מט:
כל הצלמים פרק
שלישי
עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ארג
מתני'
גמ'
בו את הבגד אסור בהנאה. בירושלמי דפירקין פריך מ"ש
כרכור. דויל"ו בלע"ז:
בהא
קאמר ר"א. דיש
פו א ב ג מיי' פ"ז מהל'
א) [פסחים כז.], ב) [צ"ל
וחייא], ג) לעיל מב. [תוספ'
עבודת כוכבים הלכ' יג
פדיון: ל"ש. דיש פדיון: אלא פת. משום דלא מנכרא ביה איסור
מיין נסך דאמרי' ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו דה"נ ימכר
פ"ז ה"ה], ד) [לעיל מא:
סמג לאוין מה טור ש"ע
ממש: אבל חבית. של יין נסך שנתערבה בחביות של היתר כולן
חוץ מדמי איסור שבו והכי איתא התם א"ר חגי כד נחתית מן
לקמן נג:], ה) עי'
י"ד סי' קמב סעי' ד:
פז ד ה מיי' שם הל' יד
אילפא אשכחי' ר' יעקב בר אחא יתיב מקשי נטל הימנה כרכר
אסורות בהנאה ואין לה תקנה בהולכת הנאה לים המלח להתיר
במהרש"א, ו) בס"י א"נ,
ז) [וע"ע תוס' יבמות פא:
טוש"ע שם סעי' ג:
אסור בהנייה ארג בו את הבגד
ולהמכר כל חבית לבדה או להשקות
פח ו מיי' פט"ז מהל'
ד"ה כולן ותוס' לקמן סה.
מתני' נטל ממנה עצים אסורין בהנאה
אסור בהנייה ותנינן ימכר כולו לעובד
מהן לחמרים עובדי כוכבים משום
ד"ה טעמא], ח) הך עוד י"ל
א) א
מאכלות אסורות
כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו א"ר
דאיתיה לאיסור בעיניה אבל מוכרן
וכו' שייך אחר לא אצלה
הלכה כט סמג לאוין קלד
הסיק בהן את התנור אם חדש יותץ ואם ישן
❖
נפשה ל"ס,
קמח טוש"ע י"ד סי' קלד
יעקב בר אחא חגי קשיתא חגי קיימא
כולן חוץ מדמי יין נסך שבהן דהשתא
יוצן אפה בו את הפת אסורה בהנאה
סעיף ב:
ב
לא מתהני מחבית דאיסורא: ונשתרי
מאי כדון תמן אין דרך בני אדם
פט ז ח מיי' פ"ח מהל'
נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה ר"א
לך. בהנאה למכרן לבד לבד או
ליקח מן העובד כוכבים ברם הכא
עבודת כוכבים הלכה
גליון הש"ס
אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין
יב סמג לאוין מה טוש"ע
ג
דרך בני אדם ליקח בגד מן העובד
לעשות מהן כביסה או להשקות מהן
גמ' שקול ארבע זוזי. עיין
י"ד סי' קמו סעיף ו:
פדיון לעבודת כוכבים: ד נטל הימנה כרכור
כוכבים פירוש ולפיכך אסור למכרו
לעובדי כוכבים. ולא דמיא הך מילתא
צ ט י מיי' שם הל' יא
יומא דף נה ע"ב תוס'
❖
אסור בהנאה ארג בו את הבגד אסור בהנאה
טוש"ע שם סעיף יא:
ד"ה ונברור:
לעובד כוכבים דחיישינן שמא ימכרנו
לפלוגתא דרשב"ג ורבנן דפליגי בפ'
א כ מיי' פ"ז שם הלכ' טז
לישראל התם אין דרך ליקח מן העובד
בתרא (לקמן עד.) ביין נסך שנפל לבור
נתערב באחרים ואחרים באחרים כולן אסורין
סמג שם (טי"ד סי'
❖
כוכבים יין וכן י"ל באפה בו את הפת
כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר מוכר
בהנאה ר"א אומר יוליך הנאה לים המלח
קלט):
ה
הגהות הב"ח
דרך ליקח פת מן העובד כוכבים ז):
כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך
אמרו לו אין פדיון לעבודת כוכבים:
שקול ארבע זוזי כו'. ולמוכרן כל
(א) גמ' איתמר עבודת
שבו דהתם תרוייהו סבירא להו
גמ' וצריכא דאי אשמעינן קמייתא בהא
כוכבים שנשתברה מאיליה
מוסף רש"י
אחד בפני עצמו אמר לו כן
כרבנן דהכא דאין פדיון ליין נסך
רב אמר: (ב) רש"י ד"ה
כדפירש רש"י: לא דכ"ע עובדין
קאמר ר'
אליעזר משום דבעידנא דקא גמרה
❖
רב אמר וכו' דכל קיסם:
ומיהו כי מזבין ליה חוץ מדמי יין
הובא בעמוד הבא
(ג) ד"ה והכא וכו' שברי
פת קלי לה איסורא אבל כרכור דאיתיה
לשברים. פי' בקונטרס והא דאמר
נסך שבו לא מיתהני מיין נסך מידי
שברים קאמר כגון:
לאיסורא
בעיניה אימא מודי לרבנן ואי
שמואל בריש פירקין (דף מא.) אפי'
ה) משום דליתיה
לאיסורא בעיניה:
(ד) ד"ה עובדים וכו'
רבינו חננאל
מתני' כיצד מבטלה. לאשירה:
ונעשה עבודת כוכבים
אשמעינן כרכור בהא קאמרי רבנן אבל פת
שברי עבודת כוכבים מותרין בהנאה
גדול וכשהן: (ה) תוס'
נטל הימנה מן האשרה
קירסם. קיסמין יבשין שבאילן נטל
למוצאן התם לא חזינן דנשתברה
אימא מודו ליה לר"א צריכא א"ר
חייא בריה
ד"ה לא וכו' ואין מניחין
עצים אסורה בהנאה.
❖
זרד. זרודין לחין
מאיליה דאמרינן עובד כוכבים שברן
לצרכו לשרוף:
מלעובדה:
הסיק בה את התנור אם
דרבה בר נחמני אמר רב חסדא אמר זעירי
שבה: לצרכה. לייפותה: גמ' אותן
חדש יותץ אם ישן יוצן.
והכא מיירי בראינוה שנשתברה ולא
הלכה כר"א איכא דאמרי אמר
רב חסדא
אפה בו את הפת אסורה
שפאים. ששיפה לצרכה ולא בטלה:
שברה העובד כוכבים וקשה דא"כ
בהנאה נתערבה באחרות
אמר לי אבא בר רב חסדא הכי אמר זעירי
הגהות הגר"א
מה תהא עליהן. שפאין מי בטילי או
מאי מקשה לעיל (דף מא:) לרשב"ל
כו'. ר' אליעזר אומר יוליך
הלכה כר"א אמר רב אדא בר אהבה לא שנו
[א] גמ' והכא בשברי
הנאה לים המלח. אמרו
לאו: ישראל ששיפה כו' אסור. שאין
מראש דגון שאני התם שלא שברה
שברים. נ"ב והרמב"ם
לו אין פדיון לעבודת
אלא פת אבל חבית לא ורב חסדא אמר
מבטל עבודת כוכבים: רב
עובד כוכבים דהא רשב"ל ושמואל
ישראל
גורס במקום בשברי בשארי
כוכבים. השתא רבנן
אפילו חבית מותרת ההוא גברא דאיתערב
ור"ל אם שארי שברים
אמר. אע"פ שנשתברה מאליה
קמו בחד שיטה בשברי עבודת
דפליגי עליה דר' אליעזר
נתבטל בביטול שבר א'
בשדה שנזדבלה בזבל של
כוכבים לכן נראה לפרש דהכא מיירי
צריכה ביטול (ב) וכל קיסם וקיסם
ליה חביתא דיין נסך בחמריה אתא לקמיה
ופסק כאיבעית אימא וכרב
עבודת כוכבים וכן פרה
שדרכה לנשר קיסמין וענפים תדיר
נעשית עבודת כוכבים בפני עצמה
(עמ"ש רבינו ביו"ד סי'
דרב חסדא אמר $ שקול ארבע זוזי ושדי
שנתפטמה
בכרשיני
ו
❖
קמ"ו ס"ק י"ז):
תרומה מאן נינהו אי רבנן
ואין מניחין לעובדה בכך ולכך
הלכך לא סגי לחד בביטולא דחבריה:
בנהרא ונשתרי לך: מתני' כיצד מבטלה
(ה)
דעצים הא מחמרי טובא
אין עבודת כוכבים צריכה לבטל אלא
יש לאסור הקיסמין הנופלים ממנה
דאינון אסרי בהנאה הפת
זקירסם וזירד נטל ממנה מקל או שרביט
כשהיא דרך גדילתה. אבל זו
עוד י"ל דהתם מיירי בשברים שמצאן
ח)
כולה. ור' אליעזר לא אסר
לעזי רש"י
אפי' עלה ה"ז בטלה שיפה לצרכה אסורה
בה אלא כדי שכר אפיה
לבדן בלא עיקר עבודת כוכבים אבל
שנשתברה בטלה מעצמה דמימר אמר
שלא לצרכה מותרת: גמ' אותן שפאין מה
בלבד. אלא מאי אית לך
דויל"ו [רייו"ל]. עץ
הכא מיירי שכל השברים ביחד ובכי
איהי נפשה לא מצלה לההוא גברא
למימר רבנן דפליגי עליה
מחודד המשמש להפרדת
תהא עליהן פליגי בה רב הונא (ור' חייא)
מצלה ליה: לא דכ"ע עובדין לשברים.
האי גוונא אמר עובדין לשברים
ב)
בשאור אימור דשמעת
חוטי השתי לפני העברת
❖
להו דמקילין (ומותרין)
הבוכייר ביניהם.
בר רב חד אמר אסורין וחד אמר מותרין
ומ"מ לפי זה קשיא מאי פריך לעיל
שנשתברו מאליהן והא דאמר שמואל
ח
[ומתירין] העיסה עד
מראש דגון דהא הוו התם כל השברים
בריש פירקין (דף מא.) אפי' שברי
תניא כמ"ד מותרין דתניא עובד כוכבים
ג)
שיהיה כדי לחמץ בשאור
יחד אבל התם לא היה דרכה לישבר
עבודת כוכבים מותרין בהנאה למוצאן
של תרומה באיסורא
ששיפה עבודת כוכבים לצרכו היא ושפאיה
רבינוחננאל (המשך)
דעבודת כוכבים מי שמעת
וא"כ אפי' עיקר עבודת כוכבים קיים
התם הוא דלא חזינן לה דנשתברה
מותרין לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרין
כולן בהנאה: פיסקא
להו. אלא לעולם הא
מאיליה דאמרינן עובד כוכבים שברן
מותר דמימר אמר איהי לא אצלה נפשה:
דתניא שדה שנזדבלה
כיצד מבטלה קירסם וזירד
וישראל ששיפה עבודת כוכבים בין לצרכה
ואזלינן בתר רובא דהא עבודת
בזבל של עבודת כוכבים
נטל ממנה מקל או
כו' ר' יוסי ורבנן היא הדרן עלך כל הצלמים
בין לצרכו היא ושפאיה אסורין איתמר עבודת
שרביט. ואפילו עלה הרי
כוכבים דנשתברה מאיליה לא שכיחא:
ולעולם ר' יוסי זה וזה
זו בטלה. שפאה לצרכה
רבי
אפילו
כוכבים שנשתברה (א) רב אמר טצריך לבטל
ישמעאל:
תרתי
והכא. דקאמר רב כל קיסם וקיסם
גורם מותר אית ליה. ולא
אסורה שלא לצרכה
מותרת: גמ' ואותם
כל קיסם וקיסם ושמואל אמר עבודת כוכבים
נמי ליתסרו. ה"ה דהוה מצי
שנא עבודת כוכבים
לשון שברי שברים כגון דנשתברו
(ג)
משאר איסורי. והכא
שפאים תניא כמאן דאמר
למימר אפי' חדא נמי ליתסר אלא
שברים לשברים ובשברי שברים הוא
אינה בטלה אלא דרך גדילתה אדרבה
במשנתנו ר' יוסי לדבריהם
מותרין דתניא עובד
דפליג שמואל עילויה: ה"ג ואיבעית
משום דבמתני' נקט שתים מותרות
דרך גדילתה מי מבטלא אלא ה"ק אין עבודת
דרבנן קאמר להו לדידי
כוכבים ששיפה עבודת
זה וזה גורם מותר. לדידכו
כוכבים לצרכו כדי שיהנה
אימא דכ"ע אין עובדין לשברי שברים
נקט נמי הכא שתים:
כוכבים צריכה לבטל אלא דרך גדילתה
דאית לכו זה וזה גורם
משפאיה היא ושפאיה
והכא בעבודת כוכבים שהיתה של
במקורבות
אסור. אמאי שריתו ירקות
מותרין. לצרכה היא
לימא בהא קמיפלגי ד)דמ"ס עובדין לשברין
חוליות. דקין והרי הן כשברי שברים
בימות הגשמים. והלא
אסורה ושפאיה מותרין.
ומ"ס אין עובדין לשברין לא דכ"ע עובדין לשברין והכא בשברי שברים
[א]
הנמיה של עבודת כוכבים
וישראל ששיפה עבודת
ונפלה ונתפרקו חליותיה עסקינן:
נושרת עליהן והוה להן
כוכבים בין לצרכו בין
קמיפלגי מ"ס שברי שברים אסורין ומ"ס שברי שברים מותרין ואיבע"א דכ"ע
והדיוט יכול להחזירה. שאין צריכה
לזבל. ונמצא הקרקע
לצרכה היא ושפאיה
שברי שברים מותרין והכא בעבודת כוכבי' של חליות ובהדיוט שיכול להחזירה
אומן: אין עבודת כוכבים. שנשתברה
י
והנמיה גורמין ויהיו
אסורין. אתמר עבודת
אסורין. ורבנן סברי הצל
כוכבים שנשתברה מאליה
צריכה לבטל: אלא דרך גדילתה.
קמיפלגי מ"ס כיון דהדיוט יכול להחזירה לא בטלה ומ"ס אין עבודת כוכבים
בימות הגשמים פוגם יותר
אמר רב צריך לבטל כל
כשהיא קיימא כגון נבייה דמתני'
בטלה אלא דרך גדילתה דהיינו אורחיה הא לאו גדילתה היא ואין צריכה לבטל:
ממה שמשבחת הנמיה
קיסם וקיסם. ושמואל
דשברי שברים הן שנופל עלה אחר
כרב מרי דאמר בהמרגיל
אמר [אין] עבודת כוכבים
הדרן עלך כל הצלמים
בבכורות בפרק כל פסולי
צריכה להבטל אלא כל
עלה ו)א"כ העלה עצמו משתבר לכמה
המוקדשין מה שהשביח
זמן שהיא דרך גדילתה
רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו בצד זו בצד מרקוליס אסורות ושתים
שברים ואפ"ה אסור משום דדרך
בעור שמוכרו לנוד
לימא בהא פליגי דרב סבר
גדילתה היא דהיינו אורחה כל שתא
ומוסיף בדמים פוגם
עובדין לשברים לפיכך
מותרות
וחכ"א כשנראות עמו אסורות ושאין נראות עמו מותרות:
בבשר: אמר רב יהודה
צריך לבטל כל קיסם שבה
גמ' בשלמא רבנן קסברי עובדין לשברים נראות עמו דאיכא למימר מיניה
אבל הכא לאו היינו אורחיה ליפול
אמר שמואל הלכה כר'
ושמואל סבר כיון
ולהתפרק הלכך בטלה:
יוסי. ואסיקנא ההיא
שנשתברה הותרה ודחינן
נפל אסורות שאין נראות עמו מותרות אלא ר' ישמעאל מאי קסבר אי
הדרן עלך כל הצלמים
גינתא דאזדבלה בזבל של
לה דכולי עלמא לא פליגי
עובדין לשברין אפילו תרתי נמי ליתסר אי אין עובדין לשברים אפי' תלת
עבודת כוכבים ושלחה רב
דעובדין לשברים והכא
רבי ישמעאל. זו בצד זו. וכ"ש
עמרם קמיה דרב יוסף
בשברי שברים פליגי רב
נמי לא
אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן בידוע שנשרו ממנו דברי הכל
אחת ע"ג שתים דזהו עיקר
ושלח ליה הרי אמרו
אוסר ושמואל אמר מותר
אסורות ואפילו למ"ד אין עובדין לשברים ה"מ עבודת כוכבים דלאו היינו
הלכה כרבי יוסי:
איבעית תימא כולי עלמא
מרקוליס ותחלתו: בצד מרקוליס.
מתני' נטל את האשרה
לא פליגי דאין עובדים
אורחיה
אבל הכא דמעיקרא תבורי מיתברי היינו אורחיה כי פליגי בסתמא
מרקוליס גדול שכבר עבדוהו וזרקו
לשברים ובעבודת כוכבים
קיסם ועשה בו
עליו אבנים הרבה: שתים מותרות.
במקורבות
של חוליות וההדיוט יכול
כרכור אסור בהנאה כו'
ר' אליעזר אומר יוליך
להחזירה פליגי. רב סבר
ובגמרא מפרש טעמא: שנראות עמו. דנראה שנפלו משם אסורות בין ג' בין שתים: ושאין נראין עמו. אין סמוכות לו מותרות ואפי' ג':
כיון דהדיוט יכול
הנאה לים המלח. וצריכא
גמ' עובדין לשברים. כל האבנים הנזרקות שם נתוספו על המרקוליס ונעשה (ד) גדול עבודת כוכבים וכשהן נושרות הוו שברי עבודת
להחזירה לא בטלה
דאי אתמר בפת ר' אליעזר
כוכבים. והשתא לא חשיב להו תקרובת אלא עבודת כוכבים בפני עצמה: מעיקרא תבורי מיתברי. שאינן מחוברות ודרכן ליפול:
אומר יוליך הנאה לים
ושמואל סבר אין עבודת
כוכבים צריכה ליבטל
המלח והשאר מותר הוה
במקורבות
אלא דרך גדילתה. כגון
אמינא משום דבעידנא
דקא גמרה לה פת איקלי ליה לאיסור. אבל כרכור דאיתיה בעיניה אימא מודי להו לרבנן ואי אתמר פלוגתייהו בכרכור
גידוע וכיסוח דהיינו אורחיה אבל הא שבירה כיון דלאו דרך גדילתה היא לאו היינו אורחיה ומותרת:
הדרן עלך כל הצלמים אסורין
כו' ואסיקנא הלכה כר' אליעזר. ולא תימא בפת לבדה א"ר אליעזר יוליך הנאה לים המלח אלא אפילו נתערבה חבית
רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו בצד זו [בצד] מרקוליס אסורות ושתים מותרות וחכמים אומרים את שנראה עמו
של יין של עובדי כוכבים כדרב חסדא דאמר ליה לההוא גברא דאתערבא ליה חבית של יין דסתם יינו של עובד
כוכבים בחביות יין שלו. ואמר לו רב חסדא זיל שקול ד' זוזי דמי חבית יין ושדי בנהרא ושאר חביות מותרות לך
אסור את
שאינו נראה עמו
מותר. אוקמה ר' יוחנן
בידוע שנשרו אבנים
הללו מן המרקוליס דברי