כל הצלמים פרק
שלישי
עבודה זרה
מט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאם
נטע
והבריך. פי' בקונט' בלשון אחרון נטע האגוז ואחר
והבריך והרכיב. (ד)
אם הבריך או הרכיב יחור של ערלה באילן
פה א ב ג מיי' פ"ז מהל'
א) פסחים כו: ערלה פ"ב
מי"א לקמן עג: תמורה יב.,
עבודת כוכבים הלכ'
זקן מותרים פירותיהן מיד אע"פ שלא מלאו להן שני ערלה דזה
כך כשנעשה נטיעה הבריך והרכיב באילן של היתר אותו
(ח)
ב) פסחים כז. [לקמן ע"ב],
י"ד ופט"ז מהל' מאכלות
וזה גורם מותר וה"נ אמרינן בעלמא ד) ילדה שסיבכה בזקנה
לשון עיקר ומה שהקשה בקונט' אפי' לא הבריך והרכיב נמי לא
ג) באחרות יעב"ץ, ד) [סוטה
אסורות הל' יג סמג לאוין
בטלה. לשון אחר אם נטע האגוז של
ערלה שהוא איסור הנאה
דק דאין נקרא זה וזה גורם אלא כששניהם מענין אחד כמו
מג:], ה) [לעיל מח:],
מה טוש"ע י"ד סי' קמב
❖
ו) [לעיל מג:], ז) [שם],
סעיף יא:
ולכשיגדל ונעשה נטיעה הבריכה
הברכת איסור באילן היתר ששניהם
ח) [צ"ל אם], ט) זהו דיבור
והרכיבה באילן דהיתר מותר דאותן
אילן וכמו זבל נבייה וקרקע דלעיל
שאם נטע והבריך והרכיב מותר וכי תימא
אחד עם הך דלמעלה. רש"א,
פירות שטוען אחר זמן באין נמי
אבל אגוז וקרקע שני ענינים הם
י) [שבת יז:], כ) [וע"ע תוס'
שני ליה לר' יוסי בין שאר איסורין לעבודת
רבינו חננאל
ביצה ג: ותוס' יבמות פא.
ע"י האילן של היתר וקשיא לי בלא
ומה שפירש בלשון ראשון הבריך
כוכבים ומי שני ליה והתניא שדה שנזדבלה
ד"ה נתערבו ותוס' סנהדרין
אמר רב מודה ר' יוסי
הבריך ובלא הרכיב נמי איכא זה
יחור של ערלה באילן והוי כמו
פ. ד"ה ואחרים ותוס' זבחים
שאם נטע והבריך והרכיב
בזבל עבודת כוכבים וכן פרה שנתפטמה
❖
וזה גורם אגוז דאיסור וקרקע דהיתר:
ילדה הסבכה בזקנה דבטלה אין
עד: ד"ה ואב"א],
שמותר. ותניא בהדיא דר'
בכרשיני עבודת כוכבים תני חדא שדה
יוסי מודה בהא. והנה
א
שני ליה לר' יוסי בין עבודת כוכבים
הנדון דומה לראיה דההיא אפילו למ"ד
הכפניות של ערלה והאילן
תזרע פרה תשחט ותניא אידך שדה תבור
לשאר איסורין. דאע"ג דבשאר
זה וזה גורם אסור מותר כיון
שניהן גורמין לזה הפרי
הגהות הב"ח
ופרה תרזה מאי לאו הא ר' יוסי והא רבנן
איסורין זה וזה גורם מותר ס"ל
שבטלה בזקנה וכן משמע לשון בטלה:
ומודה ר' יוסי שמותר
(א) גמ' גמיר באיסורא
שאם
מכלל דר' יוסי זה וזה
נטע. וא"ת מ"ש גידולי אגוז
הכא אסור: בכרשיני עבודת כוכבים.
לא הא ר"א והא רבנן הי ר"א ורבנן אילימא
ט)
אסור ואי גמיר בהיתירא
גורם מותר סבירא ליה וכי
של תקרובת עבודת כוכבים או
של ערלה מגידולי (ט) טבל ומעשר
מותר בין סלקיה:
ר"א ורבנן דשאור דתנן שאור של חולין
תימא לר' יוסי שני ליה
א)
(ב) שם לדבריהם דרבנן
איסורא דעבודת כוכבים
שעבדום: תבור. עד שתכלה ממנה
שני שהן חולין ואפי' גידולי תרומה
ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה לא בזה
קאמר: (ג) שם אודו לי
משאר איסורי. והתניא
כל שבח הזבל ותהא בורה ולא יזרענה:
אלא שגזרו עליהן י) בי"ח דבר וי"ל
מיהת. נ"ב פירוש אודו לי
כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו
שדה שנזדבלה בזבל
תרזה. תכחש: מאי לאו הא. דקתני
דערלה שאסורה בהנאה יש לאסור
לסברתי דזה וזה גורם
של עבודת כוכבים. וכן
וחימצו ר"א אומר אחר האחרון אני בא וחכ"א
דאיסור היא ומ"ה אף
פרה שנתפטמה בכרשיני
שדה תזרע ר' יוסי היא דשמעינן ליה
הגידולין שגם זה הנאה היא אבל
ירקות בימות הגשמים
תרומה תני חדא שדה
ב בין שנפל איסור לכתחלה ובין שנפל
דאמרה) גבי ערלה זה וזה גורם מותר
באיסור אכילה אין לאסור הגידולין
אסור: (ד) רש"י ד"ה
תיזרע ופרה תשחט. ותניא
איסור לבסוף אינו אסור עד שיהא בו כדי
ה"נ תזרע והזרעים גדלים ע"י זבל
שאינו אוכל האיסור עצמו: אידך שדה תבור. ופרה
והבריך והרכיב או הבריך:
שדה
(ה) ד"ה מאי לאו וכו'
תרזה. מאי א) האי קתני
תזרע. וכגון שאין הזבל
לחמץ ואמר אביי לא שנו אלא שקדם וסילק
דאיסור וקרקע דהיתר (ה) דלא שאני
וקרקע דהיתר ופרה
שדה תזרע רבנן. והא
ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין
בעין והוה ליה זה וזה
את האיסור אבל לא קדם וסילק את האיסור
תשחט ותאכל וכו' שאר
דקתני תבור רבי יוסי
וקשיא אמתני' ופרה תשחט ותאכל
גורם ומותר כדפרישית לעיל גבי
אכילות דלא שאני ליה בין
(אומר) [היא] אפ"ה ב)
אסור וממאי דטעמא דר"א בדאביי דלמא
הא
עבודת כוכבים לשאר
אם נזרעה שרי [אלמא]
רבנן. והא דשרו
שאף היא היתה גדילה קודם לכן ע"י
נבייה: (י)
טעמא דר"א משום דאחר אחרון אני בא אי
איסורין וקשיא אמתני'
דהוא סבר זה וזה גורם
שאר אכילות: והא. דקתני שדה
לעיל נטע והבריך והרכיב לאו משום
הס"ד: (ו) ד"ה אלא רבנן
מותר. ולא שני ליה בין
גמיר באיסורא (א) אסורה ואי גמיר בהיתירא
וכו' בסוף מותר וכ"ש
תבור רבנן היא דאמרי אף היא
דאית להו זה וזה גורם מותר אלא
איסורא דעבודת כוכבי'
ו)
מותרין בין סלקיה ובין לא סלקיה אלא ר"א
'פלו בבת אחת עד
לאיסורא דתרומה. ודחינן
נעשית זבל כו' והא דשרי מתני'
משום דמה שגדל מן האגוז עצמו
שיהא: (ז) ד"ה אלא לעולם
לא לעולם לר' יוסי שני
ורבנן דעצים דתנן ב) נטל הימנה עצים
זורעין תחתיה ירקות הא שנינן ליה ז)
יהא מותר ואסרי רבנן בעבודת
וכו' ר' יוסי היא דשמעי'
ליה בין איסורא דעבודת
אסורה בהנאה הסיק בה את התנור חדש
וכו' ולא שני ליה בין
מה שמשביח בנבייה פוגם בצל:
כוכבים לעיל דאף היא נעשה זבל
כוכבים לשאר איסורי.
וה"ה לשאר איסורין: עד שיהא
עבודת כוכבים: (ח) תוס'
והני מתנייתא ר' אליעזר
הא ר"א והא רבנן. אבל לר' יוסי
יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה
ד"ה שאם נטע וכו' ואותו
ורבנן נינהו דתנן שאור
באיסור כדי לחמץ. פירוש ואז אסור
בעבודת כוכבים זה וזה גורם אסור
לשון וכו' באילן זקן והוי
בהנאה נתערבה באחרים כולן אסורות
של חולין ושל תרומה
ג)
כמו ילדה שסבכה בזקנה
שנפלו בתוך העיסה ואין
ס"ל כדקתני מתני' ואי משום שוחק
אפי' יש בהיתר נמי כדי לחמץ וא"ת
בהנאה ר"א אומר יוליך הנאה לים המלח
דבטלה אין הנדון דומה
באחד מהן שיעור כדי
וזורה הא שנינן ליה לעיל ואי משום
היכי מייתי מדרבנן זה וזה גורם
לראיה דההיא אפי' למ"ד
לחמץ את העיסה ונצטרפו
אמרו לו אין פדיון לעבודת כוכבים רבנן
ערלה שני ליה בין עבודת כוכבים
מותר דלמא שני להו בין עבודת
זה וזה גורם אסור מותר
וחימצו רבי אליעזר אומר
דפליגי עליה דר"א מאן נינהו אילימא רבנן
דכיון שסבכה בזקנה
אחר אחרון אני בא. פי'
לשאר איסורין: שאור של חולין.
כוכבים לשאר איסורין י"ל דהכי מייתי
בטלה וכן משמע לשון
אם השאור של תרומה
דעצים אחמורי מחמרי אלא רבנן דשאור
ושאור אחר של תרומה: שנפלו לתוך
(כ) מדר"א נשמע לרבנן דכי היכי
בטלה: (ט) ד"ה שאם וכו'
נפל אחרון נאסרה העיסה.
אימר דשמעת להו לרבנן דמקילי בשאור
עיסה. של חולין: כדי לחמץ. עיסה
דאסר אף בשאר איסורין ואינו מחלק
טבל ומעשר שני. נ"ב עיין
ואם של חולין נפל אחרון
בפ' כל שעה דף לד:
מותר וחכמים אומרים
בעבודת כוכבים מי מקילי אלא לעולם הא
זו: אחר אחרון אני בא. אותו שנפל
רבנן נמי דשרו לא יחלקו:
(י) ד"ה והא רבנן וכו'
דלמא טעמא דר"א כו'. פי'
לעולם אין העיסה אסורה
אחרון אם של חולין נפל אחרון
רבי יוסי והא רבנן ר' יוסי לדבריהם דרבנן
נטע או הבריך או
אלא אם היה בשאור של
ביטל את הראשון ומותר לזרים ואם
ולעולם זה וזה גורם
הרכיב לאו וכו' עצמו
תרומה שיעור כדי לחמץ
אמר להו לדידי זה וזה גורם מותר לדידכו
ג
(ב)
מותר: אלא ר"א ורבנן דעצים.
הוא מותר: (כ) ד"ה עד
לבדו. ואמר אביי לא שנו
של תרומה נפל אחרון אסור לזרים:
דאמריתו זה וזה גורם אסור אודו לי מיהת
שיהא וכו' מדר' אליעזר
אלא שקדם וסילק את
(ג)
ואמר אביי ל"ש. דאר"א אם אחרון
משום דקאמר הא ר"א והא רבנן
נשמע לרבנן. נ"ב ולבתר
האיסור לשם אומר ר'
אף ירקות בימות הגשמים ורבנן כדאמר רב
הכי דקאמר אלא רבנן
חולין שמותר אלא שקדם וסילק את
מהדר אפלוגתייהו דלפ"ז הדיחוי
אליעזר אם נפל שאור
מרי בריה דרב כהנא אמר רב יהודה אמר
דשאור שפיר פריך אלא
של חולין אחרון מותר
האיסור קודם נפילתו של זה
הברייתות מתורצות הא ר' יוסי ורבנן
רבנן דשאור דלמא שני להו
אבל לא סילקו אסור.
שמואל הלכה כרבי יוסי: ההוא גינתא
שכשנפל זה ליכא למימר היתר
דידיה דסברי זה וזה גורם אסור
בין עבודת כוכבים לשאר
אלמא סבר זה וזה גורם
והא ר"א ורבנן: יוליך הנאה לים
דאיזדבל בזבלא דעבודת כוכבים שלח רב
איסורין משום דבעי למימר
אסור. ואעפ"כ אם קדם
מצטרף לאיסור להיות שיעור ליאסר
דר"א דשאור ס"ל [אחר
וסילק את השאור של
המלח. פי' בקונטרס דמי עצי
ואע"פ שכבר נתן כח איסור בעיסה
עמרם קמיה דרב יוסף א"ל הכי אמר רב
האחרון אני] בא אפי' לא
תרומה שרי ר' אליעזר.
ולא היתה מחומצת ע"י אחר ח) ואם
איסור משמע ולכך תהא הפת מותרת
קדם וסלקיה [דבשאר
יהודה אמר שמואל
הלכה כרבי יוסי:
ודחי' וממאי דטעמא
איסורין] זה וזה גורם
דרבי אליעזר כדאביי
לא בשביל ראשון ואפ"ה כיון דלא
וקשה דא"כ אפי' בלא נתערבה נמי
מתני'
מותר אפי' לר"א:
וכו'. אלא מהא דתנן
הוה בו מעולם שיעור חימוץ ליכא
יש להתיר בהולכת הנאת העצים לכך
(ל) ד"ה יוליך וכו' ברישא
❖
למימר זה וזה גורם וביטל שני את הראשון: אבל אם לא קדם וסילק
נראה לפרש הנאת הפת וניחא דלא פליג ר"א ברישא (ל) חדש יותץ
אחדש:
א) צ"ל מאי לאו הא דקתני
שדה תזרע וכו'.
את האיסור אסור. שאע"פ שנפל היתר לבסוף אסור דזה וזה גורם
להתיר להוליך הנאת עצים שהוסק בהן לים המלח:
ב) פי' רבינו בזה הוא דלא
נתערבה
באחרות. לא גרס ר"ת ואחרות באחרות וכן במשנת
אסור ולרבנן זה וזה גורם מותר: משום דאחר אחרון אני בא.
כפרש"י ותוס' אלא דגם
מוסף רש"י
דקסבר גמרו באיסור אסור גמרו בהיתר מותר אבל היכא דנפלו בבת
חבילי תלתן דכלאי הכרם דמייתי בפ"ק דביצה (דף ג:)
ברייתא השניה סברה דזה וזה
אחר אחרון א'י בא.
גורם מותר ולא פליגי רק
אחת לעולם קאמר לך זה וזה גורם מותר ס"ל: נטל הימנה עצים.
לא גריס ליה ומביא ראיה מדאסר שמואל פ' התערובת (זבחים עד.)
שהוא גורם את החימוץ
בלכתחלה וצ"ע.
מן האשרה. מתני' היא: חדש יותץ. שהרי נעשה והוחזק מאיסורי הנאה:
ספק ספיקא ודחיק התם לאשכוחי תנא דסבר כוותיה וצריך להביא
ואם נפל האיסור בסוף
אסורה (תמורה יב.). לא
ישן. שכבר הוחזק ואין היסקו לחזקו אלא לאפות: יוצן. שלא יאפו
מדרבי יהודה דברייתא דרמוני באדן דאסר בספק ספיקא והוצרך
ש'ו. דאחר אחרון אני בא
בהיסק זה ונמצא שלא נהנה: אפה את הפת. בין בחדש שצננו וחזר
לדחוק סבר לה כוותיה בחדא ופליג עלה בחדא דשמואל דוקא בעבודת
ואם נפל ההיתר בסוף
והסיקו בעצי היתר בין בישן בהיסק של עצי איסור הוה ליה בתרוייהו
כוכבים אוסר דקאמר התם הנח לעבודת כוכבים שספיקה אסורה
מותר, אלא שקדם
וסילק את האיסור.
זה וזה גורם שהפת שנאפית בו בחדש בהיסק שני באה ע"י גורם
עד סוף העולם ואי גרסינן ליה הכא לייתו הך משנה דבעבודת
מכיון שנפל בו היתר מיד,
דאיסור שנתחזק בהן התנור מראשיתו וגורם היתר דהאי היסק וקתני
כוכבים קיימא וכן אי גרסינן ליה נמי בחבילי תלתן היה לו להביא
דהואיל וסילקו ועדיין לא
הפת אסורה לר"א עד שיוליך הני דמי עצים דאיסור לים המלח. אלמא
המשנה דר"מ ונימא סבר כוותיה בחדא ור"י בר ברוך אומר
החמיץ בטל והלך לו,
ואע"ג דהועיל בו קצת
זה וזה גורם אסור: אלא רבנן דשאור. פליגי עלויה ואמרי זה וזה
דשפיר גרסינן ליה הכא והתם ודלמא ליכא אלא חדא ספיקא
שיכול זה אחרון לגמור
גורם מותר דקתני אפי' נפל איסור בסוף (ו) וכ"ש נפלו בבת אחת
דה"פ ואחרים באחרים כל אותן אחרים נתערבו באחרים או
חימוץ על ידו, אעפ"כ כבר
מותר עד שיהא באיסור לבדו כדי לחמץ: אלא לעולם הא. דקתני שדה
אפילו רובן דאיכא למימר איסורא ברובא איתיה דה"נ אמר
בטל לו ושוב אין חוזר
וניעור בו (פסחים כז.) ולא
תזרע ר' יוסי (ז) דשמעינן ליה גבי ערלה דאמר מותר וגבי עבודת
תלמודא התם גבי טבעת של עבודת כוכבים נפלה לתוך מאה
נשלם השיעור אפילו ע"י
כוכבים דקאמר [מג:] שוחק וזורה לרוח ולא שני בין עבודת כוכבים לשאר
טבעות כולן אסורות פירשו ששים למקום אחד וארבעים במקום
צירוף (לקמן עג:). אבל
אחד הארבעים מותרים דאמרינן איסורא ברובא איתיה כ):
איסורין וטעמא לאו כדשנינן [מח:] משום דאזיל לאיבוד הוא ודקשיא לך ר'
לא קדם וסילק. ונגמר
על ידי שניהם ואינו יכול
יוסי דמתני' דנבייה לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידכו דקאמריתו
ארג
ליבטל, אסור, אלמא זה וזה
זה וזה גורם אסור דקאמרי אבל לא בימות החמה מפני שהצל יפה להן אודו לי נמי בימות הגשמים דאיכא נמי גורם דנבייה ורבנן אמרי ליכא
גורם אסור (פסחים כז.).
גורם דאיסור דמה שהשביחו בנבייה פגמו בצל: בזבל עבודת כוכבים. שבא מדם פרים ועגלים הנשחטים לעבודת כוכבים דתקרובת עבודת כוכבים
משום דאחר אחרון
א'י בא. וטעמא משום
הן ואסורין בהנאה אבל אמר זבל זה לעבודת כוכבים אינו נאסר כדתניא (לעיל מד:) אין הקדש לעבודת כוכבים: הלכה כר' יוסי. דזה וזה גורם מותר:
דאזל בתר גמר מעשה,
מתני'
גמרו בהיתר מותר ואפילו
לא קדם וסילק דאיכא זה וזה גורם, גמרו באיסור אסור, אבל בבת אחת, אם נפלו כאחת דליכא גמרו באיסור, הכי נמי דשרי, דזה וזה גורם מותר (שם). יוליך ה'אה לים המלח. דמי עצים, מכל מקום שמעינן ליה כל כמה
דלא ממטי הנאה לים המלח מודה הוא לת"ק בין אחדש יותץ בין אישן יוצן בין אאיסור פת, אלמא כיון דקתני חדש יותץ אית ליה זה וזה גורם אסור (שם).