כל הצלמים פרק שלישי עבודה זרה
מה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלהיהם
מתני'
על ההרים. פרש"י בפי' אחרים וזה לשונו הן
הן מותרין. ההרים עצמן מותרין לחצוב אבנים מהן
מז א ב מיי' פ"ח מהל'
א) רש"א מ"ז, ב) [תהלים
קו], ג) [דף מו.], ד) בס"א
עבודת כוכבים הל' א
ולזריעה דמחובר לא מתסר כדנפקא לן (לקמן) מאלהיהם על ההרים
מותרין ההרים עצמם מותרים לזריעה ולחצוב אבנים
אינו, ה) [דברים יב], ו) [שם
ג סמג לאוין קמח טוש"ע
ולא ההרים אלהיהם כדדריש ר' יוסי הגלילי: ומה שעליהן. כגון
מהם דמחובר לא מיתסר כדדריש ליה ר' יוסי הגלילי מאלהיהם על
ז], ז) [שם יב], ח) [בבבא
י"ד סימן קמה סעיף א:
❖
מח ג מיי' שם הלכה ז
ההרים ולא ההרים אלהיהם ומה שעליהם כגון אם ציפום בכסף וזהב
אם ציפום זהב וכסף אסור שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם
בתרא צג:],
❖
טוש"ע שם סעיף ב:
אסורין שנאמר לא תחמוד כסף וזהב
ולקחת לך ואע"ג דאינהו לאו עבודת
מתני' הנכרים העובדים את ההרים
וגו' ואף על גב דאינהו לאו עבודת
כוכבים מקרו ולא מתסרי גזירת
א
תורה אור השלם
כוכבים מיקרו ולא מתסרו גזירת
הכתוב היא [א] א)(שהרים וגבעות שהן
ואת הגבעות הן מותרין ומה שעליהן
רבינו חננאל
1. פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם
הכתוב היא שיהא תלוש שעליהם
קרקע עולם אין בהן כח לאסרן
אסורין שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם
1
כוס זה לעבודת כוכבים
תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ לֹא תַחְמֹד
כתלוש של שאר עבודת כוכבים דכתיב
אבל (א) עבודת כוכבים מיהא הוי)
לא אמר כלום שאין
כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ
ר' יוסי הגלילי אומר 2אלהיהם על ההרים
לא תחמוד כסף וזהב עליהם על כל
דתלוש שעליהם כתלוש של שאר עבודת
הקדש לעבודת כוכבים
לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ כִּי
ולא ההרים אלהיהם אלהיהם על הגבעות
ואני אומר אינה גנובה
תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ הוּא:
מה שהם עובדים משמע וע"כ צריכין
כוכבים שנאמר לא תחמוד עליהם
דברים ז כה
נהי דלא אתסר נוי
ולא הגבעות אלהיהם ומפני מה אשירה
אנו לפרש דלא מקרו עבודת כוכבים
על כל שהן נעבדין משמע ועל כרחנו
מיהא איכא: מתני'
2. אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל
אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם וכל
אנו צריכין לפרש דלאו עבודת כוכבים
דאמרי' בהשוחט (חולין מ. ושם ד"ה הא)
הנכרים העובדים את
ב
הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם
ההרים ואת הגבעות הן
הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים
מיקרו דאמרינן בהשוחט (חולין דף
הא דאמר להר הא דאמר לגדא דהר
שיש בה תפיסת ידי אדם אסור אר"ע אני
מותרין ומה שעליהן
אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל
מ.) הא דאמר להר והא דאמר לגדא
שהשוחט לשם ההר לא מיקרי זבחי
אובין ואדון לפניך כל מקום שאתה מוצא
אסורין שנאמר לא תחמוד
הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל
כסף וזהב עליהם ולקחת
דהר שהשוחט לשם הר לא מיקרי זבחי
מתים והא דתניא לקמן ועובדיהם
הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ
הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן דע
❖
לך מה שעליהם אסור.
דברים יב ב
רַעֲנָן:
מתיםב) והא דתניא לקמןג) ועובדיהם
בסייף משום האי טעמא הוא דאע"ג
שיש שם עבודת כוכבים: גמ' ורבי יוסי
ר' יוסי הגלילי אומר
בסייף משום האי טעמא הוא דאע"ג
דלאו עבודת כוכבים נינהו לענין
אלהיהם על ההרים ולא
הגלילי היינו תנא קמא אמר רמי בר חמא
ההרים אלהיהם כו'.
דלאו עבודת כוכבים נינהו לענין
אתסורי עובדיהם מיהא עבודת
הגהות הב"ח
ואמרינן ר' יוסי הגלילי
אמר ריש לקיש צפוי הר כהר איכא בינייהו
איתסורי עובדיהם מיהא לשם עבודת
כוכבים קרו להו ולעבודת כוכבים
(א) רש"י ד"ה ומה
היינו תנא קמא. ואמר
תנא קמא סבר צפוי הר אינו כהר ומיתסר
כוכבים עבדי להו ולעבודת כוכבים
מיכווני דהוו דומיא דמחובר בפ"ב
ג
(ה)
שעליהן וכו' אין בהן כח
לאסרן אבל תלוש שעליהם
ור' יוסי הגלילי סבר צפוי הר הרי הוא כהר רב
מיכווני (ב) חייב דהוא דומיא דמחובר
עכ"ל והקשה ר"ת לפירוש זה דכיון
כתלוש כצ"ל ותיבות עבוד'
ד)(בפרק בתרא (דף נד)): ר' יוסי הגלילי
דלא מקרי עבודת כוכבים ותקרובתן
ששת אמר דכולי עלמא צפוי הר אינו כהר
כוכבים מיהא הוי נמחק:
אומר. הרי המקרא מלמדנו שהמחובר
(ב) בא"ד עובדיהם מיהא
מותרת א"כ אמאי יענשו עובדיהם
והכא
לשם עבודת כוכבים עבדי
אינו נאסר שנא' אבד תאבדון את כל
סייף הא אין זה עובד אלהים אחרים
להו ולעבודת כוכבים
המקומות אשר עבדו שם הגוים וגו' ומה תאבדו את אלהיהם על ההרים
לכן נראה לר"ת דודאי עבודת כוכבים מיקרו ותקרובתן אסורה
מיכווני ובתמורה מוקי
לה להאי לא תחמוד
משמע צלמים ופסיליהם שעל ההרים קרויים אלהיהם ולא ההרים
ולכך עובדיהם בסייף והא דדרשינן ולא ההרים אלהיהם קאי אאבד
אבעלי חיים דהוה
תאבדון כלומר שאין צריך לעקור ההרים והא דאמרינן בהשוחט
קרויים אלהיהם. ומאחר שהוא כן ומפני מה אשירה אסורה ולא דרשינן נמי
דומיא דמחובר: (ג) ד"ה
תחת כל עץ רענן ה) אלהיהם ולא עץ רענן אלהיהם והלא אילן מחובר
דכיון דאמר להר אינו קרוי זבחי מתים ואינו אסור היינו כששוחט
מפני וכו' כשאדם נטעו:
(ד) ד"ה אר"ע וכו' לפניך
הוא ולמה אסרו הכתוב דכתיב ואשריהם תגדעון: מפני שיש בהן
רחוק מן ההר שאז אין מתכוין לשם עבודת כוכבים וקרוב לפירוש
ו)
אחר שאין לנו לדרוש וכו'
תפיסת ידי אדם. (ג) שאדם נטעו: אר"ע אני אובין [ואדון] לפניך.
זה מצאתי בפי' אחרים דרש"י וז"ל ומה שעליהם כגון אם ציפום זהב
וגבעות מיהא ממעטינן
אפרש ואדון לפניך (ד) שאין לנו לדרוש מיעוטא מתחת עץ רענן שלא
וכסף אסור שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך ואע"ג
כצ"ל ותיבת מינה נמחק:
(ה) תוס' ד"ה אלהיהם
נאמר אלא למסור להם סימני מקום שרגילין אמוריים לעבוד שם
דאינהו לא מיתסרי גזירת הכתוב הוא שההרים וגבעות שקרקע
וכו' עבודת כוכבים קרו
עבודת כוכבים כדי שיחפשו ישראל שם ויבערום ומיעוטא דהרים
עולם אין בהם כח לאוסרם אבל עבודת כוכבים הוו ותלוש (ו) שלהם
להו ולעבודת כוכבים
וגבעות מיהא מינה ממעטינן ממשמעותיה דקרא שלא צוה לאבד
כתלוש של שאר עבודת כוכבים ותדע לך דעבודת כוכבים מיקרו
מיכווני ובתמורה מוקי
לה להאי לא תחמוד
את ההרים אבל כל עץ רענן צוה לנו לאבד במקום אחר ואשריהם
דהא תניא לקמן ועובדיהם בסייף ואם לאו עבודת כוכבים נינהו
אבעלי חיים דהוו דומיא
תשרפון באש ז) והכא לא נקיט ליה אלא משום סימנא: גמ' ורבי
עובדיהם אמאי נהרגין ובתמורה (דף כח:) מוקי לה להאי לא תחמוד
דמחובר עכ"ל והקשה ר"ת
יוסי הגלילי היינו תנא קמא. בין למר בין למר הרים וגבעות שרו:
אבעלי חיים דהוו דומיא דמחובר עכ"ל ולפי זה קשה לר"י מדאמרינן
כצ"ל ותיבת בפ"ב נמחק:
(ו) בא"ד ותלוש שעליהם
תנא קמא סבר ציפוי הר אינו כהר ומיתסר. דכתיב לא תחמוד כסף
לקמן בפירקין (דף מו:) א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא או
כתלוש של שאר עבודת
עליהם כל שעליהם: ורבי יוסי סבר ציפוי הר. בטל לגבי הר
חילוף ומה נעבד שאסור בתלוש להדיוט מותר במחובר לגבוה שנאמר
כוכבים: (ז) בא"ד מה
וכיון דהר לאו עבודת כוכבים ציפוי נמי לא מיתסר ועליהם
אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם לא שנא הדיוט ולא שנא
שפי' ר"ת דהא דאי'ו
קרוי זבחי מתים היכא
דקרא אפסילי אלהיהם תלושין קאי: רב ששת אמר דכולי עלמא ציפוי
לגבוה ואי ס"ד דעבודת כוכבים מיקרו היכי דייק דשרי לגבוה אי
ששוחט להר כגון שהוא
הר אינו כהר. ואסור ור' יוסי לטפויי אתנא קמא קאתי למיתסר:
משום דאין נאסר להדיוט הרי בעלי חיים דאינן נאסרים להדיוט
רחוק: (ח) ד"ה אמר וכו'
תלמיד אחד שבא לבית
ואפ"ה אסירי לגבוה ועוד קשה מה שפי' ר"ת דהר אינו קרוי זבחי
אילן
(ז)
המדרש לפני חכמי':
מתים היכא ששוחט להר כיון שהוא רחוק מן ההר קצת דאפי' כי הוו רחוק קצת מן ההר מאי הוי הא קאמר בפירוש דלשם הר קא שחיט וא"כ
(ט) ד"ה תנא קמא וכו'
מתכוין הוא לעבודת כוכבים לכן נראה לר"י כלשון ראשון של רש"י דודאי לאו עבודת כוכבים מיקרי כדמשמע בהשוחט (חולין דף מ.) ותקרובתן
בתמורה דאמרי'ן כצ"ל
ואות כ' נמחק: (י) בא"ד
מותרת ולא דמי לפעור דכתיב ביה ויאכלו זבחי מתים דההוא תלוש הוה והשתא נמי ניחא הא דאמרינן לקמן דשרו לגבוה כיון שאין שם
עבודת כוכבים עליהם כלל והוי כאילו לא נעבדו: אמר ר"ע אני אובין ואדון לפניך. לכאורה משמע הכא דר' יוסי הגלילי היה זקן
שנטעו ולבסוף עבדו אסור
כדאמרינן לקמן לר' יוסי
מר"ע וגם בפרק בתרא דגיטין (דף פג.) בריש מזכיר ליה קודם ר"א בן עזריה ור"ע ותימה דאמרינן בסוף איזהו מקומן (זבחים דף נז.)
בר' יהודה ות"ק מחמיר
טפי כצ"ל ותיבות רבי יוסי
גבי ר"ט ור"ע והיה שם תלמיד אחד שבא לפני חכמים תחילה ור' יוסי הגלילי שמו ואמרינן נמי בעירובין (דף נג:) שאמרה לו ברוריא
(ח)
❖
הגלילי נמחק:
דביתהו דר"מ שהיה מתלמידי בתראי של ר"ע גלילי (גלילי) שוטה ונראה דתלמיד חבר היה לו ר' יוסי הגלילי לר"ע ורך ממנו בשנים היה
ואע"ג שמזכירו בפרק בתרא דגיטין מקמי ר"ע לא קשיא דכמו כן מזכיר באגדת הפסח ר"ע קודם ר"ט שהיה רבו כדמשמע בפ"ט
דכתובות (דף פד:) [ועי' היטיב תוס' כתובות קה. ד"ה דחשיב ותוס' סוטה ד. ד"ה בן עזאי]: כל מקום שאתה מוצא הר גבוה כו'. בירושלמי
הגהות הגר"א
תנא
פריך מבית הבחירה ומסיק ע"פ נביא נבנה שם: קמא סבר ציפוי הר אינו כהר ומיתסר. וא"ת מ"ש דציפוי הר אסור יותר מתקרובתו
[א] רש"י ד"ה ומה
שעליהם. שהרים וגבעות
דשרי כדפרישית לעיל וי"ל דמיירי הכא בציפוי הנעבד אגב ההר ולכך אסור לת"ק ור' יוסי הגלילי סבר דחשבינא ליה למחובר כהר עצמו
שהן קרקע עולם אין בהם
ושרי ואם תאמר אמאי מייתי ת"ק קרא דלא תחמוד לאסור ציפוי הא לא מיירי קרא אלא בנוי עבודת כוכבים וי"ל דהכי קא מייתי דכי היכי
כח לאסרן אבל עבודת
דנוי עבודת כוכבים אסירי מטעם תלוש ואע"ג דאיכא בהו חדא לטיבותא דאינו נעבד הכי נמי מתסרי ציפוי הר הנעבדים אע"ג דאיכא חדא
כוכבים מיהא הוי. כל זה
נמחק ונ"ב זהו לפי' אחרים
לטיבותא שהם נעבדים מחוברים אי נמי י"ל דקרא אסמכתא בעלמא וא"ת מאי האי דציפוי הר אסור ותקרובתו שריא ואילו נעבד דבעלי חיים
ועי' תוס' (עמ"ש רבינו
הוי איפכא כדמשמע ריש פרק כל האסורים בתמורה (דף כח:) (ט) כדאמרינן התם מתקיף לה רב חיננא טעמא דרבייה קרא לציפוי דבעלי
ביו"ד סי' קמה ס"ק ה):
חיים ממן הבקר להוציא הנעבד הא לא רבייה קרא ציפוי מותר לגבוה והכתיב ואבדתם משמע מדלא מייתי קרא אלא לגבוה הא להדיוט מותר
ואע"ג דתקרובת בעלי חיים אסור כדמשמע בפ"ב דחולין (דף מ.) ואומר ר"י דציפוי דתמורה מיירי דאינו נעבד ואינו עשוי אלא לנוי בעלמא
א"נ איכא למימר דההוא דתמורה אתיא כר' יוסי הגלילי דשרי ציפוי הר ואפי' נעבד ונראה לר"י דלרמי בר חמא כולהו תנאי דמתניתין אית להו
אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור (י) ר' יוסי הגלילי כדאמרינן לקמן (עמוד ב) ות"ק מחמיר טפי ואוסר אפי' ציפוי של הר ולר"ע נמי אסור דאי
שרי א"כ ר"ע היכי דריש דעץ רענן אתא לסימנא לימא דאתא למימר ולא עץ רענן אלהיהם כגון אילן שנטעו ולבסוף עבדו אלא ודאי אסור:
ורבי
יוסי הגלילי סבר ציפוי הר מותר. ואם תאמר הא אמרינן בכולי תלמודא ח) תנא בתרא לטפויי אתי וי"ל דשאני הכא דקרא דאייתי
תנא קמא דלא תחמוד משתמע שפיר לאסור ציפוי הר:
והכא