מח:
כל הצלמים פרק
שלישי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
מתני'
ישב בצילה. ולא דמי לצלו של היכל (פסחים דף כו.) דהתם היכל
לא ישב בצילה. האי צל לאו תחת נוף האילן הוא דאם
פא א מיי' פ"ז מהל'
א) חולין יג: לעיל לב:,
ב) [ברכות יט. וש"נ],
עבודת כוכבים הל'
לתוכו עשוי אבל אשרה עשויה לצל א"נ $חומרא דעבודת כוכבים
כן לא מתני ליה ואם ישב טהור דהא קתני סיפא לא יעבור
(א)
ג) [לעיל מב.], ד) לעיל מג:
יא סמג לאוין מה טוש"ע
אי
שאני ח): דאיכא דירכא אחרינא. פי' קצר כזה דאי בעינן למימר
תחתיה ואם עבר טמא אלא מן האילן והלאה הלכך לאו אהל הוא
וש"נ, ה) [בכורות לג:
י"ד סי' קמב סעי' ט:
ורבנן
סברי זה וזה
פב ב ג מיי' שם ועיין
אפי' ארוך יותר אם כן אין לדבר סוף:
שכשהחמה במזרח או במערב יש לכל אדם צל ארוך וכשהחמה
תמורה כד.], ו) [צ"ל והתנן],
ז) ערלה פ"א מ"ט, ח) [ועי'
בכ"מ טוש"ע שם
גורם מותר. פי' רבינו שמואל ומ"מ
עומדת באמצע הרקיע אין לכל דבר
סעיף י:
תוס' פסחים כו. ד"ה שאני
מתני' לא ישב בצילה ואם ישב טהור ולא
צל אלא תחתיו: תחתיה. (ב) נוף
אסרי רבנן ירקות בימות החמה דלא
❖
פג ד ה מיי' שם טוש"ע
א
וכו'],
האילן שהאהיל עליו האילן: ואם עבר
שם סעי' ט: דמי דהכא עם זבל נבייה המהנה
יעבור תחתיה ואם עבר טמא בהיתה גוזלת
פד ו ז מיי' פ"י מהל'
טמא. כדמפרש בגמרא: היתה גוזלת
לגדל ולהחליף זבל הקרקע נמי שהוא
את הרבים ועבר תחתיה טהור: גמ' לא ישב
מעשר שני ונטע
תורה אור השלם
את הרבים. [ג] שהיה נופה נוטה לרשות
של היתר מהני לגדל ולהחליף (ה)
רבעי הלכה כ טוש"ע י"ד
בצילה פשיטא אמר רבה בר בר חנה א"ר
❖
הרבים: ועבר תחתיה טהור. דהך
אבל לגורם דצל חיישינן שכולו אסור
1. וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר
סי' רצד סעי' יב:
יוחנן לא נצרכא אלא לצל צילה מכלל דבצל
וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים:
שאותה הנאה שהצל עושה להגין מן
$ טומאה דרבנן היא וקרא דמייתינן
תהלים קו כח
קומתה אם ישב טמא לא דאפי' לצל קומתה
החמה אין הקרקע עושה וליכא נמי
בגמרא אסמכתא בעלמא היא והכי
2. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ
לעזי רש"י
נמי אם ישב טהור והא קמ"ל דאפילו לצל
צל אחר דהיתר גורם עמו להגין מן
נמי אמרי' בפ' ר' ישמעאל (לקמן נב:)
מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן
❖
לייטוג"א. חסה.
יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן
החמה נמצאת כל הנאת הצל לאיסור
דהך טומאה דרבנן היא והיכא דגוזלת
צילה לא ישב איכא דמתני לה אסיפא ואם
לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ
גמ'
את הרבים לא גזור רבנן: פשיטא.
ודמי שפיר לפרה שנתפטמה בכרשיני
ישב טהור פשיטא אמר רבה בר בר חנה
וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע
❖
לַאֲבֹתֶיךָ: דברים יג יח
דלא ישב בצילה דהא קא מיתהני
היתר ושל עבודת כוכבים ביחד ששניהם
רבינו חננאל
א"ר יוחנן לא נצרכא אלא לצל קומתה מכלל
מעבודת כוכבים: לצל צילה. [ד] שחרית
הועילו לפטם הפרה ונקרא זה וזה
[מתני'] לא ישב בצל
דלצל צילה גאפילו לכתחלה ישב [א] לא הא
גורם: התם דקאזיל לאיבוד.
וערבית שצל ארוך לכל דבר מאד
(ג)
האשרה ואם ישב טהור.
גליון הש"ס
קמ"ל דאפילו לצל קומתה אם ישב טהור:
ואוקימנא בצל קומתה.
פי' בקונטרס דלאבדה מתכוין וכבר
וכל זמן שלא עברה מדת אורך הצל
רש"י ד"ה ועבר וכו'
וכ"ש בצל צילה שהוא
ולא יעבור תחתיה ואם עבר טמא: מ"ט אי
בטלה והוי כעבודת כוכבים שנשתברה
את מדת גובה קומת האילן הצל עב
טומאה דרבנן היא. עיין
טהור. לא יעבור תחתיה
אפשר דליכא תקרובת עבודת כוכבים מני
מאליה וקשה בה טובא דלמ"ד (לעיל
וחשוך מכאן ואילך הצל דק וקלוש
חולין יג ע"ב תוס' ד"ה
ואם עבר טמא. מ"ט
תקרובת: תוס' ד"ה לא
אי אפשר שאין שם
רבי יהודה בן בתירא היא דתניא רבי יהודה
מא:) עבודת כוכבים שנשתברה
והיא צל צלו ואצטריך לאשמועינן
א)
וכו' חומרא דעבודת
תקרובת ונמצא מאהיל
דאפילו בצל צילה לא ישב: מכלל
מאליה אסורה תקשי ואפילו למאן
בן בתירא אומר מנין לתקרובת עבודת
כוכבים שאני. עיין לעיל
בתקרובת עבודת כוכבים
דבצל קומתה אם ישב טמא. בתמיהה.
דשרי נמי הא אין מבטל ישראל
דף יב ע"ב תוס' ד"ה אלא
שנקראת זבחי מתים וכבר
כוכבים שמטמאה באהל שנאמר ויצמדו
1
ודף מג ע"ב תוס' ד"ה
פרשנוה למעלה שמטמא
עבודת כוכבים של עובד כוכבים
והלא אינו מן האילן הוא ולא תחת
❖
לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת
אמרו:
כמת: היתה אשרה זו
נופו: לא בצל קומתה נמי אם ישב
ועוד דבשל ישראל נמי איירי ר' יוסי
גוזלת את הרבים. פירוש
מטמא באהל אף תקרובת עבודת כוכבים
טהור. ובלבד שלא ישב ממש תחתיה
מדמייתי ראיה (לעיל דף מד.)
מעגל
היתה נוטה ברשות הרבים
מטמא באהל: היתה גוזלת את הרבים
בפחות מכדי קומת האדם
וממפלצת שהיא של ישראל ועבודת
ומשום רישא נקט צל צילה דקתני לא
הגהות הב"ח
או בפחות מגמל ורוכבו.
ועבר
תחתיה טהור: איבעיא להו עבר או
כוכבים של ישראל אינה בטלה עולמית
ישב לכתחלה ואשמעינן דאפילו בצל
(א) רש"י ד"ה לא ישב
והיתה מסתרכת בבגדי
עובר רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה
וכו' דא"כ לא הוה מתני
לכן נראה לפרש דקאזיל לאיבוד דלא
צילה לא ישב אבל סיפא ישב טהור
בני אדם ומושכת אותם
ואם ישב: (ב) ד"ה תחתיה
שנמצאת כאילו גוזלת.
אפילו אצל קומתה קאי: מכלל דבצל
שכיח שיבא לזיבול בזריי' לרוח שאין נופל
אמר עובר ורבי יוחנן אמר אם עבר ולא
תחת נוף האילן: (ג) ד"ה
אם עבר תחתיה טהור
צילה לכתחלה ישב. בתמיהה. כיון
כ"כ ביחד ומ"מ אפילו לכי האי גוונא
לצל וכו' הצל ארוך:
פליגי הא דאיכא דירכא אחרינא הא דליכא
שאין בראשי האמירין
ד
חיישי רבנן: נוטעין יחור של
(ד) ד"ה ודרב מרי
שיעור להאהיל. ואוקימנא
דאוקמת מתני' אצל קומתה ורישא
דירכא אחרינא א"ל רב ששת לשמעיה כי מטית
בבכורות גבי בעלי
אי ליכא דירכא אחריתי
ערלה. וקמ"ל דלא גזרינן יחור אטו
נמי דקתני לא ישב בצל קומתה מכלל
מומין ש'פדו ושחטן
עובר בתחלה ואפילו הכי
להתם ארהיטני [ב] היכי דמי אי דליכא דירכא
אגוז דבייחור לא שייך ביה ערלה:
דבצל צילה לכתחלה ישב והא קא
לצרכו אין מרגילין וכו'
אם הוא אדם חשוב יהלך
ואין נוטעין אגוז של ערלה. צ"ל
אחרינא ל"ל ארהיטני מישרא שרי ואי דאיכא
של נפחים ואע"פ שהעור
בריצה. ואם איכא דירכא
מיתהני: אם ישב טהור. ובלבד שלא
נמכר וכו' וקשיא לן:
אחריתי לא יעבור ואם
דירכא אחרינא כי אמר ארהיטני מי שרי לעולם
דבאיסור נטיעת אגוז לכתחלה
יהא תחתיה דהא קתני לקמן דאי
עבר טהור: ירושלמי
(ה) תוס' ד"ה ורבנן וכו'
דליכא דירכא אחרינא ואדם חשוב שאני:
עבר טמא וכ"ש ישב: א"א דליכא
נמי לא פליגי רבנן דאי פליגי ושרו
ה
ב)
מהני לגדל ולהחליף ודמי
הרי הקבר אסור בהנאה
מתני' זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים
שפיר לפרה שנתפטמה
וצילו מותר לאכול בו:
תקרובת עבודת כוכבים. ונמצא
אם כן לדידהו אמאי ערלה בשריפה
ירושלמי זאת אומרת
וכו' זה וזה גורם אבל
ינטעו אותם ויהיה היוצא מהם זה
האילן מאהיל על התקרובת ועליו:
אבל לא בימות החמה והחזירין לא בימות החמ'
לגורם דצל חיישינן וכו' כל
שאין טומאת המתים
❖
עבר. דאי עבר דיעבד או עובר
וזה גורם ודוחק לומר דאיירי התם
הנאה דצל לאיסור הס"ד:
מחזורת. דלא כן א)
ולא בימות הגשמים ר' יוסי אומר אף לא
ג)
אילו קבר שגוזל את
לכתחלה: כי מטית התם. רב ששת
באין ראוין ליטע אלא ודאי בדיעבד
ירקות בימות הגשמים מפני שהנביה נושרת
הרבים ועבר תחתיו טהור:
פליגי ובא ר' יוסי לאשמעינן שאם
סגי נהורא הוה וזה מושכו והיתה
[מתני'] זורעין תחת
עליהן והוה להן לזבל: גמ' למימרא דרבי
הגהות הגר"א
נטעוהו אף בדיעבד כל הגדל ממנו
בעירו אשרה גוזלת את הרבים א"ל
האשרה ירקות בימות
[א] גמ' לא הא קמ"ל
יוסי סבר זה וזה גורם אסור ורבנן אמרי זה
הגשמים אבל לא בימות
כי מטית התם: ארהיטני. משכני
אסור וכדמפרש טעמא מפני שהוא
דאפילו לצל קומתה אם ישב
החמה שמתגדלין בצל
וזה גורם מותר הא איפכא שמעינן להו
מתני'
זורעין תחתיה
פרי דמשמע שבא להשמיענו היכא
במרוצה:
טהור. נ"ב וכ"כ הטור אבל
האשרה בימות החמה
הרמב"ם לא גרס לה וכן
דתנן רבי יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או
ירקות בימות הגשמים. שהאילן גם
שהצל טוב להן ואסור.
דנטע אגוז של ערלה דאפילו
ד)
הוא בירושלמי ורי"ף
והחזרין פי' חסא לא
דיעבד אסורים הפירות והא דנקט
הוא קשה להן שמעכב החמה מלבא:
מטיל לים אמרו לו אף היא נעשה זבל ונאמר
ורא"ש וש"ע השמיטו כל
בימות החמה ולא בימות
אבל לא בימות החמה. שהצל יפה
אין נוטעין איידי דתני רישא נוטעין
זה (ועמ"ש רבינו ביו"ד
לא ידבק בידך מאומה מן החרם קשיא
הגשמים שלעולם הצל
2
סי' קמ"ב ס"ק י"ח):
יפה להן. רבי יוסי
להן: וחזירין. לטוג"א בלע"ז: לא
תנא סיפא אין נוטעין:
דרבנן אדרבנן קשיא דר' יוסי אדרבי יוסי
[ב] שם ה"ד אי דליכא
אומר אף לא כל ירקות
בימות החמה ולא בימות הגשמים.
שאם
דירכא כו'. נ"ב הרמב"ם
בימות הגשמים מפני
בשלמא דרבי יוסי אדרבי יוסי לא קשיא
שהצל יפה לחזרת לעולם: שהנבייה.
ל"ג אבל הרא"ש וש"פ
שהנמיה נושרת פי' עלי
התם דקאזיל לאיבוד מתיר הכא דלא קאזיל לאיבוד אסור אלא דרבנן אדרבנן
כתבוה (ע"ש ס"ק כ'):
האשרה נופלות על גבי
עליו נושרין בימות הגשמים מן האילן:
[ג] רש"י ד"ה היתה
הירקות הזרועין תחתיה
קשיא איפוך ואיבעית אימא לא תיפוך דר' יוסי כדשנין
דרבנן כדאמר רב
גמ'
זה וזה. נבייה דאיסור וקרקע
גוזלת. שהיה נופה כו'. נ"ב
והוה להן לזבל ומגדלת
מרי בריה דרב כהנא מה שמשביח בעור פוגם בבשר הכא נמי
עולם דהיתר גורמין לירקות שיגדלו:
ה)
אבל הראב"ד מפרש שקדם
אותן. ומקשינן למימרא
לו הדרך (ע"ש): [ד] שם
דרבי יוסי זה וזה גורם
שוחק וזורה לרוח. ולא חייש לזבל:
מה שמשביח בנביה פוגם בצל וסבר רבי יוסי זה
וזה גורם אסור
ד"ה לצל צלה שחרית כו'.
אסור סבירא ליה פי'
התם קאזיל לאיבוד. לאבדה הוא
(והתניא) רבי יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז
נ"ב וכן פי' שאר מפרשים
ו)
ז)
ו
הקרקע והנמיה שניהן
בירושלמי ורמב"ם פי'
מתכוין וכבר בטלה עבודת כוכבים
גורמין גידול הירקות
של ערלה מפני שהוא פרי ואמר רב יהודה אמר רב מודה רבי יוסי
בענין אחר (ע"ש ס"ק י"ח
ורבנן דפליגי עליה דר'
ולא גרעה מעבודת כוכבים שנשתברה
❖
שאם ז נטע והבריך והרכיב מותר ותניא נמי הכי מודה רבי יוסי
ועי' ר"ן):
יוסי ושרו בירקות בימות
מאליה הלכך ליכא זה וזה גורם שהרי
הגשמים ולא חיישי ליה
שאם
אין כאן איסור כל כך דאפילו רבנן
לנמיה. סברי זה וזה גורם
מותר. והא איפכא שמענא
מוסף רש"י
לא אסרי אלא משום גזירה דלמא מגבה ליה כו' כדאוקימנא בריש פירקין (דף מב.): הכא לא אזיל לאיבוד. שהרי דרכה בכך ואין עבודת
להו דתנן ר' יוסי אומר
כוכבים בטלה דרך גדילתה הלכך איסור הנאה הוא זה וזה גורם אסור: איפוך. כולה מתני' ולא תשני דרבי יוסי אדרבי יוסי כדשנית: כדשנין.
שה'בייה
'ושרת
שוחק וזורה לרוח או
עליהן. על הירקות והוה
מטיל לים. ב) אבל הכא
מעיקרא ולעולם זה וזה גורם אסור ס"ל: דרבנן. אדרבנן לא קשיא אינהו נמי זה וזה גורם אסור סבירא להו כדאמרינן אף היא נעשית זבל
לזבל ונמצא בעל הירק
דהוה זבל על גבי הירקות
והכא היינו טעמא דשרו דליכא גורם איסור כלל דמה שמשביח אילן את הירקות בעליו פוגם בצל: ודרב מרי. (ד) [בתמורה] (דף כד.) גבי אין
נהנה מן האשירה, נבייה
ולא אזל לאיבוד משום
מרגילין בפסולי מוקדשים להפשיט דרך הרגלים כעין מפוח של נפחים בעלי מומין שנפדו ושחטן לצרכו ואע"פ שהעור נמכר ביוקר
הן העלין הנושרין מן
הכי קא אסר ר' יוסי.
האילן בימות הגשמים
דרבנן אדרבנן נמי לא
אסור להרגיל לפי שבזיון קדשים הוא שמקלקל הבשר קשיא לן התם אמאי הא פסידא דהקדש הוא דאי הוה שרית ליה להרגיל ולמכור
(לעיל מב.). שוחק וזורה
קשיא דלא קא שרו רבנן
העור ביוקר הוה טפי פריק להו מעיקרא ושני רב מרי ליכא פסידא דמה שמשביח בדמי העור פוגם בדמי הבשר: ערלה
לרוח. המוצא עבודת
הכא אלא משום דיותר
לא נאסר אלא הפירי הלכך אגוז איסור הנאה דקא מתהני מיניה שחוזר ונעשה אילן: יחור. נוף: שאם נטע. האגוז
כוכבים של מתכת (לעיל
פוגם הצל בירקות ממה
מב.) שלא יכשל בה ישראל
שמרויח בהן הזבל של
של ערלה מותר. אלמא כי גדל האילן וטוען פירות הוו להו
הנך פירות בגרמא דאגוז דאיסור וקרקע דהיתר וקתני מותר:
ליהנות ממנה (לעיל מג:)
.
נמיה כמו שאמר בבכורות
והבריך מה שמשביח בעור
פרק כל פסולי המוקדשים
בהמרגיל בבכור דמה שמשביח בעור פוגם בבשר. ואכתי סבר ר' יוסי זה וזה גורם אסור. והתני' ר' יוסי אומר נוטעין יחור של פוגם בבשר. מה שמשתכר בדמי העור פוגם בדמי הבשר ואין כאן ריוח, לפי שמתיירא לחתוך העור וחותך הבשר ושוב אינה
יפה לימכר (תמורה כד.).
ערלה פי' כי עץ בעלמא הוא. ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי. ואין מרכיבין בכפניות של ערלה. ואמר רב יהודה
א) פי' בתמיהה וכן פי' בפ"מ וכן מוכח בסנהדרין דף מז ע"ב דכ"ז דלא פינהו טמא. ב) חסר כאן וצ"ל ומשנינן התם דקאזיל לאיבוד מתיר אבל הכא.