נא:
רבי
ישמעאל פרק
רביעי עבודה זרה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד כאן. האי ולא יזבחו בפרשת שחוטי חוץ כתיב ועד פסוק זה הענין מדבר בקדשים שהקדישם בשעת איסור הבמות לאחר שהוקם המשכן
טז א מיי' פי"ח מהל'
א) [צ"ל אילעא], ב) מכות
מעשה קרבנות הלכ'
יג: זבחים קו. מנחות לו: צט:
והקריבן בשעת איסור הבמות: שהרי עונשן אמור. שגילה לך הענין את עונשן שהן בכרת: מכאן ואילך. האי ולא יזבחו עוד:
ב סמג עשין קפט:
עירובין צו. סוטה ה. שבועות
בשעת היתר. קודם שהוקם המשכן והזהיר הכתוב שאע"פ שהיו מוקדשין לשם הקרבת במה לא יקריבום עוד בבמה לגבוה שנאמר את
יז ב מיי' פ"ז מהל'
ד. לו., ג) [עי' פירושו ברש"י
השדה לעבודת כוכבים: זו מצות עשה.
זבחיהם זבחים העומדים קודם לכן שהתרתי בבמה לגבוה בשעת איסור הבמות כזובח על פני
עבודת כוכבים הל' טז
דעירובין ה. ד"ה והא"ר
נחמן], ד) לעיל מד:,
סמג לאוין מה טוש"ע י"ד
כאלו שהוקדשו קודם הקמת המשכן
ה) רש"א מ"ז וצ"ל נהנין מהן
סי' קלט סעיף ז:
אפילו מים ומלח אסור. פירוש
והקריבן אחרי כן בבמה שעובר בעשה:
עד כאן הוא מדבר בקדשים שהקדישן
יח ג מיי' שם טוש"ע שם
בטובה ושלא בטובה,
יכול יהא ענוש כרת. כאילו הקדישן
ו) [לעיל יט:], ז) [שם חולין
סעיף ג:
ואפילו שאין עבודתה בכך
בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת איסור
❖
יט ד ה ו ז מיי' שם
ח:],
בשעת איסור והקריבן דענוש בהן
דאי עבודתה בכך אפי' בכלי (ה) צואה
הבמות שהרי עונשן אמור שנאמר ואל
טוש"ע שם סעיף ז:
א
1
כרת לעיל: זאת להם. עשה ולא
כ ח ט מיי' שם הלכ' טו
נמי והטעם שלפנים מן הקלקלין
פתח אהל מועד לא הביאו וגו' עונש שמענו
תעשה: ואין אחרת להם. כרת.
טז טוש"ע שם סעיף
מקריבין כל דבר אע"פ שאינו נוי
תורה אור השלם
אזהרה מנין ת"ל 2 פן תעלה עולותיך וכדר'
ה:
אלמא לאזהרת שוחטי חוץ קדשים
וטעם האיסור מטעם תקרובת חוץ
כא י מיי' שם הלכ' יז
1. וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
אבין א"ר א)אילא ב)דאמר ר' אבין א"ר אילא
שהוקדשו בשעת היתר הבמות אתא
לקלקלין דבר של נוי אסור מטעם
סמג שם טוש"ע י"ד
לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן
כל מקום שנאמר השמר ופן ואל אינו אלא
סי' קמג סעיף ג:
ואזהרת מרקוליס מנלן: קרי ביה
לַיְיָ לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְיָ דָּם
תקרובת שאינו של נוי מותר כי אין
כב כ מיי' שם הלכ' ד
יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם
ולא יזבחו וקרי ביה ולא עוד. (ב) והאי
בלא תעשה מכאן ואילך הוא מדבר בקדשים
מקריבין שם אלא דבר של נוי ודלא
סמג שם טוש"ע י"ד
שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא
עוד לא איצטריך שדי אזהרה אתרוייהו
כפ"ה שפירש דחוץ לקלקלין אין שם
שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן
סי' קלט סעיף א:
מִקֶּרֶב עַמּוֹ: ויקרא יז ד
ותחשביה תרי לאוי: מתני' מצא
כג ל מיי' שם הלכ' יז
2. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה
תקרובת ודבר של נוי אסור משום
בשעת איסור הבמות שנאמר למען אשר
3
סמג שם טוש"ע י"ד
עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר
בראשו. של מרקוליס מעות כסות
❖
(ו) ולא תחמוד כסף וזהב א"כ גבי פעור
סי' קמג סעיף ג:
יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם
תִּרְאֶה: דברים יב יג
וכלים מותרין שאינן של נוי כדמפרש
3. לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי
קאמר חוץ כפנים דמיתסר ואמאי
זובחים שהתרתי לך כבר על פני השדה
בגמרא: גמ' עץ ואבן כסף וזהב
יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם
כיון שאין מביאין חוץ לקלקלין דבר
מלמד שכל הזובח בבמה בשעת איסור
אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי
רבינו חננאל
אשר עמהם. משמע שהיו מקריבין
של תקרובת ומים ומלח אינו לנוי:
הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַיְיָ אֶל
הבמות מעלה עליו הכתוב כאילו הוא זובח
עץ ואבן וכסף וזהב וקרי ליה קרא
ולא יזבחו עוד את
תנהו
פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל
זבחיהם לשעירים וגו' עד
על פני השדה והביאום לה' זו מצות עשה
הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים
שקוצים אלמא כל מה דמקריבין קמיה
כאן הוא מדבר בקדשים
לַיְיָ אוֹתָם: ויקרא יז ה
מיתסר: וכתוב אחד אומר לא תחמוד
ומצות לא תעשה מנין ת"ל ולא יזבחו עוד את זבחיהם יכול יהא ענוש כרת
4. וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת
4
שהקדישן בשעת איסור
כסף וזהב עליהם. אבל עץ ואבן לא
הבמות והקריבן בשעת
זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר
ת"ל חקת עולם תהיה זאת להם זאת להם ולא אחרת להם אמר רבא קרי
4
איסור הבמות בחוץ
הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת
כתיב: הא כיצד עמהן דומיא דעליהן
ביה ולא יזבחו וקרי ביה ולא עוד: מתני' מצא בראשו מעות כסות או
ב
(שנאמר) שהרי כתיב ואל
עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם
מה עליהן דבר של נוי אסור. דהא
פתח אהל מועד לא הביאו
ויקרא יז ז
לְדֹרֹתָם:
כלים הרי אלו מותרין פרכילי ענבים ועטרות של שבלים ויינות ושמנים
5. וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם
כסף וזהב הוא אף עמהן דכתיב עץ
וכתיב ונכרת. עונש
וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב ע"ג המזבח אסור: גמ' מנהני מילי
שמענו. אזהרה מנין
ג
וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן
ואבן אם של נוי הוא אסור ואם לאו
שנאמר השמר לך פן
כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם:
א"ר חייא בר יוסף א"ר אושעיא כתוב אחד אומר 5ותראו את שקוציהם
מותר. ולקמן פריך הא מעות דבר של
תעלה עולותיך בכל מקום
דברים כט טז
ואת גלוליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם וכתוב אחד אומר לא תחמוד
6. פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם
נוי הוא: כל שעמהם. דהא כתיב
אשר תראה כי אם במקום.
(ג)
6
וקיי"ל דכ"מ שנא' בו
תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ לֹא תַחְמֹד
נמי עץ ואבן וסתם עץ ואבן לאו דנוי
כסף וזהב עליהם הא כיצד עמהם דומיא דעליהם מה עליהם דבר של נוי
ד
[השמר פן ואל] אינו אלא
כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ
נינהו: א"כ לא יאמר עליהם. כוליה
אסור שאינו של נוי מותר אף עמהם דבר של נוי אסור ושאינו של נוי מותר
בלא תעשה. מיכן והילך
לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ כִּי
הכתוב מדבר בקדשים
קרא לא איצטריך דהשתא מה שעמהן
תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ הוּא:
ואימא עליהם דומיא דעמהם מה עמהם כל מה שעמהם אף עליהם כל (א)
שהקדישן בשעת היתר
דברים ז כה
דאינו עליו ממש אשמועינן קרא
7. אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל
הבמות והקריבן בחוץ
שעליהם א"כ לא יאמר עליהם מעות דבר של נוי הוא אמרי דבי ר' ינאי
דשקוצים נינהו ואסירי שעליהן
בשעת איסור הבמות
הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם
בכיס קשור ותלוי לו בצוארו כסות דבר של נוי הוא אמרי דבי ר' ינאי
ה
שנאמר למען אשר יביאו
מיבעיא לך. לשון אחר כל שעמהן
הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים
בני ישראל את זבחיהם
ובכסות מקופלת ומונחת לו על ראשו כלי דבר של נוי הוא אמר רב פפא
אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל
דאשר ריבויא הוא: מעות דבר של
שהיו מותרין להן. על פני
הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל
דסחיפא ליה משכילתא ארישיה אמר רב אסי בר חייא כל שהוא לפנים מן
נוי הוא. ואמאי קתני מתני' דמותר:
ז
ח
השדה. מלמד שכל הזובח
הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ
❖
בבמה כאילו זובח לשדה.
דברים יב ב
רַעֲנָן:
הקלקלין אפי' מים ומלח אסור חוץ לקלקלין דבר של נוי אסור שאינו של
מקופלת. מכופלת פלייד"א בלע"ז:
והביאום לה' זו מצות
דסחיפא לה משכילתא ארישיה.
נוי מותר א"ר יוסי בר חנינא נקטינן אין קלקלין לא לפעור ולא למרקוליס
ג)
עשה. מצות לא תעשה
כפויה לו גביע ארישיה ואינה עשויה
מנין ת"ל ולא יזבחו עוד
למאי אילימא דאפי' פנים כחוץ דמי ושרי השתא פעורי מפערין קמיה מים
הגהות הב"ח
את זבחיהם לשעירים ואין
כמין כובע אלא כלי ארוך ובלשון
ומלח לא מקרבין ליה אלא טאפי' חוץ כבפנים דמי ואסור: מתני' ד) יעבודת
(א) גמ' כל מה שעליהם
שעירים אלא שדים
כנען אקדו"ן ונותנין בו מים כדאמרינן
א"כ: (ב) רש"י ד"ה קרי
כדכתיב ושעירים ירקדו
כוכבים שהיה לה גינה או מרחץ נהנין מהן שלא בטובה ואין נהנין מהן
ביה וכו' דהאי עוד:
משיכלא משי כולה
שם. אשר הם זונים
(שבת דף עז:)
בטובה היה שלה ושל אחרים נהנין מהן (בין) בטובה (ובין) שלא בטובה
(ג) ד"ה כל מה שעמהם:
אחריהם לרבות שאר
ה)
ה)
שמכבסין בו בגדים ורוחצין בו ידיהן:
(ד) ד"ה עובדיה וכו'
עבודת כוכבים. חקת
כעבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל אין אסורה
קלקלין. מחיצה היא פרוסה לפני
יהבינן להו שכר טובת:
עולם. לבית עולמים.
עד שתיעבד: גמ' אמר אביי בטובה בטובת כומרין שלא בטובה שלא
(ה) תוס' ד"ה אפילו וכו'
תהיה בזמן הזה. זאת להם
עבודת כוכבים וקלקלין הוא כינוי
אפילו בכלי מלא צואה:
ואין חייבין עליהן כרת.
של קלעים: אפי' מים ומלח. דלא
בטובת כומרין לאפוקי טובת עובדיה דשרי איכא דמתני לה אסיפא היה
ל
(ו) בא"ד משום לא
לדורותם שנוהג הדבר
לנוי הוא כיון דכעין פנים נינהו הוה
תחמוד כסף וזהב דא"כ
שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה אמר אביי בטובה בטובת
לדורות: ופריק רבא קרי
קשה גבי פעור דקאמר
ביה ולא יזבחו אזהרה כמו
תקרובת: חוץ לקלקלין. לאו משום
אחרים שלא בטובה שלא בטובת כומרין מאן דמתני אסיפא כ"ש ארישא
❖
חוץ:
שאמרנו. וקרי ביה ולא
תקרובת איתיה: הלכך של נוי אסור.
עוד לרבות אפילו שלא
ומאן דמתני ארישא אבל אסיפא כיון דאיכא אחרים בהדה אפי' בטובת
דנפקא מאשר עמהן: שאינו של נוי
כדרכן: מתני' מצא
כומרין נמי שפיר דמי: עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד: מתני'
בראשו מעות כסות או
מותר. ואפי' הוא כעין פנים דהא
לעזי רש"י
כלים הרי אלו מותרין.
מני ר"ע היא דתניא 7אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים
חוץ לקלקלין לא מנחי תקרובת:
מנא לן דכתיב בהאי קרא
פלייד"א. מקופל.
❖
בכלים שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים הכתוב מדבר יכול
עשאום ולא
אין קלקלין. אין תורת קלקלין לא
ותראו את שקוציהם [וגו']
אקדו"ן [אוקרי"ן]. דלי.
כסף וזהב אשר עמהם
לפעור ולא למרקוליס: למאי. הלכתא
גמרום גמרום ולא הביאום הביאום ולא נשתמשו בהן יכול יהו אסורים
וכתיב לא תחמוד כסף
אין לו קלקלין: אי נימא. דלא מיתסר
ת"ל אשר עבדו שם הגוים שאין אסורין עד שיעבדו
מכאן אמרו
ו)
וזהב עליהם. (וכתיב
מוסף רש"י
דבר שאין של נוי לפנים מקלקלין
ולקחת לך). הא כיצד
עבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה עד שתיעבד ושל ישראל
'קטי'ן. מסורת מאבותינו,
עליהם דומיא דעמהם א).
דידיה כשאר עבודת כוכבים: השתא
אסורה מיד דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר חילוף הדברים עבודת כוכבים
מנהג מרבותינו (ערובין
מה עמהם של נוי הוא
ז)
פעורי מפערין קמיה. מתריזין לפניו:
ה.). שלא בטובה. שלא
דאסור. אף עליהם דבר
של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד אמר מר בכלים
יחזיק טובה לכומרים,
אפי' חוץ כפנים דמי ומיתסר. שהרי
של נוי הוא דאסור. ודחינן
שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים הכתוב מדבר הא מקומות כתיב אם אינו
ובהנאה לא מיתסר
אדרבה עמהם דומיא
כל עבודתו דרך בזיון וקלקלין הוי
כדאמרינן אין הקדש
דעליהם מה עליהם כל מה
ענין למקומות דלא מיתסרי דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם
צניעות ולכבוד הלכך לא שייכי
7
לעבודת כוכבים עד שיקריב
שעליהם אף עמהם כל מה
ביה ולא מפסקי: מתני' נהנין
תנהו
לפניו בתקרובת (לעיל
שעמהם. ופרקינן אם כן
מד:). עד שיעבדו. עד
לא יאמר עמהם למה
ממנה שלא בטובה. שלא יעלו שכר לכומרים דאין הקדש לעבודת כוכבים כדאמרן בפ' כל הצלמים (לעיל דף מד:): גמ' עובדיה. עובדי
שישתמשו בהן לעבודת
נאמר עמהם. לומר דבר
כוכבים העובדין אותה לא איכפת לן אי יהבינן להו (ד) שאר טובת הנאה פורתא: כ"ש ארישא. דכיון דכולה דעבודת כוכבים אסור לתת שכר:
כוכבים (לעיל יט:, חולין
שהוא עמה לנוי הוא
ח:). ושל ישראל. שעשה
שאסור. ואוקימנא למתני'
בכלים שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים הכתוב מדבר. ולקמן פריך הא מקומות כתיב: מכאן אמרו עבודת כוכבים של עובד כוכבים. ולקמן [נב.]
ישראל לצרכו למוכרה
דקתני מעות. בכיס קשור
פריך הא בכלים אוקימתה עבודת כוכבים מנלן דעד שתיעבד: חילוף הדברים. ולקמן [שם] מפרש טעמא: את אלהיהם. את אלהיהם בההוא קרא כתיב:
לעבוד כוכבים (לעיל יט:).
ותלוי לה בצוארה של
מקיש
עבודת כוכבים. כסות
בטלית מקופלת ומונחת
לה על ראשה. כלים כגון ספל ומשיכלה וכיוצא בהן שבראשה. שאלו כולן אינם עושים לנוי. ואסיקנא כל דבר שהוא עם עבודת כוכבים לפנים מן הקלקלין. פירוש החדר שהיא נתונה בו אפילו מים ומלח אסורין הן. חוץ מן הקלקלין דבר
שהוא לנוי עבודת כוכבים אסור בהנאה. ושאינו לנוי עבודת כוכבים מותר: אמר ר' יוסי בר' חנינא נקטינן אין קלקלין לא לפעור ולא למרקוליס אלא אפילו חוצה לו כלפנים דמי והכל אסור. פרכילי ענבים ועטרות של שבולים. פי' קריבין
לביכורים יינות שמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור: עבודת כוכבים שיש לה מרחץ או גינה נהנין מהן שלא בטובה. ואוקמה אביי שלא בטובת כומרים. היה לעבודת כוכבים גינה ושל אחרים נהנין מהן בטובת
הכומרים ושלא בטובת הכומרים. פירוש בטובת הכומרים שהיתה לכומרים טובה בהנאה: פיסקא עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד. ושל ישראל עד שתעבד. מתניתין מני ר' עקיבא היא. דתניא אבד תאבדון את כל המקומות אשר
עבדו שם מיכן אמרו עבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה
אסורה
אלא
עד שתעבד
שנאמר אשר עבדו שם.
ושל
ישראל
מיד. דברי
ר'
ישמעאל
מדכתיב ואת חטאתכם
אשר עשיתם את העגל.
משעת עשיה נאסרה עלי
א) מדברי רבינו נראה דגרס להיפך מגי' דידן ואולי דט"ס נפל בכאן וצ"ע.