כל הצלמים פרק
שלישי עבודה זרה
מח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גדעו
מתני'
ופסלו אין לא גדעו ופסלו לא. תימה הא דלא משני גדעו
הרי זו אסורה. עד שיבטלנה העובד כוכבים: גידעו.
עז א ב ג ד מיי' פ"ח
א) [לעיל מה: מו.], ב) [לעיל
מה:], ג) [תוספ' פ"ז ה"ד]
מהל' עבודת כוכבים
ופסלו אע"פ שלא השתחוה השתחוה אע"פ שלא גדעו
עובד כוכבים או ישראל לעבודת כוכבים לצורך עבודת כוכבים לעבוד
עירובין עט:, ד) בס"א נוסף
הלכה ג ד סמג לאוין מה
הגידולין שיגדלו בו מעתה והוא כבר היה נטוע כשבא ישראל ליהנות
כדמשני לעיל (דף מז:) גבי בית $ ואין לפרש משום דשמואל לית ליה הך
❖
חליפתו,
טוש"ע י"ד סי' קמה סעיף
ממנו: נוטל מה שהחליף. ושורפו כדין אשרה ועיקרו מותר בהנאה:
שנוייא משום דקא פליג עליה דרב ואמר דבית הוי כמחובר ולעיל
ו:
עח ה מיי' שם הל' ג
גמ' והוא שהבריך (ג) בגופו.
נמי ליכא למימר לשמואל בנה אע"פ
טוש"ע שם סעי' א:
מתני' שלש אשרות הן א אילן שנטעו
תורה אור השלם
שלא השתחוה כו' דבפרק נגמר הדין
מאותה הברכה והרכבה היו חליפותיו
עט ו מיי' שם סמג שם
דה"ל הנך גידולין הנטועין מתחלה
(סנהדרין דף מז:) מסיק לשמואל הכא
1. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם
טוש"ע שם סעי' ו:
מתחלה לשם עבודת כוכבים הרי זו אסורה
פ ז מיי' שם וסמג שם
וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם
לכך דאי לאו הכי אפילו חידוש לא
במאי עסקינן בקבר בנין וחשיב ליה
גידעו ופיסלו לשם עבודת כוכבים והחליף
טוש"ע י"ד סי' קמב
ב
וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ
מיתסר: גידעו תנן. משום מעשה
תלוש והתם מדמי קבר לעבודת
❖
סעיף יב:
וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן
נוטל מה שהחליף גהעמיד תחתיה עבודת
כוכבים וי"ל היינו טעמא דלא משני
פורתא שינוי בעלמא להיכירא מיתסר:
וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן
כוכבים ונטלה הרי זו מותרת: גמ' אמרי
הַמָּקוֹם הַהוּא:
לענין ביטולא איתמר. ולא לענין
ליה (ד) הכי דלעיל דודאי יש חילוק
דברים יב ג
רבינו חננאל
דבי ר' ינאי והוא שהבריך והרכיב בגופו של
תחלת איסור לומר שאם לא הבריך
בין אילן לבית דאילן שהוא מושרש
2. כִּי אִם כֹּה
מתני' שלש אשרות הן.
אילן והאנן גידעו ופיסלו תנן אלא כי איתמר
בגופו לא יהא צריך ביטול אלא
בקרקע בטלה תפיסתו כדפרישית
תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם
אילן שנטעו מתחלה
תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ
אביטול קאי דכי מבטל ליה ישראל
לעיל הלכך גידוע ופיסול בלא
דרבי ינאי לענין ביטול איתמר דאף על גב
ד
לשום עבודת כוכבים הרי
וַאֲשֵׁירֵהֶם
תְּגַדֵּעוּן
סגי בהכי אע"ג דנעשה מעשה בגופו
השתחואה ודאי לא היה מועיל כלום
דהבריך והרכיב בגופו של אילן כי נטל מה
זו אסורה. גידעו ופיסלו
וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ:
❖
כמין כיסוח וגידור לשום
דברים ז ה
של אילן: אמר לך שמואל. תלמודא
אפילו למ"ד עבודת כוכבים של עובד
שהחליף שפיר דמי דמהו דתימא כיון דהבריך
עבודת כוכבים והחליף
מהדר הכי מצי שמואל לתרוצי: הא
כוכבים אסורה מיד היינו בדבר תלוש
והרכיב בגופו של אילן כאילן שנטעו מתחלה
אמירין ונצרים נוטל מה
מני רבנן היא. דפליגי עליה דרבי
דכתיב פסילי אלהיהם כיון שפסלו
שהחליף
האמירים
גליון הש"ס
דמי וליתסר כולה קמ"ל אמר שמואל
והנצרים ושאר האילן
נעשה לו אלוה אבל זה שהוא מחובר
יוסי בר יהודה ואמרי אילן שנטעו
תוס' ד"ה גדעו וכו' ואין
מותר. העמיד תחתיה
ההמשתחוה לאילן תוספתיה אסורה מתיב
ואין דעתו שיהיה עבודת כוכבים רק
ולבסוף עבדו מותר הלכך גידעו
לפרש משום דשמואל
עבודת כוכבים ונטלה
רבי אלעזר גידעו ופיסלו לעבודת כוכבים
מה שיחליף אין לאסרו בלא השתחואה
ופיסלו הויא ד) כנטוע מתחלה לכך
לית ליה. תמוה לי הא
האילן מותר: אמרי דבי
מ"מ מוכח לומר כן גבי
ר' ינאי ואפילו הבריך
והחליף נוטל מה שהחליף גידעו ופיסלו אין
דמשום גידוע מחליף טפי ומיתסרא
$והכי נמי מצינו דחשבינן ליה (ה)
אבן שחצבה דמיירי אע"פ
והרכיב בגופו של אילן.
אבל לא גידעו לא: מתקיף לה רב
לתלוש גבי הא דאמר (חולין דף טז.)
לא גידעו ופיסלו לא אמר לך שמואל הא
שלא השתחוה דבהשתחוה
כי נוטל מה שהחליף
אשי. מאי דוחקיך לאוקמא לדשמואל
בשביל שיודח הכותל הרי זה בכי יותן
למ"ל דחצבה מתחלה
שפיר דמי ושאר האילן
מני רבנן היא ושמואל דאמר כרבי יוסי בר
לבימוס הא בהשתחואה
מותר: אמר שמואל
אליבא דתנאי: ממאי דרבנן ור' יוסי
ואילן דבר הנשרש בקרקע חשבינן
יהודה דאמר אילן שנטעו ולבסוף עבדו
נאסר כיון דהוא תלוש
א)
המשתחוה לאילן תוספתו
בתוספת פליגי. דלרבנן שריא
למחובר דאי לא תימא הכי לא מצינו
וכמ"ש תוס' לעיל
אסורה. ומקשינן עליה
אסור מתקיף לה רב אשי ממאי דרבי יוסי
ודשמואל תנאי היא: דלמא תוספתו
שום זרע בלא הכשר ונראה דלא דמי
בשמעתין ד"ה והאנן
והאנן גידעו ופיסלו א)
בר יהודה ורבנן בתוספת פליגי דלמא
וצ"ע: בא"ד וה"נ מצינו.
לא. ופריק שמואל מתני'
דברי הכל אסור. בהשתחואה
דהתם הפירות מיהא תלושין ואע"ג
לא ידעתי למאי צריך לראיה
רבנן היא ואנא דאמרי כר'
תוספת לדברי הכל אסור ובעיקרו פליגי
ודשמואל דברי הכל היא: ובעיקר
דהכותל מחובר מתכשרי אבל פירות
זו הא חזינן להדיא בסוגיין
יוסי בר' יהודה דאמר בכי
דרבי יוסי בר יהודה סבר עיקרו נמי אסור
דמשתחוה לבית אסרו
אילן פליגי דרבי יוסי סבר. עיקר
שבאילן הכל מחובר וקל להבין והא
האי גוונא אילן מותר
דכתלוש דמי ובמשתחוה
וגידועו אסור. ומתקיף
אילן אסור אפי' היכא דלא נטעו
דלא משני ליה גדעו ופסלו איצטריכא
דכתיב ואשריהם תשרפון באש ורבנן סברי
1
לאילן לא נאסר לרבנן וכן
עליה רב יוסף ממאי דכי
מתחלה לכך: דכתיב ואשריהם
ליה כדמשני במסקנא דשינויא דחיקא
לריב"י לא נאסר העיקר.
עיקר אילן שרי דכתיב ואשירהם תגדעון
פליגי רבנן ורבי יוסי ב"ר
2
הרי דאילן הוי מחובר יותר
יהודה בהאי פליגי דלמא
תשרפון. אשריהם תרי משמע חד
הוא וניחא ליה לאוקמי מתניתין
(ו)
איזהו אילן שגידועו אסור ועיקרו שרי הוי
❖
ב)
מבית וצ"ע:
בהאי פליגי בעיקר אילן
לנטוע מתחלה לכך וחד לנטוע
כרבנן ושמואל כר' יוסי בר יהודה:
ב) דרבנן סברי עיקר אילן
אומר אילן שנטעו ולבסוף עבדו וכי תימא
לא אסור דכתיב ואשריהן
ולבסוף עבדו: ורבנן סברי. אילן
הא דלא מתרצינן הכי איפוך רבנן לדרבי
תשרפון באש. וכשהאש
שלא ניטע לכך שרי דכתיב ואשריהם
הגהות הב"ח
שורפת מכלה את הכל.
יוסי בר יהודה ודרבי יוסי בר יהודה לרבנן אם כן גידעו ופיסלו מאן קתני
תגדעון משמע יש אשרה שאין
(א) במשנה נתיר (להן)
ור' יוסי סבר עיקר אילן
לה לא רבנן ולא רבי יוסי בר יהודה אי רבנן בלא גידעו ופיסלו נמי תוספת
עיקרה אסורה אלא גידועה והעיקר
תז"מ ונ"ב ס"א לכם:
מותר דכתיב ואשריהם
(ב) גמ' ה"ק שתים דברי
תגדעון. גידועו אסור אבל
אסורה אי רבי יוסי בר יהודה עיקר אילן נמי אסור אי בעית אימא רבנן ואי
תשאר בארץ לצורך. ואי משום ואשריהם
כצ"ל ואות ל' נמחק:
העיקר מותר. אבל
תשרפון דמשמע כל האילן בנטוע
בעית אימא רבי יוסי בר יהודה אי בעית אימא רבי יוסי בר יהודה כי
(ג) רש"י ד"ה והוא
התוספת דברי הכל אסור.
מתחלה לכך קאמר והאי לשון רבים
שהבריך והרכיב בגופו
וכי תימא הא לא אמרי
קאמר רבי יוסי בר יהודה בלא גידעו ופיסלו עיקר אילן אסור בסתמא אבל
ומאותה וכו' גידולין
הכי דהא לא אמרי רבנן
דקרא אכל אשרות שבארצכם הנטועות
גידעו ופיסלו גלי אדעתיה דבתוספת ניחא ליה בעיקר אילן לא ניחא ליה
'טועין וכו' אפילו
ואשריהם תשרפון באש
מתחלה לכך קאי: וכי תימא הא
החידוש: (ד) תוס' ד"ה
אלא באילן שנטעו
איבעית אימא רבנן גידעו ופיסלו איצטריכא ליה ס"ד אמינא כיון דעבד ליה
גדעו וכו' דלא משני ליה
לא תרצינן. בשמעתא דלעיל הכי
מתחלה לכך אבל נטעו
מעשה בגופיה עיקר אילן נמי ליתסר קמשמע לן: מתני' איזו אשרה כל
הכא
כדלעיל:
ולבסוף עבדו לא. אפיך
דהא אוקימנא דרבי יוסי יליף טעמא
(ה) בא"ד מצינו דחשבינן
דרבנן לר' יוסי בר' יהודה
שיש תחתיה עבודת כוכבים ר"ש אומר ו כל שעובדין אותה ומעשה בצידן
לאילן שנטעו ולבסוף עבדו מואשריהם
ליה לבית כתלוש גבי:
ודר' יוסי בר' יהודה
(ו) בא"ד דשינויא דחיקא
באילן שהיו עובדין אותו ומצאו תחתיו גל אמר להן ר"ש בדקו את הגל הזה
לרבנן. ומקשינן אי הכי
תגדעון אלמא מודה הוא דעיקרו
הוא וניחא ליה טפי
מתני' דקתני גידעו ופסלו
מותר ובתוספת פליגי: איפוך.
ובדקוהו ומצאו בו צורה אמר להן הואיל ולצורה הן עובדין נתיר (א) להן את
לאוקמי. נ"ב פירוש
מאן קתני ליה אי ר' יוסי
האילן: גמ'
תרוצא דרבנן לרבי יוסי ודרבי יוסי
דהשתא דסבירא לן דעיקר
איזהו אשרה והא אנן שלש אשרות תנן ה"ק שתים (ב) לדברי הכל
בר' יהודה הא אמר עיקר
לדברי הכל שרי לא [מצי
אילן שרי הא תוספתו
לרבנן דהא לא בהדיא שמעינן ליה
ואחת מחלוקת דר"ש ורבנן איזו היא אשרה שנחלקו בה ר"ש וחכמים כל
למימר דאיצטריך] גדעו
אסיר. אי רבנן למה לי
לרבי יוסי דיליף טעמא מואשריהם
ופסלו לאורויי דהעיקר
גדעו ופיסלו. אפילו בלא
שיש תחתיה עבודת כוכבים ר"ש אומר כל שעובדים אותה ג) איזו היא אשרה
תגדעון דהא רבי יוסי ואשריהם
[אפילו בגדעו ופסלו] נמי
גידוע ופיסול האילן עצמו
סתם אמר רב כל שכומרים יושבין תחתיה ואין טועמין מפירותיה ושמואל
שרי דהא פשיטא דהא ליכא
אסור וכל שכן תוספתו
תשרפון באש נסב ליה תלמודא
למ"ד דליתסר עיקר אבל
אסירא. דהא אמרת
אמר אפילו אמרי הני תמרי לבי נצרפי אסור דרמי בי שיכרא ושתי
למילתיה ואנן הוא דקשיא לן האי
לבתר דקאמר דלמא
בתוספתו כולי עלמא לא
ליה ביום אידם אמר אמימר אמרו
לי סבי
דפומבדיתא הלכתא כשמואל:
מיבעיא ליה לשנטעו מתחלה לכך
ז
תוספת לד"ה אסור
פליגי דאסירא. ופרקינן אי
[ובעיקר פליגי] השתא
בעית תימא מתני' רבנן
מתני'
ואוקימנא לטעמיה מואשריהם תגדעון
ודאי ניחא ליה לשנויי
היא. וכי אמרו עיקר אילן
הלכך אפיך תרוצא דרבי יוסי דתרצת ואימא רבי יוסי מואשריהם תשרפון באש דמשמע לשון רבים נפקא ליה תרוייהו ורבנן ילפי
דגדעו ופסלו איצטריך
בסתמא אבל גידעו ופיסלו
לאורויי דאפי' גדעו ופסלו
היתירא מואשריהם תגדעון ור' יוסי ההוא מיבעיא ליה לגידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש ארץ ישראל ורבנן נפקא להו
גלי דעתיה דבתוספת
נמי עיקר שרי ודלא כר"י
שיוסיף לההוא ניחא ליה
מאבד תאבדון [דברים יב] וכן כולה תרצתא: אם כן. דתוספתו דברי הכל אסור: גידעו. דמתני' דמשמע דכי לא גידעו שרי מאן קתני
❖
בר יהודה:
לעובדו בשאר אילן לא
לה: ה"ג אי רבנן ל"ל גידעו ופיסלו בלא גידעו ופיסלו נמי הא אמרינן תוספתו אסור אי רבי יוסי עיקר אילן נמי אסור. ומתני'
ניחא ליה הלכך העיקר
תני מה שהחליף ותו לא הלכך על כרחך דשמואל תנאי: איבעית אימא רבנן כו'. ולעולם דשמואל דברי הכל: ואיבעית אימא רבי
שרי ותוספת אסיר:
איבעית תימא מתני' ר'
מוסף רש"י
יוסי. ודקשיא לך האמר עיקר אילן אסור ומתניתין קתני מה שהחליף ותו לא לא קשיא כי קאמר ר' יוסי עיקר אילן אסור בסתמא כו':
יוסי בר' יהודה וגידעו
מתני'
עיקרו נמי ליתסר. הואיל ונעשה מעשה בגופו קמ"ל:
איזו היא אשרה כו'. בגמרא פריך והא אנן ג' אשרות תנן: כל
שגידועו. מה שהחליף
ופסלו אצטריכא ליה מהו
שעובדין אותה. את האילן עצמו אבל אם עובדין את עבודת כוכבים שתחתיו האילן מותר: גמ' והא אנן ג' הן תנן. ל"ל
אחרי כן, דקאמר תגדעון
דתימא כיון דגדעו ופסלו
מכלל דעיקרו עוזב בקרקע
כאילו מתחלה נטעו לכך
למיהדר ומיבעי איזו היא ועוד התם תני תלת והכא תני חדא: שתים דברי הכל. שהרי אילן עצמו עבודת כוכבים: איזוהי
ויהנה ממנו (לעיל מה:).
ועיקרו נמי ליתסר. קמ"ל
אשרה סתם. לאו אתירוצא דמתני' קאי אלא מילתא באפי נפשה קאמר תלמודא דפליגי בה אמוראי איזו היא אשרה סתם אילן שלא הוברר
דאינו אסור אלא מה
שהחליף: מתני' איזוהי
לנו שהיא אשרה באיזה סימן ניכר אם היא אשרה אם לאו: ואין טועמין מפירותיה. ודאי פלחי לה: בי נצרפי. שם עבודת כוכבים שלהם:
אשרה כל שתחתיה
מתני' עבודת כוכבים ר' שמעון
אומר כל שעובדין אותה. מעשה בצידן באילן שהיו עובדין אותו כו'. ומקשינן והא שלש אשרות תנן. ופרקינן הכי קאמר שלש אשרות הן. שתים דברי הכל ואחת מחלוקת ר"ש ורבנן ואיזו היא מחלוקת ר"ש וחכמים כל שתחתיה עבודת
כוכבים וכו' איזהו אשרה סתם. אמר רב כל שכומרין שומרין אותה ואין טועמין מפירותיה ושמואל אמר כגון דאמ' הני תמרי נהוויין לשיכרא דבי ניצרפי ושתי ליה ביום אידם. אמר אמימר אמרו לי סבי דפומבדיתא הלכתא כשמואל:
א) צ"ל והאנן גדעו ופסלו תנן גדעו ופסלו אין לא גדעו ופסלו לא ופריק כו'. ב) מדברי רבינו ז"ל אלו נראה להדיא דהי' לו גי' אחרת בכאן דלפום אתקפא דרב אשי מפכינן פלוגתא דריב"י ורבנן וזהו דאמרינן איפוך רבנן ודלא כפרש"י ודו"ק.