מז:
כל הצלמים פרק
שלישי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבניו
ועציו ועפרו מטמאין כשרץ. ואפי' למ"ד (לעיל מא:) אין
נידון מחצה על מחצה. אותו חלק של עבודת כוכבים אינו עולה
ע א מיי' פ"ו מהל' אבות
א) [שבת פב.], ב) [עי' תוס'
לעיל יג. ד"ה אבל], ג) ברכות
הטומאה הל' ב [ה]:
עובדין לשברים הב"ע כגון שהיתה עבודת כוכבים של
לו בכניסת ד' אמות אבל חלקו עולה לו שאם היה עביו שתי
עא ב מיי' פ"ה מהל'
סב., ד) [במשנה שבמשניות
אמות מונה האמה שלו וכונס עוד ג' אמות לתוך שלו: אבניו ועציו
ישראל או של עובד כוכבים והשתחוה לה ישראל ובירושלמי מוקי
דעות הל' ו טוש"ע
ובפי' הרב ובתוי"ט ע"ש אי'
בית
ועפרו. של אותו כותל מטמאין כשרץ אפילו חלקו לפי שאין ברירה.
כגון שהשתחוה לכל אבן ואבן וכן פ"ה י): שבנאו מתחלה לעבודת
א"ח סי' ג סעי' יב:
וכיירה וכן איתא בערוך ערך
עב ג מיי' פ"ח מהל'
כייר], ה) [מעילה כ. חולין
כוכבים. פרש"י שתחילת בניינו
שרץ אין מטמא במשא: שקץ. לשון
טז.], ו) [ויקרא טו],
עבודת כוכבים הלכ'
שרץ: נדה מטמאה במשא. דכתיב ו)
לעבודת כוכבים והיו עובדין את
נידון מחצה על מחצה אבניו עציו ועפרו
ז)בס"א:משומד, ח)[שנטל.
ה סמג לאוין מה טוש"ע
הבית עצמו וכן בסמוך גבי אבן
וכל הנוגע בכל כלי אשר תשב עליו
רש"ש], ט) בס"א: הבימוס
י"ד סי' קמג סעיף א:
אמטמאין כשרץ שנאמר 1שקץ תשקצנו ר"ע
עג ד ה ו ז ח מיי' שם
עצמו כעבודה זרה, י) [וע"ע
שחצבה מתחלה לבימוס (ד) מקום
אלמא טמיתיה לכלי אשר (ג) נשא אותה
אומר כנדה שנאמר תזרם כמו דוה צא
הלכה ד סמג שם
תוס' שבת פב: ד"ה אבניו],
2
מושב של עבודת כוכבים ועובדים
ואע"פ שלא נגעה שאפילו היו עשרה
כ) זה הדבור וגם דבור
טוש"ע י"ד סי' קמה ס"ג:
תאמר לו א) מה נדה מטמאה במשא אף
❖
עד ט י מיי' שם טוש"ע
את הבימוס כעבודת כוכבים עצמה
כלים זה על זה כולן בכלל אשר
שאח"ז שייך לדף מח.,
עבודת כוכבים מטמאה במשא: גמ' והא
שם סעי' ד:
ב)
תשב עליו הן: תזרם כמו דוה.
ויפה כוון בזה דודאי צ"ל
שהבית
עה כ מיי' שם הל' ה
בעבודת כוכבים מישתעי: גמ' דעביד
קא מרווח לעבודת כוכבים א"ר חנינא מסורא
והאבן נעשו ליעבד דאי להיות
טוש"ע שם סעי' ה:
תורה אור השלם
עו ל מיי' שם הל' ד
דעבד ליה בית הכסא והא בעי צניעותא
ליה בהכ"ס. שנפנה שם: והא בעי
משמשי עבודת כוכבים הא אמרינן
❖
1. וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל
טוש"ע שם סעי' ד:
צניעותא. ואנן תנן דאסור לבנות
(לעיל יט:) משמשי עבודת כוכבים
דעבד ליה בית הכסא דלילה והא אמר מר
בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ
אינן אסורים עד שיעבדו ואילו בגמרא
כותל להפסיק בינו ובין עבודת כוכבים
איזהו צנוע הנפנה בלילה במקום שנפנה
שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב
ג)
לפי שבונהו לעבודת כוכבים: במקום
קאמר גבי בית בנה אע"פ שלא
תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא:
הגהות מהר"י
ביום ואע"ג דאוקימנא בכדרך מיהו צניעותא
ב
דברים ז כו
שנפנה ביום. שצריך צניעות ואע"ג
השתחוה וגבי אבן נמי מדקתני
לנדא
2. וְטִמֵּאתֶם אֶת צִפּוּי
בעי למעבד דעבד ליה לתינוקות א"נ דגדיר
ג
חצבה מתחלה משמע דלא עבד
דשנינו בפ' הרואה (ברכות סב.) לא
ליה בהיזמי והינגי: מתני' שלשה בתים
א] תוס' ד"ה והוא שסייד
פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ וְאֶת אֲפֻדַּת
(ה) בה כבר דאי עבד בה ל"ל חציבה
תימא במקום שיהא צריך להתרחק
מַסֵּכַת זְהָבֶךָ תִּזְרֵם כְּמוֹ
וכו'. נ"ב עי' בתשובת
הן בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים הרי זה
דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ:
רמ"א סי' קיד פירוש על
ד
מתחלה לכך $הא גבי תפילין (ברכות
בלילה כביום אלא אימא כדרך שנפנה
❖
❖
ישעיהו ל כב
דברי תוס' האלו:
אסור הסיידו ד) וכיידו לעבודת כוכבים וחידש
דף כג:) אמרינן צר ביה ולא אזמניה
ביום שיהא נפרע מיושב וכשיעור
נוטל מה שחידש הכניס לתוכה עבודת
וכן זו נמי לא ליבעי חציבה מתחלה
שנתנו חכמים טפח וטפחיים מ"מ
ו
כוכבים והוציאה הרי זה מותר: גמ' אמר
מוסף רש"י
גליון הש"ס
אי עבד בה מיהו מתוך לשונו משמע
ש"מ דבעינן נמי בלילה צניעות והכא
ה)
מתני' נוטל מה שסייד.
שהבית והאבן נעשו להניח עבודת
ליכא צניעות דחזו ליה בני עבודת
מחצה על מחצה.
רב זהמשתחוה לבית אסרו אלמא קסבר
המחצה שלו נחשבת בארבע
בסדר המשנה במשניות
כוכבים: היזמי והינגי. קוצים וברקנים:
כוכבים ואגב עבודת כוכבים עובדים
תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי והאנן
אמות של כניסה, לפי
הגירסא וחידש נוטל מה
מתני' שלשה בתים הן. לענין
הבית והאבן וק"ק דגבי אשירה
שחידש: תוס' ד"ה בית
שחייבוהו חכמים להרחיקו
בנאו תנן בנאו ח אע"פ שלא השתחוה לו
ביטול עבודת כוכבים: בית. שתחלת
בסמוך אין לפרש כן שיהא נטוע לשום
משלו ארבע אמות וליכנס
וכו' הא גבי תפילין. לא
השתחוה אע"פ שלא בנאו א"ה הני שלשה
כולו בתוך שלו (שם).
ידעתי למאי צריכים לראיה
(א)
תחתיו עבודת כוכבים ואגב עבודת
בניינו לעבודת כוכבים והיו עובדין
מטמאה במשא. אדם
זו הא להדיא מפורש הכא
ארבעה הוו כיון דלענין ביטול בנה
(ב)
את הבית עצמו: הרי זה אסור.
כוכבים עובדין [את] האילן דהא
. במקום
הנושאה (שם פב.)
השתחוה אע"פ שלא בנאה
והשתחוה חד קא חשיב ליה: מתני' שלש
ש'פ'ה ביום. מתרחק
אסור. הרי דהשתחואה
אמרינן בגמרא רישא ד"ה ואילו
דכל הבית הוי עבודת כוכבים ואם
(ו)
מבני אדם בלילה כביום
לחוד אוסר וצ"ע:
ר"ש אומר הואיל ולצורה הם עובדין
העובד כוכבים בנאו אסור עד שיבטלנו
אבנים הן אבן שחצבה מתחלה לבימוס
ט
ד"ה אבן וכו' ומיהו לפי
. המשתחוה
(ברכות סב.)
נתיר להם את האילן ולא קאמר דאגב
שיתוץ ממנו קצת ואם של ישראל הוא
לבית. שלו, אבל של חבירו
מה שפ"ה. נראה כאילו
הרי זו אסורה סיידה וכיידה לשם עבודת
י
אינו יכול לאסור (חולין
היה אפשר לנטות מדברי
עבודת כוכבים עובדין את האילן לכן
אסור עולמית אבניו עציו ועפרו:
כוכבים $נוטל מה שסייד וכייד ומותרת
טז.). אסרו. דאע"ג
רש"י ולומר דמתני' ס"ל
סיידו וכיידו לעבודת כוכבים. שהיה
נראה לפרש בכל שלשתן שבנה וחצב
דמחובר לקרקע הוא, לענין
דעד שתעבד ומ"מ מעשה
כהעמיד עליה עבודת כוכבים וסילקה הרי
ונטע להיות עבודת כוכבים
עצמה
בית בנוי לדירת אדם והקצהו לעבודת
עבודת כוכבים כתלוש דמי,
חשוב דבנין אוסר מיד אבל
זו מותרת: גמ' א"ר אמי והוא שסייד וכייד
דאי אמרת כמחובר דמי לא
זקיפה לא. אבל תמוה לי
והא דנקט גבי אבן לבימוס אע"ג
כוכבים וטחו בסיד ועשה בו ציורין
אסריה, דהכי גמרינן (לעיל
הא לעיל דף יט ע"ב איתא
בגופה של אבן והא דומיא דבית תנן ובית
לעבודת כוכבים: נוטל מה שחידש.
דסתם בימוס רגילות
הוא להיות
מה.) אלהיהם על ההרים
הניחא למ"ד וכו' ושל עובד
לאו בגופיה הוא ומיתסר בית נמי איכא
אם בא ישראל לבטלו נוטל מה שחידש
משמש עבודת כוכבים
כמו
בימוס
ולא ההרים אלהיהם, ואי
כוכבים עד שתעבד. הרי
אמרת כמחובר דמי לא
דהתם מיירי בבנה כיפה
ביני אורבי מי לא עסקינן דשייע והדר
ומותר הבית ואע"פ שלא ביטלו
של מלכים מ"מ נקט
בימוס שלא
נאסר דהוי דומיא דהר
ואפ"ה למ"ד משתעבד לא
❖
עובד כוכבים או אפילו היתה של
היתה חשובה בעיניהם
לעבדה אלא
שייעיה אלא כי אתמר דרבי אמי לענין
נאסר ע"י הבנין לחוד וא"כ
(מעילה כ.).
ישראל מומר שאין עבודת כוכבים
אותם שדומה לבימוס
לפי שבימה
א"א לנטות מדברי רש"י:
ז)
ביטול אתמר ואע"ג דסייד וכייד בגופה
ל
ד"ה גדעו וכו' דומיא
שלו בטילה הכא בטיל שאין נאסר
נותנין עליה עבודת כוכבים:
של אבן כי נטל מה שחידש שפיר דמי
דעפר דחפר. לקמן דף נד
אבן
רבינו חננאל
שחצבה מתחלה. ה"ה דהוה
אלא חידוש וההוא חידוש שבטלח) אסור
ע"ב: ד"ה והוא שסייד
דמהו דתימא כיון שסייד וכייד בגופה
וכו' אור"י. עיין תשו'
מצי למנקט זקפה להשתחוות
בהנאה לעולם ובגמרא מוקי לה כגון
לתוך שלו ובונה: ומקשינן
❖
של אבן כאבן שחצבה מתחלה לעבודת
הרמ"א סי' קי"ג:
והא קא שביק רווחא
לה כדא"ר יהודה (לעיל דף מו.) גבי
שלא נעבד הבית מעולם אבל אם
לעבודת כוכבים ופרקינן
כוכבים דמיא
ותיתסר כולה קמ"ל:
לבנה ונ"ל דלא דמי דהא דא"ר יהודה
השתחוה לה עובד כוכבים אחרי כן
דעביד ליה לאותו מקום
מתני'
שהניחו מופנה בית הכסא
דזקיפתה אוסרתה היינו בהשתחוה לה
נאסר כל הבית ובעי עובד כוכבים
הגהות הב"ח
שלא להרויח לעבודת
לבטלו ואם השתחוה לה ישראל אסורה עולמית: הכניס לתוכו
עובד כוכבים דאמר שליחותיה דישראל עביד כיון דגלי דעתיה
(א) גמ' אי הכי שלשה
כוכבים: והא בעי
עבודת כוכבים. ואת הבית עצמו לא נתכוין לעבוד ולא הקצהו
דלעבודת כוכבים נתכוין אבל הכא בחציבה לבד נאסרה משום
כצ"ל ותיבת הני נמחק:
צניעותא. ופרקינן דעביד
(ב) שם דלענין ביטול ת'ן
ליה בית הכסא דתינוקות
דהוי מעשה חשוב וה"נ אמר בגמרא בנה אע"פ שלא השתחוה
לתשמיש עבודת כוכבים אלא לפי שעה הכניס לתוכו עבודת כוכבים:
בנה: (ג) רש"י ד"ה נדה
דלית להו צניעותא. אבל
גמ' תלוש ולבסוף חברו. אבני בית תלושין ובנאן וחברן בקרקע:
וה"נ נימא חצבה אע"פ שלא השתחוה $ומיהו לפי מה שפ"ה בגמרא
וכו' לכלי אשר נשא. נ"ב
גדול אע"ג דהא דתניא
אע"פ שלא השתחוה. וקסבר תנא דידן עבודת כוכבים אסורה מיד
דמתני' אתיא כמ"ד אסורה מיד ודאי הוי רבותא טפי בזקפה אע"ג
עיין בשבת דף פב ע"ב
איזהו צנוע זה הנפנה
כתב רש"י וז"ל נדה
בלילה במקום שנפנה
ואע"פ שלא נעבדה: לענין ביטול בנה והשתחוה חד חשיב ליה. דבין
דלא חצבה דמתסר אליביה כדמשמע לעיל אלא נקט חצבה כמו בבית
מטמאה במשא אדם
ביום ואוקימנא כדרך
גדעו
ופסלו לעבודת כוכבים. פ"ה
בנאו ובאילן נטעו כו': כ)
בנה בין השתחוה כולו אסור אם של עובד כוכבים היא צריך עובד
הנושאה דאיתקש לזב
שנפנה ביום בצניעות
כוכבים לבטלו ואם של ישראל היא אין לה בטילה עולמית: מתני' שלש
לעבוד בגידולין שיגדלו מעתה ושאינו עושה עבודת כוכבים רק
והדוה בנדתה והזב את
מכוסה כך נפנה בלילה
זובו וגו' וזב מטמא במשא
בצניעות א) אם היה
אבנים הן. לענין ביטול עבודת כוכבים: אבן שחצבה. מן ההר:
החידוש ויפה כוון שאם נתכוין העובד כוכבים לעקרו לעשותו
דכתיב וכל הנוגע בכל אשר
הכותל שלו ושל עבודת
מתחלה לבימוס. מקום מושב עבודת כוכבים שמושיב הצלם עליה
לעבודת כוכבים ודאי הכל אסור אע"פ שאילן מחובר כיון שעשה
יהיה תחתיו יטמא עד
כוכבים ידין מחצה
ועובדין את הבימוס כעבודת כוכבים עצמו : הרי זו אסורה. ואפי' לא
הערב והנושא אותם וגו'
מעשה בגוף האילן $דומיא דעפר דחפר בה בורות שיחין ומערות
למחצה אבניו עציו ועפרו
ט)
שנאסר גם שאר הקרקע לפי שעשה בה מעשה: ה"ג העמיד
אף הזב במשמע אותם
מטמאין כשרץ ר' עקיבא
העמיד עליה ואם עובד כוכבים חצבה צריך עובד כוכבים לבטלה ולחסר
עכ"ל רש"י וצ"ע:
אומר מטמא אפילו במשא
תחתיו עבודת כוכבים (ז) ובטלה הרי זו מותרת. ואע"ג דכי לא
ממנה מעט עד שתפגום ואם ישראל חצבה לעבוד עליה עבודת כוכבים
כנדה כו': מתני' שלשה
(ד) תוס' ד"ה בית וכו'
מתחילה לבימוס פירש
אסורה עולמית: סיידה וכיידה לעבודת כוכבים. והיא היתה חצובה
בטלה נמי לא הוי משמשין דהא אליבא דרבנן קא מוקמינא לה בגמ'
בתים הן בית שבנאו
רש"י מקום מושב:
מתחלה לעבודת כוכבים
ועומדת: נוטל. ישראל מה שחידש העובד כוכבים וזורה לרוח והאבן
דאמרינן אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר והכא מסתמא לא נטע
(ה) בא"ד דלא עבד לה
הרי זה אסור כולו לעולם.
מותרת שלא נעשה עבודת כוכבים אלא החידוש: העמיד עליה עבודת
מתחלה לכך מדלא מפרש עלה שנטעו מתחלה לכך מ"מ כל זמן
כבר דאי עבד לה למה:
אבל אם בנאו לשום בית
(ו) בא"ד דהא אמרינן
דירה ואח"כ סיידו וכיירו
כוכבים. לפי שעה ולא הקצה את האבן לבימוס וסילקה הרי זו מותרת
שלא בטלה איסורא דרבנן איכא שבשעה שעבודת כוכבים
נראית תחתיה נראה כאילו נטועה מתחילה לכך: והאנן בנה
בגמ' שתים דברי הכל
לשם עבודת כוכבים נוטל
ואין צריכה ביטול: גמ' והוא שסייד וכייד בגופה של אבן. שחקק בה
כצ"ל ותיבת רישא נמחק:
הסיוד והכיור שחידש
תנן.
הוה מצי למימר וליטעמיך בימוס דתלוש הוא נמי תנא חצבה
צורה בברזל אבל סייד וכייד עליה ע"י טיח מותרת בלא ביטול הואיל
(ז) ד"ה ה"ג העמיד
לשם עבודת כוכבים
אלא חצבה וה"ה השתחוה וה"נ בנה וה"ה השתחוה: אי הכי ג'
תחתיה עבודת כוכבים
והבית מותר. לא סייד ולא
ולא עבדה עובד כוכבים: והא בית. סיוד וכיוד שלה אינה נעשה ע"י
ו'טלה הרי זו מותרת
כייר ולא חידש אלא
ארבעה הוו. גבי בימוס נמי איכא למיפרך הכי דהא השתחוה
חקיקה אלא טח על הכותל: ביני אורבי. בין לבינה ללבינה מכניסו והוה
ואע"ג דכי לא 'טלה נמי
הכניס עבודת כוכבים
לבימוס אסור ובחד שינויא מתרצי: והוא שסייד וכייד בגופה
ליה בגופה: מי לא עסקינן. כלומר מתניתין סייד וכייד סתמא קתני
א]
וכו' כל זמן שלא 'טלה
לתוכו והוציאה הבית
איסורא: (ח) ד"ה והוא
מותר. ובא רב והוסיף
של אבן. $אור"י כי (ח) לאו דוקא נוטל מה שחידש ותו לא דא"כ
ומי לא משתמע נמי דאי הוה בית שיע מתחלה קודם איסור והדר
וכו' אומר ר"י כי לפי זה
אפילו לא בנה זה הבית
אפילו לא סייד בגופה של אבן נמי נוטל מה שחידש אלא נוקב
האי ושייעיה לשם עבודת כוכבים וקתני נוטל דלא סגי בלא נטילת
לאו דוקא:
לשום עבודת כוכבים אלא
חידוש: לענין ביטול אתמר. ולא לענין תחלת איסור למימרא
כל האבן מעבר לעבר כנגד החידוש ונוטל:
השתחוה לבית אסרו. והא
דתנן במתני' שלשה בתים
דלא ניתסר אלא אם כן סייד בגופיה אלא ודאי בלא גופיה נמי
גדעו
ולא תני ד' משום דלענין
אסירא ור' אמי אביטול קאי וה"ק אפי' סייד בגופיה סגי לה בהא ביטולא דמתני' ולא בעי ביטול דעובד כוכבים: ותיתסר כולה.
ביטול בנה והשתחוה חד
ותיבעי עובד כוכבים לבטלה או אם היתה של ישראל תאסר עולמית קמ"ל דלא חייל שם עבודת כוכבים אלא אחידוש:
הוא ולא מבטיל אלא
בנתיצה לפיכך חשיב להו
בחד: שלש אבנים הן אבן שחצבה מתחלה לבימוס פי' בימוס במה. והיא מצבה של אבן אחת הרי זו אסורה לעולם סיידה וכיירה בגופה של אבן וחידש נוטל מה שחידש והאבן מותרת. העמיד עליה עבודת כוכבים
וסלקה הרי זה מותרת:
א) נ' דחסר איזה תיבות וצ"ל מ"מ צניעות מיהא בעי: אם היה הכותל וכו'.