26/84

כל הצלמים פרק שלישי עבודה זרה

מד.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

נחל

קדרון

אינו מגדל צמחים. משמע אבל בשאר מקומות

הרי הוא אומר ויזר על פני המים. דליכא למיחש לזבל. והאי דלא

מ א מיי' פ"ב מהלכות

א) [צ"ל אמרו לו], ב) [שבת

כט:], ג) [צ"ל אם אסא

מעילה הלכה יא:

השליכו לים שלם לא נתכוין אלא לבדקן כסוטות שהמים בודקין

שחיקת

כלי מתכות מגדל צמחים וקשה דבפרק כסוי הדם

מא ב מיי' פ"ח מהלכות

המלך], ד) [צ"ל לאשרה

אותם שחטאו והורגים אותם כדאמרי' התם (יומא סו:) (ד) זיבח וקיטר

(חולין דף פח: ושם ד"ה שחיקת) קאמר אין מכסין בשחיקת כלי מתכות

מפלצת], ה) [צ"ל אמרו לו.

עבודת כוכבים הל' א

בהדרוקן: הסירה מגבירה.

בסייף גיפף ונישק באסכרה שמח בלבו

לפי שאינו מגדל צמחים וי"ל דלחודיה ודאי אינו מצמיח אבל כשהוא

יעב"ץ], ו) [צ"ל והתנן],

[ופ"ב מהלכות שחיטה

ז) פסחים כב. יומא נח:,

הלכה כא] טוש"ע י"ד

השפילה ממלכות: מפלצת. לקמן

מזבל בקרקע המגדל צמחים הוא

ח) [יומא ג:], ט) [ר"ה כב:

סימן ד סעיף ג [וסעי' ד

מפרש: וידק וישרף בנחל קדרון

גורם ומסייע להצמיח אי נמי כשנשרף

אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף

ע"ש צ"ע], י) [גי' הערוך

וסימן ה סעיף ג]:

מב ג טוש"ע א"ח סימן

כמו עגל מגדל צמחים והתם איירי

ולא חייש לזבל. מוידק קא מותיב:

בערך דר ד' דדרויי], כ) [גי'

אותו באש ואכות אותו טחון היטב עד אשר

❖

מקומות

הערוך שם תדרינון],

לא סעיף ב:

יש בו.

צ) ואת חטאתכם וגו'. מואכות אותו

בלא שריפה:

דק לעפר ואשליך את עפרו אל הנחל היורד

ל) קדושין עו:, מ) [בערוך

טחון קא מותיב אבל מואשרוף לאו

היה יכול לתרץ שהגננים היו

ערך חלם ג' גריס חולמתו

מן ההר אמר א) לו ב)משם ראיה הרי הוא

מפליא

ליצנות.

תיובתא היא דכל כמה דלא שחיק

ממקום אחר:

וע"ש בערך הלם גר'

תורה אור השלם

אומר ויזר על פני המים וישק את בני

הולמתו], נ) [עירובין צה:],

ליה מחובר בהדדי ואינו נעשה זבל:

פ"ה ליצנות מופלא ובב"ר סוף פרשת

ס) (סנהדרין כא),

1. וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר

ישראל לא נתכוין אלא לבודקן כסוטות אמר

אלו ואלו. דמים החיצונים ודמים

תולדות ג) יצחק מה את מפליא בי כלומר

ע) [סנהדרין כא:], פ) [שם

עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן

להם רבי יוסי והלא כבר נאמר וגם (את)

ע"ש], צ) [דיבור זה שייך

הפנימיים ששיריהן נשפכין על יסוד

למה אתה מלעיג עלי וכן פי' בערוך

עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל

לסוף עמ' מג:], ק) [צ"ל

והלא

פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי

כבר נאמר

מזבח החיצון והן יורדין מן היסוד

(ערך פלא):

מעכה (אמו) הסירה מגבירה אשר עשתה

ג)

אחר ד"ה לגננים], ר) [יומא

יִשְׂרָאֵל: שמות לב כ

וכתת וכו'. ומסתמא לא השליכו לים

לרצפה: ומתערבין באמה. סילון

ס.], ש) [צ"ל אחר ד"ה

2. וְגַם מַעֲכָה אֵם

(מפלצתה) וגו' וידק וישרף בנחל קדרון

ד)

עטרת], ת) [ככר רש"ש],

של מים שהיה בעזרה: ק)ומועלין בהם.

המלח דכיון שבא לספר המעשה אם

אָסָא הַמֶּלֶךְ הֱסִירָהּ

ה)אמר לו משם ראיה נחל קדרון אינו מגדל

א) [צ"ל אחר ד"ה מקום

מִגְּבִירָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה

לאו קרבן מעילה קאמר דאין מעילה

השליכו לים היה לו לומר כמו שמפרש

תפילין], ב) [צ"ל אחר ד"ה

צמחין ולא ו) והתניא ז) א אלו ואלו מתערבין

לָאֲשֵׁרָה מִפְלָצֶת וַיִּכְרֹת

בדם קדשים כדאמרינן בפרק הוציאו

והולך ביעור הנחל קדרון ואע"ג

(י)

דכתיב], ג) [צ"ל תולדות נח

אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ וַיָּדֶק

באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין

לגננין

פ' לח], ד) צ"ל נזרה. יעב"ץ,

לו ר) אלא אסור ליהנות מהן אלא

שאינו מפרש זורה לרוח זה א"צ כי

וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן:

ה) [דף מב. ושם איתא

דברי הימים ב טו טז

לזבל ומועלין בהן מקומות מקומות יש בו יש

בדמים: לגננים. לזבל גנותיהן:

אחר שהיה נשחק ממילא היה ד) נזרק

❖

כשפחסה], ו) ס"א קבועה,

וְגַם אֶת מַעֲכָה אִמּוֹ

מקום מגדל צמחין ויש מקום שאין

מגדל

מקומות מקומות יש בו. ויש מגדל

וא"ת לרבנן בסמוך דמייתי מוישרפו

וַיְסִרֶהָמִגְּבִירָהאֲשֶׁרעָשְׂתָה

צמחין מאי מפלצתה אמר רב יהודה דהוה

ויש שאינו מגדל: מפליא ליצנותא.

מִפְלֶצֶת לַאֲשֵׁרָה וַיִּכְרֹת

באש מאי קושיא היא לרבי יוסי כיון

אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ

גליון הש"ס

ליצנות מופלא כדתני רב יוסף:

שלא הזכיר להשליכו לים וי"ל דהתם

מפליא ליצנותא כדתני רב יוסף כמין זכרות

וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן:

וכתת נחש הנחושת. כי בימים

גמ' וכתיב וישאם. עי'

לא בא לספר במעשה ביעור עבודת

(ה)

מלכים א טו יג

עשתה לה והיתה נבעלת לו בכל יום אמר

❖

3. הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת

ר"ה כב ע"ב:

ההמה בית ישראל מקטרין לו אלמא

כוכבים אלא בא לומר שעזבו עצביהם:

להן רבי יוסי והלא כבר נאמר וכתת נחש

וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת

כאן

קודם שבא איתי הגיתי.

עבודת כוכבים הוה וכתיב וכתת:

אֶת הָאֲשֵׁרָה וכִּתַּת נְחַשׁ

נחשת אשר עשה משה אמרו לו משם ראיה

ואין אדם אוסר. אותן שהקטירו

תימה למה לא לקח עובד

הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה

הגהות הב"ח

הרי הוא אומר ויאמר ה' אל משה עשה לך

מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים

לו לא היו יכולין לאסרו שאין בהן

כוכבים לבטל בע"כ כרבי אלעזר

(א) גמ' ומשקלה ככר

הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל

שרף ח)לך משלך בואין אדם אוסר דבר שאינו

כח להקצותו לעבודת כוכבים:

הקפר ועוד לאביי דמשני לעיל ה)

זהב וגו' היכי וכו' ראויה

מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ

היתה לנוח על: (ב) שם

שלו והתם בדין הוא דכתותי לא הוה צריך

דכתותי נמי לא צריך. דמותר

כשפחתה אבל בשבורה אפילו ישראל

נְחֻשְׁתָּן: מלכים ב יח ד

והא קא בעי אנוחי:

4. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה

ליהנות ממנו: עמד וכיתתו. לפרסומי

מבטל עבודת כוכבים של עובד

אלא כיון דחזא דקא טעו ישראל בתריה עמד

(ג) שם אמר רב שביקש

עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ

מילתא: דזרויי. לשון זורה לרוח [מג:]:

כוכבים למה לא שברוה וי"ל דיש

להולמו ולא הולמתו:

וכיתתו אמר להם והלא כבר נאמר 5ויעזבו

עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ

(ד) רש"י ד"ה הרי הוא

כדמתרגם. תזרם תזרינון ורוח

חילוק בין עבודת כוכבים של עץ

וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי:

שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו ומאי

אומר וכו' כדאמרינן התם

במדבר כא ח

תשאם ורוחא תטלטלינון אלמא וישאם

לשל מתכת וכן יש תירוצים בירושלמי

איתמר רב ולוי חד

5. וַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת עֲצַבֵּיהֶם

משמע דהאי ט) וישאם דוד לישנא י) דזרויי

לשון זירוי וטלטול: אמרו לו הרי

כאן בשל עץ כאן בשל מתכת:

אמר זיבח וקיטר וכו'

וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו:

אבן שואבת (כ) היה בה. וכשהיה

הוא כדמתרגם רב יוסף תזרם ורוח תשאם

בהדרוקן וחד אמר עדים

שמואל ב ה כא

הוא אומר. בדברי הימים ויאמר

והתראה בסייף עדים

6. תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם

ומתרגמינן כ) תזרינון ורוח תטלטלינון אמרו לו

דוד וישרפו ומדלא כתב בחד קרא

יושב על כסא מלכותו מניחה

בלא התראה במיתה

וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם

משם ראיה הרי הוא אומר וישרפו באש

וישרפם וישאם ש"מ לאו תרוייהו

ואבן שואבת שקועה למעלה ולא

ו)

לא עדים ולא התראה

וְאַתָּה תָּגִיל בַּיְיָ בִּקְדוֹשׁ

בהדרוקן

הס"ד:

יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל:

ומדלא כתיב וישרפם וישאם ש"מ וישאם

כדקאמרת ששרפם ואח"כ זורה לרוח:

היתה האבן שואבת חקוקה בנזר:

(ה) ד"ה וכתת וכו' כי עד

ישעיהו מא טז

שהיה

מניחה במקום תפילין

אלא וישאם ממש. נטלם עמו ונהנה

ממש מכל מקום קשו קראי אהדדי כדרב

הימים ההמה היו ב'י

7. וַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת

ישראל מקטרין: (ו) ד"ה

והולמתו. פירוש וזה נס

מהם ומתחלה אמר לעבדיו לשרפן

אֱלֹהֵיהֶם וַיֹּאמֶר דָּוִיד

הונא דרב הונא רמי כתיב ויאמר דוד

קודם וכו' לשרפם לאחר

וַיִּשָּׂרְפוּ בָּאֵשׁ:

כדמפרש ואזיל. מוישרפו לא מצי

גדול (ל) ששם אין הראש עגול והיא

וישרפו באש $וכתיב וישאם לא קשיא כאן

שבא איתי ובטלה הדר

דברי הימים א יד יב

לאותבינהו לרבנן דכל זמן שאין

היתה עגולה ממש ואף על פי כן

8. וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת

וישאם כצ"ל להד"א:

קודם שבא איתי הגיתי כאן לאחר שבא

(ז) ד"ה אר"י וכו' חשובה

נדוקין ע"י כתישה אינו נעשה זבל:

היתה מכוונתו ומיושבת בראשו:

מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ

איתי הגיתי דכתיב ויקח את עטרת מלכם

היתה וראויה: (ח) ד"ה

וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן

קשו קראי אהדדי. וישרפו משמע

תנא

הולמתו יושבת: (ט) ד"ה

יְקָרָה וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד

מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ומי שרי איסורי הנאה נינהו אמר ל) רב

אסור בהנאה וישאם משמע נהנה

מקום יש בראש שראוי

וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא

נחמן איתי הגיתי בא וביטלה (א) משקלה ככר זהב היכי מצי מנח לה אמר רב

וכו' שרחב החריץ מקום

מהם: קודם שבא איתי. וביטלה אמר

הַרְבֵּה מְאֹד:

רחב ב' קציצות והיא

שמואל ב יב ל

דוד לשרפם (ו): ש) ובא איתי וביטלה.

יהודה אמר רב ראויה לנוח על ראש דוד רבי יוסי ברבי חנינא אמר אבן

היתה נוחה: (י) תוס' ד"ה

9. זֹאת הָיְתָה לִּי כִּי

והדר וישאם דוד. איתי הגתי עובד

והלא וכו' והולך ביעור

שואבת היתה בה דהות דרא לה רבי אלעזר אמר אבן יקרה היתה בה

פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי:

העגל ב'חל קדרון וכו'

תהלים קיט נו

כוכבים היה: עטרת מלכם. בבני

ששוה ככר זהב: זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי מאי קאמר הכי קאמר

01. וַיּוֹצִיאוּ אֶת בֶּן

נזרק לרוח וא"ת לרבנן

עמון קאי ועבודת כוכבים שלהם

וכו' שלא הזכיר

בשכר שפקודיך נצרתי זאת היתה לי לעדות מאי עדותה א"ר יהושע בן לוי

הַמֶּלֶךְ וַיִּתְּנוּ עָלָיו אֶת

מלכם שמה על שם מלוכה כדכתיב

שהשליכו לים ממילא

הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת

שהיה מניחה במקום תפילין והולמתו והא בעי אנוחי תפילין א"ר שמואל

מ)

נ)

(ב)

היה 'זרק לרוח וי"ל

וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ

(מ"א יא) ולמולך שקוץ בני עמון והאי

דהתם וכו' מעשה ביעור:

בר רב יצחק גמקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין 01ויוציאו את בן

יְהוֹיָדָע וּבָנָיו וַיֹּאמְרוּ יְחִי

עטרת מלכם בעבודת כוכבים קאמר:

(כ) ד"ה אבן שואבת

הַמֶּלֶךְ:

המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות נזר זו כלילא עדות א"ר יהודה אמר

היכי מצי מנח לה. והלא כבד ששים

ס)

היתה לה במקום שהיה

ת)

דברי הימים ב כג יא

11. וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית

יושב על כסא מלכותו

רב עדות הוא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו וכל שאינו ראוי למלכות

מנה הוה ומאד היא כבידה וקרא

היתה אבן שואבת

מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי

כתיב ותהי על ראש דוד: אר"י.

אין הולמתו ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר רב יהודה אמר

קבועה למעלה ושואבת

ע)

אֶמְלֹךְ וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב

העטרה ולא היתה האבן:

האי ותהי על ראש דוד לאו דמנח לה

וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ

רב שמתנשא להולמו ולא הולמתו ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש

(ג)

(ל) ד"ה שהיה וכו' נס

רָצִים לְפָנָיו:

אלא הכי קאמר חשובה (ז) וראויה לדוד

❖

רצים לפניו מאי רבותייהו תנא כולם נטולי טחול וחקוקי כפות הרגלים היו:

גדול לפי ששם:

מלכים א א ה

פ)

שעשוי למדת ראשו והולמתו כדלקמן:

מתני'

אבן שואבת. דרך אותה האבן להגביה

מוסף רש"י

רבינו חננאל

המתכת ולתלותה באויר: דהות דריא לה. שהיתה נושאת לעטרה ומגביהתה: ששוה ככר זהב. והיינו משקלה ככר זהב שקולה היא כככר זהב: זאת

היתה לי. עדות עטרה זו מעידה עלי שאני הגון למלכות: א)הולמתו. (ח) ויושבת בראשו יפה ומכוונת למדת ראשו: מקום תפילין. חריץ שבראשו

משם ראיה. בתמיה

וניחוש דלמא נהנין באפרו

(סוכה כח.). לבודקן

אמרו לו הא כתי' ויזר על

למעלה מן הפדחת מקום שמוחו של תינוק רופס: מקום יש (ט) בראשו דראוי להניח שם ב' תפילין. שרחב החריץ מקום כרך שני רצועות והיא

כסוטות. בלצבות בטן

פני המים וישק את בני

היתה נוחה בחצי רחבו: ויוציאו את בן המלך. ביואש כתיב בבן אמציה שהחביאה אותו אחותו כשהרגה עתליה את כל זרע המלוכה וכשגדל

(יומא סו:). אלו ואלו.

ישראל לא נתכוין משה

הוציאוהו ונתנו עליו הנזר לעדות שהוא מזרע המלוכה: אמר רב יהודה שביקש להולמו. ואף על גב דאמר רב יהודה לעיל ראויה היתה

שירי דם חטאות הפנימיות

אלא להשקותן כסוטות.

הנשפכין על יסוד מערבי

והא כתיב ויכרות אסא את

לנוח אבל אנוחי לא מנח לה מיהו חדא שעתא בדקי ליה בגויה אם הגון הוא למלכות: ב) רבותייהו. דהנך חמשים איש: דכתיב ויעש לו.

של מזבח החיצון ושירי דם

מפלצתה וישרוף בנחל

דמשמע שהיו משונים: נטולי טחול. הטחול מכביד: וחקוקי כפות

הרגלים. נטל הבשר מן העצם ולא היו מרגישים בקוצים ובברקנים:

חטאות החיצונות הנשפכין

קדרון והלא הוה שם

מתני' לזבל. אמרו לו נחל קדרון

על יסוד דרומי, יוצאין מן

היסוד לרצפה דרך שני נקבים קטנים (פסחים כב. וכעי"ז יומא נח:). מתערבין באמה. סילון שבעזרה היוצא לנחל קדרון (יומא

יש בו מקומות שאין מגדל צמחים. ובמקום שאין מגדל צמחים שרפה. מפלצתה דהות מפליא ליצנותא. כמין זכרות

שם). ל'חל קדרון. כמו (דברים כא) לנחל איתן, עמק (פסחים כב.). לג''ין. בעלי גנות לזבל (שם). ומועלין בהן. כלומר

עשתה לו והיתה נבעלת לו תמיד. ומקשינן עליה והכתיב וכתת נחש הנחושת אשר עשה משה כי עד הימים ההם היו

אסור להנות מהן בלא דמים מפני שהן של הקדש (שם). איתי הגיתי. שהיה עובד כוכבים, בא וביטלה. לעבודת כוכבים של

בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן אמרו לו והלא נחש זה של משה היה שנאמר עשה לך שרף עשה לך משלך

עטרת מלכם, והוא שם שקוץ עמונים (קדושין עו:). שביקש להולמו. שתשב בראשו כתר מלכות, ולא הולמתו. לפי שהיה

ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ובדין הוא דכיתות נמי לא צריך דלא הוה עבודת כוכבים אלא כיון דחזא חזקיה דטעו

שרביט של זהב בתוך חללה מדופן לדופן ואינה מתיישבת בראשו אלא למי שיש לו חריץ בראשו, והיא עדות לבית דוד שכל הראוי

ישראל בתריה עמד וכתתו. אמר להן ר' יוסי והכתיב ויעזבו שם את עצביהן וישאם דוד ואנשיו הנה שחקום ופיזרום

למלכות הולמתו ומי שאינו ראוי למלכות אינו הולמתו (סנהדרין כא:). 'טולי טחול. על ידי סם, שהטחול מכבידו לאדם, וחקוקי

כדכתיב תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם. ופרקינן לא. ישאם אינו לשון פיזור אלא לשון נשיאה ממש מדכתיב קרא

כפות הרגלים. אין בשר בפרסותיהם ורצים על הקוצים ועל הברקנין ואינן ניזוקין (שם).

אחרינא ויאמר דוד וישרפו באש ולא קשיא כאן קודם שבא אתי הגתי נשרפה [כאן] אחר שבא אתי הגתי וביטלה נשאוה

וכדכתיב ויקח עטרת מלכם מעל ראשו משקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ראש דוד. והא איסורי הנאה היא אמר

רב נחמן בר יצחק אתי הגתי בא וביטלה. משקלה ככר זהב היכי מצי מנח לה. אבן שואבת היתה לה דהות דרי לה: ר' אלעזר אמר אבן יקרה היתה בה ושווה ככר זהב: והא בעי אנוחי תפילין. אמר שמואל בר יצחק מקום יש בראש שראוי

להניח בו שתי תפילין. ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות. נזר כלילא עדות אמר רב עדות היא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו. ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר רב שמתנשא להולמו ולא הולמתו.

וחמשים איש רצים לפניו מאי רבותיה. תני כולן נטולי טחול וקצוצי וחקוקי כפות הרגלים [היו]: