מה:
כל הצלמים פרק שלישי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והכא
באילן שנטעו ולבסוף עבדו קא מיפלגי. רש"י תפס שיטתו
אילן שנטעו. שלא לשם אשרה ולבסוף עבדו דשמעיה לת"ק דאמר
מט א מיי' פ"ח מהל'
א) [לקמן מו. מח.],
ב) סנהדרין מז:, ג) [לקמן
עבודת כוכבים הל' ג
הרים וגבעות שרו ה"ה כל כיוצא בהן שמחוברין ולא היתה תחילתו
בכולה שמעתין דקרי נטעו ולבסוף עבדו היכא שנטעו
מח.], ד) [תמורה כח:],
סמג לאוין קמח טור ש"ע
לעבודת כוכבים ואיזו היא אשירה אסורה שנטעו מתחילה לכך
גרעין אבל בנטעו אילן לכ"ע אסור והכא קמיפלגי בנטעו גרעין
ה) [דברים יב], ו) [צ"ל אחר
י"ד סימן קמה סעיף א:
❖
נ ב מיי' שם טוש"ע שם
דתפיסת יד אדם אינו כלום אא"כ היא לשם עבודת כוכבים אבל נטעו
דת"ק סבר דכיון שנטעו גרעין שלא לשם אשרה אין זו תפיסת ידי
ד"ה ר' יוסי], ז) [דברים ז],
גרעין שלא לשם אשירה אין זו תפיסת
אדם ור' יוסי הגלילי סבר נטעו גרעין
נא ג דסעטיוףש"וע: י"ד סי'
ידי אדם הואיל וההיא שעתא לאו
נמי אסור דלא דמי להר שלא היה בו
❖
והכא באילן שנטעו ולבסוף עבדו קמיפלגי
קמו סעיף טו:
תורה אור השלם
דעתיה לעבודת כוכבים היה וממעטי
תפיסה כלל אבל הכא היה בו תפיסה
ת"ק סבר א אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר
1. אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל
ליה מתחת כל עץ רענןה) ולא עץ עצמו
בשעת נטיעה וכמה תשובות יש חדא
ורבי יוסי הגלילי סבר אילן שנטעו ולבסוף
הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם
רבינו חננאל
דכי קאמר בסמוך לרבנן ואשריהם
ואתא ר' יוסי הגלילי למימר אילן
הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים
עבדו אסור ממאי מדקתני סיפא מפני מה
תשרפון באש מבעיא ליה לאילן שנטעו
שנטעו גרעין אפי' שלא לשם אשירה
רב ששת אילן שנטעו
אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל
אשירה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי
ולבסוף עבדו איכא
הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל
מתחלה לכך אמאי לא קאמר לאילן
ולבסוף עבדו אסור דלא דמי להר
בינייהו תנא קמא אמר
הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ
אדם וכל שיש בו תפיסת ידי אדם אסור
שנטעו אילן ולא גרעין ועוד קשה
שהרי יש בה תפיסת ידי אדם בנטיעה
דברים יב ב
אילן שנטעו ולבסוף עבדו
רַעֲנָן:
וכל שיש בו תפיסת אדם לאתויי מאי לאו
2. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם
דאמרינן גבי הנכרים העובדים
הילכך תוספתו אסור אבל עיקרו קודם
מותר ר' יוסי הגלילי אומר
אסור. ודייק מדקתני ר'
וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם
הזרעים ואת הירקות דאמר לך מני
שהשתחוה לו מודה דשרי כדלקמן
לאתויי אילן שנטעו ולבסוף עבדו ואף רבי
א)
יוסי הגלילי אומר מפני
וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ
(דף מח.): ממאי. שמעינן דר' יוסי
ר' יוסי בר' יהודה ופריך ולוקמה
יוסי בר' יהודה סבר אילן שנטעו ולבסוף
מה האשרה אסורה מפני
וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן
שיש בה תפיסת יד בני
באילן שנטעו מתחלה לכך ורבנן
אסר אילן שנטעו ולבסוף עבדו (ד):
וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן
עבדו אסור דתניא רבי יוסי בר' יהודה אומר
אדם. וכל שיש בה תפיסת
הַמָּקוֹם הַהוּא:
הא דמיהדר ותני כל שיש בו תפיסת
ואמאי לא פריך לוקמיה בנטעו אילן
מתוך שנאמר 1אלהיהם על ההרים ב) ולא
יד בני אדם לאתויי אילן
דברים יב ג
יד וכו' לאתויי מאי: תלמוד לומר
ודברי הכל ועוד קשה דאמר רב לקמן
ו)
3. כִּי אִם כֹּה
שנטעו ולבסוף עבדו.
ההרים אלהיהם אלהיהם על הגבעות ולא
ואף ר' יוסי בר' יהודה
ואשריהם תשרפון. ולקמן (דף מח.)
בפרקין המשתחוה לבית אסרו לומר
תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם
סבר אילן שנטעו ולבסוף
גבעות אלהיהם שומע אני תחת כל עץ רענן
תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ
דאפי' בתלוש ולבסוף חברו אסור
מפרש ממאי דבנטעו ולבסוף עבדו קאי:
עבדו אסור. דתני' ר'
וַאֲשֵׁירֵהֶם
תְּגַדֵּעוּן
אלהיהם ולא רענן אלהיהם ת"ל ואשריהם
ר' יוסי בר' יהודה סבר אילן שנטעו
והשתא מאי איריא דנקט בית אפילו
(א)
2
יוסי בר' יהודה אומר
וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ:
❖
מתוך שנאמר אלהיהם
דברים ז ה
תשרפון באש אלא תחת כל עץ רענן ל"ל
ולבסוף עבדו אסור. מדקאמר דלא
אילן נמי שהוא מחובר גמור אסור
על ההרים ולא ההרים
היכא דהוי דומיא לבית כגון שנטעו
דרשינן ולא עץ רענן אלהיהם דאי
ההוא לכדר"ע הוא דאתא דאר"ע אני אובין
אלהיהם שומע אני תחת
קסבר אילן שנטעו ולבסוף עבדו שרי
אילן דהוי תלוש ולבסוף חברו ולשמעינן
כל עץ רענן אלהיהם ולא
ואדון לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה
הגהות הב"ח
עץ רענן אלהיהם ת"ל
אילן וכ"ש בית לכן נראה לפרש דודאי
לדרוש תחת כל עץ רענן ולמישרייה
וגבעה נשאה ועץ רענן דע שיש שם עבודת
(א) גמ' ולא עץ רענן:
ואשריהם תשרפון באש
כשנטעו גרעין לכ"ע שרי דאין זה
והכי איבעי ליה למיתני מתוך
(ב) שם הייתי אומר
א"כ תחת כל עץ רענן
כוכבים ורבנן האי ואשריהם תשרפון באש
ואשריהם: (ג) שם אמר
תפיסת יד אדם והכא בנטעו אילן
שנאמר ולא עץ רענן אלהיהם שומע
למה לי ההוא לכדרבי
מאי עבדי ליה מיבעי ליה לאילן שנטעו
רב הונא ה'ח ורדוף
עקיבא דאמר אני אהיה
ב
קמיפלגי דלרבנן אינו אסור משום
אני כל האשרות מותרות ת"ל
ואח"כ שרוף: (ד) רש"י
אובין לפניך כ"מ שאתה
מתחילה לכך ור' יוסי בר' יהודה נמי מיבעי
ואשריהם תשרפון וגו': לכדר"ע.
תפיסת יד כיון שלא נטעו מתחלה
ד"ה ממאי שמעינן וכו'
מוצא הר גבוה וגבעה
ליה להכי ה"נ אלא אילן שנטעו ולבסוף
ולבסוף עבדו מדקא
לכך דהשרשת הקרקע מבטלת
דכיון דלא מצינן למידרשיה דהא כתיב
נשאה ועץ רענן דע שיש
מיהדר ותני וכל שיש
שם עבודת כוכבים. ורבנן
התפיסה והשתא ניחא דנקט רב לקמן
ואשריהם תשרפון מוקמינן ליה
עבדו מנא ליה נפקא ליה מואשריהם
3
כצ"ל והד"א ואחר דיבור זה
דפליגי על ר' יוסי האי
המשתחוה לבית דאילו אילן כי האי
לסימנא אבל קמאי למיעוטא דרשינן:
צ"ל ד"ה ואף ר' יוסי בר'
תגדעון איזהו עץ שגידועו אסור ועיקרו
ואשריהם תשרפון באש
ג)
יהודה סבר אילן שנטעו
מאי עבדי ליה. מבעי
גידועו. מה שהחליף אחרי כן דקאמר
גוונא כיון שהוא מושרש בקרקע חשיב
מותר הוי אומר אילן שנטעו ולבסוף עבדו
וכו' ואח"כ ד"ה ת"ל
ליה לאילן שנטעו מתחלה
תגדעון מכלל דעיקרו עוזב בקרקע
מחובר גמור וא"ת היכי מצי אמר
ואח"כ ד"ה לכדר"ע:
לכך. ורבי יוסי נמי
והא ואשריהם תשרפון באש קא נסיב לה
ויהנה ממנה: והא ואשריהם תשרפון
ר"ע דקרא אתא לסימנא בעלמא
(ה) ד"ה והא ואשריהם
מבעי ליה להכי. ואמרינן
תלמודא אילו לא נאמר קאמר אילו לא נאמר
תשרפון באש קא נסיב
אין הכי נמי אלא אילן
באש (ה) נסיב. רבי יוסי בר' יהודה
אמאי לא דריש לקרא דכל עץ רענן
תלמודא למלתיה דרבי
שנטעו ולבסוף עבדו מנא
תשרפון באש הייתי אומר (ב) אשריהם תגדעון
תלמודא למלתיה ולמיסר אילן שנטעו
ולא עץ רענן אלהיהם לאילן כשנטעו
יוסי בר' יהודה למיסר
ליה נפקא ליה מאשריהם
באילן שנטעו מתחילה לכך השתא דכתיב
ולבסוף עבדו: בלשון אילו לא נאמר.
גרעין דלכ"ע שרי אי נמי אף לפי'
אילן וכו' עבדו הס"ד
תגדעון. איזהו שגידועו
ואח"כ מ"ה אילו לא נאמר
אסור ועיקרו מותר הוי
ואשריהם תשרפון באש אייתר ליה ואשריהם
קא נסיב לה למלתיה למיסר אילן
רש"י לאילן שעלה מאליו דדברי הכל
בלשון אילו: (ו) ד"ה
אומר אילן שנטעו ולבסוף
שנטעו ולבסוף עבדו: וה"ק אילו לא
מותר כדפי' הוא לקמן בשמעתין
תגדעון לאילן שנטעו ולבסוף עבדו ורבנן
האי וכו' שעיקרו יהא
עבדו. ומקשינן והא ר'
מונח: (ז) ד"ה האי סברא
נאמר ואשריהם תשרפון באש. לאילן
גבי הצד השוה וי"ל דלהני לא צריך
יוסי האי קרא קתני ונסיב
האי ואשריהם תגדעון מאי עבדי ליה לכדר'
וכו' אבל כיון דחזי'ן בה
ליה תלמודא ואשריהם
שנטעו מתחלה הייתי אומר ואשריהם
קרא דודאי שרו דלא נפקי מכלל הרים
יהושע בן לוי דא"ר יהושע בן לוי גידועי
באשרה שני ביטולין:
תשרפון באש ואת מפקת
תגדעון למיסריה הוא דאתי אבל אילן
כיון שלא היה בהם תפיסת ידי אדם
(ח) תוס' ד"ה ור' יוסי
ליה מואשריהם תגדעון.
עבודת כוכבים קודמין לכיבוש ארץ ישראל
וכו' והיאך 'תירה הא
שנטעו ולבסוף עבדו שרי תלמוד לומר
מעולם ואף על גב דכתיב גבעות ולא
ופרקינן אילו לא נאמר
כיבוש ארץ ישראל קודם לביעור עבודת
לדידיה: (ט) ד"ה הנח וכו'
ואשריהן תשרפון באש
ואשריהם תשרפון באש לאילן שנטעו
אמרינן דלא נפקי מכלל הרים לא
לא נפקא דהוא גופיה
הייתי אומר ואשריהן
כוכבים דתני רב יוסף 2ונתצתם את מזבחותם
מתחלה לכך ואייתר ליה ואשריהם
קשיא דאורחא דקרא הוא למיכתב
אתגדעון וכו' קודם
תגדעון כו'. ורבנן האי
❖
לכיבוש כתיב:
הרים וגבעות בהדי הדדי: והנח ושברתם את מצבותם והנח והנח
ואשריהם תגדעון מאי
תגדעון לאילן שנטעו ולבסוף עבדו:
ורבי יוסי הגלילי סבר אילן שנטעו
דרשי ביה מיבעי להו
ורבנן. דאמרי כל האילן מותר: האי
ס"ד שריפה בעי אמר רב הונא (ג) רדוף
לכדתניא גידוע לעבודת
ולבסוף עבדו אסור.
ואשריהם תגדעון. שעיקרו (ו) מונח
תימה
ואח"כ שרוף ור' יוסי בר' יהודה האי סברא
כוכבים קודם לכבוש
מוסף רש"י
ארץ ישראל וכבוש הארץ
מאי קאמר ר' יוסי הגלילי במתניתין
בארץ במאי אוקמי ליה אי באילן
מנא ליה נפקא ליה מאבד תאבדון אבד
1
ולא ההרים אלהיהם.
קודם לביעור עבודת
מפני מה אשרה אסורה משמע שר"ל
שנטעו מתחלה לכך כולה אסור:
שעובד את ההרים אינן
כוכבים דתני רב יוסף
ואח"כ תאבדון ורבנן הא מיבעי ליה לעוקר
מיבעי ליה לכדר' יהושע וכו'. גידוע
דמן הדין היה לנו להתירה והיאך (ח) הא
נאסרים ההרים בכך (חולין
ונתצתם את מזבחותם
עבודת כוכבים שצריך לשרש אחריה ורבי
ג
טז.).
נתוץ והנח ורדוף ואחר
לדידיה אמרינן בסמוך דכתב תרי
זה לא להתיר עיקרו אלא שיגדעו מיד
כך חזור שרוף. סוגיא
יוסי בר' יהודה לשרש אחריה מנא ליה נפקא
קראי לאסור אילן אפילו נטעו ולבסוף
בכניסתם ולאחר כיבוש יחפשו אחריהם
דשמעתא העוקר עבודת
ליה מואבדתם את שמם מן המקום ההוא
לשרשם ולבערם: גידועי עבודת כוכבים
עבדו וי"ל דהא דבעי מפני מה אשרה
2
כוכבים צריך לשרש
אחריה ולאבד שמה מן
קודמין לכיבוש א"י. בכניסתן נצטוו
ורבנן ההוא לכנות לה שם דתניא
אסורה לאו משום דהדעת נוטה
ד)
ד
המקום ההוא לגמרי
להתיר אלא ה"ק מפני מה אשרה
לגדעם מיד ולאחר כיבוש ישרשו
ר"א אומר מנין לעוקר
עבודת כוכבים שצריך
אחריהם: והנח. מדלא כתב ישרוף:
אסורה יותר מהרים וגבעות ואי לאו
לשרש אחריה ת"ל
ואבדתם את שמם
שריפה בעי. דהא אתי לידי תקלה ועוד
דאיכא טעמא באשרה הוה אמינא
אמר
גלי קרא דאילנות אסירי וה"ה הרים
כתיב אחרינא פסילי אלהיהם תשרפוןז):
וגבעות והוה אמינא דלא דרשי' ההרים אלהיהם: הנח ורדוף
הנח. עד שתרדוף ותכלה את העובדי כוכבים ואח"כ שרוף: האי סברא
ואח"כ שרוף. מדרב יוסף לא נפקא (ט) דהא אתגדעון ואתשרפון סמיך
מנליה. מדרב יוסף לא נפקא דהוא גופיה אתגדעון ואתשרפון קא סמיך
דאי מונתצתם הוה אמינא הנח דוקא דגזירת הכתוב היא שאין צריך
דאי מונתצתם הוה אמינא הנח דוקא דגזירת הכתוב היא שאין צריך
לבערו מדלא כתיב בהו שריפה אבל כיון דבאשרה חזינא שתי בעירות
לבער מדלא כתב בהו שריפה אבל (ז) באשרה כיון דחזינן בה שני
אמרינן נמי התם
דונתצתם קודם כיבוש כתיב ולאחר כיבוש
ביטולין אמרינן נמי התם דונתצתם קודם לכיבוש כתיב ולאחר כיבוש
בעי שריפה: ואח"כ תאבדון. אלמא יש שהות
בעי שריפה לשון רש"י:
הפסק בינתיים:
אמר
בית