כל הצלמים
פרק שלישי
עבודה
זרה
מו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
לו
ר"ע והלא כבר
נאמר אבד תאבדון. תימה הא
בית גליא. (ד) לשון
גובה גלי: בית כריא. לשון חפירה ושפלות:
נב א מיי' פ"ט מהל'
א) תמורה כח:, ב) [תוספ'
פ"ז ה"ג], ג) [בס"א נוסף:
מלכים הלכה ב:
ועובדיהן בסייף. דבני נח נצטוו על עבודת כוכבים בסנהדרין
איצטריך לר"ע למדרש אבד ואחר כך תאבדון כר' יוסי
נג ב ג מיי' פ"ח מהל'
פני מלך פני כלב],
בר' יהודה דקם בשיטת דר' יוסי הגלילי דלכאורה משמע דר"ע
(דף נו.) ואמרינן התם כל מיתה האמורה לבני נח אינה אלא סייף:
ד) [תוספ' שם ה"ד],
עבודת כוכבים הלכה
ולוקמה בזרעים שזרען מתחלה לכך: ורבנן. דאסורין ואפילו
ס"ל במתני' כר' יוסי הגלילי דא"ל אני (ל) אדון לפניך ומתוך פ"ה
ה) [לעיל מה: לקמן מח.],
ב סמג לאוין מה טוש"ע
ו) [לקמן נט.], ז) [לקמן
י"ד סי' קמה סעי' א:
לרבנן: שנדלדלו. נעקרו מאליהן
דמתני' נמי משתמע הכי וי"ל דודאי
נד ד מיי' שם הלכה ג
נא:], ח) לקמן נג:,
והשתחוה עכו"ם להם: בהמה
ר"ע דמתני אליבא דר' יוסי הגלילי
אמר לו ר"ע והלא כבר נאמר אבד תאבדון
ט) [ויקרא א], י) [יחזקאל
סמג שם טור ש"ע
1
תוכיח. שאינה מחובר ואינה נאסרת
קאמר וליה לא ס"ל אכן ק"ל קצת
מה], כ) [כדאיתא ביבמות
י"ד סי' קלט סעי' א
אם כן מה ת"ל 2ואבדתם את שמם מן
סה: ובנדה כז. מ.], ל) [שייך
בהג"ה:
בהשתחויה דמדאסר רחמנא נעבד
דלעיל קאמר דלר' יוסי בר' יהודה
❖
❖
המקום ההוא לכנות לה שם יכול לשבח
נה ה מיי' שם סמג שם:
לע"ב],
א)
לגבוה דכתיב מן הבקרט) ולא כל הבקר
מיבעי קרא גם כן לכדר"ע אלמא
לשבח ס"ד אלא יכול לא לשבח ולא
כוותיה דריש להו לקרא וי"ל דה"ק
להוציא הנעבד בפרק שור שנגח
לגנאי ת"ל 3שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו
ליה לכדרבי עקיבא אליבא ר' יוסי
(ב"ק דף מ:) מכלל דלהדיוט שרי דאי
הגהות הב"ח
תורה אור השלם
הגלילי: בהמה תוכיח. פירוש
כי חרם הוא הא כיצד ב) היו קורין אותה
להדיוט אסור למה לי קרא לגבוה הא
(א) גמ' ולוקמה בזרעים
1. אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל
בית גליא קורין אותה בית כריא עין
שזרען מתחלה לכך ורבנן:
ממשקה ישראל כתיב מן המותר
דאפילו בהמה עצמה אינה
(מ)
י)
ג)
הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם
(ב) שם בני ר' חייא
הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים
לישראל: מבהמה בעלת מום. דאינה
נאסרת להדיוט אם לא עשה בה
כל עין קוץ תני תנא קמיה דרב ששת
דאסרי והשתחוה:
אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל
נאסרת נמי אם השתחוה לה: ומהר.
מעשה והא דאמרינן לקמן בפ' ר'
(ג) שם וכי הא דאמר:
העכו"ם העובדים את ההרים ואת
הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל
ד)
(ד) רש"י ד"ה בית גליא
דכי פרכת מה לבהמה שכן בעלת
ישמעאל (דף נד.) המשתחוה לבהמת
הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ
הגבעות הן מותרין ועובדיהן בסייף ואת
א
גלי לשון גובה הס"ד:
דברים יב ב
רַעֲנָן:
חיים הלכך חשיבא ולא מיתסרא הר
חבירו לא אסרה ה"ה לשל עצמו והא
(ה) ד"ה ומהר דכי וכו'
2. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם
הזרעים ואת הירקות הן אסורין ועובדיהן
יוכיח מה להר שכן מחובר בהמה
דקאמר חבירו לגלויי דאף בשל חבירו
שאין בהן תפיסת יד אדם
וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם
בסייף א"ל דאמר לך מני רבי יוסי בר
ה)
וזהו טעמו להיתרא וכו'
תוכיח וחזר הדין כו' הצד השוה
אסרה בעשיית מעשה אי נמי קמ"ל
וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ
ואי משום בעלת חיים:
יהודה היא דאמר אילן שנטעו ולבסוף עבדו
וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן
שבהן שאין (ה) תפיסת יד אדם
דאף לגבוה לא אסרה כיון שאינה
(ו) ד"ה ומאילן וכו' דלאו
וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן
שלו: מבהמה תמה ומאילן
אסור ולוקמה באילן שנטעו מתחלה לכך
וזהו טעם עצמו להתיר שאין
(א)
אילן הוי ההוא שעתא
הַמָּקוֹם הַהוּא:
כש'טעו גרעין וכו'
דברים יב ג
יבש. כאן פרש"י מה שכתבתי לעיל
ורבנן לא ס"ד דקתני דומיא דהר מה הר
יכולין לתלות טעם היתרן בטעם
3. וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל
תפיסה ואסר לא משכחת
אחר דאי אמרת היתרן משום מחובר
דהוי נטעו ולבסוף עבדו היכא
שלא נטעו מתחלה לכך אף האי נמי שלא
לה אלא באילן שעלה
בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ
הרי בהמה ואי משום חיים הרי
דנטעו גרעין וזה לשונו ומאילן יבש
מאליו דאפי' לרבי יוסי בר
שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב
נטעו מתחלה לכך איתמר אבני הר
ו)
יהודה לא מיתסר:
תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא:
הר ע"כ טעם היתרן משום דאין
דנשתנה מברייתו ואפ"ה לא מתסר
❖
שנדלדלו בני רבי חייא ורבי יוחנן חד אמר
(ז) ד"ה הוי מעשה
דברים ז כו
בהן תפיסת יד אדם שבדבר זה
לרבנן דפליגי עליה דר' יוסי ברבי
דבהכי איכא: (ח) ד"ה
אסורות וחד אמר ב מותרות מ"ט דמ"ד
הושוו שניהן אף אני אביא כל השווין
יהודה הצד השוה שבהן שאין בהם
לעולם וכו' בדבר תלוש
מותרות כהר מה הר שאין בו תפיסת ידי
דלאו בבעלי חיים:
להן בדבר זה שיהו מותרין והשתא
תפיסת יד אדם לשם עבודת כוכבים
רבינוחננאל (המשך)
(ט) ד"ה ולמאן וכו' דאיהו
אדם ומותר אף הני שאין בהן תפיסת ידי
ליכא למיפרך שכן לא נשתנו מברייתן
דתפיסה דנטיעה דמעיקרא לא הויא
לא בעי תפיסת ידי אדם
ומותר. אף אבנים הללו
וזה לשם: (י) ד"ה אסורה
אדם ומותרין מה להר שכן מחובר בהמה
דהא בהמה נשתנית במום: ומאילן
תפיסה לרבנן דלאו אילן הוה ההיא
כך. ומקשינן מה להר
אפילו. נ"ב דבור זה
שכן מחובר כולו תאמר
יבש. דנשתנה מברייתו ואפי' הכי
שעתא דנטעו גרעין ור' יוסי ברבי
תוכיח מה לבהמה שכן בעלת חיים הר
מיותר: (כ) ד"ה לבינה
באבני ההר שנדלדלו
לא מיתסר לרבנן דפליגי עליה דר'
יהודה דחשיב ליה תפיסה ואסר לא
וכו' וקמיבעיא ליה לחזקיה
יוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא
שאינן מחוברות בהמה
אי 'ימא דוקא לבינה:
תוכיח שאינה מחוברת
יוסי ברבי יהודה הצד השוה שבהן
משכחת לה אלא באילן שעלה מאליו
ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שאין
(ל) תוס' ד"ה אמר וכו'
בקרקע ומותרת לחולין:
שאין בהם תפיסת יד אדם לשם
דאפילו לר' יוסי בר' יהודה לא מתסר
דא"ל אני אובין ואדון
ודחינן מה לבהמה אינה
בהן תפיסת ידי אדם ומותר אף ג כל שאין
עבודת כוכבים דתפיסה דנטיעה
כל זמן שלא עשה מעשה בגופו
לפניך וכו' מיבעי ליה
נאסרת אם נעבדה בהנאה
בהן תפיסת ידי אדם ומותר מה להצד השוה
קרא וכו' אליבא דרבי יוסי
שכן בעלת חיים. תאמר
דמעיקרא לא הויא תפיסה לרבנן
עכ"ל וא"ת בעלה מאליו נמי מ"מ
הגלילי: (מ) ד"ה בהמה
באבנים שנדלדלו שאינן
שבהן שכן לא נשתנו מברייתן אלא אתיא
דלאו אילן (ו) הוא ההוא שעתא
אילן שלפני זה שיצא זה מגרעינו
וכו' בהמה של עצמו
בנות חיים. הר יוכיח מה
❖
מבהמה בעלת מום ומהר ואי נמי מבהמה
אינה נאסרת: שנטעו גרעין ור' יוסי בר' יהודה
היה בו תפיסת ידי אדם וי"ל דהב"ע
להר כו'. [מה להצד]
השוה שבהן שכן לא
תמה ומאילן יבש ומאן דאסר להכי כתיב
דחשיב ליה תפיסה ואסר ליה
באילן שעלה מאליו מששת ימי
נשתנו מברייתן. תיתי
משכחת לה באילן שעלה מאליו
בראשית כגון יער ומיהו פירושו
שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו דאע"ג דאתיא
מבהמה בעלת מום ומהר
מוסף רש"י
דאפילו לר' יוסי לא מיתסר כל זמן
אי אפשר כדפרישי' לעיל:
אי נמי מאילן יבש
מדינא להיתרא לא תתיא תסתיים דבני
בית כריא. בית הכסא
ומבהמה תמימה שהרי
שלא עשה מעשה בגופו: להכי כתיב
יש נשתנו. הבהמה נעשית
ר' חייא דשרו דבעי חזקיה זקף ביצה
לשון כרו שוחה (תמורה
שקץ תשקצנו. בעבודת כוכבים
כח:). להשתחוות לה.
בעלת מום והאילן יבש.
להשתחוות לה מהו קא סלקא דעתך להשתחוות לה והשתחוה לה וקא
ולא השתחוה לה, ובא
לאתויי הנך דאע"ג דאתא מדינא
ואע"פ שנשתנו ועבדם
מיבעיא ליה האי זקיפתה אי הוי מעשה אי לא הוי מעשה אבל לא זקף
עכו"ם והשתחוה לה
לא נאסרו. כך אבני הר
להצד השוה להיתרא כדאמרן לא
אסורה. אע"פ שאינה שלו
שנדלדלו לא נאסרו. ומאן
לא מיתסרא ש"מ בני ר' חייא דשרו לא לעולם אימא
לך בני רבי חייא
❖
תייתינהו להיתרא וממשמעותא דקרא
(לקמן נג:).
דאסר סבר אע"ג דמדינא
דאסרי (ב) דהשתחוה לה אע"ג דלא זקפה אסורה והכא במאי עסקינן כגון
שרו לא תשתרייה דכתיב
נפקא דמשמע כל דרשות שאתה
ותעב תתעבנו כי חרם
דורש בעבודת כוכבים לא תדרשם
שזקף ביצה להשתחוות לה ולא השתחוה לה ולמאן
אי למאן דאמר
ז)
הוא. ב) ודייקי חזקיה
רבינו חננאל
אלא לשקץ ולאסור ואין לך להתיר בו
עבודת כוכבים של ישראל אסורה מיד אסורה אי למאן דאמר עד
בר' חייא זקף ביצה
להשתחוות לה והשתחוה
שנאמר שקץ תשקצנו
אלא מה שהתיר לך הכתוב בפירוש:
שתיעבד הא לא פלחה לא צריכא כגון שזקף ביצה להשתחוות לה ולא
לה וקא איבעיא ליה
ותעב תתעבנו כי חרם
בני רבי חייא. יהודה וחזקיה שמן כ):
האי זקיפתא אי הוה
הוא. הא כיצד אם
השתחוה לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה (ג) כי הא דאמר רב יהודה אמר
הוי מעשה. (ז) דאכתי איכא תפיסת
תפיסת ידי אדם אי לא
היו קורין אותה בית
שמואל ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה ובא עובד
כוכבים והשתחוה
ח)
ד
ש"מ בני ר' חייא הוא
גליא קורין אותה בית
יד אדם. אלמא בני ר' חייא תפיסת יד
דאסרי ומיבעיא ליה כגון
כריא. עין כל. עין קוץ:
לה אסורה
וקא מיבעיא ליה לבינה הוא דמינכרא זקיפתה
אבל ביצה לא או
בעו: לעולם אימא לך בני ר' חייא.
תני תנא קמיה דרב ששת
שזקף ביצה להשתחוות
דלמא לא שנא תיקו: בעי רמי בר חמא המשתחוה להר
אבניו מהו למזבח
הוא דאמרי דלא בעינן תפיסת יד
ה
לה ולא השתחוה לה ובא
העכו"ם העובדין את
עובד כוכבים והשתחוה
ההרים ואת הגבעות הן
יש
בדבר תלוש (ח) ולא בבעלי חיים בין
לה וכדרב דאמר ישראל
מותרין ועובדיהן בסייף.
והכא. כגון שזקפה ולא השתחוה לה: עבודת כוכבים של ישראל. שהקים ישראל
בעובד כוכבים בין בישראל ונאסרת מיד בהשתחואה:
שזקף לבינה להשתחוות
עובדי הירקות והזרעין
לעבדה פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בפ' ר' ישמעאל (לקמן נא:): ולמאן. אליבא דמאן קבעי חזקיה למילתיה כיון דאיהו לא תפיסת
לה ובא עובד כוכבים
הן אסורין ועובדיהן
(ט)
והשתחוה לה אסרה. וקא
בסייף: מני ר' יוסי בר'
ידי אדם בעי וזה לשם עבודת כוכבים העמידה בין הוי מעשה בין לא הוי מעשה הרי קראה עבודת כוכבים ולמ"ד עבודת כוכבים של ישראל
מיבעיא ליה לבינה הוא
יהודה היא. מדקתני זרעים
אסורה מיד הא נמי אסורה מיד ולמ"ד עד שיעבדוה הא לא פלחה ופשיטא דשריא: לא צריכא כו'. לעולם אליבא דמ"ד עד שתיעבד קבעי
דמינכרא זקיפתה אבל
א)והרי זרעים דומיא דהר
ליה: וכגון. דהשתחוה לה עובד כוכבים אחר זקיפתו של ישראל ולא אמרינן הא לאו דעובד כוכבים הוא ואין יכול לאסור בהשתחואה דבר
ביצה לא או דלמא
מה הר שלא נעשה
לא שנא תיקו: בעי
מתחלה לכך אף זרעים
שאינו שלו וכדרב יהודה אמר שמואל כו' והאי מעשה דבעינן משום גילוי דעתא דאי לאו דגלי ישראל דעתיה לא הוה מיתסרא בהשתחואה
רמי בר חמא המשתחוה
שלא נעשו מתחלה לכך
דעובד כוכבים: (י) אסורה. אפילו למ"ד עד שתיעבד ולא אמרינן הא לאו דעובד כוכבים הוא ואין יכול לאסור בהשתחואה דבר שאינו שלו
להר (מותר) אבנים
והן אסורין: אתמר אבני
הנחצבות בו מותרות
הר שנדלדלו ולא נתפרקו
דכיון דאוקמה ישראל גלי אדעתיה דניחא ליה בעבודת כוכבים וכי פלח לה עובד כוכבים שליחותיה קא עביד: לבינה. בידי אדם נעשית ונאסרת
לבנות מהן מזבח אי לא
לגמרי אלא הן תלויות
לד"ה. והך זקיפה דנקט משום גלויי דעתא הוה דאי לא זקפתו ישראל לשם עבודת כוכבים לא מיתסרא דכיון דשל ישראל הוא אינה נאסרת
כמו אבר מדולדל ונעבדו
בהשתחוואתו של עובד כוכבים שהרי אינה שלו והאי טעמא מפרשינן במלתיה דשמואל לקמן בפרק ר' ישמעאל (דף נג:). וה"נ לענין גלויי דעתא
א) נראה דצ"ל מדקתני זרעים
אותן האבנים. ר' חייא
והרים אלמא זרעים דומיא
ור' יוחנן חד אמר מותרין
קבעי לה חזקיה ולא משום מעשה דבדבר תלוש ולאו בעלי חיים לא בעינא מעשה בגופו ונאסר מיד בהשתחואה לבני ר' חייא וקמיבעיא ליה
דהר וכו'. ב) נראה דצ"ל
הן כהר. מה הר אין בו
לחזקיה (כ) דוקא לבינה דמינכרא זקיפתה שרחבה
יותר על עביה וכשהיא זקופה נראית גבוה ואיכא גלויי דעתא אבל ביצה לא כו':
ודייקי דיהודה וחזקיה בני ר'
תפיסת ידי אדם. כלומר
נעבד. דבעלי חיים אסור לגבוה ואע"ג דשרי
להדיוט וקמיבעיא
ליה מי חייל
שם נעבד
על
המחובר
לאסרו לגבוה או לא:
ל)
חייא הוא דשרו מדבעי חזקיה
אין בו מעשה בן אדם
זקף ביצה וכו' ש"מ בני חייא
ואם
הוא דשרו והדר דחי דלעולם
אימא לך דבני ר' חייא הוא דאסרי ומיבעי ליה וכו'.