ב:
הורו
בית דין פרק ראשון הוריות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא לא קשיא דסיפא זו ואין צריך לומר זו קתני. דהכי משמע לא מיבעיא
קרבן והא כי כתיב מעם הארץ בשגגת מעשה גרידתא הוא דכתיב ומהכא
א) [עירובין עו. ר"ה לב: לג. יבמות יג.
ח א מיי' פי"ג מהל' שגגות הלכה
לא נפקא דליחייבו רוב קהל בהוראה כלל: אלא לאו הכי קאמר מיעוט
זו דעשה עמהם לא תלה בב"ד ואין צריך לומר זו דעשה אחריהם דודאי לא
ו סמג עשין ריז:
ל: כתובות נח. נדרים יד: כריתות יז:],
ב) ת"כ פ' ויקרא, ג) שבת צג.,
ט ב ג מיי' שם הל' ה סמג שם:
קהל שחטאו בשגגת מעשה. גרידתא חייבין כשבה או שעירה: שאין
תלה בב"ד וחייב קרבן וכל שכן אין צריך לומר היכא דלא עשו ועשה דחייב:
ד) [יבמות כ. וש"נ], ה) ת"כ פ' ויקרא,
י ד מיי' שם פי"ד ה"ה סמג שם:
ב"ד מביאין עליהם פר בהוראה. כי הורו ב"ד ועשו מיעוט קהל שחטאו
גמיר. למד הדבר: וסביר. מבין דבר מתוך דבר: תנא משנה יתירה.
ו) נ"א אלא לאו מדמהדר על רובא
יא ה מיי' שם פי"ג ה"א סמג
כו' ועי' ב"ש, ז) נדה מ. זבחים כז: ע"ש
שם:
להכי איצטריך משנה יתירה שלא לצורך
(בשגגת מעשה) על פיהם: הא הן
ופד. ע"ש, ח) בס"א נוסף: ואכלוהו,
יב ו מיי' שם הל' ה ופי"ב הל"ב
חייבין. בהוראה כשבה או שעירה דיחיד
לאשמועי' אפילו גמיר ולא סביר ולעולם
❖
❖
ט) [ויקרא דבורא דחובא פרשה ז],
סמג שם:
זו ואין צריך לומר זו קתני: וידע אחד מהן
אאאא))))
תלמיד ראוי להוראה גמיר וסביר הוא:
שעשה בהוראת ב"ד [חייב] וכי היכי
שטעו או תלמיד וראוי להוראה: תרתי
דחייבין בהוראה ה"נ חייבין בשגגת
כגון שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא. שהיו
רבינו חננאל
תורה אור השלם
מעשה גרידתא: אבל רוב קהל שחטאו
יושבין לפני חכמים והיו ראויין להוראה
למה לי אמר רבא איצטריך סלקא דעתך
בשגגת מעשה גרידתא יכול יהו פטורין
כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (ד' יז:)
1. וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה
למ"ד צבור מביאין: אמר אביי
אמינא הני מילי גמיר וסביר אבל גמיר ולא
אף אנן נמי תנינא בפרק אלו הן
שהרי ב"ד מביאין עליהם פר בהוראה.
דנין לפני חכמים שמעון בן עזאי ושמעון
מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת
סביר לא אמר ליה אביי להוראה גמיר וסביר
הנחנקין דגמר הוראה כשאומר
יְיָ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם:
והן פטורין כדאמר לקמן [ה.] ר"מ אומר
בן זומא: אמר ליה אביי. שמעון בן עזאי
❖
המורה עשו דתנן לענין זקן
ויקרא ד כז
משמע אמר ליה אנא הכי קאמינא אי
ושמעון בן זומא כי האי גוונא דידעי
שבעה שבטים שחטאו ב"ד מביאין עליהם
ממרא חזר לעירו ושנה ולימד
מההיא הוה אמינא ה"מ גמיר וסביר אבל
כדרך שלימד פטור הורה לעשות
שטעו ואפ"ה עשו אמאי חייבין קרבן
פר בהוראה והן פטורין וכי היכי
חייב. פי' דאלמא גמר ההוראה
מוסף רש"י
והא מזידין נינהו ומזיד לאו בר קרבן
דבהוראה פטורין הן לפטרו נמי בשגגת
גמיר ולא סביר לא תנא ראוי להוראה
כשמורה לעשות: אמר רבא
מעשה גרידתא: ת"ל מעם הארץ דאפי'
הוא: וקא טעה במצוה לשמוע דברי
יחיד שעשה בהוראת ב"ד. הורו
א) אף אנן נמי תנינא ביבמות פ'
ממשנה יתירה אפי' גמיר ולא סביר סביר
ב"ד שחלב מותר והלך היחיד ועשה
האשה שהלך בעלה. הורוה ב"ד
רובו. חייבין בשגגת מעשה גרידתא
חכמים. אפי' למיעבד איסורא: לדידי
❖
ולא גמיר: ראוי להוראה וכו': כגון מאן אמר
על פיהם, דאנוס הוא (שבת צג.).
להינשא והלכה וקלקלה. פירוש
נמי. דאמרי כגון שמעון בן עזאי ושמעון
דמייתו כל חד וחד כשבה או שעירה דהאי
נישאת ב) לכהן גדול ואח"כ
רבא כגון שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא א"ל
בן זומא כגון דקא טעו במצוה לשמוע
דכתיב מעם הארץ בשגגת מעשה הוא
בא בעלה תצא וחייבת בקרבן
שלא התירוה אלא להינשא פי'
דברי חכמים: לאיתויי מבעט בהוראה.
דכתיב אלמא שמעינן מהא מתני' יחיד
אביי כי האי גוונא מזיד הוא ולטעמיך הא
תוספות הרא"ש (המשך)
א
בהיתר ואילו עשית כך פטורה
שאם היה רגיל להיות מבעט בהוראה
שעשה בהוראת ב"ד חייב. ועדיין אני
דתניא בעשותה אחת יחיד העושה מפי
היתה מן הקרבן ביופי כח ב"ד
בבבב))))
גגגג))))
1
יאמרו לך על ימין שהוא שמאל
ט)
ואחר כך הורו שחלב מותר והלך זה
אומר רישא דמתני' הכי איתא בת"כ
דאלמא הכי קאמרו לה מותרת
ועל שמאל שהוא ימין תשמע
עצמו חייב בהוראת ב"ד פטור כיצד הורו ב"ד
את להנשא דאי אמרו לה מותרת
בעשותה יכול יחיד שעשה חייב שנים
המבעט ועשה על פיהם ואכל חלב דחייב
להם ת"ל ללכת ימין ושמאל את
את סתם הוה משמע לכל אדם:
שחלב מותר ונודע לאחד מהן שטעו או
שיאמרו לך על ימין ימין ועל
דהואיל והוא רגיל להיות מבעט השתא
שעשו פטורין ת"ל מעם הארץ אפילו
אמר רבינא אף אנן נמי תנינא
שמאל שמאל מאי (כגון) [כדון]
תלמיד יושב לפניהן וראוי להוראה כגון
מרובין ועדיין אני אומר מיעוט קהל
נמי מבעט וכשהוא אוכל חלב מפי עצמו
בפירקין הורו ב"ד לעבור על
ר' יוסי בשם ר' (לאלפי) [הילא
אחת כו'. ותו לא מידי כלומר
הוא עושה ואינו תולה בב"ד הלכך חייב
שחטאו חייבין שאין ב"ד מביאין פר על
לפי] שבכל מקום שוגג פטור
שמעון בן עזאי יכול יהא פטור ת"ל בעשותה
(משלהן) [משלשתן] נשמעינה
ממלקות ומזיד חייב וכאן אפי'
קרבן: תולה בב"ד פטור לאיתויי הורו
ידיהם וכו': אמר רב פפא ממאי דלמא
אחת יחיד העושה על פי עצמו חייב בהוראת
ואין אנו צריכין לדב' אחר.
מזיד פטור מפני שתלה בב"ד.
ב"ד וטעו וידעו שטעו וחזרו בהן. בין
לא הן ולא ב"ד. וה"ק מיעוט קהל שחטאו
דמשמע שאמרו לו עשה כך
פי' בכ"מ שוגג פטור ממלקות
ב"ד פטור אלא היכי משכחת לה כגון דידע
ב
היינו (עבירה) [הוראה]: איכא
שהביאו כפרתן [ובין שלא הביאו] והלך
בשגגת מעשה חייבין שאין ב"ד מביאין
ומזיד חייב וכאן אפי' מזיד פטור
דאמרי אמר שמואל אין ב"ד
ממלקות שאין לך אדם שיתרה בו
דאסור וקא טעי במצוה לשמוע דברי חכמי'
פר עליהם בהוראה והן המועט נמי
היחיד ועשה על פיהם פטור דתולה בב"ד
דדדד))))
חייב עד שיאמר להן מותרין
אל תאכל לפי שהכל תופסין בו
הוא וברשות ב"ד הוא עושה: הא בהדיא
פטורין דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור:
לדידי נמי דטעו במצוה לשמוע דברי חכמי':
אתם לעשות רב דימי מנהרדעא
היתר ע"פ הוראת ב"ד הלכך אף
אמר אפילו מותרין אתם נגמרה
קתני לה. במתני' (לקמן דף ג:) דר'
אי הכי כו'. א"כ כדקאמרת לא הן ולא
לענין זה חשיב כשוגג כיון דלכ"ע
זה הכלל התולה בעצמו חייב: לאיתויי מאי
הוראה. אמר אביי והא אנן לא
הוי היתר וגזירת הכתוב היא כי
שמעון פוטר: הא לא קשיא דתני כללא
ב"ד לא מחייבי בהוראה כלל א"כ מיעוט
תנן הכי כו' וקי"ל כשמואל
היכי דרבים מביאין ע"פ הוראתם
לאיתויי גמבעט בהוראה תולה בב"ד לאיתויי
זה הכלל והדר מפרש במתניתין: אם
קהל בשגגת מעשה גרידתא נמי ליפטרו
בלישנא בתראה דדייקי מתניתין
ליחיד נמי חשיב הוראת שגגה:
הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן הא בהדיא
הכי: פיסקא והלך יחיד ועשה
נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה.
כי היכי דמיפטרו בהוראה דאי הכי
ד
זה הכלל וכו' (ד"א) [זו דברי] ר'
שוגג על פיהם אקשינן למה
יהודה דאמר יחיד שעשה בהוראת
כדקאמרת לא הן ולא ב"ד מאי איריא
דמשמע נפש תחטא אחת תחטא בעשותה
קתני לה תני והדר מפרש אמר רב יהודה
לי' למיתנא שוגג [ניתני] והלך
ב"ד פטור אבל חכמים אומרים
תחטא הרי אלו שלשה מיעוטי דמשמע
דקא מהדר על רובא לחיובא בשגגת
יחיד ועשה על פיהם פירוש
כו'. ומהדר תלמודא למצוא מאי
אמר שמואל זו דברי ר' יהודה אבל חכמים
דליכא לאיסתפוקי בהא דבין
בעשותה מפי עצמו חייב למעוטי תולה
מעשה דקתני אבל רוב קהל שחטאו
ר"י ומאי רבנן ובתר הכי קאמר
אומרים יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב מאי
מזיד ובין שוגג פטור הוא מזיד
ה
אמר רב נחמן אמר שמואל זו
בבית דין דפטור. והני שלשה מיעוטי
בשגגת מעשה גרידתא יכול יהו פטורין
לאו בר קרבן הוא שוגג הא תלה
דברי [ר"מ כו' והא דל"ק זו
ר' יהודה דתניא אם נפש אחת תחטא בשגגה
שהרי ב"ד מביאין עליהם פר בהוראה
מפרש במסכת שבת בפרק המצניע (דף
בב"ד כסבריה דהאי תנא. אמר
דברי] ר"ש השנוי במשנתנו (דף
רבא תנא שוגג לאשמעינן דאי
בעשותה הרי אלו ג' מעוטין העושה מפי
ג:) הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו
צג.) לר' יהודה חד למעוטי זה עוקר וזה
והן פטורין ת"ל מעם הארץ ואפי' רובו
הורו ב"ד שחלב מותר לאכול
בהם בין שהביאו את כפרתם ובין
מניח וחד למעוטי זה יכול וזה יכול וחד
דחייב בשגגת מעשה: לאו מכלל דמיעוט.
עצמו חייב בהוראת ב"ד פטור מאי רבנן
והלך הוא ואכל חתיכת חלב
שלא הביאו כפרתם והלך היחיד
למעוטי יחיד שעשה בהוראת בית דין
קהל בהוראה פשיטא ליה לתנא דמיחייבי
והוא חושב שהוא שומן דפטור
ועשה על פיהם ר"ש פוטר אלמא
דתניא עדיין אני אומר מיעוט קהל שחטאו
הההה))))
דהא אילו הודיעוהו שהוא חלב
ר"ש פוטר התולה בב"ד אפילו
דפטור: מביאין על ידיהן. מביאין
בהוראה כדאמר הא הן חייבין דיחיד
חייבין שאין ב"ד מביאין על ידיהן פר רוב קהל
לא היה נמנע מאכילתו דבכלל
אחר שחזרו בהם והביאו כפרתם
עליהן: במאי. חטאו: אילימא בשגגת
שעשה בהוראת ב"ד חייב וכי היכי
היתר הוא בעיניו. ואי קשיא
וכן רבי אלעזר ור"ע ובן עזאי
שחטאו יהו פטורין שהרי בית דין מביאין על
מעשה שלא בהוראת בית דין. דלא הורו
דמיחייבי בהוראה (שם) הכי נמי מיחייבי
לך אמאי פטור והא עקרי כל
כולהו סבירי התולה בב"ד פטור.
הגוף בהורייתן. ג) טעמא מפורש
משום דעיקר דברי האמוראים
בית דין כלל וכגון שנתחלף חלב בשומן ח)
בשגגת מעשה גרידתא ואמטו להכי קא
ידיהם פר ת"ל מעם הארץ אפי' רובה ואפילו
בתוספתא (פ"א) הורו ב"ד
למצוא חכמים דמחייבי ומש"ה
מהדר לעיל על רובא לחיוב אלא לדידך
שלא בהוראתם דהכי הוי משמע מיעוט
כולה במאי אילימא בשגגת מעשה [ב"ד
לעקור את כל הגוף. אמר אין
קאמר רב יהודה זו דברי ר'
דאמרת לא הן ולא ב"ד דאכתי לא נפקא
קהל שחטאו בשגגת מעשה גרידתא שלא
דם בתורה אין חלב בתורה אין
יהודה אבל חכ"א משום דמייתי
שלא בהוראה] ב"ד מאי עבידתייהו שלא
פיגול בתורה הרי אלו פטורין.
ב' ברייתות דפליגי (עלי') [ע"כ]
בהוראה חייבין אבל רוב קהל שחטאו
לך דמיחייבי מיעוטא בשגגת מעשה
פי' מפר. לבטל מקצת ולקיים
וגם ר"נ אשכח ברייתא דפליגי
בהוראת בית דין ב"ד מי מייתו שלא בהוראה
בשגגת מעשה שלא בהוראה יכול יהו
גרידתא אי הכי נהדר ברישא על מיעוטא
מקצת הרי אלו חייבין כיצד יש
בה ר"מ (ורב נחמן) [ורבנן] בהא
אלא בהוראה והא כי כתיב מעם הארץ
פטורין שהרי ב"ד מביאין פר עליהם
דליחייבו בשגגת מעשה גרידתא ולבסוף
חלב בתורה אבל אין חייבין אלא
אבל לא אשכחן תנא דפליג על
על חלב הקרב לשמים כו'. פי'
ר"ש דמתני': נפש כי תחטא אחת
נהדר על רובא לחיובא בשגגת מעשה
ת"ל מעם הארץ דמשמע דאפילו רובן
בשגגת מעשה הוא דכתיב אלא לאו הכי
דקטעו בקרא דכתיב כי כל אוכל
תחטא בעשותה מיעוטין. ירושל'
גרידתא: אלא. מדקא מהדר על רובא
חייבין בקרבן בשגגת מעשה דמייתו כל
חלב מן הבהמה אשר יקריבו
קאמר מיעוט קהל שחטאו בשגגת מעשה
בכל אתר אתמר מיעוט אחר
חד וחד כשבה או שעירה: ומי מצית
ושביק מיעוטא שמע מינה דמיעוט
ממנה וגו' אי נמי חלב שעל גבי
מיעוט לרבות [וכא אתמר] מיעוט
חייבין שאין ב"ד מביאין על ידיהן פר בהוראה
הקיבה והדקין כמפרש לקמן (ז
אחר מיעוט למעט. א"ר מתני'
למימר הכי. שהרי ב"ד מביאין עליהם
בהוראה פשיטא ליה לתנא דחייבין כשבה
ע"ב): א"ד דדייק רבא ממתניתין
שני' היא דכתי' מיעוט אחר מיעוט
הא הן חייבין יכול רוב צבור שעשו בשגגת
או שעירה דהכי קאמר שאין בית דין
פר כי חטאו רוב קהל בשגגת מעשה
דקתני שוגג על פיהם פטור
[אחר מיעוט] כיון דכתבי תלתא
מביאין עליהם פר בהוראה הא הן
שלא בהוראה וכי ב"ד מייתו קרבן שלא
כלומר כשהיה שגגתו בדבר
מעשה יהו פטורין שהרי ב"ד מביאין עליהם
מיעוטי דרשינן להו למיעוטא
שהותר לו על פיהם. אבל אם
והיכי דכתיב תרי מיעוטי אמרי'
בהוראה והא לא הורו כלל: אלא
חייבין דיחיד שעשה בהוראת בית דין
פר [בהוראה] ת"ל מעם הארץ אפילו רובו
ו
אין מיעוט אחר מיעוט אלא
בהוראה. דהכי הוי משמע מיעוט קהל
חייב וכי היכי דחייבין בהוראה (הם)
א) כ"ה ג"כ בתוס' הרא"ש ועי'
לרבות ותלמוד דידן לא סבר הכי
אמר ר"פ ממאי דלמא לא הן ולא ב"ד אי הכי
שחטאו בהוראה כגון שהורו ב"ד ועשו
הכי נמי שלא בהוראה בשגגת מעשה
ב"ש: ב) עי' מהרש"א על רש"י:
דבפ"ק דסנהדרין (דף יד:) דריש
מאי איריא דקמהדר על רובא לחיובא לאו
ג) נראה דחסר כאן ואולי צ"ל איכא
עשרה כהנים דכתיבי גבי פדיון
על פיהם חייבין כשבה או שעירה שהרי
חייבין וכיון דקיימא ליה לתנא דמיעוט
❖
למימר דמיירי כמפורש בתוספ':
הקדש למעט אחר מיעוט והכי
אין ב"ד מביאין פר עליהם רוב צבור
בשגגת מעשה גרידתא חייבין הלכך
מכלל דמיעוט בהוראה קיימא ליה דמיחייבו
גמירי לן דכל היכא דאיכא למדרש
שעשו בהוראה יכול יהו פטורין ת"ל
קא מהדר על רובא לחיובא ולעולם
כולהו למעוטי כי הכא דרשי'
בהוראה ונהדר ברישא על מיעוט' דמיחייב
כולהו והיכא דליכא למדרש
תוספות הרא"ש
מעם הארץ דאפילו רובן חייבין: ומי
שמעינן מהא מתניתין דיחיד שעשה
בשגגת מעשה ולבסוף ניהדר על רובא
מכולהו מיעוטי אמרינן אין מיעוט
מצית אמרת הכי. שצבור מביאין
בהוראת בית דין חייב שמע מינה:
אחר מיעוט אלא לרבות: במאי
הוא שב אבל ידיעת חלב בלא
לחיובא בשגגת מעשה אלא לאו מדלא
וווו))))
זאת
אילימא בשגגת מעשה. (והכא)
חזרת בית דין לאו ידיעה הוא
[וה"ק מיעוט] הקהל שחטאו
דאכתי לא אתידע ליה דאיכא
מהדר על מיעוט דמיחייבין בשגגת מעשה
בשגגת מעשה חייבין כל א'
איסור ולמה ישוב ואע"ג דכי
ובסוף מהדר על רובא לחיובא בשגגת מעשה ש"מ מיעוט בהוראה חייבין הן כשבה ושעירה ושלא
כשבה או שעירה שאין ב"ד
ידע נמי דחלב אלא שתלה
מביאין פר על ידיהם לפטרם.
בב"ד שב מידיעתו הוא (דכי)
בהוראה בשגגת מעשה חייבין מכדי תרוייהו סתמי תנן ממאי דקמייתא ר' יהודה ובתרייתא רבנן
רוב הקהל שחטאו בשגגת מעשה
[דכיון] דאי מתידע לבי דינא
אימא איפכא מאן שמעת ליה דדריש מיעוטי כי האי גוונא רבי יהודה היא זז)) דתניא רבי יהודה אומר
יכול יהא פטורין כל א' מלהביא
והדרי בהו איהו נמי הדר בה
זז))
שאני התם דתולה ממש בב"ד
כשבה או שעירה שהרי ב"ד
זאת
תוספות
מביאין פר על ידיהם לפטרן: ב"ד
הוה הלכך אפילו שב מידיעתו
מאי עבידתייהו להביא על הצבור
פטור אבל נתחלף לו חלב
תנא משנה יתירה דאפי' גמיר ולא סביר. תימה דלא ליתני במתני' כ"א תלמיד שאינו
דהיכא דמיעוט אתי למעוטי דבר אחד כמו גבי כהנים כהן ולא ישראל התם אתי
בשגגת מעשה והרי לא עשו
בשומן לאו תולה ממש בבית
ראוי להוראה וכ"ת דא"כ הוה משמע דלא גמיר ולא סביר דהא מרישא ידעינן דקתני
לרבויי. אבל היכא דכל חדא אתא למילתא לחוד כדהכא וגבי זאת היא העולה התם
בהוראתם: אלא בהעלם דבר וה"פ
דין הוה וכיון דשב מידיעתו
אתי למעוטי: מעם הארץ אפילו מקצתו. לא גרסינן מעם דהא לעיל יליף מיניה פרט
ועשה יחיד על פיהם דפטור. וי"ל דקמ"ל דאפי' גמיר וסביר הוה שוגג דטעה במצוה
מיעוט הקהל שחטאו בהעלם דבר
הוא חייב:
לשמוע דברי חכמים וחייב דלא תימא מזיד הוה: וליטעמיך הא תניא בעשותה כו'.
למומר ול"ג נמי אפילו מקצתו דבלאו הכי יחיד ואפילו הרבה משמע דמביאין מדמהדר
ולטעמיך הא דתניא בעשותה
חייבין כשבה או שעירה שאין ב"ד
ארובא. וה"ג בת"כ עם הארץ אפילו רובו ואפילו כולו: ש"מ מיעוט בהוראה חייבין.
ברייתא היא בת"כ וגרסי' בה כגון שמעון בן עזאי ולהכי אלימא טפי לאקשויי מינה
מביאין בהעלם דבר פר ע"י כל
יחיד העושה מפי עצמו חייב
ממתני' דדוחק לומר דשמעון בן עזאי היה טועה במצוה לשמוע דברי חכמים. ולפי זה לא גרסי'
תימה מהיכי תיתי דאפילו אי מברייתא משמע הכי מ"מ אסמכתא מקרא לא חזינן שיהיו
זמן שלא חטאו רוב הצבור. רוב
בהוראת ב"ד פטור כו'. תימה
ודידי נמי כו' דהא בברייתא נמי קתני הראוי להוראה וגם בספר מדויק הבא מארץ ישראל
חייבין במקום הוראה ועוד היכא משמע ליה מהך ברייתא דאי משום דלא מהדר ברישא
הקהל שחטאו בהעלם דבר יכול
מאי מייתי מברייתא טפי
ליתא: תנא כלל והדר מפרש. דהך דרישא אתי כרבי שמעון דפטר אם חזרו בהן:
ממיעוטא הא לא איצטריך דהא מיחיד ילפינן כי היכי דהוא חייב הכי נמי מיעוט קהל.
יהא פטורין כל א' מלהביא כשבה
ממתני' וי"ל דברייתא אלימא
הרי אלו מעוטין. בירושלמי פריך בכל מקום הוי מיעוט אחר מיעוט לרבות והכא למעט
וכן משמע בתורת כהנים דשנים ושלשה יש להן דין יחיד ונראה כגירסת ספרים דגרסי
או שעירה שהרי ב"ד מביאין פר
ליה משום דדריש לה מקרא
ומשני היינו דוקא במקום שהן זוגות כמו ספ"ק דסנהדרין (טו.) י' כהנים כתובין בפרשה
מאי אריא מיעוט מרובא כלומר מאי שנא מיעוט מרובא ומאי פשיטא מיעוט מרובא
א"נ משום דמפרשי טפי או
על ידיהם ת"ל מעם הארץ ואע"פ
דראשון ממעט ושני לרבות ושלישי למעט ורביעי לרבות וכן לעולם ובירושלמי (פ"ד) דמגילה
למאי דקאמר לא הן ולא בית דין אי לדבריך אלא מדאיצטריך למילף רובא שמע מינה
שב"ד מביאין פר צריך כל א'
תלמיד היושב לפניהם וראוי
פריך מעתה לא יצטרך שום כהן. ומשני דבחנם לא הזכיר כהן. ורשב"א פי' בנדה
דמיעוט פשיטא ליה משום דמייתי נמי בהוראה כשבה או שעירה:
כשבה או שעירה: והא כי כתיב
להוראה כגון א) זה היינו שמעון
מעם הארץ בשגגת מעשה הוא
בן עזאי: כגון דידע דאסור וקא
דכתיב. והיכי מרבה מניה רוב הקהל שעשאו בהעלם דבר: אלא לאו ה"ק מיעוט הקהל שחטאו בשגגת מעשה חייבין שאין ב"ד
טעי דמבוה לשמוע דברי חכמים. כדכתיב לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל והיינו שגגה דידיה. ירושל' וכי
מביאין פר ע"י בהוראה אלא הם חייבין להביא כל א' כשבה או שעירה הלכך אית לן לאוקמי קרא במיעוט הקהל משום דהאי
יש (דין ושגגה) [זדון לשגגה ליחיד] אצל הוראת ב"ד ר' (אומר) [אימי] בשם ריש לקיש מתני' כגון שמעון בן עזאי
[מה אנן קיימין אם ביודע כל התור' ואינו יודע אותו דבר אין זה שמעון בן עזאי] ואם יודע את הדבר ואינו יודע כל
קרבן משכחת לה בין בשגגת מעשה בין בהעלם דבר דלעולם מביאין כשבה או שעירה אבל לא ברוב הקהל שהרי ב"ד מביאין פר
על ידיהם והם פטורים הלכך אף בשגגת מעשה יהא פטורין מכשבה או שעירה: א"ה מאי אולמי' דמיעוט מרוב. פירש"י ז"ל אם
התורה כולה שמעון בן עזאי הוא אצל אותו דבר כי אנן קיימין ביודע כל התורה כולה ויודע אותו דבר אלא שטעו
כדקאמרת דלא הם ולא ב"ד חייבין מאי איריא דקמהדר ארובא לחיובא להו בשגגת מעשה דקתני אבל רוב הקהל שחטאו בשגגת
לומר תורה אמרה אחריהן ואם בטועה לומר תורה אמרה אחריהן אין זה שמעון בן עזאי כהדא דתני (כלל) [יכול] אם
א) נראה דרבינו ל"ג בהברייתא כגון שמעון ב"ע ועי' תוס' ואולי גם בפר"ח ט"ס הוא ודוק.