כל הצלמים פרק שלישי עבודה
זרה
מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכא
מעיקרא חטים והשתא סולת. תימה הכא משמע דיותר
אבל עיברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסורין. דהיא וולדה נרבעו. וגבי
סב א מיי' פ"ג מהל'
א) חולין פז. [סוכה לג.],
ב) סוכה נ: נא. [תענית כז.
איסורי מזבח הל' יג:
נעבד נמי היא וולדה נעבדו ואסורים ואע"ג דחזר ונשתנה אין שינוי
יש להתיר חטים ועשאן סולת יותר מוולד ובמרובה (ב"ק דף
סג ב מיי' שם הלכה יד:
ערכין יא.], ג) [לקמן נט.],
בנעבד להוציאו מאיסורו: ואיכא דאמרי. רב זוטרא גופיה לאיסורא
סו. ושם ד"ה הם) משמע אפכא דב"ש מוקמי גם לרבות שינוייהם
סד ג מיי' פ"ח מהל' לולב
ד) שבת פב., ה) [גי' רי"ף
הוה פשט וה"ק ואתמר עלה אמר
רבא אמר רב נחמן כו':
ומתירין ולדותיהם וי"ל דהתם גבי אתנן טעמא דב"ש משום דלא ניחא
ורא"ש כותלו כגי' רש"י],
הלכה א טוש"ע א"ח
ו) [לקמן מח.], ז) [דף מו.
סי' תרמט סעי' א:
וה"נ כעיברו ולבסוף נרבעו נינהו.
ליה בנפחיה ולא עשה הולד אתנן
סה ד ה מיי' פי"ד מהל'
מו:], ח) [סוכה נא.],
אבל עבודת כוכבים ניחא ליה בנפחיה
ואסירי לד"ה דאין שינוי בנעבד:
אבל עיברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסורין וה"נ
ט) [צ"ל דהדס], י) [צ"ל
א
שחיטה הלכה ז סמג
ומהדר ליה תלמודא הכי השתא:
והכי אמר רבא פ' כל האסורין
ענביו], כ) [וע"ע תוס' סוכה
עשין סד טוש"ע י"ד סי'
כעיברו ולבסוף נרבעו דמי איכא דאמרי (א)
לב. סוף ד"ה באשרה ותוס'
כח סעיף יא:
התם. לא אישתני דמעיקרא במעי
(תמורה דף ל: ושם ד"ה דניחא) ולד
מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עיברו אבל עיברו
סו ו מיי' פ"א מהל' ציצית
שם לג. ד"ה נקטם], ל) [צ"ל
אמו היה קרוי בהמה והשתא קרוי
מוקצה ונעבד אסור דניחא ליה
❖
ראש],
הלכה יא סמג עשין כו
ולבסוף נרבעו ד"ה אסור והני נמי כי עיברו
ואליבא
דרבי יוסי
בהמה: דשא הוא דאחיזא באפה
בנפחיה:
טוש"ע א"ח סי' יא סעי'
ולבסוף נרבעו דמי הכי השתא התם
ח:
בר יהודה לא תיבעי לך. הוה מצי
דלתי הרחם היו סגורין בפניו:
סז ז מיי' פ"ג מהל' כלי
הגהות הב"ח
מעיקרא בהמה והשתא בהמה דשא הוא
לולבו מהו למצוה. את"ל יש נעבד
למיבעי באילן העומד מאליו ואליבא
מקדש הל' ג סמג
דאחיזא באנפה הכא מעיקרא חיטי והשתא
(א) גמ' איכא דאמרי
עשין קסט:
דכ"ע או בשנטעו גרעין לפי מה
במחובר אצל גבוה הכא לענין מצות
ב
(ב)
סח ח ט מיי' פ"ד מהל'
ואתמר עלה א"ר 'חמן
לולב מאי: אשירה. שנאסרה אף
שפירש אלא ניחא ליה למיבעי אליבא
קמחא בעי ר"ל המשתחוה לדקל לולבו מהו
א"ר בר אבוה מחלוקת
איסורי מזבח הל' ז:
דרבנן אי נמי באילנות דשכיחי
להדיוט וביטלה כדאמרינן במתני' ו)
סט י מיי' פ"ח מהל'
כשנרבעו: (ב) שם דשא
למצוה באילן שנטעו מתחלה לכך לא
הוא דאחידא באנפה. נ"ב
עבודת כוכבים הלכ'
א"נ באילן שנטעו ולבסוף עבדו
נוטל מה שהחליף וקמיבעיא ליה
תיבעי לך דאפילו להדיוט נמי אסור כי
ובהגוזל קמא דף צה משמע
ה סמג לאוין מה טוש"ע
אם ראויה שוב למצוה אם לאו: יש
נמי הוה מצי למיבעי אליבא
❖
דהוי שינוי וצ"ל דהיינו אצל
י"ד סי' קמג סעי' א:
תיבעי לך באילן שנטעו ולבסוף עבדו
דחוי אצל מצות. מי הוי שייכא תורת
דר' יוסי בר יהודה בעיקר אילן
גיזה: (ג) שם אילימא אי
ואליבא דרבי יוסי בר יהודה לא תיבעי לך
לבבואה: (ד) שם במשנה
אם נאסר מה שהיה שם קודם
דחוי במצות דנימא הואיל ונדחה
מי שהיה כותלו סמוך
דאפי' להדיוט נמי אסור כי תיבעי לך אליבא
לעזי רש"י
בעודו אשירה ידחה עולמית: או
שעבדו כדאמרינן לעיל איזהו דבר
וכו' כונס לתוך שלו:
דרבנן לענין מצוה מאי מי מאיס כלפי גבוה
אין דחוי. ומשתריא: אלא שחזר
(ז) שפירותיו אסורים ועיקרו מותר הוי
(ה) רש"י ד"ה אי תכלת
לשיל"ש [ילימיל"ש].
וכו' הואיל דדבר מצוה
חלילים.
או לא כי אתא רב דימי אמר באשירה
ונתגלה. לאחר שכיסתו הרוח:
אומר אילן שנטעו ולבסוף עבדו:
וכו' נעבד כלפי גבוה:
קורדי"ש. מיתרים (של כלי
מי
מאיס או לא. ר"ל אית ליה
❖
ה"ג והוינן בה כי חזר ונתגלה מאי
שביטלה קמבעיא ליה יש דחוי אצל מצות
(ו) ד"ה אפי' הכי אסור
ג
נגינה).
הוי. הא אידחי ליה כשכיסתו הרוח
דמאיסי: (ז) תוס' ד"ה
שפיר דרבא (סוכה לא:) דלולב
או אין דחוי אצל מצות תפשוט ליה מדתנן
ואליבא וכו' איזהו דבר
כיון דכל זמן דלא נתגלה פטור
של עבודת כוכבים לא יטול ואם נטל
א) דכיסהו ונתגלה פטור מלכסות כיסהו הרוח
שגידועו אסור ועיקרו
רבינו חננאל
מלכסות אידחי ליה מכיסוי: ל"ש
יצא דהתם מיירי קודם ביטול ובדיעבד
מותר: (ח) ד"ה אשרה
חייב לכסות ואמר רבה בר בר חנה א"ר
לקולא. כגון גבי אשירה שבטלה
וכו' אין דחוי והכי 'מי
יצא דמצות לא ליהנות נתנו אבל הכא
אבל עיברו והוקדשו
יוחנן לא שנו אלא שחזר ונתגלה אבל לא
אמרי'ן גבי נקטם ראשו
ולבסוף נרבעו אסור'.
ה
למיהדר לאישתרויי לולבו למצוה:
מיירי אחר ביטול ובעי מי מאיס
דהדס ועלתה וכו' ותימה
והני חיטי כי עיברו
לכתחלה או לא: אשירה שבטלה
חזר ונתגלה פטור מלכסות והוינן בה כי
ל"ש לחומרא. כגון גבי כיסוי דמחייבינן
וכו' ומוקי לה דאפי':
ולבסוף נרבעו דמו דהא
(ט) ד"ה קרניה וכו'
חזר ונתגלה מאי הוי הואיל ואידחי אידחי
קא מיבעיא ליה יש דחוי או אין
הוקדשו החטים ואחרי כן
למיהדר ולכסויי: או דלמא ספוקי
ושירה בכלי לא מעכבא
טחנן. ודחינן הכי השתא
דחוי. (ח) כדאמרינן (בסוכה דף לג.)
מספקא ליה. אי יש דחוי אי אין
וא"ר פפא זאת אומרת אין דיחוי אצל מצות
❖
ואיך:
בהמה לא נשתנית היא
דחוי: ולחומרא אמרינן. אין דחוי
גבי נקטם ראשו ט) (דלולב) ועלתה בו
דרב פפא גופיה איבעיא ליה מפשט פשיטא
היא בעצמה שהיתה במעי
אמה כשנרבעה. הכא
הלכך גבי כיסוי חייב לכסות אבל
תמרה מערב יום טוב כשר ובעלתה
ליה א] לרב פפא דאין דיחוי אצל מצות לא
השתחויה לחטים ונשתנו
הגהות מהר"ב
לקולא כגון הכא לא אמרינן אין דחוי
בו תמרה ביו"ט מבעיא ליה התם
ונעשו קמח ולא אפשיטא
שנא לקולא ולא שנא לחומרא או דלמא
רנשבורג
למישרא תיקו: תכלת דכהנים.
ופשיט כי הכא מכסהו הרוח וכו'
בהדיא: בעי ריש לקיש
ספוקי מספקא ליה ולחומרא אמרינן לקולא
א] גמ' איבעיא ליה מפשט
המשתחוה לדקל לולבו
דבגדי כהונה לצורך עבודה וקמיבעיא
ומסיק תיקו תימה תפשוט דאין
פשיטא ליה לרב פפא.
מהו למצוה ומבעיא ליה
לא אמרינן תיקו בעי רב פפא והמשתחוה
לן מכשירי קרבן כקרבן דמו או לא
דחוי מההיא דהתם (דף לב:) היו
מלות לרב פפא נמחק.
באילן שנטעו ולבסוף
לבהמה צמרה מהו לתכלת תכלת דמאי
ואת"ל כקרבן דמו היכא דנשתנה
(ענפיו) מרובין מעליו פסול ואין
י)
ונ"ב בסוכה דף לג ע"א
עבדו ואליבא דרבנן דשרו
אינו. וכ"נ מפרש"י שם
להדיוט. מאי מצוה כי
אי תכלת לכהנים היינו בעיא דרמי בר חמא
כשצובעין אותו יש שינוי בנעבד
ממעטין ביו"ט ואם מיעטן כשר ומוקי
שפירש מפשט פשיטא ליה
לגבוה דמי ופסול אי לא.
להתירו לגבוה או לא: היינו בעיא
לה (שם לג:) ואפי' אשחור מעיו"ט
ואי תכלת לציצית היינו בעיא דר"ל אין
לתנא וכו' עכ"ל משמע
כי אתא רב דימי אמר
דרמי בר חמא. דהנך תרתי בעיי
אבל לר"פ עצמו ודאי
דהשתא הוי דחוי מעיקרו כי הכא
אשרה שבטלה קא מיבעי
ה"נ דלא הוה למיבעי ליה והאי דקא בעי
פשיטא וכן מורה לשון זאת
ליה והכי קא מיבעי ליה
בעא רמי בר חמא לעיל בשמעתין ז):
וכי היכי דעלתה בו תמרה ביו"ט
ליה הא משום דאיכא מילי אחרנייתא
אומרת וכו' וכ"כ הכפו"ת
אין דחוי אצל מצות
אי תכלת דציצית. וקמבעיא הואיל
ואפ"ה אם מיעטן כשר אלמא אין
שם אלא שלא נסתייע
וכיון שבטלה כשר הוא
צמרה מהו לתכלת קרניה מהו לחצוצרות
מרש"י ועי' ט"ז א"ח סי'
אי לא. ואמרינן ותפשוט
דבר מצוה הוא מי מאיס נעבד
דחוי וי"ל דתמרה אין בידו להעלות
(ה)
שוקיה מהו לחלילין בני מעיה מהו לפארות
תרמ"ו ופר"ח בי"ד סי'
ליה מדתנן כיסהו ונתגלה
כלגבוה או לא: היינו דר"ל. דבעי
תמרה וכן ביטול אשירה אין בידו
❖
כ"ח סעיף י"א ודו"ק:
פטור מלכסות. כיסתו
אליבא דמ"ד עיקר שירה בכלי לא תיבעי
ב)
בלולב: לחצוצרות. לשיר של קרבן
דע"י עובד כוכבים צריך לבטלה ולא
הרוח חייב לכסות ואמר
לך דודאי אסיר כי תיבעי לך אליבא דמ"ד
רבי יוחנן לא שנו אלא
דקיימא לן בהחליל ח) דשיר מעכב את
דמי להדס דבידו למעט :
כ)
שחזר ונתגלה כו'. ואסקא
היינו
מוסף רש"י
בעיא דרשב"ל. נקט רשב"ל
הקרבן: חלילין. לשיל"ש בלע"ז:
עיקר שירה בפה בסומי קלא בעלמא הוא
ז
רב פפא זאת אומרת אין
לפארות. נימין של כינור. קורד"ש
משום דלמצוה היא כמו
כסהו. אדם לדם חיה או
דיחוי אצל מצות וחייב
ומייתינן או דלמא ח אפילו הכי אסיר תיקו
עוף (סוכה לג.). לא ש'ו.
לכסות. ואמרינן דרב פפא
בלע"ז: עיקר שירה בכלי. פלוגתא
בציצית דהא בכלל בעיא דרמי בר
בעי רבה המשתחוה למעין מימיו מהו
דכסהו הרוח חייב לכסות,
גופה קא מיבעיא ליה
היא בפ' החליל (סוכה דף נ:): אפילו
חמא היא שהרי נשתנה ע"י טוייה:
אלא שחזר ונתגלה (שם).
הא איכא למימר דמשום
לנסכים מאי קא מיבעיא ליה אילימא
קרניה מהו לחצוצרות. תימה
הכי אסור. מאיסי ואפילו את"ל
פטור מלכסות. דהא
(ו)
דעבדינן לחומרא מצרכינן
לבבואה קא סגיד או דלמא למיא קא סגיד
(ג)
מכוסה ועומד הוא (חולין
ליה לכסויי או דלמא הא
לענין דקל דמותר לולבו הכא כיון
דהא תניא פרק הקומץ
פז.). הואיל ואידחי. על
דרב פפא לא שנא לקולא
ותיבעי ליה ספל להדיוט לעולם למיא קא
דצורך קרבן מאיס טפי: מעין.
רבה (מנחות דף כח.) חצוצרות היתה
ידי הרוח מכיסוי של מצוה,
ולא שנא לחומרא אין
סגיד והכי קמבעיא ליה למיא דקמיה קא
אינו נאסר להדיוט דמחובר הוא:
באה מן העשת של כסף עשאה של שאר
כדקאמר דכי לא נתגלה
דיחוי אצל מצות סבירא
פטור מלכסות, אידחי.
ליה או דלמא מספקא
אי לבבואה דידיה. פרצוף שלו:
סגיד וקמאי קמאי אזדו או דלמא לדברונא
מיני מתכות פסולה וכל שכן של קרן
ט
לעולם ואפילו נתגלה (סוכה
ליה ולחומרא אמרינן
ותיבעי לך בספל ולהדיוט. מדאיבעיא
דבשלמא ההיא דקינים (פ"ג מ"ו)
דמיא קא סגיד ומי מיתסרי והא א"ר יוחנן
לג.). הא אידחי ליה מכסוי,
לקולא לא אמרי' ועלתה
ג)
דהא כיסהו ונתגלה פטור
ליה במחובר ולגבוה מכלל דפשיטא
דתנן כשהוא מת קולו ז' [שתי] קרניו
בתיקו: בעי רב פפא
משום ר"ש בן יהוצדק מים של רבים אין נאסרין
מלכסות (חולין שם). אין
המשתחוה לבהמה צמרה
ליה דבתלוש כה"ג אסירי להדיוט והא
[שתי] חצוצרות [כו'] י"ל שהוא שופר
לא צריכא דקא נבעי מארעא: מתני' ד) ימי
דיחוי אצל מצות. אין
מהו לתכלת. אמרינן
בתלוש נמי איכא למיבעיא: למיא
של ל) (קדוש) השנה כדאיתא פ' במה
אמרינן דחוי אצל מצות, וכי
תכלת דמאי אי תכלת
(ד) ה) ביתו סמוך לעבודת כוכבים ונפל
שהיה
אמרינן דיחוי בפסול קרבן
של בגדי כהנים מוקדשין
דקמיה. למים שהוא רואה עכשיו
מדליקין (שבת דף לו.) חצוצרות
אסור לבנותו כיצד יעשה כונס בתוך שלו
הוא דאמרינן (שם). עיקר
נינהו היינו בעיא דרמי בר
לפניו השתחוה והרי הלכו להם:
שיפורא אבל הכא במכשירי קרבן קא
שירה בכלי. שקרבן צבור
חמא. אי תכלת דציצית
ארבע
אמות ובונה שלו ושל עבודת כוכבים
וקמאי קמאי. כלומר מעין המקלח
מיירי דכתיב ותקעתם בחצוצרות
טעון שיר מן התורה
דמצוה [היא] היינו בעיא
נידון
כדאמרינן במסכת ערכין
דריש לקיש. ותרוייהו
כל זמן שהמים באים ראשון ראשון
על עולותיכם וי"ל דההיא דמנחות
(יא.) מכמה מקראות,
לא אפשטן. ואמר' ודאי
והולכין להם והבאים אחריהן מותרים: א"ד לדברונא דנהר. לקילוח
מיירי בחצוצרות שתוקעין הכהנים והכא בחצוצרות של לוים
וסבר ר' יוסי עיקר השיר
הכי הוא מיהו אית לה
של נהר והילוכו השתחוה והרי כל הנהר נעבד ואי יש נעבד
שהם משוררים על הקרבן וכמה כלי שיר היו שם כנורות ונבלים
אינו אלא אם כן חליל מכה
למיבעי תרתי תלת מילי
במחובר אסירי: מתני' מי שהיה כותלו סמוך לעבודת כוכבים.
עם השיר וכן כנורות
עלה קרניה של בהמה
ומצלתים תדע דקאמר בסמוך עיקר שירה בפה (ט) ושיר לא מעכבא
ונבלים הכל כמנין המפורש
זו מהו לחצוצרות שוקיה
שהיה אחד מכותלי עבודת כוכבים והבית עצמו נעבד: אסור
ואיך זה יכול להיות והכתיב ותקעתם בחצוצרות אלא ש"מ כדפי'
שם (סוכה נ:). בפה. הלוים
מהו לחלילין. בני מעיה
לבנותו. שבונה כותל לעבודת כוכבים: כונס לתוך. קרקעו ד'
דתקיעה דקרא לכהנים ורבי' יהודה מפרש דההיא דמנחות בשל
אומרים השיר דבר יום
מהו לכינורות. אליבא
ביומו, כגון לה' הארץ
דמאן דאמר עיקר שירה
אמות: היה שלו ושל
עבודת כוכבים. שמקום עובי הכותל חציו שלו:
משה דוקא קאמר וראיה דבתוספתא מצינו היו מחצצרין וחצוצרות
ומלאה (תהלים כד)
בכלי ושירה מעכבת את
לא
צריכא
של זהב בידיהם [ועי' תוס' זבחים סח. ד"ה כשהוא]:
נידון
בראשון, גדול ה' ומהולל
הקרבן כו' ועלתה בתיקו:
דקנבעי מארעא. ר"ל ואינם יוצאים חוץ לשדיהם דאילו היו יוצאים חוץ לשדיהם הא תנן (ב"ק דף פא.) מעין שיצא בתחלה
(שם מח) בשני, וכן כולם
וחלוקת מי שאומר עיקר
(סוכה נ:). כותלו סמוך
שירה בכלי ומי שאומר
בני העיר מסתפקין ממנו ואם כן הוו מים של רבים ואינם נאסרים:
לעבודת כוכבים. שהיה
עיקר שירה בפה וכלים
אבניו לבסומי קלא עבידי [היא]
אותו כותל מחיצה אף לבית
עבודה זרה (שבת פב.). אסור לב'ותו. דקמהני לעבודה זרה (שם). שלו ושל עבודת כוכבים. שהיה חצי מקום הכותל של בערכין סוף פרק שני: בעי רב המשתחוה למעיין מימיו מהו לנסכין. מאי קא מיבעיא ליה אילימא אי למיא
ע"ז (שם פב:).
קא סגיד ואסירי או לבבואה דידיה סגיד ומיא שרי. אי הכי הכי תבעי ליה מים בספל אם הם אסורים
להדיוט שיש לאדם בהם תפיסת יד. ואמרינן לעולם פשיטא ליה דלמיא קא סגיד והכי קא מיבעיא ליה
למיא דקמיה קא סגיד וקמאי קמאי הא אזלי
להו או דלמא לדברותא דנהרא. לעיקר הנהר קא סגיד. וכולהו מיא דנהרא אסירי.
ומתמהינן ומי מתסרי מי נהר. והאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק מים
אפשיטא: מתני'
של רבים אינן נאסרין
ופשטינן ודאי מים של
רבים אינן נאסרים כי
קא
מיבעיא
ליה מים הנובעים מארצו
ולא
מי שהיה
כותלו סמוך לבית עבודת
כוכבים ונפל אסור
לבנותו. כיצד יעשה כונס