובדין למעלה מן המים מבוזין
דקאמר דבעי שחיקה
וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל
מפליג בהכי אלא גבי פרצופין וכיוצא
בעבודת כוכבים וכו' רבה
הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר:
למטה מן המים ושמואל אמר אלו ואלו מבוזין הן אלא אלו הן מכובדין שעל
❖
בהן: שעל הסדינין ועל
קאמר ולפי זה:
דברים ט כא
השירין ועל הנזמים ועל הטבעות תניא כוותיה דשמואל ו) ימכובדין שעל השירין
(כ) בא"ד היכי ליעביד
המטפחות. ר"ח גר' מטבעות (ח) דסדינין
ועוד דע"כ לרבנן וכו'
ועל הנזמים ועל הטבעות מבוזין שעל היורות ועל הקומקמסין ועל מחמי חמים
בגמרא לטעמא דלא:
ומטפחות חד הוא והלכך מותרין
גליון הש"ס
ושעל הסדינין ועל המטפחות: מתני' $ רבי יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או
(ל) ד"ה אמר וכו' ועוד
ז)
כ
מטבעות שיש בהם צורת עבודת
מתני' רבי יוסי אומר.
אמאי אהדרו וכו' כסוטות
שוחק
מטיל לים אמרו לו אף הוא נעשה זבל (ב) שנאמר 4לא ידבק בידך מאומה מן
וזורה לרוח או
כוכבים:
דלפי סברתם אין אנו
עיין תשובת רשד"ם חיו"ד
החרם: גמ' תניא אמר להם רבי יוסי והלא כבר נאמר ואת חטאתכם
סימן רמ"ח: תוס' ד"ה
צריכים וכו' המים לבד
מטיל לים. בפסחים פרק כל שעה
ח)
ט)
5
דהא רבי יוסי לא הקשה
אמרו וכו' אבל בעבודת
(דף כח.) מייתי האי מתני' גבי חמץ
אשר כוכבים כתיב. עיין לעיל
אלא מדבעי כתישה ש"מ
❖
דתנן (מפזר) ל) וזורה לרוח או מטיל
לים (ט) ומבעיא לן בתרוייהו שוחק ומטיל לים או מטיל לים בעיניה ואמר רבה חמץ דלשאר מימות
וכו' נהרות שמתרגשים
דף יב ע"ב תוספות ד"ה
מימיהם:
אלא ולקמן דף מח ע"ב
בעי פירור עבודת כוכבים דלים המלח לא בעי שחיקה פי' דלגבי חמץ לא משכחנא בשום דוכתא ים המלח אבל בעבודת כוכבים
❖
תוספות ד"ה לא:
אשכחנא בכמה דוכתי דקאמר יוליך הנאה לים המלח הלכך אף הכא נמי דקתני לים סתמא ים המלח הוא ורב יוסף אמר אדרבה
רבינו חננאל
איפכא הוא חמץ (י) דמאיס לא בעי פירור עבודת כוכבים דלא מימאסא בעינן שחיקה ומסתמא רב יוסף קאמר דבעי שחיקה בעבודת
לא תעשון בדמות שמשיי
כוכבים אף בים המלח דאיירי ביה רבה ולפי זה תימה לרבנן אליבא דרב יוסף היאך יבערו עבודת כוכבים בשלמא לרבה יעשה
מוסף רש"י
שמשמשין לפני במרום
שחיקה בשאר מימות דלים המלח אפילו בעיניה אלא לרב יוסף היכי ליעבוד (כ) מ) דע"כ לרבנן אף שחיקה בשאר מימות אינו מועיל
בדמות ד' פ'ים. לגוף
ודחינן לא אסרה תורה
מדאיצטריכו רבנן בגמרא (לקמן דף מד.) לטעמיה דלא נתכוין משה אלא לבדקן כסוטות מכלל דלא מהניא שחיקה בשאר מימות כמו
אחד כעין חיות הקדש,
אלא דמות ארבעה פנים
אמרו
דהיינו אתי, שכסא כבוד
בהדי הדדי אלא מעתה
לו אף הוא
שנפרש שם ואם כן מה יעשה וכי כל שעה ילך לים המלח וי"ל דישחוק ויזרה במקום שאינו מגדל צמחים נ):
רכוב עליהן
.
פרצוף אדם לחודיה
(ר"ה כד:)
נעשה זבל. פי' רשב"ם וקא סברי זה וזה גורם אסור ורבי יוסי לא חייש דסבר זה וזה גורם מותר ומכל מקום אסור לזבל שדה
פרצוף אדם לחודיה
לישתרי אלמה תניא כל
תשתרי. שהרי הוא אחד
לכתחלה אף לרבי יוסי בזבל של עבודת כוכבים כיון שהוא מתכוין ליהנות ואין להקשות דרבנן אדרבנן דהכא חיישו רבנן לזבל ואילו
הפרצופות מותרין חוץ
מהן בחיות ואפ"ה אמר
מפרצוף אדם אמר רב
גבי חמץ בפרק כל שעה (פסחים דף כח.) אמרי רבנן ל) (מפזר) וזורה לרוח דיש לחלק גבי חמץ כתיב לא יאכל והלכך אינו אסור אלא
עד דאיכא כולהו בהדי
הונא בריה דרב יהושע
כדרך הנאה גמורה $אבל בעבודת כוכבים כתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם ואפילו כל דהו אי נמי רבנן דהתם היינו רבי יוסי
הדדי (שם). שבמדור
מפרקיה א) לא שמיע
דהכא: אמר להם ר' יוסי לחכמים והלא כבר נאמר ואת חטאתכם. פי' רשב"ם דפריך מואכות אותו טחון עד אשר דק דמסתמא כל
העליון. ברקיע שביעי,
ליה לא תעשון אתי לא
דדייקינן אתי, אבל חמה
תעשון אותי אבל שמשין
דבר הנשחק עומד ליזרות לרוח וגם רש"י פירש וזה לשונו ואת חטאתכם אשר עשיתם וכו' מואכות אותו טחון קא מותיב אבל מואשרוף
ולבנה וכוכבים ומזלות
שרי והתניא לא תעשון
לאו תיובתא היא דכל כמה דלא שחיק ליה מחבר בהדדי ואינו נעשה זבל משמע דרבי יוסי היה אומר להם ששחקן לזרות לרוח
במדור התתון הן ברקיע
בדמות שמשיי המשמשין
השני כדאמרינן במסכת
לפני במרום כגון אופנים
וקשה לר"י וכי היה רבי יוסי טועה בזה שלא היה זורקו למים והא באותו פסוק עצמו דואכות אותו כתיב ואשליך את עפרו אל
חגיגה (יב: שם). שילשול.
כו' עד שאני רבן גמליאל
הנחל היורד מן ההר דהיינו מים היורדים ועוד (ל) מאי אהדרו ליה לא נתכוין אלא לבדקן כסוטות לפי סברתנו אין אנו צריכים
תולעת (שם). והא רב
דאחרים עשו לו איני
לאותה בדיקה כלום אלא משום דכתיב ויזר על פני המים לבד ורבי יוסי הקשה מדבעי כתישה שמע מיניה דזורה לרוח לכן נראה
יהודה. שהיתה לו צורה
והא רב יהודה דאחרים
בטבעתו ואחרים עשאוה
עשו לו טבעת בצורה
לפרש דרבי יוסי אסיפא דואשליך את עפרו אל הנחל סמיך אלמא לא זרקו לים אלא לנהר ונהר אינו אלא כמו זורה לרוח שכן
וא"ל שמואל דנישקליה
כדי להיות חותם בה
דרך נהרות שמתגרשים מימיהם רפש וטיט על גדותיהם ושם עושה זבל ואפ"ה לא חש משה רבינו לכלום אמרו לו הרי הוא אומר
מיניה (שם). סמי עי'יה
ואמר ליה שמואל שיננא
ויזר וישק לא נתכוין אלא לבדקן כסוטות והשקה אותם הזהב ולא
נשאר מן הזהב כלום אבל ודאי אין שחיקה מועלת בשאר מימות:
דדין. כלומר השחת צורתו
סמי עיניה דדין כלומר
(שם). ומשום חשדא.
העבר צורתו. ופרקינן גבי
נחל
שלא יאמרו ע"ז היא לו
רב יהודה כגון דחותמו
בולט הוה. כלומר צומח ויוצא למעלה חיישינן לחשדא דתניא טבעת שחותמה בולט אסור להניחה באצבעו (שם). להבין ולהורות. כלומר להבין מעשיהם כמה הם מקולקלים ולהורות לבניך לא תעשה כך וכך שזה הוא חק הגוים
(דברים יח ט) או: שתוכל לעמוד בהן ואם יעשה נביא שקר לפניך שתבין שהוא מכשף (שבת עה.). שוחק וזורה לרוח. המוצא
ומותר לחתום בה חותמו שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה. ומי חיישינן לחשדא כו'. ואסיקנא להתלמד
עבודת כוכבים של מתכת (לעיל מב.).
שאני ולרבן גמליאל להתלמד הוה שנאמר לא תלמד לעשות כתועבות אבל אתה למד להבין ולהורות. רשב"ג
אומר הצורות החקוקות על הכלים המכובדין אותן הכלים
אסורין ועל המבוזין מותרין תניא מכובדין שעל
הקומקמוסין ועל מחמי חמין ועל ספלים ועל הסדינין ועל המטבעות שמעינן מינה כי כל הצורות החקוקות במטבעות מבוזין הן ושרו: מתני' ר' יוסי אומר
השירין ועל הנזמין ועל הטבעות מבוזין שעל היורות ועל
שוחק וזורה לרוח או מטיל לים אמרו לו זורה לרוח אף
הוא
נעשה זבל
חיישינן דלמא מזבלו ביה ונמצאו
נהנין מן העבודת
כוכבים אלא יוליכם
לים המלח. תניא אמר
להן רבי יוסי והכתיב
בעגל וישרוף אותו באש
א) אולי צ"ל מפרקי' דאביי שמיע לי. ועי' בהגהות מהרי"ב כאן.