ו:
לפני
אידיהן פרק
ראשון עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מנין
שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר. נראה דה"ה בכל שאר
לא יושיט אדם כוס יין לנזיר. שמא יבא לשתותו: ואבר מן החי
יד א ב ג מיי' פ"ט מהל'
א) [ב"ק קיז.], ב) [תוספ'
רפ"א], ג) [נדרים מג.],
עבודת כוכבים הלכה א
לבני נח. לפי שנאסר להן דכתיב אך בשר וגו' (בראשית ט): דקיימא
איסורין אלא להכי נקט כוס יין לנזיר משום דמסתמא
ד) מ"ק ח: ט:, ה) תוספתא
סמג לאוין מה טוש"ע י"ד
בתרי עברי נהרא. עובד כוכבים מצד זה וישראל מצד זה דאי לא
למישתי קא בעי ליה כיון דכ"ע חמרא שתו ושמא שכח נזירתו אבל
רפ"א ב"ק קב. [ע"ש כל
סי' קמח סעיף ב:
יהיב ליה לא מצי שקיל: נשא ונתן. לפני אידיהן עמהן מהו בהנאה:
טו ד מיי' שם טוש"ע שם
ישראל שאמר הושיט לי נבלה או חזיר
או שום
איסור אין לחושדו
הענין], ו) צ"ל דתנן, ז) ב"ק
ס"א:
צה: ק: קב. ב"מ עח: קיז:,
אסור. ליהנות מאותה סחורה:
מלהושיט לו אבל אם ידוע לו שרוצה
טז ה ו מיי' שם הל' ב
ח) [בס"א: להושיט
כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהן.
לאכלו אסור להושיט לו ואפי' הוא
$מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר
למשומדים], ט) [וע"ע תוס'
וע"ש כ"מ טוש"ע שם
לפני אידיהן: לא אסרו אלא בדבר
שלו מדקאמר אי לא יהיב ליה שקיל
יבמות לו. ד"ה הלכתא],
ס"ה:
ואבר מן החי לבני נח ת"ל 1 ולפני עור לא
יז ז מיי' פ"ז מהל' יו"ט
י) [לעיל ב. ד"ה אסור],
המתקיים. עד יום אידיהן דחזי ליה
ליה איהו ולפי זה אסור להושיט
❖
תתן מכשול והא הכא דכי לא יהבינן ליה
כ) [צ"ל למיסר],
הלכה כ סמג לאוין עה
קמיה ביום אידו ואזיל ומודה: אבל
למומרים לעבודת כוכבים ח) דבר איסור
טוש"ע א"ח סי' תקמו
שקלי איהו וקעבר משום לפני עור לא תתן
דבר שאינו מתקיים. כגון ירק וכיוצא
אע"פ שהוא שלהם כי הדבר ידוע
סעיף ה:
יח ח מיי' פ"ט מהל'
מכשול הב"ע דקאי בתרי עברי נהרא דיקא
א)
בו מותר: בדבי רבי אושעיא.
שיאכלוהו והוא נאסר להם דכישראל
תורה אור השלם
עבודת כוכבים הלכה
נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן ש"מ
במתניתא דבי רבי אושעיא דאיהו
גמור חשבינן ליה ומיירי בדקאי במקום
1. לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי
א סמג לאוין מה טוש"ע
❖
איבעיא להו נשא ונתן מאי ר' יוחנן אמר נשא
י"ד סי' קמח סעיף א:
סידרה למתניתא וכן ר' חייא: אבל לא
שלא יוכל ליקח אם לא יושיט לו זה
עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל
וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ:
לוקחין מהן. דמרווח ליה שמתוך
וכדמסיק דקאי בתרי עברי נהרא:
ונתן אסור ר"ל אמר נשא ונתן מותר איתיביה
❖
א
ויקרא יט יד
תניא כוותיה דרשב"ל. נראה
שאינו מתקיים מתאוה הוא למכרו:
רבי יוחנן לריש לקיש ב אידיהן של עובדי
רבינו חננאל
קסרינאה. דינר מצורה חדשה שפסל
לר"י דהלכה כרבי יוחנן
כוכבים נשא ונתן אסורין מאי לאו לפני
ואוקימנא כגון שהנהר
גליון הש"ס
אע"ג דתניא כוותיה דרשב"ל ומייתי
קיסר את הראשונה וגזר על זו:
אידיהן לא אידיהן גדוקא א"ד איתיביה ר"ש
מפסיק ביניהם ואינו יכול
כלאחר יד. שלא יבין שמדעת השלכתו
ראיה מההיא דהחולץ (יבמות לו.) דקא
גמ' מנין שלא יושיט. עי'
לכפותו וליטול ממנו
בן לקיש לרבי יוחנן אידיהן של עובדי
תוס' פסחים כב ע"ב ד"ה
בעל כרחו הוא דעובר.
חשיב הני דהלכה כרשב"ל לגבי ר'
וכיון שרואה שאבד ממך לא ישמח:
❖
ואבר:
ודייקי' מדקתני לא יושיט
כוכבים נשא ונתן אסור אידיהן אין לפני
כולה משום דמודה הוא. שהעובד
יוחנן ולא חשיב הא ואין לומר דהא
ולא קתני לא יתן ש"מ
אידיהן לא תנא אידי ואידי אידיהן קרי ליה
דלא חשיב הא דהכא היינו משום
כוכבים ישמח כשישראל צריך לו:
כי הנהר מפסיק ביניהן
ש"מ: איבעיא להו נשא
תניא כוותיה דר"ל כשאמרו אסור לשאת
וצריכי. למתני במתני' לכולהו: משום
דתניא כוותיה ולא איצטריך למחשבה
הגהות הב"ח
ב)
ונתן מהו. ר' יוחנן
דקא מרווח להו גרסינן: דחשיבא
דהא חשיב התם חליצת מעוברת
ולתת עמהם לא אסרו אלא בדבר המתקיים
(א) גמ' להלכות מועד
ד
אמר אסור ור"ל אמר
ליה מילתא. דצריך ישראל לשאול
אע"ג דתניא התם נמי כוותיה ועוד
דכולהו מיצר עכשיו ושמח
מותר ותניא כר"ל. ותניא
אבל בדבר שאינו מתקיים לא ואפילו בדבר
לאחר זמן 'י'הו רבינא:
כשאמרו אסור לשאת
דלקמן (דף ז:) מסיק נשא ונתן איכא
את כליו וידע דהדר ליה את כליו
המתקיים נשא ונתן מותר תני רב זביד
(ב) רש"י ד"ה מלוה וכו'
ולתת עמהן לא אמרו
בעין: לא תסוד. לא תתן סיד על
בינייהו וקא מפרש דחכמים דמתני'
ד'קיט ישראל שטרא
אלא בדבר המתקיים כגון
בדבי
רבי אושעיא דבר שאין מתקיים
❖
פניה במועד: מפני שניוול הוא
אית להו נשא ונתן אסור כר' יוחנן
עילויה:
בהמה וכיוצא בה. אבל
מוכרין
להם אבל אין לוקחין מהם ההוא
דבר שאין מתקיים מותר.
לה. בעודו על פניה ואף על פי
ומתניתין עדיפא מברייתא ט):
ואפי' דבר המתקיים
לא
מינאה
דשדר ליה דינרא קיסרנאה לרבי
אם נשא ונתן מותר: אסרו אלא בדבר המתקיים.
כשנוטלתו מאדימה ומצהיל פניה כיון
מוסף רש"י
יהודה
נשיאה ביום אידו
הוה יתיב ריש
פירוש מכר דוקא דאילו לקנות
דהנאה זו אינה אלא עד לאחר המועד
תני רב זביד בדבי
גזרה לשאול מהן כו'.
ר' אושעיא דבר שאין
וניוול בתוך המועד אסור: לקפלו.
ודאי אסור בדבר שאינו מתקיים יותר
לקיש
קמיה אמר היכי אעביד אשקליה
דאי שרית ליה לשאול אתי
מתקיים מוכרין להן. אבל
לנוטלו מעל פניה: בתוך המועד.
מדבר המתקיים אלא ודאי לא איירי
נמי להשאיל (נדרים מג.).
אזיל ומודה לא אשקליה
הויא ליה איבה
אין לוקחין מהן. וקיימא
ש'יוול הוא לה. עכשיו
לן כריש לקיש דתניא
כגון שבאה לסוד בתחלת המועד
הך ברייתא אלא במכר ואפ"ה קרי
אותו לבור בפניו
א"ל ריש לקיש טול וזרוק
ה
במועד שהיא תסוד בסיד
כוותיה: ההוא מינא דשדר
ולבסוף יום או יומים תטלנו ונהנית
ליה בסיפא נשא ונתן כפר"ת י) ולפי'
ומצטערת (מו"ק ח:). שגנאי
דינרא קסרינאה לר' יהודה
אמר כל שכן דהויא ליה
איבה וכלאחר יד
הקונטרס קשה: אבל לא לוקחין
הימנו בתוך המועד: דכולהו מיצר
הוא לה וניוול בסיד
נשיאה ביום אידו אמר
הוא דקאמינא: להשאילן ולשאול מהן כו':
ומצטערת בסיד (שם ט:)
היכי איעביד אשקליה
מהם. לפר"ת דלא אסור שום קניה
עכשיו. כל מה שהתירו לעשות במועד
בעודה עליה ואע"פ
[אזיל ומודה לא אשקליה]
בשלמא להשאילן דקא
מרווח להו אבל
צ"ל לוקחין קבלת דורון וה"ה נמי
מיצר הוא באותה שעה כגון שחיטה
שכשנטלתו שמחה היא לה
הויא ליה איבה יאמר
לשאול מהן מעוטי קא ממעט להו אמר
בדבר המתקיים שאין מקבלין הימנו
ותיקון סעודה והתירו לו משום
(מו"ק שם מכת"י). ומודה
גרוע אני אצלו לפיכך
ר' יהודה בסיד.
החזיר מנחתי. אמר לו
אביי גזרה לשאול מהן אטו להשאילן רבא
דורון ואין לדקדק הא דבר המתקיים
שמחה דלאחר זמן שבתוך המועד:
ג)
דמתייבש לאלתר ויכולה
ריש לקיש נטלהו וזורקהו
מלוה בשטר אין נפרעין מהן. לפני
לוקחין דהא דינר קיסריינא דבר
אמר כולה משום דאזיל ומודה הוא:
לקפלו במועד (שם).
לפניו כלאחר יד בבור
המתקיים הוא: אמר אביי גזרה
אידיהן מפני ששמח הוא לאחר זמן
שטופלתו. סכתו במועד
כדי שילך ויאמר (לו)
להלוותם וללוות מהן: בשלמא להלוותם
הואיל ומתיפה במועד
לא נהנה כלום נפל לו
לפרוע מהן אטו לפורען. תימה למה
ביום אידו דכיון דנקט (ב) שטרא ישראל
משום דקא מרווח להו אלא ללוות מהן
בבור: פיס' מלהשאילן
לאחר נטילה (שם). שמחה
ליה לאביי למימר משום גזרה לימא
עילויה כל שעתא מסתפי מיניה:
היא לאחר זמן. במועד
ומלשאול מהם. ואוקמה
אמאי אמר אביי גזרה ללוות מהן אטו
נותן לסוף המועד לאחר
טעמא משום דשמח הוא כדאמר
אביי לשאול שרי אלא
להלוותם רבא אמר כולה משום דאזיל ומודה
שקפלתו את הסיד שטפלה,
גזירה גזרו לשאול אטו
במתני' אע"פ שהוא מיצר עכשיו
לפי שמשיר את השער
להשאיל. אתי למימר
הוא: לפורען ולפרוע מהן כו': בשלמא לפורען משום דקא מרווח להו
שמח הוא לאחר זמן וי"ל דמשום
ומעדן את הבשר, והואיל
לישראל כשם שהשאלתיך
אלא לפרוע מהן מעוטי ממעט להו אמר אביי גזירה לפרוע מהן אטו
דהאי סיד משמחה לאחר
אני כך תשאילני אתה.
האי טעמא דשמח לאחר זמן ליכא
זמן להכי שרי לה לטופלה
רבא אמר משום דמודה
כ) (למיגזר) כיון שאינו שמח ביום אידו
לפורען רבא אמר כולה משום דאזיל ומודה הוא וצריכי דאי תנא לשאת
במועד אע"פ שהיא מצירה
ואומר העבודת כוכבים
ומיהו אי לאו דאיכא שום שמחה לא
עכשיו (מו"ק שם). ה'ח
ולתת עמהן משום דקא מרווח להו ואזיל ומודה אבל לשאול מהן דמעוטי
סייעני וזכיתי להיות לי
להלכות מועד. להכי
רכוש להשאיל לישראל
הוה שייך נמי למיגזר דהא דגזרינן
קא ממעט להו שפיר דמי ואי תנא לשאול מהן משום דחשיבא ליה
א"ר יהודה דשרי אע"פ
כדי שיהא צריך ליהנות
בכולהו היינו משום דאיכא שום שמחה
שהיא מצירה כו', דכולהו
ממני. וכן דרך כל
מילתא ואזיל ומודה אבל ללוות מהן צערא בעלמא אית ליה אמר תוב
כדפריש בסמוך בצריכותא והשתא ניחא
הלכות מועד דשרי משום
היכא דתני משום דמודה
לא הדרי זוזי ואי תנא ללוות מהן משום דקאמר בעל כרחיה מיפרענא
האי טעמא נמי שרי, כגון
זה פירושו. וכן אוקים
דאצטריכו כולהו לאביי נמי כמו לרבא:
אפיה ובישול, דמצער
רבא למתני' דקתני אסור
והשתא מיהא אזיל ומודה אבל ליפרע מהן דתו לא הדרי זוזי אימא צערא
אלא
ללוות מהן מעוטי קא ממעט
השתא כשהוא אופה ומבשל
להלוותן וללוות מהן
אית ליה ולא אזיל ומודה צריכא: רבי יהודה אומר נפרעין מהן כו':
להו. מכאן ראיה לפר"ת דמיירי בלא
ולהכי שרי דשמח הוא
משום דמודה לעבודת
כשהוא אוכל אפייתו
כוכבים שלו. וכן לפורען
ולית ליה לרבי יהודה אף על פי שמיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן
רבית דמאי קאמר מעוטי קא ממעט
ובישולו ביו"ט (שם) כל
ולהיפרע מהן. אמר רבא
להו אם מלוה ברבית כדי להרויח:
והתניא רבי יהודה אומר אשה לא תסוד במועד מפני שניוול הוא לה
הלכות מועד קטן כגון
ד)
משום דמודה. וסוגיין
ריבוי מעדנים ותכשיטים
רבי
כרבא. ואמר וצריכי. דאי
זומודה ר' יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד אע"פ שמצירה
לגופו, מיצר הוא בשעת
תנא לשאת ולתת עמהן
עכשיו שמחה היא לאחר זמן אר"נ בר יצחק הנח להלכות מועד דכולהו מיצר עכשיו שמחה לאחר זמן רבינא
הטורח, ולהכי אזיל בתר
אסור הייתי אומר משום
(א)
בסוף הואיל וכולהו הכי
דקני ליה לגמרי אבל
אמר עובד כוכבים לענין פרעון לעולם מיצר מתניתין דלא כר' יהושע בן קרחה דתניא ה)ריב"ק אומר מלוה
איתנהו, אבל בע"ז אזיל
לשאול מהן דממעט להו
בשטר אין נפרעין מהן מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם יתיב רב יוסף אחוריה דר' אבא ויתיב
בתר השתא, דכיון דהשתא
הוה אמינא שפיר דמי. ואי
מיצר לא חייש לבסוף (שם
תנא לשאול כיון דחשיב
רבי אבא קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר הלכתא כרבי יהושע בן קרחה והלכתא כר' יהודה הלכתא כרבי
ח
. לע'ין פרעון
ליה מילתא אזיל מודה
מכת"י)
לעולם מיצר. ואפילו
יהושע הא דאמרן כר' יהודה דתניא הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום
לעבודת כוכבים דיליה
ו)
ז)
לאחר זמן, שדעתו לטרוף
אבל ללוות מהן דצערא
ר"מ ולגזול (שם). ולהכי לא אית
הוא ליה דאמר תוב לא
ליה לר' יהודה אע"פ שמיצר שמח כו', אבל גבי טיפול אית ליה לר' יהודה אע"פ שמצירה עכשיו שמחה לאחר זמן (מו"ק שם).
הדרי לי זוזי הוה אמינא שפיר דמי ואי תנא לשאול כיון דחשיב ליה מילתא אזיל ומודה ללוות מהן משום
דאמר זוזאי שקילנא מיניה בעל כורחיה אזיל מודה דזכה להלוות לישראל אבל להיפרע מהן דתוב לא הדרי מלוה בשטר אין 'פרעין מהן. לפני אידיהן מפני ששמחה היא לו ואזיל ומודה לעכו"ם ביום חגם, ורבנן סברי אסור לפורען
ליה זוזי הוה אמינא צערא ודאי אית ליה ושרי צריכא: פיסקא ר' יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא
וליפרע מהן כלל (ב"ק קב.).
מיצר. אמרו לו אף על פי שמיצר עכשיו שמח הוא לאחר [זמן]. וכי לית ליה לר' יהודה האי סברא דאמרו
ליה רבנן. והתניא ר' יהודה אומר אשה לא תסוד מפני שניוול הוא לה כו' עד ומודה ר' יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד שאע"פ שמצירה היא עכשיו שמחה לאחר זמן. ופריק רב נחמן בר
יצחק הנח להלכות מועד דכולהו מיצר עכשיו ושמח לאחר זמן. רבינא אמר עובד
כוכבים לענין פרעון לעולם מיצר. מתני' דלא כר'
יהושע בן קרחה. (ועוד אמר הל' כר' יהודה) דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר
מלוה בשטר אין נפרעין
מהן. מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא
כמציל מידם.
אמר רב הונא הלכה
כרבי יהושע בן קרחה ועוד
אמר הל'
כרבי יהודה דסבר כל
המשנה ידו על התחתונה
דתנן [הנותן צמר כו']